הדפסה

ברעליה נ' מדיקל אסתטיק - המרכז לאסתטיקה רפואית מיסודה של עפר ואח'

בפני
כב' השופטת שושנה שטמר

מבקשת

עמליה ברעליה
ע"י עו"ד יואל גולדברג

נגד

משיבות

1.מדיקל אסתטיק - המרכז לאסתטיקה רפואית מיסודה של עפר
2.עפרה עמירי ליפר
ע"י עו"ד עודד גיל

פסק דין

1. פסק דיני זה עוסק בבקשה לבטל הסכם פשרה , שניתן לו תוקף של פסק דין. נטען שהוצג למבקשת מצג לפיו למשיבה 1, אשר היתה צד להסכם הפשרה, שעל פיו הוטל עליה לשלם למבקשת פיצוי כספי, יש כיסוי ביטוחי, כך שאם לא יעלה בידיה לשלם את הסכום בו חויבה בהסכם הפשרה, תשלם אותו חברת הביטוח. המבקשת טענה שאלמלא מצג זה היא לא היתה מתקשרת בהסכם הפשרה.

רקע עובדתי
2. תחילתה של הפרשה נושא המחלוקות בין הצדדים היתה ב פנייתה של המבקשת אל המשיבה 1, שהציגה עצמה כבעלת מרפאה לביצוע ניתוחים אסתטיים, על מנת לעבור אצלה ניתוח קוסמטי של שאיבת שומן ברגליה ומתיחת העור באזור הבטן.
המשיבה 2 היתה המנהלת של המשיבה 1 ובעלת מניות בה. מי שביצע בפועל במבקשת את הטיפול המבוקש היה דר' פיטוסי. דר' פיטוסי לא היה עובדה של המשיבה 1 אלא הוזמן על ידה לבצע מדי פעם ניתוחים או טיפולים אסטתיים במתקניה וקיבל את שכרו עבור כל שירות ושירות שנתן.

3. המבקשת לא היתה מרוצה מתוצאות הטיפולים שקיבלה אצל המשיבה 1 ועל ידי דר' פיטוסי והגישה נגדם תובענה לפיצויים בגין נזקי גוף בתיק אז' 200/08 אשר נידון לפניי. יצוי ן כי לא נתבעו בתובענה זו חברות ביטוח , ואף המשיבה מס ' 2 לא היתה נתבעת אלא צד שלישי להודעה שהגיש נגדה דר' פיטוסי.
4. הצדדים הגישו ביום 15/1/12 לתיק אז' 200/08 הסכם פשרה אליו, כך נטען, הגיעו בהליך של גישור . ניתן להסכם תוקף של פסק דין באותו יום. על פי הסכם הפשרה נקבע כי סה"כ תקבל המבקשת פיצויים בסכום של 160,000 ₪, כאשר הנתבעים, דר' פיטוסי והמשיבה 1 ישלמו אותו בחלקים שווים, הכל בכפוף לח תימת המבקשת על שטרי סילוק וויתור. חיובה של המשיבה 1 עמד על 80,000 ₪ למועד פסק הדין. צוין בהסכם הפשרה כי הוא מותנה בחתימתה של המבקשת על "כתב קבלה וויתור" (להלן "כתב הקבלה"). על פי הסכם הפשרה נמחקה ההודעה לצד שלישי שנשלחה למשיבה 2.

5. בשטר הקבלה, עליו חתמה המבקשת , צו ין בסעיף 6 שבו כי "...ואני מסכימה כי חיובי כל נתבע הם חיובים נפרדים וכי לא אוכל לבוא בטענות או תביעות כלפי נתבע ששילם את חלקו לגבי חלקו של הנתבע השני לעניין אי עמידה בתשלום". אין, לכן , מחלוקת כי החיובים הם נפרדים.
דר' פיטוסי שילם למבקשת את חלקו על פי הסכם הפשרה. המבקשת לא הצליחה לגבות את המגיע לה מהמשיבה 1. הוגשה בקשה בת"א 200/08 על פי פקודת בזיון בית המשפט בגין אי תשלום חלקה של המשיבה 1 , והבקשה נדחתה על ידי מאחר שמדובר בחיוב כספי ובשל טענותיהן של המשיבות שאין ביכולתן הכלכלית לשאת עתה בתשלום זה.

6. ביום 3/6/12 הגישה המבקשת את המרצת הפתיחה הנוכחית. להמרצת הפתיחה לא צורף דר' פיטוסי, והמבקשת ביקשה בה לבטל את פסק הדין והסכם הפשרה ככל שהוא מ תייחס ליחסים בינה לבין המשיבה 1. המבקשת הוסיפה שלאחר שבקשתה תעתר, היא תבקש לתקן התובענה בתיק אז' 200/08 , כך שהמשיבה 2 תצורף בה כנתבעת, הנושאת באחריות לנזקי המבקשת בהיותה מי שניהלה את המשיבה 1 ולמעשה ביצעה את העוולות וההתנהגות שהמבקשת מייחסת למשיבה 1.

טיעוני הצדדים
7. בהמרצת הפתיחה טענה המבקשת כי המשיבות הציגו לפניה מצג לפיו יש להן כיסוי ביטוחי. על סמך מצג זה הסכימה המבקשת, לטענתה, לחתום על הסכם הפשרה, שבו החיובים הם נפרדים, והיא לא דרשה בטחונות מאת המשיבות לתשלום הפיצוי על פי הסכם הפשרה, לרבות התחייבות אישית של המשיבה 2. המשיבות אינן משלמות לה את הסכום אותו התחייבו לשלם בהסכם הפשרה. התברר למבקשת כי לא ניתן ל גבות את החוב בהליכי גביה מהמשיבה 1 כיוון שהיא למעשה חדלת פרעון וככל הנראה אין לה כל רכוש ש ניתן להיפרע ממנו.

8. כן טענה המבקשת, שהמשיבות רימו אותה בכך שהגיעו עמה להסכם פשרה, כאשר לא היתה להן כל כוונה לשלם את החוב.

9. המשיבות הכחישו בתשובתן , שכללה בקשה לסילוק ההמרצה על הסף, כי היה מצג על ידיהן או על ידי באת- כוחן, לפיו חיובה של המשיבה 1 מובטח בכיסוי ביטוחי או כי הן ביצעו כלפי המבקשת בהתקשרות בהסכם הפשרה תרמית או הטעיה או כי נהגו בחוסר תום לב – כפי שנטען כלפיהן בהמרצת הפתיחה .

10. המשיבות טענו, כי בעת שחתמו על הסכם הפשרה היה מצבן הכלכלי סביר ולא היתה להן כוונה שלא לשלם את הסכם הפשרה. המשיבה 1 נקלעה לקשיי פרעון זמניים ולכן אין היא משלמת עתה את חובה. המשיבות הדגישו כי לא נפתחו נגדן הליכי גביה בהוצל"פ, אם כי המשיבה 2 אישרה שאין למשיבה 1 כספים או רכוש כלשהם.

11. עוד נטען כי המבקשת לא הראתה כל עילה נגד המשיבה 2, שלא היתה חלק מהסכם הפשרה אלא "פעלה כאורגן של החברה" (סעיף 6 לתשובה). גם בתביעה בת יק אז' 200/08 היתה המשיבה 2 צד ג' ולא נתבעת , כשההודעה אליה נשלחה על ידי דר' פיטוסי. לא ניתן להגיש תובענה נגד המשיבה 2, שלא נתבעה בתיק אז' 200/08, שכן התביעה נגדה התיישנה (הניתוח או הטיפולים אותם עברה המבקשת בוצעו ב-4/4/04).

דיון והכרעה

ביטול הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין
12. ההלכה קובעת כי ניתן לבטל הסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין על ידי תקיפה של פסק הדין בעילה שנפל בו פגם המצדיק ביטול ו (כגון שהכתוב בו איננו תואם את ההסכם אותו הוא ב א לאשר ) או בתקיפה של הפן ההסכמי בהסכם באחת העילות המצדיקות ביטול הסכם: כתב על כך השופט שמגר (כתוארו אז) בע"א 457/77 מפעלי בתים טרומיים בע"מ נ' סלומון טמסיט פ"ד לב(2) 42, 46-47:

"מקובל עלינו כי פסק-דין שבהסכמה ממוזגות בו שתי תכונות, זו של הסכם וזו של פסק דין (דר' י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה רביעית, עמ' 422). מכאן, כי ניתן לבטל פסק-דין אשר ניתן על יסוד הסכם פשרה בין הצדדים וניתן לו תוקף, אם נתגלה פגם אשר בעטיו ניתן לבטל את ההסכם המונח ביסודו של פסק-הדין...בין היתר ניתן לבטל פסק-דין כאמור אם צד להסכם טעה או רומה וטעות או מעשה מרמה אלה היו יכולים לשמש עילה לביטולו של ההסכם גם אלמלא אושר בפסק-דין... הווה אומר, הטעות, שבה מדובר לצורך העניין שלפנינו, צריך שת היה מן הסוג אשר בכוחה לבטל התקשרות חוזית ונטל הוכחתה על מי שטוען לקיומה" (ראו גם ע"א 690/88 רובין ואחר' ' רובין, פ"ד מד(3) 459ׂ ו ע"א 1545/08 מוסקונה ואח' נ' סולל בונה בע"מ (2010 – פורסם בנבו ).

13. במקרה כאן המבקשת טוענת שנפל פגם בפן ההסכמי ולא ב אישור ההסכם על ידי בית המשפט; נטען שאלמלא המצג והמרמה מטעם המשיבות, המבקשת לא היתה מתקשרת בהסכם הפשרה.

האם המבקשת (או באי-כוחה) הוטעו על ידי המשיבות
14. אתחיל מהמסקנה ואעבור להנמקתה: לא שוכנעתי כי המבקשת או באי-כוחה הוטעו על ידי מי מהמשיבות לחשוב שיש להן כיסוי ביטוחי. לדעתי, סוגיה זו לא עלתה כלל על דעתם של המבקשת ובאי כוחה והם לא היו ערים, בשלב של החתימה על הסכם הפשרה, לכך שישנה אפשרות שהמשיבה 1 לא תשלם את חובה על פי פסק ה דין מחוסר יכולת כלכלית ולפיכך לא דרשו לקבל בטחונות או כיסוי ביטוחי. המבקשת לא התקשרה בהסכם הפשרה משום שחשבה כי המשיבות מבוטחות ואף באי כוחה לא ייעצו לה להתקשר בהסכם משום שהחוב על פי הסכם הפשרה מבוטח בכיסוי ביטוחי.

15. לעניין זה אקבע כממצא עובדתי , כי המשיבה לא היתה מבוטחת בעת ה חתימה על הסכם הפשרה. המשיבה 2 טענה כך בעדותה, והמבקשת לא הצליחה לסתור טענה זו (אוסיף במאמר מוסגר – שבשל העדר כיסוי ביטוחי הרי גם אם הייתי מבטלת את הסכם הפשרה, היתה המבקשת נמצאת באותו מצב, לפיו לא ניתן יהיה לגבות כספים מאת המשיבה 1 בשל מצבה הכלכלי , ולפי עדותה של המשיבה 2 אף לה אין יכולת כלכלית לשלם את החוב . ונא דוק, המבקשת לא ביקשה לבטל את פסק הדין, ככל שהוא התייחס לדר' פיטוסי, ולחייב אותו מחדש ביחד ולחוד עם המשיבות).

16. אדון עתה בטענת המבקשת לפיה היא הוטעתה וטעתה ולכן סברה שיש למשיבה כיסוי ביטוחי.
כאמור, שוכנעתי כי המבקשת לא פעלה על פי מצג כלשהו. הסוגיה של תשלום חלקה של המשיבה 1 על ידי חברת הביטוח לא עלה כלל בדעתה והיא לא היתה ערה לכך. סוגיה זו לא הועמדה לפניה – לא שיש ביטוח רפואי למשיבות ולא שאם אין ביטוח כזה, יש חשש שהמשיבות לא ישלמו את סכום הפשרה. המבקשת נשאלה בעניין זה בחקירתה הנגדית (ישיבה מיום 31/12/12, עמ' פ' 6) ומדבריה עולה ההצדקה לקביעתי כאן:

"ש. עו"ד גולדברג אמר לך שלחברת מדיקל אסתטיק יש ביטוח.
ת. זה היה ברור.
ש. האם הוא אמר לך את זה.
ת. לא זכור לי.
ש. לא זכור לך שעלה הנושא הזה.
ת. דיברנו, אני לא זוכרת בדיוק.
ש. את אומרת בסעיף 7 לתצהירך..
ת. הוא הסביר לי שהגיעו לפשרה, וחלק ממנה הרופא, ד"ר פיטוסי צריך לשלם וחלק עפרה הוא שאל אותי אם אני מסכימה ואני הסכמתי לפשרה.
ש. האם הוא אמר לך חלק הרופא וחלק חברת הביטוח.
ת. בשבילי חברת הביטוח ועופרה זה אותו הדבר.
ש. האם הוא אמר לך חברת הביטוח של עופרה.
ה. דרך עפרה, אני לא יודעת. אני יודעת שחלק היא הייתה צריכה לשלם וחלק הרופא היה צריך לשלם.
ש. בתצהיר שלך בסעיף 7 את אומרת שהנתבעים בסיוע בא כוחם הציגו בפני ב"כ התובעת מצג כוזב ושקרי. למה את מתכוונת.
ת. היא התנערה, היה פסק דין, הגיעו לפשרה והיא התנערה, פשוט נעלמה.
..
ש. את אומרת שהבטיחו לך לשלם את פסק הדין ובעצם לא שילמו וכאן התרמית. רק זה.
ת. אני לא עורכת דין. מה שאני עוברת בכל הנזק הזה - אני יודעת".

בחינת דבריה מעלה שלא נאמר לה כי המשיבה 1 מבוטחת או כי יש כיסוי ביטוחי להתחייבויותיה של המשיבה מס' 2. אני סבורה, כאמור, שאף באי כוחה לא היו ערים לשאלת הביטוח של המשיבה 2 ואף לא עוררו שאלה זו כלל. קל וחומר שלא הציגו לפני המבקשת מצג, המבוסס על מצג או מידע שעורכי הדין פעלו על פיהם , שהמשיבה 1 מבוטחת. מכאן שאינני סבורה, כי המבקשת פעלה על סמך מצג כלשהו לפיו יש למשיבות כיסוי ביטוחי.

17. יש לבחון גם אם היה מצג מטעה לעורכי הדין של המבקשת, שלהם היה צריך להיות הידע והניסיון המשפטיים לבדוק את הסכם הפשרה וכתב הויתור ואת כל הנסיבות הכרוכות , ואם על פי מצג זה שכנעו את המבקשת, מבלי לפרט לה את נושא הכיסוי הביטוחי, לחתום על הסכם הפשרה.
טענותיהם של באי כוחה של המבקשת היו כדלקמן:
כתב הויתור כלל אמירות מהן ניתן היה ללמוד כי המשיבה 1 מבוטחת.
באת כוחן של המשיבות הציגה להם מצג שיש למשיבות חברת ביטוח.

18. מלשונו של הסכם הפשרה וממכתב הקבלה, לא עולה הסתייגות של המבקשת שהסכמתה לפשרה היא בתנאי שלמשיבה 1 יש כיסוי ביטוחי.
זאת ועוד: הטענה של המבקשת כי עצם השימוש בכתב הקבלה, מראה על כך שמאחורי המתקשרות עומדת חברת ביטוח, איננה מתקבלת על ידי. דר' פיטוסי היה מיוצג בהליכים בתיק אז' 200/08 על ידי חברה שנתנה כיסוי ביטוחי לרופאים ויתכן שגם על ידי חברת ביטוח נוספת, וזהו סוד השימוש בכתב ה קבלה, שנערך על ידי בא-כוחו ולא על ידי באת כוחן של המשיבות. ולכאן אוסיף, שלא הוכח לי שהשימוש בכתב קבלה מעין זה בו השתמשו הצדדים, מיוחד אך ורק לחברות ביטוח.

19. עו"ד גולדברג, שייצג אף הוא את המבקשת, לא מסר עדות. עו"ד הבר, שעבד במשרדו של עו"ד גולדברג מסר בתצהירו ובעדותו, כי הוטעה על ידי כתב הקבלה וכן מדברים שאמרה לו באת כוחה של המשיבה 2, עו"ד דורית שרי (וראו סעיף 9 לפרוטוקול). אני קובעת שלא האמנתי לעו"ד הבר, כי הוא הוטעה לחשוב שלמבקשת יש חברת ביטוח.
לעניין זה אפתח בכך שעמדה לפני באי-כוחה "כתובת ברורה על הקיר" שהמשיבה 2 איננה מבוטחת. בסעיף 7ד' להודעת צד ג' למשיבות כתב דר' פיטוסי כדלקמן:

"עמירי (המשיבה 2, הוספה שלי ש.ש) נהגה ברשלנות בכך שלא דאגה כי לחברה שבבעלותה ואו בניהולה, ואשר מעניקה טיפול רפואי לקהל הנרחב, יהיה כיסוי ביטוחי הולם או עתודות הון מספיקות לתשלום פיצויים במקרה של עוולה הגורמת לנזק גוף, וזאת באופן בלתי סביר לחל וטין ובניגוד לתקנת הציבור".

על כך ענתה המשיבה 2 בכתב הגנתה (סעיף 11ד) כי מי שהתחייב לעשות ביטוח הוא דר' פיטוסי וכי התחייבותו זו היתה אמורה לכלול גם את המשיבה 1.
המידע העולה מכתבי טענות אלו ברור: למשיבה 1 לא היה כיסוי ביטוחי לנזקי גוף של מטופלים, ולא עמד לפני באי כוחה של המבקשת כל נתון להניח כי למשיבות היה כיסוי ביטוחי.

20. כאמור לא האמנתי לעו"ד הבר, כי הוא, או עו"ד גולדברג שטיפל בתיקה של המבקשת, הוטעו לחשוב שיש למשיבות כיסוי ביטוחי. אמנם בכתב הויתור נכתב בסעיף 6 כדלקמן:

"ידוע לי שהתשלום שאקבל ייעשה לסילוק מלא, סופי ומוחלט של כל תביעותיי וטענותיי ללא יוצא מן הכלל כלפי הרופא ואו המרפאה ואו מי מטעמם ואו ציוותם הרפואי ואו עובדיהם ושליחיהם וכל הפועלים מטעמם מבטחיהם לרבות ארגון MPS וזאת מבלי להכיר באחריות או בחובה שלהם לעשות כן, אלא לפנים משורת הדין ולצורכי פשרה בלבד" (ההדגש בקו לא במקור).

אולם, אינני סבורה, שלאור ההודאה הברורה הן של דר' פיטוסי והן של המשיבות שאין למשיבות כיסוי ביטוחי, ש יש בסעיף זה כדי להטעות שהמשיבה 1 מבוטחת. באי כחה של המבקשת לא טענו, וקל וחומר שלא שכנעו אותי, שסברו כי החברה שנותנת מעין כיסוי ביטוחי לרופאים בגין תביעות רשלנות נגדם, MPS מ כסה גם את אחריותן של המשיבות. זאת ועוד, נכתב במפורש בסעיף כי אין הכרה באחריות – קל וחומר של חברת הביטוח , ככל שישנה. כלום ניתן להאמין שעורכי הדין לא ביררו סוגיה זו, לו היו ערים לה, ב"רחל בתך הקטנה". בוודאי ידועים לעורכי הדין החוק והדין הקשורים בביטוח על ידי חברת ביט וח שאיננה נתבעת, ובין היתר האפשרות שחברת הביטוח לא תעמוד מאחורי הסכם פשרה שהיא לא היתה צד לו ואף יתכן שכלל לא הודע לה על ההליך (וראו בספר "פירוש לחוקי החוזים" מיסודו של ג' טדסקי, כרך ב' "ביטוח" מאת ש. ולר עמ' 396)

21. עורכת דין שרי, באת –כוחן של המשיבות, הכחישה שהיא אמרה אי פעם לבאי כוחה של המבקשת שלמשיבות יש כיסוי ביטוחי, מה גם שהיא היתה מודעת היטב שאין להן כיסוי. עו"ד שרי הסבירה כי את כתב הויתור כתב בא-כוחו של דר' פיטוסי, שהיה מיוצג על ידי חברת MPS אשר משמשת כמעין מבטחת של רופאים לגבי עבירות של רשלנות מקצועית. באשר לטענה כי בכתב הויתור נזכרו "מבטחות" הבהירה עו"ד שרי, שלא היא כתבה את כתב הויתור וכי היא ידעה שדר' פיטוסי היה מכוסה גם בכיסוי ביטוחי של חברת ביטוח ולכן ביטוי זה לא עורר את תשומת לבה . כל העידה לעניין זה:

"כפי שאתה יודע זה לא התיק הראשון של מדיקל וזה לא התיק הראשון של ד"ר פיטוסי נתבע, ויש לו תמיד שתי מבטחות האחד זה ארגון והשניה זאת חברת ביטוח צרפתית. יכול להיות שבמקרה הספציפי הזה בסופו של יום, מי שביטח היה רק אחד מהם. אבל אני יודעת שדר פיטוסי גם במקרים אחרים היה מבוטח גם במסגרת אותו ארגון אם.פי.אס וגם על ידי חברת הביטוח הצרפתית כיון שעבד כרופא בצרפת".

לא האמנתי לעו"ד הבר שעו"ד שרי הזכירה לפניו שהמשיבה 2 מבוטחת. את טענתו זו, שהיא חשובה מאד לגירסתה של המבקשת, לא טרח עו"ד הבר להביא בתצהירו (וראו גם התייחסותו המתחמקת לשאלה מדוע לא הזכיר עובדה זו בתצהירו, בעמ' 9 לפ').

22. לפיכך, כאמור, טענתם של המבקשת ובאי כוחה שהוצג לפניהם מצג או שהם הוטעו ולפיכך טעו, נדחית על ידי.

23. אוסיף מעל לנדרש, שאם הייתי מאמינה למבקשת ולבאי כוחה כי הם טעו, טעות סובייקטיבית שלא היתה לה הצדקה מבחינה אובי יקטיבית, ושהצד האחר לא ידע עליה, הרי המבקשת היתה נכנסת לגידרו של סעיף 14(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973, הקובע כדלקמן:

"(א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה.

(ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה.
(ג) ....
(ד) "טעות", לענין סעיף זה וסעיף 15 - בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה.

אינני סבורה שמן הצדק לבטל את פסק הדין שנתן תוקף של פשרה נגד המשיבה 1 , כאשר ברור שאף אם יבוטל פסק הדין, אין בכך כדי לרפא את הקושי בו נתקלת המבקשת שהוא קושי של גביה. באשר לאחריותה של המשיבה 2, שלא היתה צד להליכים כנתבעת בת"א 200/08, אינני רואה הצדקה לבטל את פסק הדין אך ורק על מנת לצרפה עתה להליכים ולפתוח את כל המשפט מחדש, כאשר, ככל הנראה כפי שטענה, עילת התביעה נגדה התיישנה.

האם ביצעו המשיבות כלפי המבקשת את עוולת המרמה בכך שלא גילו לה שהן חסרות יכולת פרעון.
24. עוולת התרמית מוגדרת בסעיף 56 בפקודת הנזיקין כדלקמן:

תרמית
תרמית
"56. תרמית היא הצג כוזב של עובדה, בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון".

עוולת התרמית היא עוולת כוונה. אדם יהא חייב בגינה, רק אם ידע על אי נכונות המצג שהציג לאחר, או אם עצם עיניו מול האמת (דיני נזיקין עדה בר שירה, בעריכת גד טדסקי ז"ל, מהדורה שניה מאת יפעת הולצמן גזית; וראו גם בת"א (ת"א) 1230/99 מפעלי קירור רמלה "מיקר" נ' מינהל מקרקעי ישראל – תל אביב , ניתן ביום 2/9/01).
אדם המתקשר בהסכם לפיו עליו לשלם לאחר סכום כסף או לספק לו טובין או שירותים בידיעה כי איננו יכול לעמוד בהתחייבותו זו, מטעה בכך את המתקשר עמו בהסכם (וראו למשל ע"א 293/70 מודרוך נ' דעבול, פ"ד כד(2) 811, 814). המתקשר בהסכם בהסתמכו על מרמה שהצד האחר להתקשרות רימה אותו, זכאי לבטל את ההסכם על פי סעיף 15 לחוק החוזים (בעילה של הטעיה), וכן לקבל פיצוי בגין הפרת החובה להימנע מהצגת מצג שווא (סעיף 56 לפק' הנזיקין המצוטט לעיל).
חמישה יסודות מרכיבים את עוולת התרמית: מצג כוזב, שנעשה בידיעה שהוא כוזב, מתוך כוונה לגרום לתובע לפעול על פי המצג והתובע אכן פעל על פיו, ונגרם לו נזק ממון בשל כך.
דא-עקא שבנידוננו לא הצליחה המבקשת לשכנע שבעת שהמשיבה 2 התקשרה עמה בהסכם, היא ידעה שלא תוכל לעמוד בו ואף הסתירה מידע זה במטרה להטעות. המשיבה 2 נחקרה על כך בעדותה, וענתה כי עמדו נגדה רק שתי תביעות וכי היא סברה שתוכל לשלם את הסכום על פי הסכם הפשרה, אם כי בשיעורין. לא עמדו לפני ראיות שטענתה זו היתה שקרית והיא ידעה שהיא לא תוכל לעמוד בהסכם הפשרה. יצוין כי הסכום שנקבע שעליה לשלם לא היה סכום גבוה יחסית.
בנסיבות אלו, אני דוחה את הטענה שיש לבטל את הסכם הפשרה מהנימוק שהמשיבות ביצעו את עוולת המרמה ביודעם בעת ההתקשרות בו שהן לא תעמודנה בחיובן.

25. בהתחשב בכל הנסיבות בתיק החלטתי שלא לתת צו להוצאות.

26. ולבסוף הערה: התברר במהלך העדויות בתיק, שהצדדים דיווחו לבית המשפט כי הסכם הפשרה הוא בהליך גישור, שכלל לא התקיים. בעניין זה ובעניין האגרה החלה תינתן החלטתי בנפרד בתיק אזרחי 200/08.

ניתן היום, ד' אב תשע"ד, 31 יולי 2014, בהעדר הצדדים.