הדפסה

בר לב נ' רשות המיסים בישראל

בפני
כב' הרשמת הבכירה – יפעת אונגר ביטון

התובע

עו"ד איל בר לב

נגד

הנתבעת

מדינת ישראל - רשות המיסים, אגף מכס ומע"מ

פסק דין

בפני תביעה קטנה ע"ס 20,000 ₪, להחזר כספים ששילם התובע לנתבעת תחת מחאה ולפיצוי בגין עגמת נפש.

טענות הצדדים

1. התובע טוען בתביעתו, כי ייבא ארצה מארה"ב רכב מסוג טיוטה קאמרי משנת ייצור 2012 (להלן: "הרכב") ושילם את מלוא המסים החלים על הייבוא. דא עקא, כי הנתבעת דרשה סך נוסף של 6,428 ₪ כתנאי למתן אישור לשחרור הרכב מהנמל.

2. בלית ברירה, הגם שלשיטת התובע מדובר במס יתר, שילם את הסכום האמור עד לבירור שתערוך הנתבעת בעניינו . התובע טוען, כי מקץ למעלה משנה, וחרף פניות חוזרות, לא שעתה הנתבעת לדרישתו להשיב לו את הסך הנ"ל, ומכאן תביעתו.

3. הנתבעת טענה, מאידך, כי ברשומון הייבוא של הרכב הצהיר התובע (או מי מטעמו) על ערכו של הרכב לצרכי מס. ברם, חקירה שערכה הנתבעת, באמצעות יחידת מכס אשדוד, העלתה כי ערך הרכב שהוצהר נמוך מערך רכישתו, ולפיכך נדרש התובע להשלים את החסר.

4. בכתב ההגנה נטען כי בדיקה פיזית של הרכב הביאה לגילוי מסמך המשקף את ערך הרכב האמיתי – 26,830$ ולא 22,485$ כפי שהוצהר ע"י התובע. זו אף זו, מד הק"מ ברכב העיד על 72 מייל ואילו לפי רשיון הרכב האמריקאי 25 מייל. בדיקה נוספת, עם מחירוני רכב אמריקאיים, העלתה שהמחיר המוצהר נמוך ביחס לכלי רכב בעלי נתונים דומים בתקופה הרלוונטית.

5. נוסף לאמור, רישיון הייבוא של משרד התחבורה העיד כי התובע הצהיר על רכישה בסכום של 24,450$. לעומת זאת, בארה"ב דווחה המכירה בסך 25,500$ (נספחים 6 ו- 7 לכתב ההגנה). לפי נתון זה חושב המס.

עוד עלה, מהנתונים שנתווספו בעת הבירור, כי התובע הצהיר על סווג כוזב של הרכב, קרי, כטובין שעליהם חל מס בשיעור 20%, בעוד שהסווג הנכון מטיל מס בשיעור 30%.

אשר על כן נדרש התובע לשלם מס בסך 10,248 ₪, לפי הודעת החיוב (נספחים 8 ו- 9 לכתב ההגנה).

6. הנתבעת מוסיפה וטוענת שפניית התובע בכתב, מיום 2.6.13 להשבת הסך הנ"ל, נענתה יומיים לאחר מכן, במכתב לפיו הועבר הנושא לבדיקה בחו"ל, שיכול ותמשך מס' חודשים (נספח 5 לכתב ההגנה). מכתבו הנוסף של התובע, מיום 3.3.14 לא הגיע לידי גובה בית המכס אשדוד והתובע לא צירף ראייה על מסירתו.

7. לאו כל האמור טוענת הנתבעת כי פעלה בהתאם לפקודת המכס, תוך הפעלת שיקול דעת סביר ואיזון בין האינטרסים המנוגדים של הצדדים. כמו כן ערכה בירור ראוי ומקיף ביחס לטענותיו של התובע, ממנו הסתבר כי המס שנדרש לשלם התובע כתנאי לשחרור הרכב ממכס נמוך מהמס שעליו לשלם בפועל ולכן נדרש לשלם את ההפרש. הנתבעת הוסיפה וטענה כי לאורך הבירור עמד התובע בקשר עם נציגיה, שנאותו להשיב לו כי עניינו עוד מצוי בבדיקה, קל וחומר כשעסקינן בחקירה המבוצעת בין היתר בסיוע רשויות זרות. אף לאחר תום החקירה הואילו נציגי הנתבעת לקיים פגישה עם התובע ולהסביר לו את פשר חישוב המס, לאור הנתונים החדשים שהתגלו, ומסרו לו אותו גם בכתב. על כן מכחישה הנתבעת כל טענה בדבר עגמת נפש בכלל, ובסכום לו טוען התובע בפרט.

דיון והכרעה

8. השאלה העיקרית שבמחלוקת היא מהו המס האמיתי שהיה על התובע לשלם בעד יבוא הרכב. בסיכום שמיעת הראיות, ובמסגרת סיכומיו המשיך התובע והחזיק בטענה כי שילם מלכתחילה את מלוא המס הנדרש, לפי ערך הרכישה האמיתי של הרכב שהינו 22,450$, כפי שצוין בחשבונית הרכישה ובטופס הבנקאי של העברת הכספים לחו"ל, ובתוספת עלויות הובלה בסך 830$.

מאידך, לשיטת המדינה, יש לגזור המס הנכון מערך הרכישה כפי שבא לידי ביטוי בדווחי הרשויות הזרות, קרי – 25,500$ ובשיעור 30% כמתחייב מהסיווג ההולם את הרכב. לדידה של הנתבעת מס זה גבוה אף מסכום העירבון שדורש התובע להשיב לידיו. יש להעיר כי אליבא ההגנה, בשל טעות הקלדה, חושב המס עפ"י ערך עסקה 25,000$ בלבד, כלומר לזכות התובע, ואין היא מבקשת לתקנה.

9. ראוי לפתוח את הדיון בכלל היסודי לפיו בית המשפט לתביעות קטנות אינו כבול בשיקוליו לדיני הראיות ולכללים הדיוניים. יחד עם זאת, הנחתי מול עיני את הסכמת הצדדים, כעולה מסיכומיהם, לפיה נטל ההוכחה לגבי הערך האמיתי של הטובין נשוא הייבוא מוטל על התובע.

10. לשיטת התובע, עמד בנטל המונח על שכמו והוכיח כי מחיר העסקה האמיתי הינו 22,450 דולר וכי ערך ההובלה האמיתי הינו 830 דולר. התובע משית את מסקנתו האמורה על חשבונית הספק, המצורפת כנספח לרשומון, ממנה עולה כי המחיר של הרכב לרבות האביזרים הינו 22,450 דולר; על מסמך בנק לאומי מיום 29.3.2013 המעיד על העברה בנקאית לחו"ל בסך 22,450 דולר ועל עדותו בדבר מחיר ההובלה בסך 830$.

עוד מוסיף התובע וטוען כי המחיר הנ"ל מוכח לפי שנת הייצור של הרכב (2012), מועד רכישתו (סוף מרץ 2013) , ורכישתו מתצוגה, מהם עולה המסקנה כי המחיר המוצע של הרכב ירד.

התובע טוען כי הראיות הנ"ל לא הופרכו בראיות ממשיות לסתור.

11. העיון במסמכים שהוגשו לתיק מעלה פרצות בגרסת התובע. עדויותיו מעלות ספק, שלא לומר תהיות בלתי מוסברות. ראשית, ברשומון הוצהר על המחיר 22,485$ (פער של 35$). שנית, ברשיון הייבוא שהונפק ע"י משרד התחבורה נזכר המחיר 24,450$ (פער של 2,000$).

נוסף לכך, נתגלה פער בין עלות ההובלה הנטענת ע"י התובע 830$, לבין עלות ההובלה המוצהרת ברשומון – 4,100 ₪ והעלות המוצהרת בטופס אימות המידע – 835$.

12. פרצות אלה מחייבות, לכל הפחות, מתן הסבר מניח את הדעת של התובע לפערים בדווח. התובע העיד כי לא הוא שהכין את הרשומון או את ההצהרה למשרד התחבורה. מכאן שאין לו ידיעה בדבר הפערים האמורים. כשנשאל מדוע דווחה הובלה בסך 4,100 ₪ (שהיא לכאורה פועלת לרעתו) השיב כי שלא שילם יותר מ- 830$ לפי ערך המרה הנמוך מ- 4 ש"ח לדולר (3,320 ₪). היינו, אין הסבר בתשובתו לפער בדווח.

13. אני מוצאת כי בנסיבות הענין, אין בפי התובע מענה מניח את הדעת לפערי הדווח השונים. התובע אינו יכול להיתלות בעבודתו של עמיל המכס, משום שממילא האחרון פעל כמיופה כוחו של התובע. אם טעה העמיל והצהיר על עסקה במחיר נמוך יותר ממחיר העסקה האמיתי, לא יוכל התובע לטעון כי חבות המס צריכה לחול עפ"י הצהרת העמיל.

13. לא ברור מדוע לא העיד עמיל המכס. אמנם, התובע ביקש לזמנו באמצעות בית המשפט וזימון לעד אכן נשלח. העמיל לא התייצב, אך התובע ויתר בסופו של דבר על עדותו. לו היתה טעות בדיווחי העמיל, שומה שעדותו אמורה היתה לסייע לתובע, ובהעדרה, ללא הצדקה מניחה את הדעת, יש להסיק כי העמיל היה מעיד לרעתו.

14. בידי התובע קיימת, כביכול, ראיה נוספת שלא הושמעה. לשיטתו, הן בעדותו בבית המשפט והן בעדותו בחקירה בפני החוקר דוד אוחיון, סיפר כי את העסקה ערך בשיחה טלפונית לארה"ב עם אדם בשם איגור, אולם בשיחה זו סייע בידו אדם בשם צורי נגר. לא מובן מדוע התובע לא העיד מטעמו את צורי, שיוכל לשפוך אור על תוכן השיחה בה סוכם סכום הרכישה של הרכב.

התובע טען כי היה מנוע מלשמן את צורי לעדות, שכן בתום חקירתו נאסר עליו ליצור קשר עם העדים, וביניהם צורי.

הסבר זה אינו מקובל עלי. ההליך בבית המשפט בתיק זה אינו מחייב יצירת קשר עם צורי. התובע יכול היה לבקש לזמנו באמצעות בית המשפט, או לחילופין לבקש מהנתבעת היתר לפנות לעד למטרה זו.

דומני, בנסיבות הנ"ל, כי התובע נמנע ללא סיבה מוצדקת מלזמן את צורי לעדות.

15. התובע לא המציא בחקירתו או בבית המשפט מסמכים רלוונטים שקיבל מספק הרכב, עובר לקבלת הרכב. לשיטתו, עת שקיבל את הרכב ומצא אותו מתאים לתכונות הרכב שרכש, לא ראה עוד צורך במסמכים אלה והשליך אותם לאשפה. איני מאמינה לתובע בהקשר זה. התובע הינו עורך דין במקצועו ובעיסוקו. התובע נתקל בקושי לשחרר את הרכב מהמכס ואף נדרש להפקיד את העירבון נשוא תביעתו כתנאי לשחרורו, ועד שיסתיים בירור שביקש המכס לערוך ביחס לייבואו הרכב. במצב דברים זה, איני מאמינה לתובע שראה לנכון להשליך מסמכים רלוונטים לעסקה שעשויה להיות להם משמעות לעניין הבירור עם המכס.

16. על כל האמור, יש להוסיף את העובדה שאינה במחלוקת, לפיה חלק מהתשלום בגין ייבוא הרכב בוצע במזומן, בהעברה כספית שהעביר התובע, לטענתו, באמצעות מר לק נר לחו"ל. התובע טוען כי אינו יודע למי הועברו בפועל הכספים. איני מאמינה לו. חזקה כי בהיותו עו"ד ובהיותו נסמך על פעולותיהם של אחרים, המצויים בחו"ל ואין לו שליטה עליהם, ידאג לכל הפחות לברר למי מועברים הכספים. מכל מקום, אין ראיה לתמוך את גרסת התובע כי מסר בידי לקנר (באמצעות צורי) סך 830$ בלבד. קל וחומר, בהעדר חשבונית על התשלום האמור.

התובע, מסר בעדותו בבית המשפט:

"...יכול להיות שהנושא עלה שהיבואן של הרכב (איגור) היה שם 30 דולר על מיסוי. יכול להיות שרק 800 דולר מתוך זה, זה עבור ההובלה עצמה" (עמ' 5 13-16 לפרוט' יום 14.12.14).

האמנם ניתן להאמין לתובע שיאנו יודע כמה שילם עבור הרכב, וכמה שילם עבור מסים בחו"ל ועבור הובלה? אינני מקבלת את תשובתו כתשובה סבירה.

17. כנגד ראיותיו של התובע עומדים החשדות שהעלו ספקות בדבר מחירו האמיתי של הרכב, הן לפי המסמך שנמצא ברכב בעת בדיקתו הפיזית, על פיו מחירו המומלץ כ- 26,000$ ומחירונים רלוונטים. דא עקא כי אין להסתמך על אלה, אלא כראיות נסיבתיות כלליות בדבר ספק בגרסת התובע. אף הנתבעת לא הסתמכה על מסמכים אלה לשם קביעת מחיר העסקה שממנו ייגזר המס (עדויות הגב' מלכה ומר נצר). המחירונים לא הוצגו ראייה. במסמך שנמצא ברכב נאמר כי המדובר במחיר מוצע. ניתן לקבל כאפשרות סבירה את טענת התובע שהמחיר המוצע הופחת לנוכח מועד רכישת הרכב ביחס למועד ייצורו.

על כן, אף בית המשפט לא יתייחס למסמכים כאל מסמכים בעלי משקל יתר, כפי שלא עשתה זאת ההגנה.

18. בידי ההגנה מסמך שהתקבל במהלך הבירור שערך נציגה בחו"ל - מר אוהד. במכתב שנשלח אליו בדוא"ל מחברת Uniworld International,Inc. נאמר כי האחרונה דווחה את שווי העסקה בהתא ם לדווח שקיבלה מהיצואנית, חברתOne Stop Auto Sales , מפי נציגה סטיב נגר. לפי דווח זה, שאושר למר אוהד ע"י מערכת המכס האמריקאית, ערך הרכב לייצוא הוא 25,500$.

בניגוד לגרסתו בחקירה, שקדמה לעדותו בבית המשפט, לתובע לא היה מענה מניח את הדעת לדווח זה, במועד הדיון. בחקירה הוא טען, כי הדווח לא נוגע לרכב שלו. וכן, כי ייתכן ונפלה טעות אצל היצואן כאשר דווח בטעות על עסקה אחרת של הגב' שמרית לוטן רוזנברג, אשר רכשה ממנו רכב אחר, יקר יותר. משום מה לא מצא התובע לנכון להזמין את הגב' רוזנברג למתן עדות, ולא ראה לנכון להגיש מסמכים שיאמתו אפשרות זו לטעות בדווח של היצואן.

על פניו נראה כי האפשרות לטעות היא קלושה. חברת השיגור צירפה למכתבה במייל מסמך הקרוי: " Bill of Lading" ממנו עולה כי ההתייחסות היא לעמילת המכס "טים" עמה עבד התובע, ולמס' כלי רכב (לרבות שמות הבעלים), בהם הרכב דנא, לפי מס' השילדה שלו ושמו של התובע.
למען הסר ספק, נערכה בדיקה נוספת, עם נציג חברת השיגור, שהמציא את פירוט העלויות של כל העסקאות הכלולות ב- "Bill of Lading" (עמ' 45 לכתב ההגנה). בפירוט זה ניתן להבחין בשווי העסקה הספציפי לרכבו של התובע, בערך – 25,500$.

19. בסיכומו של דבר, התובע ביקש להוכיח, כפי הנטל המוטל עליו, כי מחיר הרכב הוא 22,450$. ברם, הגרסאות השונות, העדר הסבר להן, והמסמכים שהגיעו מ צדדי ג' בארה"ב, סותרים את מהימנות גרסת התובע. התובע לא הצליח לסתור את הנתונים שהציגה ההגנה מפי צדדי ג' בחו"ל, הגם שלכאורה היתה בידו האפשרות לעשות כן, לו היה אמת בגרסתו.

20. אם היה עוד שיוויון בין ראיות התובע לראיות ההגנה (וכאמור מעלה לא מצאתי שיוויון במשקלן), הרי ממילא אין התובע עומד בנטל השכנוע. יש לזכור כי התובע הינו בעל דין מעוניין שהציג עדות יחידה ואילו הצהרת היצואן, שהומצאה באמצעות צד נייטרלי, אמינה יותר.

אם אמת היא, שמחיר הרכב 22,450$, מדוע לו ליצואן לדווח על מחיר גבוה ממנו? היצואן נדרש לשלם בעצמו מסים וברי כי לא יהיה מעונין להגדיל את היקף עסקאותיו. על כן, על פניו, ובהעדר ראייה לסתור, הדיווח שלו מהימן יותר, בנסיבות הכוללות של העניין.

21. התובע לא עמד בנטל הראייה והשכנוע כי שילם מס אמת ודין תביעתו להידחות.
התביעה נדחית.
התובע ישא בהוצאות משפט בסך 2,300 ₪.

ניתן לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.
ניתן היום, כ"ב תשרי תשע"ו, 05 אוקטובר 2015, בהעדר.