הדפסה

גבריאל נ' זקבך ואח'

בפני
כב' השופטת דורית פיינשטיין
המבקש
אלישע גבריאל

נגד

המשיבים
1.אלעזר עזרא זקבך
2.גרשון זקבך

פסק דין

לפני בקשה לאישור דייר מוגן מוצע, חלף הדייר היוצא, וזאת בהתאם להוראות פרק ב' סימן א לחוק הגנת הדייר תשל"ב -1972.

המבקש הוא הדייר הנוכחי בדירה ברח' בן יהודה 16 בירושלים, והוא דייר מוגן בה למעלה מ-45 שנים. הדיירת המוצעת היא נכדתו, ובתצהירים שהוגשו מטעם שניהם ציינו כי הנכדה מוכנה לשלם תמורת הדירה סך של 400,000 ₪.
המשיבים 1 ו-2 הם שני אחים, והבעלים של שתי דירות באותו בניין. המשיב 2 הוא הבעלים של הדירה אך בפועל לא עסק בניהול השכירות.
המשיב 1 הוא רואה חשבון ומתגורר בירושלים, ועל כן הוא שטיפל בגביית הכספים מהמבקש במהלך עשרות השנים בהן התגורר המבקש בנכס, והכסף הועבר לחשבון בנק שמשותף למשיב 1 ולמשיב 2. למעשה בין המבקש לבין המשיב 2 לא היה כל קשר, מאז שהסכם השכירות המקורי נחתם, והמבקש ראה במשיב 1 בעלים של הדירה לכל דבר ועניין.
נוכח ההתנהלות ארוכת השנים מול שני המשיבים, המבקש המציא את הבקשה לאישור דייר מוצע, למשיב 1, ולא קיבל כל תשובה. כפי שהתברר בחקירה הנגדית, המשיב 1 העביר הצעה זו, כפי שהעביר הצעות קודמות, לאחיו המשיב 2, אך שניהם החליטו שלא להשיב לבקשה.
כאשר המבקש הגיש את בקשתו לבית המשפט עמד המשיב 1 על כך שאחיו יצורף לבקשה, ומשזה צורף העלו המשיבים את טעמי התנגדותם לבקשה. לטענתם המבקש איבד את מעמדו כדייר מוגן שכן הוא לא שילם את מלוא ההצמדות לשכר הדירה בשנים האחרונות, ואף לא השתתף בתיקונים שחלקו בהם היה צריך לעמוד על כ-1,000 ₪.
במקביל להגשת התשובה לבית הדין לשכירות, הגיש המשיב 2 תביעה לבית משפט השלום ובה דרש את פינויו של המבקש מהדירה בהתאם להוראות סעיף 131 לחוק הגנת הדייר.
המשיבים גם ביקשו כי ההליכים בבית הדין לשכירות יעוכבו עד למתן הכרעה בתביעת הפינוי, ובקשה זו נדחתה על ידי.

דיון והכרעה:
הוראת סעיף 95 לחוק הגנת הדייר קובעת:
" (א) ראה בית הדין שאין טעם סביר להתנגדות בעל הבית לדייר המוצע או שבעל הבית מתנה תנאים בלתי סבירים אחרים - יתן את הרשות המבוקשת ויקבע את זכות הדייר היוצא לדמי מפתח, את סכום דמי המפתח ואת חלוקתם, הכל לפי השנוי במחלוקת, ובלבד שבפסק הדין תינתן לבעל הבית רשות, תוך חמישה עשר יום מיום פסק הדין, לשלם לדייר היוצא את חלקו בדמי המפתח, או להשלישו לזכותו, ולהחזיר לעצמו את ההחזקה  במושכר.
(ב) בפסק דינו יקבע בית הדין את המועד, שלא יהא מוקדם מחמישה עשר יום ולא מאוחר משלושים יום מיום פסק הדין, בו רשאי הדייר המוצע לקבל את ההחזקה במושכר, ובלבד ששילם לבעל הבית ולדייר היוצא חלקם בדמי המפתח, או השלישו לזכותם".
הוראות סעיף זה הובהרו עוד בפסק הדין שניתן בד"נ 20/62 מאירי נ' מורי (פ"ד יז 1236, 1250 מול ז'):
"בית הדין עומד כאן בנעליו של בעל הבית, והשיקולים אשר יניעוהו לראות חוסר סבירות בסירובו של בעל הבית, הם הם השיקולים עצמם שיניעוהו לצפות מבעל בית סביר ליתן את הרשות, ועל כן יניעוהו למתן אותה רשות במקום בעל הבית'.
נטל ההוכחה לקיומו של טעם סביר להתנגדות מוטל על כתפי בעל הבית. כדי שיוכל להצליח בהתנגדותו, עליו להוכיח ולשכנע בדבר סבירות סירובו את תנאיו. "

בענייננו לא מצאתי כי היו למשיב 2 שיקולים סבירים לסירוב, והטענה לפיה המבקש הפר את תנאי השכירות, היא טענה שתתברר בבית משפט השלום, ולא בבית הדין לשכירות. במאמר מוסגר אציין כי לטענה זו לא היה זכר, ולא היו דרישות תשלום, בטרם הגיש המבקש את הבקשה שלפני.

גם הטענה של המשיב 2, לפיה בית הדין לשכירות יכול ואף צריך להקטין את הסכום שיש לשלם בגין דמי השכירות, בגין ההפרות, היא טענה שאין בה ממש. על פי התצהירים שצירף המבקש לבקשתו, נכדתו נכונה לשלם בגין הדירה סך של 400,000 ₪. המשיב 2 ביקש להקטין סכום זה, שכן בסוף טענותיו טען כי אם בית המשפט יעתר לבקשה להחליף את הדייר המוגן הוא יהיה מעוניין לרכוש את זכויותיו של המבקש בנכס. יחד עם זאת אין הוראת דין המאפשרת לבית הדין לשכירות להפחית את שווי הנכס בשל הפרות הסכם, והוראות הדין ובהם סעיפים 75-78 לחוק, ברורות מאוד בכל הנוגע לחלוקת האחוזים בין הדייר היוצא לבעל הבית.

על כן אני דוחה את כל טענות המשיבים ונעתרת לבקשה של המבקשים וקובעת כדלקמן:
הדיירת המוצעת תרכוש את הזכויות של הדייר הנוכחי בנכס כנגד תשלום של 400,000 ₪ אשר 60% ממנו ישולמו לדייר המוגן והיתר לבעל הדירה. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.
פסק הדין מותנה בכך שהתביעה לפינוי, ת.א. 43766-01-14 תדחה ופסק הדין יהפוך לחלוט.
כל המועדים הנקובים בהוראת סעיף 95 לחוק הגנת הדייר יושהו עד למתן פסק הדין בתיק דלעיל והפיכתו לחלוט, ואז יחלו מניין 15 הימים שבעל הבית רשאי לרכוש את חלקו של הדייר המוגן וזאת בסכום של 240,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.
היה ובעל הבית לא יעביר את הסכום האמור במועדים הקבועים בחוק, תשלם הדיירת המוצעת את הסכום דנן בתוך 30 יום.
הדייר המוגן יפנה את הדירה עד 3 ימים לאחר שהסכום יועבר לידו במלואו.

משקיבלתי את הבקשה במלואה וקבעתי כי לא היה יסוד לטעמי ההתנגדות של בעל הדירה ואף לא לטרחה שהוא ואחיו השיתו על המבקש, הרי שאני קובעת כי ללא קשר לתוצאות הליך הפינוי ישאו המשיבים בשכר טרחת בא כוח המבקש בסך 10,000 ₪ כולל מע"מ.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ד, 25 מאי 2014, בהעדר הצדדים.