הדפסה

בש"פ 6273/05 שמואל ערוסי נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק בש"פ 6273/05 בבית המשפט העליון

בש"פ 6273/05

בפני:
כבוד השופטת מ' נאור

העורר:
שמואל ערוסי

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה ב-ב"ש 1806/05 מיום 2.6.2005 שניתנה על ידי כבוד השופט מ' נאמן

תאריך הישיבה: ‏‏‏כ"ט סיון, תשס"ה (6.7.2005)

בשם העורר: עו"ד חליל כיוף
בשם המשיבה: עו"ד דפנה ברלינר

החלטה

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 22.6.05 (כב' השופט מ' נאמן) אשר הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

1. נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת אינוס (סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977). על פי הנטען, העורר, נהג מונית במקצועו, הסיע במוניתו את המתלוננת, ובמקום להסיעה אל היעד אליו ביקשה להגיע - ביתה - הוא סטה מן הדרך ללא הסכמתה, אל חוף הים בחיפה. העורר נישק את המתלוננת בגופה, נגע בחזהּ, והחדיר את אצבעו לאיבר מינה. הוא גרם למתלוננת לשריטות בגופה. המתלוננת התנגדה למעשיו - הן מילולית, והן פיזית. העורר השאיר את המתלוננת בחוף הים, והיא נאלצה לצעוד ברגל לביתה.

2. עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים. נטען, כי למשיבה ראיות לכאורה עליהן ניתן להשתית את המעצר. באשר לעילת המעצר, טענה המשיבה כי העורר מסוכן, וכי שחרורו יביא לשיבוש הליכי משפט. העורר, מצידו, חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. בית המשפט קמא, בהחלטה מיום 22.6.05 (כב' השופט מ' נאמן) הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. נקבע, כי קיימות כנגד העורר ראיות לכאורה. באשר לעילת המעצר, נקבע:

"אשר לשאלת המסוכנות - דומה שאין צורך להכביר מילים על כך. נהג מונית האוסף בשעת בוקר מוקדמת סמוך לזריחה (כך עולה מהודעתו) אשה שיוצאת מבי"ח ומבקשת לנסוע לביתה והוא עושה בה מה שעשה, מוכיח על עצמו שאין לו שליטה על יצריו ולא ניתן לשלחו לחלופת מעצר.
...
אינני סבור שהזכות לחרות שיש כמובן לנאשם גוברת על בטחון הציבור במקרה כגון זה ואין להעמיד את הנוסעות בסיכון. מי שמסוגל לסכן את פרנסתו ואת חיי הנישואין שלו תמורת רגעים של סיפוק מיני, אין לסמוך עליו שיקיים תנאי מעצר בית.
בבש"פ 3281/04, אמנם נאמר כי בעבירות אינוס ניתן, בנסיבות מיוחדות יוצאות דופן להסתפק בחלופת מעצר, אך במקרה שלנו, במיוחד כאשר מדובר בנהג מונית, אין לראות נסיבות מיוחדות כאלו".

הערר שבפני

3. לטענת בא כוח העורר לאור עברו הנקי של העורר (למעט תיק פלילי בנושא בניה ללא היתר משנת 1995) ונסיבות המקרה, היה ניתן להסתפק בחלופת מעצר מתאימה, ולא לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

דיון

4. ב-בש"פ 7497/03 גואטה נ' מ"י (טרם פורסם) ציינה השופטת ביניש:

"לאחר שעיינתי בבקשת העורר ובחומר שהונח לפניי, הגעתי למסקנה כי אין בנסיבותיו האישיות של העורר, גילו הצעיר ועברו הנקי כשאלו נשקלים אל מול נסיבות העבירה המיוחסות לו, כדי להבטיח כי ניתן למנוע את מסוכנותו על דרך של חלופה למעצר. העבירה המיוחסת לעורר ונסיבותיה מלמדת על מסוכנותו. על-אף שתחילתה של ההתרחשות המתוארות בכתב האישום נראית כמפגש תמים בין שני צעירים, הרי שסופה במעשה אלים ביותר, מבזה ומשפיל. בית משפט זה, כבר הביע עמדתו בעבר, כי עבירת האינוס כשלעצמה היא מעשה אלימות המקים עילת מעצר, והיא מן העבירות החמורות אשר רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן ניתן להסתפק לגביהן בחלופת מעצר (ראו לדוגמא: בש"פ 4543/94 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 2092/95 טלקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 2846/96 מדינת ישראל נ' גטניו (לא פורסם); בש"פ 665/97 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם); בש"פ 5286/98 שלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לא מצאתי נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן כאלה בענייננו...
נוכח מסוכנות זו, אין בחלופה כדי למלא אחר מטרת המעצר ולהבטיח את הציבור בכלל ואת המתלוננת בפרט מפני העורר".

בא כוח העורר טען בדיון לפני כי עניינו של העורר נופל בגדר אותם מקרים יוצאי דופן המצדיקים שחרור בעבירת אינוס. שקלתי את טענותיו ואיני תמימת דעים עמו. בצדק הביא בית המשפט קמא את בש"פ 6467/01 מ"י נ' אבו תאייה (לא פורסם), אשר בו נאמר:

"נוסעת ונוסע הנכנסים למונית, הפועלת בשירות הציבור, זכאים להניח כי אין הם צפויים לסכנה מצד נותן השירות. לא יעלה על הדעת, כי משרת הציבור ינצל את העובדה שהנוסע, או הנוסעת, כלואים במונית במהלך הנסיעה, כדי ליתן דרור ליצריו. כאמור, ניצול מחפיר זה של הכוח שעמד לרשותו של המשיב, וניצול עיסוקו הציבורי, מלמדים כי הוא נעדר כל עכבות מוסריות או אחרות, ומסוכנותו רבה. אין זה המקרה שבו ניתן להבטיח את ביטחון הציבור בחלופה אחרת למעצר".

5. לזכות העורר יאמר כי אין לו עבר פלילי, למעט עבירה של בניה ללא היתר. אולם, נסיבות הענין מחפירות הן: העורר הסיע את המתלוננת מחדר המיון, עשה בה מה שעשה, ובסופו של דבר השאיר אותה בחוף הים. אין אני סבורה שיש הצדקה להתערב בהחלטת הערכאה הראשונה.

6. הערר נדחה.

ניתנה היום, ‏‏‏‏‏‏כ"ט סיון, תשס"ה (6.7.2005).

ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05062730_C01.docעע
מרכז מידע, טל' 02-XXXX444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il