הדפסה

גוויס ס.פ.אי ואח' נ' שאריכת מסענה אלסובריני ואח'

תיק אזרחי 56440.05.12

לפני: כבוד השופט הבכיר גדעון גינת

התובעת: גוויס ס.פ.אי (GEWISS S.P.A)

נ ג ד

הנתבעות: 1. שאריכת מסנעה אלסובריני,
חֶברה הרשומה ברשות הפלשׂתינאית
2. אבראהים יוסף סנאדעה
3. חאלד יוסף סנאדעה
4. רשות המיסים בישראלי (פורמאלית)

בשם התובעת: עו"ד ערן גוטפריד
בשם הנתבעים 1-3: עו"ד משה ש. גולדברג

פסק-דין משלים
רקע עובדתי ודיוני
1. התובעת חברה הרשומה באיטליה, משווקת מסגרות פלסטיק לשקעים ומפסקים תחת המותג "GEWISS". השם נרשם על שמה בחמישה סימני מסחר אצל רשם סימני המסחר בישראל ואף הלוגו של המותג נרשם כסימן מסחר, כולם לשימוש בסוגים 9, 11 ו-17.

2. בתביעה נטען כי הנתבעת 1, והנתבעים 2 ו-3 שהינם מנהליה, ייבאו לישראל בחודש מאי 2012 משלוח של 400,000 אריזות פלסטיק מזויפות, במשקל 800 ק"ג, הנושאות את הסימן "GEWISS" בעיצוב ובצבעים הזהים לעיצוב אריזת מוצרי התובעת, ורשויות המכס חילטו את המשלוח.
לטענת התובעת, הנתבעים הפרו את זכויותיה של התובעת בסימני המסחר הרשומים בארץ תחת השם "GEWISS" וכן נטען לעוולה של גניבת עין ולעשיית עושר ולא במשפט.

3. בתביעתה ביקשה התובעת ליתן צו מניעה קבוע האוסר על המכס לשחרר את הטובין לנתבעים; להורות לנתבעים להשמיד את הטובין המזויפים על חשבונם ולשאת במלוא הוצאות אכסנת הטובין במכס; לצוות על הנתבעים להימנע מלעשות כל שימוש בסימן המסחר "GEWISS" ושימושים נוספים; לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת פיצויים בסך 200,000 ₪, תוך שהתובעת שומרת את זכותה להגדיל את סכום התביעה לאחר קבלת דו"חות מן הנתבעים בדבר ייבוא המוצרים המפרים. לחלופין, מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים לשלם לה פיצויים סטטוטוריים בסך 100,000 ₪ בגין כל הפרה של זכויותיה.

4. בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים 3-1 הוכחשו טענות התובעת. תחילה נטען כי יש לסלק את התביעה על הסף, מפאת חוסר סמכות של בית המשפט לדון בתביעה, מאחר ולתביעה אין זיקה למדינת ישראל, לתושביה או למערכת המשפט הישראלית, שכן לטענת הנתבעים מוצרי הנתבעת 1 מיוצרים ונמכרים בגדה המערבית בלבד. ביחס לתביעה לגופה, נטען כי הנתבעים לא ייבאו מוצרים ומדובר באריזות בלבד, שנרכשו בירדן על ידי הנתבעת 1 היושבת בג'נין, והיו בדרכן מירדן לג'נין ומשם ליתר שטחי הגדה המערבית עם המוצרים. נטען, כי מוצרי הנתבעת 1 ואריזותיה אינם מזויפים ואינם מתיימרים להתחזות כמוצרי התובעת ולא נשאו את הסימן "GEWISS", והינם כשרים מכוח זכויות הנתבעת 1 ברשות הפלשתינאית בסימן "GEWSS", שהנתבעת 1 היא בעלת הזכויות הבלעדיות בו. לפיכך, טענו הנתבעים 3-1 כי יש לדחות את התביעה ואת הסעדים המבוקשים.
בכתב התשובה, שהגישה התובעת היא דחתה את האמור בכתב ההגנה מטעם הנתבעים וחזרה על טענותיה בכתב התביעה.

ההסדר הדיוני
5. בדיון שנערך בפניי ביום 27.2.2013 הגיעו הצדדים להסדר דיוני שמכוחו נתתי פסק-דין חלקי, כדלקמן:
"מכוח הסכמת הצדדים וּבהסתמך על הודעותיהם דלעיל, וּלאחר ששקלתי את הנתונים שהובאו בפניי, אני מורה כדלקמן:

א. ניתן בזאת צו מניעה קבוע בהתאם לעתירה בסעיף 8.3 לכתב-התביעה שהוגש ביום 30.5.2012;

ב. אני מורה בזאת למנהל המכס להשמיד את הטובין נשוא הודעת מכס גשר אלנבי מתאריך 2.5.2012, דהיינו, שׂקיות הנושאות את הסימן " GEWSS".

ג. בהוצאות האחסנה והשמדת הטובין, יישׂאו הנתבעים 1, 2 ו-3 (ביחד ולחוד), לפי הודעת חיוב שתוצא על-ידי מנהל המכס. אם לא ישלמו הנתבעים 1, 2, ו3 את החיוּב כאמור, יגבה המכס את הסכום המתאים מהערבוּת הבנקאית שהופקדה בידיו על-ידי התובעת.

ד. עם ביצוע האמור בסעיף ג. לעיל, וּבהתאם לכך, תוחזר הערבות הבנקאית לתובעת, כולה או חלקה.

ה. הדיון יימשך בכל הנוגע לסעדים הכספיים הנתבעים, וּבמסגרת זו, תוכל התובעת גם להעלות כל טענה הנובעת מכך שהנתבעים לא שילמו את הוצאות האחסנה וההשמדה, אם אמנם אלה יהיו פני הדברים.

ו. ...

ז. ...

ח. הפרוטוקול דלעיל תורגם והוסבר לאחי הנתבעים 2 ו-3 באמצעות המתורגמן לשׂפה הערבית."

6. בדיון שהתקיים ביום 2.5.2013 הודיע ב"כ הנתבעים 3-1, כי הם דאגו להשמדת הסחורה ומימנו את החזקתה במכס. בהמשך, הודיעו ב"כ התובעת וב"כ הנתבעים 3-1 על הסכמתם כדלקמן:
"אנחנו מסכימים שבית-המשפט יפסוק בשאלות הכספּיוֹת (דהיינו כל יתר הנושאים המתעוררים בעקבות פסק-הדין החלקי שניתן בישיבה הקודמת), אחרי שישמע את טענות עורכי-הדין בעל-פה על-בסיס התיעוד הכתוב הנמצא בתיק בית-המשפט."

7. ב"כ התובעת טען בסיכום טענותיו בעל-פה, כי אין כל ראיה, שהטובין היו מיועדים לרשות הפלשתינאית. עוד נטען, כי הטענה המרכזית בכתב ההגנה היא, כי הוגשה בקשה לרישום השם על שם הנתבעים, ברשות, וב"כ התובעת הפנה להחלטת רשם סימני המסחר ברשות הפלשתינאית אשר קיבל את טענת התובעת שמדובר בסימן שלא ניתן לקבלו. כמו כן, ב"כ התובעת הפנה לפסקי הדין הבאים: ת.א. 52756-09-11 (מחוזי נצרת) ו- ת.א. 30720-11-10 (מחוזי חיפה) בהם נפסק שיפוי לפי חוק עוולות מסחריות, המאפשר סעד סטטוטורי של עד 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק. נטען, כי לתובעת נגרמו הוצאות כבדות בניהול ההליך ואין די בהשמדת הטובין.
ב"כ הנתבעים 3-1 טען בסיכומיו בעל-פה, כי נטל ההוכחה ביחס להפרת סימן מסחר מונח על התובע ולא הובאה כל ראיה שהסחורה היתה מיועדת לישראל. נטען, כי התובעת ניצלה רישום של סימן מסחר בישראל בכדי להתערב בסכסוך מסחרי בשטחים, שאינו קשור למדינת ישראל, והתביעה כלל לא הייתה צריכה להגיע לבית משפט בישראל. ביחס לטענת התובעת לפיצוי סטטוטורי, טען ב"כ הנתבעים 3-1 כי על בית המשפט לשקול רשימת שיקולים שנקבעו בפסיקה בפס"ד ניניו והלאה. נטען כי אם נקבעה הפרה, השיקולים מנויים בס' 56ב לחוק זכויות יוצרים, שאינו החוק בענייננו אך ההלכה היא דומה (לגישת ב"כ הנתבעים 3-1). ביחס למשך הזמן בו בוצעה ההפרה נטען, כי היא לא בוצעה מאחר בשל התפיסה על-ידי המכס. ביחס להיקף ההפרה נטען, כי ההפרה היא תאורטית. לפיכך, ביקש ב"כ הנתבעים 3-1 לפסוק הוצאות נגד התובעת.

הכרעה
8. שקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיעוד הכתוב שהוגש לתיק. אין ספק שביצור ובשיווק של אריזות הנושאות את הסימן GEWSS יש משום הפרה של סימני המסחר של התובעת GEWISS , בעיקר כאשר ברור שהאריזות נועדו לשיווק מוצרי פלסטיק לשקעים ולמפסקים, בדומה לאלה המשווקים על-ידי התובעת. בכל מקרה אני רואה בשיווק האריזות משום הפרה תורמת כפי שנקבעה ב-ע"א 5977/08 האוניברסיטה העברית בירושלים נ' בית שוקן להוצאת ספרים (פורסם בנבו, 20.6.2011); וראו גם:
Sea Shepherd UK v. Fish & Fish Ltd. [2015] UKSC 10 (04.03.2015)
http://www.bailii.org/cgi-bin/markup.cgi?doc=/uk/cases/UKSC/2015/10.html&query=title+(+Sea+)+and+title+(+Shepherd+)&method=boolean

אגב: זו גם היתה עמדתו של מנהל המכס כאשר הורה על עיכוב האריזות מכוח הסמכות לפי סעיף 200א(א)(1) לפקודת המכס [נוסח חדש].
לא ניתן להתעלם מכך שהנתבעים 1-3 בקשו לייבא דרך מעבר הגבול בגשר אלנבי משלוח של 400 אלף אריזות הנושאות את הסימן GEWSS, כאשר גם העיצוב דומה למוצר המקביל של התובעת. אין ראייה ברורה בפניי, כי האריזות נועדו לשיווק רק בשטחי הרשות הפלשתינאית. די בכך, שהיבוא נעשה דרך מעבר גבול המנוהל על-ידי מנהל המכס של ישראל, כדי לבסס חשש שהסחורה נועדה גם לישראל.
אני מציין לזכות הנתבעים את הסכמתם לעיכוב הסחורה על-ידי מנהל המכס ולהשמדתה מאוחר יו תר.

9. אחרי ששקלתי את כלל נסיבות העניין לרבות הדרך המקוצרת של ניהול ההליך, אני מחליט כדלקמן:

(א) אני מחייב את הנתבעים 1-2-3, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצוי בסך של 30 ,000 (שלושים אלף) ₪, להיום;

(ב) אני מחייב את הנתבעים 1-2-3, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הוצאות המשפט (בצרוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הוצאתו בפועל של כל פריט), וכן, בנוסף , שכ"ט עו"ד בסך 10 ,000 (עשרת אלפים) ₪ (כולל מע"מ), להיום.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ה, 18 מאי 2015, בהעדר הצדדים.