הדפסה

בש"פ 10856/05 מאור מלכה נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק בש"פ 10856/05 בבית המשפט העליון

בש"פ 10856/05

בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין

העורר:
מאור מלכה

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בתיק ב"ש 21390/05 שניתנה ביום 26.9.05 על-ידי
כבוד השופט י' אלון

בשם העורר: עו"ד אורי בן נתן
בשם המשיבה: עו"ד אוהד גורדון

החלטה

א. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בב"ש 21390/05 (השופט אלון), מיום 26.9.05, בגדרה הורה בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו. הערר הוגש ביום 23.11.05 והדיון קוים ביום 1.12.05.

ב. (1) ביום 7.9.05 הוגש כנגד העורר כתב אישום בן שישה אישומים, לפי המתואר בכתב האישום, פרץ סכסוך ממושך וקשה בין העורר ושלושה נאשמים נוספים (שיכונו להלן בשמותיהם הפרטיים: קובי (אח העורר), מישל (אבי העורר) וג'וזף, לבין עוז גואל (להלן המתלונן) ואבי כהן (להלן אבי).

(2) לפי הנטען באישום הראשון, קשרו הנאשמים קשר עם אחרים, שזהותם לא הובררה, לפגוע בגופם של המתלונן ואבי. לשם כך הצטיידו בנשק חם וקר, בחומרים דליקים ובבקבוקים.

(3) לפי האישום השני, במהלך יולי 2005, ניהלו העורר וג'וזף מרדף עם שלושה אחרים אחר מכונית המתלונן (להלן הרכב). ברכב נסעו אותה שעה המתלונן, אבי ושניים נוספים, בגיר וקטין, משהגיע הרכב לאחת הסמטאות, קפצו מתוכו אבי, המתלונן והבגיר והחלו לנוס רגלית. או אז החלו הנאשמים והאחרים - כנטען - ליידות אבנים על הרכב; אחת האבנים ניפצה את שמשתו האחורית ופגעה בחזקה בגבו של הקטין שטרם יצא מהרכב. לקטין נגרמה חבלה בגבו. הרודפים דרשו מהקטין לצאת מהרכב, ולאחר שיצא החלו - כנטען - לחבוט ברכב באלות ובחרבות וגרמו לו נזק רב.

(4) לפי הנטען באישום השלישי, יום לאחר אירוע המרדף המתואר באישום השני, הצטיידו כל הנאשמים בבקבוקים שבתוכם חומר דליק והתקרבו לבית המתלונן במטרה להציתו ולגרום למות המתלונן. אחות המתלונן הבחינה בנאשמים והניסה אותם, וכן הגיעה לביתו של ג'וזף על מנת להזהיר את הנאשמים לבל יחזרו על מעשיהם. בתגובה איים קובי – כנטען - כי אמנם לא יתקרבו לביתה יותר אולם הם ירצחו את אחיה המתלונן ואת אבי.

(5) באישום הרביעי נטען כי העורר הגיע עם ג'וזף לבית המתלונן כשהם מצוידים בסכינים, על מנת לרצוח את המתלונן. המתלונן ואבי ישבו אותה שעה על חומה המצויה בבית המתלונן. העורר וג'וזף החלו לתקוף את המתלונן ואבי. ג'וזף דקר את אבי בשתי רגליו, כן נדקר המתלונן בשתי ירכיו על ידי מי משני התוקפים.

(6) באישום החמישי נטען כי ביום 13.8.05 בילו העורר וקובי בפאב בדימונה. העורר וקובי הבחינו כי אבי והמתלונן מבלים אף הם באותו פאב. סמוך לשעה 4:30 לפנות בוקר יצא המתלונן מהפאב יחד עם קטינה ואדם ושמו נתי הרוש וכולם החלו לנסוע ברכב המתלונן. העורר וקובי, יחד עם אדם נוסף שזהותו אינה ידועה, יצאו מהרכב בו ישבו כשהם רעולי פנים, והתקרבו למקום בו ישב המתלונן ברכבו. העורר ירה כנטען מספר יריות באקדח 9 מ"מ לעבר המתלונן במטרה להרגו. כתוצאה מהיריות נפגע המתלונן קלות מקליע בחזהו וכן נפגע רכבו. נתי הרוש, שנהג אותה שעה ברכב, ניסה לברוח מהנאשמים והתנגש בחזקה בעמוד חשמל.

(7) באישום השישי נטען כי ביום 21.8.05 הגיע העורר לקרבת בית המתלונן כשהוא רעול פנים וברשותו אקדח. המתלונן יצא מביתו; העורר התקרב אליו והחל כנטען לירות לעברו. המתלונן נמלט מן העורר אל תוך ביתו.

(8) בגין המתואר בכתב האישום הואשם העורר בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, פציעה בנסיבות מחמירות, חבלה במזיד לרכב, החזקת סכין, מעשה פזיזות ורשלנות, הכנת עבירה בחומרים מסוכנים, ניסיון להצתה, איומים,ניסיון לרצח ועבירות בנשק.

(9) עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה מבית המשפט המחוזי בבאר-שבע את מעצרם של העורר ויתר הנאשמים בפרשה עד לתום ההליכים נגדם. ביום 26.9.05 החליט בית המשפט המחוזי בבאר-שבע על מעצרם של העורר, קובי וג'וזף עד תום ההליכים. בהחלטתו המפורטת סקר בית המשפט את הראיות לכאורה לגבי האישומים העיקריים. לגבי האישום השני הוצבע על תמליל שיחה מוקלטת מ-23.8.05 וכן על הודעת הקטין מיום 30.8.05 והודעת אם המתלונן מיום 16.8.05; לעניין האישום השלישי הודעת אחות המתלונן מיום 28.8.05 והודעת אמו מיום 16.8.05; לעניין האישום הרביעי מבוססות הראיות לכאורה בעיקר על תמליל שיחה של המתלונן מ-23.8.05 והודעתו מ-2.9.05; לעניין האישום החמישי – תמליל חקירתה של אתי ויצמן והודעתה, שניהם מ-16.8.05 ותמליל שיחה של המתלונן מ-23.8.05 וכן פלט שיחות יוצאות, כדורים וקליעים; לענין האישום השישי – תמלילי שיחותיו של המתלונן מ-22.8.05 ו-23.8.05 וזכרון דברים מ-22.8.05, ולעניין האישום השביעי - הודעת אחי המתלונן מ-26.8.05. לגבי מישל, אבי העורר, נקבע כי הראיות נגדו באישום השלישי הן בעוצמה פחותה, ולפיכך הותר לו להגיש הצעה לחלופת מעצר מחוץ לעיר דימונה. על ההחלטה לעצרו ערר מישל לבית משפט זה בבש"פ 9201/05; השופט גרוניס קבע (בהחלטה מ-12.10.05) כי יש תשתית ראייתית, אך בשל היותה בעייתית משהו, ניתן לשקול חלופת מעצר בתוככי העיר דימונה. ובאשר לג'וזף וקובי - השופטת נאור (בש"פ 9764/05) דחתה ביום 10.11.05 את ערר ג'וזף, ואילו באשר לקובי הוזמן תסקיר מעצר.

ג. (1) בערר דנא מבקש העורר להורות על שחרורו המלא, שכן לשיטתו אין בתיק החקירה ראיות לכאורה נגדו. לחילופין ביקש כי ישוחרר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

(2) בערר נטען, כי חוט השני של הכשל בראיות הוא העדר זיהויו של המתלונן, וכן לגבי כל אישום; לגבי האישום השני נטען - בין השאר – כי הודעת הקטין אינה מזהה ספציפית את המתלונן; לגבי האישום השלישי נטען, כי אין ראיות לכאורה כלל שהמדובר בבקבוקי תבערה; לגבי האישום הרביעי נטען, כי אין ראיה כנגד העורר עצמו אף אם יתקבל תמליל המתלונן; לגבי האישום החמישי נטען, כי אין לסמוך על התמליל ועל התייחסות המתלונן בו אל העורר, שכן המתלונן היה "מסטול". נטען כי המשטרה לחצה על המתלונן להפליל את העורר. לגבי האישום השישי נטען כי אין לזהות אדם בחושך רק לפי עיניו.

(3) בדיון נטען גם, כי הוגשו בסוף אוקטובר 2005 תצהירים מטעם המתלונן ועדים אחרים - אסתר ויצמן (ויזמן), אסנת גואל אחות המתלונן, סוניה גואל אם המתלונן, נתנאל הראוש (הרוש), שרובם ככולם מתכחשים למה שאמרו במשטרה. נטען גם כי לא נערכו מסדרי זיהוי.

(4) בא כוח המדינה סבר, כי לא היה צורך במסדרי זיהוי נוכח היכרות המתלונן עמו. עוד נאמר, כי פחד שרר אצל העדים השונים; תוארו הרשעותיו הקודמות של העורר. והוגש גזר דין מיום 20.4.05 בו נדון לשנת מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי ל-6 חודשים על עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות ותגרה; העבירות נעברו ביום 29.2.04. כמסתבר, לעורר גם תיקים פתוחים שטרם הוכרע בגורלם בעבירות שונות הכוללות גם תקיפת שוטרים וסמים.

ד. (1) עיינתי ושבתי ועיינתי בחומר הראיות והגעתי לכלל מסקנה כי אין בידי להעתר לערר. אקדים ואומר כי מלאכתו של בא כוח העורר בתיק דנא היתה קשה, שכן עולה מחומר הראיות כי הן העדים השונים והן המתלונן ואבי פחדו לשתף פעולה שמא יאונה להם רע על ידי הנאשמים, נוכח המורא, העולה מחלקים רבים מתוך חומר הראיות לכאורה לסוגיו. לא ייפלא כי הראיות לכאורה מבוססות במידה רבה על תמלילי שיחות שניהלו חוקרי המשטרה עם המתלונן שעה שלא ידע כי הוא מוקלט; זאת במיוחד ב-22.8.03 ו-23.8.03. ובסופו של יום הגישו העדים "תצהירי נסיגה" מעדותם כאמור; אלה אומרים דרשני.

(2) בזכרון דברים משיחה עם אתי ויצמן לעניין האישום החמישי, מתאר רס"מ אלקורעאן את פחדה. בהקשר אישום זה טען המתלונן בבדיקת רפואה משפטית כי כוויה בחזהו מקורה בתאונה אופנוע; אולם בתמליל שיחתו עם סנ"צ תורג'מן ורס"ב אגם מיום 23.8.05 (עמ' 5) גרס כי הכוויה בחזהו נגרמה מפגיעת כדור; כך גם עולה מדו"ח הפעולה מיום 13.8.05 של השוטר אבישי קולטקר, כי שמע את בן דודו של המתלונן מדבר על אודות פגיעה במתלונן מעל פטמתו הימנית, וכי המתלונן הכחיש כי נפגע. השוטר קולטקר הורה למתלונן להרים את חולצתו ואז הבחין באזור פטמתו הימנית במעין כוויה. ניתן להביא דוגמאות נוספות לחששם של המעורבים.

(3) אין לקבל את טענותיו של העורר בכל הקשור לאישום השני, בו טען כי הודעת הקטין אינה כוללת דבר המפליל אותו, והוא הדין באשר לאישום הרביעי. ראשית, אציין כי יפים אף לגבי העורר הדברים שנאמרו על ידי חברתי השופטת נאור בבש"פ 9764/05 בנוגע לג'וזף, שהואשם אף הוא באישומים אלה עם העורר. באשר לאישום השני אוסיף, כי בתמליל מיום 23.8.05 מסר המתלונן (עמ' 17) כי זיהה את העורר, ג'וזף ואדם נוסף כמי שנכחו ברכב הרודף אחרי רכבו. כן טען המתלונן כי כולם פגעו ברכב. אמנם, קיימת אי בהירות מסוימת בשאלה האם ראה המתלונן מי "שבר" את הרכב, שכן כשנשאל על כך ענה כי ברח מהמקום (שם), אך אין בזאת כדי לפגוע בראיות לכאורה בגין העבירות האחרות נשוא האישום השני. לא זו אף זו. בהודעתו של הקטין שנסע עם המתלונן ברכב, מיום 30.8.05, אמר כי תוך כדי המרדף אכן אמרו המתלונן ואבי שהרודפים אחריהם הם בני "משפחת מלכה" (עמ' 1 ש' 20), וכי הם עבריינים (ש' 21). לאחר מכן, תיאר הקטין כי בשלב כלשהו נשאר לבדו ברכב; או אז ירדו כל החמישה שהיו ברכב (ובכלל זה העורר) וכי "כולם החזיקו חרבות בידיים ואלות". לאחר מכן תיאר הקטין, כי אחד מהרודפים זרק אבן שניפצה את השמשה האחורית ופגעה בגבו. הרודפים אמרו לו לצאת מהרכב ואז החלו "לשבור לו (למתלונן – א"ר) את כל האוטו".

(4) באשר לאישום הרביעי אוסיף, כי ביום 2.9.05 בהודעתו במשטרה מסר המתלונן שיש לו פצעי דקירה בגופו וכי "אלה דקירות מזמן", אך בשים לב לכך כי חקירתה של פרשה זו מתאפיינת כאמור בפחד מצד גורמים שונים, נראה לכאורה כי המתלונן עצמו נמנע מלמסור את גרסתו המלאה והאמיתית. לאור האמור ניתן להבין את הסתירה בין הודעתו במשטרה לבין הדברים שמסר בתמלול מיום 23.8.05 (עמ'23-25) לפיהם ג'וזף הגיע יחד עם העורר לביתו, ג'וזף דקר את אבי שתי דקירות וכי אף הוא עצמו נדקר פעמיים. כן גרס המתלונן כי העורר וג'וזף לא היו רעולי פנים וכי האירוע התרחש "באור יום" (כך עולה מזכרון דברים שרשם השוטר משה אגם מיום 23.8.05). מעדותו של המתלונן עולה לכאורה כי אכן השתתף העורר בתקיפה.

(5) כך גם אין באי המצאת תעודה רפואית בדבר פציעתם של העורר ואבי כדי להחליש את חומר הראיות כנגד העורר, שכן המתלונן מסר שאבי לא קיבל טיפול רפואי לאחר הדקירה, וכי הוא טיפל בפצעיו בעזרת קפה (הגורם כביכול לעצירת שטף הדם). אי הפניה לקבלת טיפול רפואי מובן נוכח סכסוך פנימי ממושך שעבריינים מעורבים בו, ואי רצון לערב בו גורמים חיצוניים.

(6) כנגד ראיות האישום החמישי נטען כי אין בעדות המתלונן כדי לזהות את העורר כמבצע הירי, ולוא גם לכאורה, שכן המתלונן עצמו טען כי היה "מסטול" בעת היריות. עוד נטען כי מי שירה לעבר המתלונן היה רעול פנים, ואשר על כן לא ניתן להסיק כי העורר הוא זה שירה אך מהעובדה כי היורה היה שמאלי וכזה הוא העורר. עוד נטען כי הודעתה של אתי ויצמן, אחת העדות בפרשה שנכחה בעת האירוע בפאב, אינה אמינה, וזאת בהתאם לקביעת השופטת נאור בבש"פ 9863/05. אין חולק על עצם קיומו של אירוע הירי נשוא האישום החמישי. כן יש לציין כי המתלונן (תמליל מיום 23.8.05 עמ' 15), מסר כי העורר איים עליו שירצח אותו ואת אבי. בתמליל זה אמר המתלונן, כי מיד לאחר שירו עליו התקשר לרכז המודיעין פרוספר טויזר וסיפר לו כי העורר ירה לעברו. עדות זו תואמת את זכרון הדברים של טויזר עצמו מיום 17.8.05. כך עולה אף מפלט השיחות בטלפון הנייד שברשות העורר. הוא הדין לזכרון הדברים של רס"מ אלקורעאן משיחה עם אתי ויצמן מיום 16.8.05, בו הפלילה את העורר וגם ציינה – כאמור - את פחדה. באזור הירי נמצאו 7 תרמילים של 9 מ"מ ובמכונית המתלונן נמצאו 5 קליעי 9 מ"מ. כתוצאה מהירי פגע רכב המתלונן בעמוד חשמל (מזכר מיום 14.8.05). כן נכווה המתלונן כאמור קלות בחזהו.

(7) מתמליל חקירתה של אתי ויצמן מיום 16.8.05, עולה כי ראתה בבירור את העורר וקובי בפאב (עמ' 8). עוד מסרה ויצמן כי העורר וקובי יצאו מהמועדון (עמ' 11), וכי לאחר שיצא המתלונן עם חברתו מהפאב, שמעה יריות, יצאה החוצה וראתה את העורר וקובי נמלטים מן המקום ברכב יחד עם אדם נוסף שהיה רעול פנים (עמ' 13-12). עולה מכך, כי חומר הראיות אינו מסתמך על עדות המתלונן בלבד. בבש"פ 9863/05 עליה מסתמך בא כוח העורר קבעה השופטת נאור, כי עדותה של אתי ויצמן נסתרה לכאורה על ידי איכון הפלאפונים בנוגע לשעת הגעתו של קובי לפאב. ואולם, אין הדבר סותר את עדותה כי קובי אכן שהה באזור הפאב בעת היריות, שהיו לפני 04:00. לפיכך יש לקבוע כי אף בנוגע לאישום החמישי קיימות ראיות לכאורה.

(8) הראיות העומדות בבסיס האישום השישי הן תמלילי השיחות מהימים 22.8.05 ו-23.8.05, שהוקלטו ללא ידיעתו. המתלונן טען, כי העורר הוא שירה עליו וכי זיהה אותו, אף שהיה רעול פנים בעת הירי שכן "יש למסכה עיניים גדולות" (עמ' 9 ועמ' 25 לתמליל מיום 23.8.05), ולאור העובדה כי היורה היה שמאלי (עמ' 5 ו- 26 לתמליל זה). כך עולה גם מזכרון דברים שערך איש המשטרה אלקורעאן מיום 22.8.05 ומזכרון דברים מיום 23.8.05 שרשם איש המשטרה אגם. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטה כי לאור ההיכרות העמוקה של המתלונן עם העורר אין הזיהוי "מחוסר תוקף לכאורי". על קביעה זו משיג העורר. לטעמי, אף אם ייטען כי תוקפן של ראיות האישום השישי חלש מתוקפן של ראיות יתר האישומים - גם אם אינן יוצאות מכלל ראיות לכאורה ברוח הגדרתו של בית המשפט המחוזי - אין הכרעה בעניין זה נצרכת לעת הזאת.

(10) בא כוח העורר טען עוד כי לחילופין יש לשקול חלופת מעצר בעניינו של העורר בהיותו צעיר ללא עבר פלילי מכביד. ואולם, מסוכנות העורר ברורה כעולה מן הראיות לכאורה, והיא מצטרפת לעברו הפלילי כפי שתואר לעיל. ועוד, הרוח הנושבת מחומר החקירה, כי מעורבים שונים בפרשה, מתייראים משמיעה חשש לשיבוש הליכי המשפט. נוכח זאת סבורני, בהקשר המסוכנות וחשש השיבוש כאחד, כי אין מקום לחלופה, ולא אוכל להעתר לערר.

ניתנה היום, כ"א כסלו התשס"ו (22.12.05).

ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05108560_T02.docמפ
מרכז מידע, טל' 02-XXXX666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il