הדפסה

בר שדה ואח' נ' נהוראי (שם קודם: אביבה סופר) ואח'

בפני
כב' השופט אורן שוורץ – סגן הנשיאה

התובעים

  1. נעמה בר שדה
  2. דניאל בר שדה

על ידי ב"כ עו"ד דליה גליק

נגד

הנתבעים
1. אושר נהוראי (שם קודם: אביבה סופר)
על ידי ב"כ עו"ד סיגלית קופלר ועו"ד טלי דנון
2. א. פרג חברה לבנין בע"מ – ניתן פסק דין
3. אבי פרג – ניתן פסק דין
4. דוד ציזלינג

פסק דין

הרקע לתביעה:

1. עניינה של התביעה שלפניי בליקויי בניה ואי התאמות בבית צמוד קרקע דו-מפלסי שמצוי ברחוב לוחמי הגטאות 15 בנס ציונה (להלן: "הבית"). לטענת התובעים, בבית נמצאו ליקויי בנייה להם אחראים הנתבעים. סכום התביעה בגין ליקויים אלה הועמד על סך 374,415 ₪.

עיקר טענות התובעים:

2. בעת שהותם בשליחות בחוץ לארץ, רכשו התובעים מגרש בעיר נס ציונה. לצורך בניית הבית על המגרש חיפשו איש מקצוע שיהיה אחראי על תכנון ופיקוח הבניה וישמש כ"ידם הארוכה של התובעים". גב' אביבה סופר (כיום בשמה – אושר נהוראי) (להלן: "הנתבעת") הציגה עצמה לפניי התובעים כאדריכלית רשומה, קבלן רשום, בעלת ידע, ניסיון ומומחיות מקצועית. לכן, שכרו את שירותיה של הנתבעת.

3. בתאריך 14.6.00 נחתם בין התובעים לנתבעת הסכם עבודה (להלן: "ההסכם"). על פי ההסכם, התחייבה הנתבעת לבצע את עבודות האדריכלות בבית והגשת תכניות הבניה לצורך קבלת היתר בניה. עוד התחייבה הנתבעת לפקח על בניית הבית על ידי קבלני משנה בהתאם לתכניות המאושרות, לדאוג לקבלת טופס 4 ותעודת גמר. משך ביצוע העבודות מיום קבלת היתר הבניה ימשך שמונה חודשים, כך על פי התחייבות הנתבעת.

4. הנתבעת לא עמדה במועד שנקבע למסירת הבית לתובעים כך שבחלוף שמונה חודשים הבית עדיין לא היה "גמור". התובעים ושלושת ילדיהם ששהו בדירה בת שני חדרים נאלצו להיכנס לבית למרות שטרם הושלמו כל העבודות. כשנכנסו לבית גילו התובעים ליקוי בניה רבים ואי התאמות וביניהם: חדירת מי גשמים, רטיבות וסדקים בקירות ונזילה בצנרת. מדובר בליקויים תכנוניים שהיו יכולים להימנע אם הנתבעת הייתה מפקחת בצורה מקצועית ולא רשלנית על אופן ביצוע העבודה. כתוצאה מכך נגרמו לבית ליקויי בניה רבים. יתר על כן, לתובעים התברר שהנתבעת אינה אדריכלית אלא הנדסאית אדריכלות.
התובעים פנו לנתבעת מספר פעמים בדרישה לתקן את הליקויים. אולם הנתבעת התעלמה מחלק מהפניות ובחלקן ניסתה לטפל אך ללא הועיל. בהיעדר פתרון הולם מצד הנתבעת נאלצו התובעים לתקן חלק מהליקויים באמצעות קבלי משנה מטעמם.

5. התובעים שכרו גם את שירותיו של אינג' ציזלינג (להלן: "הנתבע") כמהנדס קונסטרוקציה של הבית. לשם כך, ערך הנתבע את תכניות הקונסטרוקציה וחתם עליהן. אולם בדיעבד התברר שלא נעשו כלל בדיקות קרקע והנתבע חתם על תכניות הקונסטרוקציה ללא אישור יועץ קרקע על בדיקת הקרקע כחוק. כתוצאה מכך, נוצרה בבית שקיעה וסדיקה.

6. התובעים פנו לקבלת חוות דעת מאת המהנדס יעקב דובדבני שהעריך את עלויות תיקון כלל הליקויים בסך 210,095 ₪. בנסיבות אלה, עתרו התובעים לחייב את הנתבעים לפצותם בסך 374,415 ₪, שכוללים גם ירידת ערך הבית, פתרון בעיות אקוסטיקה, הוצאות ונזקים לא ממוניים.

עיקר טענות הנתבעת:

7. ליקויי הבניה בבית התגלו על ידי התובעים בחודש יוני 2001. התביעה דנן הוגשה בחודש דצמבר 2001, קרי בחלוף שבע שנים ממועד גילוי הליקויים. לכן התביעה התיישנה ויש לדחותה.

8. כל העבודות אותן התחייבה הנתבעת לבצע בבית הושלמו ונעשו בצורה נאותה ללא פגם או ליקוי. הראיה היא שניתן לבית "טופס 4".

9. התובעים היו מעורבים באופן מלא בהליך הבניה החל מראשיתו. מעורבות זו באה לידי ביטוי באמצעות דרישות שונות שהעבירו התובעים לנתבעת במהלך הבניה. הנתבעת מילאה אחר כל דרישות התובעים באופן דווקני וברמה גבוהה כפי שהתחייבה.

10. טרם כניסת התובעים לבית כשהתעוררה בעיית רטיבות בקירות, פתרה זאת הנתבעת באמצעות מומחה מטעמה. לאחר כניסת התובעים לבית הורו לה האחרונים לא להתקרב לבית. התובעים לא יידעו את הנתבעת בדבר הליקויים הנטענים או בדבר הצורך בתיקונם וניתקו עימה קשר. בכך נפגעה זכותה של הנתבעת לתקן את הליקויים הנטענים.

11. אם אכן נגרמו ליקויי בניה לבית, הרי שהם התרחשו בשל הוראות בניה שניתנו לנתבעת מאת התובעים ולמרות שהנתבעת הזהירה אותם מפניהם. כמו כן לאחר כניסתם לבית, ביצעו בו התובעים שינויים רבים. עובדה זו מקימה אפשרות ממשית שהליקויים הנטענים נובעים משינויים אלה.

12. הנתבעת מעולם לא הציגה עצמה לפני התובעים כאדריכלית אלא כהנדסאית אדריכלות. העיכוב במסירת הבית תוך שמונה חודשים, כפי שהתחייבה הנתבעת, נבע מדרישותיהם הרבות של התובעים לבצע שינויים בהליך בנית הבית. לו ידעה על כך הנתבעת מראש, הייתה נמנעת מהתחייבות זו.

עיקר טענות הנתבע:

13. בקירות הבית נוצרו סדקים נימיים. הסדקים נוצרו כתוצאה מליקויי בניה או תזוזה ראשונית מותרת על פי התקן הישראלי. הם אינם תוצאה של עבודת הנתבע ולכן דין התביעה כנגדו להידחות.

14. הסדקים אינם פוגעים ביציבות הבית. מדובר בסדקים מעטים ומזעריים שניתנים לתיקון על ידי מילוי וצביעה בעלות מינימאלית.

מומחה בית המשפט:

15. לצורך בחינת קיומם של ליקויי בניה, תמחור עלויות של עבודות תיקון הליקויים והערכת ירידת הערך של הבית, במידה שקיימת, מונה במסגרת שלב הקדם משפט מומחה מטעם בית המשפט, מהנדס בניין ושמאי מקרקעין, מר אליעזר שחר (להלן: "המומחה"). המומחה ביקר בבית נשוא התביעה ביום 23.6.10 וערך את חוות דעתו ביום 10.8.10 (להלן: "חוות הדעת" - סומנה במ/1 ). המומחה אף השיב לשאלות הבהרה [מב/1/א, מב/1/ב] ונחקר על חוות דעתו.

16. בין התובעים לנתבעים 2-3, קבלני השלד של הבית, נחתם הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 22.6.11 והתביעה המשיכה להתנהל כנגד הנתבעת והנתבע.

17. בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים:
התובעים, הנתבעת, הנתבע והמומחה.

דיון והכרעה:

טענת ההתיישנות:

18. לטענת הנתבעת, בחודש יוני 2001, כשלושה חודשים לאחר כניסת התובעים להתגורר בבית, שלחו לה התובעים בפקס רשימת ליקויים שהתגלו [נספח ז1' ל- ת/1]. רשימת ליקויים זו, העידה על כך שהתובעים היו מודעים לנזקים שנגרמו לבית כבר בחודש יוני 2001. על כן, עילת התביעה נולדה בחודש יוני 2001. מאחר שהתובעים הגישו את תביעתם בתאריך 24.11.08, התביעה התיישנה בהתאם לסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות").

19. מנגד, טענו התובעים שהנזקים בבית והקשר הסיבתי בינם לבין הבניה התגלו בשלב מאוחר יותר לכניסתם לבית. כך למשל, רטיבות מאסיבית בבית התגלתה בחודש דצמבר 2001, לאחר שירדו גשמים עזים. גם בעיית השיפועים בשבילי החצר, שגרמו לכניסת מים לבית דרך הדלתות, התגלתה רק לאחר ירידת גשמים בחודש דצמבר 2001.

20. נוכח האמור, בתאריך 22.12.2001 שלחו לנתבעת רשימת ליקויים שהיו ידועים להם באותה עת [נספח ז2' ל-ת/1]. אולם הנתבעת התעלמה מרוב הבעיות שציינו התובעים. התובעים פעלו לתיקון חלק מהליקויים באופן עצמאי. לאחר שהליקויים לא נפתרו, הזמינו בחודש יולי 2008 את אינג' יעקב דובדבני לחוות דעתו לעניין הליקויים שהתגלו בבית. רק לאחר קביעות אינג' דובדבני בחוות דעתו, התברר לתובעים הקשר הסיבתי בין הליקויים בבית לבין הבניה. לכן מרוץ התיישנות התביעה החל בחודש יולי 2008. לחילופין טענו התובעים שעילת התביעה נולדה החל מחודש דצמבר 2001, עם ירידת גשמים עזים שהביאו לחשיפת ליקויי הבנייה בבית.

21. על פי סעיף 5 לחוק ההתיישנות תקופת ההתיישנות בתביעות נזיקין היא שבע שנים. סעיף 6 לחוק קובע שתקופה זו מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה. סעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מגדיר את "היום שבו נולדה עילת התביעה" וקובע:

"(2) מקום שעילת התובענה הוא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שארע – היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק".

22. בע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ פ"ד לח(4) 554, 557 (1984) קבע השופט ברק כדלקמן:

"בכך אימץ המחוקק הישראלי את "כלל ההתגלות" (discovery rule). על פי כלל זה, אם יש פער בזמן בין התרחשות הנזק לבין התגלותו, מתחילה תקופת ההתיישנות לרוץ מיום ההתגלות ולא מיום ההתרחשות".

23. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אינני מקבל את טענת הנתבעת בדבר התיישנות התביעה:

ראשית, עיון בנספח ז1' ל-ת/1 מעלה שהוא אינו מכיל רשימת ליקויים שהתגלו בבית ולצידה דרישה לתקנם, כפי שטענה הנתבעת. בנספח זה בעיקר מעלים התובעים רשימה של עבודות בניה שטרם הושלמו, על אף שהתובעים נכנסו לגור בבית. לצד רשימה זו ביקשו התובעים מהנתבעת להשלים את העבודות הדרושות השלמה ולסיים את אותן עבודות שטרם סיימה בהתאם להסכם ביניהם.
גם בעדותה לפניי הסבירה התובעת שנספח ז1' הוא "אותה רשימה ארוכה של דברים שלא סיימה" [פר' עמ' 25, ש' 17]. לכן לא ניתן לומר שמרוץ ההתיישנות מתחיל מיום הגשת נספח ז1''.

שנית, הליקויים המתוארים בחוות דעת המומחה ואשר בגינם הוגשה תביעה זו הם בעיקרם סדקים בקירות הבית, שיפועים לא נכונים בשבילי החצר, בעיות איטום ורטיבויות , סטייה של קירות וטיח לקוי.
אופיים של ליקויים אלה הוא שחלקם צצים במהלך הזמן, חלקם ניתנים לגילוי באמצעות בדיקת מומחה, וחלקם ניתנים לגילוי רק לאחר ירידת גשמים. המשותף לליקויים אלה הוא גילויים המאוחר יחסית למועד סיום הבניה, כפי שקרה בענייננו.
24. מטעמים אלה אני קובע שהמועד הראשון לגילוי הליקויים הוא המועד בו נשלחה לנתבעת רשימת הליקויים [נספח ז2' לת/1] כלומר, חודש דצמבר 2001. ממועד זה החל מרוץ ההתיישנות, הן מבחינת מועד גילוי הנזק והן מבחינת מועד ההפרה [ע"א 8438/09 רובאב חברה לנכסים בע"מ נ' אחים דוניץ בע"מ, (פורסם בנבו) (2012) ; ע"א3599/94 יופיטר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נ(5) 423 (1997)]. מאחר שהתביעה הוגשה בחודש נובמבר 2008, הרי שהתביעה דנן לא התיישנה.

מערכת החיובים בין הצדדים:

25. בתאריך 14.6.00 נחתם בין התובעים לנתבעת הסכם עבודה (להלן: "ההסכם"). על פי ההסכם, הוגדרה הנתבעת כ"מתכנן" שיבצע את עבודות התכנון וכן יבצע עבודות בניה עבור המזמין, קרי התובעים.

26. את עבודות התכנון התחייבה הנתבעת לבצע בשלושה שלבים:

תכנון מוקדם: בירור עם המזמין לגבי פרוגראמה של הבית שהוכנה על ידו; ביקורים באתר הבניה; חקירות מוקדמות; התייעצות עם אנשי מקצוע שנשכרו למטרת הבניה; בירור מול הרשויות המוסמכות באשר לבעיות חוקיות הכרוכות בתכנון הבית וקבלת היתר בניה; הכנת תכניות מוקדמות לתיאור צורת הבית; הצגת אומדן משוער של עלות הבניה; קבלת אישור המזמין לתכנון המוקדם.

תכנון סופי: תכנון הצורה הסופית של הבית כולל כל הפרטים הדרושים לבנייתו; הכנת תכניות בניה והגשתן לצורך קבלת היתר בניה; התקשרות עם מהנדס לצורך חישובים סטטיסטיים; קבלת אישור רשות העתיקות; התקשרות עם מהנדס אינסטלציה לקבלת אישורים; קבלת אישור המזמין לתכנון הסופי.

תכנון מפורט: הכנת תכנית עבודה אדריכלית מפורטת של כל חלקי הבית; תיאום, ביקורת ואישור תכניות על ידי מהנדס אינסטלציה וקונסטרוקציה; הכנת מפרטים המתארים את העבודות הנדרשות לביצוע הבניה וחומרי בניין הדרושים לבניה, לצורך קבלת הצעות מחיר; קבלת אישור המזמין לתכניות ולמפרטים.

27. במסגרת "עבודות הבניה" כהגדרתן בהסכם התחייבה הנתבעת לבצע, בין היתר, את הפעולות הבאות: פיקוח עליון על ביצוע פרויקט הבניה בהתאם לתכניות, למפרטים ולהיתר הבניה; פיקוח עליון על ביצוע תיקונים שקבלני המשנה חייבים לבצע הן לפני מסירת המבנה והן בתקופת הבדק; ייעוץ והמלצה לגבי בחירה, בדיקה ואישור של חומרים; הדרכה ומתן הסברים לקבלני משנה לעניין התכניות וביצוע הפרויקט; מסירת דו"ח בכתב למזמין על התקדמות ביצוע העבודות אחת לשבוע; השתתפות בניהול משא ומתן עם קבלנים, קבלני משנה, ספקים, פועלים ובעלי מקצוע אחרים; בדיקת הצעות מחיר והמלצה למזמין לעניין התקשרות חוזית עם גורם כזה או אחר בהתאם לעמידה בלוחות הזמנים; טיפול מול הרשויות המוסמכות לצורך קבלת תעודת גמר וטופס 4 לבית.

28. התובעת בעדותה הסבירה שהנתבעת "היתה קבלנית שלנו היו לה פועלים משלה שהם עשו חלק ניכר מאד של עבודות, עבודות הריצוף...היא העסיקה את קבלני צבע וריצוף, גבס, ועוד עבודות מסוימות שהיו אלה קבלנים שלה...היא היתה גם קבלנית, אדריכלית שלנו מפקחת וקבלנית היא היתה שלוש פונקציות בשלושה כובעים..." [פר' עמ' 23, ש' 20-21, 23-26].

29. גם הנתבעת בעדותה לפניי אישרה שבעת בניית הבית שימשה מתכננת ומפקחת. כשנשאלה האם בנוסף לעבודות התכנון והפיקוח שימשה גם כקבלן השיבה: "לא זכור לי, אני יודעת שפועלים שלי עשו עבודה ואני פקחתי עליהם, לא זוכרת באיזה כובע זה היה..." [פר' עמ' 30, ש'21-22].

30. על יסוד העדויות שנשמעו לפניי והמוצגים שהובאו לעיוני, התרשמתי שמעורבות הנתבעת בבניית הבית הייתה רבה מאוד. מעורבות זו הוגדרה על ידי הצדדים הן בהסכם שנחתם ביניהם והן באמצעות כמות לא מעטה של הודעות פקסימיליה שהעבירו התובעים לנתבעת [נספח ו4' ל-ת/1]. מעיון בתכתובת שהוחלפה בין הצדדים עולה שהנתבעת הייתה מעורבת בכל פרט ופרט הקשור לבניית הבית, מתחילתו ועד סופו, כדלקמן:
בפן התכנוני: הנתבעת תכננה את בית התובעים מראשיתו. לצורך תכנון הבית הוחלפו בין הצדדים פקסים רבים. הנתבעת אף טסה לבית התובעים בחו"ל. על סמך תכנון זה, בשינויים שביקשו התובעים לעשות, נבנה הבית.
בפן הביצועי: הנתבעת הכינה את תכניות העבודה ושימשה "זרוע ארוכה" של התובעים. בפקס ששלחו התובעים לנתבעת ביום 6.7.00 ציינו לפניה שהשאירו אותה "לעבוד לבד באופן מוחלט" [נספח ו4' ל-ת/1]. הנתבעת יצרה קשר עם קבלני משנה לצורך ביצוע העבודות, ניהלה עימם משא ומתן כספי ומסרה דיווח לתובעים. הנתבעת אף שימשה בעצמה קבלן משנה עבור עבודות ריצוף שבוצעו בבית [פר' עמ' 31, ש' 6].
פיקוח: הנתבעת פיקחה על העובדים באתר הבניה ועל עבודתם ומסרה לתובעים דיווח אודות התקדמות הלך הבניה.

31. מטעמים אלה אני קובע שבהתאם להסכם בין הצדדים, שימשה הנתבעת מתכננת הבית, מנהלת הבניה והמפקחת עליה. מעמדה המשמעותי של הנתבעת משליך על חובותיה החוזיות של הנתבעת ועל אחריותה כמתכננת, מפקחת ומנהלת בנייה סבירה, כפי שיפורט להלן.

32. התובעים שכרו את שירותיה של הנתבעת 2 באמצעות הנתבע 3 כקבלן שלד. בתאריך 12.6.00 נחתם בין התובעים לנתבעים 2-3 הסכם לפיו קבלן השלד יהיה נתון לפיקוחה של הנתבעת ויבצע את כל הוראות הפיקוח שיניתנו לו על ידה [נספח ג' לת/1] . כך, הנתבעת הייתה מוסמכת לבדוק את טיב העבודות שיבוצעו על ידי הקבלן, להשגיח על ביצוען ולבדוק את טיב החומרים שהקבלן משתמש בהם. בהסכם נקבע שקבלן השלד יהיה אחראי על ביצוע העבודות בהתאם למפרטים הטכניים, לתשריטים ולתכניות המזמין.

33. התובעים שכרו אף את שירותיו של הנתבע כמהנדס קונסטרוקציה. אולם מעיון בכתבי הטענות ונספחיהם עולה שלא נכרת ביניהם הסכם המפרט מהו תפקידו של התובע בהליך הבניה ומהם חובותיו כלפי התובעים. מסעיף 6 לתצהיר התובעת עולה שהנתבע נשכר להיות מהנדס הקונסטרוקציה של הבית, לרבות פיקוח עליון על עבודות הקונסטרוקציה, דבר שלא הוכחש על ידי הנתבע בתצהירו ואף לא בעדותו לפניי [פר' עמ' 43 ש' 27-32]. משכך אני קובע כי הנתבע שימש כמהנדס הבנייה והופקד על תוכניות הקונסטרוקציה של הבית ואף ביצע פיקוח עליון לגביהן.

ליקויי הבניה והפיצוי עבורם:

34. המומחה בחן את הליקויים בבית ביום 23.6.10, בנוכחות הצדדים וערך חוות דעת מפורטת וממצה בעניין ליקויי הבניה הנטענים. המומחה השיב על שאלות הבהרה שנשלחו אליו מאת הצדדים ואף התייצב להיחקר על חוות דעתו, לפי בקשת התובעים. המומחה בחן את הליקויים הבאים:
א. סדיקה: המומחה מצא סדקים במספר קירות בבית כדלקמן: סדקים נימיים קצרים בצידי דלת הכניסה שעלות תיקונם עומדת על סך 200 ₪; סדקים נימיים אופקי ואנכי בשירותים הצמודים לחדר עבודה בפינה של כיסוי לצינור "4 וסדקים בסמוך לחלון הדרומי. עלות תיקונם עומדת על סך 400 ₪; סדקים נימיים במבואה חיצונית לחדר עבודה בקיר המוביל מהכביש לבית וסדק "עובר" בסמוך לשער הכניסה לחצר. עלות תיקונם עומדת על סך 700 ₪; סדק נימי אלכסוני בקיר המערבי של חדר הדיור. עלות תיקונם עומדת על סך 300 ₪; סדקים נימיים בפינה הדרום מערבית של קירות המטבח ובאזור החלון הדרומי. עלות תיקונם עומדת על סך 400 ₪; סדקים נימיים בקיר המזרחי של חדר השירות. עלות תיקונם עומדת על סך 250 ₪; סדקים נימיים בקירות החנייה המקורה. עלות תיקונם עומדת על סך 800 ₪; סדקים נימיים אופקיים בקיר המערבי של חדר צפון מערבי. עלות תיקונם עומדת על 400 ₪; סדקים נימיים בקיר הצפוני של המטבחון. עלות תיקונם עומדת על סך 400 ₪; סדק נימי אופקי בקיר הצפוני בחדר המדרגות. עלות תיקונו עומדת על סך 650 ₪; סדקים נימיים בקירות החדר בקומה השניה. עלות תיקונם עומדת על סך 700 ₪; סדקים נימיים אופקיים בקצוות כיס הגרירה של החלון בחדר צפון מערבי. עלות תיקונם עומדת על סך 400 ₪. סך עלות תיקון הסדקים שנמצאו על ידי המומחה הנה 5,600 ₪.

בעדותו לפניי ערך המומחה הבחנה בין סדקים "נימיים" לבין סדקים "עוברים". סדק "נימי" מופיע רק בצד אחד של הקיר ועוביו כעובי שערה. סדק "נימי" ניתן לתיקון באמצעות צביעה בלבד. לדבריו: "בדר"כ סדקים נימיים אני רק צובע" [פר' עמ' 54, ש' 28]. לעומת זאת סדק עובר מופיע בשני צידי הקיר ועוביו גדול מעובי שערה. בסדק "עובר" "עושים את התיקון ואחר כך צובעים, הצביעה זה רק גמר במקרה הזה" [פר' עמ' 54, ש' 28-29]. עוד הסביר המומחה שאת הצבע יש לבצע רק על הקיר בו נמצאה סדיקה [פר' עמ' 55, ש' 13 ; ס' א(1)(ו) למב/1א]. ממצאיו של המומחה מתיישבים עם טענת הנתבע שמדובר בסדקים נימיים כתוצאה מליקויי בניה [ס' 5 לנ/2].
מנגד סברו התובעים כי מאחר שהמומחה לא קבע מהי הסיבה להיווצרות הסדקים שנמצאו בבית, הרי שלא יכול היה לקבוע שמדובר דווקא בסדק "נימי". אף אם מדובר בסדק "נימי", התיקון הנדרש הוא תיקון יסודי. על כן יש להורות על תיקון באמצעות אגד WEB מסיבי זכוכית. תיקון מסוג זה מונע את הופעת הסדק פעם נוספת באותו מקום. עלות תיקון מסוג זה הנה גבוהה מהעלות שקבע המומחה. עוד טענו התובעים שעל מנת להגיע לגוון אחיד בכל קירות החדר, יש לצבוע את החדר כולו ולא רק את הקיר בו התגלה הסדק.
הנתבעת מבחינתה הסבירה שהיווצרות סדקים בבית חדש היא תופעה רגילה וטבעית ואינה מהווה ליקוי.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני מקבל את הסברו של המומחה לעניין ההבדל בין סוגי הסדקים ואופן תיקונם, שכן אלה מתיישבים עם תיאור הסדקים. כך אף הנני מקבל את המלצות המומחה באשר לעלות תיקוני הסדיקה, זאת מהטעמים הבאים:
ראשית, המומחה מציע בחוות דעתו לצבוע את כל הקיר בו התגלה הסדר ולא רק חלק ממנו.
שנית, לא נטען לפניי שמדובר בגוון צבע מיוחד, אשר מחייב את צביעת החדר כולו.
שלישית, התרשמתי שתמחור עלות התיקונים נעשתה על ידי המומחה בצורה מחושבת, בין היתר, לפי אורך הסדק שנוצר בקיר.
רביעית, משמעות קבלת טענת התובעים היא צביעה חדשה של מרבית קירות הבית. התביעה דנן, אף אם לא התיישנה, הוגשה בשיהוי ניכר. אינני סבור כי יש לזקוף דווקא לחובת הנתבעת את הצורך בהתאמת הגוונים בין הקירות השונים, לאחר חלוף זמן רב יחסית.
מטעמים אלה הנני מקבל את המלצת המומחה לתיקון הסדקים הנימיים שהתגלו בקירות הבית בסך 5,600 ₪.
על פי קביעת המומחה מדובר בליקוי "גימורי" שהוא תולדה של פיקוח לקוי. מאחר שהסדיקה היא תוצאה של גימור לקוי וחוסר פיקוח אין מדובר בליקוי שהוא תוצאה של תכנון לא נכון מבחינה הנדסית-קונסטרוקטיבית. על כן האחריות לליקויי זה אינה מוטלת על הנתבע (אינג' ציזלינג), אלא על הנתבעת כמי ששמשה כמפקחת על הבנייה.

ב. רטיבויות: המומחה איתר מספר רטיבויות בקירות הבית שמקורם הוא בכשל באיטום [פר' עמ' 58, ש' 9]. לדבריו, תיקון הרטיבות נעשה על ידי צביעת הקיר בו התגלתה. מעבר לכך, לא נדרשים תיקונים נוספים [פר' עמ' 54, ש' 23].
מנגד טענו התובעים, כפי שטענו לעניין תיקון הסדקים, שיש לצבוע את כל קירות החדר בו התגלתה רטיבות ולא רק את הקיר עליו התגלתה הרטיבות. לעניין זה צירפו התובעים המלצה של חברת "נירלט" לצביעת החדר כולו בשל הבדלי גוון שעלולים להיווצר עם צביעת קיר אחד בחדר [נספח יח' ל-ת/1].
הנתבעת הסבירה שבבית בוצע איטום כפי שנדרש על פי חוק התכנון והבניה. לטענתה, בעיית הרטיבויות נובעת מהשיפועים הקלים שנעשו על פי דרישת התובעת ופיתוח הגינה וריצופה, שנעשו על ידי התובעים לאחר שנכנסו להתגורר בבית , בצורה לקויה.
חרף העובדה שמומחה מטעם התובעים בדק את הבית בשנת 2008, לא צורפו תמונות עדכניות המעידות על קיומן של רטיבויות בבית, כפי שטוענים להן התובעים. כל שצורף על ידי התובעים הוא קובץ תמונות שצולמו בין השנים 2000-2002. תמונות אלה אינן יכולות להוות ראיה באשר לליקויים שהתגלו בשנת 2008 ובגינן הוגשה תביעה זו.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני מקבל את מסקנת המומחה לגבי אופן תיקון הליקויים ועלותם כדלקמן:

1. סימני רטיבות יבשים בתחתית הקיר של חדר העבודה: לפי קביעת המומחה יש לצבוע את הקיר בצבע המתאים. עלות התיקון עומדת על סך 250 ₪. מאחר שמדובר ברטיבות יבשה, התרשמותי היא שמדובר בתמחור סביר ולכן הנני מקבל את המלצת המומחה.

2. סימני רטיבות יבשים בקיר המזרחי והדרומי של פינת האוכל: לפי קביעת המומחה יש לתקן על ידי צביעה של קירות פינת האוכל וזאת לאחר הכנה מתאימה של שטח הקיר. עלות התיקון עומדת על סך 200 ₪. מאחר שמדובר בסימני רטיבות שהתגלו בשני קירות ובשל הצורך לבצע עבודת הכנה לשטח הקיר אני קובע שעלות תיקון ליקוי זה תעמוד על סך 600 ₪.

3. סימני רטיבות יבשים בתחתית הקיר המזרחי של המטבח: לפי קביעת המומחה יש לתקן על ידי צביעת הקיר לאחר הכנה מתאימה של משטח הקיר. עלות התיקון עומדת על סך 200 ₪. כפי שקבעתי לעיל, עלות תיקון רטיבות בקיר לאחר הכנתו הנה 300₪. לכן אני קובע שגם עלות תיקון ליקוי זה תעמוד על סך 300 ₪.

4. סימני רטיבות חמורים בתחתית הקיר הדרומי של החנייה המקורה: עלות התיקון עומדת על 2,100 ₪. התרשמותי היא שמדובר בתמחור סביר והנני מוצא לנכון לאמץ את קביעת המומחה.

5. סימני רטיבות בתחתית הקיר המזרחי בחדר הורים: לפי קביעת המומחה יש לתקן על ידי הורדת השכבות המתקלפות של הצבע (והטיח) ולבצע מחדש, כולל צביעה של כל הקיר. עלות התיקון עומדת על סך 400 ₪. לאור העבודה הנדרשת לצורך תיקון ליקוי זה אני קובע שעלותה תעמוד על סך 700 ₪.

6. המומחה לא מצא סימנים לחדירת רטיבות מקירות החוץ של חדר השירות.
סך עלות תיקון הרטיבויות שנמצאו על ידי המומחה הנה 3,950 ₪. על פי קביעת המומחה מדובר בליקויים שהם תולדה של פיקוח לקוי. לכן, אני קובע שהאחריות לליקויים אלה מוטלת על הנתבעת.

ג. תיקוני טיח: על פי חוות דעת המומחה נמצאו ליקויי טיח כדלקמן:
1. טיח בעל מראה לא אחיד בתקרה באזור הכניסה לבית ובחלק המערבי של חדר הדיור הצמוד לאזור הכניסה: לפי קביעת המומחה יש לתקן את הטיח ולאחר התיקון יש לצבוע את כל תקרת חדר הדיור. עלות תיקון הליקוי עומדת על סך 1,300 ₪. התרשמותי היא שמדובר בתמחור סביר ולכן הנני מקבל קביעה זו.

2. טיח לקוי על הקיר הצפוני של חדר השירות: לפי קביעת המומחה יש לתקן את הטיח ולצבוע את הקיר לאחר התיקון. עלות התיקון עומדת על סך 500 ₪. התרשמותי היא שמדובר בתמחור סביר ולכן הנני מקבל קביעה זו.

3. טיח לקוי בקירות ותקרת החניה המקורה: לפי קביעת המומחה נמצא ליקוי בתקרה בלבד. יש לתקן את טיח התקרה ולצבוע לאחר התיקון. עלות התיקון עומדת על סך 1,000 ₪. התרשמותי היא שמדובר בתמחור סביר ולכן הנני מקבל קביעה זו.

4. טיח לקוי בקיר הצפוני ובתקרת חדר הורים: לפי קביעת המומחה נמצא ליקוי בקיר בלבד. יש לתקן ולצבוע את הקיר לאחר התיקון. עלות התיקון עומדת על סך 750 ₪. קביעה זו של המומחה לא נסתרה. התרשמותי היא שמדובר בתמחור סביר ולכן הנני מקבל קביעה זו.

5. טיח לקוי בקיר המזרחי ובתקרה של חדר שירותים: לפי קביעת המומחה נמצא טיח לקוי בקיר המזרחי בלבד מעל לקרמיקה וסדיקה נימית. יש לתקן על ידי סתימת הסדק וצביעת הקיר. עלות התיקון עומדת על סך 400 ₪. מאחר שמדובר בתיקון סדיקה וטיח ולאור העלויות שנקבעו לעיל, אני קובע שעלות תיקון ליקויים אלה תעמוד על סך 700 ₪.

6. המומחה לא מצא טיח לקוי בתקרת הטבח, בקירות החניה המקורה ובקירות ותקרת הממ"ד.
סך עלות תיקוני הטיח שנמצאו על ידי המומחה הנה 4,250 ₪. לפי קביעת המומחה מדובר בליקויים שהם תולדה של פיקוח לקוי. לכן, אני קובע שהאחריות לליקויים אלה מוטלת על הנתבעת.

ד. מבואה
1. "חסר סף בדלת ואין הנמכה בריצוף החיצוני": נמצא שבתחתית דלת הכניסה לא קיים סף ובריצוף החיצוני אין הנמכה, בניגוד לתכניות. המומחה התרשם שהתובעת אישרה כי היא זו שביקשה לא לבצע את ההנמכה. בכך הודתה התובעת אף בחקירתה הנגדית כי לנוכח קיומה של מגבלה פיזית מסוימת היא דרשה שלא יהיו שיפועים ומדרגות בבית [פר' עמ' 25 ש' 27-32]. משכך, אינני רואה לנכון לזקוף ליקוי זה לחובת הנתבעים.

2. "קיימת רטיבות וסימני רטיבות בתחתית הקיר החיצוני": נמצאו סימני רטיבות יבשים בתחתית הקיר החיצוני ובצידי דלת הכניסה. לפי קביעת המומחה, המבואה נמצאת בחזית המערבית והיא פתוחה לגשם ורוח. יש להתקין גגון משופע בקדמת המבואה שימנע חדירת מי גשמים אליה. בנוסף, יש לצבוע את הקירות בצידי הדלת. עלות התיקון עומד על סך 1,300 ₪. התרשמותי היא שמדובר בתמחור סביר ולכן הנני מקבל המלצה זו. לפי קביעת המומחה מדובר בליקוי תכנוני-אדריכלי ותולדה של פיקוח לקוי. לכן האחריות בגין ליקוי זה מוטלת על הנתבעת.

ה. חדר עבודה: "צנרת הניקוז למי מזגן בחדר העבודה ממוקמת במקום בלתי הולם": לפי קביעת המומחה לא נמצא ליקוי במצב הקיים. מומחה בית המשפט לא נחקר על ממצא וממילא ממצאיו של נסתרו. משכך אינני מחייב את הנתבעים בגין רכיב זה.

ו. שירותי אורחים:

  1. סטייה ניכרת מהאנך בשני קירות: נמצא שקירות מערב ומזרח באזור העליון (טיח) בסטייה של עד כ-3.2% מהאנך. לפי קביעת המומחה יש לתקן על ידי סיתות, מילוי טיח בקירות וצביעה. עלות תיקון הליקוי עומדת על סך 600 ₪.
  2. טיח לקוי מעל החיפוי הקרמי: נמצא שהטיח אינו אחיד במראה, ישנן בליטות ושקערוריות. לפי קביעת המומחה עלות תיקון ליקוי זה כלולה בעלות התיקון של ס"ק (1).

בהתחשב בגודל הסטייה והעבודה הנדרשת לביצוע בשני קירות, ולאור עלויות הטיח והצביעה שנקבעו לעיל, אני קובע שעלות תיקון ליקוי זה תעמוד על סך 900 ₪. לפי קביעת המומחה שני ליקויים אלה הם תולדה של פיקוח לקוי. לכן האחריות בגינם מוטלת על הנתבעת.

3. "הקיר הגובל בפרוזדור סוטה מאופקיות בשיעור של 3 ס"מ למ"א: נמצא שקטע צר, כ-30 ס"מ בקיר זה סוטה אופקית ("קלין"). לפי קביעת המומחה, מדובר בליקוי שאינו ניתן לתיקון סביר. לפי הצעת המומחה יש לפצות את התובעים בגין ליקוי זה בסך 600 ₪. מאחר שמדובר בליקוי שאינו באחריות התובעים ול נוכח מיקומו, אני קובע שגובה הפיצוי שיש להעניק לתובעים בגין ליקוי זה הנו 900 ₪. לפי קביעת המומחה ליקוי זה הוא תולדה של פיקוח לקוי. לכן האחריות בגינו מוטלת על הנתבעת.

ז. "שיפור גימור ההלבשות" בחדר צפון מערבי: נמצא שההלבשות בסמוך לדלת לא מתואמות. לפי קביעת המומחה יש לתקן את הליקוי. עלות התיקון עומדת על סך 100 ₪. התרשמותי היא שמדובר בתמחור סביר ולכן הנני מקבל המלצה זו. לפי קביעת המומחה ליקוי זה הוא תולדה של פיקוח לקוי. לכן האחריות בגינו מוטלת על הנתבעת.

חדר אמבטיה: לטענת התובעים בחדר האמבטיה יש לשפר את האיטום סביב האמבט ודיפונו.
לפי קביעת המומחה, לא נמצא ליקוי באיטום סביב האמבט. מדובר באמבט יציב שבתחתיתו קיים דיפון מלא. לכן אין לפצות את התובעים בגין ליקוי זה. קביעה זו של המומחה לא נסתרה על ידי התובעים. לכן הנני מקבל את המלצת המומחה וקובע שלא נמצאו ליקויים בחדר האמבטיה.

ט. ממ"ד (חדר ארונות): לטענת התובעים בחדר הממ"ד התגלו שלושה ליקויים: נמצאו חריצים וקמטים במשקופי ומלבני דלת הממ"ד, נמצאה אי אטימה מוחלטת של הדלת וכן נדרש לשפר את גימור הטיח על הקירות והתקרה.
באשר לליקוי הראשון, מצא המומחה שקיימים שקעים מקומיים במשקוף בצד מערב. עלות תיקון ליקוי זה עומדת על סך 300 ₪. אולם, לפי קביעת המומחה לא נמצאו ליקויים נוספים בממ"ד. לדבריו, האטימה בדלת נפגעה עקב הוצאת סף המפתן על ידי התובעים ולכן לא מדובר בליקוי. גם באשר ל"גימור הטיח" קבע המומחה שלא קיים ליקוי. קביעות אלה של המומחה לא נסתרו על ידי התובעים. לכן הנני מקבל את המלצת המומחה וקובע שעלות תיקון ליקוי השקעים תעמוד על סך 300. פרט לליקוי זה לא קיימים ליקויים נוספים בממ"ד. לפי בדיקת המומחה מדובר בליקוי שהוא תולדה של פיקוח לקוי. לכן האחריות בגין ליקוי זה מוטלת על הנתבעת.

י. אי קיומו של סף דלת במבואה שביחידת הבנים: נמצא שאין סף בתחתית הדלת החיצונית ואין הנמכה בריצוף החוץ. כפי שכבר קבעתי, התובעת אישרה שהיא זו שביקשה להימנע מיצירת שיפועים ומדרגות. לכן ליקוי זה אינו באחריות מי מהנתבעים אלא באחריות התובעים. משכך, אינני מחייב את הנתבעים בגין ליקוי זה.

יא. חדר מדרגות:
1. "רוחב המהלך 75 ס"מ. נדרש רוחב מינימאלי-80 ס"מ": נמצא כי רוחב המהלך בין 80-81 ס"מ. המדידה בוצעה בהתאם לתקנות תכנון בניה. לפי קביעת המומחה לא מדובר בליקוי ואין לפצות בגינו. המומחה לא נחקר בעדותו על קביעה זו והיא לא נסתרה. לפיכך, הנני קובע שאין מדובר בליקוי.

2. "קיימות מדרגות טרפזיות שרוחבן המינימאלי 3-7 ס"מ (נדרש 17 ס"מ עפ"י תקנות התכנון והבניה)": המומחה מצא שקיימים שני מהלכי מדרגות תחתון ועליון. באזור המעבר בין שני המהלכים קיימות ארבע מדרגות טרפזיות בעלות שטח של 3,2,0,8 ס"מ. על פי תקנה 3.4.7 של תקנות תכנון בניה, שטח של מדרגה טרפזית לא יפחת מ-17.5 ס"מ. לפי קביעת המומחה מדובר בליקוי שאינו ניתן לתיקון סביר. המומחה העריך שבגין ליקוי זה נגרמת לבית ירידת ערך בסך 11,000 ₪.
בעדותו לפניי הסביר המומחה שליקוי זה אינו ניתן לתיקון מאחר ש"אם רוצים לתכנן כמו שצריך צריך לתת יותר מרחב ואז זה פוגע בחדרים האחרים" [פר' עמ' 57, ש' 27]. עוד הסביר המומחה ששטח מדרגה טרפזית כפי שקבוע בתקנות תכנון בניה נכון הן למדרגות בבניין משותף והן למדרגות בבית פרטי. לדבריו: "יש כל מיני פירושים שאומרים שהתקן שההתקנה למדרגות זה רק למדרגות חיצוניות, מה פתאום פנימיות. אני מתנגד לפירוש הזה ..." [פר' עמ' 58, ש' 26-27].
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני מעדיף את עמדת המומחה, בפרט שאופי התכנון שהוזמן מהנתבעת חייב התייחסות מיוחדת לנגישות. משכך ואף בהתחשב בהיותו של המומחה שמאי מקרקעין, אני מקבל את המלצת המומחה וקובע שבגין ליקוי זה חלה ירידת ערך לבית בסך 11,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום עריכת חוות הדעת.

3. "המעקה למדרגות אינו עומד בדרישות התקן": נמצא שהמעקה אינו עומד בדרישות התקן הישראלי. אולם, לפי חוות דעת המומחה המעקה הורכב על ידי התובעים, על פי תכנון שלהם. ממצא זה נתמך מתמונות הבית שהוצגו לעיוני. על כן, האחריות לליקוי זה מוטלת על התובעים בלבד.

יב. "מידות אגן הרחצה בחדר הרחצה אינן תואמות את דרישות התקן": נמצא כי מידות האגן ברצפה הינן 82 X 77.5 = 0.64 מ"ר, כאשר על פי "הוראות למתקני תברואה" נדרש שטח של 0.65 מ"ר לפחות. לפי הסברו של המומחה, קירות המקלחון בוצעו על ידי התובעים, כך שהקיר המזרחי במצב סגירה (לצורך רחצה) עשוי בצורה קשתית עד לרוחב של 80 ס"מ. מאחר שמידות האגן נקבעו על ידי מרכיב קירות המקלחון ובאחריות התובעים ומאחר שהמצב הקיים קרוב מאוד לדרישות "הוראות למתקני תברואה" סבר המומחה שלא מדובר בליקוי תכנוני אדריכלי. המומחה הוסיף שבעת ביקורו במקום, הסבירה לו הנתבעת שהתכנון המקורי היה בניית חדר רחצה משותף לשני החדרים. אולם לאחר מכן התבקשה הנתבעת להקצות חדר רחצה נפרד לכל חדר, מה שגרם לאילוצים בתכנון.
הסברו של המומחה סביר ומקובל עליי. התובעים לא מסרו גרסתם לעניין ליקוי זה. לכן הנני קובע שהאחריות בגין ליקוי זה מוטלת על התובעים.

יג. חצר צמודה:
1. "חלק ניכר מריצוף החצר ללא שיפועים כנדרש בתקן הישראלי . נמצאו שיפועים רבים עד 0.4% - נדרש מינימום 1%: נמצאו בריצוף החצר אזורים בהם השיפועים קטנים מהמינימום הדרוש (1%) באופן שמהווה ליקוי כמפורט להלן:
שיפועי משטח הריצוף ביציאה לגינה מחדר הדיור בצד מזרח, קטנים מ- 1%; השיפוע מהמבנה החוצה הוא 0.6% ובקצה המזרחי של המשטח אף פחות מכך (0.4%). בנוסף השיפוע בסמוך לקירות החוץ מתקרב ל-0%; בקצות המשטח, בצפון ובדרום, קיימים שיפועים של 0.7%, 0.8% שאף הם קטנים מהדרוש; בשביל הממשיך לכיוון צפון, בסמוך לקירות החוץ (בקטע הקצר באורך של כ-2 מ'), נמצאו שיפועים של 0.5%, 0.8%, הקטנים מהדרוש (השיפועים כלפי חוץ). בהמשך נמצאו שיפועים מתאימים לדרוש; גם בשביל הממשיל לכיוון דרום, בסמוך לקירות החוץ ובהמשך לכיוון דרום מערב, עד לפינה הדרום מזרחית של הבית, נמצאו שיפועים לקויים; בחדרים הגובלים בקירות חוץ, במשטחים ובשבילים, נמצאו מעל לשיפולים סימני רטיבות במצב של התייבשות וקילופי צבע. התובעים הרחיבו את המשטח ביציאה לגינה בצורה ניכרת, עד לקרבת הגבול המזרחי של החצר. נמצא כי שיפועי המשטח המורחב, בכיוון מזרח, לקויים אף הם 0.6%.
לאור האמור, מצא המומחה שחלק מהריצוף החיצוני (משטחים ושבילים) בוצע בשיפועים שכנראה תרמו, בנוסף לליקויים אחרים, לחדירת הרטיבות אל תוך הבית. לפי קביעת המומחה יש לפרק את הריצוף החיצוני ולבצע מחדש, כולל רובה, בשיפועים הדרושים לניקוז מי הגשמים במקומות הבאים:
משטח היציאה לגינה מתוך חדר הדיור; השביל הקצר מצפון למשטח (אורך השביל כ-2 מ'); השביל מדרום למשטח ועד הפינה הדרום מזרחית של הבית.
עלות עבודה זו, על פי הערכת המומחה עומדת על סך 7,000 ₪.

2. "עקב הרטיבות הרבה החודרת מסביב לבנין הן לחול המוצע והן לתחתי הקירות, יש צורך באיטום המסדים...": נמצאו סימני רטיבות שונים בחדרי הבית. לפי קביעת המומחה, בהנחה שאיטום המסד כשל באזורים בהם קיימים סימני רטיבות בחדרים, יש לבצע איטום מחדש על ידי יריעות איטום משוכללות על השטחים החיצוניים של המסד (איטום וחפירה- פירוק המרצפות מבוצע במסגרת סעיף אחר). עלות עבודה זו על פי הערכת המומחה עומדת על סך 2,000 ₪.

מאחר ששני ליקויים אלה שלובים זה בזה, אדון בהם יחדיו:
הנתבעת הסבירה שתכננה לבית שיפועים מינימאליים בהתאם לדרישת התובעת. לדבריה, התובעת דרשה לעשות כן מאחר שעברה מחלה קשה שגרמה לה לנטייה לנפילות. הנתבעת הסבירה לתובעת שלא ניתן לתכנן את הריצוף ללא שיפועים, זאת על מנת למנוע חדירת מים לבית. אולם "התובעת התנגדה באופן נחרץ ועל כן ולפי בקשתה ודרישתה תוכננו ונבנו שיפועים מינימליים" [ס' 25 ל-נ/1].
בעדותה לפניי הסבירה הנתבעת כדלקמן: "אני דרשתי שבכניסה לבית תהיה מדרגה של ס"מ שתאטום את הכניסה מהחזית ולא יכנסו מים לבית...נעמה היתה מודעת לזה והסברנו כמה וכמה פעמים והיא ביקשה שלא תהיה מדרגה שם בכניסה אמרה שעלולה להתקל בזה וליפול ואני כבדתי את הבקשה שלה מבחינה זו שלא רציתי שאדם יפול בביתו...שהיתה מוכנה להתפשר על מדרגה נעשתה מדרגה, כשלא היתה מוכנה להתפשר לא נעשו מדרגות הבית שלה והתכנון שלה. וגם היא אמרה את זה" [פר' עמ' 32, ש' 27-31, עמ' 33, ש' 15-16].
לעניין הרטיבויות הסבירה הנתבעת שבבית בוצע איטום כפי הנדרש על פי חוק התכנון והבניה. אחד הגורמים, לטענת הנתבעת, להתפתחות הרטיבויות היא השיפועים הקלים שנעשו בבית, על פי דרישת התובעת. עוד הוסיפה הנתבעת שפיתוח הגינה וריצופה נעשו על ידי התובעים לאחר שעברו להתגורר בבית ואינם תחת אחריותה.

התובעת אישרה בעדותה שעקב בעיה פיזית ממנה סבלה, ביקשה שלא יהיו מדרגות ושיפועים אולם: "בתנאי שלא ייגרם כל הנזק לבית...במקומות שהיה אילוץ יש שיפועים בבית ומדרגות בבית, איפה שלא היתה ברירה יש ואפילו שיפועים ניכרים, אני ביקשתי שיש איפה אפשרות לא לעשות שיפועים ומדרגות לא לעשות זה היה מאד ברור...ברור שבאופן מודע לא אסכים שתהיה רטיבות אצלי בבית זה מאד ברור" [פר' עמ' 25, ש' 30, עמ' 26 ש' 1-3, 6].
לטענת התובעים, האחריות לליקוי בשיפועים רובצת כולה על הנתבעת. הנתבעת הייתה אחראית לתכנון השיפועים ולפיקוח על מבצעי הריצוף, לרבות על "בומנייט" – מצע השבילים. אומנם התובעים ביצעו משטח ריצוף נוסף לאחר שנמסר להם הבית, אולם גם כאן זווית השיפוע של משטח הריצוף הנוסף, שנעשה על ידי התובעים, הוכתבה על ידי זווית השיפוע והריצוף המקורי שתוכנן ופוקח על ידי הנתבעת. לכן, ביקשו התובעים שלא להכיר באחריות תורמת מצידם לליקויים הנטענים לעיל.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני קובע שהאחריות לליקוי זה מוטלת על הנתבעת בלבד.
ראשית, הנתבעת היא שהייתה מופקדת הן על התכנון והן על ביצוע הבנייה.
שנית, שוכנעתי מגרסתה של התובעת, כי אם היה מוסבר לה שהיעדר השיפועים יגרום לבעיית רטיבות בבית, היא לא הייתה עומדת על בקשתה זו.

לפי חוות דעתו של המומחה עלות תיקון הליקויים אלה הוערכה בסך 9,000 ₪.
בשים לב לעבודה הלא מעטה ואף המורכבת הנדרשת לשם תיקון הליקויים ואשר כוללת, בין היתר חשיפת השטח, חפירה, איטום וריצוף מחדש; אורך הליקוי שנדרש לתקן; העלות הגבוהה של יציקת הבטון מסוג בומנייט; ריצוף מחדש ומשך הזמן לביצוע העבודה, אני סבור שעלות התיקון כפי שהוערכה על ידי המומחה מוטית כלפי מטה. לאחר שבחנתי את תמונות הבית ולאחר שהבאתי בחשבון שמדובר בעבודות ידניות לא פשוטות במתחם בנוי, אני רואה לנכון להכפיל את הסכום בו נקב המומחה לסך 18,000 ₪, בו תחוייב הנתבעת.

3. "על פי התכניות לא תוכננו גשמות ומרזבים וזאת כנדרש בהוראות למתקני תברואה. הדיירים התקינו גשמות ומרזבים בעצמם":
לפי הסבר המומחה, על פי התכניות שהוצגו לפניו, לא תוכננו גשמות ומזחלות בבית התובעים. על פי הוראות במתקני תברואה ובתנאים מסוימים, המתקיימים בבית התובעים, ניתן לנקז גג משופע על ידי שפיכה חופשית.
לפי ממצאי המומחה, מאחר שהצדדים לא העבירו אליו פרוגראמה המבטאת את הדרישות הסופיות של תכנון הבית, הוא אינו יכול לקבוע שאי תכנון גשמות ומזחלות הינו ליקוי תכנוני.

לטענת התובעים, המליצה להם הנתבעת לא להתקין מרזבים, על מנת שתיווצר "שפיכה חופשית". התובעים סמכו על הנתבעת והסכימו לכך. בדצמבר 2001 לאחר שירדו גשמים עזים, התנקזו המים וירדו מול פתחי היציאה של הבית. דבר זה גרם לחדירת מים מתחת לסף הדלת והקשה על התובעים לצאת ולהיכנס לבית. לו ידעו התובעים שאלה יהיו התוצאות של "שפיכה חופשית" לא היו מסכימים לכך. לכן, מדובר בכישלון תכנוני של הנתבעת.

לטענת הנתבעת לאחר שהסבירה לתובעים ש"שפיכה חופשית" "נשפך בצורה חופשית נרטבים ושיש מרזב נרטבים פחות ולא שלא נרטבים לגמרי" [פר' עמ' 32, ש' 23-24], ביקשו ממנה התובעים ליצור "שפיכה חופשית". לדבריה: "האסטטיקה אצל נעמה היתה מאוד חשובה ויכולתי להסביר לה את ההשלכות לכאן ולכאן היה לה קשה מאוד להחליט...היה לה התלבטות אם לקחת מרזב צבוע סמוי או מפח בסופו של דבר היא החליטה...והעדיפה לעשות שפיכה טבעית בגלל היופי" [פר' עמ' 32, ש' 11-14].
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אינני רואה לנכון לחייב את הנתבעת ברכיב זה.
ראשית, לא שוכנעתי שאכן היעדרם של המרזבים מהווה חסר על פי הנחיות התכנון הרלבנטיות, כפי שסבר גם המומחה.
שנית, אני מעדיף את גרסת הנתבעת במחלוקת זו על פיה למרות שהוסברו לתובעת ההשלכות היא העדיפה שלא להתקין מרזבים. גרסה זו מתיישבת עם אופיין של ההוראות הדקדקניות שמסרה לה התובעת מעת לעת [ראו נספחי ו' לת/1].

4. "עקב הרטיבות החודרת לבנין, נדרש להרחיק את המרזבים על ידי צינורות "4 אופקיים מחוץ למגרש: לפי קביעת המומחה, אחת ממטרות המשטחים והשבילים המרוצפים בהיקף הבית הוא להרחיק מי גשמים מקרבת המבנה ויסודותיו. עם תיקון המשטח והשבילים הלקויים, סביר שתובטח הרחקת מי הגשמים מקרבת המבנה ויסודותיו.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בעניין זה, אני סבור שהליקוי הנטען אינו מקים אחריות כנגד הנתבעת.
ראשית, יש להניח שהרטיבות תימנע לאחר תיקון החצר הצמודה.
שנית, מאחר שקבעתי שהנתבעת אינה אחראית לאי התקנת המרזבים, ממילא אין מקום לקבוע שהיא אחראית להרחקתם מהבית.

5. "קיימים ליקויים רבים בטיח החוץ – גליות, בליטות, חספוסים והתנפחויות, סדקים וגוונים שונים": בחזית המערבית והצפונית נמצא שקירות החוץ נצבעו בגוונים שונים (גוון תחתון כהה יותר). בגדר הצפונית נמצאו סדקים לרוב בכיוונים משתנים היוצרים תצורות של משושים. הדבר נובע, להערכת המומחה, מטיפול לא נכון בטיח. לפי קביעת המומחה יש לצבוע מחדש את הקירות בצבע חוץ, לאחר הכנה מתאימה של שטחי הצביעה. בגדר הצפונית יש לבצע תיקון של פני הטיח ולצבוע מחדש. עלות התיקון עומדת על סך 7,500 ₪. התרשמותי היא שמדובר בתמחור סביר ולכן הנני מקבל המלצה זו. לפי ממצאי המומחה מדובר בליקוי שהוא תולדה של פיקוח לקוי. לכן האחריות בגין ליקוי זה מוטלת על הנתבעת.

6. "חלק ניכר מהחצר ללא שיפועים וניקוז יעיל": נמצא שהחצר האחורית אינה מנוקזת כראוי ואין מוצא למי הגשמים. על פי תכנית קומת הכניסה ופיתוח, תוכננו שיפועים של פני החצר, אולם הגבהים הרשומים בתכנית זו אינם מתאימים לשיפועים המצוינים בתכנית, באזור החצר האחורית. המומחה בחן את הפתרון שתוכנן לניקוז המים באמצעות איסופם לבור ספיגה של מי גשם. פתרון זה לא נמצא על ידי המומחה כפתרון קבע. יתר על כן, בתכניות שהוצגו למומחה לא קיים תכנון מפורט של הבור. בנסיבות אלה אינני רואה לזקוף לחובתם של התובעים את כיסוי הבור באמצעות רחבת הריצוף שבוצעה על ידי התובעים.
לפי המלצת המומחה, יש לבצע חמישה פתחי ניקוז בקוטר מינימאלי של "4 בקירות הגדר המזרחית והדרומית ולהתאים את השיפועים בסמוך לקירות אלה, כך שמים יתנקזו לפתחים. פעולה זו צריכה להתבצע בתאום עם השכנים ששטחי החצרות שלהם נמוכים מחצר התובעים. עלות תיקון ליקוי הוערכה בסך 3,000 ₪. התרשמותי היא שמדובר בתמחור סביר ולכן הנני מקבל המלצה זו ומאחר שמדובר בליקוי תכנוני אני משית את החיוב על הנתבעת .

יד. "בניגוד לנדרש – אין תכנית קונסטרוקציה לגג. יש לבדוק את הקונסטרוקציה על ידי מהנדס ולהוסיף חיזוקים כנדרש על ידי המתכנן": המומחה הסביר שלא הועברו אליו תכניות קונסטרוקציה של הגג. לדבריו, מסרו לו הצדדים שתכניות כאלה לא הוכנו. נמצא שהקונסטרוקציה הקיימת עשויה מקרשים 5/15 ס"מ, יציבה וללא שקיעות ולקויים. כמו כן, לא נראו כל סימני רטיבות בגג. לפי מסקנת המומחה, לא קיים ליקוי ואין צורך להוסיף חיזוקים. מסקנה זו של המומחה לא נסתרה ועל כן אינני רואה לנכון לקבוע שמדובר בליקוי.

טו. "לאחר התיקונים יהא צורך בצביעה פנימית...": לפי מסקנת המומחה, הצורך בצביעה ועלותה כלולים באופן פרטני בסעיפי הליקוי הרלבנטיים ברחבי הבית. כמו כן, לא נמצא צורך בתיקוני טיח במסדים. לאור הסברו המפורש והפרטני של המומחה באשר לכל ליקוי, אופן תיקונו ותמחור סביר של עלותו, הנני מקבל את המלצת המומחה. על כן, אינני מחייב את הנתבעת בגין רכיב זה.

טז. "ירידת ערך הבית עקב הבעיה בחלל הגג":
המצב הקיים הוא שחלק ניכר מחלל הגג הינו בגובה שפחות מ – 1.80 מטר ואילו שטח של 10 מ"ר בלבד הוא בגובה מכסימלי של 2.10 מטר. יתר על כן, כעולה מתמונות שהוצגו לפניי [נספח ל' לת/1], חוצה את "רצפת" חלל הגג קורת בטון בגובה של כ – 60 ס"מ, אשר מפחיתה מאוד את יכולת הניצול של חלל הגג.

התובעים הסבירו שעל פי התכנון המקורי של הבית, נועד חלל עליית הגג לשמש חדר משחקים לילדיהם. לשם כך נדרש לבנות אותו באופן שיאפשר "תנועה חופשית של אנשים בעלי גובה מעל לממוצע". לדברי התובעת "מעולם לא תכננו שעלית הגג תהווה מגורים...התכוונו שתהווה מקום שהילדים יוכלו לשחק בו...שיהווה מחסן ושיהיה שם שולחם פינג פונג ואנשים שהם בגובה 1.85 מ' שיוכלו לעמוד שם. זה לא אמור להיות חדר מגורים". [פר' עמ' 21, ש' 1-4]. התובעת הסבירה שלאורך הליך בניית הגג הבטיחה לה הנתבעת שהגג יהיה גבוה, אך מעולם לא דיברה איתה על הצורך בהגשת תכניות בניה לאישור הוועדה לתכנון ובניה לשם כך. לאחר שהסתיימה בניית הגג, הבחינו התובעים שהוא נמוך מכפי שביקשו ורק אז הסבירה להם הנתבעת שאין אישור מהעירייה לבנות את הגג גבוה יותר.
יתר על כן, בחלל עליית הגג נוצקה קורה עולה שארכה 2.76 מ' ורוחבה 0.59 מ'. הקורה חוצה את עליית הגג באופן שמצמצם החלל אף יותר. בעדותה טענה התובעת: "...לאחר שהיתה צריכה להיות קורה בהתאם לתכניות ולא שמו אותה שכחו לבנות אותה ואז שהמהנדס ראה שלא עשו קורה סמויה בסלון הקימו ברגע אחרון קורה בתוך החלל הגג בעצם בצורה הזו כל החלל הגג שהיה אמור להיות פתוח נהרס...יש קורה עולה שכל חלל הגג בכלל נחסם ואין אפשרות של תנועה חופשית..." [פר' עמ' 22, ש' 3-7]. התובעת הסבירה שהייתה עדה לשיחת טלפון בין הנתבעת לבין הנתבע ובה שמעה את הנתבע מדבר על בנית הקורה בסלון. בתצהירה הסבירה התובעת שכשביקשו לברר את פשר בניית הקורה, הסבירה להם הנתבעת שבנייתה נדרשה על ידי הנתבע לאחר "ששכחו ליצוק קורת חיזוק בתקרה של קומה ראשונה או באחד הקירות שם". התובעת ביקשה מהנתבעת להרוס את הקורה, אולם בפועל הנתבעת לא הסדירה ליקוי זה עד היום. לטענת התובעים, הנקודה הגבוהה ביותר בחלל הגג היא 2.07 מ' ובמרחק מטר לערך, גובה החלל יורד ל-1.74 מ'. כך הפך חלל הגג למחסן קטן בלבד. מטעמים אלה ביקשו התובעים להכיר באחריות הנתבעים לליקוי זה ולפצותם בסך 40,000 ₪ בגין ירידת ערך.
מנגד, הנתבעת טענה בתצהירה שהתובעים ביקשו לתכנן חלל גבוה בגג על מנת להשתמש בו לצורך מגורים, מבלי להצהיר על כך. בהתאם לבקשה זו, הגישה הנתבעת תכנית לוועדה לתכנון ובניה אולם היא לא אושרה. הנתבעת נדרשה על ידי הוועדה להנמיך את חלל הגג וכך עשתה - בידיעת התובעים. הראיה לכך שהתובעים חתמו על תכניות הבניה.
במהלך עדותה עיינה הנתבעת בתכנית "קונסטרוקציה רצפת קומה א' גליון ק' 3" שהציגה לה ב"כ התובעים. הנתבעת אישרה שעל פי תכנית זו הקורה הייתה צריכה להבנות בשילוב עם תקרת קומת הקרקע, אך בפועל היא לא נבנתה כך. כשנשאלה מדוע, השיבה "לא זוכרת...נבנתה בצורה אחרת" [פר' עמ' 34, ש' 10, 12]. הנתבעת הסבירה שרק מהנדס יכול לשנות תכניות קונסטרוקציה. לדבריה: "כשהמהנדס עשה ביקורת בשטח כנראה ביקש לעשות את זה. כשאני אומרת מהנדס אני מתכוונת מר ציזלינג" [פר' עמ' 35, ש' 2-3].

הנתבע הסביר בעדותו לפניי שבעת הכנת תכנית קונסטרוקציה מטרתו היא "לבנות בית שיהיה יציב" [פר' עמ' 41, ש' 10]. שילוב הקורות עם קירות הבית נתון למשא ומתן בין מהנדס קונסטרוקציה לבין האדריכל. הנתבע טען בעדותו שבניית הקורה השוכבת בתקרת הסלון שונתה "ברגע האחרון", אך הוא אינו זוכר מדוע. בכל מקרה "אין מצב כזה" ששכחו לצקת קורה [פר' עמ' 44, ש' 14]. לדבריו: "או שנפל עמוד או שניסו לבטל עמוד לא זוכר מה הסיבה...אין שום צורך לשנות קורה שטוחה לקורה עולה...יש לי איזה חשש שנעשו שינויים במפלסי הגגות תקרה אחת גבוהה יותר ואחת יותר נמוכה וכך נוצרה הקורה הזו, לא זוכר..." [פר' עמ' 41, ש' 1-2, 4-5]. בהמשך הסביר הנתבע כדלקמן: "התכנית שאת מציגה לי ק'3 היא תכנית מוקדמת לפני שינויים ...השינוי כנראה נעשה בתאום בין המתכננת לבעלת הבית ללא ידיעתי להגבהת תקרת הסלון ל-4 מ' ורצפת החדרים תשאר בגובה המתוכנן המקורי וזה יצר את הפרש הקורה...הפרש המפלסים בין 3 ל- 4, הוא יצר את הקורה בחלל הגג לכן אין אפשרות להשתמש בחלל הזה לשחק פינג פונג" [פר' עמ' 41, ש' 21-26]. לדבריו, הגיע לבית לאחר ששינו את גובה תקרת הסלון ושינה את מידות קורת הברזל.

על פי התכניות שהועברו למומחה ובהתאם לביצוע בפועל, הסביר המומחה שאין כל אפשרות שחללי הגג השונים ישמשו למטרת מגורים (המטרה העיקרית על פי תקנות תכנון בניה). לעומת זאת שימוש למטרת אחסון (מטרת שירות על פי תקנות תכנון בניה) נמצא שטח מתאים בגודל 10 מ"ר בלבד.
על פי תקנה 2.03 לתקנות תכנון בניה, גובה מזערי של חדר בעליית גג, הנועד למטרה העיקרית, יהיה 1.80 מ' ובחלקו העליון לפחות 2.50 מ'. בהתאם לתקנה זו, גובה מזערי של חדר בעליית גג הנועד למטרת שירות יהיה גם הוא 1.80 מ' ובחלקו העליון לפחות 2.05 מ'
בבדיקת מידות חלל הגג מצא המומחה ששטח של 10 מ' הנו בגובה מקסימאלי של 2.10 מ' בלבד ואילו גובה יתר שטחי הגג נמצא פחות מ-1.80 מ'.
נוכח האמור הגיע המומחה למסקנה שאין כל אפשרות שחללי הגג ישמשו למטרה העיקרית ואילו למטרת שירות נמצא שטח מצומצם של כ-10 מ'.
על פי תכנית בנוי עיר נס 1/1, לצורך בניית עליית גג יש להגיש בקשה להיתר בניה מתאים (שאם וכאשר יאושר, יהא כרוך בתשלום היטל השבחה). בעת הביקור בבית, נמסר למומחה שלא הוגשה כל בקשה להיתר בעניין עליית הגג. יחד עם זאת, אין כל וודאות שבקשה כזו הייתה מקבלת אישור.
מאחר שלא הוגשה למומחה, על ידי מי מהצדדים, פרוגראמה, אין בידו לקבוע אם נדרשו תכנון וביצוע של עליית גג כלשהי. כך גם אינו יכול לקבוע האם יש ליקוי באי ביצוע עליית גג ואת האחריות לכך.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אינני רואה בעצם תכנון חלל הגג ליקוי. שוכנעתי שחלל הגג הוגבל על ידי מגבלות רגולטוריות של רשויות התכנון. כן שוכנעתי שרצונם של התובעים בעיצוב תקרה גבוהה בחלל הסלון, השפיע מאוד על גובהו של חלל הגג. על כן, אינני רואה לנכון לייחס לנתבעים אחריות לגבי עצם גובהו של הגג מאחר ששוכנעתי שבעניין זה פעלו הצדדים על פי תכניות מאושרות כדין ובהתאם למגבלות התכנוניות, כפי שמצא מומחה בית המשפט.
יחד עם זאת, אני סבור שדבר קיומה של קורת מבנה מבטון בגובה 60 ס"מ בחלק משמעותי מחלל הגג מהווה ליקוי של ממש. בהקשר זה גרסת התובעים הייתה אחידה, ברורה ומשכנעת, ממנה עלה שהם לא נתנו את אישורם ליציקת הקורה בחלל הגג. יתר על כן, הנתבעים לא מסרו הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע בסופו של יום לא נבנתה "קורה שוכבת" (קורה סמויה) בתקרת הסלון. מצופה היה מהנתבעת כמי שפיקחה על הליך בניית הבית ומהנתבע שהיה ממונה על בניית הקורה למסור הסבר אחיד, מפורט וממצה לעניין זה.
התרשמתי שהקורה נוצקה תוך כדי ההתקדמות בבנייה ובלא קבלת אישורם המוקדם של התובעים. יתר על כן, כעולה מעדותו של הנתבע, השינוי נעשה "בלי תכנית". מדובר בחריגה של ממש הן מהסטנדרט המקצועי המצופה ממהנדס קונסטרוקציה והן ממי שמבצע פיקוח על הבניה. יתר על כן, גם במישור החוזי עסקינן בהפרת התחייבות מפורשת שנקבע בהסכם עם הנתבעת [ס' 7.10 להסכם].
מטעמים אלה אני קובע שהנתבעת והנתבע אחראים, ביחד ולחוד, לכשל בבניית חלל הגג במובן זה שגרמו לכך שקורת בטון בגובה 60 ס"מ תגביל את שטח חלל הגג (10 מ"ר). בנסיבות אלה, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצג ת/4, אני מעריך על דרך האומדנא את הפגיעה שנגרמה לתובעים כתוצאה מההגבלה שנוצרה בחלל הגג בסך 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד הנקוב בחוות דעת המומחה .

יז. "פתרון בעיית האקוסטיקה – התברר בעת תחילת המגורים בבית שבחלל הבית בעיות אקוסטיקה": לפי קביעת המומחה, על מנת שניתן יהיה להתייחס לנושא אקוסטי כלשהו, יש צורך בראש ובראשונה לערוך בדיקה על ידי מומחה לאקוסטיקה בליווי מכשור מתאים, לרבות קביעה בצורך בתיקונים הנדרשים ופרטיהם. במסגרת שאלות ההבהרה מצא המומחה לנכון לקבוע ש"במבנה גדול יחסית כמו המבנה של התובעים לא נראה לי כי הענין משמעותי." [ס' 18 למב/1/ב]. בנסיבות אלה, ומאחר שחוות דעת מומחה לאקוסטיקה לא הוגשה על ידי התובעים, כמו גם העדר התייחסות בסיכומי התובעים, אני קובע שהתובעים לא הוכיחו ראש נזק זה שממילא נזנח בסיכומיהם.

35. התובעים יצאו כנגד התמחור שקבע המומחה, תוך שהם מסתכמים על "מחירון דקל" והצעות מחיר של קבלנים בשוק החופשי.
מעבר לקביעותיי דלעיל, במסגרת ניתוח כל ליקוי וליקוי, אציין שעסקינן בבית שנבנה בבנייה עצמית, כאשר התובעים שימשו הלכה למעשה כקבלן ראשי, תוך שהם מסתייעים בקבלני משנה שונים, בראשם הנתבעת. הבנייה נסתיימה באמצע שנת 2001. במובן זה, גישתם הכללית של התובעים, לעריכת שיפוץ מקיף של ביתם, תוך חיוב הנתבעים בעלויות אלה אינה יכולה להתקבל. מטעמים אלה, ואף בהתחשב בהיקף הליקויים, אינני רואה לנכון לפסוק לזכות התובעים פיצוי בגין נזק לא ממוני.

36. להערכת המומחה, תיקון הליקויים יצריך 8 ימי עבודה, בהם לא ניתן יהיה להתגורר בבית. בהתחשב בכך אני מעמיד ראש נזק זה על דרך האומדנא, בגין דיור חליף בסך 7,500 ₪. הואיל ותיקון הליקויים הוא פרי אחריותה של הנתבעת, היא שתחויב בראש נזק זה.

37. סיכומם של עלות תיקון הליקויים הוא סך 74,134 ₪. סכום זה כולל מע"מ (7,786 ₪), הצמדה למדד תשומות הבניה נכון לחודש מאי 2010 (3,833 ₪), שלושה ביקורי פיקוח הנדסי כולל מע"מ (5,265 ₪) ו- 25% עבור ביצוע העבודה על ידי קבלנים מזדמנים (11,450 ₪).
38. התובעים קיזזו משכרה של הנתבעת סך 21,050 ₪, השווה ל - 5,000 דולר [ס' 12 לנ/1; ס' 21.2 לת/1], בגין ליקויי הבנייה. לפיכך, יש להפחית סכום זה מחיוביה של הנתבעת, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך 22.12.01, מועד מכתב הדרישה של התובעים לעניין ליקויי הבנייה [נספח ז' לת/1]. סך ההפחתה הנו 38,563 ₪ ליום מתן פסק הדין . מכאן שעל הנתבעים לפצות את התובעים בסך: 35,571 ₪ ( 74,134 ₪ - 38,563 ₪).

39. ירידת ערך לבית, בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק הינם: בגין המדרגות הטרפזיות סך 12,154 ₪ (הכוללים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.8.10); סך 2 2,099 ₪ בגין הקורה בגג (הכוללים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.8.10) – חיוב זה חל על התובעת והנתבע ביחד ולחוד.

39. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נידחות.

40. סוף דבר - התביעה מתקבל ת בחלקה כדלקמן:
אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:
א. סך 35,571 ₪ ליום מתן פסק הדין בגין ליקויי בנייה.
ב. סך 7,500 ₪ ליום מתן פסק הדין בגין דיור חלוף.
ג. סך 12,154 ₪ בגין ירידת ערך לבית בשל המדרגות הטרפזיות.

אני מחייב את הנתבעת והנתבע ביחד ולחוד בסך 2 2,099 ₪ בגין ירידת ערך לבית בשל הק ורה בגג.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את הנתבעת בהוצאות משפט חלקיות:
מחצית אגרת בית המשפט וכן חלקם של התובעים בשכר מומחה בית המשפט. עוד אני מחייב את הנתבעת בשכ"ט ב"כ התובעים, על הצד הנמוך, בסך 5,500 ₪.
אין צו להוצאות או לשכ"ט לחובת הנתבע, מר ציזלינג.

סכום פסק הדין ישולם לא יאוחר מיום 20.12.12.

ניתן היום, כ"ז חשון תשע"ג, 12 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.