הדפסה

גולדמן נ' גבריאל

בפני
כב' הרשם בכיר משה הולצמן

המבקשת:
הנתבעת

בלה אלינור גבריאל ת.ז. XXXXXX744
ע"י ב"כ עוה"ד אורי מיטלר

נגד

המשיב:
התובע

אברהם גולדמן ת.ז. XXXX817

החלטה
בפני בקשה למתן רשות להגן שהגישה המבקשת כנגד בקשה לביצוע שישה שיקים שניתנו לצורך תשלום דמי שכירות, בגין דירה שהמבקשת שכרה מהמשיב.
בקשת הביצוע הוגשה בגין ארבעה שיקים בסך של 1,947 ₪ כל אחד, שזמני פירעונם בימים 10.3.2013, 10.4.2013, 10.5.2013, ו- 10.6.2013, שיק בסך של 5,000 ₪ שזמן פירעונו ביום 20.2013, ושיק נוסף על סך של 307 ₪, שזמן פירעונו בינום 15.2.2013.
המבקשת טענה, בתמצית, כי שכרה את הדירה מאת המשיב. שיק אחד שזמן פירעונו בינואר 2013, לא כובד על ידי הבנק, והיא פנתה אל המש יב בבקשה להסדיר את פירעונו, אלא שהוא התנכל לה, דחף אותה, איים עליה, נכנס לדירה ללא תיאום עמה וגרם לפגיעה בפרטיותה, וגנב ממנה פריטי רכוש, ולאחר שהמבקשת יצאה את הדירה, לאור יחסו של המשיב, הוא הוציא את רכושה מהדירה, וחלק ממנו נגנב, ולפיכך טענה כי עומדת לה טענת קיזוז כנגד התובענה שהוגשה, בסכום העולה בשוויו על סכום החוב הנתבע. עוד טענה כי לאחר שעזבה את הדירה פנתה למשיב כדי להסדיר את השיקים שנותרו ברשותו, אלא שהוא טען כי אלה הועברו לצד שלישי, והאחרון טען שנותרו אצל המשיב, ובכך מנע בחוסר תום לב את הסדרת העניין, ונקט בהליכי הוצאה לפועל.
ביום 18.3.2014 נערך בפני דיון במעמד הצדדים, כאשר למבקשת הועמד עו"ד מטעם הלשכה לסיוע משפטי.
המבקשת טענה בדיון, בין היתר, כי המחלוקת בין הצדים החלה כאשר השיק שהיה אמור להיפרע בחודש ינואר 2013 חזר, והמשיב לא הסכים להסדיר את פירעונו. בהמשך להחלטתי שניתנה בתום הדיון הנ"ל, המשיב הציג בפני מסמכים שונים וטען כי השיק שניתן לחודש ינואר 2103 נפרע לחשבונו בבנק, ולא חולל כטענת המבקשת.
לאחר שבחנתי את כל שהובא בפני מצאתי לנכון ליתן למבקשת רשות להגן, אך להתנותה בהפקדת כספים בקופת בית המשפט, מהטעמים שלהלן.
מושכלות יסוד הן כי בשלב זה של בירור ההתנגדות ככל שהמבקשת מציג ה הגנה לכאורה, ואפילו אם הגנת ה דחוקה היא, יש מקום ליתן ל ה רשות להגן, אין לבדוק כיצד תצליח להוכיח את הגנתה או מהו טיב ראיותי ה, או האם יש אמת בטענותיה, ואין להידרש לשאלת מהימנותה. בשלב זה יכולה ה מבקשת להסתמך על עדות שמיעה, ולהעלות טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב.
לעומת זאת, אם מתברר עוד בשלב ההתנגדות כי הגנתה של ה מבקשת הינה בגדר "הגנת בדים" ואין אמת בטענות ההגנה שהעל תה, הרי שיש מקום לדחות את בקשתה למתן רשות להגן.
כל שבית המשפט צריך לשאול את עצמו בשלב זה של ההליך המשפטי הוא האם בפי המבקשת טענה שאם תתברר לגופו של עניין במסגרת ההליך המשפטי יש בה כדי להעמיד ל ה הגנה ראויה מפני התביעה.
ראו- ע"א 544/81, מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פסקה 7; ע"א 3374/05, אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פסקה 6; ע"א 9654/02, חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פסקה 6; ע"א (מחוזי חיפה) 3272/06, ששוני משה נ' בנק אוצר החייל בע"מ (דעת הרוב); פורסמו במאגרים משפטיים.
יחד עם זאת, המבקשת אינ ה יוצא ת ידי חובת ה בהעלאת טענות הגנה הנטע נות באופן סתמי או בכלליות, ועליה לה יכבד ולהיכנס לכל פרטי העובדות עליהן ביססה את טענות ה גנתה. "... גם כשמשתית המבקש את הגנתו על טענות שבעובדה, פיתחה הפסיקה כללים על היקפן ועל מידת פירוטן של הטענות בתצהירו של מבקש. לפיכך, לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו... כשם שלא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא "הגנת בדים"" (ע"א 594/85, איתן זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721, פסקה 2; פורסם במאגרים משפטיים).

המבקשת לא חלקה על כך שהשיקים נמסרו למשיב לצורך תשלום דמי שכירות, וטענות ההגנה העיקריות שהעלתה הינן כי המשיב גרם בהתנהגותו ליציאתה מהדירה, וכן העלתה טענת קיזוז כנגד סכום התביעה בשל גניבת רכוש השייך לה על ידי המשיב, וכן בשל פינוי רכושה מחוץ לדירה, דבר שאפשר גניבה נוספת של רכושה, בשווי העולה על סכום התביעה, כך לפי הטענה.
עם זאת, טענת הקיזוז שהעלתה המבקשת, בגין הגניבה הנטענת של רכושה, נטענה באופן כללי ביותר, שלא לומר סתמי. המבקשת לא פירטה מהם אותם פריטים שלפי הטענה נגנבו ממנה, וכן לא פירטה לגבי שווים של פריטים (עלומים) אלה, למרות שכל המידע בעניין זה אמור להיות ברשותה ובידיעתה. על טענת הקיזוז להיות מפורטת כדבעי כדרך שמפרטים כתב תביעה, ולא ניתן לומר שהמבקשת עמדה בחובת הפירוט בעניין זה.
המבקשת טענה כי המשיב התנכל לה, ובעדותה הוסיפה כי הגישה תלונה במשטרה בגין הגניבה הנטענת של פריטי רכושה , וכן העידה שיש ברשותה אישור מבית החולים על כך שהמשיב דחף אותה במדרגות בעת שהייתה בהריון (עדותה, ע' 4 למעלה), ויש לציין כי המשיב הכחיש בתוקף בדיון כי שלח יד בחפציה של המבקשת, או שתקף אותה.
יש לציין כי הטענות שלפיהן המבקשת הגישה תלונה במשטרה בגין גניבת הרכוש הנטענת , וכי הייתה בבית החולים לאחר שהמשיב דחף אותה , כך לפי הטענה, לא בא זכרן בתצהירה, והן נטענו לראשונה בחקירתה הנגדית, והמבקשת לא מצאה לנכון לצרף לתצהירה התומך בבקשה למתן רשות ל הגן אסמכתאות כלשהן בעניינים אלה, הגם שלפי עדותה אלה נמצאות ברשותה.
מעבר לכך, המבקשת טענה כי מצאה לנכון להגיש תלונה במשטרה על הגניבה הנטענת של חפציה, אך לא מצאתי שטענה כי הגישה תלונה על כך שהמשיב דחף אותה במדרגות בעת שהייתה בהריון, כך לפי טענתה, וכל שטענה בעדותה בעניין זה הינו כי ברשותה מסמך מבית החולים, שלא הוצג בפני. השכל הישר וניסיון החיים נותנים שאם המשיב אכן תקף פיזית את המבקשת, כטענתה, הייתה האחרונה פונה למשטרה לצורך הגשת תלונה מתאימה, והמשטרה הייתה נדרשת לחקירת התלונה, ולא ברור, על פני הדברים, ואף מוקשה בעיני, מדוע מצאה המבקשת לנכון להגיש תלונה, לטענתה, לגבי הגניבה הנטענת של רכושה, ולא לגבי התקיפה הנטענת על ידה.
מהמקובץ לעיל, ובשים לב לכך שלצורך מתן רשות להגן על המבקשת להראות בשלב זה של ההליך המשפטי, "אבק של הגנה", עולה כי יש מקום לברר את טענות הצדדים לגופן במסגרת הליך ראיות מסודר, אלא שלאור מה שנראה כחולשת טענותיה של המבקשת, כך על פני הדברים, ובכלל זה, טענת קיזוז שהינה נעדרת פירוט מינימלי, וטענות נוספות שלא נתמכו באסמכתאות, מבלי שניתן לכך טעם של ממש, תוך שחלקן עלה לראשונה בעדותה בחקירתה הנגדית, יש מקום להתנות את מתן הרשות להגן למבקשת בהפקדת כספים בקופת בית המשפט.
המבקשת תפקיד בקופת בית המשפט סכום של 3,000 ₪ בתוך 30 יום ממועד מתן החלטה זו (פגרת בתי המשפט הינה במניין הימים) , כאשר בקביעת הסכום הנ"ל הבאתי בחשבון, בין היתר, את חולשת טענותיה, מחד, ואת מצבה הכלכלי שאינו שפיר, מאידך, שבעטיו הועמד למבקשת ייצוג משפטי מטעם הלשכה לסיוע משפטי, ותוך מתן משקל מתאים לזכות הפנייה לערכאות משפטיות.
ככל שהמבקשת תפקיד את הסכום הנ"ל בקופת בית המשפט, יראו אותה כמי שקיבלה רשות להגן, ותינתן החלטה מתאימה בעניין סדרי הדיון, וקביעת דיון הוכחות.
ככל שהמבקשת לא תפקיד את הסכום הנ"ל בקופת בית המשפט במלואו ובתוך המועד שנקבע לכך, תידחה בקשתה למתן רשות להגן , תוך חיובה בתשלום הוצאות למשיב בגין ההליכים בבית המשפט.
המזכירות תודיע לצדדים.
קובע לתזכורת פנימית ביום 20.5.2014.
ניתנה היום, ט"ז ניסן תשע"ד, 16 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.