הדפסה

בר משיח נ' זינגר

בפני
כב' השופט עמית יריב

תובע

יניב בר משיח

נגד

נתבעת

יהודית זינגר

פסק דין

לפניי תובענה לביצועם של שני שיקים בסך כולל של 14,698 ₪ (בערכי קרן), שלגביהם ניתנה רשות להתגונן בהחלטת כב' השופט ירון גת ביום 1.11.2013 (להלן: "השיקים")
על העובדות שלהלן אין מחלוקת בין הצדדים:
הנתבעת התקשרה עם חברת שגב גל אור דיזיין (להלן: "מטבחי שגב"), והשיקים נמסרו לידי מר דוד פרז, מנהל מטבחי שגב, אגב ההתקשרות החוזית האמורה (להלן: "עסקת היסוד").
השיקים הגיעו לידי מטבחי שגב כאשר אינם נושאים את שם המוטב, אולם סחרותם הוגבלה בהוספת המילים "למוטב בלבד" בתוספת שרטוט ("קרוס"), וכן באי-הופעת המילה "לפקודת" בשורת המוטב.
הנתבעת טענה בתצהיר התומך בהתנגדות, אשר הפך לכתב ההגנה בהליך, כי:
"החברה [ מטבחי שגב – ע"י ] לא קיימה את העסקה ונאלצתי להוציא כספים רבים נוספים לצורך השלמת המטבח." (סעיף 9 לתצהיר התומך בהתנגדות).
כב' השופט גת ראה בהצהרה זו, כשנוספה אליה עדותה של הנתבעת במסגרת הדיון בהתנגדות, טענה לכישלון תמורה חלקי – ונאות, לצורך שקילת ההתנגדות, להניח כי בפי הנתבעת טענה לכישלון תמורה חלקי בלתי קצוב.
לאחר ששמעתי את הצדדים, ועיינתי בחומר שבתיק בית המשפט, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל במלואה, וכי אין בפי הנתבעת הגנה מפני השטרות.
בפתח פסק הדין אציין, כי דיון ההוכחות התנהל בהקלטה, והפרוטוקול המתומלל טרם הועבר לבית המשפט, אולם פסק דין זה מבוסס על החומר שבתיק, ועל תרשומות מתוך העדויות והסיכומים שערכתי לעצמי בזמן אמת.
הטענה היסודית שבפי הנתבעת נוגעת לכך שהתובע לא רשאי היה כלל לקבל לידיו את השיקים – מאחר שסחרותם הוגבלה. את יתדותיה תומכת הנתבעת בהלכה שנקבעה בפסק הדין בע"א 1560/90 משה ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מח (4) 498 (1994) (להלן: "הלכת ציטיאט").
אלא שהלכת ציטיאט – אשר על מכונה עומדת, כמובן, וכבודה – במקומו מונח, אינה רלוונטית לענייננו כלל ועיקר. בעניין ציטיאט נדונה השאלה, מהו היחס הנכון בין המילים "שלמו לפקודת" המודפסות על פני השיק ובין הגבלת הסחרות "למוטב בלבד" שנוספה עליו בכתב יד.
אין חולק כיום, כי כאשר סחרותו ועבירותו של שיק מוגבלת במילים "למוטב בלבד", אין המוטב רשאי להוסיף ולסחר את השיק הלאה.
אלא שלא זה המצב בענייננו. בעניין שנדון בהלכת ציטיאט, הופיע על פני השיק שמו של המוטב, כלומר – מדובר היה בשיק למוטב בלבד, כאשר זהות המוטב – הייתה ברורה וגלויה על פני השטר. לא כן בענייננו: הנתבעת מסרה בידי פרז שיק חתום, נושא סכום ותאריך, אך ללא שם המוטב. על כן ההגבלה "למוטב בלבד" אינה חלה, עד למועד שבו השלים האוחז את פרטיו, מכוח סעיף 19 (א) לפקודת השטרות.
על פי סעיף 6 (א) לפקודת השטרות, "שטר שאיננו בר-פרעון למוכ"ז צריך שהנפרע יהא נקוב בו בבהירות סבירה, אם בשמו ואם בדרך אחרת", ומשלא צויינה זהות הנפרע על פני השיק, יש לראותו כשיק למוכ"ז.
מהי המשמעות הנודעת לשיק "פתוח" (קרי – ללא ציון שם המוטב) הנושא הגבלת סחרות ועבירות? המשמעות היא, לטעמי, אחת בלבד, והיא שפירעון השיק צריך להיעשות לאחר השלמתו, ולאחר השלמתו, מכוח סעיף 19 (א) לפקודה – לא ניתן לשוב ולסחרו עוד.
בית משפט השלום בהרצליה (כב' הרשם צחי אלמוג) התייחס לסוגיה זו במסגרת ת"ט 5888-07-09 ציקרול המרה בינ"ל בע"מ נ' ירון אריאלי (החלטה מיום 16.11.2009) וקבע כי:
"מתן שיקים לאדם אחר ללא ציון שם הנפרע ועם הכיתוב "למוטב בלבד" משמעותה מתן הרשאה למחזיק בשיקים להשלים את שם הנפרע." (סעיף 4 להחלטה).
קביעה זו נראית לי כסיכום נכון וראוי של הדין החל בעניין זה.
אשר לטענתה של הנתבעת, כאילו "רומתה" בידי מר פרז, אשר השים עצמו כמחתים את השיקים שמסרה לידיו בחותמת חברת מטבחי שגב – ראשית, טענה זו אין כוחה יפה מול צדדים רחוקים לשטר, וכל כולה במערכת היחסים החוזית שבין הנתבעת ובין מטבחי שגב. אעיר עוד, כי לטענה זו לא הובאו ראיות פרט לעדותה של הנתבעת עצמה, אשר לנוכח הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות, יש קושי ממשי לבסס עליה ממצא עובדתי.
אולם מעבר לזאת. אני סבור כי על המוסר שיקים לאדם אחר מוטלת אחריות לשיקים שמסר, וככל שאין הוא מבקש ליתן בידי האדם המקבל את השיקים הרשאה למלא בהם את שם הנפרע – הנטל על המושך לוודא את רישום שם המוטב בשיק למוטב בלבד. משלא עשתה כן הנתבעת, ומבלי לטעת מסמרות בטענתה ביחס למטבחי שגב – אין לה אלא להלין על עצמה.
בשלב זה ניתן היה לסיים את הדיון, מאחר שהתובע הוכיח כי הוא אוחז כשורה בשיק, קיבל אותו בתום לב ובעד ערך, לאחר ששיק קודם מתוך אותה סדרה – נפרע כסדרו. אולם אתייחס, בקצרה בלבד, לטענת כישלון התמורה.
כאמור, טענתה של הנתבעת במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר – הייתה טענה כללית ביותר, כאילו מטבחי שגב "לא מילאה את ההסכם". הנתבעת לא פירטה בתצהירה מה התחייבה מטבחי שגב לספק, מה סיפקה בפועל, ומהו הפער. יתרה מכך. הנתבעת עצמה צירפה לתצהיר העדות הראשית מטעמה את נספח א' – הוא פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון (כב' הרשם הבכיר נועם רף) בת"ק 56266-04-13 (להלן: "התביעה הקטנה").
המדובר בתביעה שהגישה הנתבעת דכאן נגד מטבחי שגב ונגד מר דוד פרז באופן אישי. הנה כך תיאר בית המשפט את תביעתה של הנתבעת בתביעה הקטנה:
"לטענת התובעת, לא סופקו כל הפריטים אשר היו אמורים להיות מסופקים לה, סופקו פריטים לקויים או פריטים שלא הזמינה אשר חלקם הייתה צריכה להחליף או לתקן, היו ליקויים בעבודה אותם הייתה צריכה לתקן וכן נגרם נזק בלתי ניתן לתיקון למזנון המהגוני בסלון ביתה" (סעיף 4 לפסק הדין בתביעה הקטנה)
הנה כי כן, לא "כישלון תמורה" מלא טענה הנתבעת בתביעה הקטנה, כי אם – לכל היותר – כישלון תמורה חלקי. אלא שגם טענות אלה של הנתבעת (התובעת בתביעה הקטנה) נדחו אחת לאחת בפסק דינו המנומק והמקיף של בית המשפט לתביעות קטנות, כאשר לעניין טענות הקיזוז קבע בית המשפט לתביעות קטנות, כי אלה יידונו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.
מכאן שגם הטענה לכישלון תמורה – מלא או חלקי – אינה יכולה לעמוד, משהוכרעה בפסק דין חלוט של בית המשפט לתביעות קטנות.
בהערת אגב אציין, כי טענת ב"כ הנתבעת במסגרת סיכומיה, כי הנתבעת לא הייתה מיוצגת בבית המשפט לתביעות קטנות – לאו טענה היא: מאחר שהנתבעת היא שיזמה את ההליך בבית המשפט לתביעות קטנות, הרי שהיה בידה לפתוח הליך של תביעה בסדר דין מהיר בבית משפט השלום, ולהיות מיוצגת כדבעי. משלא עשתה כן – אין לה אלא להלין על עצמה.
אשר לטענת הקיזוז – דין הטענה להידחות. זכרה של טענה זו לא בא בגדר התצהיר התומך בהתנגדות לביצוע השטר, שהפך לכתב הגנה, ובוודאי שלא הועלה בפירוט המתחייב מטענת קיזוז על פי הפסיקה. משכך, ומשלא הועלתה טענת קיזוז במסגרת ההתנגדות – ממילא לא ניתן לראות את טענת הקיזוז ככזו שניתנה רשות להתגונן בה. כל טענות הקיזוז במסגרת התצהירים שהוגשו – הן בבחינת הרחבת חזית בוטה, אשר אין להתיר.
הטענה – שהועלתה לראשונה בתצהירי הנתבעת, ושזכרה לא בא בגדרי התצהיר התומך בהתנגדות – בדבר תחולת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג – 1993 – נדחית אף היא. משהוברר, כי עסקת הניכיון (או ההלוואה, ולענייננו אין חשיבות להבחנה בין השתיים) נעשתה מול חברת שגב מטבחים, ממילא חל החריג המופיע בסעיף 1 לחוק, המחריג לווה שהוא תאגיד מתחולת החוק.
הפועל היוצא הוא, שטענות ההגנה של הנתבעת – נדחות. התובע יהיה רשאי לשפעל את הליכי ההוצאה לפועל בתיק שמספרו 01-XX537-13-0 וע יכוב ההליכים שניתן בגדרי התיק – בטל.
הנתבעת תישא בהוצאות התובע בניהול ההליך בסך 1,500 ₪, וכן בשכ"ט עו"ד בסך 8,500 ₪. סכומים אלה יצטרפו לסכום קרן החוב בתיק ההוצאה לפועל, ויישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
ניתן היום, י"ח חשוון תשע"ה, 11 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.