הדפסה

בש"פ 10681/08 מדינת ישראל נ. יניב בן דוד

החלטה בתיק בש"פ 10681/08 בבית המשפט העליון

בש"פ 10681/08

בש"פ 10775/08

בש"פ 10798/08

בש"פ 126/09

בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין

המבקשת בבש"פ 10681/08:
מדינת ישראל

העורר בבש"פ 10775/08:
יוסף פנספורקר

העורר בבש"פ 10798/08:
יניב בן דוד

העורר בבש"פ 126/09:
רוני מימון

נ ג ד

המשיבים בבש"פ 10681/08:
1. יניב בן דוד

2. הרצל בן דוד

3. יוסף פנספורקר

4. רוני מימון

המשיבה בבש"פ 10775/08, בבש"פ 10798/08
ובבש"פ 126/09:

מדינת ישראל

בקשה להארכת מעצר המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), 1996-תשנ"ו, ועררים על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב שניתנו ביום 21.5.08 ע"י כב' השופט נויטל בת"פ 40099/08

תאריכי הישיבות: כ"ז בכסלו התשס"ט (24.12.08)
ט"ו בטבת התשס"ט (11.01.09)

בשם המבקשת בבש"פ 10681/08
והמשיבה בבש"פ 10775/08
ובבש"פ 10798/08
ובבש"פ 126/09: עו"ד יהודה ליבליין

בשם המשיב 4 בבש"פ 10681/08
והעורר בבש"פ 126/09: עו"ד רצון דרחי

בשם המשיב 1 בבש"פ 10681/08
והעורר בבש"פ 10789/08
בשם המשיב 2 בבש"פ 10681/08: עו"ד דוד ליבאי
עו"ד טל אנגלנדר

בשם המשיב 3 בבש"פ 10681/08
והעורר בבש"פ 10775/08: עו"ד אבי חימי
עו"ד שאול פורת

החלטה

א. בקשה להארכת מעצרם של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, בתשעים ימים החל מיום 29.12.08 או עד למתן פסק דין בת"פ 40099/08 (בש"פ 10681/08); במקביל הוגשו שלושה עררים לפי סעיף 53 לחוק המעצרים, על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט נויטל) מיום 21.5.08 בה נעצר העורר בבש"פ 10798/08 (להלן המשיב 1); מיום 26.5.08 בה נעצר העורר בבש"פ 10775/08 (להלן המשיב 3); ומיום 28.9.08 בה נעצר העורר בבש"פ 126/09 (להלן המשיב 4) - כולם עד תום ההליכים. ביום 24.12.08 נדונו הבקשה והעררים במאוחד, למעט בש"פ 126/09 אשר מועד הדיון בו נדחה - לבקשת המשיב 4 - ונדון ביום 11.1.09. יצוין כי שלושת העררים הוגשו בסמוך לאחר בקשת ההארכה, ואין בכך דופי מבחינת הדין, שכן ניתן להגיש ערר על מעצר בכל מועד – אלא נתתי ליבי לכך, שההחלטות שעליהן משיגים ניתנו במאי ובספטמבר 2008. לא הוגש ערר מטעם משיב 2. אוסיף, כי כל באי הכוח לא הניחו טענה שלא נטענה.

רקע והליכים

ב. ביום 30.3.08 הוגש נגד המשיבים יחד עם אדם נוסף ו-11 חברות, כתב אישום בו יוחסו להם עשרות פרטי אישום ובהם עבירות לפי חוק העונשין, תשל"ז-1977, חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995, חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, פקודת מס הכנסה (נוסח חדש) תשכ"א-1961 וחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000. בכתב האישום (שאורכו 41 עמודים) נטען, כי המשיבים קשרו קשר במטרה לרמות ולהונות את רשויות המס והביטוח הלאומי כדי "לקבל לידיהם, שלא כדין, סכומים ניכרים על חשבון הקופה הציבורית". לצורך כך נעשה כנטען, לאורך שנים, שימוש במערך חברות, ובחשבוניות פיקטיביות בסך מאות מיליוני שקלים – שסכום המס הגלום בהן הוא עשרות מיליונים; ניכוי מס התשומות וסכומי השמטת ההכנסות מגיעים אל סכומי מאות אלפים, ונעשו פעולות העולות אף כדי עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון. בנוסף, פעלו - כנטען - חלק מהמשיבים לשיבוש הליכי משפט, ובין היתר איימו על עדים. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי נענה לכך כאמור, וכפי שיפורט עוד להלן.

בש"פ 10681/08

ג. בבקשה זו עותרת המשיבה להאריך את מעצרם של המשיבים מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. נטען, כי עילות המעצר בתוקפן עומדות, בעיקר ביחס למשיבים 2-1 להם מייחס כתב האישום עבירות של שיבוש ואיומים, והוזכר עברם הפלילי של המשיבים 4-3 בעבירות סחיטה ואיומים. הוזכר, כי ישנן ראיות לקיומו של חשש ממשי להימלטות המשיב 1 לחו"ל, המתחדד נוכח העונש הכבד הצפוי לו, ולשאר המשיבים, אם יורשעו. נטען, כי בעוד המשיבים 1, 3 ו-4 היו משוחררים בערובה במסגרת חקירה קודמת, המשיכו בביצוע הפשעים נשוא כתב האישום, ויש בכך כדי להעיד שלא ניתן לתת בהם אמון ולהסתפק בחלופת מעצר (סעיף 26). כן נאמר, כי עדים רבים הביעו סירוב להעיד בשל חשש לחייהם, וכי חשש שכזה הוא שיקול רלבנטי להארכת מעצר. עוד נטען, כי נוכח היקף העבירות האדיר, והשיטתיות והתחכום בביצוען, מהוים המשיבים סכנה ממשית לקופה הציבורית. לבסוף נטען, כי בשל היקף החומר, שינוי באי כוח ועניינים נוספים - לא התקבלה עד הנה תגובת המשיבים לכתב האישום, ואף על פי כן נקבעו 27 מועדי הוכחות מדצמבר 2008 ועד יולי 2009.

בש"פ 10798/08

ד. ביום 21.5.08 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב 1 עד תום ההליכים. נקבע, כי כתב האישום נגדו "הוא מן החמורים והמסוכנים" שהוגשו, וכי עסקינן בעבירות כנגד רכוש בהיקף של מעל 100,000,000 ש"ח בשילוב אלימות, שיבוש הליכי משפט, פחד ממשי של עדים וחשש כבד להימלטות מן הדין, הכל ממי שהיה הרוח החיה של הפעילות העבריינית הנטענת (עמ' 18 להחלטה). עוד החליט בית המשפט - תוך פירוט והנמקה (כאן ובהחלטות האחרות) - לדחות את המלצת שירות המבחן, אשר סבר כי נוכח מצבו הנפשי והבריאותי הירוד של המשיב 1 וקשיי הסתגלותו לתנאי המעצר, מומלץ לשחררו לחלופת מעצר תומכת רגשית ובעלת גבולות ברורים; הוצע על-ידי השירות מעצר בית מלא, הכולל מניעת קשר עם שאר המעורבים בפרשה, מניעת גישה לאינטרנט וערבויות כספיות (עמ' 26).

ה. כלפי החלטה זו הוגש הערר, בו נטען - בין היתר - כי אין עילת מסוכנות המצדיקה את המשך המעצר עד תום ההליכים, במשפט העלול להימשך שנים. נטען, כי טעה בית המשפט קמא כאשר סבר כי 'חומרת העבירות' המיוחסות למשיב 1 מהווה עילת מעצר, שכן מדובר בעבירות כלכליות מובהקות שלפי מהותן, ועל פי הפסיקה, אינן מהוות עילה למעצר, כל שכן כאשר הוא כופר בכל האישומים. נטען, כי המשיב 1 נעדר עבר פלילי, כי לא נהג באלימות פיסית ולא איים על עדים, וכי החשש לשיבוש החקירה ולהשפעתו על עדים לאחר שכבר העידו במשטרה הוא חשש בעלמא. עוד נטען, כי אין כל חשש שיימלט מהדין לחו"ל, שעה שכל משפחתו כאן ואחיו הצעירים נאשמים יחד איתו. עוד נטען, כי מעצרו של המשיב 1 אינו מאפשר לו לנהל הגנה סבירה ומונע מסנגוריו להתייעץ עמו, וכי יש לאמץ את המלצת שירות המבחן, אשר קבע כי חלופת המעצר המוצעת עשויה לצמצם את רמת הסיכון.

בש"פ 10775/08

ו. ביום 26.5.08 הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב 3 עד תום ההליכים. בא כוחו הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אך טען כי אין קיימת עילת מעצר, ולחלופין לקיומה של חלופה. נקבע, כי יש להתחשב "בהיקף כזה של כסף, בהיקף כזה של זמן, בריבוי כזה מסיבי של עבירות" ובקיומו של עבר פלילי (עמ' 8 להחלטה). עוד נקבע, כי היקף כאמור של פעילות חוזרת ונשנית אינו מאפשר שחרור לחלופת מעצר, ושקיים חשש ממשי וסביר לשיבוש הליכי משפט (עמ' 11) וכן חשש הימלטות (עמ' 12). עוד נאמר, כי ההיקפים האדירים בהם מדובר מהוים סכנה אמיתית לקופה הציבורית ועמה לציבור כולו, והוזכר כי נאשמים אחרים בתיק הואשמו באיומים ובשיבוש. אשר לחלופה נקבע, כי עברו של העורר אינו נקי, כי תסקיר המעצר לא נטה לטובתו (עמ' 17), ושלא הוצגה חלופה המאיינת את מסוכנותו.

ז. כלפי החלטה זו הוגש הערר בו נטען, בין היתר, כי בית המשפט לא ייחס משקל ראוי לכך שלא המשיב 3 הוא הרוח החיה מאחורי הפרשה, ושתפקידו היה הסוואת פעילותם של אחרים. נטען, והטענה הועלתה כבר בבית המשפט קמא, כי נוכח הקביעה שמשיב זה הופעל על ידי אחרים, לא ניתן להתייחס אליו כבעלים בפועל של חלק מהחברות ששימשו לקנוניה. עוד נטען, כי למשיב לא היה חלק בפעולות שיבוש, ושחקירת משטרה בעניין זה נסגרה. נטען, כי חקירה קודמת כנגד המשיב אליה התייחס בית המשפט המחוזי נסגרה ללא כתב אישום, ולא ניתן לזקוף אותה לחובת העורר.

ח. עוד נטען, "כי גם כאשר מתקיימת עילת מעצר, כגון בעניינו של העורר, ניתן גם ניתן להפיגה בדרך של חלופת מעצר ראויה" (ההדגשה הוספה - א"ר). נטען כי החובה לשקול חלופות מעצר חלה גם בעבירות חמורות (בש"פ 4224/99 מדינת ישראל נ' כהן (לא פורסם)), ושבעבר מצא בית המשפט העליון את הדרך לשחרר גם נאשמים בפרשות מרמה חמורות (בש"פ 5814/06 מדינת ישראל נ' אוחיון (לא פורסם)). נטען עוד, כי בית המשפט לא ייחס את המשקל הראוי לכך, שעקב היקפו האדיר של התיק יימשכו ההליכים זמן ממושך ביותר. הוזכר כי מדובר באדם צעיר (בן שלושים) נשוי ואב לשלושה, שאין לו עבר מכביד ואין לגביו אינדיקציה למסוכנות. נטען, כי חלופת המעצר שהוצעה נמצאה על ידי שירות המבחן כראויה והמשיב 3 תואר כמצוי במצוקה, וכי בהיעדר המלצה של שירות המבחן בשורה התחתונה אינו שולל את קביעותיו ביחס לאיכות החלופה.

בש"פ 126/09

ט. ביום 28.9.08 הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב 4 עד תום ההליכים. נקבע, כי כתב האישום מעיד על מסוכנות מופלגת ועל חשש ממשי וכבד לשיבוש הליכי משפט (עמ' 33 להחלטה). הוטעם, כי חשש זה נובע גם מנסיבות נוספות – שתיקתו של המשיב בחקירה וסוג העבירות המיוחסות לו (עמ' 39-38). צויין, כי ביוני 2004 הובא המשיב בפני בית משפט השלום לבקשת מעצר בגין עבירות שחלקן מהסוג נשוא תיק זה, וכי חידוש פעילותו העבריינית עתה, מעיד ביתר שאת על מסוכנותו (עמ' 38-37). עוד הוזכר עברו הפלילי של המשיב, הכולל בין היתר עבירות של סחיטה באיומים, סחיטה בכוח וקשירת קשר לפשע, ונקבע כי על אף שעבר זה ישן, הוא עומד לו לרועץ (עמ' 40). אשר לחלופה נקבע, כי למרות שתסקיר המעצר התרשם מן החלופה המוצעת, לא שלל סיכון מהמשיב, ושקלול הנסיבות מוביל לדחיית החלופה (עמ' 41).

י. כלפי החלטה זו הוגש הערר בו נטען בין היתר, כי הסכמת בא כוחו דאז של העורר לקיומן של ראיות לכאורה ניתנה בטרם צולם חומר החקירה, וככזו הייתה "ריקה מתוכן"; כי כתב האישום "נופח" באופן היוצר מראית עין של חומרה יתירה ואף דעה קדומה כלפי הנאשמים; כי העורר לא היה הרוח החיה מאחורי הפעילות העבריינית, אלא רק קיבל הנחיות ופעל על פיהן; וכי בית המשפט קמא טעה כאשר ייחס לו הוצאתן של חשבוניות פיקטיביות. לגבי עילת המעצר והצורך בחלופה נטען, כי התיק החמור האחרון לחובת המשיב היה לפני 20 שנים, וכי מאז שב לחיות חיים נורמטיביים והוא נשוי ואב לשלושה; כי תסקיר המבחן בעניינו התרשם, שרעייתו תוכל לשמש "חלופה טובה ורצינית", וכי מדובר באשה "בעלת ערכים ותפיסת עולם נורמטיבית". עוד נטען, כי המשיב הופלה לרעה לעומת שותף אחר בפרשה, אשר על פי כתב האישום נטל חלק בפעילות העבריינית, ובכל זאת לא הוגש נגדו כתב אישום והוא מתהלך חופשי. לבסוף נטען, כי פרשת התביעה בתיק העיקרי עתידה להסתיים רק בשנת 2011, וכי זכותו של העורר להליך הוגן נפגעת כל עוד הוא יושב במעצר.

י"א. תסקיר המבחן בעניינו של המשיב 4 התקשה לקבוע לגביו עמדה ברורה. מחד גיסא נאמר, כי המשיב "מתקשה בעריכת בדיקה מעמיקה של התנהלותו הבעייתית כפי שמתבטאת באישומים המיוחסים", וכי לא ניתן "לשלול סיכון במצבו". מאידך גיסא נאמר, כי מצוקתו, "בייחוד זו הקשורה בנסיבות הסתבכותו כפי שנחשפו בפני בני משפחתו, מהוה גורם מצמצם סיכון", וכאמור קצינת המבחן התרשמה לטובה מהמפקחים המוצעים – אשתו וכן חברו.

טענות המבקשת - המדינה

י"ב. בדיון נמסר מטעם בא כוח המבקשת, כי עד עתה, ומפאת חילופי סניגורים, התקיימו בתיק רק שלוש ישיבות הוכחות ונשמעו 14 עדים. הוסכם, כי המשפט עשוי להתארך זמן רב, אך נטען כי קיימת הצדקה מלאה להמשך המעצר, נוכח האישומים החמורים, גם אם בירורם יימשך לאורך זמן (הוזכר בש"פ 3232/06 מדינת ישראל נ' גבאי (לא פורסם)). נטען בדיון, כי נשקפת מהמשיבים מסוכנות כפולה, הן פיסית הן כלכלית, וכי ככל שהם מוסיפים לשמור על שתיקה בחקירה, אין דרך להעריך את רמת מסוכנותם ואת מידת האמון שאפשר לתת בהם במסגרת חלופת מעצר.

י"ג. עוד נטען, כי החשש להימלטות מן הדין מבוסס בחומר הראיות ובאישומים - בייחוד לגבי המשיב 1, וכי על פי הפסיקה (בש"פ 9652/08 מדינת ישראל נ' דיין (לא פורסם)) היקף כספי כה גבוה מבסס חשש כזה. נטען עוד, כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט, וכי עדים לא מעטים הביעו חשש למסור עדות במשטרה מפחד המשיבים, בעיקר מורא מהמשיב 1. בדיון בעניינו של המשיב 4 נטען, כי לא ניתן לתת בו אמון, שכן עם שחרורו בשלבי החקירה - שב לבצע את העבירות המיוחסות לו. הודגש, כי אמנם אינו מואשם בעבירות "צווארון כחול", אולם קיים נגדו גם אישום בעבירה של שיבוש הליכי חקירה בחוק מע"מ, וכי בעברו הפלילי עבירות סחיטה ואיומים.

טענות המשיבים

י"ד. סניגורם של המשיבים 2-1 (עו"ד פרופ' ליבאי) טען, בין היתר, כי אין כל הצדקה להותיר במעצר את המשיבים הללו, בעלי עבר נקי, במשפט העתיד להימשך על פי התחזיות 4-3 שנים; כי הטענה ששוחררו בערבות בעבר ועברו עבירות אינה נכונה; כי אין כל חשש להימלטות מן הדין לחו"ל, וכי הראיה המרכזית בהקשר זה כנגד המשיב 1 נופלת; כי אין כל חשש להעלמת רכוש, שכן כל רכושם של המשיבים חולט. לגבי המשיב 2 נטען, כי תפקידו היה משני, וכי לא מיוחסת לו אלימות פיסית. הוצגה פסיקה אשר הורתה על שחרור נאשמים בעבירות כלכליות לחלופות מעצר (בש"פ 4371/06 אזולאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 3829/02 ברונפמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). נטען עוד, כי נוכח התמשכות המשפט, המשיבים ישוחררו בין כה וכה, ואין רבותא בשחרורם בעוד מחצית שנה ולא עכשיו.

ט"ו. סניגורו של המשיב 3 (עו"ד חימי) טען, כי אין מיוחסות לו עבירות כלשהן של איומים, אלימות או שיבוש הליכי משפט; כי עברו הפלילי אינו מכביד וכולל שני אישומים מימי היותו קטין, והרשעה משנת 2004 בעבירת תקיפה, שהיא העבירה האחרונה עד לכתב האישום דנן; כי אין בדל ראיה לחשש להימלטות, וכי מדובר באדם נשוי ואב לשלושה; לגבי תסקיר המבחן נטען כי אמנם אינו ממליץ על חלופת מעצר, אך עולה ממנו התרשמות חיובית מן הערבים שהוצעו, ומוזכר בו מצבו הנפשי הירוד של המשיב, והעובדה כי עולמו חרב עליו מאז נעצר.

ט"ז. סניגורו של המשיב 4 (עו"ד דרחי) טען, כי יש להבחין בינו לנאשמים האחרים בפרשה, שכן החלק המיוחס לו הוא של מסייע ולא של מתכנן; כי לא הוא הוציא חשבוניות פיקטיביות; וכי אין מיוחסות לו עבירות של שיבוש הליכים. הוזכר, כי שירות המבחן מצא את החלופה שהוצעה ראויה.

דיון והכרעה

הערות כלליות

י"ז. אציין כאן, כי כל המשיבים - שהסכומים בהם מדובר באישומים כלפיהם גורמים לראשו של אדם להסתחרר - שמרו על זכות השתיקה. זכות זו קנויה להם, על כך אין חולק; אך "ככלל מסופקני אם יש בנמצא שופטים שאינם מייחסים משקל חיזוקי משמעותי לשתיקה. הדברים נעוצים בשכל הישר; אדם הנאבק על חפותו, ייכבד וימסור את גירסתו" (ע"פ 7677/05 שלמה יוסף נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). גם בנידון דידן ייחס בית המשפט המחוזי משקל לנושא השתיקה ולא בכדי.

י"ח. אוסיף עוד, כי חלק ניכר מן האישומים, אף שלא כולם, עניינם עבירות כלכליות. אכן, עבירות אלה לא נמנו בין עילות המעצר הסטטוטורית שבחוק המעצרים; אך מכבר הובן כי הצטברותן עלולה להוות עילת מעצר, אם מתוך יסוד סביר לחשש "לשיבוש הליכי משפט, להתחמקות מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר", או "להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת" (סעיף 21(א)(1) לחוק המעצרים), או לסיכון בטחון הציבור; בטחון הציבור הוא מושג רחב, ואני נכון להניח כי כשהמדובר בפורץ סדרתי המדובר בבטחון פיסי של הציבור; ואילו בנאשם כלכלי, החששות כרוכים יותר בשיבוש, בהימלטות ובהעלמת ראיות אלא אם ישנן ראיות גם למסוכנות פיסית. לכך דוגמאות רבות בפסיקה בגיוונים שונים, כגון בש"פ 91/97 ג'ובראן נ' מדינת ישראל (השופט - כתארו אז - אור); בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל, פד נב(4) 268 (השופטת - כתארה אז - ביניש); בש"פ 2797/04 מדינת ישראל נ' קעדאן (לא פורסם) (השופט - כתארו אז - מצא); בש"פ 6974/04 פקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט ג'ובראן); בש"פ 6772/04 בונפיל נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט ג'ובראן); בש"פ 8884/08 ישראל נ' ויסמן (לא פורסם) (השופט מלצר). בפרשות אלה נעצרו הנאשמים, אך ישנן גם דוגמאות לשחרור (בש"פ 4371/06 אזולאי נ' מדינת ישראל, הנזכר (השופט - כתארו אז - ריבלין)).

בש"פ 10798/08

י"ט. עיינתי בעררו של המשיב 1 ושוכנעתי, כבית המשפט קמא, כי קמה עילת מעצר, וכי מתקיימים בנדון תנאי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, על חלופותיו. עובדות התיק הנוגעות למשיב 1 מקימות חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט. כך, ארבעת האישומים בפרק השמיני של כתב האישום, מייחסים לו, בין היתר, עבירות של שיבוש, הדחה בחקירה ואיומים. נטען למשל, כי בחקירתו לאחר מעצרו, כאשר פגש את אחיו (המשיב 2) במסדרון משרדי המשטרה, צעק לעברו - תוך התעלמות מהנחיות השוטרים - שישתוק בחקירה ושלא ישתף פעולה עם חוקריו (נזכיר עוד, כי המשיב 1 שתק - כחבריו - בכל החקירות). ביתר שאת מתעורר החשש נוכח קבוצת שיחות טלפוניות בהן נשמעו מפיו ביטויים שיש בהם כדי להצביע על ניסיונות להעלמת ראיות ורכוש (עמ' 25 להחלטה נשוא הערר). לכך יש להוסיף את חששם של עדי תביעה כי יאונה להם רע אם יעידו כנגדו - חשש שהמשיב ליבה בהזדמנויות שונות ומבלי להסתיר את כוונותיו, כמפורט בהחלטה קמא (עמ' 26-25). זאת ועוד, קיים יסוד סביר לחשש כי המשיב יימלט מן הארץ, כעולה משיחות טלפון שניהל, אשר הוקלטו בהאזנות סתר. בדיון טען עו"ד פרופ' ליבאי כי שיחת הטלפון מקימת החשש היתה "התלוצצות גמורה" ואכן באחת השיחות המדוברות המשיב נשמע צוחק - אולם לא בשאר. כך למשל, ביום בו שוחרר ממעצר בפרשת "חפציבה" הוקלטה שיחה בה אמר המשיב לאחר, כי "חצי שנה הוא לא חוזר, נגמר הסרט שלהם, עשו טעות שנתנו לי לצאת, לא חוזר בכלל".

כ. די באלה כדי להקים עילת מעצר, אך דומני כי היא קמה גם מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. מסוכנותו של המשיב נלמדת הן מהתנהגותו הנטענת בכתב האישום, שעה שאיים וניסה כנטען לתקוף את השוטר אשר עצר אותו, הן נוכח הפחד הממשי שזרעו לכאורה איומיו בלבם של עדי תביעה בתיק, כפי שהדגים בית המשפט קמא. כידוע, הלכה היא כי כאשר מדובר בעבירות איומים, מסוכנות הנאשמים היא אינהרנטית (ראו בש"פ 11271/03 מדינת ישראל נ' אלפרון (לא פורסם) והאסמכתאות שם). חוששני, כי אין בחלופת המעצר המוצעת כדי לאיין מסוכנות זו. אכן, עברו הפלילי של המשיב 1 נקי הוא, ותסקיר שירות המבחן המליץ על חלופה של מעצר בית מלא, אולם בכך לא די. כבר בשנת 2003 נעצר המשיב 1 (וכן המשיב 3) בחשד לעבירות דומות, שוחרר בתנאים ובכל זאת הוסיף - כנטען - לעסוק בפעילותו העבריינית. לא חלף זמן רב והוא נעצר בשנית, במסגרת פרשת "חפציבה", בחשד לביצוע עבירות מס, מרמה והלבנת הון - שוחרר, ושב לסורו. גם אם ננהג זהירות באותם מעצרים, עיקר העיקרים הוא כתב האישום החמור הנוכחי, המצביע בין השאר על מסוכנות וחשש לשיבוש. על רקע זה צדק בא כוח המבקשת בטענתו כי אין לתת אמון במשיב 1, וכי אין בחלופת המעצר כדי לאיין את המסוכנות ואת החשש הכבד להשפעה על עדים. אשר על כן איני נעתר לערר. כמובן תשוב ותישאל בעתיד השאלה כיצד יש לנהוג שעה שהמשפט עתיד להתנהל זמן רב; אמנם דיו לנושא זה במועדו שלו, אך אדרש לכך במידה מסוימת בהמשך, בדיון בבש"פ 10681/08.

בש"פ 10775/08

כ"א. לאחר העיון, אין בידי להיעתר גם לעררו של המשיב 3, מסיבות קרובות. בית המשפט קמא כבר עמד על היקף פעילותו העבריינית הנטענת של משיב זה, ונזכיר כי מדובר ב"מסה של עבירות חוזרות ונשנות על פני שנים, במגוון עבירות, בהיקף פעילות עצום, הן מבחינת עצם הפעילות והן מבחינת ההיקף הכספי שהוא אדיר ממש" (עמ' 11 להחלטה נשוא הערר); עוד נזכיר, כי משיב זה מופיע במרבית האישומים בכתב האישום וכי פעל - כנטען - בשני כובעים, הן כבעלים של ארבע מהחברות הנאשמות, הן כמסוה פעילות שבוצעה על ידי אחרים בחבורה. לשם סיבור האוזן והעין אציין, כי המשיב 3 הוציא - כנטען - חשבוניות פיקטיביות בסך של למעלה מ-115 מיליון ש"ח וכי ניכה מס תשומות בסך של למעלה מ-103 מיליון ש"ח, אף אם לא היה, ככל הנראה, הרוח החיה מאחורי הפעילות. גם כאן ניתן ללמוד על קיומו של חשש לשיבוש הליכי משפט מתמלילי שיחות שהוגשו על ידי המבקשת, ושבית המשפט קמא מצא בהם נסיונות שיבוש (עמ' 13 להחלטה), ומפעילותו העבריינית הענפה לכאורה, במסגרתה חלק מהעדים בתיק עמדו עמו בקשרים ארוכי טווח - כפי שציין בית המשפט קמא (עמ' 12 להחלטה), עובדה המקימה חשש להשפעה על עדים, ראו בש"פ 560/06 מזרחי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט ג'ובראן). נוסף לכך נושא השתיקה. זאת ועוד, לאחר שנחקר בחשדות דומים בשנת 2003 ושוחרר, לא נרתע מן העבירות המיוחסות לו כיום. ניתן להטיל ספק באמון שיש ליתן במשיב זה. גם עילת מסוכנותו של המשיב 3 בעינה עומדת, והיא נלמדת מן העבירות המיוחסות לו ומהגיוון שבפעילותו - במשך תקופת זמן ארוכה - כמו גם מעברו הפלילי, אף אם אינו מכביד ביותר. על אף טענות בא כוחו של המשיב 3 בדיון בפני, דומה כי יסוד האלימות אינו זר לארחות חייו: לחובתו עבירת תקיפה משנת 2004, ועבירות שונות של חבלה ברכב, גניבה מרכב וכן תקיפת שוטר ועבירות סמים משנים קודמות. יתרה מכך, תסקיר המבחן בעניינו - אף ששיבח, כנמסר, את המפקחים המוצעים - לא המליץ על חלופה שיש בה כדי לאיין את המסוכנות. אשר על כן לא אוכל להיעתר לערר.

בש"פ 126/09

כ"ב. עניינו של המשיב 4 מעלה אף הוא עילת מעצר, אשר הצדיקה את החלטת בית המשפט קמא. בדומה לשותפיו, גם לגבי משיב זה התעורר חשש לשיבוש הליכי משפט - אם כי במידה פחותה - והוא נלמד מצירופן של שלוש. האחת, סוג העבירות שיוחסו למשיב, הנושאות "תו היכר של מרמה, הסתרה טשטוש, התחמקות מחובות על פי דין, וזאת לאורך זמן, ובהיקפים עצומים", וכן התחכום והשיטתיות בביצוען; השניה, שתיקתו בחקירה; השלישית, עדות ותמליל שיחה, שאינם בפני, אך בית המשפט קבע כי גם הם מעלים את החשש הנזכר. גם כאן, קשריו החברתיים ארוכי הטווח עם חלק מהעדים, מקימים אף הם חשש לשיבוש. אכן, הסניגור המלומד טען שאין בכתב האישום האשמות קשות נגד שולחו כעולה מהחלטת בית המשפט קמא; אך בהתמקדו במקומות מסוימים בכתב האישום, הצניע - וזאת זכותו - את החלקים האחרים. נזכיר רק, כי כנטען בכתב האישום, משיב זה הוציא - בין היתר - חשבוניות פיקטיביות בסכום של למעלה מ-110 מיליון ש"ח וניכה שלא כדין מס תשומות בסך של למעלה מ-100 מיליון ש"ח. באשר למסוכנות, זו נלמדה מהעובדה, שהמשיב - כחבריו - נחקר בעבר בגין חשדות דומים, שוחרר וחידש את פעילותו העבריינית הנטענת, וכן מעברו הפלילי הכולל, בין היתר, תשע הרשעות קודמות בעבירות של סחיטה באיומים, קשירת קשר לפשע, הדחה באיומים ובכוח וכן עבירות סמים ואף מעשה מגונה בקטין. על עבירת ההדחה באיומים נגזרו בשעתו על המשיב 3.5 שנות מאסר - ולכך יש ליתן משקל גם לעניין החשש משיבוש. אכן, עבר פלילי זה הוא ישן (מלפני כעשרים שנה), אך בית המשפט קמא מסביר מדוע הוא זוקפו לחובת המשיב אף על פי כן:

"אני מחבר את הדברים לרצף הפעילות נשוא כתב האישום בתעוזה על פני שנים, כמפורט בכתב האישום, ומסיים בכך שהמשיב בעברו הרחוק לא היסס לנקוט ... במעשים חמורים של סחיטה מאורגנת - שוב חבורה בעבר כמו חבורה כיום שמלווים במעשי אלימות וחבלה" (עמ' 40 להחלטה נשוא הערר).

לא ראיתי מקום להסתייג מאלה, עם כל הצער שבדבר שלא עמד ככל הנראה למשיב זה כוחו להתמיד בחיים נורמטיביים. זאת ועוד, תסקיר המבחן בעניינו של המשיב, אמנם מצא את המפקחת המוצעת כמתאימה, אך בסופו של יום לא המליץ על שחרורו, וחשוב מכך - לא שלל כי נשקף ממנו סיכון. אין מנוס מאי היעתרות גם לערר זה.

בש"פ 10681/09 - הארכת מעצר

כ"ג. כבתיקים דומים, גם בתיק זה מתעוררת שאלת ניהולו של משפט רב ראיות ורב עדים (מעל 300 עדי תביעה) תוך עמידה בסדי הזמנים הקבועים בחוק - כאשר ברי במובהק ובאין חולק, כי תקופת תשעת החודשים הסטטוטורית אינה מספיקה מראש לניהולו וסיומו של משפט בסדר גודל כזה (ראו בש"פ 8603/06 מדינת ישראל נ' גבאי (לא פורסם)), והמחוקק - חוששני לומר - לא צפה די הצורך סיטואציות מעין אלה. כפי שהסכימו כל הצדדים, המשפט, אשר עד היום התקיימו בו רק שלוש ישיבות הוכחות ונשמעו בהן 14 עדים, עתיד להתנהל עוד זמן רב. המועדים שנקבעו חורגים מן ההארכה המבוקשת. ברי גם כי עם התמשכות ההליכים, וכאשר סופו של משפט (והדברים נאמרים על דרך הכלל) אינו נראה באופק, מאזן השיקולים בהחלטה על הארכת מעצר משתנה והולך, השיקולים שעמדו ביסוד ההחלטה על המעצר עשויים לפנות מקומם לזכות הנאשם לחירות (ראו בש"פ 6794/07 מדינת ישראל נ' ריאן (לא פורסם); בש"פ 7669/06 מדינת ישראל נ' מוסלי (לא פורסם); בש"פ 5194/08 מדינת ישראל נ' ולמר (לא פורסם)). ואולם, המועד שבו משתנה נקודת האיזון עשוי להשתנות ממקרה למקרה, על פי הערכת העילות הרלבנטיות ב"זמן אמת".

כ"ד. לעת הזאת, מדובר בענייננו בהארכת מעצר ראשונה מעל ל-9 חודשים, ומהמשיבים כולם, ובפרט מהמשיב 1, נשקפות רמות שונות של חשש לשיבוש הליכי משפט ולהשפעה על עדים, ונזכור כי פעלו בחבורה. בעיני יש משמעות מיוחדת לחשש להימלטות מן הדין, הן נוכח העונש הכבד הצפוי למשיבים אם יורשעו, הן כיון שכנמסר חלק ניכר מן הכספים שהוצאו מקופת המדינה במעשי המרמה הנטענים לא נמצאו, על המשתמע. לגבי המשיב 1, כזכור, החשש להימלטות הוא קונקרטי במיוחד ומעוגן בשיחות שהוקלטו. סבורני כי חששות אלה - העומדים בתוקפם גם בדיון בהארכת מעצרם - אינם ניתנים לעת הזאת לאיון בחלופות המעצר שהוצעו; מאזן השיקולים מטה איפוא את הכף לטובת הותרתם של המשיבים עתה במעצר.

כ"ה. כבר אמרנו דברים לגבי משיב 1. כעולה מכתב האישום, המשיב 2, אשר הסכים בבית המשפט קמא למעצרו עד תום ההליכים, היה יד ימינו של המשיב 1 בפעילות העבריינית. כתב האישום מייחס לו, בין שאר עבירות, גם השמדת ראיות ושיבוש מהלכי משפט, שנעשו בעקבות מעצר אחיו (המשיב 1) בגין חשדות דומים. כן מיוחסת לו עבירה של איומים. בדיון טען עו"ד פרופ' ליבאי בשמו, כי עברו נקי והגיש את תסקיר המבחן בעניינו, הממליץ על שחרורו לחלופת מעצר בבית אבי חברתו. סבורני, לאחר העיון, כי גם בעניינו של המשיב 2 מצטיירת תמונה המקימה חשש לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים. זאת ניתן ללמוד הן מעבירת השיבוש המיוחסת לו, מקום שלא היסס לכאורה להשמיד קבצים ולהעלים מסמכים החושפים את פעילותם הפלילית שלו ושל אחיו, הן משתיקתו בחקירה. אכן, אין בפנינו טענה כי המשיב 2 הפחיד מי מהעדים בתיק, אולם הקלות בה איים, כנטען בכתב האישום, על סוכן הביטוח שלו כי ישליך רימון בביתו, מלמדת - בהצטרפה לפרטי המקרה האחרים - על מסוכנות, ואין בטענת בא כוחו המלומד כי הדברים נאמרו "בשעת כעס" כדי להפיגה. גם תסקיר המבחן בעניינו - שהציע כי ישוחרר למעצר בית - לא שלל את מסוכנותו, אלא אך סבר שהמעצר צימצם אותה. אוסיף, כי בבואנו לשקול את המלצת שירות המבחן, אין להתעלם מהעובדה, כי אין בתסקיר התייחסות מהותית - מעבר למה שהוזכר - למידת המסוכנות הנשקפת מהמשיב, ואף לא להיקף העבירות המיוחסות לו וטיבן. במאזן השיקולים, נוטה הכף לעבר הותרתו במעצר לעת הזאת.

כ"ו. אשר למשיבים 3 ו-4, די באמור מעלה לענין המשך המעצר לעת הזאת, ואטעים את חשש ההימלטות.

כ"ז. כנודע, תפקידו של בית משפט זה בתיקים לפי סעיף 62 היא בקרת ההליך. בעת כתיבתה של החלטה זו קבועים למשפט 22 מועדים עד 8.7.09. אין זה מעט כל עיקר, עם זאת, אכיר תודה לבית המשפט אם יוכל להוסיף מועדים נוספים, שכן ברי כי יידרשו הארכות נוספות.

כ"ח. נקודה חשובה ביותר: על התביעה, בנסיבות ההימשכות הבלתי נמנעת, לעשות מאמץ להעיד בהקדם את העדים שהביעו חשש מן המשיבים או מי מהם (וברי כי החשש כרוך בעדות במשפט, גם אם ניתנה הודעה במשטרה) או שיש חשש להשפעה עליהם. לנושא זה כמובן משמעות בדיוני מעצר עתידיים.

כ"ט. עו"ד פרופ' ליבאי ועו"ד דרחי הביעו אי נחת מיכולת עבודתם אל מול שולחיהם בהיותם בבית הסוהר, בשל מגבלות שונות. לא ארבה דברים כאן, מבלי ששמעתי את עמדת שירות בתי הסוהר, אך ברי כי בתיק מעין זה, הבנוי במידה רבה על עיון במסמכים, חזקה על שלטונות בתי הסוהר כי הם נותנים דעתם להסדרים שיאפשרו למשיבים ללבן את החומר לקראת משפטם באורח מיטבי.

ל. בנתון לאלה, בקשת המדינה להארכת מעצר (בש"פ 10681/09) מתקבלת, ואיני נעתר לערריהם של המשיבים (בש"פ 10775/08; בש"פ 10798/08; ובש"פ 126/09). מעצרם של ארבעת המשיבים יוארך בתשעים יום.

ניתנה היום, כ"ג בטבת התשס"ט (19.1.09).‏

ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08106810_T05.doc מה
מרכז מידע, טל' 02-XXXX666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il