הדפסה

בש"פ 6591/97 אברהם וזאנה נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון

בש"פ 6591/97

בפני: כבוד השופט י' זמיר

העורר: אברהם וזאנה

נגד

המשיבה: מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 30.10.97 בתיק ב"ש 1444/97 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא השופט ש' ברנר

תאריך הישיבה: ט"ז בחשון תשנ"ח (16.11.97)

בשם העורר: עו"ד עודד הכהן

בשם המשיבה: עו"ד דפנה יבין

החלטה

העורר עומד לדין בפני בית משפט השלום באישומים אחדים: החזקת נשק שלא כדין (גרזן, שני סכיני קומנדו ושישה בקבוקים שהכילו בנזין וטרפנטין); שלוש עבירות של הפרת הוראה חוקית; ואיומים. העבירות של הפרת הוראה חוקית, המיוחסות לעורר בכתב האישום, קשורות להתפרעויות שארעו בחודש אוגוסט השנה סביב מרכז הקליטה במבשרת ציון. במסגרת ההתפרעויות נעצר העורר בחשד לתקיפת שוטר, ולאחר ימים אחדים שוחרר על ידי בית המשפט, בתנאי שלא יתקרב למרכז הקליטה מעבר ל500- מטרים. כשבועיים לאחר מכן נעצר העורר במרכז הקליטה תוך כדי הפרה של תנאי השחרור. לאחר יום שוחרר המשיב מן המעצר והפעם בתנאי שלא יתקרב למרכז הקליטה מעבר ל100- מטרים. למחרת היום הוא נמצא שוב במרכז הקליטה. אותו יום הוא התפרע גם במרכז לטיפול בנפגעי סמים שבמבשרת ציון. הוא נעצר שוב. ביום 18.9.97 החליט בית משפט השלום כי הוא ישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו. אך בערר החליט בית המשפט המחוזי, ביום 6.10.97, כי העורר יוכל להשתחרר מן המעצר בתנאים הבאים:
"א. יהיה ספון בדירת גיסתו שברחוב בוליביה שבירושלים ולא יצא ממנה אלא לצורך התייצבות למשפטו או עפ"י היתר מיוחד בכתב מבית המשפט;

ב. יפקיד בקופת בית המשפט, במזומנים, 25,000 ש"ח.

היה והעורר יעזוב את דירת גיסתו שלא על פי התנאים הנ"ל הוא ייעצר שוב, ללא אפשרות של שחרור, עד תום ההליכים במשפטו".

אולם העורר לא הפקיד את הערובה ולא השתחרר מן המעצר. הוא הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי להקטנת סכום הערובה. בבקשתו טען כי על אף נסיונותיהם של העורר ושל בני משפחתו לא עלה בידיהם לגייס את הסכום שנקבע, ואף לא יהיה באפשרותם להשיג סכום זה, ולפיכך ביקש כי בית המשפט יקטין את סכום הערובה במזומנים לסכום של 10,000 ש"ח לכל היותר. אך בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. התוצאה היא שהעורר, אף כי הוא יכול להשתחרר מן המעצר אם יפקיד ערובה במזומנים בסך 25,000 ש"ח, עדיין נתון במעצר, מאז ניתנה ההחלטה של בית המשפט המחוזי ביום 6.10.97.

בערר לבית משפט זה טוען העורר כי על בית המשפט להתחשב, בקביעת סכום הערובה, ביכולת הכלכלית של הנאשם. אחרת נמצא כי בית המשפט מונע מימוש ההחלטה לשחרר את הנאשם מן המעצר.

אין אני מקבל את הטענה שסכום הערובה צריך לשקף את היכולת הכלכלית של הנאשם ולא מעבר לכך. שהרי המסקנה המתבקשת מטענה זאת היא כי נאשם חסר כל צריך להשתחרר בלא כל ערובה כספית, אף אם יהיה בכך כדי לסכן את שלום הציבור. לכן יש לומר כי סכום הערובה צריך לאזן כראוי בין היכולת הכלכלית של הנאשם לבין הסכנה הצפוייה משחרור הנאשם. האיזון מתבטא, בין היתר, בסכום הערובה. סכום הערובה, שעשוי להיות מחולט אם הנאשם יפר את תנאי השחרור, צריך להיות גורם מרתיע מפני הפרת תנאי השחרור ממעצר. מבחינה זאת אני סבור שצדק בית המשפט המחוזי כאשר קבע בשעתו כי הערובה תינתן במזומן בסכום של 25,000 ש"ח.
עם זאת, אין להתעלם מכך שהעורר לא הצליח, לא הוא ולא בני משפחתו, להשיג סכום זה. ההוכחה לכך היא, שהוא נתון במעצר, מאז החליט בית המשפט כי הוא יכול להשתחרר בערובה, זה קרוב לששה שבועות לערך. ועדיין לא היה בכך כדי להניע אותי לקבל את הערר, ולהקטין את סכום הערובה, אילולא צירוף של נתונים נוספים. ראשית, העבירות המיוחסות לעורר ארעו כולן במסגרת הארועים שהתרחשו במבשרת ציון, תוך סערת רגשות רבה, ובהם היו מעורבים אנשים נוספים שהתפרעו במקום. ארועים אלה חלפו בינתיים וסערת הרגשות שככה. יש בכך כדי להקטין את הסכנה הצפויה מן העורר. בהקשר זה יש לציין כי אומנם יש לעורר ארבע הרשעות קודמות, אך האחרונה שבהן נעברה לפני 12 שנים.

שנית, במקרים הקודמים, בהם העורר שוחרר מן המעצר, הרשה לו בית המשפט להלך חופשי במבשרת ציון, ורק אסר עליו להתקרב למרכז הקליטה, ואילו עכשיו מדובר בשחרור מן המעצר בתנאים של מעצר בית מלא.

שלישית, אם יופחת סכום הערובה במזומנים, אפשר יהיה להוסיף ערבות צד ג'. בא-כוח העורר מסכים לכך ומציע כי בין הערבים תהיה גיסתו, שבביתה הוא אמור להימצא במעצר בית.

אין אני מקל ראש כלל ועיקר בעבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום, ובמיוחד בהפרת ההוראות שניתנו על ידי בית המשפט כתנאי לשחרור מן המעצר. אלה הן עבירות חמורות, ואם יורשע העורר ודאי יוטל עליו עונש ראוי בגין עבירות אלה. יתירה מכך. במקרה רגיל, נאשם שהפר את האמון שבית המשפט נתן בו, על ידי הפרה של תנאי השחרור, לא יהיה ראוי להשתחרר פעם נוספת, באמצעות חלופת מעצר, הבנויה על האמון בנאשם. עם זאת, בנסיבות המיוחדות של מקרה זה, לאחר שבית המשפט המחוזי קבע כי העורר יוכל להשתחרר מן המעצר בתנאים המגבילים שבית המשפט קבע, הגעתי למסקנה כי מאזן השיקולים הנוגעים לענין מאפשר להקטין את סכום הערובה במזומנים.

בהתאם לכך אני מחליט כי תנאי השחרור בערובה, שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי ביום 6.10.97, ישארו בעינם בשני שינויים, כדלקמן:

א. סכום הערובה במזומנים שעל העורר להפקיד בבית המשפט, כתנאי לשחרורו מן המעצר, יופחת לסך 10,000 ש"ח.

ב. תתווסף ערבות צד ג' של שני ערבים, כל אחד על סך 20,000 ש"ח, להנחת דעתו של רשם בית המשפט המחוזי בירושלים.

העורר התלונן בפני כי בהיותו במעצר נפגעה יד שמאל שלו (לדבריו, כתוצאה מזריקה שקיבל) והיא גורמת לו סבל זה זמן ניכר. השופטת יהודית צור החליטה ביום 26.10.97 להעביר אותו לבדיקה רפואית, והשופטת נילי מימון החליטה ביום 11.11.97 כי הוא יקבל טיפול רפואי אם בבית המעצר ואם בבית חולים, על פי החלטה של רופא בית המעצר. תמונת המצב בענין זה לא התבהרה לי: נראה כי העורר נשלח לבדיקה רפואית, אך לא ברור לי אם הבדיקה בוצעה, מה הטיפול הנדרש ואם ניתן לו טיפול כזה. עם כל זאת, כיוון שהעורר צפוי להשתחרר מן המעצר בקרוב, על פי התנאים שקבעתי, אני מניח כי העורר יוכל לקבל טיפול רפואי כנדרש מחוץ לבית המעצר. לצורך זה יורשה העורר לצאת מן הבית בו יהיה נתון במעצר בית לצורך הטיפול הרפואי בלבד, ולא מעבר לנדרש לצורך טיפול זה, לאחר שיקבל היתר מיוחד בכתב מן המשטרה או מבית המשפט.

ולסיום אני מבקש לחזור על האזהרה שהשמיע כבר בית המשפט המחוזי, כלומר, שאם העורר יפר פעם נוספת את תנאי השחרור מן המעצר, הוא ייעצר מייד ויוחזק במעצר עד תום ההליכים נגדו.

ניתנה היום, ט"ז בחשון תשנ"ח (16.11.97).

ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97065910.I07