הדפסה

גבאי נ' הכשרת הישוב ביטוחים בע"מ

לפני השופט יצחק כהן, סגן נשיא

אברהם גבאי

ע"י ב"כ עו"ד דן גור

התובע

נגד

הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ליאורה קלטניק

הנתבעת

פסק דין

א. ההליך

1. התובע, יליד 9.9.1960, עותר בתביעתו שלפני לכך שהנתבעת תחויב לפצותו עבור נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונת דרכים, שאירעה בתאריך 20.4.2006.

בתאונה נפגע פגיעה רב מערכתית, שעיקרה הייתה בפנים ובגפיים התחתונות.

2. אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבעת נושאת באחריות לתשלום הפיצויים לתובע.

ב. טענות מקדמיות

3. בסיכומיה חזרה באת כוח הנתבעת על טענתה, כי לאור העובדה, שלטענתה, סכום הפיצויים המגיע לתובע נבלע בסכום התגמולים ששולמו לו, ועוד ישולמו לו על ידי המוסד לביטוח לאומי, אין לבית משפט סמכות עניינית לדון בתביעה.

4. טענה זו נדחית על ידי, מכל אחד מהטעמים הבאים:

(א) לבית המשפט המחוזי סמכות לפסוק לתובע כל סכום, ועל כן מוסמך בית המשפט המחוזי לדון בתביעה.

(ב) תביעת התובע נפתחה בבית משפט השלום בחיפה, והועברה לדיון בבית משפט זה על ידי בית משפט השלום. הדין במקרה כזה, שעל בית המשפט הנעבר לדון בתביעה, ואין הוא מוסמך להעבירה עוד ("לא יעבירנו עוד").

ג. הפגיעה והטיפול הרפואי

5. מיד לאחר התאונה הועבר התובע למרכז הרפואי "רמב"ם" בחיפה. התובע היה בהכרה מלאה, וסבל מפגיעות בפנים ובגפיים התחתונות. התובע אושפז תחילה במחלקה לטיפול נמרץ כללי, שם הונשם, ונמצאו אצלו שברים מרוסקים באף, שבר בזיגומה בסינוס מקסילרי ובארובות העין משמאל, עוד נמצא אצלו שבר פתוח בברך שמאל ושברים באצטבולום ובסוקרים משמאל.

יום לאחר מכן הועבר התובע לאשפוז במחלקה האורטופדית במרכז הרפואי רמב"ם, שם אושפז למשך 10 ימים (עד ליום 1.5.2006). במהלך אשפוזו של התובע במחלקה האורטופדית, ביום 21.4.2006, עבר התובע הטרייה וקיבוע פנימי של הפלטה השמאלית, והשום במתיחה עורית עקב שבר באצטבולום שמאל, ורדוקציה פנימית של עצומת האף והפנים. בסיכום אשפוזו מיום 1.5.2006 צוין :

"באשפוזו באורתופדיה החולה המשיך במתיחה לרגל שמאל. היה יציב המודינמית ונשימתית, אומנם התלונן רבות על כאבים בצלעות משמאל (ידוע על שבר צלע 6), בוצע צילום חזה אשר הדגים, הוחל בטיפול ע"י פיזיותרפיה נשימתית.

מבחינת השברים באגן, לאחר התייעצות עם ד"ר שזר הוחלט על העברתו לצורך טיפול דיפנטיבי של השברים הנ"ל.

מועבר למיון בי"ח תל-השומר לפי תיאום עם ד"ר שזר מאורתופדיה".

6. עם שחרורו מהמרכז הרפואי "רמב"ם", הועבר התובע למרכז הרפואי המשולב על שם חיים שיבא בתל השומר (להלן: "ביה"ח שיבא") לצורך טיפול דפינטיבי של השברים באגן. במרכז הרפואי "שיבא" עבר התובע ניתוח לאיחוי השבר בתושבת עצם הירך משמאל, בעקבותיו סבל התובע מחום, טכיקנדריה (קצב לב העולה על הקצב הנורמלי בזמן מנוחה), קשיי נשימה, ומחמצת (ACIDOSIS) קשה בשל חוסר איזון קיצוני של הסכרת ומשכך הועבר לטיפול והשגחה ביחידה לטיפול נמרץ שם אושפז למשך 48 שעות ובהמשך הועבר למחלקה האורטופדית.

7. בתאריך 17.5.2006 הועבר התובע לשיקום בבית החולים אלישע שבחיפה, אולם בתאריך 30.5.2006 הועבר שוב לאשפוז בבית החולים שיבא עקב סיבוך בפצע הניתוח, לאחר מכן ביום 6.6.2006 הועבר חזרה להמשך שיקום בבית החולים אלישע וזאת עד לשחרורו ביום 7.8.2006.

עם שחרורו צוין, בין היתר, כי הינו זקוק לניתוח אף אסטטי לפי המלצת הרופא הומלץ על המשך מעקב רפואי אצל רופא מטפל, המשך טיפול תרופתי קבוע והמשך מעקב קבוע במרפאה אורתופדית (ראה מכתב שחרור מביה"ח אלישע מיום 7.8.2006, צורף לכתב התביעה).

8. כיום התובע הנו בן כ- 54 שנים, אינו עובד, נותר סובל ממגבלות בהליכה ודריכה על רגל שמאל, סובל מקשיים בנשימה עקב הפגיעה באף, נותרו צלקות ניתוחיות באזור האגן ובמפרק הברך, בנוסף ישנה החמרה במצבו הנפשי של התובע.

ד. נכותו הרפואית של התובע

9. מטעם בית המשפט מונו מספר מומחים רפואיים, ולהלן אסקור את חוות דעתם באופן תמציתי:

(א) בתחום האורתופדיה:

פרופ' גרשון וולפין מונה כמומחה בתחום האורתופדיה. בחוות דעתו מתאריך 27.8.2008, קבע פרופ' וולפין, כי לתובע נכות כדלקמן:

(1) בגין שברים והגבלות בפרק הירך ברגל שמאל, 30%
(2) בגין מצב לאחר שבר בפיקת הברך ברגל שמאל, 5% -------
נכות אורטופדית משוקלת 33.5%

פרופ' וולפין התייחס אף לצלקות שנגרמו לתובע, ואולם, כיוון שמומנה מומחה רפואי בתחום הרפואה הפלסטית, הנכות בתחום זה תיקבע על פי חוות דעתו של המומחה הרפואית בתחום הרפואה הפלסטית.

(ב) בתחום האורולוגיה:

ד"ר יהושע גנסין מונה כמומחה רפואי בתחום האורולוגיה. בחוות דעתו מתאריך 25.12.2008 קבע ד"ר גנסין, כי בעקבות הגבלות תפקוד נגרמה לתובע נכות צמיתה בשיעור 15%.

(ג) בתחום רפואת הפה והלסת:

ד"ר ישראל בלומנפלד מונה כמומחה רפואי בתחום רפואת ה פה והלסת. בחוות דעתו קבע ד"ר בלומנפלד, כי לתובע לא נגרמה נכות בתחום רפואי זה בעקבות התאונה.

(ד) בתחום הרפואה הפלסטית:

פרופ' יהודה אולמן, מונה כמומחה רפואי בתחום הרפואה הפלסטית. בחוות דעתו מיום 25.1.2010 קבע פרופ' אולמן, כי בעקבות התאונה נגרמה לתובע נכות פלסטית צמיתה בשיעור 10.9%.

(ה) בתחום מחלות הריאה:

ד"ר דניאל ויילר מונה כמומחה בתחום מחלות הריאה. בחוות דעתו מתאריך 30.9.2010 קבע ד"ר ויילר, כי בעקבות התאונה נגרמה לתובע נכות צמיתה במערכת הנשימה בשיעור 10%.

(ו) בתחום הנוירולוגיה:

ד"ר רון פלד מומנה כמומחה בתחום הנוירולוגיה. בחוות דעתו מתאריך 6.6.2010 קבע ד"ר פלד, כי בעקבות התאונה לא נגרמה לתובע נכות בתחום הנוירולוגיה.

(ז) בתחום רפואת העור:

פרופ' ראובן ברגמן מונה כמומחה רפואי בתחום רפואת העור. בחוות דעתו מתאריך 27.4.2010 קבע ד"ר ברגמן, כי בעקבות התאונה לא נגרמה לתובע נכות בתחום רפואת העור.

(ח) בתחום רפואת אף אוזן גרון:

ד"ר אמיר גורי מונה כמומחה רפואי בתחום רפואת אף, אוזן וגרון. בחוות דעתו מתאריך 4.6.2010 קבע ד"ר גורי, בעקבות התאונה נגרמה לתובע נכות בתחום רפואי זה, כמפורט להלן:

(1) שינוי ניכר בצורת האף החיצונית, עם הפרעה בנשימה 20%
(2) תסמונת דום נשימה בשינה בדרגת חומרה קלה 2%
--------
נכות משוקלת בתחום רפואת אף, אוזן וגרון 21.6%

(ט) תחום רפואת הנפש (פסיכיאטריה):

ד"ר רם מירז מונה כמומחה רפואי בתחום רפואת הנפש. בחוות דעתו מתאריך 18.12.2011 קבע ד"ר מירז, כי התאונה גרמה להחמרת מצבו הנפשי הקודם של התובע, ונכותו בתחום זה, כתוצאה מהתאונה, היא בשיעור 25% לצמיתות.

10. מבין המומחים הרפואיים שמסרו חוות דעת, כמפורט לעיל, ד"ר רם מירז הוזמן על ידי הנתבעת להיחקר על חוות דעתו (מוצג נ/4).

באת כוח הנתבעת טענה, כי בחוות דעתו של ד"ר מירז נפלו פגמים מהותיים, וכן טענה לפגמים שנפלו בחוות דעתו של ד"ר דוד יגיל, אליו הופנה התובע לביצוע בדיקות פסיכו- דיאגנוסטיות.
לאחר ששקלתי עדותו של ד"ר מירז, ושקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני סבור שאין מקום לסטות מחוות דעתו. אעיר, שלדעתי, כשם שהטענה בדבר העדר סמכות עניינית הייתה טענה מיותרת, כך אף הטענות כלפי חוות דעתו של ד"ר מירז. ד"ר מירז היה ער למצבו הנפשי הקודם של התובע, ודווקא משום כך, מתקבל מאוד על הדעת, שעל רקע המצב הנפשי הקודם, התאונה גרמה לתובע לנכות בשיעור גבוה יחסית, במיוחד לאור הפגיעות הרב- מערכתיות והאשפוז הממושך.

11. על יסוד חוות הדעת של המומחים הרפואיים, הנני קובע, כי נכותו המשוקלת של התובע, בעקבות התאונה, מגיעה כדי שיעור של 73.34%, ובמעוגל 73%.

ה. הנכות התפקודית

12. התובע סבור כי מכלול נכויותיו, ובמיוחד בשים לב לנכות בתחום הנפשי, גורם לפגיעה קשה בתפקודו ובכושרו לשוב, לעבוד ולתפקד. לטענת התובע, לנכותו הרפואית השלכה חמורה על תפקודו של התובע ונזקיו (ראו סעיף 33 לתחשיב הנזק של התובע), לאור כך, טען התובע בסיכומיו כי הוא נפלט לחלוטין ממעגל העבודה וכי אינו יכול ואינו כשיר לחזור למעגל העבודה להתפרנס ולפרנס את משפחתו (ראו סעיפים 86 – 87 לסיכומי התובע).

13. לעומת טענות בא כוח התובע, טוענת באת כוח הנתבעת, כי נכותו התפקודית של התובע פחותה לאין שיעור מנכותו הרפואית ואין לה כל משמעות בתביעה. לגישת באת כוח הנתבעת, לנכויות שנקבעו לתובע בתחום הפלסטי ובתחום האורולוגי אין כל משמעות תפקודית ביחס לכושר עבודתו והשתכרותו. עוד נוסיפה באת כוח הנתבעת וטוענת, כי גם לנכות בתחום הנפשי או החמרתה, וכעולה מחוות הדעת של ד"ר מירז ומהמסמכים הרפואיים שהוגשו בעניין, אין כל משמעות תפקודית, במיוחד כאשר קיימת קורלציה בין מצבו הנפשי והתסמינים הנטענים עובר לתאונה ולאחריה, כשלטענת הנתבעת, מהמסמכים השונים עולה כי מצבו של התובע הוטב עם השנים.

עוד טענה באת כוח הנתבעת, כי אף לנכות שנקבעה על ידי ד"ר ויילר בתחום מערכת הנשימה יש השפעה מזערית על תפקודו של התובע, שכן עוד לפני התאונה סבל התובע ממחלות בדרכי הנשימה.

14. לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני סבור כי שיעור נכותו התפקודית של התובע נמוך מנכותו הרפואית. מרכיביה העיקריים של נכותו התפקודית של התובע הם בתחום האורתופדיה, בתחום הפסיכיאטריה, ובתחום דרכי הנשימה. נכותו המשוקלת של התובע בתחומי רופאה אלה מגיעה כדי שיעור של 55%, ולפיכך, זה יהיה שיעור הנכות התפקודית, שנגרמה לתובע בעקבות התאונה.

ו. העבר התעסוקתי של התובע

15. בעת התאונה היה התובע בן 46. לטענת התובע, בעבר עבד הוא בשוק הסיטונאי בחיפה. בתקופה הסמוכה לפני התאונה התובע לא עבד בשל משבר אישי שעבר, אך לדבריו, ניסה מאוחר יותר, ועוד לפני התאונה, לחזור למעגל העבודה. לטענת התובע בשנת 2004 הוא חזר לעבוד אצל קרוב משפחה אשר הינו בעל עסק לממכר פירות וירקות.

16. בחקירתו ציין התובע, כי מאמצע שנות ה- 90 ועד לשנת 2000 הוא עבד בכמה עבודות, תחילה היה עובד בשוק הסיטונאי עם אביו, לאחר מכן בשנים 1998 עד 1999 כשותף עם אחיו בפאב שהפעילו, ולאחר מכן עבר התובע לפתוח בית קפה משלו שגם עסק זה נכנס לקשיים כלכליים.

לטענת התובע בתקופה שלאחר מכן, בין השנים 2000 עד 2003 היה התובע בתקופת משבר, בה הוא לא עבד. לטענתו, כבר בשנת 2003 הוא חזר בחזרה לעבודה בשוק כמוכר פירות וירקות (ראו: עדותו בעמ' 18 עד 19 ובעמ' 22 עד 23 לפרוטוקול). באותה תקופה לטענת התובע פגש הוא את מר דוד כהן (להלן: "מר כהן"); בעל חברה לסחר פירות וירקות ("בננות הגליל") וסוכם בין השנים כי יתחיל התובע לעבוד בחברה.

17. דו"ח רציפות בעבודה, שהופק על ידי המוסד לביטוח לאומי, והוגש על ידי הנתבעת, מכיל מידע על התקופות בהן התובע עבד בעבר (מוצג נ/1). מדו"ח זה עולה, שעד לשנת 1999 עבד התובע באופן עצמאי, אם כי באותו דו"ח אין רישום לגבי גובה הכנסותיו בתקופה זו. עוד עולה, כי בין השנים 2002 עד 2004, התובע קיבל קצבת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי. מתחילת שנת 2004 ועד חודש אפריל לאותה שנה עבד התובע כשכיר בחברת "המחלק ס.י.פ בע"מ, ומעדותו של התובע עולה כי המדובר בחברה שניהל קרוב משפחה (ראו: עדותו של התובע בעמ' 20 לפרוטוקול, שורות 6 עד 16). על פי הדו"ח, שכרו של התובע עמד על סכום של 7,539 ₪, במשך כל התקופה, דהיינו, סך של 1,884.75 ₪ לחודש. עוד עולה מהדו"ח, שבתקופה שאחרי אפריל 2004, הפסיק התובע לעבוד, בחודש יוני 2007 קיבל הוא סך של 44,000 ₪ (באופן חד פעמי) עבור "פנסיה" מחברת הביט וח "כלל חברה לביטוח בע"מ". בחודש יוני בשנת 2008, החל התובע לקבל קצבת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי, ולא שב למעגל העבודה. למעשה, ועל פי דו"ח הרציפות בעבודה, החל משנת 2003 התובע יצא ממעגל העבודה, למעט תקופה קצרה ביותר אצל קרוב משפחתו.

18. מר דוד כהן הוזמן להעיד מטעם התובע, ומסר, כי התובע היה אמור להתחיל את עבודתו אצלו במהלך חודש מאי 2006 (ראו: עדותו של מר כהן בעמ' 8 לפרוטוקול, שורות 5 עד 7).

לעומת זאת, באת כוח הנתבעת ניסתה בחקירתה להראות, כי לתובע עבר הנפשי שהשפיע על תפקודו. בנוסף לכך טענה באת כוח הנתבעת, כי התובע עבר מספר תאונות נוספות קודם לתאונה נשוא התביעה. כמו כן, התייחסה באת כוח הנתבעת, למסמכים רפואיים שונים, בהם צוין, כי מצבו הכלכלי של התובע היה גרוע.

19. את עדויותיהם של מר דוד כהן והתובע, בדבר כוונת התובע לעבוד אצל מר כהן, תמורת שכר של 10,000 ₪ לחודש, אין אני מוכן לקבל, ואין אני מוכן לבסס עליהן ממצא עובדתי כלשהו. להתרשמותי, עדויותיהם של התובע ומר כהן תואמו, כדי ליצור בסיס לדרישת התובע לפיצוי בגין הפסדי השתכרות לעתיד. עברו התעסקותי של התובע הוא עבר דליל במיוחד, ובין אם משום שהתובע היה נתון במשבר אישי, ובין אם משום סיבות רפואיות כאלה או אחרות, התובע לא עבד במשך תקופות ארוכות לפני התאונה. כמובן שאיש אינו יכול לחזות את העתיד, אך עברו המאוד לא מרשים של התובע בתחום התעסוקה, מצביע לכאורה על כך, שגם העתיד בתחום זה לא אמור היה להיות מזהיר.

20. לאחר ששקלתי את הראיות שלפני ואת טענות באי כוח הצדדים, וכדי שלא לקפח חלילה את התובע על רקע עברו התעסוקתי הדליל, הנני קובע, כי כושר השתכרותו של התובע, הוא בסכום של 5,000 ₪ נטו לחודש, כערכו של סכום זה כיום.

ז. הפסדי השתכרות בעבר

21. על רקע עברו התעסוקתי של התובע בעבר, ספק רב בעיני אם יש מקום לפסוק לזכותו פיצוי עבור הפסדי השתכרות בעבר. חרף זאת, ומתוך שיתכן ואלמלא התאונה התובע היה עובד במקומות שונים במשך תקופות שונות, הנני מחליט לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין הפסדי ההשתכרות בעבר בסכום של 300,000 ₪, כערכו של סכום זה בתאריך פסק הדין.

ח. הפסד השתכרות בעתיד

22. אף ביחס לתקופת העתיד לא יהיה זה נכון לבצע חישוב אקטוארי, שכן אין מדובר במי שעובד באופן רצוף. אילו היה מקום לחשב את הפיצוי עבור הפסדי ההשתכרות בעתיד באופן אקטוארי, כי אז הפיצוי היה מגיע כדי סכום של כ- 357,000 ₪. ואולם, בנסיבות העניין, אין מקום לחישוב אקטוארי, ולפיכך הנני פוסק לתובע פיצוי גלובלי בסכום של 300,000 ₪, כערכו של סכום זה בתאריך פסק הדין.

ט. הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות

23. כיוון שהנחתי, שיתכן והתובע היה חוזר למעגל העבודה, עלי להוסיף ולהניח, שהיו נגרמים לו הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות. בעידן הפנסיה הצוברת יש לגזור הפסדים אלה מהפסדי ההשתכרות (שכן התובע הפסיד למעשה את הפרשות המעביד בגין הפסדי ההשתכרות שנגרמו לו). את הפסדו של התובע הנני מעמיד אפוא על שיעור של 12% מהפסדי ההשתכרות, ולפיכך יעמדו הפסדי הפנסיה והזכויות הסוציאליות על סכום של 72,000 ₪, כערכו של סכום זה בתאריך פסק דין זה.

י. הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד

24. לטענת התובע, בעקבות התאונה הוא עבר ניתוח השתלת תותב בעלות של 18,000 ₪, נוסף לכך, לטענתו, בעקבות התאונה הזדקק הוא ויזדקק למספר רב של טיפולים לרבות טיפוליים רפואיים לאורך כל ימי חייו. בנוסף לאלה טען התובע, כי הוא זקוק לנעליים אורתופדיות וקב הליכה. לאור כך עתר התובע כי הפיצוי בגין הוצאות וטיפולים לתקופת העבר יעמוד על סך של 133,500 ₪ ואילו לתקופת העתיד יעמוד הפיצוי על סך של 332,815 ₪.

25. הנתבעת לעומת זאת טוענת, כי עמדה בכל תשלומיה להחזר הוצאותיו הרפואיות של התובע עקב התאונה. ועל כן לטענתה, אין לקבל את טענותיו של התובע בעניין הפסדיו בגין הוצאות רפואיות כאמור שנטענו לגישתה בחוסר תום לב. באשר לרשימת התרופות אותה צירף התובע, טענה הנתבעת, כי המדובר ברשימת תרופת שנטל התובע גם לפני לתאונה. נוסף לכך הלינה הנתבעת על בקשת התובע לקבל פיצוי בגין טיפולי שיניים וטענה כי אין כל קשר בין טיפולי השיניים אותם עבר התובע לבין התאונה, לאור כך טענה הנתבעת כי אין להיעתר לבקשת התובע לפסוק לו פיצוי בגין ראש נזק זה לתקופת העבר.

באת כוח הנתבעת הוסיפה, כי בחוות הדעת השונות של מומחי בית המשפט, לא נקבע כי התובע יידרש בעתיד לטיפולים רפואיים או לעזרים רפואיים הנטענים. לאור כך טענה היא כי בהעדר ראיות ובהעדר צורך לטיפולים רפואיים מעבר למה שקבל התובע בעבר, אין הצדקה לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה לעתיד.

26. לא הוכח שהתובע נשא בהוצאות רפואיות כלשהן בעבר. עם זאת, הנני מחליט לפסוק לזכותו פיצוי גלובלי עבור הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד בסכום של 50,000 ₪, לעבר ולעתיד.

י"א. הוצאות נסיעה בעבר ובעתיד

27. בא כוח התובע טען כי התובע נשא בהוצאות נסיעה מוגברות, לרבות הוצאות נסיעות לטיפולים רפואיים, והוא עתר להעמיד את הפיצוי בגין הוצאות נסיעה לתקופת העבר ולתקופת העתיד על סך של 100,000 ₪.

28. הנתבעת לעומתו חולקת על טענותיו של התובע, ולטענתה, ככל שמדובר בהוצאות נסיעות בעבר, הרי מדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה. לטענתה התובע לא עמד בנטל להוכיח נזק זה הוא לא צירף קבלות ולא כל מסמך אחר המראה על הוצאות נסיעה בתקופת העבר, מלבד תיעוד על תדלוקים ברכבו ושאין להסיק מהם על הוצאות הנסיעות לטיפולים רפואיים דווקא.

באשר להוצאות נסיעה לתקופת העתיד טענה הנתבעת, כי משלא הוכח כי ישנו צורך בטיפולים רפואיים עתידיים לא יהיה התובע זקוק לנסיעות מיוחדות כלשהן.

29. פגיעתו של התובע הייתה קשה, ואין ספק כי נשא בהוצאות נסיעה בעבר. קיימת אף הסתברות לא מבוטלת, שיהיה על התובע להוציא הוצאות נסיעה בעתיד.

על כן, לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני פוסק לתובע פיצוי גלובלי בגין הוצאות נסיעה בעבר ובעתיד בסכום של 30,000 ₪, כערכו של סכום זה בתאריך פסק דין זה.

י"ב. עזרת צד שלישי

30. לטענת התובע, בעקבות התאונה היה זקוק לעזרה מסודרת בבית, אם כי ולאור מצבו הכלכלי הקשה לא יכול היה לשכור לעצמו שירותיו של עוזר, ועל כן, בלית ברירה, נעזר באשתו שנאלצה לסעוד אותו ולעזור לו בכל פעולותיו וזאת במקביל לכך שהמשיכה היא לטפל במשק הבית ללא עזרה או סיוע.

לאור הנ"ל עתר התובע להעמיד את הפיצוי בגין עזרת צד שלישי על סך של 2,000 ₪, כך שבגין תקופת העבר עתר הוא לפסוק לו סך של 178,000 ₪, ואילו בגין תקופת העתיד עתר כי יפסק לו סך של 443,753 ₪.

31. לעומת זאת, באת כוח הנתבעת טענה, שאין לפסוק לתובע הפיצוי הנדרש על ידו בגין עזרת צד שלישי, לא לתקופת העבר אך גם לא לתקופת העתיד.

בהתייחסה לפיצוי עבור עזרת צד שלישי בעבר טענה באת כוח הנתבעת, כי אין לפסוק פיצוי זה בכל מקרה של הגבלה בתפקודו הגופני של נפגע, וכי יש לתמוך בקשה של פיצוי כזה בראיות, דבר שלא נעשה לטענתה על ידי התובע. באת כוח הנתבעת הוסיפה וטענה, כי ניזוק זכאי לפיצוי בגין עזרה שניתנה על ידי קרוב משפחה וללא תשלום רק אם בפועל נגרמו לקרוב הוצאות או הפסדים כשעל הטוען להפסדים אלה מוטל הנטל להוכיחם, לטענת הנתבעת התובע לא טען ולא הוכיח הפסד שנגרם לאשתו ואף לא במסגרת עבודתה (ראו: עדותה של הגב' גבאי ש' 12-25 עמ' 12 לפרוטוקול).

למעלה מהאמור טענה באת כוח הנתבעת, כי לאור מצבו הרפואי והתפקודי של התובע לפני התאונה וללא כל קשר אליה, ובשים לב לכך להיעדר תרומה כלשהי מצידו בניהול משק הבית ובהעדר הוכחה להפסד שנגרם לו או למי ממיטיביו עקב הסיוע החלקי שקבל לטענתה, יש לדחות את דרישתו לפיצוי בגין עזרת צד שלישי ולחלופין לפסוק לו פיצוי רק בגין התקופה הסמוכה לתאונה לרבות תקופת האשפוז וכחודש אחריה בסך שלא יעלה על 15,000 ₪.

בהתייחסה לתקופת העתיד, טענה באת כוח הנתבעת, כי התובע לא הוכיח את הצורך בעזרה בעתיד, משכך טענה כי דין דרישתו בראש נזק זה להידחות. לחלופין, טענה הנתבעת כי אם ייפסק לתובע פיצוי בגין עזרה בעתיד יש להגביל את הפיצוי ל-6 שנים, ועד להגיעו לגיל 60 אז יוכל למצות את זכויותיו במוסד לביטוח לאומי בתביעה למחלקת סיעוד.

32. לאחר ששקלתי הראיות לפני וטענות באי כוח הצדדים, מקובל עלי, שלאור הפגיעה הרב מערכתית שנגרמה לתובע, התובע נזקק לעזרת אשתו בחודשים הסמוכים שלאחר התאונה, ועזרה זו חרגה ממידת העזרה הרגילה והסבירה שבני משפחה מעניקים זה לזה. ככל שמדובר בתקופת העתיד, הנני מקבל טענותיה של באת כוח הנתבעת, והנני סבור, שאין מקום לפסוק לתובע פיצוי. מצבו של התובע התייצב, וחרף הנכות שנגרמה לו בתאונה, הוא אינו מוגבל בביצוע פעולות היום יום.

33. על כן, הנני פוסק לתובע פיצוי בגין עזרת צד שלישי בעבר בסכום של 100,000 ₪.

י"ג. נזק שאינו נזק ממון

34. התובע יליד 29.3.1960, בעקבות התאונה אושפז למשך 110 ימים, ונכותו הרפואית המשוקלת הינה בשיעור 73%.

על יסוד נתונים אלה, הפיצוי המגיע לתובע בראש נזק זה מגיע כדי הסך 176,851 ₪ כערכו בתאריך פסק דין זה, ובמעוגל 177,000 ₪.

י"ד. ניכויים מהפיצויים

35. תשלומים תכופים:

על פי הראיות לפני לתובע שולמו תשלומים תכופים כדלקמן:

(א) בתאריך 20.8.2006 שולם לתובע סך 16,386 ₪.
(ב) בתאריך 21.11.2006 שולם לתובע סך 13,109 ₪.
(ג) בתאריך 10.4.2006 שולם לתובע סך 17,252 ₪.

ערכם המשוערך של הסכומים הנזכרים, בתאריך פסק דין זה, מגיע כדי סכום של 63,940 ₪. בניכוי שכר טרחת עו"ד ומע"מ הנכללים בסכומים אלה, הסכום לניכוי יעמוד על סך 56,594 ₪, ובמעוגל 56,600 ₪.

36. קצבת נכות כללית:

על פי חוות דעת האקטואר, פרופ' רני יוסף, ערכה של קצבת הנכות הכללית ששולמה לתובע ותשולם לו בעתיד, מגיעה כדי סכום כולל של 1,051,372 ₪.

חוות דעת זו לא נסתרה, ועל כן הסכום הנזכר ינוכה מהפיצויים שנקבעו.

37. קצבת ניידות:

בהתאם לדו"ח המוסד לביטוח לאומי, לתובע שולמו סכומים שונים עבור ניידות. סכומים אלה מסתכמים כדי סכום של 19,500 ₪, וסכום זה ינוכה מהפיצויים.

ט"ו. סיכום

38. על יסוד האמור לעיל, מתקבלת התוצאה הבאה:

(א) פיצויים עבור נזקים שנגרמו:

(1) הפסד השתכרות בעבר (סעיף 21 לעיל) 300,000 ₪
(2) הפסד השתכרות בעתיד (סעיף 22 לעיל) 300,000 ₪
(3) הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות (סעיף 23 לעיל) 72,000 ₪
(4) הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד (סעיף 26 לעיל) 50,000 ₪
(5) הוצאות נסיעה בעבר ובעתיד (סעיף 29 לעיל) 30,000 ₪
(6) עזרת הזולת בעבר (סעיף 33 לעיל) 100,000 ₪
(7) נזק שאינו נזק ממון (סעיף 34 לעיל) 177,000 ₪
-----------------
1,029,000 ₪
(ב) ניכויים מהפיצויים

(8) תשלומים תכופים 56,600 ₪
(9) קצבת נכות כללית 1,051,000 ₪
(10) קצבת ניידות 19,500 ₪
-----------------
1,126,500 ₪
-----------------
היתרה (שלילית) (97,500 ₪)

39. לא הוכח כי התובע שלח מכתב רשום למוסד לביטוח לאומי לפי סעיף 330(ד) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995. על כן אין התובע זכאי לפיצוי בגובה 25% מסכום הפיצויים שחושב לעיל.

40. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א) הנני דוחה את תביעת התובע.

(ב) הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 15,000 ₪, ובנוסף לכך הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת מחצית מהסכומים ששילמה למומחים השונים, שמונו על ידי בית המשפט ליתן חוות דעת בעניינו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריכי התשלום.

ניתן היום, כ"ג תמוז תשע"ד, 21 יולי 2014, בהעדר הצדדים.