הדפסה

בש"פ 5573/13 מור אדרי נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק בש"פ 5573/13 בבית המשפט העליון

בש"פ 5573/13

לפני:
כבוד השופט צ' זילברטל

העורר:
מור אדרי

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתיק מ"ת 28409-06-13 שניתנה ביום 21.7.2013 על-ידי כב' הנשיא יוסף אלון

תאריך הישיבה:
ט' באלול התשע"ג (15.08.13)

בשם העורר:
עו"ד אלעזר אונגר

בשם המשיבה:
עו"ד אבי וסטרמן

החלטה

1. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' הנשיא י' אלון) מיום 21.7.2013 בתיק מ"ת 28409-06-13 בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

כתב האישום

2. נגד העורר ובן דודו, מאור תורג'מן (להלן: מאור, וביחד: הנאשמים), חיילים בשירות סדיר במועדים הרלבנטיים לכתב האישום, הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים.

על-פי המתואר באישום הראשון, הנאשמים נהגו לערוך ניסויים בחומרים נפיצים ולהרכיב מטעני חבלה במחסן ביתו של מאור, עליהם למדו מתוך עיון בחומר אשר פורסם באינטרנט. הנאשמים תכננו למכור את המטענים שירכיבו לשם השגת רווח כספי. במהלך מאי 2013 מכרו הנאשמים ארבעה מטענים לסוכן סמוי שפעל מטעם יחידת ימל"מ של מצ"ח בסברם כי ייעשה בהם שימוש לשם פגיעה באחרים. כתב האישום מגולל מסכת עובדות שלמה של התקשרות הסוכן עם העורר, פגישות שנערכו ביניהם, מעורבות מפעילו של הסוכן הסמוי ושל סוכן ממשטרת ישראל וכן הכנות שערכו העורר ומאור ביחד. נוכח האמור, יוחסו לנאשמים עבירות של קשירת קשר לפשע (לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק)); ייצור וסחר בנשק (לפי סעיף 144(ב2) לחוק); חבלה בכוונה מחמירה (לפי סעיף 329(א)(4) לחוק). בנוסף, לעורר יוחסו עבירות של הובלת נשק (לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק); והסתייעות ברכב לביצוע פשע (לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961(להלן: פקודת התעבורה)).

על-פי המתואר באישום השני, בליל ה-5.1.2013 – כחמישה חודשים לפני האירועים המתוארים באישום הראשון – הוביל העורר מטען חבלה שייצר והטמינו ברכבו של אדם עימו התקוטט מספר ימים קודם-לכן בנתיבות. העורר הפעיל את המטען ובעקבות כך נשמע רעש גדול של פיצוץ ונגרם נזק לרכב. נוכח האמור יוחסו לעורר עבירות של ייצור וסחר בנשק (לפי סעיף 144(ב2) לחוק); הובלת נשק (לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק); ניסיון להרוס נכס בחומר נפיץ (לפי סעיף 456 לחוק); והסתייעות ברכב לביצוע פשע (לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה).

הליכי המעצר עד כה

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד העורר ומאור הוגשה בקשה למעצרם עד תום ההליכים. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לנאשמים. כמו כן, נטען כי קיימת עילת מעצר, שכן קיים חשש סביר שנאשמים יסכנו את בטחון הציבור, וכן כי קיימת לגביהם חזקת מסוכנות. בהחלטה מיום 26.6.2013 קבע בית משפט קמא (כב' השופט נ' אבו טהה), כי אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר. בית המשפט הורה על קבלת תסקיר כדי לבחון אם ניתן להשיג את תכלית המעצר בעניינם של הנאשמים באמצעות חלופת מעצר.

4. בתסקיר המעצר שנערך בעניינו של העורר הומלץ על שחרורו לחלופת מעצר בבית דודו ודודתו בטבריה תוך התקנת איזוק אלקטרוני. חרף זאת, בהחלטה מיום 21.7.2013 הורה בית משפט קמא (כב' הנשיא י' אלון) על מעצרו (ומעצרו של מאור, אשר גם בעניינו התקבל תסקיר חיובי) עד תום ההליכים. בית המשפט קבע, כי המעשים המיוחסים לנאשמים הם מעשים מופלגים בחומרתם וחושפים מסוכנות שלא ניתן לאיין אותה במסגרת של חלופת מעצר. הודגש כי העורר, על פי המיוחס לו באישום השני, ביצע הלכה למעשה תכנית חיסול פרטית משלו באמצעות מטען שייצר כדי לנקום בבן חבורה יריבה. נקבע, כי תסקירי המעצר לא איזנו כנדרש את רמת המסוכנות הנודעות מן הנאשמים, ועל כן לא התקבלה המלצתו של שירות המבחן.

כלפי החלטה זו הוגש הערר שלפני.

5. להשלמת התמונה, יצוין כי מאור הגיש ערר על החלטת בית משפט קמא, ועררו התקבל באופן חלקי (בש"פ 5397/13 (8.8.2013); השופט א' רובינשטיין). בית משפט זה הדגיש את עברו הנקי של מאור, את הרקע המשפחתי הקשה ממנו הוא בא ואת המלצתו החיובית של שירות המבחן. נוכח הדברים האמורים, הורה בית המשפט לשירות המבחן להגיש תסקיר משלים לאחר שזה יפנה למפקדיו של העורר בצבא. בית המשפט הוסיף כי לאחר קבלת התסקיר המשלים, וככל שההמלצה תהא חיובית, ישקול בית משפט קמא אפשרות של חלופת המעצר בתנאים מחמירים, כמו מעצר בית מוחלט, פיקוח צמוד כל העת, הפקדת ערבויות בסכומים גבוהים, איסור יצירת קשר עם המעורבים האחרים וכד'. השופט רובינשטיין ראה לציין בהחלטתו כי עניינו של העורר חמור יותר מזה של מאור, ודבר זה עולה בבירור מכתב האישום.

טענות הצדדים

6. לטענת העורר, בית המשפט המחוזי שגה משלא נתן לתסקיר המעצר בעניינו את המשקל הראוי. נטען כי לתסקיר חשיבות קרדינאלית, מאחר והוא מעגן בתוכו את נסיבותיו האישיות של העורר ואת החלופות האפשרויות למעצר. הודגש, כי העורר הוא אדם נורמטיבי, אשר לקח אחריות על מעשיו ושיתף פעולה עם חוקריו, נעדר עבר פלילי ובעל נסיבות חיים קשות. לשיטת העורר, לחלופת המעצר שהוצעה יכולה להיות השפעה חיובית, לסייע בשיקומו, והיא עשויה למנוע את הסיכון שינוצל על-ידי עצורים אחרים, סיכון הגובר נוכח ידיעותיו בנושא הכנת חומרי חבלה. עוד הודגש כי הערבים המפקחים הם בעלי יכולות טובות במיוחד, הן בשל נתוניהם האישיים והן בשל היותם דמויות סמכותיות ואהובות על ידי העורר, מה גם שמקום החלופה ירחיק את העורר מרחק רב מהסביבה בה ביצע את מעשיו. עוד נטען כי בית המשפט התייחס באופן צר ומצמצם לחלופת המעצר בקבעו כי לא ניתן לאיין את המסוכנות, וקביעה זו אינה עולה בקנה אחד עם ההחלטה לקבלת תסקיר. לעניין מסוכנותו של העורר, נטען כי בית המשפט לא אפשר הצגה של נתונים מצמצי מסוכנות מתוך חומר החקירה. עצם הסכמת העורר לקיומן של ראיות לכאורה, שניתנה בדיון הראשון, אינה מצביעה על מסוכנות, והיא ניתנה משיקולי חסכון בזמן ויעילות. לטענת העורר, אין חולק כי קיימות ראיות לכאורה לגבי חלק מהאירועים, אך לצד זאת לעורר הגנה מוצקה ויציבה בדמות פיתוי והדחה על-ידי הסוכנים.

בדיון בפניי, חזר בא-כוחו של העורר על עיקר טענות הערר, והדגיש כי חרף הסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה, הרי שהמעשים המיוחסים לעורר בגדרי האישום הראשון בוצעו בין היתר בשל הדחתו ופיתויו על-ידי הסוכנים. אשר למעשים שבוצעו בגדרי האישום השני, נטען כי העורר כלל לא הפעיל את המטען שהוצמד לרכבו של האדם עמו התקוטט מספר ימים קודם-לכן, וכי מעשיו נעשו על-מנת להפחידו בלבד. הסנגור בקש לשכנע, גם בהסתמך על התסקיר, כי מדובר באדם צעיר, שאישיותו אינה מגובשת, בעל קווי אישיות בלתי בשלים ובעל דימוי עצמי ובטחון עצמי נמוכים, אשר נגרר למעשים בין היתר נוכח רצונו להרשים, ומעצרו גרם לו להלם.

7. מנגד, טענה המשיבה כי יש לדחות את הערר. ראשית נטען, כי טענות העורר לגבי חומר הראיות הן בלתי-מבוססות, וכי מחומר החקירה עולה בבירור כי העורר לא פותה או הודח לביצוע המעשים. עוד נטען, כי המסוכנות הנשקפת מן העורר היא מופלגת, שכן כעולה מכתב האישום ומחומר החקירה, העורר היה מוכן לייצר מטענים שישמשו להרג, לסחור בהם ולעשות בהם שימוש, וברי כי העורר הוא בעל דפוסים עברייניים. לבסוף, נטען כי קיימת הבחנה בין העורר לבין מאור, באשר לעורר מיוחס אישום חמור נוסף, וכן בשל היותו דומיננטי יותר מבין השניים.

דיון והכרעה

8. לאחר העיון ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. כידוע, הוראות חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) מתוות את מסלול הבחינה בבקשה למעצר עד תום ההליכים על-פי שלוש תחנות: האחת, קיומן של ראיות לכאורה; השניה, קיומה של עילת מעצר; והשלישית, בחינתה של חלופת מעצר (סעיף 21 לחוק המעצרים). בהתאם לכך אבחן את עניינו של העורר.

9. תחנה ראשונה: ראיות לכאורה – כאמור בתחילת הדברים, נקודת המוצא ששימשה את בית משפט קמא, הייתה כי אין מחלוקת לעניין התשתית הראייתית הלכאורית. זו הייתה אף נקודת המוצא בדיון שנערך בפניי. עם זאת נטען, כי, למצער, באשר לחלק מהמעשים המיוחסים לעורר, קיים הסבר אשר מצביע על מסוכנות מופחתת מזו שייחס לו בית משפט קמא. כך נטען, כי המעשים המיוחסים לעורר בגדרי האישום הראשון נעשו בשל הדחתו ופיתויו על-ידי הסוכנים. הודגש, כי הסוכנים הזמינו את העורר לארוחות על חשבונם ו"דחפו" לו כסף לכיס. עיינתי בחומרי החקירה שנמסרו לי במעמד הדיון, ולא מצאתי כי אלה מבססים את טענותיו של העורר לעניין ההדחה והפיתוי. למעשה, מחומר החקירה עולה כי העורר לא נגרר בעל כורחו להתקשר עם הסוכנים, ובמסגרת המגעים ביניהם אף "הציג את מרכולתו" בפניהם, כלשונו של בא-כוח המשיבה. כך עולה למשל, מהדו"ח שערך הסוכן הסמוי (המזוהה באמצעות המספר 041) לאחר פגישתו עם העורר ביום 9.5.2013: "אמרתי לו [לעורר] שחבר שלי אמר שהוא יכול להשיג מה שהוא רוצה כי יש לו גישה למחסנים אבל צריך לדעת מה ... [העורר] אמר לי שאם חבר שלי יוכל להביא את מה שהוא מבקש זה יהיה להיט למה זה חומר טוב ויהיה אפשר לעשות מטענים קטנים וטובים שיעשו הרבה נזק" (עמ' 1, ש' 10-5). באותו דו"ח אף עולה כי העורר סיפר לסוכן הסמוי אודות המעשים המיוחסים לו בגדרי האישום השני. אף בשיחה שהוקלטה מפגישה בין העורר (מ.א.) לבין הסוכן הסמוי 041 ומפעילו של הסוכן 034 (שהוצג על-ידי הסוכן הסמוי כגיסו), שהתקיימה באותו היום בשעות אחר הצהריים, הציג עצמו העורר כבעל ניסיון בתחום (מ"ט/2, עמ' 12; ההדגשות הוספו, צ.ז.):

מ.א.: "פלאפון זה האיכות
034: הכי טובה
מ.א.: הכי טובה אני יעיד לך גם למה אין לך בעיות קליטה אין לך הגבלה בטווח אין לך כלום אתה יכול אפילו להתחבות שלוש רחובות יענו לחכות לבן אדם שייכנס לאוטו טיימר אתה לא יודע מתי הוא ייכנס לאוטו יהיה אות אזהרה אתה (מילה לא ברורה) אתה רוצה להפיל אותו מחכה שלוש רחובות ליד מסתכל עליו נכנס לאוטו סלאמאת שלטים. שלטים יש בעיה בטווח פה שם (מילה לא ברורה)
...
מ.א.: לא אז מה אני בא מה אני בא להגיד לך טלפון איכות הכי טובה שים סים אחד לך אחד לאובייקט סלאמאת שובר את הסים שלך אחרי זה זהו
034: אתה מדבר את זה כי ניסית או שאתה סתם ראית סרט סתם יענו ראינו סרט
מ.א.: לא לא סגור ניסיתי (מילה לא ברורה)"

בהמשך השיחה אף נאמרו הדברים הבאים (עמ' 16; ההדגשות הוספו, צ.ז.):

034: "מה העלויות של זה מה אני רוצה אני רוצה נגיד הכי טוב אני רוצה טלפון אני טיימר זה בסדר אני מבין אני מבין שטיימר זה יותר קל אחי עם הטלפון זה בטח יותר סבטוחה לא יענו זה גם מה שיותר רגיש
מ.א.: (מילה לא ברורה)
034: יענו צריך לשבת לישון טוב לפני אתה מבין טיימר זה פחות בלאגן לא
מ.א.: כן
034: אבל טיימר זה גם אם נכנס ילד עובר איזה משהו גן ילדים זה הלך
מ.א.: זה העסק אין מה לעשות
034: לא זה בטוח אחי אני יודע
מ.א.: זה העבודה"

הנה כי כן, סבורני כי לפחות במסגרת הבחינה הלכאורית הנדרשת בשלב זה, לא הצליח העורר לעורר ספק בעצמתה של התשתית הראייתית הלכאורית שנגדו. הדברים המובאים לעיל מצביעים על מעורבותו של העורר ביצירת הקשר עם הסוכנים ולא מצאתי – בגדרי הבחינה הנדרשת בשלב זה – סימן מובהק לפיתויו או הדחתו על-ידי הסוכנים. אשר לטענותיו לעניין המעשים המיוחסים לו במסגרת האישום השני, דומני כי גם אם נצא מנקודת הנחה שהעורר לא הפעיל את המטען שהטמין ברכבו של האדם עמו התקוטט (וזאת עולה מדבריו של העורר בפני הסוכן הסמוי 041 מיום 9.5.2013 ואף מהודעתו במשטרה מיום 29.5.2013), הרי שעצם הנחת המטען, היא כשלעצמה, יצרה סיכון משמעותי לציבור בכללותו והיא מצביעה על מסוכנות רבה הנשקפת מן העורר.

10. תחנה שניה: עילת מעצר – התחנה השניה בבחינת הבקשה למעצר עד תום ההליכים היא, כאמור, קיומה של עילת מעצר. כידוע, ככלל, עבירות נשק מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית (סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים). בענייננו, העבירות המיוחסות לעורר הן עבירות חמורות ביותר, ביניהן עבירות של ייצור נשק, סחר בנשק והובלת נשק, וברי כי בשל כך קמה בעניינו עילת מעצר לפי החוק. יצוין, כי העבירות המיוחסות לו ונסיבות ביצוען נמצאות במדרג חומרה גבוה (ראו בש"פ 2509/13 דהן נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (18.4.2013)).

11. תחנה שלישית: חלופת מעצר – חרף קיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר בעניינו של העורר, מצוות חוק המעצרים היא כי על בית המשפט לבחון האם ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעים "שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה" (סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים). ואולם, כשמדובר בעבירות סחר בנשק נקודת המוצא היא כי על דרך הכלל לא יורה בית המשפט על שחרור לחלופת מעצר (ראו: בש"פ 4085/13 פריד נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (19.6.2013); בש"פ 6305/11 מדינת ישראל נ' אל לטיף, פסקה 12 (7.9.2011), להלן: עניין אל לטיף). בעניין זה יש משקל, כמובן, למדרג החומרה של העבירות המיוחסות לנאשם (בש"פ 6067/12 עיסאוי נ' מדינת ישראל, פסקה י"א (15.8.2012)), ובענייננו אין המדובר רק בסחר בנשק, כי אם גם במעשים אשר סיכנו חיי אדם ממש (אף אם לא זו הייתה כוונתם). סבורני אם כן כי המעשים המיוחסים לעורר חמורים הם עד מאוד. המסוכנות הנשקפת ממנו היא גבוהה, וספק אם ניתן – לפחות בעת הזו – להסתפק בחלופת מעצר. יודגש, כי גילו הצעיר של העורר ועברו הנקי – שלא נעלמו מעיניי – אינם יכולים להצדיק, כשלעצמם, את שחרורו לחלופת מעצר (עניין אל לטיף, פסקה 13). התסקיר בעניינו אמנם היה חיובי ושירות המבחן המליץ על שחרורו לחלופה שהוצעה לאחר שמצאה ראויה בהחלט, אולם גם שירות המבחן ציין כי רמת הסיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות היא בינונית. דווקא נתוני אישיותו של העורר, כעולה מהתסקיר, מחזקים את המסקנה שביצוע המיוחס לו מעיד על חוסר מודעות בסיסית לגבולות המותר והאסור, למשמעות מעשיו ולהשלכות שיכולות להיות להם. אינני מוכן לראות במעשים אלה "משובת נעורים" גרידא, נוכח מגוון הפעולות (ייצור, סחר ושימוש) ונוכח דרך ההתבטאות של העורר, כמפורט לעיל. גם עיון בפרטי האישום הראשון ובעיקר במסכת הפגישות של העורר עם הסוכנים, במהלכן נרקם קשר שהיה אמור להוביל לייצור סדרתי של מטענים ומכירתם תמורת סכומים נאים, מחזק עד מאד את המסקנה בדבר המסוכנות. במגעים אלה פעל הערר ככלל לבדו, ואכן קיים הבדל ממשי בין מידת חומרת מעשיו לבין חומרת מעשיו של מאור.

התוצאה היא שלא שוכנעתי כי ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת מן העורר בחלופת מעצר, ולפיכך לעת הזו אין בידי להיעתר לבקשתו.

12. הערר נדחה.

ניתנה היום, ‏י"ב באלול התשע"ג (‏18.8.2013).

ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13055730_L01.doc סח
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il