הדפסה

בש"פ 7444/14 פואד אלטורי נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק בש"פ 7444/14

בבית המשפט העליון

בש"פ 7444/14

בש"פ 7445/14

לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין

העורר בבש"פ 7444/14:
פואד אלטורי

העורר בבש"פ 7445/14:
יוסף אלטורי

נ ג ד

המשיבה בבש"פ 7444/14 ובש"פ 7445/14:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ד' עטר) מיום 28.914 במ"ת 3124-07-14; ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופט א' פורג) מיום 7.10.14 במ"ת 3124-07-14

תאריך הישיבה: י"ט בחשון התשע"ה (12.11.14)
בשם העורר בבש"פ 7444/14: עו"ד אורי בן נתן
בשם העורר בבש"פ 7445/14: עו"ד נחמן בטיטו, עו"ד הדס כהן
בשם המשיבה: עו"ד עדי שגב

החלטה

א. שני עררים לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, המופנים כנגד החלטות בית המשפט המחוזי מרכז בתיק מ"ת 3124-07-14: עררו של יוסף אלטורי (בש"פ 7445/14, להלן העורר 1), המופנה כנגד החלטה מיום 7.10.14 (השופט א' פורג), בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר 1 עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. עררו של פואד אלטורי (בש"פ 7444/14, להלן העורר 2), המופנה כנגד החלטה מיום 7.8.14 ((השופטת ו' מרוז), במסגרתה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמת העוררים, וכנגד החלטה מיום 28.9.14 (השופטת ד' עטר), במסגרתה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר 2 עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. עניינה של הפרשה – קשירת קשר ונסיון שוד בנסיבות מחמירות.

רקע והליכים

ב. ביום 1.7.14 הוגש כנגד העוררים כתב אישום, המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיפים 332(2) ו-29 לחוק ונסיון שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 403 סיפא לחוק; לעורר 1 יוחסה עבירה נוספת של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק. לפי המתואר, עובר ליום 12.6.14 קשרו העוררים ואחרים שזהותם אינה ידועה (וביחד יכונו להלן השותפים) קשר לשדוד את ג'מעאן שעבאן (להלן המתלונן), בעודו מוביל אל הבנק כספים מסניפי חברת "סופר ברקת" (להלן החברה) בה הוא מועסק. על פי הנטען, ביום 9.6.14 עקב העורר 2 אחרי המתלונן במטרה ללמוד את דרכי פעולתו במקום העבודה; כן הצטיידו העוררים בשני כלי רכב – טויוטה (להלן רכב הטויוטה) שנשכר על-ידי העורר 2, ורכב נוסף – ובשתי מערכות בגדים, לרבות כיסויי פנים וכפפות. כנטען, בבוקר יום 12.6.14 אסף המתלונן כספי פדיון מ-8 סניפים שונים והגיע למשרדי החברה לצורך תיעודם וספירתם. באותה עת התקשר העורר 2 למתלונן ושאל אותו למקום הימצאו. בסמוך לכך, הגיעו השותפים לאזור משרדי החברה בשני כלי הרכב. המתלונן יצא ממשרדי החברה כשברשותו כספי המזומנים אותם החזיק בתיק גב הקשור לגבו ולמתניו, ונסע על אופנועו לכיוון הבנק. אחד השותפים אשר נהג ברכב הטויוטה הבחין במתלונן והחל לנסוע אחריו, ותוך כדי נסיעה פגע באופנועו בכוונה להפילו, ונמלט ברכבו מן המקום. כתוצאה מן הפגיעה נפל המתלונן אל הכביש בעוצמה, ובאותה עת יצאו העורר 1 ושותף נוסף מן הרכב הנוסף, לבושים בבגדים שהוכנו כאמור, רצו אל עבר המתלונן וניסו לתלוש את התיק מעל גבו. שוטר ששהה בסמוך למקום נזעק לזירת האירוע ומשהבחין בשותפים צעק לעברם לעצור וירה מנשקו יריית אזהרה. השותף הנוסף נס מן המקום ואולם השוטר הצליח להשתלט על העורר 1. לאחר שאחז בו השוטר ובקש לאזקו, ניסה העורר 1 להימלט, והשוטר נאלץ להשתמש בתרסיס גז כדי לרסנו ולאזקו.

ג. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העוררים עד לתום ההליכים המשפטיים. נטען, כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת אשמת העוררים (כפי שיפורט בהמשך). כן טענה המשיבה, כי קיים חשש סביר ששחרור העוררים יביא לסיכון שלום הציבור, ובפרט לסיכון שלומו של המתלונן, וכן כי מתקיימת עילת מעצר סטטוטורית על פי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, שעניינו ביצוע עבירה באלימות חמורה או באכזריות תוך שימוש בנשק קר או חם. כן נטען, כי נסיונו של העורר 1 לברוח מלפיתת השוטר מעיד על סכנה להימלטותו. לבסוף צוין, כי לעורר 1 עבר פלילי בעבירות זהות, בגינן נדון למאסר בפועל ומאסר על תנאי.

ד. בהחלטתו מיום 7.8.14 קבע בית המשפט (השופטת - כתארה אז - מרוז), כי יש שלל ראיות ישירות ונסיבתיות המבססות את המיוחס לעוררים, ובין היתר הודעתו של המתלונן, לפיה קיימת היכרות מוקדמת בינו לבין העורר 2, אשר עבד גם הוא בחברת "סופר ברקת" טרם האירוע; דו"ח של פקח עירייה, לפיו נחזה העורר 2 מסתובב לידי משרדי החברה 3 ימים לפני האירוע; תיעוד ממצלמת אבטחה, ממנו עולה כי רכב הטויוטה ארב למתלונן מחוץ למשרדו; שיחת הטלפון בין העורר 2 לבין המתלונן בדקות הסמוכות לאירוע, במהלכה שאל העורר 2 את המתלונן למקום הימצאו; פריטי הלבוש בהם הצטיידו העוררים – בעיצומו של קיץ – אשר נועדו להסוות את מראה פניהם וממדי גופם; עדותו של המתלונן, לפיה הבחין ברכב הטויוטה אשר נסע בעקבותיו במהירות גדולה; התנהגותם של העוררים במהלך חקירתם, ובכלל זה שתיקתו של העורר 1 בחקירתו הראשונה, הסבריו הכושלים לבגדים החמים והכפולים, היעדר הסבר לאיכונו של העורר 2 במקום האירוע, ותרגיל חקירה, במסגרתו תהה העורר 2 בפני חשוד נוסף כיצד נתפס ואף ביקש לתאם עמו פרטים הקשורים ליום האירוע. נאמר, כי באלה הונחה תשתית ראייתית מוצקה לכאורה להוכחת אשמתם של העוררים. עוד קבע בית המשפט, כי הנסיבות החמורות בהן ביצעו העוררים לכאורה את השוד מעידות על מסוכנות, המולידה על פניה עילת מעצר, ואולם ראוי בנסיבות לבחון קיומה של חלופת מעצר; בהתאם לכך הורה בית המשפט על עריכת תסקיר מעצר בעניינם.

תסקיר והחלטה בעניינו של העורר 1

ה. ביום 3.9.14 התקבל תסקיר מעצר בעניינו של העורר 1. שירות המבחן התרשם, כי מדובר באדם בעל דפוסים עברייניים, החוזר ומסתבך, והמתאפיין בחוסר יציבות, חוסר גבולות, היעדר יכולת להכיר בקשייו והיעדר גורמי תמיכה. כן התרשם שירות המבחן מרמת סיכון גבוהה למעורבותו של העורר 1 בהתנהלות אלימה וחמורה. שתי חלופות המעצר שהוצעו – שחרור לבית הוריו ושחרור לבית אחותו ובעלה המתגוררים ברהט – נדחו, בשל ההתרשמות כי גורמים אלה אינם ערוכים להתמודד עם הקשיים העלולים להתגלע בפיקוח במעצר בית. בדיון שהתקיים ביום 8.9.14 הורה בית המשפט על עריכת תסקיר משלים, כיון שהתסקיר הראשון נערך על בסיס מפגש של העורר 1 עם קצין מבחן שאינו דובר ערבית, היא שפת אמו. בתסקיר המשלים מיום 22.9.14 התרשם שירות המבחן כי לא חל שינוי מהותי בהתייחסותו של העורר 1 לסיכון הנשקף ממנו, ולפיכך לא בא בהמלצה לשחררו ממעצר. בדיון ביום 22.9.14, ביקש בא כוחו החדש של העורר 1 כי בית המשפט יורה לשירות המבחן להעריך מספר חלופות שהוצעו ולא זכו להתייחסות בתסקיר המשלים. בית המשפט אכן הורה על עריכת תסקיר נוסף ואחרון. בתסקיר מיום 2.10.14 בחן שירות המבחן חלופת מעצר בדמות שחרורו של העורר 1 לבית אחותו בכפר קאסם, ואולם חזר על עמדתו הקודמת. נוכח האמור, בהחלטה מיום 7.10.14 הורה בית המשפט (השופט פורג) על מעצרו של העורר 1 עד לתום ההליכים.

תסקיר והחלטה בעניינו של העורר 2

ו. ביום 8.9.14 התקבל תסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר 2. שירות המבחן התרשם, כי העורר 2 נוהג לפעול תוך שימוש בדפוסי התנהגות בעיתיים, מתוך רצון להשגת רווחים מידיים וללא התחשבות בהשלכות מעשיו. נאמר גם, כי המפקחים שהוצעו – רעייתו, אחיה ודודו של העורר 2 – אינם מודעים לבעייתיות בהתנהלותו, ועל כן יתקשו לזהות מצבי סיכון ולמנעם. על יסוד האמור, לא בא שירות המבחן בהמלצה לשחררו לחלופת מעצר. בדיון מיום 8.9.14 הציע בית המשפט כי ייערך תסקיר משלים שיבחן חלופת מעצר הולמת בפיקוח מתאים, וביום 16.9.14 התקבל תסקיר כאמור, במסגרתו נבחנו שלושה מפקחים פוטנציאליים – חמיו של העורר 2, אביו ודודו. שירות המבחן המליץ על שחרורו של העורר 2 לבית חמיו בלוד, בפיקוח חמיו וגיסו, באיזוק אלקטרוני ובליווי פיקוחו של שירות המבחן למשך מחצית שנה. בית המשפט לא קיבל את המלצת השירות, שכן נוכח עדותו של חמי העורר 2 – במהלכה סתר עצמו פעמיים – לא ראה לסמוך עליו כמפקח; נאמר, כי אם יוצעו מפקחים נוספים, ייבחנו על-ידי השירות. ביום 23.9.14 התקבל תסקיר מעצר משלים, בו הומלץ על שחרורו של העורר 2 לבית אחותו – מורה בבית ספר יסודי הנמצאת בשבתון ולומדת לתואר שני – ובעלה בכפר קאסם, תוך שצוין כי יש בהסדר זה כדי להרחיקו מן החברה השולית בלוד, עיר מגוריו. בהחלטה מיום 28.9.14 לא קיבל בית המשפט את חלופת המעצר בבית אחותו של העורר 2, תוך שציין כי האחות, הגיס ואבי הגיס אינם בקיאים בפרטי העבירות המיוחסות לו, ולא יוכלו להציב לו גבולות כנדרש. על יסוד האמור הורה בית המשפט (השופטת עטר) על מעצרו של העורר 2 עד לתום ההליכים.

בש"פ 7445/14 – ערר העורר 1

ז. בערר נטען, כי שגה בית המשפט בקבעו קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמו. כך נטען למשל, כי מהודעותיהם של העדים לאירוע אין עולה דבר על אודות ניסיון לחתוך את רצועת תיק הגב של המתלונן כדי ליטול אותו הימנו, ואף לא נמצא בזירת האירוע חפץ חד המסוגל לחתוך רצועת תיק. עוד נטען, כי מהודעות אלה, וכן מהודעתו הראשונה של המתלונן, כלל אין זה ברור מי מבין כלי הרכב הוא הפוגע – הטויוטה או הרכב הנוסף – ובאיזה מכלי הרכב שהה העורר 1, אם בכלל, בעת האירוע. כן נטען, כי על פי דו"ח בוחן תנועה, אין עולה כי הפגיעה באופנועו של המתלונן נגרמה במכוון. לענין זה נטען, כי על פי חוות הדעת המשטרתית, יתכן שהנזקים ברכב הטויוטה אירעו כתוצאה מתאונה עם כלי רכב אחר, בזמן אחר ובמקום אחר. כן טוען העורר 1, כי נאלץ ללבוש בגדים נוספים ביום האירוע בשל מחלת שפעת שלקה בה. מוסיף וטוען העורר 1, כי אין כל ראיה המצביעה על תכנון מוקדם בינו לבין העורר 2, וכי גם אם ישב ברכב בעת הפגיעה, אין ניתן לייחס לו עבירה של סיכון חיי אדם במזיד נתיב תחבורה. נטען, כי נוכח חולשת הראיות כנגדו, מן הנכון לשחרר את העורר 1 מן המעצר.

ח. אשר לחלופת מעצר, טוען העורר 1 כנגד המלצותיו של שירות המבחן בעניינו. לדבריו, אחותו ובעלה המתגוררים ברהט – החלופה שנשללה במסגרת התסקיר הראשון בעניינו – פיקחו עליו בשנת 2011 ולא התעוררו כל בעיות בתקופת הפיקוח. אשר לבית אחותו בכפר קאסם נטען, כי המפקחים המוצעים במקום מודעים למעורבותו הפלילית של העורר 1 ולקשריו הבעייתיים, דבר שאף צוין בתסקיר. אשר לדודו שנפסל כמפקח, טוען העורר 1 כי הלה פיקח בעבר על שישה נאשמים. נטען, כי יש לשקול חלופות אלה בשנית, וכי אין העורר 1 מתנגד להוספת תנאים כגון פיקוח אלקטרוני, הפקדות כספיות, חתימה על ערבויות ואיסור יציאה מן הארץ.

7444/14 – ערר העורר 2

ט. בערר נטען, כי אין בידי המשיבה ראיות שיש בהן כדי להצביע על השתתפותו של העורר 2 באירוע המיוחס לו, הן בשלב התכנון והן בשלב הביצוע, ואף אם קיימות ראיות לכאורה, היה על בית המשפט לקבוע כי הן חלשות במידה המצדיקה שחרור לחלופת מעצר; כך נטען, כי ביום 9.6.14 שהה העורר 2 בסמוך ל"סופר ברקת" והמתין לקבל כספים מן החברה, היא מעסיקו הקודם, ולא במטרה לתצפת על המתלונן כנטען; בהמשך לכך, אשר לשיחת הטלפון בינו לבין המתלונן טוען העורר 2, כי שאל את המתלונן לגבי שיק המצוי בחזקתו, אשר המתלונן או אחד מאנשי הכספים בחברת "סופר ברקת" אמור היה לפדותו בעבורו. לדבריו, הוא לא שאל את המתלונן למקום הימצאו באותו רגע, אלא ביקש לדעת היכן יוכלו להיפגש בענין השיק. בענין זה נטען גם, כי ההתקשרות ביניהם אירעה מספר שעות לפני האירוע, ולא דקות מעטות לפניו כנטען. אשר לאיכון הטלפון נטען, כי העורר 2 שהה בבוקר האירוע בנס ציונה למטרת פגישה עם בעל חנות בגדים בעיר. מוסיף העורר 2 וטוען, כי אמירותיו השונות במסגרת תרגיל החקירה אין בהן בהכרח להצביע על כך שנטל חלק באירוע העברייני המיוחס לו.

י. מוסיף וטוען העורר 2, כי יש להורות על שחרורו לחלופת מעצר. לדבריו, אין להשוות את חלקו הלכאורי באירועים לזה של העורר 1, אשר נלכד במקום האירוע ולחובתו עבר פלילי בעבירות דומות. כן נטען, כי שגה בית המשפט כאשר שלל את חלופת המעצר לפיה ישוחרר העורר 2 לבית אחותו ובעלה מן הטעם שהתקשו להאמין שהוא אשם בעבירות המיוחסות לו. לדבריו, נוכח עברו הנקי אין תימה כי יגיבו כך בני משפחתו, ואין בכך כדי לגרוע מהתאמתם לשמש כמפקחים. נאמר, כי שירות המבחן התרשם ממחויבותם של השלושה, ומכך שמדובר בחלופה שתרחיק את העורר 2 מחברה שולית במקום מגוריו ותצמצם את הסיכון בעניינו, ועל כן היה על בית המשפט להורות בהתאם להמלצתו.

הדיון

יא. בדיון חזר בא כוח העורר 1 על טענותיו מן הערעור, ובעיקרן הטעים, כי על פי עדות המתלונן, ובניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, הוא לא הותקף על ידי החשודים; כי אין ראיה לכך שהעורר 1 חתך את רצועת תיקו של המתלונן – לעניין זה צוין, כי לאחר האירוע נלקח התיק על ידי מעסיקו של המתלונן ואילו 3 ימים לאחר מכן הוחזר למשטרה כשהרצועה חתוכה, ועל כן ראוי היה כי המשטרה תבצע בדיקה באמצעות המחלקה לזיהוי פלילי. הטענות הנוספות נמנו מעלה, והוא הדין לעניין החלופות, ונתבקשה אף בדיקת חלופה נוספת.

יב. בא כוחו של העורר 2 חזר גם הוא על נימוקי הערעור; ביחס לאיכונו של העורר 2 טען בא כוחו, כי מאחר שנס ציונה היא עיר קטנה, יש להניח כי איכון זה אמנם ממקם את העורר 2 בעת האירוע בה, אך לאו דווקא בזירת האירוע, ומכל מקום כי העורר 2 סיפק אליבי, כאמור, שנבדק ואומת דרך הודעתו של בעל חנות הבגדים, שמסר כי אכן תיכננו השניים להיפגש באותו בוקר. נטען כאמור גם בעניין החלופות.

יג. מטעם המשיבה נטען, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של שני העוררים. אשר לעורר 1 נאמר, כי שעה שנתפס בזירת האירוע – רעול פנים, בלבוש חם ביום קיץ וכשלידיו כפפות – ואף ניסה להימלט מן הזירה, אין לקבל את גרסתו כי ביקש להושיט עזרה למתלונן. ביחס לחתך בתיק נטען, כי ייתכן והשותף הנוסף נמלט עם הסכין בידו, כי ניתן לראות בתמונת התיק כי הידית הופרדה באופן שאינו יכול להיגרם כתוצאה מתאונה, וכי עצם העובדה שהעדים לא ראו את התיק נחתך אין בה כדי לכרסם בתשתית הראייתית בענין זה. אשר לבגדים הכפולים נאמר, כי תחילה טען העורר 2 בפני חוקריו שנוהג הוא ללבוש בגדים כפולים בקיץ, ואילו בהמשך טען כי נזקק לבגדים ביום האירוע בשל מחלה. אשר לחלופת מעצר בעניינו של העורר 1 נטען, כי יש להסתמך על המלצות שירות המבחן, שהתרשם מדפוסיו העברייניים ועברו הפלילי של העורר 1 ועל כן שלל את החלופות המוצעות. אשר לעורר 2 טענה באת כוח המשיבה, כי שלושה ימים קודם לאירוע נראה על ידי פקח עירייה כשהוא צופה לעבר "סופר ברקת", ורק משראה ניידת מתקרבת ביקש לעזוב את המקום; כי הסברו של העורר 2 לאיכונו בנס ציונה אינו מספק ואינו פוגם במסקנה בדבר מעורבותו באירוע; נאמר, כי העורר 2 סיפר שנסע במונית למשך שעה וחצי בנס ציונה בעלות של 500 ש"ח – למרות שמזה תקופה אינו מועסק – עד שתיפתח החנות, זאת הגם שהחנות נפתחה בשעה 9:00 ביום האירוע.

הכרעה

יד. לאחר עיון בחומר החקירה בעניינם של שני העוררים סבורני, כי אין להתערב כל עיקר בקביעת בית המשפט המחוזי לפיה בידי המאשימה ראיות לכאורה לביסוס אשמתם. אשר לחלופת מעצר – ביחס לעורר 1, איני רואה מקום להיעתר לכך; לעומת זאת, מצאתי להורות על שחרורו של העורר 2 לחלופת המעצר שהוצעה בתסקיר האחרון של שירות המבחן בעניינו, בתנאים חמורים שיקבע בית המשפט המחוזי. אנמק כעת הכרעה זו.

בש"פ 7445/14 – העורר 1

טו. מעיון בראיות התביעה עולה לכאורה תמונה ראייתית מובהקת ביחס למעורבותו של העורר 1 באירוע. על פי התיאור, נתפס העורר 1 בזירת האירוע "על חם" בהיותו רעול פנים ולבוש בבגדים כפולים וכפפות, ומבקש להוריד את תיק הגב מן המתלונן בניגוד לרצונו. עיקרי הדברים נלמדים מתוך הודעתו המפורטת של השוטר אייל נג'תי מיום 24.6.14 (הודעה כ"ח במוצגי התביעה), ששהה במקום בעת האירוע:

"שמעתי חריקת צמיגים ובום של מכה ... איך שאני מסתכל אני רואה רכב כסוף וממנו יוצאים מהמושב האחורי משתי דלתות במקביל שני אנשים רעולי פנים, הימני שהיה קרוב אלי כיסה את הפנים שלו עם חם צוואר ברגע שיצאו מהרכב והם לבושים ארוך שלא אופייני למזג האוויר החם באותו רגע. איך שהם יצאו ורצו שניהם ... ראיתי אותם נותנים אגרופים לאדם ששוכב על הכביש.

...

"מיד חשבתי שזה שוד רצתי אליהם עם אקדח שלוף ... צעקתי ישר משטרה עצור התוקף שיצא מהצד שמאל של הרכב הכסוף ישר ברח ... הייתי במרחק קרוב מאוד לשודד השני הוא עשה תנועות לכיווני והיה מאוד מופתע ממני ואיך שהתחיל לברוח לכיוון הכביש יריתי יריית אזהרה אחת באוויר ... מהירי הבחור נבהל והתכופף במקום ואז הגעתי למרחק של מטר ממנו והשכבתי אותו על הרצפה ... תפסתי אותו עם יד שמאל שלי ויד ימין עם אקדח מופנית אחורה ... ובשלב זה הבחור הוריד חם צוואר ... שהחזקתי אותו ראיתי שיש לו כפפות ירוקות על הידיים ... ברגע שהחשוד ראה שהכנסתי את האקדח הוא התרומם שוב וניסה לברוח ואני אוחז בו בחוזקה, הוצאתי את גז הפלפל שלי וריססתי אותו... כאשר עשיתי לו חיפוש על הגוף לחפש כלי תקיפה וראיתי שהיו לו שני מכנסיים ארוכים ... במהלך ההשתלטות שלי על החשוד כשהוא כבר היה כבול הוא ניסה להוריד את הכפפות ומנעתי ממנו כי רציתי לשמור עליו שיראו שהוא עם כפפות".

דברים דומים עולים מהודעתו של המתלונן מיום האירוע (הודעה כ'):

"שאלה: מה קרה היום?
תשובה: הייתי בבוקר היה אצלי כסף שאספתי מ-8 סניפים ... שמתי את הכסף בתיק אדום שהיא עלי ונסעתי ... היום סמוך לשעה 11:15 יצאתי מהמשרד שמתי את התיק על הגב כאשר קשרתי אותו למותניים ובכתפיות נסעתי על האופנוע הפרטי שלי נסעתי ברח' החרש ... ראיתי רכב שנוסע במהירות אחרי פתאום נתן לי תוך כדי נסיעה מכה ואני עפתי נפלתי מהאופנוע, באו שניים שיצאו מהרכב ... רעולי פנים וכפפות אני בהתחלה חשבתי שזה תאונת דרכים אחר כך הבנתי שזה שוד. אחד מהם חתך את התיק עם סכין בכתפיים שלי ... הגיעו שני שוטרים אחד מהם ירה באוויר ואז אחד החשודים ברח אחד מהם הרעול פנים השוטרים תפסו..."

טז. האמור בהודעות מעלה תמיהות רבות כלפי טענות העורר 1, כי ביד המקרה נכח בזירת האירוע ומשראה כי המתלונן נפגע בתאונת דרכים ניגש אליו כדי לסייע לו: מדוע היה לבוש כמתואר, ומדוע ביקש להוריד פרטי לבוש לאחר שנתפס? מדוע ניסה להימלט? מדוע מוסר המתלונן כי העורר 1 ואחר ביקשו לקרוע את התיק מעליו ואף חתכו את רצועתו לשם כך? על פני הדברים, העורר 1 לא הצליח בהודעותיו לענות על שאלות אלה ואף חיזק את התמונה הראייתית כנגדו. בהודעתו השנייה, מיום 18.6.14 (הודעה י"ז), משנשאל מדוע לבש שני זוגות מכנסיים, השיב כי הוא רגיל להסתובב כך, ואף שהיה יום חם, בחודש יוני: "יש לאנשים חם להם יש לאנשים לא חם להם". ואולם, בהודעתו השלישית, מיום 24.6.14 (הודעה כ"ט), סיפר כי "הייתי חולה באותו יום ושמתי בגדים ארוכים". כן שינה העורר 1 את גרסתו ביחס ללבושו ביום האירוע – בחקירתו השניה טען, כי לא הסתובב עם כפפות ו"חם צוואר", ואילו בהודעתו השלישית מסר כי "היו לי כפפות, חם צוואר וכובע קסקט" (יצוין כי בתמונה שצולמה בדקות לאחר שנתפס, מוצג מס' 65 למוצגי התביעה, נראה העורר 1 כשלידיו כפפות ירוקות). אשר לתיק הגב אציין, כי בתמונה (מוצג מס' 53) נראה התיק כשאחד מרצועותיו נקרעה מגופו באזור הכתף – קרע אשר דומה כי אינו יכול להיגרם אלא בכוונת מכוון. קשה מאוד לכאורה ולוא בדמיון יצירתי, להלום את טענות העורר 1 בהקשר הראייתי; מהצטברות ראיות אלה, בין היתר, עולה איפוא כי קיימת לכאורה תשתית ראייתית להוכחת אשמתו. זאת, חרף טענותיו כנגד עוצמת הראיות, אשר דינן להתברר בכור ההיתוך של ההליך העיקרי. בשלב זה יש להסתפק בקביעה, כי קיימות ראיות לכאורה להרשעתו של העורר 1 במיוחס לו.

יז. אשר לחלופת מעצר – העורר 1 מבקש כאמור, כי ישוחרר ממעצרו לאחת משתי החלופות שנדחו בתסקירי שירות המבחן. חוששני כי צדק בית המשפט קמא. ראשית, הפסיקה עמדה לא אחת על הזיקה בין עוצמת הראיות לבין חלופת מעצר, כאשר ביניהם מתקיימת "מקבילית כוחות" (דברי השופט עמית בבש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל (2011)); ככל שעוצמת הראיות תגבר, תקטן הנכונות לבחון חלופת מעצר, ולהיפך. נהוג לדבר גם במונחי המעשה והעושה (בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' גרה (2004)). בנידון דידן מצטיירת כאמור תמונה ראייתית מובהקת ביחס למעורבותו של העורר 1 באירוע, דבר המפחית את הנכונות להורות על בחינת חלופת מעצר; עסקינן במעשה פלילי חמור מובהק, שעילת המסוכנות עולה מתוכו. ואשר לעושה, עברו הפלילי של העורר 1 – המונה הרשעה קודמת בשנת 2011 בעבירה (מאותה שנה) דומה לענייננו, של קשירת קשר לביצוע שוד ותקיפת אדם לשם שוד בתנאים מחמירים, והכולל מאסר על תנאי בר הפעלה – מדבר בעדו, ואינו תומך בשחרור לחלופה, ובודאי כשמצטרפת לכך עבירת ההפרעה לשוטר, ואחרון לא חביב – המלצתו הלא חיובית של שירות המבחן. אכן, מצוות המחוקק היא לבדוק, בטרם מעצר מאחורי סורג ובריח, את האפשרות לחלופה, אך גם בחינת המעשה וגם בחינת העושה אינם מטים – כאמור – את הכף לעבר העורר 1, ואיני נעתר איפוא לעררו.

בש"פ 7444/14 – העורר 2

יח. אכן, בשונה מן העורר 1, בעניינו של העורר 2 הראיות להוכחת מעורבותו באירוע הן נסיבתיות וביניהן התצפית, שיחת הטלפון, האיכון והאמירה המפלילה. בא כוחו טען, כי מדובר בראיות נסיבתיות חלשות ותלושות זו מזו, והטיל ספק ביכולת לבנות מתוכן תשתית ראייתית כוללת בעוצמה המצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים. התמונה הראייתית אמנם מובהקת פחות מאשר בעניינו של העורר 1, שכאמור נתפס בכף בזירת האירוע; ואולם סבורני כי שילובן של הראיות הנסיבתיות מביא לכדי תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמו, ולא מכך ייבנה; על פניהן משתלבות הראיות יחד לכדי מארג ראייתי רלבנטי (בש"פ 1636/13 קאניאוונג נ' מדינת ישראל (2013), בפסקה ט"ו; בש"פ 7429/14 נאסר נ' מדינת ישראל (12.11.14), בפסקה ח').

יט. אפרט במקצת: ראשית, על התצפית הנטענת שערך העורר 2 ניתן ללמוד מהודעתו של הפקח העירוני שהבחין בו (הודעה ז', מיום 16.6.14). מהודעה זו למדים אנו, כי העורר 2 נצפה ליד "סופר ברקת" על רקע דיווח שהתקבל בהקשר של ניסיון כושל לגנוב תיק בחניון הסופר:

"בתאריך 9.6.14 במהלך סיור שגרתי ... התקבל דווח על ניסיון חטיפת תיק מחניון סופר 'ברקת' ... הגענו למקום כאשר המודיע דווח כי החשודים לא הצליחו לגנוב את התיק וברחו מהמקום ... אני נשארתי בניידת ברח' החרש בקרבת הסופר ... הבחנתי באדם חשוד ברח' החרש מסתכל על הסופר בצורה מחשידה ... הבחנתי בחשוד כ-10 דקות לערך וברגע שהחשוד הבחין בי בניידת החל בהליכה ... יצאתי מהניידת וניגשתי לעברו ... שאלתי אותו מה מעשיו במקום והוא ענה שהוא עובד בסופר ומחכה לכסף".

כ. נוסף לכך, רכב הטויוטה שפגע לכאורה במתלונן, הן על פי הודעתו והן על פי מצלמות האבטחה, נשכר על שמו של העורר 2 ביום 23.5.14 (מוצג מס' 2); וטענת האליבי שסיפק העורר 2 בהודעתו מיום 22.6.14 (הודעה כ"ה) כדי להסביר מדוע אוכן באזור נס ציונה בבוקר האירוע, מעלה סימני שאלה רבים:

"שאלה: יום חמישי שזה ה-12.6.14 מה עשית?
תשובה: התחלתי את היום ברמלה ונסעתי הייתי צריך לפגוש בחור בשם אלעד שיש לו חנות בגדים קוראים לא קלאסיקו ברחוב וויצמן 11 בנס ציונה.
שאלה: פגשת אותו בסוף?
תשובה: לא, דיברתי אתו בטלפון בשעה 11:00 בערך ואמר לי שהוא בדרך והייתי צריך לקנות מאצלו בגדים הייתי אצלו גם 4 ימים לפני ביום ראשון.
שאלה: עם מי נסעת לנס ציונה?
תשובה: נסעתי במונית ספיישל.
....
שאלה: התקשרת אליו מהדרך כשאתה במונית ספיישל והוא אמר לי בעוד שעה ניפגש ומה עשית את?
תשובה: המשכתי לרחובות.
שאלה: זה היה בסביבות 11:00.
תשובה: כן ב-11:00 דיברתי אתו חיכיתי חצי שעה במונית זה תמיד ככה אני משלם על זה והמשכתי את הנסיעה שלי לרחובות.
...
שאלה: שעה וחצי לוקח להגיע מרמלה לנס ציונה?
תשובה: אני בעשר כבר הייתי בנס ציונה, עברתי מליד החנות והיא היתה סגורה, נשארתי בנס ציונה וכשהתקשרתי אליו וענה לי אמר לי שעה בערך.
...
שאלה: זאת אומרת שאם לקחת את המונית בשעה 9:30-9:40 אתה צריך לעבור ליד סופר ברקת בסביבות 10:00 לערך נכון?
תשובה: 10:00, הסתובבתי בנס ציונה שעה שעה וחצי בכל אזור נס ציונה לכיוון הכביש הראשי והלכתי.
שאלה: על מי אתה מסתלבט, אתה מספר לי סיפורים על זה שהסתובבת שעה וחצי בנס ציונה ככה סתם וכל זה כי חיכית לבעל החנות בגדים, למה לא חיכית לו ליד החנות וזהו?"

כא. מדברים אלה לא ברור מדוע לא פגש העורר 2 את בעל חנות הבגדים לאחר שהחנות נפתחה בשעה 9:00, מדוע היה עליו לנסוע במונית פרטית בעלות גבוהה למשך שעה ומחצית השעה לטענתו, ומכל מקום מדוע לא חיכה להיפגש עמו ליד חנות הבגדים. דומה, כי אין בפנינו לכאורה טענת אליבי מוצקה, אלא הסבר רצוף קשיים לא מבוטלים, ויש מי שיאמר כי סיפורי הבגדים אינם אלא סיפורי בדים. נוסף לכך, בתרגיל החקירה מיום 18.6.14 אמר העורר 2 לחשוד אחר "זה אחד הלשין עלינו בטח", ו"אם שואלים אותך האם דיברתי אתך ביום חמישי כן תגיד להם אני התקשרתי אליך ואמרתי לך תחזיר אותי אמרתי לך שתסיים עבודה תבוא אלי כדי שנצא ונטייל טוב?". ישנן איפוא ראיות לכאורה כנדרש.

כב. ועם זאת, סבורני כי בנסיבות הענין ניתן לשחרר את העורר 2 לחלופת המעצר עליה המליץ שירות המבחן בתסקירו האחרון, קרי לבית אחותו בכפר קאסם. ראשית, החשש למסוכנות הנשקפת משחרורו מופחת במידת מה בהיותו נעדר עבר פלילי, עובדה שיש ליחס לה חשיבות. נדמה כי ניתן להפיג את המסוכנות הקיימת בחלופה שהוצעה; לפי תסקיר שירות המבחן, המפקחים המוצעים הם אנשים נורמטיביים בלא מעורבות פלילית; אחות העורר 2 מודעת לקשייו ומתייחסת באופן ענייני למעצרו, מבינה את תפקיד הפיקוח ובאפשרותה לזהות מצבי סיכון העולים ממצבו ולצמצמם; נאמר, כי גם בעלה ואביו מבינים את מחויבותם כמפקחים, אם כי התייחסו באופן מצומצם יותר לקשייו. נאמר גם, כי אבי הגיס שימש כמפקח 6 פעמים בעבר ומבין את הנדרש ממנו במסגרת תפקיד זה. אמנם, בדיון בפני בית המשפט שדחה את המלצת התסקיר ציינו אחותו של העורר 2 ובעלה כי הם מתקשים להאמין שביצע את המיוחס לו, ואולם אניח לטובתם בנסיבות כי הם מבינים את חומרת העבירות המיוחסות לו, את העובדה שכעת הסתבך, וכי עליהם לפקח עליו כראוי, והסניגור גם יזהיר אותם בכל לשון. הולמים לענייננו דבריו של השופט ג'ובראן בבש"פ 5680/14 גזאוי נ' מדינת ישראל (1.9.14): "העובדה כי הם (המפקחים – א"ר) מאמינים בחפותו של העורר, אינה שוללת בהכרח את אפקטיביות הפיקוח עליו, וזאת משנקבע כי הם מבינים את משימת הפיקוח" (פסקה 8). אולי גם טעמו של מעצר בן מספר חודשים עד הנה יעקור מלב העורר 2 רצון להפר תנאים. ההבדלים בין העורר 1 לעורר 2 המטים את הכף הם, לבד ממצג ראיות שונה במידה מסוימת – אך שאיני מייחס לו משקל רב מדי – העבר הנקי והתסקיר הממליץ של עורר 2, לעומת עבירה דומה בעבר הלא רחוק ותסקיר לא חיובי לעורר 1.

כג. משכך, יש מקום לשחרר את עורר 2 לחלופה לאחותו בכפר קאסם, בתנאים מפורטים שיקבע בית המשפט המחוזי, ושיכללו הפקדות וערבויות גבוהות, איזוק אלקטרוני, פיקוח של 24 שעות ביממה, עיכוב יציאה והפקדת דרכון, ואפשרות למשטרה לבקר כדי לבדוק קיומם של תנאי המעצר. הסניגור יזהיר את שולחו לבל יהין להפר את תנאי השחרור, על התוצאות הקשות האפשריות.

כללם של דברים

כד. איני נעתר אפוא לערר העורר 1; עררו של העורר 2 מתקבל לפי האמור.

ניתנה היום, ‏כ"ד בחשון התשע"ה (‏17.11.2014).

ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14074440_T01.doc רח
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il