הדפסה

בש"פ 831/01 אשר תורגמן נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בירושלים

בש"פ 831/01

בפני: כבוד השופטת ד' ביניש

המבקש: אשר תורגמן

נגד

המשיבה: מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בבאר-שבע מיום 1.2.2001 בב"ש
5361/00 שניתנה על ידי כבוד
השופטת ש' דברת

תאריך הישיבה: א' באדר תשס"א (24.2.2001)

בשם המבקש: עו"ד גלעד גלי-שרה

בשם המשיבה: עו"דר רחל מטר

בשם שירות המבחן: גב' רבקה פרייברג

החלטה

1. נגד העורר ואדם נוסף הוגש כתב אישום לבית המשפט השלום בבאר-שבע המייחס להם עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) ו- (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח משולב) התשל"ג - 1973 (להלן: "פקודת הסמים"). על פי הנטען בכתב האישום החזיקו הנאשמים בתא המטען של מונית שבה נסעו סם מסוכן מסוג קנאבוס במשקל ברוטו של 9.700 גרם. עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט השלום בבאר-שבע (הנשיא מ' מכליס) נעתר לבקשה וביום 5.9.2000 הורה על מעצרו של העורר. במקביל להליכים בתיק נשוא ערר זה, התנהלו נגד המשיב הליכים בבית המשפט השלום בירושלים. במסגרת הליכים אלה הגיש שירות המבחן תסקיר ובו המלצה כי המשיב יעבור טיפול גמילה. נוכח האמור בתסקיר זה הגישה באת-כוח המשיב לבית משפט השלום בבאר-שבע בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. בבקשה טענה כי נוכח תסקיר שירות המבחן, מן הראוי להורות כי המשיב ישהה במוסד לגמילה כחלופה למעצר. בית המשפט סבר כי אין ניתן להסתמך על תסקיר שהוגש לבית משפט אחר, מה גם שהתסקיר שהוגש לבית המשפט השלום בירושלים היה תסקיר רגיל ולא תסקיר מעצר ולפיכך נדחה הדיון עד לקבלת תסקיר מעצר משירות המבחן. מתסקיר המעצר מיום 18.12.2000 עולה כי העורר, בן 24, החל להשתמש בסמים בגיל צעיר - בתסקיר נכתב כי העורר מגלה מוטיבציה גבוהה לגמילה ברמה המילולית. המלצת שירות המבחן היתה כי העורר יעבור בדיקות לשם בירור התאמתו למסגרת של גמילה בקהילה הטיפולית "אילנות". בתסקיר משלים מיום 8.1.2001 דיווח שירות המבחן כי העורר השלים את כל הבדיקות הנחוצות ונמצא מתאים להשתלבות בקהילה הנ"ל. עקב כך, המלצת שירות המבחן היתה כי יתאפשר לעורר להשתלב בקהילה הטיפולית כחלופה למעצר בתנאי מעצר בית מלאים. בתסקיר צוין כי משך תקופת הטיפול לשם גמילה היא כשנה. בית המשפט השלום בבאר-שבע, בהחלטה מיום 17.1.2001, החליט שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן ודחה את הבקשה לעיון חוזר. על החלטה זו עררה באת-כוח העורר לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ש' דברת) שהחליט לדחות את הערר בהחלטה מיום 1.2.2001. שתי הערכאות ציינו בהחלטותיהן כי התרשמו שהמוטיבציה של העורר לעבור את הליכי הגמילה היא מוטיבציה מילולית בלבד (כפי שנאמר אף בתסקיר), וכי מוטיבציה אמיתית לגמילה - כזו שאינה נובעת אך מהמצב המשפטי בו מצוי העורר כאשר חרב המעצר תלויה מעל צווארו - אינה מתיישבת עם העובדה שבחזקתו של העורר נתפסה כמות כה גדולה של סם. בדחותם את הבקשה קבעו הערכאות דלמטה כי בקשתו של העורר לעבור טיפול גמילה צריכה להישמע במסגרת דיון בתיק העיקרי, אם וכאשר ייגזר עונשו.

2. עם דחיית הערר בבית המשפט המחוזי הגישה באת-כוח העורר ערר לבית משפט זה בצירוף בקשה לקיים דיון דחוף בערר. ביום 4.2.2001 נידון הערר בפניי. מלכתחילה ראיתי קושי רב לשנות מהחלטתן של שתי הערכאות הקודמות שכן הכלל הוא כי טיפול גמילה שטרם הוחל בו לפני המעצר, מן הדין שיוחלט עליו בסיום ההליך המשפטי, אם וכאשר ייגזר דינו של המשיב. כלל זה נקבע בשורה של החלטות שיצאו מלפני בית משפט זה. (ראו: בבש"פ 3701/95 נינה מלי (ביטון) נ' מדינת-ישראל (לא פורסם) נאמר מפי כבוד השופט זמיר; בבש"פ 5840/97 יהודה זקן נ' מדינת-ישראל (לא פורסם) מפי השופט מצא; בש"פ 3572/98 ג'ורנו נ' מדינת-ישראל (לא פורסם) - השופט זמיר]. בעת הדיון שהתקיים בפניי התברר שמשפטו של העורר קבוע בבית המשפט השלום בבאר שבע ליום 15.2.2001 לפיכך, הוריתי, בהחלטתי מיום 4.2.2001, כי ייקבע דיון נוסף בפניי לאחר שמשפטו של העורר יתחיל להתברר בבית משפט השלום. עוד הוריתי כי לקראת הדיון הנוסף, שאליו תוזמן קצינת המבחן, יוגש תסקיר מעצר משלים לעניין התאמתו של העורר לטיפול גמילה. ביום 20.2.2001 הגיש שירות המבחן תסקיר מעצר מעודכן. מהתסקיר עולה כי שירות המבחן התרשם שחל מפנה חיובי בעמדותיו ובכוונותיו של העורר באשר לניהול אורח חיים נורמטיבי. עוד נכתב בתסקיר כי בדיקות שנערכו לעורר מעידות כי הוא נקי מסמים. העורר שוהה מספר חודשים באגף נקי מסמים בבית המעצר ומוכיח בהתנהגותו היומיומית את רצונו להימנע מכל מגע עם הסם. נוכח האמור, חזר שירות המבחן על המלצתו לאפשר את קליטתו של העורר במסגרת הקהילה הטיפולית, לאחר שעבר כבר את כל התהליכים הדרושים לשם קליטתו שם.

3. בדיון נוסף שהתקיים בפניי ב25.2.2001- התברר, כי הישיבה שנקבעה ליום ה- 15.2.2001 נדחתה לבקשת באת-כוח העורר עקב מחלתה. על כך אין לבוא אליה בטענה; אלא שלצערי סוכלה בכך הכוונה לקיים דיון במשפטו של העורר טרם מתן החלטתי זו; יתרה מזו, הסניגורית ביקשה מבית משפט השלום כי שמיעת התיק תידחה לסוף חודש מרץ בנימוק כי לא תוכל להתפנות לתיק לפני כן. קשה להצדיק בקשה כזו נוכח העובדה שהעורר נתון במעצר וכאשר באת-כוחו היתה מודעת לחשיבות שייחס בית משפט זה לקיומו של דיון במשפט גופו טרם הכרעה בערר;

אף על פי שלא נחה דעתי מדרך הילוכה של ההגנה בפרשה זו, הרי במצב שנוצר עתה החלטתי כי נסיבות העניין הן יוצאות דופן; זאת בהתחשב בעמדת שירות המבחן כפי שהוצגה בפניי, בהתחשב באפשרות לקלוט את העורר במוסד "אילנות" לאחר שנמצא מתאים לכך ובהתחשב בעובדה שהעורר מפגין מאמץ אמיתי להישאר נקי מסמים לאורך כל תקופת מעצרו. העורר עצמו השמיע את דברו בפניי והתרשמתי כי ניטעה בו ציפייה לקבל את טיפול הגמילה. בנסיבות מיוחדות אלה, החלטתי לתת משקל להזדמנות שנפתחה בפני העורר והנני נעתרת לבקשה לאפשר את שהותו בתנאי מעצר בית מלא בקהילה הטיפולית "אילנות".

אשר על כן, אני מקבלת את הערר ומורה על שהייתו של העורר בקהילה הטיפולית "אילנות" בתנאי מעצר בית מלא החל מיום 4.3.2001. העורר יהיה תחת פיקוח של שירות המבחן למשך חצי שנה, לצורכי מעקב אחר השתלבותו בקהילה וההתקדמות במצבו. אם יפר העורר תנאי מתנאי השהייה בקהילה הטיפולית, ידווח על כך "אילנות" לאלתר, ושירות המבחן יודיע על כך מיד לבית המשפט.

ניתנה היום, ד' באדר תשס"א (27.2.2001).

ש ו פ ט ת

העתק מתאים למקור
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ
פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
01008310.N02
חכ/