הדפסה

בשג"ץ 691/01 אלי נחום נ. בית הדין הארצי לעבודה

בבית המשפט העליון

בשג"ץ 691/01

בפני: כבוד הנשיא א' ברק

המערער: אלי נחום

נגד

המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה
2. בית הדין האיזורי לעבודה ת"א
3. יעד חן מבצעים בע"מ
4. יעד חן נזיקין בע"מ

ערעור על החלטת הרשמת חגית מאק-קלמנוביץ
מיום 23.10.2000 בדנג"ץ 5617/00

בשם המערער: בעצמו

בשם המשיבות מס' 3 ו4-: עו"ד יעקב כהן

החלטה

1. ערעור על החלטת הרשמת, ח' מאק-קלמנוביץ', שדחתה את בקשתו של המערער למתן פטור מהפקדת ערבון.

2. המערער עתר לבית משפט זה נגד בית הדין הארצי לעבודה, בית הדין האזורי לעבודה ושתי חברות (בג"ץ 5008/00). עתירתו הופנתה כנגד פסיקת בתי הדין כי אינו זכאי לפיצויים בגין הלנת פיצויי הפיטורין. עתירתו נדחתה, על הסף, משלא נמצאה עילה, על פי ההלכות הנוהגות בעניין התערבות בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה, להתערב בקביעתם של בתי הדין. על פסק דין זה הגיש המבקש עתירה לדיון נוסף בפסק הדין (דנג"ץ 5617/00), במסגרתה הגיש בקשה לפטור מהפקדת ערבון, אשר נדחתה כאמור, בהחלטת הרשמת. על החלטה זו, שלא לפוטרו מהפקדת ערבון, מוגש הערעור דנן. בערעורו, שב המערער ומפרט את מצבו הכלכלי בגינו אין באפשרותו לעמוד בהפקדת הערבון. כן מפרט הוא את טענותיו כנגד פסיקתם של בתי הדין לעבודה בעניינו.

3. לטענת המשיבים מס' 3-4 יש לדחות הערעור, הן משום שהוגש באיחור, הן משום שהמערער לא פרט כראוי את מצבו הכלכלי, והן משום סיכוייה הקלושים של עתירתו לדיון נוסף. כן מצביעים המשיבים על כך שבקשות המערער מוגשות על פניהן בזלזול, בכתב יד שקריאתו קשה. לבסוף נטען, כי המשיבים נדרשים זו הפעם השלישית לשאת בשכר טרחת עו"ד על מנת להשיב לבקשות שמגיש המערער, בלא שהמערער חויב עד כה בתשלום הוצאות המשיבים בערכים ריאליים.

4. דין הערעור להידחות. בקשתו של המערער למתן פטור מהפקדת ערבון נדחתה על שני אדנים, הראשון, סיכויי ההצלחה הקלושים של ההליך בו נקט המבקש, השני, אי עמידה במידת הפירוט הנדרשת לשם הוכחת חוסר יכולת כלכלית.

5. הלכה היא, כי במסגרת שקילת בקשה לפטור מהפקדת ערבון שומה על הרשם לשקול את סיכויי ההצלחה של ההליך במסגרתו מבוקש הפטור: "אם סיכויי ההצלחה של המבקש דחוקים או קלושים הבקשה לא תיענה בחיוב. אם הסיכוי הוא ממשי תישקל העתירה בחיוב" (בש"א 329/90 יונה אברך נ' אשר גרוגר, פ"ד מד(2) 383). התחשבות בסיכויי ההליך באה לאזן, בין זכותו היסודית של בעל דין לגישה לבית המשפט, לבין הצורך למנוע הטרדת שווא של המשיבים, עידוד הליכי סרק והעמדת בעלי הדין האחרים בסיכון שתיגרמנה להם הוצאות, בלא אפשרות להיפרע ממקבל הפטור, הגם שימצא כי מן הראוי שזה האחרון יישא בהן. איזון זה נעשה כמובן, על בסיס נסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

6. לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהערכתה של הרשמת, כי סיכוייו של ההליך בו נקט המבקש קלושים. עיון בפסק דינו של בית המשפט העליון אינו מגלה עילה לקיומו של דיון נוסף כמשמעו בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד1984- (להלן: החוק). כך, שכן לא נפסקה בבית המשפט העליון הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמדובר בהלכה חשובה קשה או חדשה (סעיף 30 (ב) לחוק). טענותיו של העותר אינן באות בגדרו של הסעיף - הן אינן יוצאות כנגד הלכה שיצאה מתחת ידיו של בית המשפט העליון, אלא למעשה, מבקשות לערער, (פעם נוספת) על קביעותיהם של בתי הדין לעבודה, ובכך, אין כדי לשמש בסיס לעתירה לדיון נוסף (ד"נ 6/82 ינאי נ' ראש ההוצאה לפועל, פ"ד לו(3) 99, 101; ד"נ 3379/91 עו"ד רם כספי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

בנסיבות המקרה דנן, בהתחשב בסיכויי ההצלחה הנמוכים של ההליך, ובעובדה כי עניינו של המערער כבר נדון בפני שלוש ערכאות, אכן לא היה מקום למתן הפטור, וזאת בלא להידרש למחלוקת באשר למצבו הכלכלי של המבקש או לשאלת הגשת הערעור באיחור.

הערעור נדחה איפוא.

ניתנה היום, כ"ה באב התשס"א (14.8.2001).

ה נ ש י א

_________________
העתק מתאים למקור 01006910.A02 /דז/
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו
בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-XXXX444