הדפסה

בש"פ 4256/16 מרדכי יאיר (מוטי) חסין נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק בש"פ 4256/16

בבית המשפט העליון

בש"פ 4256/16

לפני:
כבוד השופט ח' מלצר

העורר:
מרדכי יאיר (מוטי) חסין

נ ג ד

המשיב:
מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי תל אביב (כב' השופט ב' שגיא) ב-מ"ת 25166-07-15, מתאריך 02.05.2016

תאריך הישיבה: כ"ה באייר התשע"ו (02.06.2016)

בשם העורר:

עו"ד רצון דרחי; עו"ד שאול ציון

בשם המשיבה:
עו"ד איריס רמתי-הילמן; עו"ד שרית משגב; עו"ד ניסים מרום

החלטה

1. לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (כב' השופט ב' שגיא) ב-מ"ת 25166-07-15, בגדרה הוחלט כי העורר ישהה במעצר מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים המתנהלים נגדו.

להלן אביא את עיקרי הנתונים הצריכים לעניין.

רקע עובדתי

2. נגד העורר ונגד שבעה עשר אחרים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בגדרו יוחסו להם שורה ארוכה של אישומים שעניינם בעבירות שונות על פי חוק המאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן: החוק) וכן עבירות נוספות. העורר (שהוא נאשם 8 בכתב האישום), הואשם רק באישום החמישי מתוך אותם אישומים (להלן: האישום החמישי), ולפיכך אביא בעיקר משם את הנתונים הרלבנטיים להכרעה כאן.

3. בתמצית, על פי האישום החמישי, במועדים שאינם ידועים למאשימה במהלך כשבועיים עובר לתאריך 14.01.2003, או בסמוך לכך – הנאשם 1, העורר, עד המדינה ש.כ ואדם נוסף בשם שלומי לוי (להלן: שלומי) קשרו קשר לגרום בכוונה תחילה למותו של דוד ביטון ז"ל, המכונה דיידונה (להלן: המנוח).

4. באישום החמישי נטען כי נאשם 1 יזם מפגש עם ש.כ, ובמהלכו אמר נאשם 1 לש.כ כי יש לגרום למותו של המנוח, שכן הוא נוהג "ללכלך" על חברי ארגון הפשיעה, שעל פי הנטען בכתב האישום – הנאשמים ומעורבים נוספים היו חלק ממנו בתקופה הרלבנטית לכתב האישום (להלן: הארגון). באישום החמישי נטען עוד כי במועד שאיננו ידוע למאשימה בסמוך לאמור לעיל – נפגש נאשם 1 עם העורר ועל פי האמור שם, השניים סיכמו ביניהם כי יש להביא למותו של המנוח על ידי כך שהעורר יביא את המנוח במועד שייקבע מראש למקום מפגש מוסכם, שיהיה אחד המועדונים, אליהם נהג המנוח לצאת לבלות – ושם יבוצע הרצח. בנוסף – על פי הנטען, לאחר מכן פנה ש.כ לשלומי, ושאל אם הוא מוכן לרצוח אדם לבקשת נאשם 1 – ושלומי ענה בחיוב. על פי האישום החמישי, ש.כ נפגש בהמשך עם נאשם 1 ועדכן אותו כי הוא לא איתר את המנוח, ואז נאשם 1 הפנה את ש.כ לעורר, באומרו כי העורר החל לצאת ולבלות עם המנוח. על פי הנטען נאשם 1 הוסיף כי כל שנותר הוא לתאם עם העורר מקום ומועד, והעורר יהיה זה שידאג לנוכחותו של המנוח לצורך גרימת מותו.

עוד על פי האישום החמישי – ש.כ נפגש מספר פעמים עם העורר, ועדכן אותו כי שלומי יבצע את הרצח. על פי הנטען, השניים סיכמו כי העורר יקבע עם המנוח מועד קרוב בו יצאו יחד לבלות במועדון מסויים בחולון (להלן: המועדון), וכי העורר יודיע על כך לש.כ מבעוד מועד, כדי שהוא יוכל לתאם את ביצוע הרצח עם שלומי, שיעשה, על פי הנטען, באמצעות אקדח. באישום החמישי נאמר עוד כי ש.כ והעורר סיכמו גם כי בשלב מסוים של היציאה מהמועדון העורר יחבור למנוח ויסמן לשלומי בתנועות גוף שמדובר במנוח, זאת, על פי הנטען, מאחר ששלומי לא הכיר את המנוח. באישום החמישי נטען עוד כי העורר הסביר לש.כ שהוא בחר את המועדון כמקום ביצוע הרצח, מכיון שהמנוח נוהג לשתות לשכרה, והדבר יקל על ביצוע הרצח.

5. על פי האמור באישום החמישי, בסמוך לאמור לעיל, בהנחייתו של ש.כ ובהוראת העורר – שלומי רכש בשלוש חנויות שונות, שלושה טלפונים ניידים שאינם רשומים על שם איש (להלן: הטלפונים), וזאת על פי הנטען, כדי שלא ניתן יהיה להתחקות אחר שיחותיהם של השלושה בסמוך לאירוע הרצח. בהמשך, במועד שאיננו ידוע במדויק למאשימה, עובר לתאריך 13.01.2003 או בסמוך לכך, כך נטען – ש.כ צייד את שלומי‎ באקדח גנוב, אותו לקח ממצבור הנשק של הארגון (להלן: האקדח).

6. באישום החמישי נטען בנוסף כי בתאריך 13.01.2003, או בסמוך לכך, במסגרת הקשר ולשם קידומו, העורר תיאם עם המנוח כי באותו ערב הם יצאו למועדון, והוא עדכן בכך את ש.כ, ועל פי הנטען השניים קבעו כי העורר יתריע לפני שהוא והמנוח יתקדמו לכיוון היציאה מהמועדון. עוד על פי הנטען, ש.כ הודיע על הסיכום לשלומי והוחלט כי הוא יגיע למועדון לכל המאוחר בשעה 01:30 לפנות בוקר בתאריך 14.01.2003, וימתין לשיחה מהעורר. על פי האישום החמישי, בתאריך 14.01.2003, בחצות או בסמוך לכך, העורר והמנוח הגיעו למועדון, והם שהו שם עד לשעה 03:30, או בסמוך לכך. כן נטען באישום החמישי כי לקראת השעה 03:00 או בסמוך לכך, העורר התקשר באמצעות הטלפון שהיה ברשותו לש.כ, שעל פי הנטען שהה בקרבת מקום, והעורר הודיע לו כי תוך כחצי שעה הוא והמנוח יצאו מהמועדון. ש.כ עדכן בכך את שלומי, שעל פי הנטען הגיע למקום בהתאם למה שסוכם מראש.

7. על פי האישום החמישי, בסמוך לשעה 03:30 המנוח החל ללכת ממקום מושבו במועדון לכיוון היציאה, ובשלב מסוים העורר חבר אליו, והלך לצידו. על פי הנטען, לאחר שהעורר ראה את שלומי וסימן לו בתנועת ראש כי מדובר במנוח – העורר עזב את המקום. על פי האמור באישום החמישי, לאחר שהמנוח יצא מהמועדון ופסע ברחוב מסוים בחולון, שלומי הלך בעקבותיו. עוד על פי הנטען, כשהמנוח הגיע בסמוך לצומת מסוים, בשעה 03:35 או בסמוך לכך, שלומי התקרב אל המנוח כשהוא מצויד באקדח, וירה במנוח שתי יריות, שאחת מהן פגעה בגבו וגרמה למותו.

8. בגין האמור באישום החמישי יוחסו לעורר עבירות של רצח וקשירת קשר לפשע. לשם השלמת התמונה יצוין כבר עתה כי בכתב האישום נטען כי עבירות אלו בוצעו במסגרת של ארגון פשיעה, כמשמעו בחוק, ואולם בתאריך 16.09.2015 המשיבה הצהירה בפני בית המשפט המחוזי הנכבד כי יש לתקן פרט זה בכתב האישום באישום נוכח העובדה כי מדובר באירוע שהתרחש עובר למועד כניסתו של החוק לתוקף.

9. בתאריך 20.04.2016, בגדרי הדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי הנכבד, הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בעניינו.

10. בתאריך 02.05.2016 בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי המסוכנות הנשקפת מהעורר הינה רבה, כפי שעולה מהמעשים החמורים המיוחסים לו באישום החמישי, כמו גם מעברו הפלילי. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע עוד כי מסוכנותו של העורר עולה גם מעדותם של עדי המדינה, שתיארו כי העורר הוא זה אשר "נכנס לנעליו" של נאשם 1 (יצחק בן שלום אברג'יל) לאחר שהוא נעצר, וכי העורר לקח מאז חלק מרכזי בפעילות הארגון. בנוסף נקבע כי מסוכנותו של העורר מתעצמת נוכח דבריו של העורר עצמו בעדות שנתן במסגרת דיון בתיק רצח אחר לגבי פעילות פלילית מצידו, אף שהערכאה המבררת זיכתה את העורר ממה שיוחס לו שם, והערעור שהגישה המדינה בעניין טרם הוכרע (ראו: תפ"ח 46038-03-12 מדינת ישראל נ' ניאמציק ואח' (10.10.2014) (להלן: ענין דוד)). בית המשפט המחוזי הנכבד ציין בהקשר זה כי במהלך עדותו הנ"ל של העורר בעניין דוד – העורר תיאר את התנהלותו העבריינית לאורך שנים, אך טען כי מדובר רק ב"עבירות כלכליות" (ראו למשל: פרוטוקול הדיון בעניין דוד מתאריך 26.11.2013, בעמ' 659, 667) .

בית המשפט המחוזי הנכבד הדגיש כי וודאי שעדותו של העורר בגדר ההליך האמור איננה מקימה עילת מעצר כשלעצמה, ואולם קבע כי: "המשך עיסוק בביצוע עבירות פליליות (גם אם כאלה המוגדרות כ"כלכליות") מעצים את עילת המעצר הקיימת ממילא נוכח טיב העבירה המיוחסת לעורר". בית המשפט המחוזי הנכבד הוסיף עוד כי בהתחשב בכך שהמסוכנות הנשקפת מהעורר כה משמעותית, ובכך שקיים חשש משמעותי להימלטותו מאימת הדין – אין אפשרות לשקול חלופת מעצר בעניינו של העורר, זאת חרף העובדה כי העורר שהה תקופה ממושכת במעצר בגין כתב האישום שהוגש בעניין דוד ממנו הוא זוכה, כאמור, על ידי הערכאה הדיונית, ועל אף הצפי לכך שההליכים בתיק הנוכחי ימשכו זמן רב.

לבסוף, נוכח כל האמור לעיל – בית המשפט המחוזי הנכבד הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

החלטה זו היא מושא הערר שבפני.

נימוקי הערר

11. לטענת העורר, בשים לב להתמשכותם הצפויה של ההליכים הנוכחיים, שלטענתו עתידים להמשך מספר שנים, יש ליתן את הדעת לסיכוי, הסביר לגישתו, כי הוא יזוכה מהמיוחס לו באישום החמישי. בהקשר זה העורר טוען כי הראיות לכאורה בעניינו אינן מהימנות דיין, וזאת חרף כך שהוא איננו יכול להשיג בשלב זה על עצם קיומן של ראיות אלו, שלקיומן הלכאורי הוא הסכים, כאמור.

12. העורר טוען עוד כי יש להבחין בין עניינו לבין עניינם של רוב יתר הנאשמים בכתב האישום, שכן לעורר מיוחס האישום החמישי בלבד. לגישתו, המעשים המתוארים באישום החמישי אינם קשורים לשאר האישומים, ולטענתו הם אף לא נעשו במסגרת "ארגון פשיעה". לפיכך, לטענת העורר, אין כל היגיון בכך שהוא ייעצר עד לתום ההכרעה בנוגע לאישומים האחרים – שבהם אין לו כל חלק, ואשר צפוי, לדבריו, להימשך לאורך תקופה של מספר שנים. העורר טוען עוד כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא נתן משקל מכריע לעובדה שהוא זוכה מהאישום ברצח, שיוחס לו בעניין דוד, לאחר ששהה כשנתיים וחצי במעצר בגין אישום זה. לטענתו, בנסיבות אלו, ההחלטה לעצור אותו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק הנוכחי מהווה עוול ועיוות דין של ממש. העורר טוען עוד כי הוא שהה בחו"ל בעת שהוגש הערעור בעניין דוד, אך הוא חזר לארץ לאחר הגשתו, ובעוד הערעור תלוי ועומד הוא טס לחו"ל פעמיים נוספות – באישורו של בית משפט זה. לטענת העורר, האמור לעיל מלמד כי אין כל חשש שהוא ימלט מאימת הדין.

העורר טוען בנוסף כי בעניינו, חלוף הזמן מאז שבוצעו, לכאורה, המעשים מושא האישום החמישי, מוביל למסקנה כי ניתן להורות על מעצרו בפיקוח אלקטרוני, כפי שנקבע שניתן לעשות בעניינים של נאשמים אחרים בפרשה. לטענת העורר, קיים מכנה משותף רחב היקף בינו לבין חלק מהנאשמים האמורים, אשר למי מהם יוחסה מעורבות משמעותית יותר באירועים, מושאי כתב האישום. העורר הוסיף בהקשר זה כי עברו הפלילי שנזכר בהחלטתו של בית המשפט המחוזי כולל רק הרשעות ישנות, מהשנים 2004-2002, שלטענתו אף הן אינן בגין עבירות מתחום האלימות. זאת, לגישתו, בניגוד לנאשמים אחרים שהועברו למעצר בפיקוח אלקטרוני – שלהם יש עבר פלילי מכביד מהעת האחרונה. לפיכך, לשיטתו, יש להורות למצער על מעצרו בפיקוח אלקטרוני.

13. העורר טוען עוד כי אין ממש בטענות לפיהן הוא לקח חלק פעיל בארגון גם בתקופה האחרונה, ולטענתו היו לו עיסוקים לגיטימיים רבים אחרים. העורר טען עוד כי אף העבירות הכלכליות, עליהן הוא הצהיר מיוזמתו בגדר עדותו בעניין דוד, נוגעות אך ורק להכנסות שלא דווחו, ועל כן, לטענתו, לא ניתן להסיק מאלו דבר לענין מסוכנותו.

הדיון בערר

14. בדיון שנערך לפני בתאריך 02.06.2016 חזר בא-כוח העורר על טענותיו בערר שהגיש, תוך שהוא שם דגש על ההבחנה בין העורר לבין נאשמים אחרים בפרשה, שנפסק כי ניתן להסתפק לגביהם במעצר בפיקוח אלקטרוני, וכן על הטענה לפיה לא נשקפת מן העורר מסוכנות ברמה המצדיקה את מעצרו עד לתום ההליכים המשפטים נגדו. בהקשר זה הדגיש בא-כוחו של העורר שוב את העובדה כי העורר נעצר לשווא לתקופה ממושכת בגין אישום הרצח, שממנו זוכה לבסוף.

15. מנגד, באת-כוח המדינה טענה כי אין לקבל את הערר. לגישתה, מדובר בפרשה קשה ביותר, והמעשים המיוחסים לעורר בגדרה הם מהחמורים שבספר החוקים. מעבר לכך לטענת באת-כוח המשיבה – בית המשפט המחוזי הנכבד קבע בדין כי מסוכנותו של העורר עולה מהתנהלותו בשנים שלאחר האירועים, מושא האישום החמישי, ולגישתה העורר אכן לא עזב את העולם העברייני. לפיכך, לטענת באת-כוח המדינה, לא ניתן להורות על מעצרו של העורר בתנאי פיקוח אלקטרוני, והיא אף עמדה על כך שאין להורות על הכנת תסקיר בעניינו.

16. בדיון הצעתי מתווה מסוים שאמור היה ליתר את ההכרעה בערר, והעורר נתן לו את הסכמתו. המשיבה לעומת זאת מסרה כי אין באפשרותה להסכים למתווה שהוצע ואולם ניתנה לה שהות נוספת כדי לשקול את עמדתה מחדש. ימים אחדים לאחר מכן הודיעה באת-כוח המשיבה כי אין המדינה מקבלת את המתווה המוצע, ולפיכך לא נותר לי אלא להכריע בבקשה שלפני, כפי שהוגשה, ולכך אפנה כעת.

דיון והכרעה

17. לאחר העיון בערר ובחומר שצורף אליו ושמיעת טענות באי-כוח הצדדים –הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות, תוך שמירת זכותו של העורר להגיש בקשה לעיון חוזר – לאחר, ובכפוף להכרעה בערעור שהגישה המדינה לגבי זיכויו בעניין דוד, הכל כפי שיפורט בפיסקאות 26-23 שלהלן. עתה יובאו בקצרה טעמי לקביעותי אלו.

18. החלטה על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים המתנהלים נגדו תלויה, כידוע, בקיומם של מספר תנאים מצטברים:

ראשית, יש לבחון את קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו הנטענת של העורר.

שנית, יש לבחון האם, בנסיבות העניין, קמה עילת מעצר.

שלישית, ככל שהתשובה לשתי השאלות הראשונות היא חיובית – על בית המשפט לבחון האם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה שפגיעתה בחירות הנאשם היא פחותה, כאשר במסגרת זו ניתן לבדוק גם את האפשרות להורות על מעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני (ראו: סעיפים 22-21, ו-22א-22יג לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים); בש"פ 2191/15 מדינת ישראל נ' שראפי (08.04.2015); בש"פ 2819/15 פלוני נ' מדינת ישראל (17.05.2015); בש"פ 3545/15 מדינת ישראל נ' חיים (08.06.2015); בש"פ 8155/15 קלר נ' מדינת ישראל (09.12.2015)).

19. את התנאים הנ"ל יש לקרוא לרקע חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (להלן: חוק היסוד), אשר יצר שינוי נורמטיבי בדיני המעצרים, ככל שאלה מסמיכים את הרשות, לפגוע או לשלול, במקרים המתאימים, את הזכות לחירות, המעוגנת בסעיף 5 לחוק היסוד הנ"ל (עיינו באופן כללי: ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התצ"ר, פ"ד סא(1) 461 (2006); בש"פ 6100/13 ‏פלוני נ' מדינת ישראל (‏17.11.2013)). חשיבותה של חירות זו מועצמת בשלב הדיוני בו אנו מצויים, בגדרו טרם הוכרע דינו של נאשם, ולפיכך ממשיכה לעמוד לו חזקת החפות (ראו למשל: חיה זנדברג, פירוש לחוק המעצרים 10-8 (2001); ע"פ 7768/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פיסקה 24 (20.04.2016)).

20. בענייננו אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה, והעורר אף הסכים לקיומה של עילת מעצר, והמחלוקת נסובה, איפוא, סביב השאלה האם ניתן לאיין או להפחית את מסוכנותו של העורר באמצעי שפגיעתו פחותה ממעצר מאחורי סורג ובריח.

21. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע בדין כי מסוכנותו של העורר נשקפת מחומרת המעשים בהם הוא מואשם, שכן מהאישום החמישי עולה כי העורר נטל לכאורה חלק בלתי מבוטל בתכנון ובהוצאה לפועל של התכנית לרצוח בדם קר את המנוח. עבירת הרצח המיוחסת לעורר מצביעה על מסוכנותו, ומקימה עילת מסוכנות סטטוטורית (ראו: סעיפים 21(א)(1)(ב) ו-21(א)(1)(ג) לחוק המעצרים). בהקשר לכך נקבע, כי רק במקרים יוצאי דופן ניתן יהיה להסתפק בחלופת מעצר, או במעצר בתנאי איזוק אלקטרוני לנאשם בעבירה זו, נוכח המסוכנות האינהרנטית הטבועה בעבירת הרצח, והחשש להימלטות מהדין, בשים לב לעונש החמור הצפוי לנאשם בה, אם יורשע (ראו: סעיף 22ב(ב)(1) לחוק המעצרים; בש"פ 9276/08 מדינת ישראל נ' ירקוני (12.11.2008); בש"פ 9073/08 מדינת ישראל נ' מטר (20.11.2008); בש"פ 194/10 חמודה נ' מדינת ישראל (27.01.2010); בש"פ 2081/10 מדינת ישראל נ' פלוני (29.03.2010); בש"פ 5285/15 מדינת ישראל נ' פלוני (10.08.2015); בש"פ 589/16 מדינת ישראל נ' ניאזוב (26.01.2016); בש"פ 2780/16 קריספיל נ' מדינת ישראל (14.04.2016); בש"פ 3530/16 אזברגה נ' מדינת ישראל (16.05.2016)). עם זאת, דומה כי בנסיבות העניין ניתן להצביע על מספר נתונים יחודיים, המצדיקים שתיבחן לגבי העורר, אף אם רק בהמשך הדרך, ובהתקיים תנאים מוקדמים שיפורטו להלן – השאלה האם קיימת אפשרות להפחית את מסוכנותו על ידי מעצר בפיקוח אלקטרוני, בתנאים הדוקים ביותר.

אפרט הדברים מיד בסמוך.

22. המשיבה מבססת את טענתה לפיה מסוכנותו של העורר הינה ברף גבוה ברמה שאיננה מאפשרת בחינת חלופה בעניינו – על אמירותיהם של עדי המדינה, המייחסות לו מעורבות בפרשת הרצח מושא האישום החמישי (אמירות שמהן גם עולה כי העורר לקח חלק מרכזי בפעילות ארגון הפשע בשנים האחרונות), כמו גם על הצהרותיו של העורר עצמו על פעילותו העבריינית במסגרת עדותו בעניין דוד. כאן מתחייבת הערה: הראיות, אליהן המשיבה מפנה לגבי פעילות העורר בארגון – לא התגבשו לכדי אישום בכתב האישום הנוכחי. גם בגין העבירות הכלכליות שהעורר היה לכאורה שותף להן והצהיר עליהן במהלך המשפט בעניין דוד – לא הוגש כתב אישום. הנה כי כן לא די בעצם קיומן של הראיות האמורות בדבר מעורבות העורר בפעילות הארגון, או בעבירות כלכליות כדי להצביע, כשלעצמן, על מסוכנותו של העורר, ולהצדיק מצב בגדרו לא תישקל כלל האפשרות הנזכרת מפורשות בחוק המעצרים לפיה יש לבחון אם ניתן להשיג את מטרתו של המעצר בדרך אחרת שפגיעתה בחירותו של הנאשם – פחותה. ודוק: כך יש לעשות, במקרים המתאימים, אפילו בעבירות המיוחסות לעורר ומקימות לו חזקת מסוכנות סטטוטורית (השוו: בש"פ 2347/16 פלוני נ' מדינת ישראל (‏19.04.2016)). בנסיבות העניין גישה זו עשויה לקבל משנה תוקף באם ובמידה שפסק הדין של הערכאה המבררת, שזיכתה את העורר מהאישום שיוחס לו בעניין דוד ושבגינו הוא שהה בעבר במעצר ממושך – יהפוך לחלוט.

23. עם זאת, אין חולק כי העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום ושלגביהן יש כאמור ראיות לכאורה ועילת מעצר – הן מן הקשות שבספר החוקים וגם נסיבות המקרה חמורות ביותר, שכן, על פי הנטען, העורר לקח חלק משמעותי בתכנון ובביצוע רצח בדם קר, וודאי שיש בכך כדי להעיד על המסוכנות המשמעותית הנשקפת ממנו ולהצדיק את מעצרו עד תום ההליכים. פתח זעיר לחריג, שיאפשר אולי לבחון בעתיד את האפשרות להפיג את מסוכנותו של העורר בדרך של מעצר בפיקוח אלקטרוני בתנאים הדוקים ביותר עשוי להתקיים, היה וזיכויו בעניין דוד יהפוך לחלוט, שאז יתכן ויהיה מקום לשקול את מעצרו הממושך טרם הזיכוי ואת העובדה שחזר ארצה מחו"ל אף שהערעור כנגד זיכויו היה תלוי ועומד. יחד עם זאת בהתחשב בנסיבות החמורות של הפרשה שבכאן, דומה כי לא בשלו התנאים לעריכת הבחינה האמורה בעת הזו. לפיכך בדיקה זו יש לבצע, אם בכלל, רק לאחר ובכפוף לתוצאותיו של הערעור שהוגש בעניין דוד, וזאת ככל שאכן תיוותר הכרעת הדין המזכה שם על כנה. ויובהר – אין באמור משום הבעת עמדה כלשהי לגופם של דברים בהקשר לערעור המדינה הנ"ל ולטענות הצדדים בגדרו.

24. זאת ועוד – אחרת. בהתחשב במכלול גם טענת ההפליה שהעלה העורר איננה מביאה למסקנה כי יש להורות כבר עתה על בירור האפשרות להעבירו למעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני. אכן, השמירה על עקרון השוויון בין נאשמים, המצויים בהליכי מעצר, שנטלו חלק זהה, או דומה בביצוע העבירות, הוא עקרון חשוב, ויש להקפיד עליו (ראו: בש"פ 9132/10 סעדון נ' מדינת ישראל (28.12.2010)). עם זאת, ישנם מקרים המצדיקים דין שונה ביחס למעצר וסוגו, והכלל הוא כי איש באישומו ייעצר, או שתימצא לו חלופה אחרת. ההכרעה תעשה בהתאם לנסיבות האישיות, והעילות הספציפיות הקיימות לגבי הנאשם, כמו גם בהתחשב במכלול בו מדובר (ראו: בש"פ 6871/05 מנדלוביץ' נ' מדינת ישראל (21.07.2005); בש"פ 1795/15 גרובר נ' מדינת ישראל (‏01.04.2015); בש"פ 4212/16 לוי נ' מדינת ישראל (30.06.2016)).

25. בענייננו, אף כי עברו הפלילי המוכח של העורר איננו מן העת האחרונה, דומה כי עניינו אכן שונה – לטוב ולרע – מזה של מרבית שאר הנאשמים בפרשה. זאת, בין היתר, במובן זה שהעורר העיד בפני בית המשפט בעניין דוד כי הוא לא חדל מלקחת חלק בפעילות עבריינית (אף שהוא הגדיר את מעשיו אלה כ"עבירות כלכליות" בלבד). כאמור גם אני סבור, כמו בית המשפט המחוזי הנכבד, שלא די בהצהרות כגון אלו כדי להקים עילת מעצר, מקום בו לא היתה קיימת עילה כזו מלכתחילה. ואולם, שילובה של עובדה זו עם מכלול הנסיבות, כמו גם עם חומרת המעשים המיוחסים לעורר – מוביל למסקנה לפיה לא ניתן לגזור גזירה שווה בין העורר, לבין נאשמים מסוימים אחרים הכלולים בכתב האישום הנוכחי. מעבר לכך דומה כי נסיבות אלו מחזקות את המסקנה לפיה יתכן ויהיה מקום לבחון בשנית את עניינו של העורר רק לאחר שיתקבלו תוצאות הערעור שהוגש בעניין דוד, שכן לבירור הסוגיות שתעלנה שם עשויה או עלולה להיות השפעה, גם אם עקיפה, על ההבחנות האמורות בין העורר לבין יתר הנאשמים בכתב האישום שבפנינו ועל אפשרות שחרורו לחלופה כלשהי, אם בכלל.

26. נוכח כל האמור לעיל – הערר נדחה, ואולם לאחר שינתן פסק הדין בערעור שהוגש בעניין דוד והיה וזיכויו של העורר שם יהפוך לחלוט – תשמר לו הזכות, בשים לב לשיקולים שהובאו לעיל, להגיש לבית המשפט המחוזי הנכבד בקשה לעיון חוזר בסוגיית מעצרו מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים באישום שלפנינו כדי המרתו למעצר בתנאי איזוק אלקטרוני.

27. הנה כי כן עד ובכפוף להחלטה אחרת – העורר ישאר במעצר.

ניתנה היום, ‏י"ד בתמוז התשע"ו (‏20.7.2016).

ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16042560_K02.doc רש
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il