הדפסה

גבאי נ' כרמי ואח'

בפני
כב' השופטת שרה גדות, סגנית נשיא בדימוס

המבקשת:
מיטל צמח
ע"י ב"כ עו"ד מרים זפט ואח'

נגד

המשיב:

המשיבה הפורמאלית:
דוד גבאי
ע"י ב"כ עו"ד יהודה גולדברג

כרמי צמח

החלטה

זוהי בקשה לביטול פסק דין שניתן בתיק זה ביום 3.8.06 (להלן: "פסק הדין") כנגד המבקשת, מיטל צמח (להלן: "המבקשת/מיטל") ואמה, כרמי צמח, המשיבה הפורמאלית (להלן: "המשיבה/כרמי צמח").

העובדות:
1. ביום 18.4.01 הגיש המשיב תובענה על דרך של המרצת פתיחה כנגד המשיבה.

2. ביום 29.1.03 הגיש המשיב בקשה לתיקון התובענה ובה ביקש, בין היתר, להוסיף את המבקשת כמשיבה נוספת בתובענה.

3. המרצת פתיחה מתוקנת הוגשה וביום 2.2.03 נמסרה למשרד עו"ד אמנון זכרוני, אשר ייצג עד אותו שלב את המשיבה .

4. ביום 3.8.06 ניתן פסק הדין ועל פיו, בין היתר, חוייבו המבקשת והמשיבה, ביחד ולחוד, לשלם למשיב 64,000 דולר על פי השער היציג של הדולר במועד התשלום בפועל.

5. הצדדים ערערו לבית המשפט העליון (ע"א 7156/06 וע"א 8634/06 ) וביום 19.7.09 ניתן פסק דין ע" י בית המשפט העליון לפיו נדחה ערעורן של המבקשת והמשיבה והתקבל בחלקו ערעורו של המשיב.
על פי פסק הדין של בית המשפט העליון הוחזר הדיון לבית משפט זה לקביעת הסכומים שעל המבקשת והמשיבה להשיב למשיב בגין שימוש בחנות וכן לצורך קביעת חלקה של המשיבה במימון הדירה.

6. ביום 5.1.10 הגישה המבקשת כנגד המשיב תובענה (ת.א. 5140-01-10 של בית המשפט המחוזי בת"א ) בה עתרה לבטל את פסק הדין מיום 3.8.06.
במסגרת תובענה זו, אשר התקיימה בפני כב' השופט גייפמן , הוסכם בין הצדדים כי התובענה תימחק והמבקשת תגיש את הבקשה לביטול פסק הדין במסגרת התיק שבפנינו.
ביום 25.11.10 ניתן פסק דין המאשר את הסכמת הצדדים ונותן לו תוקף של פסק-דין.

7. ביום 6.12.10 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדה, כאמור, ביום 3.8.06.
ביום 12.5.11 ניתנה על ידי החלטה הדוחה את הבקשה מחמת איחור בהגשתה.
על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 4538/11), אשר נידונה כערעור, וביום 3.1.13 ניתן פסק דין ע"י בית המשפט העליון.
בית המשפט העליון קבע כי המבקשת אכן איחרה בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין אולם על מנת לאפשר לה להעלות את טענותיה מבלי לחסום אותה בשל איחור, האריך בית המשפט העליון את המועד להגשת הבקשה והדיון הוחזר לבית משפט זה לדיון בבקשת הביטול לגופה.
כך הגיעה הבקשה לדיון בפני, פעם נוספת, לאחר ינואר 2013.

8. הצדדים הגישו תצהירים, הזמינו עדים, התקיימו דיונים והוכחות והוגשו סיכומים, ובאלה דנה החלטה זו.

טענות המבקשת:
9. בבקשה עותרת המבקשת כדלקמן:
א. ליתן פסק דין הצהרתי הקובע כי כל חיוב אשר הוטל עליה בפסק הדין הינו בטל ומבוטל ו/או משולל כל נפקות כלפיה ולחילופין, כי יש לבטלו;
ב. לחילופין, ליתן פסק דין הצהרתי הקובע כי החיוב הנכלל בסעיף 37 ו/או בסעיף 57ב' של פסק הדין בטל ומבוטל מעיקרו ו/או משולל כל נפקות כלפי המבקשת ו/או כי יש לבטלו;
ג. כנגזרת מהאמור לעיל, ליתן פסק דין הצהרתי הקובע כי יש לבטל כל חיוב אשר הוטל על המבקשת בפסק הדין שניתן ביום 19.7.09 בבית המשפט העליון בע"א 7156/06 ו- 8634/06.

10. המבקשת טוענת כי "לאחרונה" הוברר לה כי ללא ידיעתה התנהלו נגדה הליכים בתיק זה אשר הסתיימו בפסק דין ועל פיו גם הוטלו עליה חיובים.
ללא ידיעתה התנהל גם הליך של ערעור על פסק הדין בבית המשפט העליון אשר הסתיים בפסק דין, שם חוייבה לשלם עם אמה המשיבה הוצאות.
רק באמצע חודש דצמבר 2009, לאחר שננקטו נגדה הליכי הוצל"פ, התגלה לה כי המשיב כלל אותה בתובענה שהגיש כנגד אמה המשיבה.
למבקשת לא נמסרו כתבי בית דין בגין התובענה שהוגשה נגדה ו/או בגין כל הליך שננקט במסגרתה ו/או בגין הערעור שהוגש לבית המשפט העליון והיא לא ידעה על קיום כל הליך.
אף שבמסגרת ההליכים נחזה, כאילו, היא מיוצגת ביחד עם המשיבה ע"י משרד עו"ד זכרוני, בפועל משרד זה או כל משרד אחר לא ייצג אותה ולא הוסמך לייצג אותה.

11. המבקשת לא ידעה, כאמור, כי הוגשה נגדה תביעה משום שזו לא הומצאה לה, היא לא ידעה על מהותה וטיבה של התביעה ולא הסמיכה, כאמור, את באי כוחה של אמה המשיבה לייצג אותה.
היא "נגררה להליך משפטי שלא מטובתה שלידתו במערכת יחסים שנוצרה בין אמה, המשיבה, לבין המשיב".
ייצוגה המדומה של המבקשת בהליכים ע"י משרד עו"ד זכרוני נעשה כלאחר יד ומבלי שהוצג לבית המשפט יפוי כוח מטעמה.
המבקשת לא הגישה תצהיר, לא זומנה לעדות ולא נכחה בדיונים ומי שייצג אותה, לכאורה, לא העלה כל טענה פרטנית בשמה כנגד התביעה.
בפגישות שנערכו בין המבקשת לבין משרד עו"ד זכרוני, לאחר מתן פסקי הדין, התברר כי לא היה לעו"ד זכרוני כל הסבר לעובדת ייצוגה בהליכים השונים מבלי שהוצג לבית המשפט יפוי כוח מטעמה.
בעת שמשרד עו"ד זכרוני הגיש את כתב התגובה המתוקן בשמה של המבקשת לא היה בידו יפוי כוח מטעמה.

12. במהלך ההוכחות הוצג יפוי כוח אשר נחזה להיות יפוי כוח מטעם המבקשת (מש/1) אולם המבקשת טוענת כי אין זה יפוי כוח מטעמה והיא לא חתמה עליו.
לטענתה, המשיב לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להוכיח כי מסמך זה הוא יפוי כוח מטעמה.

13. בנסיבות אלה, ועל פי חובת הצדק, ומשלא היה למבקשת יומה בבית המשפט, היא זכאית לביטול כל חיוב שהושת עליה בפסק הדין ו/או למתן פסק דין הצהרתי המורה כי כל חיוב שהושת עליה בפסק הדין ו/או בפסק הדין שניתן בערעור משולל כל נפקות כלפיה.
עם ביטול פסק הדין "יהא לאל ידה של המבקשת לפרוש בפני בית המשפט את הגנתה מפני התביעה".

14. המבקשת טוענת כי רק לאחר דיון נוקב שקיימה עם אמה המשיבה הסבירה לה המשיבה את מניעיה בהסתרת העובדה לפיה צורפה המבקשת לתובענה.
לטענתה, אמה פעלה בניסיון לגונן עליה מפני ההליכים המשפטיים, תוך אמונה כי יעלה בידה להשיג את דחיית התביעה מבלי לפגוע במבקשת.

15. לאור כל האמור לעיל עותרת המבקשת לבטל את פסקי הדין.

טענות המשיב:
16. המשיב טוען כי במשך 9 שנים היתה המבקשת מיוצגת במספר הליכים בבתי המשפט ע"י שלושה משרדי עו"ד שונים אשר טענו טענות מפורשות וייחודיות לה, וניצלו את ההליך המשפטי בעניינה עד תום.
המבקשת ידעה ויודעת היטב כי היתה מיוצגת ע"י משרד עו"ד זכרוני וידעה על קיומו של יפוי הכוח.
רק לאחר שוידאה כי אין בקלסרים שקיבלה ממשרד עו"ד זכרוני, לאחר שהפסיק לייצג אותה, עותק של יפוי כוח, החליטה לטעון להיעדרו של יפוי כוח.
המבקשת גם לא הוכיחה כי יפוי הכוח מש/1 זוייף והכחשתה על חתימתו היא כללית וסתמית.

17. המבקשת מנצלת לרעה את הליכי בית המשפט ומעלה האשמות כבדות כנגד עורכי הדין אשר ייצגו אותה.
לא ייתכן כי צד אשר הפסיד במשפט יוכל לטעון בפני ערכאות בית המשפט כי לא ידע על ההליכים המתנהלים נגדו, לרבות ערעור ופסק דין של בית המשפט העליון.
מחומר הראיות עולה כי המבקשת ידעה על ההליכים המתנהלים נגדה שנים רבות לפני הגשת הבקשה, והיא לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי לא ידעה על ההליכים המשפטיים וכי לא הסכימה להם.

18. בעדויותיהן של המבקשת והמשיבה התגלו סתירות ומשום כך אין מקום לקבלן.

19. לעניין ייצוג המבקשת ע"י עו"ד זכרוני, טוען המשיב, כי יחסי עו"ד-לקוח אינם חייבים להיות בכתב וניתן להסתפק בהרשאה המתבטאת בהתנהגות בלבד.
עו"ד מרינה גורדין קיבלה הרשאה בעל פה לייצג את המבקשת והתנהגות המבקשת ואמה יצרו מצג לפיו רשאית האם, המשיבה, לפעול בשם בתה המבקשת.

20. עדותה של עו"ד מרינה גורדין מהימנה כמו גם של עוה"ד האחרים שהעידו מטעם המשיב ואלה תומכים בטענות המשיב.

21. ביטול פסק דין לאחר שנים ארוכות יעשה בצמצום, אם בכלל, ובענייננו אין כל טעם המצדיק את ביטולו של פסק הדין.
בקשה לביטול פסק דין היא בקשה מן היושר ועל המבקש סעד כזה לבוא בידיים נקיות ולגלות את מלוא העובדות והראיות, ואילו המבקשת העלימה ראיות והסתירה עובדות.
לאור האמור לעיל מבקש המשיב לדחות את הבקשה.

דיון:
22. לאחר שעיינתי בכל כתבי הטענות, בפסקי הדין, בבקשה ובתגובה שבפניי, בפרוטוקולים ובסיכומים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

23. לא נטען כי הומצאו למבקשת, באופן אישי, כתבי בית הדין ומכל מקום לא הוכחה המצאה שכזאת.
אי לכך יש לבדוק אם בוצעה לה מסירת כתבי בית הדין באמצעות משרד עו"ד אמנון זכרוני ואם משרד עו"ד זכרוני ייצג אותה והיה מוסמך לקבל עבורה כתבי בית דין.

24. משרד עו"ד אמנון זכרוני טיפל בתובענה נשוא החלטה זו ובתקופה הרלוואנטית טיפלה בתיק עו"ד מרינה גורדין ממשרד עו"ד אמנון זכרוני.
עו"ד גורדין העידה כי כשקיבלה את התיק לידיה ראתה בקשה לתיקון התובענה בה מבקשים, בין היתר, להוסיף את המבקשת כנתבעת נוספת וכי עו"ד זכרוני אמר לה כי המשיבה כרמי מבקשת כי המשרד ייצג גם את בתה מיטל, המבקשת.
וכך העידה עו"ד גורדין בעמ' 106-107 לפרוטוקול הדיון מיום 6.5.13 :
"התיק היה בשלב שכבר היתה בקשה לתיקון המרצת פתיחה... בטוח שעבדתי על התשובה המתוקנת זה היה בערך ביוני 2003 לאור מועד העזיבה של אורי... "

ובהמשך:
"מה שאני כן זוכרת זה כשקיבלתי אלי את התיק ראיתי שמבקשים להוסיף אותה כנתבעת אמנון אמר לי שכרמי מבקשת שנייצג גם את מיטל."

עו"ד גורדין העידה על הלבטים בהם היא התלבטה כש התייעצה גם עם עו"ד אמנון זכרוני בעניין ייצוגה של המבקשת.
היא זכרה היטב כי שקלה אם כדאי לייצג את המבקשת או להטריח את המשיב ולנסות ולאתרה בחו"ל.
וכך העידה עו"ד גורדין בעמ' 107 לפרוטוקול הדיון מיום 6.5.13:
"ידעתי שהיא גרה בארצות הברית. אותי הטרידה שאלת ההמצאה... רציתי להבין את הנושא הזה כדי להבין מה עושים הלאה ורציתי לצורך זה לדבר עם מיטל. אחד הנושאים שאני זוכרת שאני ומיטל שוחחנו עליו בטלפון מארצות הברית, זה האם ידוע לדוד גבאי היכן היא מתגוררת והיא אמרה שכן ידוע לו... מסרתי את זה לאמנון ולמעשה לא היתה מניעה לייצג אותה..."

גם במסמכים שהוצגו לביהמ"ש ניתן לקרוא הערות שונות בעניין שאלת ייצוגה של המבקשת וע"י מי תהא מיוצגת, ועלה גם נושא ההמצאה למשיב אל מחוץ לתחום.

25. עובדות אלה מעידות בבירור כי נושא ייצוגה של המבקשת לא נעלם מעיני משרד עו"ד זכרוני שהיה ער היטב לצורך לפתור בעיה זו.
על כך העידה עו"ד גורדין בעמ' 113 לפרוטוקול הדיון מיום 6.5.13:
"ת. אמרתי שלא היתה המצאה מחוץ לתחום וזה הטריד אותי ובעקבות זה דיברתי עם מיטל ולכן הגשתי בשמה את התגובה כי הבנו שהוא יבצע את ההמצאה מחוץ לתחום כי הוא יודע את כתובתה...".

ובהמשך לאותו פרוטוקול:
"ת. דיברתי עם אמנון זכרוני על נושא הייצוג של מיטל. ממה שאני זוכרת כרמי ביקשה שנייצג אותה ואמנון אמר לי שאנו מייצגים אותה והלקוחה ביקשה שנייצג גם את הבת שלה.
בנושא הייצוג כל מי שטיפל בתיק היה מודע לנושא...".

מהעדויות עולה כי עורכי הדין ממשרד עו"ד אמנון זכרוני דנו בשאלה האם יש מקום לייצג את המבקשת יחד עם אמה ומשסברו כי זו הדרך הנכונה ביותר החליטו גם לייצגה.

26. לאור האמור לעיל החליטה עו"ד מרינה גורדין לטלפן אל המבקשת לחו"ל, ליידע אותה כי היא נתבעת נוספת בתיק ולברר איתה את הנושא.
בעמ' 107 לפרוטוקול הדיון מיום 6.5.13 העידה עו"ד מרינה גורדין:
"רציתי להבין את הנושא הזה כדי להבין מה עושים הלאה ורציתי לצורך זה לדבר עם מיטל. אחד הנושאים שאני זוכרת שאני או מיטל שוחחנו עליו בטלפון מארצות הברית, זה האם ידוע לדוד גבאי היכן היא מתגוררת והיא אמרה שכן ידוע לו... מסרתי את זה לאמנון ולמעשה לא היתה מניעה לייצג אותה כי ראיתי שלא נקבל שום יתרון מזה שנגיד שאנחנו לא מייצגים אותה. אני זוכרת שדיברתי איתה יותר מפעם אחת, שתיים או שלוש שיחות. שוחחתי איתה גם בנושא התצהיר שלה. התייעצתי עם אמנון אם לא צריך להגיש תצהיר תשובה של מיטל להמרצת הפתיחה. הגשנו תשובה להמרצת הפתיחה המתוקנת וצירפנו תצהיר של כרמי. התייעצתי לכן עם אמנון אם להגיש תצהיר של מיטל. הוא אמר לי לדבר איתה. דיברתי עם מיטל גם על נושא זה ושאלתי אותה מה בעצם היא יכולה לספר לי. אני לא זוכרת בדיוק מה היא סיפרה לי אבל אני זוכרת שלא תרמה לי בכלום לגופו של עניין...
יש לי כאן פנקס שניהלתי בזמן העבודה אצל אמנון זכרוני, הכולל טלפונים של לקוחות של התיקים... ויש כאן טלפון של מיטל צמח בארה"ב. דיברתי איתה יותר מפעם אחת ... ".

בעמ' 108 לאותו פרוטוקול העידה עו"ד גורדין:
"אני זוכרת שהיתה שיחה שדיברנו על זה שהוא תובע את מיטל ויכול להיות שאמרתי לה כהקדמה שדוד גבאי מפתח את התביעה כדי לפגוע גם בה. אני לא אמרתי שיש ניסיון לפגוע בכולנו היינו גם אותי. אמרתי שהוא מפתח את התביעה בניסיון לפגוע גם בה. צירפו אותה לתביעה. דיברנו על זה שהיא בעצם נתבעת ובגלל זה שאלתי אותה אם הוא יודע את הכתובת."

27. עו"ד גורדין פנתה, כאמור, טלפונית למבקשת, הבהירה לה את הנושא לפיו קיימת בקשה לצרפה כנתבעת נוספת, עו"ד גורדין שאלה אותה גם לפרטים מהותיים ומשהגיעה למסקנה כי אין בפיה של המבקשת פרטים נוספים מעבר לאלה שנכללו כבר בתצהיר המשיבה, הוחלט כי היא לא תגיש תצהיר.

28. אני נותנת אמון בעדותה של עו"ד גורדין ובכל מקרה אני מעדיפה את עדותה, ללא ספק , על פני עדותה של המבקשת ושל אמה המשיבה .
נושא ייצוגה של המבקשת עלה רבות מהמסמכים שהוצגו ומ עדותה של עו"ד גורדין.
משום כך ולצורך בירור העניין, פנתה עו"ד גורדין למבקשת באמצעות הטלפון.
המבקשת היתה בחו"ל, ועו"ד גורדין הבהירה לה, טלפונית, את העובדות לרבות הבקשה לצירופה כנתבעת נוספת.

29. בעדותו הציג עו"ד זכרוני מסמך אשר הוגש וסומן מש/1.
המסמך נחזה להיות יפוי כוח אשר בחלקו העליון מופיע שמה של המבקשת - מיטל צמח, הממנה את עו"ד אמנון זכרוני ו/או עו"ד נוספים ממשרדו לרבות עו"ד מרינה מאירסון (היא עו"ד מרינה גורדין – ש.ג) להיות באי כוחה של המבקשת בהמרצת פתיחה 554/01 (להלן: "יפוי הכוח").
בתחתית המסמך מופיעה חתימה ובה כיתוב של "מיטל צמח", מופיע שמה של עו"ד מרינה מאירסון כמאשרת את החתימה, אולם לא מופיע ה חתימת עו"ד המאשר את החתימה.
המבקשת טוענת כי היא איננה חתומה על יפוי הכוח והעידה בעמ' 91 לפרוטוקול מיום 14.3.13 כדלקמן:
"ש. יפוי הכוח מאוד דומה לכתב ידך.
ת. החתימה לא שלי."

בעמ' 109 לפרוטוקול העידה עו"ד גורדין כי למיטב ידיעתה המסמך מש/1 הוא המסמך שעליו חתמה המבקשת: "... אני פיקססתי לה את המסמך לארה"ב והיא החזירה לי אותו חתום. זכרתי שיש יפוי כוח אבל לא מצאו אותו במשרד זכרוני. זה באמת יפוי הכוח שהיה. החתמתי אותה כדי שתהיה לי אסמכתא אם מישהו ירצה לדעת. גם לא היה תצהיר שלה בתיק. הסברתי לה שהיא חותמת על יפוי כוח אם יבקשו בבית משפט. מתאים לי לשאול אותה אם היא יכולה לחתום בפני קונסול וככל הנראה היא אמרה שאין לה אפשרות כזו ואז שלחה לי את הפקס הזה. אני זוכרת מפורשות שהיא שלחה יפוי כוח חתום".

בעמ' 110 לפרוטוקול נשאלה עו"ד גורדין היכן מצוי סימן במש/1 המעיד כי המסמך יצא ממשרד עו"ד זכרוני וחזר והיא השיבה כי אצלם במשרד ניתן לראות בפקסים את המועד שבו נכנס הפקס למשרד.
עוד העידה בעמ' 110-111 לפרוטוקול:
"ש. כבר אז היה לך יפוי כוח?
ת. לא אבל דיברתי עם מיטל. אני בטוחה שדיברתי איתה לפני שהגשנו את כתב התביעה המתוקן... אני זוכרת שזה היה לפני שהגשנו תשובה כי לא הייתי מגישה בשמה תשובה לפני שהיה לי יפוי כוח לייצג אותה... "

בעמ' 112 העידה עו"ד גורדין:
"ש. בשלב זה ב- 30.7.03 היה בידייך יפוי כוח של מיטל?
ת. היתה לי הסמכה בעל פה ממיטל. למיטב ידיעתי אני לא צריכה יפוי כוח כתוב, מספיקה הרשאה בעל פה לייצג לפי התקנות והכל לים. היא בהחלט רצתה שנייצג אותה, כרמי ביקשה שנייצג אותה ולא היתה בעיה שנגיש בשמה...".

ובעמ' 117:
"ת. ... אני לא זוכרת מה עשיתי עם ההערה של הצורך ביפוי כוח. אבל אני זוכרת שבדקנו אתה (עם המבקשת – ש.ג. ) נושא של תגובה בשמה ומה אנו מגיבים ואם אנו מגיבים. הגבנו וגם נושא יפוי הכוח. אני לא זוכרת מתי הגשנו את יפוי הכוח אבל היה יפוי כוח.
ש. האם היה יפוי כוח נוסף מעבר למסמך מש/1, הנטען שזה יפוי כוח.
ת. לא חושבת, לא יודעת."

בעמ' 118 לפרוטוקול העידה עו"ד גורדין כדלקמן:
"ש. באתי למשרד של אמנון יחד עם מיטל ועם כרמי צמח. אז אמנון התקשר אלייך וניהל שיחה ברמקול וגם אני דיברתי איתך. אמנון ואני שאלנו אותך - ... מכוח מה ייצגתם אותה. ידעת רק לומר לי שדיברת איתה פעם אחת בשיחה לארצות הברית ולא אמרת לי מילה על יפוי כוח. למה?
ת. ממה שאני זוכרת, אמנון התקשר ואמר לי שיושבת אצלו במשרד עורך דין כך וכך ועוד לא הבנתי מה הוא שואל ושמיטל צמח טוענת שלא ידעה שאנחנו מייצגים אותה... עניתי שכמובן שהיא ידעה כי אני דיברתי איתה לא אמרתי פעם אחת כי אני די בטוחה שזה היה יותר. אמרתי שדיברנו איתה, היא ידעה שאנחנו מייצגים אותה והיא ידעה שהיא נתבעת ואת אמרת לי 'את בטוחה שדיברת איתה' ואמרתי שכן שאני בטוחה מאוד.
ש. בחורה באה ואומרת שאתם טוענים שאתם מייצגים אותה והיא אומרת שלא כך. לא תציגו יפוי כוח?
ת. לא היה לי את החומר ולא יכולתי לשלוף את יפוי הכוח. דבר שני, בוודאי שאמרתי לאמנון לאחר מכן שאמור להיות יפוי כוח בתיק 'תחפשו'. אמנון אמר לי שהחזיר את כל החומר לכרמי ולכן אין לו כלום. אמרתי לבארי וגם לאמנון שיש יפוי כוח בתיק ושיחפשו והם מצאו אותו בסופו של דבר. "

ובהמשך:
"זכרתי שהיה יפוי כוח די טוב. לא במאה אחוז אבל זכרתי את זה."

ועוד בהמשך:
"חשבתי שיש יפוי כוח וזכרתי במעורפל שהיא חתמה על יפוי הכוח. לא זכרתי פרטים מדוייקים ולא מצאו את יפוי הכוח. כבר אז היה יפוי הכוח וזה דבר אמיתי, זה כבר היה אז."

30. המבקשת כופרת, כאמור, בחתימתה על המסמך מש/1.
עו"ד מרינה גורדין סבורה כי המסמך מש/1 הוא יפוי הכוח עליו חתמה המבקשת אולם אין היא יכולה להיות בטוחה בכך באופן מוחלט שכן היא לא אישרה את החתימה.
אי לכך ומאחר והמסמך הוא רק עותק של פקס שלא ניתן היה לבדוק אותו, לא מצאתי אפשרות לקבוע כי המבקשת חתמה על יפוי הכוח הספציפי מש/1.
יחד עם זה אני מקבלת את עדותה של עו"ד מרינה גורדין לפיה המבקשת חתמה על יפוי כוח, בין שזה המסמך מש/1 ובין שהוא מסמך אחר, ובמשרד עו"ד זכרוני היה מצוי יפוי כוח מטעם המבקשת .
המשיבה כרמי לקחה את כל הקלסרים ממשרדו של עו"ד זכרוני, לאחר שאלה הפסיקו לייצגה, ומשום כך לא יכלו עוה"ד ממשרד זכרוני להוכיח את קיומו של יפוי הכוח.
הם אמנם מצאו את המסמך מש/1 אבל לא ניתן לקבוע באופן מוחלט כי זה יפוי הכוח מטעם המבקשת .

31. תמיכה לעדותה של עו"ד גורדין ולעובדה שהיה בידי משרד עו"ד זכרוני ייפוי כוח מטעם המבקשת ניתן לראות במייל שכתבה המבקשת ביום 14.12.09 למור שגיא מוצג מש/6.
באותו מייל כותבת המבקשת למור שגיא כדלקמן:
"אמא שלי כשרכשה את החנות, צירפה אותי כבעלת זכויות במידה וקורה לה משהו, חלילה,
בגלל שהחנות נקנתה בדמי מפתח וחשוב שיהיה אדם נוסף. משם נוצר כל הרעיון בעצם לרשום אותי כבעלת זכויות.
כפי שתראה, אמא שלי לא חתמה את שמי אלא צירפה אותי על סמך יפוי כוח שלא היה מעולם. אני לא הייתי בארץ באותה תקופה.
לגבי כתב התביעה, 'התיק' הגדול, ישנו יפוי כוח מטעם אמנון זכרוני שאמור לייצג אותי בתיק וכפי הנראה מעולם לא נחתם.
אנחנו בודקים את הנושא הזה יותר לעומק, כדי לראות באופן וודאי שאכן לא חתמתי אי פעם על יפוי הכוח על מנת שייצג אותי.
התביעה, כפי שהיתה בתחילה, היתה בין דויד לאמא שלי ורק לאחר שנה ו- 9 חודשים, הוא הכניס את השם שלי. עד אז, לא היה נגדי שום כתב תביעה." (ההדגשה אינה במקור- ש.ג.).

32. מהאמור לעיל עולה בבירור כי משסברה המבקשת כי מעולם לא היה קיים יפוי כוח מטעמה לאמה בעניין החנות היא כתבה זאת במפורש שאמה צירפה אותה "על סמך יפוי כוח שלא היה מעולם".
כשכתבה על "התיק הגדול", והכוונה היא לתיק שבפנינו, היא ציינה כי "ישנו יפוי כוח מטעם אמנון זכרוני שאמור לייצג אותי בתיק וכפי הנראה מעולם לא נחתם".
מהאמור לעיל עולה כי המבקשת מודה בקיומו של יפוי כוח למשרד עו"ד זכרוני על מנת שייצג אותה , אולם היא בודקת אם הוא נחתם על ידה, אם לאו.
מכאן עולה מסקנה ברורה כי המבקשת ייפתה את כוחו של עו"ד אמנון זכרוני לייצג אותה "בתיק הגדול" .
ושוב ראוי להזכיר – כל החומר שעסק בתובענה נגד המבקשת והמשיבה נלקח על ידי המשיבה ממשרד עו"ד זכרוני כך שהמסמכים נמצאים רק בידי המבקשת והמשיבה.

33. משום כך ועל סמך עדותה של עו"ד מרינה גו רדין, הנתמכת במש/6, הגעתי למסקנה כי המבקשת ייפתה את כוחו של משרד עו"ד זכרוני לייצגה בתיק שבפנינו, ולא הוכח כי ניתנה הודעה מטעמה להפסקת הייצוג.

34. גם אם לא קיימת חתימה על ייפוי כוח ניתן להכיר ביחסי שליחות בהרשאה בעל פה או ע"י התנהגות.

סעיף 3 ( א) ל חוק השליחות תשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:
"השליחות מוקנית בהרשאה, שבכתב או בעל פה, מאת שולח לשלוח, או בהודעה עליה מאת השולח לצד השלישי, או ע"י התנהגות השולח כלפי אחד מהם."

מכאן עולה כי גם אם המבקשת לא חתמה, כטענתה, על יפוי כוח בכתב עדיין ניתן לראותה כמי שייפתה את כוחם של עוה"ד ממשרד עו"ד זכרוני, עוה"ד של אמה, והסכימה על דרך התנהגותה, כי הם ייצגו אותה בהליכים השונים אשר התנהלו נגדה .

35. הרשאה מפורשת יכולה להיות גם בדרך של התנהגות מפורשת שיש בה הסכמה לייצג ואין צורך ביפוי כוח בכתב.
ר' ע"א 23/83 סוזן ריטה יוחימק ואח' נ' תרז קדם ואח' , פ"ד לח(4) 309, 315:
"העובדה, שלא הוגש לבית המשפט יפוי-כוח מאת המערערת וככל הנראה לא היה אז בידי עורכי הדין הנ"ל, אינה גורעת מסמכותם.
סמכות, הניתנת לעורך דין, יוצרת שליחות, שחוק השליחות תשכ"ה-1965, חל עליה, והיא איננה חייבת להיעשות בכתב (סעיף 3 (א)). גם הוראות חוק לשכת עורכי הדין תשכ"א-1961, הדנות בשליחות הספציפית ביחסי עורך-דין ולקוח, אינן מחייבות הרשאה בכתב. תקנה 433 מתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, שהיתה בתוקף באותה עת... היא הדורשת הגשת יפוי-כוח לבית המשפט. אך הוראה דיונית זו, שיכולה לשמש מניעה לפעולת עורך - דין בבית-משפט ללא יפוי-כוח בכתב, אינה יכולה לפגוע ביחסי שולח ושלוח, אם כאלה נוצרו בדרך אחרת."

36. מהתנהגותן של המבקשת ואמה המשיבה ניתן ללמוד כי נוצרו בין המבקשת לבין עורכי הדין יחסי שליחות והן יצרו מצגים לפיהם מוסמכים עורכי הדין לייצג את המבקשת בהמרצת הפתיחה .

המבקשת ידעה, כאמור, כי מתנהלים נגדה ונגד אמה הליכים משפטיים והיא ייפתה את כוחו של משרד עו"ד זכרוני לייצגה ואף היתה מיוצגת על ידו.

המשיבה ידעה גם היא על ההליכים ועל צרופה של המבקשת לתובענה ומעדויות עורכי הדין ממשרד זכרוני עולה כי היא שוחחה עמם על כך וביקשה כי ייצגו גם את המבקשת.
המשיבה העידה בעצמה כי לאורך שנים חתמה על מסמכים בקשר לחנות בשם בתה, המבקשת, היא הצהירה כי יש לה ייפוי כוח ממנה, היא חתמה על מסמכים משפטיים בשמה ובלשונה: "אני מנהלת לה את החיים" (עמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 12.1.10 בת.א. 5140-01-10 בפני כב' השופט י. גייפמן).
המשיבה פעלה גם בחשבונה של המבקשת, הגישה בשמה דו"חות למס הכנסה ושילמה עבורה תשלומים.
כל אלה מעידים כי המבקשת ואמה יצרו מצג לפיו עוה"ד ממשרד זכרוני מטפלים גם בעניינה של המבקשת ומייצגים אותה ואכן משרד עו"ד זכרוני ייצג את המבקשת ואמה, כפי שאלה ביקשו.

37. תמיכה למסקנה לפיה המבקשת ידעה כי מתנהלת נגדה ונגד אמה תביעה וכי הן מיוצגות ע"י משרד עו"ד זכרוני ניתן לראות גם בעדויותיהם של עוה"ד זכרוני וגורדין.
המבקשת הודתה כי שוחחה עם עו"ד גורדין אך לטענתה, לא נזכר בשיחה זו כי היא צד למשפט (עמ' 99 לפרוטוקול הדיון).
המבקשת טוענת כי עו"ד גורדין מסרה לה כי "דוד גבאי מפתח את התביעה בנסיון לפגוע בכולנו".
אינני מקבלת עדות זו של המבקשת לפיה עו"ד גורדין טלפנה אליה רק כדי לעדכנה כי המשיב "מפתח את התביעה בנסיון לפגוע בכולנו" והעובדות הנכונות הן כי עו"ד גורדין טלפנה למבקשת על מנת לעדכנה במלוא העובדות לרבות הבקשה להוסיפה כנתבעת נוספת.

38. עו"ד גורדין העידה כי שוחחה עם המבקשת מספר פעמים ובשיחות יידעה אותה על קיום ההליכים נגדה.
בעמ' 108 לפרוטוקול הדיון מיום 6.5.13 העידה עו"ד גורדין כדלקמן:
"ת. אני זוכרת שהיתה שיחה שדיברנו על זה שהוא תובע את מיטל ויכול להיות שאמרתי לה כהקדמה שדוד גבאי מפתח את התביעה כדי לפגוע גם בה. אני לא אמרתי שיש נסיון לפגוע בכולנו, היינו גם אותי. אמרתי שהוא מפתח את התביעה בנסיון לפגוע גם בה. צירפו אותה לתביעה. דיברנו על זה שהיא בעצם נתבעת ובגלל זה שאלתי אותה אם הוא יודע את הכתובת".

ובעמ' 111 העידה כך:
"ת. למיטב זכרוני בוודאות ייצגנו אותה. אני בטוחה שייצגנו אותה בטרם הגשנו כתב הגנה מתוקן".

ובעמ' 114 לפרוטוקול:
"ש. כמה זמן נמשכה השיחה?
ת. לא זכור לי... אני זוכרת בגדול מה דיברנו.
ש. התרשמת בכלל שהיא מבינה, היא היתה בחורה בת 20?
ת. כן, התרשמתי שהיא מבינה. ...
...
ת. מבקשת להשלים את התשובה הקודמת, מיטל הבינה שהיא נתבעת.
ש. איך את יודעת?
ת. כי דיברתי איתה."

וכך העידה בעמ' 119-120 לפרוטוקול הדיון:
"ת. מה שאני יכולה לומר בוודאות גמורה שמיטל ידעה שהיא נתבעת בהמרצת הפתיחה והיא התנה (צ.ל.- נתנה- ש. ג.) התייחסות לתביעה זו.
ש. וזה בהסתמך על שיחת טלפון אחת?
ת. אני זוכרת שהיתה יותר משיחה אחת ואני בטוחה שהיא הבינה שהיא נתבעת ואנחנו מייצגים אותה.
ש. יושבת בחורה בת 20 בארצות הברית וקיבלה טלפון מעורכת דין שהיא לא שמעה את שמה. מה אמרת לה? אולי אם אמא שלה היתה נוכחת הדברים היו אחרת.
ת. מה שאני זוכרת שכן דיברנו ואני זוכרת שדיברנו אם התובע יכול להמציא לה כתב תביעה וזה היה אחרי שהסברתי לה שהיא נתבעת, וגם לפי מה שכתבתי התצהיר שלה הסברתי לה שהיא נתבעת. ... אני דיברתי איתה על זה שהיא נתבעת. זכור לי ששאלתי אם הוא יכול להמציא לה. גם דיברתי על זה שאם אפשר לקבל תצהיר ממנה כנתבעת. לא היתה מחלוקת שהיא ידעה.

ובהמשך:
"ת. כשדיברתי איתה אמרתי לה שיש נגדה כתב תביעה ואנחנו מתלבטים אם לייצג אותה או לא. לנו חשוב לדעת שאם אנו לא נייצג אותה אם הוא יודע איפה היא גרה ואמרה שכן הוא יודע איפה היא גרה וכן הוא יכול להמציא לה את כתב התביעה. ... אין מחלוקת שהסברתי לה על מה התביעה. אני לא אייצג מישהי שלא יודעת שאייצג אותה. בחיים אני לא עושה את זה. אצלי עמד על הפרק הנושא של הייצוג. "

39. עדותה של עו"ד גורדין, כפי שכבר צוין לעיל, היא אמינה ומקובלת עליי, היא מתיישבת עם עדותו של עו"ד זכרוני וכן עם חומר הראיות אשר הוצג בפני.

40. המבקשת טענה כי לא ניתן לייחס לה תובנה להתרחשות המשפטית משום שהיתה בת 20 בלבד, בילתה את זמנה בלימודי איפור מקצועי בארה"ב והיא איננה משפטנית.
אינני מקבלת טענה זו של המבקשת ואף אינני נותנת בה אמון, כפי שיפורט בהמשך.
התרשמתי מהמבקשת כי היא אישה צעירה ונבונה.
עו"ד גורדין הסבירה למבקשת במספר שיחות את ההתרחשות המשפטית בעניינה וציינה כי המבקשת הבינה את דבריה והסבריה.
העובדה כי המבקשת איננה משפטנית איננה מצביעה על כך שלא הבינה כי היא נתבעת בתיק ואת המשמעויות הנובעות מכך.

41. תמיכה נוספת למסקנה לפיה ידעה המבקשת על ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדה ונגד אמה וכי הן מיוצגת ע"י משרד עו"ד זכרוני ניתן לראות גם בתביעת הפינוי שהוגשה נגדן בבית משפט השלום בת.א. 70982/06.
המבקשת ידעה על כתב ההגנה שהוגש בשמה ובשם אמה, היא היתה מעורבת בשלב הכנת התצהיר שם וידעה את פרטי כתב ההגנה.
בכתב ההגנה שם נזכר ההליך של המרצת הפתיחה, היא המרצת הפתיחה נשוא החלטה זו, נזכר פסק הדין אשר ניתן נגדן ואף נזכר הערעור שהוגש על פסק הדין לבית המשפט העליון.

בסעיף 18 לכתב ההגנה שהוגש בת.א. 70982/06 נטען על ידי הנתבעות כדלקמן:
"מוכחש האמור בסעיף 26 לכתב התביעה למעט העובדה כי בא כוח הנתבעות, עו"ד אמנון זכרוני, שלח את ההודעה המצורפת לכתב התביעה כנספח ח'1 ואת ההבהרה המצורפת כנספח ח'2." (ההדגשה אינה במקור- ש.ג.)

מהאמור לעיל עולה כי בכתב הגנה זה מודות המבקשת והמשיבה (הנתבעות שם – ש.ג), באמצעות עו"ד בר צבי אשר ייצג את שתיהן, כי עו"ד זכרוני היה עורך הדין של שתיהן.
גם דברים אלו תומכים במסקנה לפיה משרד עו"ד זכרוני הוא אשר ייצג את המבקשת ואמה בהליך העיקרי.

42. חלק ניכר מבקשתה של המבקשת מבוסס על עדויותיה שלה וכן על עדויותיה של אמה המשיבה.
לאחר הדיון בבקשה ולאור המסמכים שהוצגו הגעתי למסקנה כי לא ניתן ליתן אמון בעדותה של המבקשת.
בעדותה של המבקשת נפלו סתירות בעניינים מהותיים ומשום כך אינני רואה אפשרות לבסס ממצאים על בסיס עדותה אלא אם כן הם נתמכים בראיה אובייקטיבית.

43. בבקשתה, בתצהיריה ובעדותה טוענת המבקשת כי בפעם הראשונה שנודע לה על ההליכים המשפטיים נגדה, בין על הדיון בבית המשפט המחוזי בת"א ובין על הדיון ופסק הדין בבית המשפט העליון, היה בנובמבר-דצמבר 2009.
מחומר הראיות עולה כי גרסה זו איננה אמת.

44. בשנת 2006 הוגשה תביעת פינוי כנגד המבקשת והמשיבה בת.א 70982/06 של בית משפט השלום בת"א.
כנגד תביעה זו הגישו המבקשת והמשיבה (הנתבע ות באותו תיק) כתב הגנה באמצעות עו"ד יעקב בר צבי.
כתב ההגנה הוגש בשנת 2007 ושם נכתב בסעיף 1.1 כדלקמן:
"1.1 החל מיום 13.4.01 התנהלה תביעה בין מר דוד גבאי ... לבין הנתבעות במסגרת ת.ה.פ 554/01 בבית המשפט המחוזי בת"א ... וזאת על רקע טענת הראשון על הבטחה לנישואין, כביכול, מצד הנתבעת 1 (כרמי צמח – ש.ג).
1.2 במסגרת התביעה המקורית עתר מר גבאי, בין היתר להצהרה כי הינו רוכש בזכויות בדמי מפתח של החנות ברח' שינקין 48 בת"א, היא החנות נשוא תביעה זו – וכי הינו בעל זכויות הדיירות המוגנות בה. כמו כן ... עתר מר גבאי להצהרה כי הינו זכאי לקבל את מלוא דמי השכירות שקיבלו הנתבעות בגין החנות ממועד הגשת התביעה ובכלל.
1.3 ביום 3.8.06 ניתן פסק דין בתביעה המקורית על פיו נקבע, בין היתר, ... כי על הנתבעות דכאן לשלם לו את דמי השכירות שהתקבלו על ידן ...
....
1.6 ואכן, כעבור מספר ימים הוגש על ידי הנתבעות ערעור על פסק הדין במסגרת ע"א 7156/06 בבית המשפט העליון הנכבד ואולם בקשתן לעיכוב ביצוע פסק הדין שהוגש במקביל אליו נתקבלה רק ביחס לחיובים הכספיים ...".

45. עו"ד בר צבי הוזמן לעדות ביום 14.3.13 (עמ' 82 ואילך לפרוטוקול).
עו"ד בר צבי העיד כי הוא ייצג את המבקשת והמשיבה כנתבעות בתביעת הפינוי שהוגשה נגדן בת.א 70982/06 של בית משפט השלום בת"א.
הוא העיד כי מי שפנתה אל משרדו היתה המשיבה באמצעות מכר משותף ובהמשך גם המבקשת הצטרפה לפגישות כאשר יש לו ייפוי כוח מטעמה אשר הוגש וסומן מש/2.
עיון בייפוי הכוח אכן מראה כי הוא מתייחס למיטל צמח אשר חתמה בתחתיתו, וחתימתה מאושרת ע"י עו"ד יעקב בר צבי.

46. עוד העיד עו"ד בר צבי כי נפגש עם המבקשת והמשיבה פעמים רבות גם במהלך הכנת תצהיר עדות ראשית וגם שוחח איתן על כתב ההגנה והתייעץ איתן, לרבות עם מיטל, אף שהמשיבה כרמי היתה הדומיננטית.
כשנשאל שוב באיזה שלב הכיר את המבקשת ציין בעמ' 84 לפרוטוקול:
"נפגשתי איתה (עם המבקשת – ש.ג) בראשית הטיפול בתיק כשהחתמתי אותה על יפוי הכוח . תוך כדי, אני חושב שהיא השתתפה בחלק מהפגישות ובשלב של תצהירי עדות ראשית ובסיום בחתימה על הסכם הפשרה".

47. מהאמור לעיל עולה כי המבקשת השתתפה בישיבות בעניין הכנת כתב ההגנה באותו תיק, היא היתה מעורבת בשלב של הכנת תצהיר עדות ראשית והיתה ערה וידעה את פרטי כתב ההגנה, שם נזכר ההליך בבית משפט זה ופסק הדין שניתן ואף הערעור שהוגש לבית המשפט העליון.

48. יתירה מכך – בסיומו של ההליך בבית משפט השלום בת.א 70982/06 הגיעו הצדדים לפשרה לסילוק מוחלט של כל טענות הצדדים לפיו תשלמנה המבקשת והמשיבה (הנתבעות שם – ש.ג) סכום של 10,000 דולר.
על הסכם הפשרה חתמה גם המבקשת מיטל וגם אמה כרמי צמח כשעו"ד בר צבי מאשר את החתימות.
עם חתימה על הסכם פשרה זה ניתן לקבוע ללא כל ספק כי המבקשת ידעה היטב על ההליכים נגדה בבית משפט זה ובבית המשפט העליון ועל כי היא מהווה חלק מהם.

49. אירועים אלה אירעו בשנת 2007, והם עומדים בסתירה מוחלטת לכל הצהרותיה של המבקשת ועדויותיה לפיהן רק בנובמבר-דצמבר 2009 נודע לה על העובדות.

50. סתירה זו פוגמת באופן מהותי במהימנותה של המבקשת, היא מצביעה על כך כי המבקשת משנה את גרסאותיה על פי ההליך המשפטי בו היא מצויה ואין אמת בבקשותיה שהוגשו עד כה כי רק בשנת 2009 נודע לה על ההליכים נגדה.

51. בבקשתה, בתצהיריה ובעדותה חזרה המ בקשת על גרסתה בה הכחישה כל קיום של י יפוי כוח מטעמה ו/או חתימה על ייפוי כוח.
המשיב הגיש תוכן הודעות אלקטרוניות אשר הוגש וסומן מש/6.
במייל מיום 14.12.09 שעה 23.18 כותבת המבקשת למור שגיא כדלקמן:
"לגבי כתב התביעה, 'התיק' הגדול, ישנו יפוי מטעם אמנון זכרוני שאמור לייצג אותי בתיק וכפי הנראה מעולם לא נחתם. אנחנו בודקים את הנושא הזה יותר לעומק, כדי לראות באופן וודאי שאכן לא חתמתי איי פעם על יפוי כוח על מנת שייצג אותי".

מהאמור לעיל עולה כי באותו מועד מציינת המבקשת כי אמור להיות ייפוי כוח מטעמה לעו"ד אמנון זכרוני אלא שעליה לבדוק אם היא חתמה אי פעם על ייפוי כוח שכזה.
משום כך ניתן לקבוע כי כבר בדצמבר 2009 ידעה העותרת כי קיים י יפוי כוח לפיו אמור עו"ד זכרוני לייצג אותה ועליה רק לבדוק את החתימה.
גם ייפוי הכוח וייצוג המבקשת ע"י עו"ד זכרוני הם מהנושאים המהותיים בבקשה שבפנינו והסתירות שהתגלו בעדותה של המבקשת בעניינים אלה פוגעות במהימנותה.

52. סתירה נוספת נמצאת בעדותה של המבקשת בעניין החנות.
בעדותה בפני כב' השופט גייפמן (מש/5), בעמ' 6 לפרוטוקול, העידה כי מעולם לא ראתה חוזה לגבי החנות.
כשהוצג לה חוזה שכירות ביחס לחנות עליו חתמה השיבה לשאלה אם היא חתומה על החוזה כדלקמן :
"יכול להיות, לא זכור לי, יכול להיות שכן ... יכול להיות. אני כרגע לא זוכרת".
אינני מאמינה למבקשת כי לא זכרה כי חתמה על החוזה ומכל מקום, לאחר שראתה את חתימתה הודתה כי יכול להיות שהיא חתמה וכי אף אחד לא זייף את חתימתה.
בבית משפט זה, כאשר נשאלה על סתירה זו העידה, בעמ' 95-96 כי חשבה שהחתימה הינה "פורמאלית" בלבד ועוד העידה כי חתמה על חוזה החנות ב"חטף".

53. אין לי ספק כי המבקשת היתה ערה לעניין החנות, ידעה והיתה ערה כי חתמה על חוזה שכירות בעניין החנות ומשום כך עדותה לפיה לא ראתה אף פעם חוזה כלשהו בעניין החנות היא עדות שאיננה אמת.

54. ראוי להוסיף כי בעניינים שונים שפורטו לעיל, כמו השיחה בין המבקשת לבין עו"ד מרינה גורדין או בעניין הנסיבות בהן חתמה על תצהיר, העידה המבקשת כי "לא ידעה", "לא הבינה" ו"חתמה בחטף" משום שרק קמה משינה או משום שהיתה לאחר ניתוח.

בעמ' 99 לפרוטוקול מיום 14.3.13 נשאלה אם היא זוכרת על מה שוחחה איתה עו"ד גורדין בטלפון וכך העידה:
"אני זוכרת שהיה יום אחד בסביבות 10 בבוקר כשהייתי בארה"ב. היה טלפון מאמא, קמתי משינה באותו רגע ולא ממש הייתי בהכרה מלאה. היתה שם שיחה קולחת. אמא דיברה איתי קודם ואמרה שהיא נמצאת אצל עו"ד גורדין ואמרה שיש בעיה עם דוד לגבי תביעה והוא מנסה לסבך את כולנו.
קמתי משינה וזה פחות או יותר מה שאני זוכרת".

בעמ' 92 לאותו פרוטוקול העידה המבקשת ביחס לתצהיר עליו חתמה במסגרת בקשה בתיק הוצל"פ כדלקמן:
"ש. קרה לך פעם שחתמת על תצהיר מבלי לבדוק אותו.
ת. כן.
ש. מתי זה קרה.
ת. לדעתי זה קרה בזמן העיקול אחרי שהייתי בניתוח והייתי צריכה לחתום על חקירת יכולת. חתמתי שם על תצהיר מבלי שקראתי.
ש. היית באולם כשנחקר עו"ד זלר.
ת. כן.
ש. שאלתי אותו את נסיבות החתימה על התצהיר והוא אמר שלא היתה שום בעיה והבנת על מה את חותמת. מה שהוא אמר לא נכון.
ת. לא יודעת להגיד לך אם זה לא נכון. במסגרת ההבנה שלי או ההרגשה שלי אני יכולה לענות לך. אני אומרת שלא הבנתי את התצהיר".

ובהמשך ביחס לאותו תצהיר העידה בעמ' 93 כדלקמן:
"ת. אני זוכרת משהו. החתימו אותי תוך כדי משככי כאבים מניתוח מאוד קשה שעברתי. עברתי ניתוח בכף הרגל. שברו לי כמה עצמות והייתי על משככי כאבים קשים".

אינני נותנת אמון בעדויות אלה של המבקשת.
התרשמתי מהמבקשת כי היא אישה צעירה ונבונה המבינה היטב את הנאמר לה גם אם מדובר בהסברים משפטיים כמו צירופה כנתבעת נוספת ונושאים דומים.
העובדה כי המבקשת איננה משפטנית איננה מצביעה על כך, לחלוטין, שלא הבינה שהיא הנתבעת בתיק ואת המשמעויות הנובעות מכך ולא היתה ערה לתוכנו של התצהיר עליו חתמה .

דפוס זה לפיו המבקשת "אינה מבינה", "לא ממש הייתי בהכרה מלאה", או שחתמה על מסמכים אשר לא הבינה את תוכנם מאחר והיתה לאחר ניתוח, הוא דפוס החוזר בעדותה של המבקשת כל עת שבה היא ניצבת בפני עובדות הסותרות את עמדתה, ולא מצאתי לקבל את עדותה בעניינים אלה ובכלל .

55. אי לכך ולאור האמור לעיל אינני נותנת אמון בעדותה של המבקשת אלא אם היא נתמכת בעדויות ו/או בראיות אובייקטיביות.

56. לא מצאתי גם ליתן אמון בעדותה של המשיבה, גב' כרמי צמח.
חוסר מהימנותה של המשיבה בהליכים השונים, לרבות בהמרצת הפתיחה א שר נדונה בפני, הוא מובהק ולא מצאתי כי יש ליתן אמון בעדותה גם במסגרת הדיון בבקשה זו.

57. בעדותה של המשיבה בבקשה נשוא החלטה זו עולות סתירות בין עדותה בדיון ש התקיים בפני לבין עדותה שבהליך שהתקיים בפני כב' השופט י. גייפמן (ת.א. 5140-01-10).

58. בתצהירה ובחקירתה העידה המשיבה כי ידעה על צרופה של המבקשת לתביעה אך לא הודיעה לה על כך מתוך רצון לגונן עליה (סעיפים 6 ו- 17 לתצהיר המשיבה שצורף לבקשה ).
וכך העידה המשיבה בעמ' 102 לחקירתה מיום 14.3.13:
" ... כשהתחילו כל המשפטים ניסיתי לגונן עליה ולא רציתי לערב אותה בבעיות ניסיתי לפתור את הבעיות לבד כי התוצאות ככל שיהיו הם עליי ".
ובהמשך בעמ' 103 העידה המשיבה:
"ש. מתי נודע לך לראשונה שצירפו גם את מיטל.
ת. אני לא יודעת נקודת זמן אבל אם ידיעה זה הבנה הבנתי זאת רק לאחר פסה"ד בעליון. אני ידעתי שאני נתבעת. ידעתי שהתוצאות הן עליי ורק כשהתחילו לתפוס את הבת שלי הבנתי בעצם מה עשיתי. זה יהיה מטופש להגיד שלא ידעתי כי ראיתי שהשם של מיטל נכתב והחנות שלה אבל לא הבנתי את המשמעות של זה באמת.
ידעתי שיש חנות ולקחו את החנות. זה היה שלי ועכשיו שלו. מה זה קשור למיטל. למה צריך לעקל לה משכורת. לא ידעתי שזה יגיע למצב שיפגעו בבת שלי.
ש. את ידעת שצירפו את מיטל כצד לכתב התביעה להמרצת הפתיחה או לא.
ת. אני לא יודעת מה לענות לך. זה כתוב בכותרות של כל דבר ועניין. אם ראיתי אבל ההבנה שלי לא היתה נכונה. לא הבנתי שמול מיטל. היה כתוב משיבה פורמאלית ולא ידעתי מה זה. אני ידעתי שלי יש משפט עם דוד גבאי."

מאידך, בדיון שנערך בפני כב' השופט י. גייפמן בת.א. 5140-01-10 טענה המשיבה בעמ' 10 כדלקמן:
"ש. היית במשרד – עו"ד מרינה גורדין אומרת לך שצריך לדבר עם מיטל, ומתקשרים למיטל מאחר והיא בעלת החנות, ואומרים לך שהיא נתבעת.
ת. לא אומרים לה שהיא נתבעת. אם היו אומרים שהיא נתבעת הייתי קופצת, ובטח שלא אמרו שהיא נתבעת.
ש. את לא ידעת שהיא נתבעת?
ת. לא.
ש. לא ידעת שמיטל נתבעת בתביעה?
ת. לא. לא הבנתי את זה. מה לעשות, אני לא מבינה במשפטים, עד ליום שהכרתי את דוד גבאי."

לא רק שאינני נותנת אמון בעדותה של המשיבה בכלל ובעדותה כמצוטט לעיל בפרט, אלא שאני גם נותנת אמון בעדותה של עו"ד גורדין ומעדיפה אותה, ללא ספק, על פני עדותה של המשיבה.

59. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל דין הבקשה להידחות.

60. ביום 12.5.11 ניתנה על ידי, כאמור, החלטה הדוחה בקשה זו לביטול פסק הדין לאור האיחור של כ- 26 ימים בהגשתה.
על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון ובית המשפט העליון החליט שלא להחמיר עם המבקשת ולהאריך לה את המועד להגשת הבקשה, וכך חזרה הבקשה ונדונה בפני.
כיום, ולאחר שמיעת ראיות בבקשה, ניתן לקבוע כי המבקשת ידעה על ההליכים נגדה עוד בשנת 2007, והגישה את הבקשה נשוא החלטה זו כשנתיים לאחר מכן.
אי לכך דין בקשה זו להידחות גם מחמת השיהוי בהגשתה.

61. אני ערה היטב לפסק דינו של בית המשפט העליון אשר האריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין.
יחד עם זה, בית המשפט העליון התייחס לאיחור של כ- 26 ימים בהגשת הבקשה ומשום כך נתן גם ארכה של 26 ימים להגשת הבקשה.
כיום ברור כי מדובר באיחור של כשנתיים בהגשת הבקשה ועל כן אין החלטת בית המשפט העליון מונעת מבית משפט זה ליתן החלטה חדשה הדוחה את הבקשה לביטול פסק דין בגין איחור של כשנתיים בהגשתה.

62. אשר על כן דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות גם משום שהוגשה באיחור של כשנתיים.

63. סוף דבר – הבקשה נדחית.

64. המבקשת, גב' מיטל צמח, תשלם למשיב, מר דוד גבאי, הוצאות בסכום של 20,000 ₪.

65. המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ד, 13 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.

שרה גדות, שופטת
סגנית נשיא בדימוס