הדפסה

גבאי נ' מלמד ז"ל(המנוח) ואח'

מספר בקשה:6
לפני :
השופט יעקב שפסר

המבקשים:

  1. אריה מקלף (נמחק)
  2. דוד גבאי

ע"י ב"כ עו"ד אילן סופר ועו"ד גיא וילף

נגד

המשיבים:

  1. עיזבון אברהם מלמד ז"ל .
  2. צהל הראל (בכינוס נכסים)
  3. איל מלמד

המשיבים 1 ו-3 ע"י ב"כ עו"ד בני שפר ועו"ד שי אבניאלי
4. מי-גולן אנרגיית רוח בע"מ
5. אנרגית רוח ירוקה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אלון נוקראי
6. נמרוד אנרגיית רוח בע"מ
7. אנרגית רוח החזקות בע"מ

החלטה

1. בקשת המשיבים 1, 3 ו-5 - עזבון המנוח אברהם מלמד ז"ל, אייל מלמד ואנרגית רוח ירוקה בע"מ, לחייב את המבקש 2 מר דוד גבאי (להלן: "המשיבים" ו "המבקש" בהתאמה), בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאותיהם.

2. ברקע הבקשה תובענה שהוגשה על ידי המבקש 2 (ומר אריה מקלף, המבקש 1, אשר הודיע בעקבות ישיבה מקדמית שקוימה בתיק, כי מבקש הוא להמחק מהתובענה – בקשה שנענתה בהחלטה נפרדת מהיום), שעניינה ביטול הסכם פשרה מיום 16.5.2011 שניתן לו תוקף של פסק דין ביום 17.5.2011 (להלן: " הסכם הפשרה השני"), להצהיר ולקבוע כי הסכם הפשרה מיום 27.7.2010 שניתן לו תוקף של פסק דין מיום 2.8.2010 (להלן: "הסכם הפשרה הראשון") הוא התקף, ולהורות על מינוי שידון ויכריע במחלוקות בין הצדדים, כפי שהוגדרו בהסכם הפשרה הראשון. (המבקש יכונה להלן לצורך הנוחיות ורצף האירועים "קבוצת מקלף").

3. ברקע התובענה והבקשה דנן, תביעה שהגישה ביום 30.6.2010 קבוצת מקלף נגד המשיבים, נגד חברת מולטימטריקס בע"מ ונגד מספר נתבעים נוספים, בה עתרו לסעד הצהרתי שעניינו זכותם במניות חברת מי-גולן אנרגיית רוח בע"מ, רישום המניות על שמם ברשם החברות וכן להצהיר ולקבוע כי מעשי ההונאה והמרמה מצד המשיבים שהביאו לריקונה של מי-גולן מנכסיה, בטלים.

בעקבות הגשת התביעה נחתם הסכם הפשרה הראשון, לפיו התחייבו המשיבים לשלם לקבוצת מקלף סך של 5,150,000 ₪ לסילוק סופי ומוחלט של מלוא המחלוקות בין הצדדים.

משלא שולם סכום הפשרה, עתרה קבוצת מקלף בשנית ביום 25.1.2011 לבית המשפט, בבקשה למנות בורר על פי הסכם הפשרה הראשון. בעקבות הגשת התובענה ניהלו הצדדים סדרה ארוכה של שיחות וישיבות בינהם (עפ"י התובענה, בין 10-15 ישיבות), משך מספר חדשים וכן החליפו תכתובות רבות שסופן הוליד הסכם פשרה שני מיום 16.5.2011. תמציתו של ההסכם הוא, כי חברת מולטימטריקס היא שתשלם לקבוצת מקלף את החוב, וכן הוגדל הסכום לסך של 5,500,000 ₪, תחת הסכום המקורי. כן נחתמו הסכמים נוספים בין קבוצת מקלף לחברת מולטימטריקס. הסכם פשרה עדכני זה קיבל כאמור תוקף של פסק דין ביום 17.5.2011.

משלא עמדה חברת מולטימטריקס בהתחייבויותיה, עותרת עתה קבוצת מקלף לביטולו של הסכם הפשרה והחזרת המצב לקדמותו, היינו להסכם הפשרה הראשון.

4. תמצית טיעוני המשיבים היא, כי התובענה הוגשה בשיהוי רב מאד, כ- 3.5 שנים לאחר שנודעו לקבוצת מקלף הנסיבות שבעטיין עותרים הם היום לביטול הסכם הפשרה השני ואף אם היתה להם עילת ביטול, הרי שפקעה היא לפני זמן רב מאד. המשיבים מפנים בעניין זה להוראות סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973. לעניין זה טוענים המשיבים, כי הסיבה היחיגה להגשת התובענה בעיתוי הנוכחי הוא להכשיל עסקה אותה עומדים לבצע המשיבים, להציק להם ולסחוט אותם.

שנית, עילות הביטול הנטענות שעל בסיסן מתיימר המבקש לעתור לביטול הסכם הפשרה השני, הינן משוללות יסוד, ולמרות שהמבקש עותר לקבלת סעד קיצוני וחריג, של ביטול הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, לא הצליח לתת ולו טעם אחד להצדקת בקשתו. לכל היותר, כך טוענים המשיבים, הטענות הנטענות יכולות להוות בסיס לטענה של הפרה של הסכם הפשרה השני מצד מולטימטריקס, כשאין בטענות כל עילת ביטול להסכם הפשרה השני כלפי המשיבים.

לעניין זה טוענים המשיבים כי המבקש נמנע מלצרף לתביעה את חברת מולטימטריקס אשר למותר לציין היא בעלת הדין העיקרית בענין זה, שכן היא זו שאמורה היתה לשלם, היא זו שהטעתה את המבקש, היא זו שלא הצליחה להשיג מימון לעסקה והיא זו שאליה "הוברח" כך על פי הטענה הכסף. כמובן שביטול הסכם הפשרה צפוי להשפיע גם עליה.

לבסוף טוענים המשיבים כי המבקשים הינם עבריינים שהודו בעבירות פליליות של קבלת דבר במרמה (ע"פ 7798/02) ואין לקבל מפיהם טענת הטעיה ותרמית.

5. תמצית טענות המשיבים בבקשה דנן היא, שהמדובר בתובענה מוזרה וחסרת סיכוי, ובאינדיקציות כבדות משקל המקימות חשש כבד כי במקרה בו יחויב המבקש בהוצאות, יתחמק הוא מלשלמן. על כן עותרים המשיבים לחיוב המבקש בהמצאת ערובה לתשלום הוצאותיהם, על מנת להמנע מניהול תביעת הסרק שסיכויה קלושים ושבסופה ימצאו עצמם מול שוקת שבורה.

6. תשובת המבקש נתבקשה ונתקבלה. תמציתה היא כי המדובר בבקשה צינית שתכליתה להלך עליו אימים ולנעול בפניו הלכה למעשה את שערי בית המשפט. לגופו של עניין חולק המבקש על העדר סיכויי התובענה וסבור כי אין בה ממש.

המבקש טוען כי המדובר בתובענה מוצדקת ולא סחטנית הנתמכת בראיות כבדות משקל, אותם מפרט הוא בהרחבה בתגובתו. לדבריו, המשיבים הם שביטלו את ההסכמים שלהם עם מולטימטריקס והותירו אותה ללא תמורה בעסקה, תוך יצירת מצב שלמולטימטריקס לא היה עוד כל אינטרס לשלם למבקש את הסך של 5.5. מליון ₪ בהעדר תמורה עבורה. בנסיבות אלה טוען המבקש כי התנהלות המשיבים מהווה קיום בחוסר תום לב של חוזה וכן גרם הפרת חוזה.

באשר לתניות הויתור הקיימות בהסכם, טוען המבקש, כי אלה אינן חלות במקום בו חוזה נגוע בהטעיה ובמצגי שווא.

באשר למצבו הכלכלי הירוד של המבקש, טוען הוא כי הסיבה לו מקורה בעוולותיהם של המשיבים ועל כן אין להיעתר לבקשה.

6. המשיבים הגישו תשובה לתגובה שאין בה תרומה ממשית נוספת לסוגיה.

7. המסגרת הנורמטיבית הנוגעת לענייננו, מצויה בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשס"ד - 1984 (להלן: תקסד"א) קובעת כי :

"ביהמ"ש או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

8. ככלל, ניתנת עדיפות לעקרון זכות הגישה לערכאות ואין חוסמים בדרך כלל דרכו של תובע לפנות לבית המשפט למימוש זכויותיו. יחד עם זאת, כנגד הזכות האמורה, עומדת זכותו של הנתבע, שלא למצוא עצמו נגרר שלא ברצונו להתדיינות ולהוצאות מיותרות, כשבסופה, עלול הוא למצוא עצמו חסר יכולת מימוש הוצאות הצפויות להפסק לזכותו, אם אכן תתקבל עמדתו. על כן נתון לביהמ"ש שיקול דעת בהפעלת התקנה הנ"ל, באופן שיבטא את האיזון שבין שתי הזכויות, תוך שנקבע כי הרציונל העומד בבסיס הסמכות להטיל ערובה הוא למנוע תביעות סרק ובעיקר להבטיח את תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כשנראה שסיכויי התביעה נמוכים (רע"א 5740/15 רונן אברבוך נ' Otkritie Internetional Investment Management Ltd, פס' י' להחלטת כב' השופט רובינשטיין [פורסם בנבו] (10.9.15); רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פס' 8 להחלטת השופט מלצר [פורסם בנבו] (11.2.09); רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים אברהים פ"ד נח(5) 865). רציונל זה עומד אל מול זכות הגישה לערכאות והנגישות לבית המשפט, שהיא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה (ע"א 733/95 ארפל נ' קליל תעשיות פ"ד נא (3) 577).

9. בענייננו, מבלי לקבוע מסמרות שכן טרם נשמעו הראיות בתיק, נראה לכאורה כי סיכויי התובענה קלושים עד מאד . המדובר בהמרצת פתיחה בה עותר המבקש לבטל הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. עיון בהסכם הפשרה שביטולו מבוקש, מלמד כי נוסח בקפידה ונחתם, אף לפי טענת המבקש, לאחר מו"מ ארוך בו "התקיימו בין קבוצת מקלף לבין המשיבים שיחות וישיבות רבות (בין 10 ל 15- ישיבות( במשך מספר חודשים. כמו-כן הוחלפו בין הצדדים תכתובות רבות" (סעיף 9 להמרצת הפתיחה, סעיף 22 לתצהיר המבקש). בכל מהלך המגעים לרבות חתימת ההסכם, היה המבקש מיוצג על ידי עורכי דין מן השורה הראשונה – משרד גולדפרב, לוי, ערן, מאירי, צפריר ושות'.

עפ"י ההסכם החליטו הצדדים על העברה מוחלטת וסופית של התחייבויות המשיבים למולטימטריקס תוך שחרורם של המשיבים באופן מוחלט וברור מהתחייבויותיהם:

2.1" ההתחייבות... תועבר, במלואה ובאופן בלתי חוזר מקבוצת מלמד (המשיבים – י.ש.) למולטימטריקס...

2.2 מולטימטריקס תהא האחראית היחידה, המלאה והבלעדית לשלם לקבוצת מקלף את הסכום הכולל ועם החתימה על תוספת זו, על הסכמי מקלף-מולטימטריקס, יראו את מולטימטריקס כמי שמילאה באופן מלא, שלם ומדוייק את מלוא התחייבויותיהם של קבוצת מלמד על פי ההסכם המקורי, תוספת זו ו/או כנובע מהם או ממי מהם (לרבות כל דין .( על אף כל האמור אחרת בהסכם המקורי ו/או בתוספת זו ו/או בהסכמי מקלף- מולטימטריקס, מובהר ומוסכם בזאת במפורש, כי קבוצת מלמד ו/או מי מטעמה, לא יהיו אחראים, בשום מקרה, לביצוע תשלום כאמור, כולו או חלקו, או תשלום אחר כלשהו, וקבוצת מלמד משוחררת בחתימת תוספת זו, באופן סופי, מלא, מוחלט ובלתי חוזר, מחובה כלשהי לביצוע התשלום של הסכום הכולל ו/או כל סכום אחר ו/או נוסף (ככל שקיים) לפי ההסכם המקורי, תוספת זו, הסכמי מקלף-מולטימטריקס ו/או כנובע מהם או ממי מהם (לרבות על פי כל דין) והחל ממועד חתימת תוספת זו, יראו את קבוצת מלמד כמי שמילאה באופן מלא, שלם ומדוייק את מלוא התחייבויותיה על פי ההסכם המקורי, תוספת זו ו/או כנובע מהם או ממי מהם )לרבות על פי כל דין).

2.3 בחתימתה על תוספת זו, יראו את קבוצת מקלף כמי שוויתרה על כל טענותיה, דרישותיה ו/או תביעותיה, לרבות כאמור בהסכם הפשרה, והסעד היחיד שקבוצת מקלף תוכל לטעון לו, הינו אך ורק כלפי מולטימטריקס, וזאת בכפוף לסעיף 2.8 להסכם הפשרה (כפי שתוקן בתוספת זו). בהתאם לכך, ולמניעת ספק, המחלוקות בין הצדדים להסכם הפשרה תבואנה במועד חתימת תוספת זו לידי סיום מלא, מוחלט וסופי, והן לא תועברנה לבוררות, כמפורט בהסכם המקורי".

10. קשה לראות, כיצד יוכל המבקש להוכיח ולזכות בסעד המבוקש בתביעתו תוך ביטול תניות ברורות ומובהקות כל כך, שאינן מותירות לכאורה כל מקום לספק. לכל הפחות, ברור לחלוטין שבפני המבקש משוכה וקושי גבוהים ביותר. לעניין זה יוזכר, כי חלק מטענות המבקש הן, כי הסתמך על מצגים שונים ואולם עיון בהסכם הפשרה מלמד כי הם אינם מופיעים בו כלל ועיקר (כגון הסתמכות על הסכם AES), כשהובהר מפורשות שההסכם ממצה את מלוא המוסכם בין הצדדים, מבטל ו/או מחליף כל הסכם, מצג, הצהרה, הסכמה, התכתבות, חיוב או התחייבות מהעבר, בין בכתב ובין בע"פ, שניתנו (ככל שניתנו) או שנערכו (ככל שנערכו) קודם למועד חתימתו ושאינם כלולים בו במפורש, ולא יהיה תוקף לכל הסכם, מצג, הצהרה, הסכמה, התכתבות חיוב או התחייבות כאמור (סעיף 1.4 להסכם הפשרה השני וסעיף 6.1 להסכם הפשרה הראשון).

11. יתרה מכך, לא הובא כל הסבר מניח את הדעת, לפשר הגשת התובענה והבקשה לביטול ההסכם רק עתה, זמן כה רב לאחר שהוברר למבקש כי הוטעה כטענתו, ומדוע לא פנה למשיבות בפניה כלשהי בכל פרק הזמן הזה. לעניין זה קובע כידוע סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973, כי ביטול חוזה יהיה בהודעה תוך זמן סביר לאחר שנודע על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה - תוך זמן סביר לאחר שנודע שפסקה הכפיה . בענייננו לא הועלתה כל טענה לכפיה, וקשה להלום שפרק זמן של 3.5 שנים מעת שנודעה עילת הביטול הינו פרק זמן סביר כנדרש בחוק.

12. הנה כי כן, סיכויי התובענה נראים קלושים עד מאד.

13. על רקע סיכויי התובענה הנמוכים, אעבור לבחון את האפשרות להפרע מהוצאות המשיבים, אם וככל שתדחה היא, וזאת על רקע הגררותם להרפתקה שאינה נטולת הוצאות והשקעה. מצבו הכלכלי הקשה של המבקש מפורט כבר בתובענה עצמה על ידו , עת הצהיר בסעיף 26 להמרצה (סעיף 2 לתצהירו) כי הוא אלמן, בעל 100 אחוזי נכות, מצוי במצוקה כלכלית קשה ואף הוכר כזכאי לסיוע משפטי מהלשכה לסיוע משפטי. עפ"י תצהיר שהוגש על ידו בתיק תביעה אחר אותו הוא מנהל בבית המשפט בתל אביב נגד בנק המזרחי (תביעה נגדית בת.א. 24806/04) ושאותו צירף גם לתיק זה, הצהיר כי הוא מתגורר בגפו בדירה שכורה בת חדר אחד במושב עזריה. שכר חדירה החודשי הינו בסך של 1,600 ₪, מתוכו הוא מקבל סיוע מעמידר בסך של כ- 750 ₪, כשהוא מתקיים מקצבת ביטוח לאומי בסך של כ 2,500 ₪. אין לו רכוש כלשהו פרט לרכב פיזו ישן שנת יצור 1999 הרשום על שמו והוא אינו עושה שימוש ברכב זה, בהיעדר יכולת כלכלית לשלם את רישיון הרכב וביטוח. המבקש צירף אף העתקי מסמכים אודות מצבו הבריאותי והכלכלי כנספח 1 לתצהירו, ובהם מסמכי הוצאה לפועל המלמדים כי מתנהלים נגדו עשרות תיקי הוצל"פ ע"י נושים שונים כשסכום חובו מליוני שקלים.

14. במכלול האמור נראה כי צודקים המשיבים בבקשתם וצלחה דרכם, מעל ומעבר, להרים את הנטל המוטל עליהם להראות, כי ככל שתדחה התובענה, קיים חשש כבד ביותר שהמבקש לא יוכל לפרוע את הוצאותיהם ויהפכו אף הם לנושים נוספים במסגרת תיק הוצל"פ נוסף.

15. בד בבד עם האמור, כמובן שיש לבחון את גובה הערובה ומידתיותה, על מנת שלא לנעול את שערי בית המשפט בפני המבקש, אך בשל עוניו, ולהותיר לו את זכות הגישה שהוכרה כזכות בעלת אופי חוקתי למעשה. אעיר כי לא שוכנעתי באמיתות טענתו של המבקש כי המשיבים הם שגרמו למצבו הכלכלי.

16. לעניין זה עתרו המשיבים להפקדה מינימלית של 300,000 ₪ כהערכת הוצאותיהם. לא מצאתי לקבל עתירתם בעניין זה. סבורני, כי בהערכת ההוצאות הנדרשות להיערכות ניהול הגנתם של המשיבים, בין היתר בשים לב לסיכויי התביעה ולהיקפה (שהיא לבדה כוללת לא פחות מ-465 עמודים על נספחיהם ) מורכבותה, השיהוי בהגשת ההליך והנזק הראייתי שנגרם עקב כך, נוכח פטירתו של המנוח אברהם מלמד ז"ל שהיה דמות מרכזית במערך היחסים בין הצדדים, ו על רקע כלל המפורט לעיל, ובהביאי בחשבון מנגד גם את זכות הגישה לערכאות ומצבו של המבקש , נראה לי כי הפקדת סכום של 100,000 ₪ (המהווה פחות מ-2% משווי התובענה), בקופת בית המשפט להבטחת הוצאות המשיבים, יספק בנסיבות העניין.

17. לאור האמור הנני מחייב את המבקש, מר דוד גבאי, להפקיד בקופת בית המשפט עד יום 8.1.16, סך של 100,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית, צמודה ללא הגבלת זמן, כתנאי להמשך ההתדיינות בתיק זה. לא יופקד הסכום במלואו ו/או במועדו, תדחה התובענה.

18. נוכח האמור ועל מנת לאפשר הערכות המבקש והפקדת הסכום, בטל הדיון הקבוע ליום 16.12.15. עם הפקדת הסכום, יקבע על ידי מועד חליפי לדיון.

המזכירות מתבקשת להמציא עותק החלטתי לב"כ הצדדים ולהביא התיק בפני עם הפקדת הסכום או בחלוף המועד לפי המוקדם.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשע"ו, 08 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.