הדפסה

בש"פ 6699/06 אמג'ד שמלי נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק בש"פ 6699/06

בבית המשפט העליון

בש"פ 6699/06

בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין

העורר:
אמג'ד שמלי

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
בתיק בש 92668/06 שניתנה ביום 30.7.06 על-ידי
השופטת ר' רונן

תאריך הישיבה: כ"ח באב תשס"ו (22.8.06)
בשם העורר: עו"ד איהאב ג'לג'ולי
בשם המשיבה: עו"ד עמית אופק

החלטה

א. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו (השופטת ר' רונן) מיום 30.7.06 בב"ש 92668/06, בגדרה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ (פ"ת) 3083/06.

ב. (1) ביום 7.6.06 הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בפתח תקוה (ת"פ 3083/06), המייחס לעורר עבירה של החזקת נשק שלא כדין לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן החוק) ועבירה של ירי באזור מגורים לפי סעיף 340א לחוק.

(2) כנטען בכתב האישום, ביום 5.6.06 בסמוך לשעה 21:45, החזיק העורר בג'לג'וליה באקדח גנוב וירה בו שלושה כדורים מהאויר. עוד נטען, כי במועד האמור ביצעה המשטרה חיפוש ברכב מסוג מאזדה, בו ישב העורר. במהלך החיפוש נמצא האקדח הגנוב וכן מחסנית עם כדורים. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים (ב"ש 2696/06).

(3) בדיון שנערך בבית משפט השלום הסכים בא כוח העורר לקיומן של ראיות לכאורה כנגד העורר וכן לקיומה של עילת מעצר. הדיון התמקד אפוא בחלופת המעצר שהציע העורר- מעצר בית מלא בפיקוחו של מר עודה נשאת (להלן עודה), מנהל חברה לאבטחה ולשמירה. בהחלטה מיום 14.6.06 הורה בית משפט השלום (השופט א' מקובר) על הכנת תסקיר מעצר בעניינו של העורר לצורך בדיקת החלופה המוצעת. בהחלטה מיום 27.7.06 הורה בית משפט השלום (השופט נ' שטרנליכט) על שחרורו של העורר למעצר בבית מלא בביתו של עודה. כן הורה בית המשפט על הפקדת התחייבות עצמית בסך 50,000 ₪; הפקדת ערבות צד ג' של עודה בסך 50,000 ₪; הפקדת סך 15,000 ₪ במזומן.

(4) כנגד ההחלטה האמורה הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו (ב"ש 92668/06). בערר נטען, כי טעה בית משפט השלום בבססו את החלטתו על התרשמותו מן המפקח המוצע, מבלי לשקול את נסיבות ביצוען של העבירות המיוחסות לעורר ואת המסוכנות הנשקפת ממנו. כן נטען, כי בית המשפט התעלם מעברו הפלילי המכביד של העורר, הכולל הפרת הוראה חוקית, שעניינה בהפרה של שחרור בתנאי מעצר בית.

(5) ביום 30.7.06 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי (השופטת ר' רונן). לאחר שעמד על חומרת העבירות המיוחסות לעורר ועל העובדה, שהעורר הפר בעבר את אמונו של בית המשפט, ציין בית המשפט כי "שחרור בתנאים של מעצר בית מצריך אמון במפקח אך גם אמון במשיב. אין מדובר במעצר ממש מאחורי סורג ובריח, ובהעדר אמון במשיב המשוחרר, אין די במפקח רציני ואמין ככל שיהיה". נוכח האמור, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

ג. (1) בערר דנן טוען העורר, כי טעה בית המשפט המחוזי שעה שהורה על מעצרו, וכי יש להחזיר על כנה את החלטת בית משפט השלום בדבר שחרורו למעצר בית. נטען, כי החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה ללא נימוק. בדיון הוסיף בא כוחו של העורר וטען, כי בית משפט השלום בחן בקפידה הן את טיב העבירה והן את החלופה, והמדובר בבעלים של חברת אבטחה. גם שירות המבחן התרשם כי ניתן להפיג את המסוכנות על-ידי המפקח, תוך תנאי שחרור נוקשים, ואיסור על נשק בבית המפקח. אף אם יש חומרה בעבירה, יש מקום להידרש לחלופה.

(2) בא כוח המדינה טען כי המדובר בהחזקת נשק גנוב, ללא הסבר של ממש – הסברים שבקש שניתנו הם "טעות", "ירי סתם", "ניסוי כלים". אמנם אין טענה בעלת אופי בטחוני נגד המשיב, אך עברו הפלילי מונע מתן אמון, ולכן אין מקום לחלופה.

ד. עיינתי בגליון הרישום הפלילי של העורר. לראשונה הסתבך בגיל 16 - ב-1999 – בעבירת רכוש הקשורה ברכב, ונדון ללא הרשעה. ב-2003 נדון ל-6 חודשי עבודות שירות וקנס באשמת סחיטה באיומים, שעניינה לקיחת קופסאות סיגריות מחנות (שבוצעה – כעולה מתסקיר שירות המבחן – באיומים בנשק צעצוע); ב-2004 נדון העורר על התחזות כאדם אחר ועל הפרת הוראה חוקית (היתה זו הפרת מעצר בית).

ה. תסקיר שירות המבחן מסר על חרטה של העורר באשר למעשיו; "לדבריו ביקש לבדוק תקינות הנשק מבלי לשקול ההשלכות... הסביר החזקת הנשק על רקע תחביב שפיתח מגיל צעיר... התרשמנו כי בעצם החזקת הנשק שואב תחושת חשיבות וכוח... לאור התרשמותנו זו והרשעה קודמת בעבירת אלימות תוך שימוש בנשק... כשסביבתו החברתית מאופיינת באורח חיים שולי אנו מעריכים כי קיים סיכון במצבו"; ואולם, זהו מעצרו הראשון של העורר והתרשמות השירות היא כי הוא מודע לחומרת העבירה. השירות בדק את המפקח המוצע ונאמר לגביו: "התרשמנו כי מודע לבעייתיות בהתנהגותו של אמג'ד, אך יחד עם זאת הוא תולה תקוה כי באמצעות שחרורו למעצר בית בביתו ותחת אחריותו יוכל לסייע לו, להשפיע עליו ולהביא לשינוי בתפיסתו והתייחסותו לעצמו והתנהגותו ובכך לשקמו... כי מודע לאחריות שנוטל על עצמו, ולמחויבותו לדווח על כל הפרה אם תהיה בתנאי מעצר הבית". על יסוד דברים אלה קבע בית משפט השלום אשר קבע.

ו. אמנם צדק לכאורה בית המשפט המחוזי באי האמון שהביע בעורר. עברו של העורר כולל עבירות שעל פניהן יש בהן חומרה וזלזול בחוק, גם אם היו בקנה מידה "קטן", כמעין עבריין-שוליים. השופטת ד"ר קפלן-הגלר שדנה אותו ב-17.9.93 על אותה סחיטה באיומים (הסיגריות והחפץ הנחזה לאקדח) ולא מיצתה חומרת הדין, דיברה על "ההזדמנות האחרונה של הנאשם לפני אשר – חלילה – כוחו של בית המשפט ינחת עליו בעוצמה רבה". הנאשם (העורר) הצהיר חגיגית בבית המשפט המחוזי (פרוטוקול 3.9.03) "אני לא אחזור על הדברים פעם נוספת,... עכשיו למדתי, לא אעשה עוד פעם", והנה חזר לסורו לכאורה שוב. לכן איני תמה על עמדת התביעה. אציין כי העורר אינו מצוי במדויק בקטגוריות של ב"ש 625/82 אבו מוך מחמוד נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(3) 668, 671 (השופט בך) באשר לעבירות החזקת נשק. התביעה מפנה אל נכון להחלטת השופט ריבלין בבש"פ 6598/02 מראחלה נ' מדינת ישראל (לא
פורסם), בה קמה עילת מעצר בעצם החזקת נשק קטלני ללא הסבר (חלופה שהוצעה נפסלה, כנראה). בענייננו המדובר בנשק גנוב שהגיע לידי העורר, ואין ספק שיש בכך חומרה. עם זאת, לא היתה פגיעה באדם, וגם אין טענה בעלת אופי בטחוני, דבר שיש לו משמעות ביומנו ובמקומנו.

ז. הסיבה העיקרית שבגינה החלטתי חרף הקושי במתן אמון בעורר – ולא בלי התלבטות לא מעטה – להחזיר על כנה את החלטת בית משפט השלום היא, כי בשלב זה של הליך מעצר, בלא קשר לאשר ייקבע אם יורשע העורר וייענש בתיק העיקרי (ואיני מביע דעה על כך כרגע), השאלה היא היש בכל זאת אפשרות לחלופה, במצוותו הבסיסית של המחוקק. אוכל לקוות שבינתיים אכן למד העורר, שטעם לראשונה טעם מעצר מזה למעלה מחודשיים, לקח ראוי. ייחסתי במקרה דנא משקל מיוחד לנכונותו של המפקח מר עודה נשאת ליטול עליו את ההתחייבות לפיקוח בביתו. אני רוצה לצאת מן ההנחה כי אדם בעל חברת אבטחה לא יסכן את עצמו במתן יד להפרות מתוך כוונה או קלות דעת של העורר. נתתי לבי גם לכך שעל פי החלטת השופט שטרנליכט לא יהא בבית המפקח נשק. על כן אני מחזיר על כנה את החלטת בית משפט השלום מיום 27.6.03, וכל התנאים שבהחלטה זו יקוימו ככל משפטם וחוקתם. השחרור ייעשה רק לאחר שיקוימו תנאי הפקדת הנשק, ההפקדה והערבויות. בנוסף, יוטל על העורר צו פיקוח מעצר על-ידי שירות המבחן לשישה חודשים מיום שחרורו למעצר הבית. בא כוח העורר יביא לידיעת המפקח את ההחלטה הנוכחית ויוודא כי יקרא אותה. העורר מוזהר כי הפרה ולוא הקלה ביותר של מעצר הבית עלולה לגרור תוצאות מיידיות. ולבסוף, בידי המשטרה לבקר בבית המפקח לודא קיום מעצר הבית. ועוד אוסיף, כי אני מקוה שהתיק העיקרי, שאינו גדל ממדים, יישמע בהקדם.

ח. הערר מתקבל איפוא בהתאם.

ניתנה היום, כ"ט באב תשס"ו (23.8.06).

ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06066990_T01.doc מפ + הג
מרכז מידע, טל' 02-XXXX666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il