הדפסה

גאבר(עציר) נ' מדינת ישראל

לפני כב' השופט אבי פורג

העורר
וויסאם גאבר (עציר)

נגד

המשיבה
מדינת ישראל

<#2#>
נוכחים:

בא כוח העורר: עו"ד מחמד ענאבוסי
בא כוח המשיבה: עו"ד קרן פינקלס

העורר הובא

פרוטוקול
ב"כ העורר:
חוזר על נימוקי הערר. הדיון בבימ"ש קמא קבוע ליום 21.8 לאחר שיתקבל עד לאותו מועד בהנחה שיתקבל, כך הורה בימ"ש קמא, תסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר.
אני מוסיף שמדובר בעבירה של התפרעות, יידוי אבנים.
הערר הוגש עשרה ימים לפני.
מעצר נמדד בשניות ובדקות ובסופו של דבר נושא הרגישות חשוב מאוד.
מעצר זה לא עונש.
בסופו של דבר מדובר בעבירת התפרעות שמיוחס למשיב שניסה לזרוק אבן אחת לעבר שוטרים. כאשר על פי חומר הראיות הקיים בתיק הטענה היא ששוטרים זיהו אותו כאשר דיסק שמתעד את האירועים באופן חד משמעי תומך בגרסת המשיב. למען ההבהרה ולשאלת ביהמ"ש, אני לא טוען כנגד הראיות לכאורה. הסכמתי לראיות לכאורה בדיון בבימ"ש קמא. הטיעון שלי היא כי חזקת החפות עומדת לזכות המשיב במלוא עוצמתה. הוא כופר במיוחס לו. יש גרסה לפי דוחות השוטרים שהיו שלושה שוטרים, הוא זרק אבן אחת לעברם והיא לא פגעה.

<#3#>
החלטה
בדיון בבימ"ש קמא הסכים העורר לראיות לכאורה ולפיכך אין מקום לטעון כנגד הראיות לכאורה לגבי המיוחס לו בכתב האישום. העורר יכול לטעון לגבי נסיבות האירוע בהקשר לשחרורו.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"א אב תשע"ד, 17/08/2014 במעמד הנוכחים.

אבי פורג , שופט

ב"כ העורר:
מקבל את הערת בימ"ש.

ב"כ המשיבה:
זה ממש לא נכון. לא מדובר בניסיון. רשום במפורש שהוא זרק.

ב"כ העורר:
בין אם מדובר באבן אחת או מס' אבנים שהוא לא מוגדר בכתב האישום, זה יכול להיות אבן אחת או שני אבנים. בסופו של דבר עניינינו בעבירה של התפרעות וניסיון פגיעה בשוטר כשחומר הראיות מתייחס לגרסאות של שוטרים לעומת גרסתו של המשיב שמכחיש כל קשר לאירוע במובן זה שהוא הרים אבנים וזרק לעבר שוטרים, גרסתו של המשיב נתמכת ע"י סרט של האירוע שהעורר לא לקח חלק באירוע. הסכמתי לקיומן של ראיות לכאורה לאור הודעות השוטרים אך הטיעון שלי שחזקת החפות עומדת לנאשם כיוון שגרסאות השוטרים יעמדו למבחן במסגרת התיק העיקרי שם יתברר התיק ואולי הוא ייצא זכאי או אשם, אז הוא יקבל את עונשו. אנו מדברים על עניין מעצרו.
כיוון שעומדת חזקת החפות מצד אחד וכיוון שמעצר זה לא עונש, צריך לנקוט במעצר רק במקרים חריגים שאין מנוס. במקרה זה, מדובר באדם בן 20 ללא עבר פלילי. נעשתה פה הבחנה ע"י המדינה, אני הצגתי פסיקה לפיה אותה תביעה ממחוז מרכז, הצגתי החלטות של בימ"ש בהסכמת התביעה ביום הגשת כתב האישום, היא מסכימה לשחרור במקרים דומים למעצר בית. באותם תיקים הוזמן תסקיר כדי לשקול הקלה בתנאים כדי שיוכלו המשיבים שם לצאת לעבוד. מדובר במשיב כאן שנמצא חודש ימים במעצר ושב"ס מגדיר את מה שעשה לעבירת ביטחון, והוא נמצא בבידוד מוחלט. קיים חשש למצבו הבריאותי והנפשי. הוא שוהה בין ארבע קירות מסביב לשעון, הוא משתגע עם עצמו שם, סופר את השניות ולא את הדקות. שירות מבחן טרם ביקר אותו והדיון בהמשך המעצר קבוע לעוד ארבעה ימים. לפי הקצב הזה סביר גם שלא יהיה תסקיר. למרבה הצער, בדקתי פסיקה רק בשביל להמחיש לאיפה הגענו, בדקתי פסיקה לגבי הענישה בתיקים כאלה, ממקרים של אי הרשעה ועד למעצר של חודש ימים. הוא נעצר לראשונה ביום 26.7.14. כך שגם אם הוא יורשע הוא לא יקבל עונש שהוא ארוך יותר מימי המעצר שהוא יושב היום. הכלל ידוע הוא שהמעצר אינו על חשבון העונש.
בנוסף, האירוע שהיה בטייבה הוא אירוע חריג. מאז יש רגיעה. אין כלום שם. הפסיקה התייחסה לנקודה הספציפית הזו של מה המצב בשטח. כשרוצים להרגיע את המצב אומרים טוב נעצור אנשים, אך שהמצב רגוע צריך גם להוביל לכך שהמשיב ישוחרר.
נעשתה פה הבחנה מלאכותית לפיה כיוון שההתפרעויות היו על רקע המבצע הצבאי זו הבחנה לעומת התפרעות על רקע הירצחו של הנער אבו חדר. אני בדקתי בסעיף החוק והמחוקק לא מהבחן בין עילות ההתפרעות השונות – האם זה ערבים או יהודים, שמאלנים או ימנ ים, אף אחד לא נתפס באותה הפגנה הוא היחיד שנעצר למיטב ידיעתי. עיינתי בתיק החקירה, אין שום תיעוד או ראייה לטיעון של המאשימה שההתפרעויות האלה היו בעקבות המבצע הצבאי ולא בעקבות מות הנער אבו חדר. גם אם היה דבר כזה, זה לא מצדיק את ההבחנה הזאת.
לכן, בנסיבות אלה אני מבקש לקבל את הערר ולהורות על שחרורו של העורר.
בינתיים אני מבקש כי במקום שיהיה במעצר, ישוחרר הוא למעצר בית הדוק בפיקוח בני משפחתו, מדובר במשפחה נורמטיבית. הבן אדם משתגע סביב ארבע קירות ואמו כל הזמן בוכה לי שלא מאפשרים ביקורים, לא מאפשרים הכנסת ציוד או להתקשר בטענה שמדובר בעבירה בטחונית. לכן נקודת האיזון לאחר שהוא חודש ימים במעצר השתנתה לכיוון של השחרור שלו. אנו בעד תסקיר אך עד שיתקבל כזה, שיהיה בינתיים במעצר בית. לאחר שנראה את המלצת שירות המבחן, בימ"ש ידון בעניינו.

ב"כ המשיבה:
העבירות שביצעו נאדים ואדהם בוצעו ב-5.7. ואולי חברי מתקומם על ההבחנה שאנו עושים בין העבירות שבוצעו על רקע רצח שלושת היהודים והנער הערבי, אך פה כאשר המדינה במצב של מלחמה, שוטרים עובדים 15 שעות ביום, מתקיימת הפגנה בטייבה וזאת על רקע שמדינת ישראל יוצאת למבצע שמטרתו להגן גם עליו, כשהוא גם אזרח במדינה, לא יעלה על הדעת מקרים שבהם בן אדם עומד וחברי מייחס לזה שהוא נורמטיבי איזושהי נקודת פתיחה טובה, אני רואה זאת הפוך. אדם שעומד בלילה בסמוך לגשר, ואני מציגה תמונות לבימ"ש של הלך הדברים, זורק אבנים, אני סבורה שעם כל הצער והכאב שבימ"ש קמא סבר, הרי בימ"ש קמא ששחרר את שניים האחרים זה אותו מותב, ולמרות זאת פה הסכמנו ופה לא הסכמנו. ואני אגיד גם יותר מזה. חברי מלין על זה שאז הם שוחררו, בשים לב לעובדה שכל הנתונים עמדו לפנינו גם בתיק הזה וגם בתיק ההוא, מקום לשחרר כנראה שסיבותיו עימם. אני מפנה לסעיף 10 בכתב הערר של חברי, עדיין מדובר בתושב ישראל. יש להבחין כאשר מדובר בהתפרעות נקודתית על רקע רצח ספציפי לעומת מצב שכל מדינת ישראל על הרגליים, וכולנו יודעים מה היה כאן בחודש וחצי האחרון, אנשים לא יצאו מהבתים. יוצא האדון הזה יחד עם אחרים, נכון אין לו עבר פלילי ומפגין נגד שוטרים ואני מפנה לכתב האישום שלו לעובדה שבסוף מלבד העובדה שיש לו דוח פעולה של שוטר שרואה אותו ספציפית משליך אבנים לעבר שוטרים, הוא נמלט, התנגד בכוח, כל אלו אי אפשר להתעלם מהם. המסוכנות שלו היא מעצם ביצוע העבירה. אני מפנה את ביהמ"ש גם לפסיקה כפי שהוצגה על ידנו בבקשה למעצר עד תום ההליכים וגם לפסיקה של כב' הש' חסדאי, עמוד 6 מיום 31.7.14 שכל הנתונים היו לפניו, ובימ"ש קמא ואני מצטטת והוא ציטט מפסיקה של בימ"ש מחוזי ששם זה היה מקרה דומה בעקבות המבצע ועצרו עד תום ההליכים. בימ"ש בחיפה עושה את ההבחנה וכב' הש' חסדאי מאמץ את הקביעה. יש לנו כן כוונה לבחון האם ניתן לתת אמון בבן אדם שאין לו שום מורא מפני החוק. אדם שמשליך אבן לעבר שוטר אין לו שום מורא.

ב"כ העורר:
החלטת בימ"ש המחוזי בחיפה היא לא מנחה את ביהמ"ש הנכבד. היא החלטה של שופט יחיד שהוא עצר בנסיבות של המבצע הצבאי עד תום ההליכים. הוא לא שלח לתסקיר. אפילו הש' חסדאי אמר שבימ"ש הלך רחוק מדי. אני מפנה למ"ת 49137-07-14 שם בימ"ש שחרר שלושה נאשמים בגין עבירות חמורות יותר של זריקת בקבוקי תבערה, שם שחררו אותם אחרי תסקיר.
שם גם רמת הענישה יותר גבוהה. מדובר על שנים ולא ימים.
אני אומר את הדברים רק כדי להמחיש כמה טענת חברתי בעניין אותה החלטה של בימ"ש מחוזי חיפה היא בעניינינו ואין מקום לקחת ממנה מידה לתיקים שלנו.
מנגד יש החלטה של בימ"ש מחוזי כאן על נסיבות דומות.
לסיכום, המבצע הצבאי הסתיים, המצב בשטח רגוע, אותם נאשמים לפי הפסיקה שהגשתי נעצרו בזמן המבצע ושוחררו בזמן המבצע לאחר שהיו במעצר ימים בודדים בלבד ואני מתכוון לנאדים מצראווה ואדהם שיח יוסף. ויש עוד אחד בשם פאוזי.
אין שום ראייה לכך שההתפרעות הזאת הייתה בעקבות המבצע הצבאי ולא בעקבות רצח הנער.
גם אם יש הצדקה להבחנה בין הפגנות אחרי צוק איתן להפגנות אחרי רצח הנער הערבי, הרי שמעצר של בערך חודש ימים לעומת מעצר של אותם נאשמים אחרים במשך אותם ימים בודדים זה לא מספיק כדי להבחן?

<#5#>
החלטה
בפניי ערר על החלטת בימ"ש השלום בפ"ת שניתנה ביום 31.7.14 ע"י כב' השופט חסדאי במ"ת 56733-07-14 ולפיה הורה בימ"ש קמא על מעצרו של העורר עד להחלטה אחרת וקבע דיון ביום 21.8.14 לאחר הכנת תסקיר מעצר ע"י שירות המבחן בעניינו.
בכתב האישום מיוחס לעורר כי השתתף בהתקהלות של כשישים צעירים, חלקם רעולי פנים ביום 25.7.14 בסמוך לשעה 22:30 מתחת לגשר טייבה, כשבמהלך ההתקהלות הבעירו הצעירים צמיגים והשליכו אבנים על ציר התנועה. כתב האישום מייחס לעורר השלכת מספר אבנים לעבר השוטרים כאשר חולצתו משוכה למעלה באופן שמסתירה את פניו. שוטרים ביקשו לעצור אותו אך הוא נמלט מהם והתנגד בכוח כאשר ביקשו לאזוק אותו. על רקע זה, הואשם העורר בהשתתפות בהתקהלות אסורה, התנהגות פרועה במקום ציבורי, ניסיון תקיפת שוטר כדי להכשילו בתפקידו והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

העורר הסכים בבימ"ש קמא לקיומן של ראיות לכאורה וכפועל יוצא לעילת מעצר מסוג מסוכנות.

בימ"ש קמא בהחלטתו התייחס לנסיבות הנטענות לגבי ההפגנה שארעה ביום 25.7.14 ולכך שכתב האישום מייחס את ההפגנה לאחר תחילת מבצע 'צוק איתן'.

לא יכול להיות חולק על כך שמתקיימת עילת מסוכנות כאשר מדובר באירוע כמתואר בכתב האישום של חסימת ציר תנועה ע"י מספר רב של צעירים תוך הבערת צמיגים והשלכת אבנים וכאשר מיוחס לעורר השלכת מספר אבנים לעבר שוטרים כאשר הוא רעול פנים. חומרה מיוחדת נוספת יש לייחס לכך שהעורר, לפי הנטען בכתב האישום, נמלט מהשוטרים והתנגד בכוח כאשר ביקשו לאזוק אותו.

בימ"ש קמא בהחלטתו קבע דיון נוסף בעניינו של העורר ליום 21.8.14 לאחר קבלת תסקיר בעניינו כדי לבחון עילת מעצר. העורר מבקש במסגרת הערר להורות על שחרורו של העורר מהמעצר בתנאים מגבילים כבר עתה, ולא להמתין לתסקיר שירות המבחן שהעורר אינו מתנגד לו, אך אינו סבור שיש מקום להחזיק את העורר שאין לו עבר פלילי במעצר עד להחלטה נוספת של בימ"ש קמא בדיון ביום 21.8.14.

שמעתי גם את טיעונו של בא כוח העורר כי משירות המבחן טרם פגשו את העורר, אולם אין בכך ללמד על כך שלא יוכן תסקיר עד ליום 21.8.14 ולפיכך, איני סבור שיש מקום לתת משקל לנתון זה בהחלטה.

הוצג בפניי מקרה אחר בתיק מ"ת 22334-07-14 של שני נאשמים שהשתתפו בהפגנה ביום 5.7.14 וגם להם יוחסה עבירה של השלכת מספר אבנים לעבר כוח השוטרים שהיה במקום. נוכח מועד ההפגנה במקרה הנ"ל, ברור שההפגנה במקרה שם התרחשה לאחר רצח הקטין ממוצא ערבי שהוא רצח מזעזע ביותר ועל רקע הידיעות בקשר לרצח זה בעוד בכל הנוגע למועד ההפגנה בתיק שבפניי, הפגנה זו התרחשה לאחר תחילת מבצע 'צוק איתן'. כמו כן, נתון נוסף שהוא שונה, שבאותו מקרה בו הסכימה הפרקליטות לשחרר את המשיבים שם למעצר בית, לא יוחסה למשיבים שם במסגרת כתב האישום עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ולא יוחס להם התנגדות למעצר, כמו במקרה שלנו.

בימ"ש קמא בהחלטתו ביקש לקבל תסקיר כדי לבחון חלופת מעצר.

בהתחשב במכלול הנסיבות והנתונים כפי שפירטתי לעיל, אני סבור שאין ללמוד דין שווה מהסכמת התביעות בתיק השני לעניינינו, נוכח ההבדלים שציינתי. בנוסף, התיק בבימ"ש קמא קבוע לדיון ליום 21.8.14, כלומר עוד מספר ימים, כדי לבחון חלופת מעצר לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן.

נוכח האמור לעיל, אני סבור שיש מקום להמתין לקבלת תסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר ולפיכך הערר נדחה.

אין בהחלטה זו כדי לכבול את שיקול דעתו של בימ"ש קמא בכל היבט שהוא בין אם יתקבל התסקיר עד למועד הדיון ובין אם לאו וביהמ"ש קמא יחליט על פי שיקול דעתו ובהתאם לדין.

<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"א אב תשע"ד, 17/08/2014 במעמד הנוכחים.

אבי פורג , שופט