הדפסה

בש"פ 3543/15 מדינת ישראל נ. חיים כהן

החלטה בתיק בש"פ 3543/15

בבית המשפט העליון

בש"פ 3543/15

לפני:
כבוד השופטת ע' ברון

העוררת:
מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:
חיים כהן

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 20.5.2015 במ"ת 49947-03-15, שניתנה על ידי כבוד השופט נ' אבו טהה

תאריך הישיבה:
ד' בסיון התשע"ה (22.5.2015)

בשם העוררת:
עו"ד יעל שרף; עו"ד צחי יונגר

בשם המשיב:
עו"ד נס בן נתן

החלטה

לפניי ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע ב-מ"ת 49947-03-15 מיום 20.5.2015 (כבוד השופט נ' אבו טהה), בגדרה הוחלט על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא.

כתב האישום

1. המשיב נעצר ביום 2.3.2015, וביום 24.3.2015 הוגש נגדו ונגד 14 נוספים (הנאשמים 8-1: אנשים פרטיים; הנאשמות 15-9: חברות), כתב אישום רחב היקף לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"פ 49956-03-15). כמתואר בכתב האישום, פעלו הנאשמים בין השנים 2014-2009 ליצירת מעגל יבוא עברייני במסגרתו הוברחו לארץ משקאות אלכוהוליים – הברחות שמגלמות השתמטות מתשלום מיסי יבוא בהיקף של למעלה מ-36,000,000 ₪. כתב האישום כולל שישה אישומים; חמשת האישומים הראשונים מיוחסים למשיב (הנאשם 2) ולנאשמים נוספים, והאישום השישי מיוחס לנאשם 3 בלבד.

בהתאם לאישום הראשון, המשיב ביחד עם הנאשם 1, יוסי מלול (להלן: מלול), קשרו קשר לקבל לידיהם במרמה משלטונות המכס רישיון הפעלה למחסן ערובה עצום מימדים במסגרת הנאשמת 9, חברת ישקול (מחסני ערובה) בע"מ (להלן: המחסן או ישקול). בהמשך הפעילו את המחסן תוך הפרת כלל החובות הנגזרות מהחזקת רישיון כאמור, וזאת על מנת להבטיח את ביצוע עבירות המכס.

על פי המתואר באישום השני, בין השנים 2013-2010 המשיב ונאשמים נוספים פעלו בצוותא חדא, בין ביחד ובין לחוד לביצוע הברחות של משקאות אלכוהוליים מסוגים שונים, מרביתם מהולנד. המשקאות היו חייבים במיסי יבוא, ואולם הנאשמים הגישו לרשויות המס הצהרות כוזבות שלפיהן ערכם של הטובין הוא 9,952,050 ₪, בעוד שהתמורה ששולמה על ידם בפועל לספקים בחו"ל הייתה 25,879,333 ₪. לצורך הסתרת הטובין המוברחים מרשויות המס ביצעו הנאשמים פעולות מרמה שונות, ובין היתר החלפת הטובין המוברחים שהיו מאוחסנים במחסן, בטובין אחרים השונים באיכותם ובערכם; העברת הטובין המוברחים מאזור במחסן הנתון לפיקוח לאזור שאינו נתון בפיקוח; וכן פנייה לרשויות המכס בבקשה להשמדת הטובין בתואנות שווא. ביום 19.5.2013 נעשתה בדיקה של רשויות המכס במחסן, ונמצא כי במקום שבו היו אמורים להיות הטובין המוברחים, ישנם בקבוקים מתוצרת מקומית שהכילו נוזל שמולא בארץ.

האישום השלישי מתאר עבירות שעניינן הלבנת הון שנגזרו מהאמור באישום השני; ובמסגרת האישום הרביעי מיוחסים למשיב, למלול ולנאשמת 14 בכתב האישום (חברת חי מחסני ברזל בע"מ), ניכויי מס תשומות בסך של 2,533,688 ₪ בהסתמך על 60 חשבוניות מס פיקטיביות.

האישום החמישי מייחס למשיב ולנאשמים 6-5 עבירה של סחיטה באיומים (להלן: האישום החמישי), כאשר לנאשמים 6-5 ולנאשמת 8 מיוחסות אף עבירות נוספות. כמתואר, במהלך חודש דצמבר 2012 נפגשו המשיב והנאשמים 6-5 עם אדם בשם ארז אלקולומברה באשדוד, והבהירו לו כי ידועים להם מלוא הפרטים לגביו, לרבות ייחוסו המשפחתי ויכולתו לבצע החתמות כוזבות של חשבוניות מס לצורכי פטור ממע"מ. עוד נטען, כי במהלך הפגישה הורו הנאשמים לאלקולומברה לבצע עבורם החתמות כוזבות, ולבסוף החתים האחרון עבור הנאשמים שבע חשבוניות פיקטיביות שהסתכמו ב-708,236 ₪. לאחר שביקש להפסיק עם ההחתמות, הגיע הנאשם 5 בליווי מלול, למקום עבודתו של אלקולומברה, ואיים עליו כי ימשיך בכך.

האישום השישי עניינו הדחה בחקירה, והוא מיוחס כאמור לנאשם 3 בלבד. יצוין, למען הסדר, כי מסיבה שלא הובררה ההתייחסות לאישום זה בכתב האישום ובחלק מכתבי הטענות הוא כאישום שביעי, הגם שכתב האישום עניינו כאמור בששה אישומים.

2. בגין המעשים המתוארים מואשם המשיב בעבירות רבות על פי הסעיפים הבאים: קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין; סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין; איסור הלבנת הון לפי סעיפים 3(א) ו-3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000; הברחה ועבירות מכס אחרות לפי סעיפים 211(א)(1) ביחד עם 211(א1), 211(א)(2) ביחד עם 211(א1), 212(א)(1), 212(א)(3), 212(א)(4), 212(א)(6), 212(א)(9) ו-212(א)(10) לפקודת המכס [נוסח חדש]; מסירת ידיעה כוזבת ועשיית מעשה כדי להתחמק מתשלום מס קניה לפי סעיפים 22(א)(1) ו-22(א)(5) לחוק מס קניה (טובין ושירותים), התשי"ב-1952; ועבירות נוספות לפי סעיפים 117(א)(3), 117(ב)(1), 117(ב)(5) ו-117 (ב)(8) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים של המשיב, מלול, הנאשם 3 והנאשמים 6-5 (מ"ת 49947-03-15). במהלך הדיון מיום 24.3.2015 הסכים בא-כוח המשיב על קיומן של ראיות לכאורה, תוך שמירת זכותו להעלות טענות ביחס לכרסום הראיות בהמשך. כן הסכים לקיומה של עילת מעצר, ואולם טען כי מדובר בעילת מעצר מוחלשת המצדיקה בחינת חלופת מעצר באמצעות תסקיר. בהתאם לכך, הורה בית משפט קמא על עריכת תסקיר, וכי עד למתן החלטה אחרת ישהה המשיב במעצר. יצוין כי הנאשמות 4, 7 ו-8 שוחררו ללא תנאים מגבילים עובר להגשת כתב האישום.

תסקיר המעצר

4. ביום 22.4.2015 הגיש שירות המבחן תסקיר בעניינו של המשיב. צוין כי המשיב בן 38, נשוי ואב לשלושה, המתגורר באשדוד. באשר לעברו הפלילי, בין השנים 1999-1995 הורשע חמש פעמים בעבירות רכוש, החזקת נשק שלא כדין, איומים, שימוש ברכב ללא רשות, עבירות צבאיות ומסירת ידיעה כוזבת במסמך ביודעין. כמו כן בשנת 2001 הורשע בארצות הברית בעבירה של קשירת קשר לפשע (סחר בסמים), בגינה הושתו עליו חמש שנות מאסר, אותן ריצה תחילה בחו"ל ובהמשך בארץ.

שירות המבחן התרשם מאישיות בעלת מאפיינים של מרמה, המרוכזת בצורך להציג כלפי חוץ יכולת ומסוגלות, אף בפער לכוחותיה ותוך הפרת החוק. עוד צוין, כי גם כיום מתקשה המשיב להכיר בדפוסי חשיבה והתנהגות בעייתיים ומניפולטיביים, המאפיינים אותו לאורך השנים ועלולים להכשילו גם תוך שהותו בחלופת מעצר ביתית.

שירות המבחן נפגש עם החלופות שהוצעו לפקח על המשיב במסגרת מעצר בית בביתו באשדוד – רעייתו, גיסתו, חמותו ושניים מחבריו. שירות המבחן התרשם כי המדובר במפקחים רציניים ונורמטיביים, אולם לנוכח מאפייני אישיותו של המשיב, הביע את ספקנותו באשר ליכולתה של חלופה ביתית להפחית את הסיכון בשחרורו לאורך זמן. עוד העריך שירות המבחן כי חלופת מעצר ביתית, בשילוב עם לחצים כלכליים ומגבלות תעסוקתיות, תקשה על המשיב להציב לעצמו גבולות; וכי במצב דברים זה, אף יכולתם של המפקחים לפקח אחר התנהלותו תהיה מוגבלת. לבסוף קבע שירות המבחן כי לנוכח אופי העבירות המיוחסות למשיב, מאפייני אישיותו ומגבלות חלופה ביתית באשר להפחתת הסיכון – הוא מתקשה להמליץ על שחרורו של המשיב ממעצר.

החלטות בית משפט קמא

5. ביום 6.5.2015 וביום 18.5.2015 ניתנו החלטותיו של בית משפט קמא בעניין מעצרם של הנאשמים 3, 5 ו-6 עד תום ההליכים, בגדרן הורה על שחרורם לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא. יצוין כי בניגוד למשיב, לגבי נאשמים אלה המליץ שירות המבחן על שחרורם לחלופת מעצר.

ביום 7.5.2015 התקיים דיון לפני בית משפט קמא בעניינו של המשיב. בא-כוח המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה בעבירות הכלכליות המיוחסות למשיב, וחלק על קיומן באשר לאישום החמישי שבגדרו מיוחסת למשיב עבירה של סחיטה באיומים. ביום 20.5.2015 התקיים דיון נוסף. בפתח הדיון ביקש בא-כוח העוררת להציג לעיון בית המשפט חומר חסוי הנוגע לעילת מעצר, ובית המשפט נעתר לבקשה. לאחר עיון בחומר החסוי, קבע בית משפט קמא כי אין באמור בחומר החסוי כדי לשנות מכך שעילת המעצר בפרשה כולה היא במדרג הנמוך, כפי שקבע בהחלטותיו הקודמות. כמו כן, בשני הדיונים נחקרו מפקחים שהוצעו לצורך שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

6. בהמשך יום 20.5.2015, ניתנה החלטת בית משפט קמא בעניינם של המשיב ומלול. בהתייחס לעילת המעצר, הפנה בית המשפט לדברים שנאמרו בהחלטותיו מיום 6.5.2015 ומיום 18.5.2015, שכאמור התייחסו לנאשמים הנוספים שנתבקש מעצרם עד תום ההליכים. ובהתאם נקבע, כי על אף שהעבירות המפורטות בכתב האישום הן בעיקרן עבירות כלכליות – התחכום, התכנון, אופן ביצוען והמערך שלווה לכך, מלמדים על מסוכנתו של המשיב; שכן במשך תקופה ארוכה המשיב היה שותף, לכאורה, לתכנית עבריינית מורכבת שדרשה שיתוף פעולה בין כל המעורבים וגלגלה סכומי כסף בהיקפים עצומים. ואולם בית המשפט הוסיף וקבע כי מסוכנתו של המשיב נמצאת ברף הנמוך, וזאת בשים לב לכך שהמעשים המתוארים חדלו להתקיים – כך גם לפי כתב האישום – בשנת 2013. יצוין לעניין זה, כי אף בחומר החסוי שהוגש כאמור על ידי בא-כוח העוררת, לא מצא בית המשפט תמיכה לכך שמעשי המשיב המשיכו להתקיים אף לאחר שנת 2013. עוד נקבע, כי קיים כרסום ממשי בתשתית הראייתית ביחס לאישום החמישי.

בית המשפט עמד על התרשמותו של שירות המבחן מהמשיב ולהיעדר המלצתו החיובית ביחס לחלופת מעצר. עם זאת, מצא בית המשפט טעמים לסטות מהמלצה זו: ראשית, משום שהמעשים נושא כתב האישום חדלו להתקיים כאמור בשנת 2013; ואף האזנת סתר במשך חודשים רבים לאחר מכן לא העלתה ממצאים נוספים. נקבע כי הדבר מעיד על רמת מסוכנות נמוכה להישנות המעשים; וכי עיבוי חלופת המעצר באמצעות איזוק אלקטרוני ייתן מענה לקשייו של המשיב להציב גבולות להתנהגותו. שנית, בית המשפט התייחס למפקחים שהופיעו לפניו, בציינו כי הותירו רושם חיובי כאנשים בוגרים, אחראיים ורציניים, המכירים היטב את המשיב ומבינים את משמעות אחריותם כערבים וכמפקחים. כן צוין כי תסקיר המבחן הוא בגדר המלצה בלבד, ואינו כובל את שיקול דעתו של בית המשפט. עוד הוסיף בית המשפט, כי עמד לנגד עיניו השיקול בדבר התמשכות ההליכים הצפויה בפרשה; וזאת בהינתן מורכבות התיק, והיקף הנאשמים והאישומים.

לנוכח האמור, קבע בית המשפט כי המשיב ישהה במעצר בית מלא במושב סתריה, הכולל: איזוק אלקטרוני; הפקדה כספית או ערבות בנקאית בסך 800,000 ₪; ערבות עצמית וצד ג' בסך 500,000 ₪; צו איסור יציאה מהארץ והפקדת דרכון; איסור על עשיית שימוש בתקשורת מקוונת לרבות מחשב, אינטרנט וטלפונים סלולאריים; ואיסור על יצירת קשר עם מי מהמעורבים בפרשה.

כנגד החלטה זו מופנה הערר שלפניי. יצוין כי בית משפט קמא הורה גם על שחרורו של מלול לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא; כאשר לגביו קבע שירות המבחן, כי "ייתכן וניתן לשקול את שחרורו... לחלופה המוצעת בתנאים של מעצר בית מלא ואיזוק אלקטרוני". כן יובהר, כי הערר היחיד שהוגש במסגרת הליכי המעצר עד תום ההליכים שננקטו נגד מי מהנאשמים נושא כתב האישום – הוא בעניינו של המשיב.

הערר והדיון בו

7. לטענת העוררת שגה בית משפט קמא בקבעו כי עילת המעצר בעניינו של המשיב היא מוחלשת, וכי ניתן לשחררו לחלופת מעצר. לשיטתה, המשיב שונה מיתר המעורבים בפרשה: ראשית, באשר למידת מעורבותו – המשיב הוביל את ההתנהלות העבריינית המתוארת בכתב האישום, היה מצוי בכל שלבי הפרשה ושימש "כרוח החיה" של המבצע העברייני; שנית, נסיבותיו האישיות של המשיב – עברו הפלילי, ותסקיר שירות המבחן שקבע באופן חד-משמעי כי דרכו של המשיב היא דרך של מרמה ומניפולטיביות, וכי לפיכך אין במפקחים שהוצעו כדי להפחית את המסוכנות הנשקפת מן המשיב. על כן, נטען כי מתקיימות הנסיבות המחמירות המלמדות על מסוכנתו של המשיב, הגם שמדובר בעבירות כלכליות; ואין באיזוק האלקטרוני כדי להתגבר על הצורך באמון ראשוני במשיב לצורך שחרורו לחלופת מעצר. עוד נטען כי המשיב מצוי בקשיים כלכליים, כעולה מהתסקיר, ומכאן שקיים תמריץ להמשך ביצוע העבירות; כאשר התמשכות ההליכים הצפויה אינה מצדיקה, כשלעצמה, את שחרורו.

8. ביום 22.5.2015 התקיים דיון בערר. העוררת חזרה על טענותיה העיקריות, והוסיפה כי המדובר בעבירות שניתן לבצען אף במסגרת חלופת מעצר. על כן המסוכנות להישנות הפעילות העבריינית היא גבוהה, בין אם לגבי העבירות נושא כתב האישום ובין אם לגבי עבירות אחרות. כן נטען, כי בניגוד לקביעתו של בית משפט קמא המשיב לא חדל מפעילותו העבריינית בשנת 2013, ובשנת 2014 חתם על בקשות לצורך השמדת הטובין שבמחסן. לעניין זה צוין כי האזנות הסתר שהתקיימו היו מוגבלות, ועובדה היא שאף עובר לשנת 2013 לא עלו מהן ראיות משמעותיות. העוררת הוסיפה והדגישה כי טענותיה אינן מופנות לחלופת המעצר שנבחרה, אלא לעצם השחרור לחלופת מעצר; וכן כי המועד לבחינת קצב התמשכות ההליך הוא בחלוף תשעה חודשים.

לטענת המשיב, טענות העוררת בדבר היותו דומיננטי בפרשה נטענו באופן דומה ביחס ליתר הנאשמים. לשיטתו, חלקו בפרשה אינו שונה מחלקו של מלול והם פעלו בצוותא חדא. בנוסף לכך, בשנת 2013 הופסקה כליל הפעילות הפלילית שתוארה בכתב האישום, ולעניין הפעילות בשנת 2014 שציינה העוררת – בקשות להשמדת הטובין – המשיב לא חלק על כך; אולם טען כי הבקשות התייחסו לטובין שנתפסו במאי 2013, ועל כן לא היה בכך כל פסול, שכן החלופה הייתה לשאת בתשלומי המיסים עבורם. עוד נטען, כי יש ליתן את הדעת לכך שבית משפט קמא בחן את המפקחים שהוצעו לצורך חלופת מעצר באופן בלתי אמצעי. כן נטען, כי יתר הנאשמים בפרשה אינם במעצר, וכי המדובר בתיק מורכב הכולל 15 נאשמים ו-368 עדים (נכון לעכשיו), שככל הנראה יתנהל במשך שנים.

דיון והכרעה

9. כידוע, בהתאם לסעיף 21 לחוק המעצרים, לשם מעצרו של נאשם עד תום ההליכים המשפטיים נדרש לעמוד בשלושה תנאים מצטברים: תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו; קיומה של עילת מעצר; והיעדר חלופה אחרת להגשמת תכלית המעצר, בדרך שפגיעתה בחירותו של הנאשם תהא פחותה (בש"פ 2819/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (17.5.2015); בש"פ 6538/14 אל מהר נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (23.10.2014)).

כמפורט לעיל, אין מחלוקת בין הצדדים בדבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורית בעבירות הכלכליות המיוחסות למשיב במסגרת אישומים 4-1, ואף אין מחלוקת על קיומה של עילת מעצר לעניין עבירות אלה; אלא שלשיטת המשיב המדובר בעילת מעצר ברף הנמוך המצדיקה את שחרורו לחלופת מעצר. בנוסף לכך, העוררת גם אינה מלינה על תנאיה של חלופת המעצר שנקבעה או על זהות המפקחים, וטענותיה מופנות לעצם שחרור המשיב לחלופת מעצר. באשר לעבירת הסחיטה באיומים בגדרו של האישום החמישי, המשיב חולק על קיומן של ראיות לכאורה, ואף לדידה של העוררת המדובר באישום שולי בנסיבות העניין. הווי אומר, המחלוקת בענייננו מתמקדת בעילת המעצר הנגזרת מהעבירות הכלכליות המיוחסות למשיב, ובשאלה אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר בנסיבות המקרה.

10. כפי שנקבע בעבר על ידי בית משפט זה, עילת מעצר של מסוכנות (סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים) יכול שתתקיים אף במקרים שבהם מיוחסים לנאשם עבירות כלכליות או עבירות רכוש בלבד, "וזאת כאשר המסוכנות נלמדת מנסיבות ביצוע העבירות הללו, כך כאשר העבירות מבוצעות באורח שיטתי או בהיקף ניכר או תוך התארגנות של כמה עבריינים או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים" (בש"פ 11136/03 מדינת ישראל נ' איטח, פ"ד נח(5) 337, 340 (2003); וראו גם: בש"פ 6393/13 שפק נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (20.10.2013); בש"פ 2871/15 מדינת ישראל נ' פלח, פסקה 15 (5.5.2015)).

במקרה דנן, העבירות הכלכליות המיוחסות למשיב מתארות מסכת מורכבת ומסועפת של תכנית עבריינית, שגלגלה סכומי כסף עצומים ודרשה שיתוף פעולה של כלל המעורבים בפרשה; והכל, מתוך מגמה ברורה להונות את רשויות המס ולהבריח משקאות אלכוהוליים לישראל. המעשים, לכאורה, בוצעו בשיטתיות, בתכנון, בתחכום ולאורך זמן. על כן, בדומה לבית משפט קמא, אף אני סבורה כי קמה נגד המשיב עילת מעצר מחמת מסוכנותו.

11. הבקשה למעצר עד תום ההליכים הוגשה כאמור נגד המשיב ונגד ארבעה נאשמים נוספים. בהחלטותיו קבע בית משפט קמא כי המסוכנות הנשקפת היא ברף הנמוך, וזאת בשים לב לכך שהמעשים המתוארים בכתב האישום חדלו להתקיים בשנת 2013; כאשר לשיטתו המדובר בנתון שאינו שנוי במחלוקת. בהתאם לכך, דחה בית משפט קמא את הבקשה למעצר עד תום ההליכים, וקבע כי יש לשחרר את כל אחד מהנאשמים כאמור לחלופת מעצר ביתית. העוררת הגישה ערר אך בעניינו של המשיב. משכך, בחינת ענייננו של המשיב תיעשה בשני שלבים: בשלב הראשון, תיבחן קביעתו של בית משפט קמא בהתייחס להפסקת הפעילות המתוארת בכתב האישום בשנת 2013; בשלב השני, ובשים לב למסקנה בשלב הראשון, יהא מקום לבחון אם המסוכנות הנשקפת מן המשיב היא כזו שמצדיקה את הישארותו במעצר, בעוד יתר הנאשמים שוחררו למעצר בית. לצורך האמור, נדרש לבחון שני היבטים: האחד, חלקו של המשיב בעבירות הכלכליות המיוחסות לו; והשני, נסיבותיו האישיות של המשיב.

האם פעילות המשיב חדלה בשנת 2013?

12. כפי שכבר נזכר, לטענת העוררת ובניגוד לקביעתו של בית משפט קמא, המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום לא חדלו להתקיים בשנת 2013. כתימוכין לטענה, במהלך הדיון לפניי ביקשה העוררת להציג במעמד צד אחד את החומר החסוי שהובא אף בפני בית משפט קמא.

אכן עיינתי בחומר החסוי, משעשה כן בית משפט קמא, ואין בו לטעמי כדי לשנות מקביעתו של בית המשפט לעניין זה. התמונה המצטיירת מן החומר החסוי היא כללית ולא מבוססת, ואין בה משום תמיכה בטענת העוררת באשר לפעילות עבריינית של המשיב בשנת 2014. למותר לציין, עם זאת, כי אין באמור כדי לקבוע מסמרות באשר לטיבם של המעשים המתוארים בחומר החסוי, ככל שיוכח בהמשך במסגרת התיק העיקרי.

13. יוער לעניין זה, כי הלכה היא שניתן במקרים מתאימים לעיין בחומר חסוי במעמד צד אחד במסגרת הליך מעצר עד תום ההליכים. ואולם המדובר בחריג שיש לעשות בו שימוש במשורה, ואך כאשר החומר החסוי נוגע לעילת המעצר ובמקרים שבהם לא ניתן לגלות לנאשם את המידע (בש"פ 7960/12 מדינת ישראל נ' אבו ערפה, פסקה 15 (6.11.2012); בש"פ 58/10 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 4 (8.1.2010); בש"פ 2935/15 דלו נ' מדינת ישראל, פסקה 38 (21.5.2015)). לטעמי, המקרה הנדון אינו בא בגדר חריגים אלה, ולא היה מקום כי העוררת תבקש מבית המשפט קמא לעיין בחומר החסוי.

אפנה אפוא לבחון את מסוכנתו של המשיב, בשני ההיבטים שצוינו. טרם שאעשה כן, אקדים מספר מילים על עיקרון השוויון בין נאשמים.

עיקרון השוויון בין נאשמים

14. במסגרת השיקולים שבוחן בית משפט בבואו להכריע בנוגע למעצרו או שחרור ממעצר של אדם, שומה על בית המשפט לשקול גם את עיקרון השוויון בין נאשמים. עיקרון זה יונק את כוחו מעיקרון השוויון האוסר על אפליה בין שווים, ולפיו בהיעדר טעמים המצדיקים זאת – אין להפלות בין נאשמים לעניין מעצרם (בש"פ 5398/03 רן נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (30.6.2003) (להלן: עניין רן); בש"פ 3135/13 מדינת ישראל נ' בן משה, פסקה 9 (1.5.2013)). יפים לענייננו דברים שנקבעו ב-בש"פ 7686/03 רפייב נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 753, פסקה 16 (2003) (להלן: עניין רפייב):

"...בית המשפט יניח על כפות המאזנים, בין השיקולים שהוא מביא בחשבון, גם את השיקול של שוויון בין נאשמים. לשיקול זה יתן בית המשפט באותה מלאכת שקלול עדינה, שאין לה כאמור נוסחה מתמטית מדוייקת, את המשקל הראוי בנסיבות העניין. אין לומר כי שחרור של נאשם אחר באותה פרשה, שעניינו זהה, מחייב אוטומטית [ההדגשה במקור-ע'ב'] שחרורם של נאשמים אחרים. ההכרעה בשאלת מעצר או שחרור, או תנאי השחרור, לעולם איננה תוצאה אוטומטית. יחד עם זאת, שחרורו של נאשם שעניינו דומה באותה פרשה, הוא בהחלט שיקול כבד שיש להניחו על כף המאזניים. לעיתים, והבאתי דוגמאות רבות לכך, יש בשיקול האמור כדי להטות את הכף ולהביא לשחרור."

על רקע דברים אלה, יש להידרש עתה לעניין מסוכנתו של המשיב.

חלקו של המשיב בעבירות הכלכליות

15. למקרא כתב האישום, עולה כי תחילתה של הפרשה בפעולותיהם של המשיב ומלול לצורך קבלת החזקה ושליטה במחסן. מאחר שלמשיב עבר פלילי, ומשכך היה מנוע מקבלת רישיון לניהול המחסן בהתאם לתקנות המכס, התשכ"ו-1965, פעלו השניים כך שמלול יפנה לרשויות המכס, מבלי להביא לידיעתם כי המשיב הוא שותפו לבקשת הרישיון; וכן שותפו לעסקיו במסגרת הנאשמת 14 (חברת חי מחסני ברזל), אשר החל מיום 24.4.2006 החזיקו המשיב ומלול כל אחד ב-50% ממניותיה. בנוסף לכך, לצורך קידום הקשר נמנעו השניים גם מרישומו של המשיב כבעל מניות בישקול, כאשר מלול אף הצהיר בפני שלטונות המכס כי הוא עתיד להחזיק ב-100% מהונה המונפק ולכהן כדירקטור יחיד שלה. בהמשך, רישיון כאמור ניתן, והמשיב ומלול הפעילו את המחסן תוך שהסתירו מהרשויות ומגורמים נוספים – לרבות מעובדי ישקול, מלקוחותיה ומספקיה – את היותו של המשיב שותף ומנהל בפועל. משרדו של המשיב בישקול נוהל על ידי הנאשמת 4 (דבירי), אשר כנטען בכתב האישום יצרה קשר עם הספקים בחו"ל, קיבלה חשבונות ספק והעבירה תשלומים. על פי המתואר, המשיב ומלול – בין בעצמם, בין על ידי מי מטעמם – אפשרו ליתר הנאשמים, באמצעות מעשים שנעשו בישקול, לבצע את עבירות ההברחה ולהסתירן מרשויות המכס.

יבוא המשקאות האלכוהוליים, בוצע על פי הנטען באמצעות שלוש חברות יבוא (הנאשמות 12-10 בכתב האישום), בעליהן ומנהליהן או מי מטעמם; וכן באמצעות חברת י.ש.ב טריידינג בע"מ (להלן: החברות). הנאשם 3 – יצחק מיכאל אבוחצירה (להלן: אבוחצירה) היה הבעלים והמנהל הרשום של נאשמות 10 ו-12 (רביד א. ניהול ומאי.זיע, בהתאמה); והמשיב היה הבעלים והמנהל של הנאשמת 11 (ח.י.א שירה מסחר). עוד נטען כי בשרשרת היבוא סייעו נותני שירותי עמילות מכס (הנאשמים 7-5 ו-13) או מי מטעמם או על פי הנחייתם. הנאשם 5 – יצחק אייל מרצ'י (להלן: מרצ'י) היה פקיד רישוי כהגדרתו בחוק סוכני המכס, התשכ"ה-1964; הנאשם 6 – טל מרצי' (להלן: טל) והנאשמת 7 (עדי) הם ילדיו; והנאשמת 13 (טים שירותי מכס), אשר עסקה בעמילות מכס, הייתה רשומה בבעלותה של עדי, אולם בפועל נוהלה גם על ידי מרצ'י וטל. באמצעות טים שירותי מכס, הוגשו 231 רשימונים (טופסי רישום) כוזבים – על שם החברות – לרשויות המכס.

16. הנה כי כן, על פניו חלקו של המשיב בפרשה הוא משמעותי ואף משמעותי ביותר. המשיב היה שותף, לכאורה, בכל שלביה וחלקיה של הפרשה; החל מקבלת הרישיון לצורך החזקה ושליטה במחסן, דרך יבוא הטובין לישראל, וכלה בהברחתו מהמחסן. בנוסף לכך, פעולות משמעותיות רבות בפרשה בוצעו, לכאורה, אך על ידי המשיב ונאשמים בודדים נוספים. ואולם מבלי להפחית כמובן מחומרת המעשים, נראה כי על פי התיאור שבכתב האישום, חלקו של המשיב בעבירות הכלכליות הנטענות לא היה מרכזי ביחס לאחרים באופן בולט. בפרט נראה כי חלקו של המשיב בפרשה לא היה שונה במיוחד מחלקו של מלול, שלכאורה היה מעורב במידה שווה, ולמצער מבחינת השתתפותו בשלביה השונים של הפרשה.

מסקנה זו עולה בראש ובראשונה מכתב האישום ומרשימת העבירות שבהן מואשם המשיב. בתוך כך, לא זו בלבד שבגדרן של העבירות הכלכליות בכתב האישום, לא מיוחסות למשיב עבירות הייחודיות לו בלבד, אלא שישנם נאשמים אחרים המואשמים בעבירות שאינן מיוחסות למשיב. ביטוי נוסף לכך ניתן למצוא גם בהתייחסותה של העוררת לנאשמים במסגרת הדיונים על המעצר עד תום ההליכים בבית משפט קמא. אמנם בדיון מיום 7.5.2015 נטען לגבי המשיב כי "הוא למעשה המשיב המרכזי הציר שסביבו נסובה תעשיית ההברחות"; ואולם גם לגבי יתר הנאשמים נטענו טענות ביחס למעורבותם המרכזית בפרשה. כך, ביחס לאבוחצירה (הנאשם 3) טענה העוררת ביום 26.4.2015 כי "יש להתעכב על חלקו של המשיב [אבוחצירה-ע'ב'], שהוא למעשה המשיב שמקים את החברות שבאמצעותן נעשה החלק הארי של עבירות המכס"; וביחס למרצ'י (הנאשם 5) נטען בדיון מיום 4.5.2015 כי "משקלו הסגולה [כך במקור-ע'ב'] המיוחד של המשיב 5 [מרצ'י-ע'ב'], שהוא פקיד הרישוי, הוא האדם שנהנה מאמון, ידו הארוכה של המכס, ונהנה מאמונו של המכס, והפך את האמון ככלי לביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום". בפרט יש לציין את התייחסות העוררת למלול בדיון מיום 6.5.2015. וכך, על אף שצוין לגביו "כי אף אחד לא טוען שהייתה לו מעורבות בכל השרשרת", נטען כי מלול "הוא זה שקנה במרמה את אמון שלטונות המכס, הוא זה שקיבל מהמכס את היותו נאמן המכס להפעלתו של אותו מחסן ערובה אדיר מימדים, ותחת אחריותו ושליטתו ובעלותו בוצעה למעשה כל הפעילות העבריינית שתוארה בכתב האישום". עוד נטען, כי "זה אדם [מלול-ע'ב'] שהיה שותפו העסקי [של המשיב דכאן-ע'ב'] בעוד שני עסקים נוספים"; וכי מתוך תמליל חקירה של אבוחצירה "ברורה המעורבות העמוקה של המשיב [מלול-ע'ב']".

למעשה, מקרא מדוקדק של כתב האישום מלמד כי הפעולה העיקרית שייחודית למשיב מיתר הנאשמים היא כפי הנראה זו המתוארת בסעיף 9 לאישום השלישי, כדלקמן: "במסגרת זאת [במסגרת פעולות שנעשו לאחר כניסת הטובין למחסן-ע'ב'], פעל הנאשם חיים כהן, בעבור כלל הנאשמים, ובאמצעות אחרים, להוצאתם ממחסן הערובה של כ-100,000 בקבוקים מתוך הטובין המוברחים והחלפתם בטובין שיוצרו בארץ...". נראה אפוא כי בהתחשב בהיקף הפרשה כולה, בתחכום, בתכנון ובמערך שנלוו לה – אין בפעולה זו כדי להצביע על מעורבות חריגה של המשיב ביחס לנאשמים האחרים, ובפרט ביחס למלול.

נסיבותיו האישיות של המשיב

17. כפי שפורט לעיל, שירות המבחן התרשם כי אישיותו של המשיב היא בעלת מאפיינים של מרמה וקווי אישיות זיפניים ותועלתניים, הנותנת לגיטימציה להתנהגות שולית ופורצת גבול, לטובת הצלחה עסקית והוכחת יכולת. כמו כן, למשיב עבר פלילי לא מבוטל – חמש הרשעות בגין עבירות שונות בין השנים 1999-1995, והרשעה נוספת בשנת 2001 בארצות הברית בעבירת קשירת קשר לפשע (סחר בסמים), שבגינה הוטל עליו מאסר בפועל למשך חמש שנים. בהתאם לכך, ועל אף התרשמותו החיובית מהמפקחים שהוצעו, התקשה שירות המבחן להמליץ על חלופת מעצר.

האם נסיבותיו האישיות של המשיב חריגות ביחס ליתר הנאשמים שאליהם כוונה הבקשה למעצר עד תום ההליכים? בחינת תסקירי המעצר הנוספים, מעלה כי באשר לטל (הנאשם 6), התרשם שירות המבחן מאדם שהתנהל לאורך השנים באופן נורמטיבי ללא כל התנהלות שולית בעברו, וכעת הוא ממוקד בניסיון להוכיח תפקוד תקין. לפיכך ולנוכח התרשמות חיובית מהמפקחים שהוצעו, הומלץ לשחררו למעצר בית; באשר למרצ'י (הנאשם 5), באמתחתו הרשעה משנת 2003 בגין עבירה על דיני התכנון והבנייה. שירות המבחן התרשם כי הלה מעוניין להתמקד בניהול התיק הפלילי ובהוכחת חפותו. על כן, ולנוכח התרשמות חיובית מהמפקחים שהוצעו, המליץ שירות המבחן על שחרורו למעצר בית.

באשר לאבוחצירה (הנאשם 3), שנעדר עבר פלילי, העריך שירות המבחן כי הוא בעל רמת סיכון בינונית למעורבות חוזרת בעבירות מתחום המכס, וכי הוא בעל רמת סיכון גבוהה לביצוע עבירות של שיבוש הליכי משפט (כזכור, האישום השישי מופנה נגד אבוחצירה בלבד, ובו ומיוחסת לו עבירה של הדחה בחקירה). עוד התרשם שירות המבחן, כי התנהלותו מאופיינת בהסתרה וצמצום של קשיים שונים בחייו, שמקשים על מתן אמון בו. עם זאת, לנוכח התרשמותו החיובית של שירות המבחן מהמפקחים שהוצעו, ובהינתן העובדה כי מדובר במעצרו הראשון, הומלץ לשחררו למעצר בית. באשר למלול (הנאשם 1), גם כן נעדר עבר פלילי, התרשם שירות המבחן כי המדובר באדם כריזמטי, בעל יכולת השפעה, שבמהלך ניהול ישקול התקשה לזהות קשיים וכשלים בתפקודו. לשיטת שירות המבחן, יש בכך כדי להצביע על קיומה של רמת סיכון, וקיים גם החשש כי בשל החובות הכבדים שבהם הוא נתון יתקשה לעמוד בלחצים סביבתיים. עם זאת, שירות המבחן התרשם כי חלופת המעצר שהוצעה היא טובה, וכוללת אנשים אחראיים ורציניים. כמו כן, מדובר במעצרו הראשון, ולהערכת שירות המבחן הדבר מהווה עבור מלול גורם מרתיע ומציב גבולות. לפיכך, ובפרט לנוכח העובדה שהיכולת לפעול בישקול הועברה מידיו (ביום 2.4.2015 מונה לישקול מפרק זמני במסגרת פר"ק 60300-03-15), קבע שירות המבחן כי "ייתכן וניתן לשקול את שחרורו" לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא הכולל איזוק אלקטרוני.

סוף דבר

18. לנוכח האמור, ולא בלי לבטים, אני סבורה כי דין הערר להידחות וכי יש מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא, כפי שקבע בית משפט קמא. הנימוק המכריע להחלטתי מצוי בעיקרון השוויון בין נאשמים. אמנם, עיקרון השוויון בין נאשמים אינו עיקרון-על (עניין רן, פסקה 3), וככלל לא יהיה בידו כדי להכריע את הכף במקרים שבהם קיימת דרגת מסוכנות גבוהה (בש"פ 7148/12 כנאנה נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (14.10.2012)). עם זאת, המדובר בנתון שראוי להישקל, כאשר על המשקל להיקבע בהתאם לנסיבות העניין ו"לא הרי המשקל שינתן לעקרון השוויון (למשל) בעבירות כלכליות, כמשקל שינתן לו בעבירות של אלימות" (עניין רפייב, פסקה 20). מבלי להמעיט בחומרת המעשים, לכאורה, דומני כי בנסיבות העניין משקלו של עיקרון השוויון אכן מטה את הכף לטובת שחרורו של המשיב לחלופת מעצר (ראו והשוו: ב"ש 1/87 דננאשוילי נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(2) 281, פסקאות 12-11 (1987); בש"פ 3240/06 אילוז נ' מדינת ישראל, פסקאות 6-5 (8.5.2006); בש"פ 6522/11 מדינת ישראל נ' אבו אלטייף, פסקה 8 והאסמכתאות שם (9.9.2011); בש"פ 3779/15 וולניק נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (4.6.2015)).

חלקו הנטען של המשיב בפרשה ביחס לנאשמים הנוספים, ובפרט ביחס למלול, אינו מצדיק אבחנה כה קיצונית בשאלת המעצר עד תום ההליכים. אין לכחד, נסיבותיו האישיות של המשיב חמורות מיתר הנאשמים שנתבקש מעצרם עד תום ההליכים. המשיב הוא היחיד בעל עבר פלילי משמעותי; אישיותו מאופיינת בקווים של מרמה ומניפולטיביות, וחרף התרשמות חיובית מהמפקחים שהוצעו, נמנע שירות המבחן מהמלצה חיובית לגביו, או אף המלצה ניטרלית. ואולם, הרשעתו האחרונה של המשיב הייתה בשנת 2001; וכפי שקבע בית משפט קמא, ולא הוברר אחרת בהליך זה, המעשים המתוארים בכתב האישום חדלו להתקיים בשנת 2013. לכך יש להוסיף כי בית משפט קמא בחן באופן בלתי אמצעי את המפקחים שהוצעו לצורך חלופת המעצר של המשיב, והתרשמותו הייתה מאנשים בוגרים ואחראיים, המכירים היטב את המשיב (בש"פ 621/10 דפס נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (31.1.2010)); כאשר יצוין כי אף לגבי מלול נמנע שירות המבחן מהמלצה חיובית, והמלצתו הייתה כי "ייתכן וניתן לשקול" את שחרורו לחלופת מעצר. למותר לציין, כי היעדר המלצתו החיובית של שירות המבחן ביחס למשיב אינה שוללת, לכשעצמה, את שחרורו לחלופת מעצר. שכן, כפי שנקבע בעבר "בית המשפט הוא האמון על ראיית התמונה בכללותה, ובכלל זה על התחשבות בשיקולים ונתונים נוספים שאינם נגד עיניו של שירות המבחן, כדוגמת עקרון השוויון בין נאשמים באותה פרשה" (בש"פ 2942/13 עובדיה נ' מדינת ישראל, פסקה 13 והאסמכתאות שם (5.5.2013)).

עוד יש להוסיף גם את התמשכות ההליכים הצפויה בתיק העיקרי. אכן, ככלל, סוגיית התמשכותו הצפויה של ההליך אינה נמנית בין השיקולים לצורך בחינת מעצרו של נאשם עד תום ההליכים, ועל בית המשפט להידרש לה בתום תשעת החודשים הקבועים בסעיף 61 לחוק המעצרים (בש"פ 8331/05 גבאי נ' מדינת ישראל, פסקה 6 והאסמכתאות שם (7.9.2005) (להלן: עניין גבאי)). עם זאת, כפי שצוין בעניין גבאי "במקרים מתאימים תיתכן טענה שיש להביא שיקול זה במניין השיקולים אותם על בית המשפט לשקול במכלול, בבואו להכריע בבקשה למעצר עד תום ההליכים". במקרה דנן, עסקינן בתיק מורכב הכולל נאשמים ואישומים רבים, כאשר נכון למועד זה מספר עדי התביעה הוא 368. בנסיבות אלה, משיתר הנאשמים בפרשה שוחררו, וכמעט ניתן לומר בצורה מושכלת כי בירור התיק העיקרי צפוי להימשך זמן רב, ולכל הפחות מעבר לתקופה הקבועה בסעיף 61 לחוק המעצרים; אף שיקול זה יש בו כדי לתרום להטיית הכף לטובת דחיית הערר ושחרורו של המשיב לחלופת מעצר (בש"פ 4966/12 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (10.7.2012)).

19. אשר על כן, הערר נדחה. המשיב ישוחרר למעצר בית מלא, בתנאים שקבע בית משפט קמא בפסקה 19 להחלטתו מיום 20.5.2015.

ניתנה היום, ‏כ"א בסיון התשע"ה (‏8.6.2015).

ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15035430_G03.doc מש
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il