הדפסה

בר עוז נ' המוסד לביטוח לאומי

לפני: כב' השופט צבי פרנקל

המערער:
חנן בר עוז, ( ת.ז.-XXXXXX242)
ע"י ב"כ: עו"ד דנה לוטן
-
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אילנית גדקר-אהרוני

פסק דין

1. הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהחלטתה מיום 9.7.12 קבעה כי אין קשר סיבתי בין ירידה בשמיעה של המערער לבין תאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה מיום 7.5.10.

2. המערער טוען שהוועדה הרפואית לערררים טעתה כאשר שללה קשר סיבתי בין תאונת העבודה לבין הפגיעה בשמיעה. המערער הפנה למכתב של ד"ר ברנר מיום 10.10.11 בו כתב לרופא התעסוקתי כי על סמך בדיקה מיום 27.11.11 הפגיעה בשמיעה של המערער היא כתוצאה ישירה מתאונה שעבר ביום 7.5.10. לאור זאת מבקש המערער שהועדה תתייחס לחבלה בראש הנובעת מן התאונה ותקבע נכות בגין ליקויי השמיעה.

3. ב"כ המשיב טוענת כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה. לטענתה הוועדה הקשיבה לתלונות המערער וציינה בפרק הסיכום והמסקנות כי מדבריו של המערער עולה כי הירידה בשמיעה החלה כמספרחודשים לאחר התאונה, ולאור העובדה שאין מדובר בחבלת ראש קבעה הועדה כי אין קשר סיבתי בין הירידה בש מיעה לתאונה, ולכן לא נפל פגם משפטי בכך שדחתה את הערעור.

4. הועדה נשוא הערעור התכנסה ביום 7.5.12 שמעה את המערער כתבה בפרק נימוקי הערעור מפי המערער:-
"באחת הפעמים שלחו אותי לב. שמיעה ירדה לי השמיעה. הירידה בשמיעה החלה כשלושה חודשים, לפני שמונה נשלחתי למכון לבדיקת שמיעה. כאבי ראש חזקים לוקח כדורים עובד יותר במשרד. אחרי התאונה שבה נחבלתי בגב ישבתי חודשיים בבית. "

הוועדה כתבה בפרק הסיכום והמסקנות:-
"החולה מספר על ירידה בשמיעה מספר חודשים ח לה ליקוי שמיעה בדרגה קלה, מדובר בתלונה על ירידה בשמיעה ללא חבלת ראש ולכן אין קש"ס בין הירידה בשמיעה לארוע הנדון . דוחה ערר התובע."

5. המערער נפגע בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה בה נחבל בגב התחתון. נקבעה לו דרגת נכות זמנית בשיעור של 15% בתחום הפסיכיאטרי והנוירולוגי עד ליום 16.1.13.

6. ביום 5.12.11 הגיש המערער תביעה להחמרה, הועדה הרפואית מדרג ראשון ביום 21.3.12 קבעה שאין קשר סיבתי בין תלונותיו בתחום אף אוזן גרון לבין התאונה .

הועדה ציינה בממצאי הבדיקה :
"בדיקת אוזניים תופית תקינות לפי דו"ח מיום מ- 8.5.10 התובע נחבל באזור גב תחתון אין עדות לחבלת ראש או זעזוע מוח. בדיקת שמיעה מ – 13.3.11 כ – 10 חודשים לאחר האירוע עקומה עצבית שטוחה ואין התאמה בין PTA ל – FRT (תוצאות לא אמינות)"

בפרק הסיכום כתב הועדה:
"אין קשר סיבתי בין תלונותיו בתחום א.א.ג והתאונה הנידונה פגיעות מסוג זה לא גורמות לא לירידה בשמיעה ולא לרעשים באוזניים והתוצאות של בדיקת השמיעה היחידה שהוצגה אינה אמינה."

7. כאמור על החלטת הועדה הרפואית הגיש המערער ערר על הועדה הרפואית לעררים וועדה זו דחתה את הערר. המערער הפנה למכתבו של ד"ר ברנר רופא אף אוזן גרון שכתב ביום 27.11.11:
"לכבוד
רופא תעסוקתי
בבדיקה שנעשתה ב – 27.11.11

עקב ביקור חוזר מתאריך 10.10.11
לאחר תאונת דרכים ליקוי שמיעה והופיעו ציפצופים באוזניים
חבלה בראש וצווא וגב

ממצאים: ביקור חוזר מתאריך 10.10.11
רירית באף ולוע תקינה ותופיות תקינות בדיקת שמיעה כ-50 דב בתדירות הדיבור ו60 דב ב4000 בשני אוזנים.
לפי הממצאים הפגיעה בשמיעה הינה כתוצאה ישירה מן התאונה שעבר בתאריך 7.5.10.
אבחנה: DEAFNESS"

כאן המקום לציין שבאותו יום נתן ד"ר ברנר מכתב נוסף לרופא המטפל בו אין אזכור לקשר בין ירידה בשמיעה לתאונה שעבר התובע, כלומר אותו מכתב בדיוק ללא המשפט הקושר בין התאונה לירידה בשמיעה.

8. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. איבר הגוף שהוכר כנפגע בתאונה היה הגב התחתון לא הוכרה פגיעת ראש. הועדה הרפואית הסבירה מפני מה אין מקום להכיר בירידה בשמיעה כקשו רה לתאונת העבודה מדובר בקביעה רפואית ואין מקום להתערב בה. מכתבו של ד"ר ברנר אליו מפנה ב"כ המערער אינה חוות דעת ולכן לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה כאשר לא התייחסה לאותו מסמך. מה עוד, שבאותו יום כתב אותו רופא מכתב אחר ובו לא קישר בין הירידה בשמיעה לבין התאונה.

9. כאמור לא מצאתי פגם משפטי בהחלטת הועדה הרפואית ולכן דין הערעור להידחות.

10. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שה תמנה לכך על ידי הנשיאה.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ג, (25 אפריל 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.