הדפסה

גאניה ואח' נ' דהרי

בפני
כב' הנשיא יוסף אלון

המבקשים

  1. חרבי שאלתיאל ת.ז XXXXXX648
  2. חרבי גאניה ת.ז XXXXXX884

ע"י ב"כ עו"ד ב. מלכית

נגד

המשיב

יחיאל דהרי ת.ז XXXXXX246
ע"י ב"כ עו"ד יהודה שנייויס

החלטה

ראשיתו של הליך זה בתביעה כספית שהגיש המשיב נגד המבקשים לבית המשפט השלום בירושלים, בשל יתרת חוב נטענת של המבקשים כלפיו בסך 400,502 ₪ - בגין רכישת מזון לבקר.
ביום 22/8/11 הגיש המשיב לבית המשפט השלום בירושלים בקשה להטלת עיקול במעמד צד אחד על זכויות המבקשים במשק חקלאי במושב פדויים ובכלי רכב שונים הרשומים על שמם. ביום 23/8/11 נעתר בית המשפט לבקשה וחייב את המשיב בהפקדת התחייבות עצמית ועירבון בסך 10,000 ₪.

ביום 20/6/13 הורה בית המשפט השלום בירושלים על העברת התובענה לבית משפט השלום בבאר שבע מטעמי סמכות מקומית.

ביום 3.5.12 הגישו המבקשים לבית משפט השלום בבאר שבע, בקשה לביטול העיקול שהוטל במעמד צד אחד, ובהחלטתו מיום 9/2/14, דחה בית המשפט קמא (כב' הרשם הבכיר, כתוארו אז, מ. הולצמן) את הבקשה הואיל ו"התביעה נסמכת על ראיות מהימנות לכאורה, ככל שהדברים נראים בשלב מוקדם זה של ההליך המשפטי..." וכי " ...לא מצאתי שהמבקשים הציגו מסמכים שיש בהם כדי לסתור, ולו על פני הדברים, את הטענה לקיומה של יתרת החוב הנטענת...".
את החלטתו המפורטת ביסס בית המשפט קמא על ראיות מהימנות, לכאורה, שהגיש המשיב לתמיכה בטענותיו וכן על העובדה שהנתבעת 3 פתחה בהליכי גביה בלשכת ההוצאה לפועל נגד המבקש 2 בגין אי עמידתו בתשלומים מכוח הסכם גירושין שנחתם בין השניים – מה שמעיד על הקושי בתזרים מזומנים אצל המבקש 2 לפירעון חובותיו.
עוד ציין בית המשפט קמא כי המבקשים הגישו בקשתם לביטול העיקול – לאחר חלוף המועד הקבוע לכך בתקנות ומבלי שביקשו כלל הארכת המועד.

כנגד החלטה זו מוגשת בקשת הרשות לערער שבפני.

לטענת המבקשים, שגה בית המשפט קמא משלא נתן דעתו לעובדה שהמשיב מצוי "בהליך כינוס בבית המשפט המחוזי" ( כך, ללא פירוט נוסף ) ולא חייבו בהפקדת ערובה נוספת להבטחת הוצאותיהם בהליך.

מנגד, הקדים המשיב וטען כי לבקשת הסעד הזמני שהוגשה מלכתחילה לבית המשפט השלום בירושלים, צירף הוא התחייבות עצמית, ובהתאם להחלטת בית המשפט הוסיף והפקיד בקופת בית המשפט 10,000 ₪ כעירבון.

עוד טוען המשיב, כי טענות המבקשים בעניין הפקדת ההתחייבות העצמית והעירבון, לא הועלו כלל בסיכומיהם לבית המשפט קמא, ועל אף זאת בהחלטה קמא, נתן בית המשפט דעתו לכך שהופקדו על ידי המשיב התחייבות עצמית ועירבון.

כמו כן טוען המשיב, כי יש לדחות את הבקשה מן הטעם שהמבקשים לא העלו טענות כנגד עיקרי קביעותיו של בית המשפט קמא בדבר סיכויי התביעה ומאזן הנוחות המצדיקים את הותרת צו העיקול על כנו – כך שניתן לראות בכך כהסכמה בשתיקה של המבקשים לקביעותיו אלה של בית המשפט קמא.

לאחר עיון בבקשת המבקשים, בתגובת המשיב ובתשובת המבקשים לתגובה – על נספחיהן – לא מצאתי מקום למתן הרשות לערער.

עסקינן בבקשה לרשות לערער על החלטת בית המשפט קמא להותיר צו עיקול זמני על נכסי המבקשים על כנו.

החלטה על מתן סעד זמני נתונה לשיקול דעתו של השופט היושב בדין, כך גם על פי תקנה 364( א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 לפיה:
"בית המשפט לא ייתן סעד זמני אלא בכפוף להמצאת התחייבות עצמית כאמור בתקנה 365( ב) וכן ערבות מספקת, להנחת דעתו, לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו כתוצאה ממתן הצו, אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת; בית המשפט רשאי לפטור מהמצאת ערבות, אם ראה שהדבר צודק וראוי, ומטעמים מיוחדים שירשמו".

בענייננו, הקדים בית המשפט קמא וקבע כי יש לדחות את הבקשה לביטול צו העיקול הזמני מאחר והוגשה בחלוף המועד הקבוע לכך בתקנות, ומבלי שהוגשה בקשה מתאימה להארכת המועד.
עוד הוסיף בית המשפט קמא בהחלטה מפורטת ומנומקת כדבעי , לאחר שבחן את טענות הצדדים והראיות שהובאו לעיונו, כי בשלב מקדמי זה, יש לכאורה ממש בטענות התביעה בעוד הנתבעים ( המבקשים) לא הציגו ראיות לסתור.
לטעמי, די בכל אלה כדי לדחות את הבקשה לרשות לערער.

יש להוסיף ולציין כי תקנה 364( ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 ( המצוטטת לעיל) מותירה את שיקול הדעת בנושא הפקדת התחייבות עצמית והפקדת עירבון לשיקול דעתו של השופט הדן בתיק, וערכאת הערעור תמעט דרך כלל להתערב בהחלטות שכאלה.
הערכאה המבררת נימקה כדבעי את שיקול דעתה בהותרת צו העיקול הזמני על כנו ובכפוף להותרת כתב התחייבות והערובה בסכום של 10,000 ₪ – ולא מצאתי עילה שתצדיק בנסיבות אלה התערבות ערעורית בהחלטה זו.

לאור כל האמור לעיל – הבקשה נדחית.
המבקשים ישאו בהוצאת המשיב בסך 5,000 ₪ אשר ישולמו באמצעות הערובה שהופקדה על ידם בהליך זה.

המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י' סיוון תשע"ד, 08 יוני 2014, בהעדר הצדדים.