הדפסה

ברסל-קור בע"מ נ' אלקטרה בע"מ

בפני
כבוד השופט דר' עדי זרנקין

תובעת

1. ברסל-קור בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אבי גולדהמר

נגד

נתבעת

1. אלקטרה בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד בעז בן צור

פסק דין

לפני תביעה כספית ומתן חשבונות שהגיש מפרקה של חברת ברסל קור בע"מ, היא התובעת, שעניינה התקשרות חוזית בין התובעת לנתבעת, חברת אלקטרה בע"מ, במסגרתה העבירה התובעת לנתבעת את הסכמי השירות וההתקנה שהיו לה עם לקוחותיה.

הצדדים ורקע
1. התובעת הינה חברה פרטית העוסקת בשירות והתקנה של מערכות מיזוג אוויר. ביום 7.6.07 ניתן צו לפירוק החברה, במסגרת תיק פר"ק 244/03, וביום 4.2.08 מונה לה מפרק, עו"ד נפתלי נשר. ביום 3.10.10 הגיש המפרק לבית משפט זה בקשה, בה נתבקש בית המשפט לאשר למפרק להגיש תביעה למתן חשבונות כנגד הנתבעת, אלקטרה בע"מ.
ביום 1.11.10 התקבלה בקשת המפרק וניתן לו אישור להגיש תביעה למתן חשבונות, נגד הנתבעת.

2. הנתבעת, חברת אלקטרה, הינה חברה ציבורית אשר עיקר תחום פעילותה הינו ייבוא, שיווק, התקנה ושירות של מערכות מיזוג אוויר.

3. ביום 1.8.03 נחתם בין התובעת לנתבעת הסכם, במסגרתו העבירה התובעת לנתבעת, את הסכמי השירות וההתקנה למערכות מיזוג אוויר של לקוחותיה (להלן- ההסכם). בנוסף למכירת הסכמי השירות והתקנה, הוסכם כי מנהל התובעת, מר יעקב סלע (להלן- סלע) ועוד מספר עובדים של התובעת, יהיו מועסקים כשכירים אצל הנתבעת, במחלקת השירות של הנתבעת בחיפה. על פי ההסכם, התחייבה התובעת, כי החל מיום חתימת ההסכם, היא לא תעסוק במתן שירותים והתקנה למערכות מיזוג אוויר, וזאת במשך חמש שנים. כן הוסכם, כי שני בעלי המניות היחידים של התובעת, מר סלע ומר עזרא בר חן (להלן- עזרא), לא יעסקו בתחום שירות או שיפוצים של מערכות מיזוג אוויר, במשך חמש שנים, אלא במסגרת עבודתם באלקטרה.

4. על פי האמור בסעיף 3.5 בהסכם, היה על התובעת להעביר לאלקטרה 20 הסכמי שירות, כאשר סכום דמי השירות שהיו צפויים להתקבל בגינם, נאמד בסך של 3,500,000 ש"ח לשנה. בתמורה לכך, הוסכם כי אלקטרה תשלם לתובעת אחוז מסוים מהרווחים, במשך מספר שנים, כאמור בסעיפים 5.1 בהסכם. כן הוסכם, כי התמורה המקסימאלית בגין ההסכם, לא תעלה על סך של 2 מיליון ש"ח.

5. זמן קצר לאחר חתימת ההסכם, הומצאו לאלקטרה הודעות עיקול, של גורמים שונים אשר עבדו עם התובעת, בסכומים העולים על מיליון ש"ח. כך, ביום 9.10.03 התקבלה אצל אלקטרה הודעה על הטלת עיקול זמני על כל נכסי התובעת הנמצאים אצל אלקטרה, עד לסך של 249,247 ש"ח (במסגרת תביעה שהוגשה נגד התובעת בבית משפט השלום בחיפה). ביום 30.10.03 התקבלה באלקטרה הודעת עיקול זמני נוספת על כספים המגיעים לתובעת, הנמצאים אצל אלקטרה, עד לסך של 1,832,875 ש"ח (במסגרת תביעה שהוגשה נגד התובעת בבית משפט השלום בבאר שבע).
בנוסף לכך, כשנה וחצי לאחר שנחתם ההסכם, ביום 24.10.04 פוטר מר סלע מאלקטרה, וזאת לאור ממצאים שהתגלו במהלך חקירה של מחלקת הביטחון של אלקטרה, ממנה עלה כי סלע עשה שימוש במשאבי אלקטרה ועובדיה, לצורך ביצוע עבודות פרטיות ועבודות עבור התובעת, כל זאת בניגוד לאמור בהסכם.
על רקע פיטוריו של סלע והממצאים שהתגלו בחקירה בעניינו, נמנעה אלקטרה מלשלם לתובעת כספים בגין ההסכם.

6. החל משנת 2005 ובמשך מספר שנים לא דרשה התובעת את התמורה בגין ההסכם, ונראה כי הפנייה הראשונה לאלקטרה נעשתה על ידי מפרק התובעת, בשנת 2010, כאשר ביקש המפרק כי אלקטרה תעביר לו מאזנים מבוקרים, דו"ח רווח והפסד, ויתר מסמכים אשר דרושים לו, על מנת לברר מהם הכספים שהגיעו לתובעת, בגין ההסכם, מאלקטרה. משלא התקבלה תגובת אלקטרה, פנה המפרק אל בית המשפט של פירוק בבקשה, כי יאושר לו להגיש תביעה למתן חשבונות נגד אלקטרה. כאמור, ביום 1.11.10, קיבל המפרק את אישורו של בית משפט של פירוק להגשת התביעה, וביום 9.12.10 הגיש מפרק החברה את התביעה שלפני, בה נתבקש בית המשפט להורות לנתבעת להמציא לתובעת ספרי הנהלת חשבונות וכל מסמך רלוונטי אחר, בקשר להסכם שנכרת בין הצדדים. כן נתבקש סעד כספי בסך של 3,412,101 ש"ח, בגין התמורה המגיעה לתובעת עבור העברת הסכמי השירות לנתבעת.

עד כאן הרקע העובדתי להגשת התביעה, ועתה יפורטו טענות יהם של הצדדים.

טענות התובעת
7. אציין, כי על אף שהתובעת הכבירה מילים בכתבי טענותיה, והעלתה שלל טענות שונות, האמת ניתנת להיאמר, כי, בפועל, בפי התובעת טענה אחת, והיא שהנתבעת הפרה את ההסכם עימה, הפרה יסודית, הן בכך שלא העבירה לה את התמורה בגין ההסכם, והן בכך שפיטרה את מר סלע.
על אף שאלו פני הדברים, אין מנוס מלפרט את טענותיה של התובעת, אשר יובאו להלן.

8. לטענת התובעת, הנתבעת עוד בתחילת הדרך ניסתה להשתחרר מהתחייבויותיה על פי החוזה, כאשר ביום 1.10.03, חודשיים לאחר חתימת ההסכם, זימנה את מר סלע לפגישה במשרדיה של הנהלת הנתבעת, שם דרש ו ממנו מנהלי אלקטרה לחתום על מסמך, לפיו התובעת מצהירה כי הפרישה לטובת עובדיה את כל הכספים המגיעים להם בגין עבודתם אצלה. כן צוין במסמך, כי בהתאם לאמור בהסכם שנחתם בין הצדדים, אלקטרה תהא זכאית לעכב כל סכום שמגיע ממנה אל התובעת, עד אשר התובעת תמציא לאלקטרה אישור על תשלום הכספים לעובדים, כמפורט במסמך (מסמך פרוטוקול הישיבה יכונה להלן הפרוטוקול).
לטענת התובעת, מנהלי הנתבעת אילצו את סלע לחתום על המסמך, ללא התראה מוקדמת, ללא כל הסבר מדוע הדבר הכרחי, כאשר באותו מועד, כבר הועברו לרשות הנתבעת הסכמי השירות נשוא ההסכם, ואף עובדי התובעת כבר הועסקו כשכירים אצל הנתבעת. לטענת התובעת, סלע חתם על הפרוטוקול מתוך אילוץ, כאשר לאחר החתימה, הלין סלע בפני נציגי הנתבעת על כך שמדובר בהפרת החוזה.
בנוסף טענה התובעת, כי החתמת סלע על הפרוטוקול הנ"ל, לפיו הנתבעת זכאית לעכב כספים המגיעים לתובעת, נעשתה בניגוד להמחאת הזכות עליה חתמה הנתבעת עם בנק לאומי, ואף בניגוד למכתב ההסכמה שקיבלה הנתבעת מבנק לאומי, שלטובתו היה רשום שיעבוד שוטף על כלל נכסי התובעת. לטענת התובעת, הפרת המחאת הזכות (דהיינו עיכוב הכספים בידי הנתבעת), גרמה לכך שסלע ורעייתו נאלצו למכור את בית מגוריהם על מנת לכסות בעצמם את החוב לבנק.

9. לטענת התובעת, על אף שהנתבעת החתימה את כל עובדיה של התובעת, אשר עברו במסגרת ההסכם לעבוד בשירות הנתבעת, על מסמך המאשר כי התובעת שילמה לכל אחד מהם את הסכומים המגיעים על פי דין, ועל אף חתימת סלע על הפרוטוקול, הוסיפה ודרשה הנתבעת מהתובעת, כתנאי לתשלום התמורה בגין ההסכם, לקבל את כל האישורים והמסמכים הנוגעים לתשלום לעובדים (פדיון חופשה; דמי הבראה; פיצויי פיטורים; תשלום לקופות גמל, קרנות פנסיה, קופות גמל וכיו"ב). לטענת התובעת, התנהלות זו הנתבעת מצביעה על חוסר תום ליבה במילוי התחייבויותיה, שכן באותה תקופה כבר הועברו לרשות הנתבעת כל הסכמי השירות שנקבעו בהסכם.

10. באשר לפיטוריו של מר סלע, טענה התובעת כי מדובר בפיטורים שתוכננו היטב ומראש, ללא סיבה אמיתית, מלבד הסיבה שלא לשלם לתובעת את המגיע לה על פי ההסכם, וכלשונה:

"...הנתבעת תכננה מראש כי בסמוך לאחר חתימת ההסכם עם התובעת, היא תמצא כל תירוץ אפשרי ע"מ לפטר את מר י' סלע מעבודתו אצלה, מנימוקים שלא היה בהם כל ממש, פרט לרצונה שלא לשלם את המגיע לתובעת ממנה, תוך ידיעה ברורה כי בכך היא תגרום להתמוטטותם הכלכלית של התובעת ושל מר י' סלע..." (סעיף 27 בכתב התביעה).

11. לטענת התובעת, הנתבעת לא שילמה לה מאום עבור העברת הסכמי השירות, ואף לא שולמה המקדמה בסך של 600,000 ש"ח, ומשכך יש לחייב את הנתבעת בתשלום הסך של שני מיליון ש"ח, כפי שנקבע בהסכם, בתוספת מע"מ ובחישוב הפרשי הצמדה וריבית משנת 2005.
בנוסף, טענה התובעת, כי הנתבעת לא שילמה לה את התמורה בסך של 73,928 ש"ח, בגין עבודות שהתובעת ביצעה עוד קודם לחתימת ההסכם ושחוזה השירות בגינן הוסב לנתבעת, והיא זו שגבתה את התמורה.
סך הכל, ביקשה התובעת בתביעתה לחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 3,412,101 ש"ח.

12. מעבר לדברים אלו, טענה התובעת, כי הנתבעת פעלה בדרך חסרת תום לב, על מנת להקטין את רווחיה בעבודות של מחלקת השירות שלה, שהתמורה לתובעת הייתה אמורה להיגזר מהם. בעניין זה, העלתה התובעת מספר טענות כנגד הנתבעת, כאשר עיקר טענותיה הופנו כנגד התנהלות הנתבעת, במסגרת הסבת חוזה השירות , שנכרת בין התובעת לבין החברה הכלכלית של חיפה. בהקשר זה טענה התובעת, כי בטרם נחתם ההסכם בין התובעת לנתבעת, זכתה התובעת במכרז של החברה הכלכלית של חיפה (להלן- החברה הכלכלית), לביצוע התקנה ושירות של מערכות מיזוג אוויר בכל בתי הספר בעיר חיפה (עירית חיפה הייתה הגוף המזמין והחברה הכלכלית הייתה הגוף המבצע) ונחתם חוזה בין התובעת לבין החברה הכלכלית.
לאחר מכן, התקשרה התובעת עם הנתבעת בהסכם נשוא דיוננו, להעברת הסכמי השירות ממנה אל הנתבעת, כאשר החוזה עם החברה הכלכלית נכלל במסגרת הסכמי השירות שהיו עתידים לעבור אל הנתבעת. לטענת התובעת, היא החלה בביצוע העבודות מושא המכרז, כאשר במקביל פנו התובעת והנתבעת אל החברה הכלכלית, על מנת שהלה תאשר את הסבת ההסכם מהתובעת לאלקטרה. לטענת התובעת, לאחר פגישות שהתקיימו בין נציגיה לבין נציגי הנתבעת ונציגי החברה הכלכלית, מסרה החברה הכלכלית כי היא אינה מאשרת את הסבת ההסכם, וזאת, כך הטענה, לאור סירובה הבלתי סביר של הנתבעת ליתן לחברה הכלכלית ערבות טיב, שתחליף את הערבות שניתנה על ידי התובעת בזמנו.

לטענת התובעת, על פי ההסכם בינה לבין הנתבעת, במצב דברים כזה, בו חברה מתנגדת להסב את חוזה השירות מהתובעת לנתבעת, היה על הנתבעת להמשיך ולבצע את העבודות כקבלן משנה של התובעת, והתובעת הייתה מעבירה לה את התמורה בגין עבודות אלו, אך הנתבעת בחרה שלא להמשיך ביצוע הסכם השירות עם החברה הכלכלית ואף הורתה לסלע לחדול מביצוע עבודות עבורה.
בנוסף, התובעת הצביעה על כך כי, בסופו של יום, החברה הכלכלית חתמה על חוזה שירות חדש עם חברת אלקטרה מוצרי צריכה בע"מ, חברה אחות של הנתבעת. לטענת התובעת, אין המדובר בצירוף מקרים, אלא שהנתבעת עשתה יד אחת עם חברה אחות שלה (אלקטרה מוצרי צריכה), הן על מנת לזכות בהסכם רווחי עם החברה הכלכלית והן בכדי להימנע מתשלום לתובעת.
לאור דברים אלו, טענה התובעת, כי הנתבעת הפרה את ההסכם עימה הן בכך שלא המשיכה לבצע את הסכם השירות עם החברה הכלכלית, כקבלן משנה של התובעת, והן בכך שפעלה מאחורי גבה של התובעת יחד עם חברת אלקטרה מוצרי צריכה.

13. בנוסף, טענה התובעת כי עוד בטרם חתימה על ההסכם נשוא הדיון, התחייבה הנתבעת לבצע עבודות שירות של מיזוג אוויר, בשנת הבדק, במחירי הפסד. כך, הצביעה התובעת על עבודות שביצעה הנתבעת במנהל ההנדסה של עירית חיפה במחירי הפסד, הפסד שנאמד על ידה בסך של 200,000 ש"ח. כן טענה התובעת, לאותה התנהלות של הנתבעת, בפרויקט "שער הכרמל" בחיפה, וכן בביצוע עבודות מיזוג אוויר של חברת קמטק במגדל העמק, כאשר ההפסד נאמד על ידה הינו בסך של 450,000 ש"ח. לטענת התובעת, הנתבעת הסתירה עובדות אלו מעיניה, ובהינתן כי על פי ההסכם התובעת הייתה אמורה לקבל אחוז מסוים מן הרווח של מחלקת השירות, הרי שהנתבעת התנהלה בחוסר תום לב עוד בשלב המשא ומתן.

עד כאן טענות התובעת, כפי שהן צוינו בכתב התביעה המקורי. כעת אפרט את טענותיה של הנתבעת ולאחר מכן אפרט, בקצרה, את תשובת התובעת לטענות אלו.

טענות הנתבעת
14. מנגד, הנתבעת הכחישה את הנטען על ידי התובעת, ובפיה גרסה אחרת לגמרי לגבי השתלשלות העניינים.
אציין, כי תחילה טענה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה על הסף, לאור כתב ויתור עליו חתם סלע, בתאריך 9/2009, לפיו הוא ויתר באופן סופי ומוחלט על כל תביעה, דרישה ו/או טענה לזכויות כלשהן, המגיעות לו מאלקטרה. לטענת הנתבעת, יש לראות בויתורו של סלע כויתור של התובעת, וזאת לאור הדברים הבאים: סלע הוא בעל השליטה, מנהלה ובעל המניות העיקרי בתובעת (מחזיק ב- 75% ממניות התובעת וביתר, כאמור, מחזיק אדם בשם עזרא); סלע הוא אשר ניהל את המו"מ לקראת ההסכם בשם התובעת לאורך כל הדרך; הוא זה שחתם בשם התובעת, הן על ההסכם והן על מסמכים שונים; הוא זה שפנה לנתבעת בדרישות תשלום שונות לנתבעת, בשם התובעת. בעניין זה ציינה הנתבעת, כי אף היא חתמה על כתב ויתור לסלע, לפיו מבחינתה של אלקטרה מוצו כל ההליכים בינה לבין מר סלע ואין לה עניין יותר להמשיך בהליכים נגדו.
הנתבעת הסבירה, כי הבקשה לחתימה על כתבי הויתור הועלתה בתאריך 9/2009 על ידי עורך דינו של סלע, עו"ד טומי נדשי, אשר ייצג את סלע בהליך הפלילי , שנפתח לאחר חקירת הנתבעת. כאשר הרקע לחתימת כתבי הויתור ההדדיים, היה בקשתו של עו"ד נדשי כי הנתבעת תחוס על סלע, בהתחשב במצבו האישי והכלכלי, ותשלח מכתב בו היא מצהירה כי אין לה עניין בהמשך ההליך הפלילי נגד סלע, כדי שהדבר יועבר לפרקליטות ובמטרה למנוע פתיחת הליך פלילי נגד ו. לאחר דרישה זו של עו"ד נדשי, הסכימה הנתבעת לחתום כתב ויתור זה, אך דרשה כי אף סלע יחתום על כתב ויתור, לפיו הוא מוותר על כל תביעה ו/או דרישה לזכויות כלשהן המגיעות לו מאלקטרה. הנתבעת הדגישה, כי במועד בו נשלח כתב הויתור על ידי סלע, דהיינו בשנת 2009, חלפו למעלה מ- 5 שנים מתום העסקת סלע בנתבעת, כאשר לסלע לא היו טענות אישיות כנגד אלקטרה, ועל כן יש לפרש את כתב הויתור כויתור של התובעת. כן ציינה הנתבעת, כי באותו מועד בו ניתן כתב הויתור, הייתה התובעת מצויה בהליכי פירוק, ועל כן ברור כי התובעת בעצמה לא יכולה הייתה לחתום על מכתב שכזה. לטענת הנתבעת, כיום, לאחר שתמו הליכי חדלות הפירעון והתובעת חזרה להיות חברה פעילה, בבעלותו של סלע, נהיר כי יש לייחס את האמור בכתב הויתור של סלע, אף לתובעת.
משכך, נטען כי דין התביעה להדחות על הסף.

15. לגופא, טענה הנתבעת כי התובעת היא שהפרה את ההסכם, מספר הפרות יסודיות, כפי שיפורט להלן, ועל כן, ממילא, אין היא זכאית לתשלום ממנה.
ראשית, טענה הנתבעת, כי בשלב המו"מ ובמועד חתימת ההסכם הצהירה התובעת כי מחזיקה ברשותה לפחות 20 הסכמי שירות תקפים, וכי דמי השירות אשר צפויים להתקבל בגינם, עמדו על סך של כ- 3,500,000 ש"ח לשנה (סעיף 3.5 בהסכם).
לטענת הנתבעת, בפועל, התברר לה כי חלק מן ההסכמים כללו מגבלה ביחס לעבירותם, וכן התברר כי חלק מהלקוחות מתנגדים להעברת הסכמי השירות, כך שבסופו של יום, הועברו לאלקטרה כ- 15 הסכמי השירות מכוח ההסכם, בהיקף של 1,158,394 ש"ח, דהיינו פחות משליש הסכום שהוסכם עליו.

16. עוד טענה הנתבעת, כי על אף שהתובעת התחייבה בהסכם להעביר לבעלות אלקטרה את הסכמי השירות כשהם חופשיים ומשוחררים מכל תביעה, דרישה, חוב, עיקול, משכון וכיו"ב (למעט השעבודים שהיו כבר קיימים באותו מועד), בפועל, זמן קצר לאחר חתימת ההסכם התקבלו הודעות עיקולים אצל הנתבעת. כך, ביום 9.10.03 התקבלה באלקטרה הודעה למחזיק על הטלת עיקול זמני על כל נכסי התובעת אצל אלקטרה, עד לסך של 249,247 ש"ח, במסגרת תביעה אזרחית אשר הוגשה על ידי קרשין מפעלי מכתב נגד התובעת, בבית משפט השלום בחיפה; ביום 30.10.03 התקבלה הודעה למחזיק על הטלת עיקול זמני על כספים המגיעים לתובעת, עד לסך של 1,832,875 ש"ח, במסגרת תביעה שהוגשה על ידי חברת י.ב. אחזקת מערכות בע"מ כנגד התובעת, בבית משפט השלום בבאר שבע; בתאריך 4/2004 התקבלה הודעה למחזיק על הטלת עיקול זמני על כספים המגיעים לתובעת, עד לסך של 6834 ש"ח, במסגרת הליך הוצאה לפועל אשר נפתח על ידי ברכוביץ חברה לבניין בע"מ כנגד התובעת, בלשכת ההוצאה לפועל חיפה. באותו עניין, אף זומנה אלקטרה לחקירת צד שלישי בפני רשם ההוצאה לפועל.

לטענת הנתבעת, התובעת פנתה אליה בבקשה כי לא תעביר אליה כספים, וזאת לאור ריבוי העיקולים שהוגשו נגד התובעת, ולאור העובדה כי טרם עיקולים אלו התובעת המחתה (על דרך השעבוד) את כל זכויותיה לקבלת כספים מן הנתבעת לבנק לאומי. לשם תמיכה בטענתה, הפנתה הנתבעת למכתב ששלחה אליה התובעת ביום 27.6.04, בו צוין כך:

"אבקש לבצע תשלומים לחברת ברסל קור בע"מ אך ורק לאחר וידוי סופי על כך שהמחאת הזכות גוברת על כל עיקול.
במידה ויאושר נא לשלם, במידה והעיקול גובר נא לדחות את התשלום עד לברור עם עו"ד חברת ברסל קור".

דהיינו התובעת בעצמה ביקשה מהנתבעת לא להעביר אליה כספים, במקרה בו העיקולים גוברים על המחאת הזכות לבנק לאומי.

17. לטענת הנתבעת, התובעת הפרה, הפרה נוספת את ההסכם, בכך שהיא לא שילמה לעובדיה, לרבות עובדים שהחלו לעבוד באלקטרה עקב ההסכם, חלק מן התשלומים להם היא מחויבת על פי דין, כגון: שכר עבודה, זכויות סוציאליות, הפרשות לקרן פנסיה, פיצוי פיטורין ועוד. לטענת הנתבעת, מעבר לכך שמדובר בהתנהלות פסולה לכשעצמה, המהווה עבירה על חוקי העבודה, התנהלות זו מנוגדת לסעיף 6.2 בהסכם, לפי התחייבה התובעת לשאת בכל התחייבות הנגזרת מקיומם של יחסי עובד- מעביד.
לטענת הנתבעת, משהתברר לה כי התובעת לא שילמה לעובדיה את המגיע להם על פי חוק, או אז היא קראה לסלע וביקשה ממנו כי יחתום על הפרוטוקול המוזכר לעיל. הנתבעת הדגישה, כי היא ביקשה מהתובעת, כי זו תמציא לה אישורים לפיהם שולמו לעובדיה של התובעת (שהפכו לעובדי הנתבעת) כל הכספים המגיעים להם בגין עבודתם אצל התובעת, כתנאי להעברת התמורה, בהסתמך ובהתאם להוראות ההסכם, ואין כל פסול או התנהלות שלא בתום לב בבקשה הנ"ל. זאת, בייחוד לאור העובדה, כי התובעת הצהירה כי שילמה לעובדיה את כל המגיע להם על פי דין.
בעניין זה התברר לנתבעת, זמן קצר לאחר חתימת ההסכם, כי התובעת לא שילמה לעובדים הבאים: אסתר רבינוביץ, מיכה גולדשטיין ומרדכי וקרט, את המגיע להם. בנוסף, התברר לנתבעת, כי זמן קצר לאחר חתימת ההסכם, הוגשה תביעה נגד התובעת, יעקב סלע ועזרא בר חן, על ידי עובד שפוטר מעבודתו בתובעת בתאריך 8/2003 (דהיינו לאחר חתימת ההסכם בין התובעת לנתבעת), לתשלום הפרשי שכר, דמי הבראה, הפרשים בגין חגים, פידיון חופשה שנתית, פיצויי פיטורין, ביצוע הפרשות וניכויים למבטחים ועוד. בעניין זה הפנתה הנתבעת אף לפסק הדין שניתן בתביעה הנ"ל, בו נקבע כי התובעת הפסיקה להפריש לקרן הפנסיה מבטחים, את הכספים המגיעים לעובדיה, וזאת החל מחודש פברואר 2001 ואילך (דהיינו כמעט שלוש שנים לפני חתימת ההסכם). עוד נקבע בפסק הדין, כי סלע ועזרא גילו חוסר אכפתיות וזלזול מופגן בזכויות העובדים העולה כדי הפרת חובת תום הלב המוגברת, החלה עליהם כלפי עובדיהם (ע"ב 1990/04 עוזי מור נ' ברסל קור ואח', פסק דין מיום 5.10.06).
בנוסף לדברים אלו, שנה לאחר מכן, הוגשה תביעה בבית הדין לעבודה בחיפה נגד התובעת והנתבעת, על ידי עובד לשעבר של התובעת, מר ויסאם ג'בור, שפוטר על ידי התובעת ביום 31.5.03 (חודשיים לפני החתימה על ההסכם). מכתב התביעה עלה, כי התובעת, בהיותה מעבידה של ויסאם, לא הפרישה לו כספים לקרן הפנסיה. כמו כן, נטען לאי תשלום פיצויי פיטורין, הלנת שכר, דמי הבראה, פדיון ימי חופשה ועוד (ע"ב 4122/04). בנוסף, עובד נוסף, מר יצחק שייט, הגיש תביעה נגד התובעת והנתבעת, לתשלום דמי הבראה, דמי חופשה שנתית וכיו"ב, ובינו ובין הנתבעת נחתם הסכם פשרה (הסכם הפשרה צורף כנספח ז' לתצהירו של יעקב קנה, סמנכ"ל משאבי אנוש ומנהל באלקטרה).

לסיכום חלק זה, טענה הנתבעת, כי בחודשים שלאחר חתימת החוזה התבררו לה הדברים הבאים: קיומן של מגבלות על העברת הסכמי השירות; חובות לספקים; תביעות כנגד התובעת ועיקולים זמניים על כספים המגיעים לה; אי תשלום לעובדים.
לטענת הנתבעת, דברים אלו היוו רק "קדימון" לפרשה שנחשפה במהלך שנת 2004, אשר הובילה לנתק הסופי בין הצדדים, כפי שיפורט להלן.

18. לטענת הנתבעת, החל מחודש יוני 2004, לערך, התקבל במחלקת כוח אדם באלקטרה מידע לפיו סלע פועל בניגוד עניינים ומפר את חובותיו כלפי אלקטרה, תוך שהוא מנצל את משאביה של אלקטרה לטובת ענייני התובעת. נוכח המידע שהתקבל, ועל מנת לברר את נכונותו, נפתחה חקירה בעניין פועלו של סלע, על ידי מחלקת הביטחון של אלקטרה.
במסגרת החקירה, הותקן ציוד מעקב במחסני החברה, נערכו תצפיות ביחס לעובדים ששמם נקשר לפעילותו של סלע, נגבו הצהרות מעובדי המחלקה, ומחקירה סמויה הפכה החקירה לחקירה גלויה, במסגרתה אף נחקרו ספקים ועובדים נוספים שעבדו יחד עם סלע ו/או עם התובעת.
לטענת הנתבעת, במהלך החקירה התברר כי סלע עשה שימוש פסול בסמכויות שניתנו לו כמנהל שירות באלקטרה, וזאת במטרה לקדם את ענייניה של התובעת.

19. הנתבעת הצביעה על הממצאים הבאים אשר נחשפו במהלך החקירה:
שימוש במשאבי אלקטרה ועובדיה לטובת התובעת- התברר, כי במסגרת עבודתו באלקטרה, סלע הזמין ציוד בכספה של הנתבעת, עבור לקוח של התובעת, והשתמש בשם של לקוח קיים של אלקטרה, והוא אף העסיק במקום העבודה את עובדי אלקטרה. מקרה אחד שנחשף הוא מקרה שכונה על ידי הנתבעת "פרשת הוילה בקרית אתא", בה דובר על לקוח של התובעת, מר ישראל יניב, אשר בביתו הפרטי הותקנה מערכת מיזוג אוויר, כאשר הציוד נרכש מכספה של הנתבעת, העבודה בוצעה על ידי עובדי הנתבעת, אך הנתבעת מעולם לא קיבלה תמורה עבורה. זאת ועוד: סלע הזמין את הציוד עבור הלקוח, אך השתמש בשם של "חוצות המפרץ"- תיק לקוח של אלקטרה. דהיינו, סלע, השתמש במשאבי הנתבעת, לצורך ביצוע עבודות עבור התובעת, תוך שהוא מבצע רישום כוזב במסמכי תאגיד (רישום כוזב של הזמנות וייחוסן לתיקי שירות אחרים).
בנוסף לפרשת הוילה בקרית אתא, התגלה לנתבעת, כי בהוראותיו של סלע, עובדי הנתבעת ביצעו עבודות עבור החברה הכלכלית של חיפה בבית ספר עירוני א'. לטענת הנתבעת, ממצאי החקירה בנידון העלו, כי מדובר היה בפרויקט שהחל מספר שנים בטרם נחתם ההסכם, בו זכתה התובעת במכרז להתקנת מערכות מיזוג אוויר בחלק ממוסדות החינוך, מטעם החברה הכלכלית חיפה. הנתבעת הסבירה, כי בית הספר עירוני א' היה אחד מן הפרויקטים שצויינו בהסכם שנכרת בין התובעת לבין החברה הכלכלית. לאחר שנחתם ההסכם בין התובעת לנתבעת, סברה הנתבעת כי החוזה עם החברה הכלכלית יוסב אליה, והתקיים משא ומתן בין הנתבעת לבין החברה הכלכלית בעניין זה, בין התאריכים 12/2003- 1/2004. בתאריכים אלו בוצעו באופן שוטף עבודות בפרויקטים של החברה הכלכלית, באישור הנתבעת. עם זאת, בסופו של יום, המשא ומתן עם החברה הכלכלית לא צלח ולא נחתם בין השתיים הסכם, ומשכך, הורה מנהל סניף חיפה דאז, מר בוריס טיומקין, להפסיק באופן מיידי את כל העבודות הנוגעות לחברה הכלכלית. על אף הוראה מפורשת זו, סלע הורה לעובדי הנתבעת לבצע בחודשים יולי ואוגוסט 2004, עבודות בבית ספר עירוני א'.
בסופו של יום התבררו לנתבעת, הדברים הבאים: סלע הורה לעובדי הנתבעת לעבוד עשרות שעות בפרויקט שלא שייך לה; סלע הורה לעובדים לבצע רישום כוזב של שעות העבודה (שעות העובדים נרשמו בפרויקטים של הנתבעת כגון: מספנות חיל הים, חוצות המפרץ); סלע רשם את ההובלות והציוד לפרויקט על שם לקוחות אחרים של הנתבעת, וכתוצאה מכך הוצאו חשבוניות מס פיקטיביות; סלע הורה למזכירתו האישית, הגב' אסתר רבינוביץ, להשמיד מסמכים (כגון שטרות מטען) בכל הנוגע לעבודות בעירוני א'.
נוסף על האמור לעיל, התברר כי סלע השתמש בעובדי קבלן של אלקטרה לטובת צביעת ביתו הפרטי, כאשר אלקטרה היא זו שבסופו של יום, שילמה עבור העבודות. באותו מקרה סלע שכר את עובדיו של קבלן בשם יעקב לוי, לצורך צביעת ביתו הפרטי. יעקב לוי היה קבלן, אשר טכנאים שלו הועסקו כדרך קבע בפרויקטים מסוימים של אלקטרה. לאחר שסלע לא שילם ליעקב לוי עבור עבודות הצביעה, הוא הציע ללוי כי התמורה בגין עבודות אלו תשולם על ידי אלקטרה, באמצעות ניפוח חשבוניות לאלקטרה, באופן כזה שכל חודש יעקב לוי יגיש לאלקטרה חשבונית בסכום הגבוה מהסכום שהיה עליה לשלם לטכנאים.

20. נוסף על האמור לעיל, התברר לנתבעת, כי משך כל הזמן שבו הועסק סלע אצלה, הוא עדיין פעל בשם התובעת, כאשר קידם את ענייני מקורביו, ובמקרים אחדים הוא "סגר" חובות ישנים לנושים של התובעת (קבלנים וספקים), על ידי עריכת הסכם בינם לבין אלקטרה. כך למשל, התקשר סלע, בשם אלקטרה, בהסכם עם קבלן בשם מוחמד תה, כאשר לפי ההסכם התעריפים שישולמו לאותו קבלן, גבוהים בהרבה מהתעריפים אותם שילמה אלקטרה באותו מועד. דוגמה נוספת הייתה התעקשותו של סלע לרכוש מדחסים מחברה בשם "משיק", בעלות גבוהה, ללא כל הצדקה, תוך שהוא ציין כי בנו של הבעלים של החברה, הוא חבר טוב.
בנוסף, התברר כי סלע העסיק עובד לשעבר של התובעת, מר יצחק ניניו, בפרויקט של הנתבעת, באמצעות קבלן משנה בשם "אשוח", זאת בניגוד לנהלים האוסרים זאת.
בנוסף, התברר כי סלע נטל שלא כדין כספים לכיסו הפרטי, כספים שהתקבלו ממכירת ציוד ישן של אלקטרה.

21. לטענת הנתבעת, בשל הממצאים שהתגלו במסגרת החקירה, היא הגישה תלונה במפלג ההונאה של משטרת ישראל בחיפה. החשדות שהופנו כלפי סלע נגעו לביצוע עבירות של גניבה בידי עובד; קבלת דבר במרמה; רישום כוזב במסמכי תאגיד ועוד. לטענתה, עקב התלונה, החקירה הסתעפה, ואף התברר כי התובעת זכתה שלא כדין בפרויקט של החברה הכלכלית חיפה (אף הוגש דו"ח של מבקר העירייה בעניין). בתום חקירת המשטרה, ביום 3.5.05, הועבר התיק לפרקליטות, לשם קבלת החלטה בדבר הגשת כתב אישום (פ"א 2643/05).
22. עוד התחוור לנתבעת, כי במועד חתימת ההסכם, התנהל הליך פלילי כנגד התובעת וסלע, ביחס לעבירות על חוק ערך מוסף, בסכום של כ- 3.5 מיליון ש"ח. במסגרת ההליך הפלילי שהתנהל, הורשעו התובעת וסלע בביצוע 22 עבירות מס (ת"פ 3349/03). לאחר הכרעת הדין הנ"ל, ביקש סלע לאחד את הדיון בתיק הנ"ל עם כתב אישום נוסף אשר הוגש נגדו, בגין עבירות מס שבוצעו בין התאריכים 8/2002- 12/2003, דהיינו בגין עבירות שהתרחשו במועד בו עבד באלקטרה, ולאחר שכבר הוגש נגדו כתב אישום. בית המשפט הרשיע את התובעת ואת סלע באי תשלום 41 חשבוניות מס, בנוסף, הוטל על התובעת קנס בסך של 55,000 ש"ח, ועל סלע הוטל קנס בסך של 80,000 ש"ח, ונגזרו עליו 6 חודשי מאסר בפועל (ת"פ 2789/05).
לטענת הנתבעת, לא יכול להיות חולק, כי אם היא הייתה מודעת לעובדות אלו בטרם חתמה על ההסכם, ברי כי ההסכם לא היה משתכלל בין הצדדים, זאת בייחוד כאשר אלקטרה היא חברה ציבורית.
נוכח האמור לעיל, ולאחר שניתנה לסלע הזדמנות להעלות את טענותיו ולהציג את עמדתו (הזדמנות שהוא לא ניצל), ביום 25.11.04 פוטר סלע מעבודתו באלקטרה.

23. לטענת הנתבעת די בכל האמור לעיל, על מנת לקבוע כי התובעת היא זו שהפרה את ההסכם, מספר הפרות חמורות, ובכללן: ניהול משא ומתן שלא בתום לב (למשל, הסתרת המידע בדבר כתב האישום), הפרת חובת התשלום לעובדים, המשך עיסוק בפעילות התובעת, גניבה ממעביד, הפקת טובות הנאה אישיות ועוד. לטענת הנתבעת, בהתחשב בדברים אלו, במקרה דנא אכיפת ההסכם תהא בלתי מוצדקת.
עם זאת, המשיכה הנתבעת וטענה, כי אף נניח בצד לרגע את כל האמור לעיל, ממילא היא לא נותרה חייבת לתובעת, שכן בפועל, ההסכם להעברת הסכמי שירות לא קוים במלואו, ומרבית מחוזי השירות לא הועברו לאלקטרה, אלא שרק שליש מהחוזים הועברו. לטענתה, בהתאם לחישוב התמורה על פי מתווה ההסכם, ובהתאם לזכות הקיזוז העומדת לה, על פי חישוב חשב הנתבעת, הנתבעת לא נותרה חייבת דבר לתובעת.
בעניין זה הפנתה הנתבעת למכתב מיום 28.3.04 ששלח סלע אל הנתבעת (המכתב סומן כנ/5), בו צוין כי התובעת העבירה לנתבעת חוזים בסך של 1,158,304 ש"ח, ואלו החוזים: משרד הביטחון- חיל הים; בנק לאומי; בתי זיקוק; עיריית כרמיאל; מכבי שירותי בריאות.
לטענת הנתבעת, מכתב זה מוכיח כי ההסכם מעולם לא קוים על ידי התובעת, שכן למעלה מ- 7 חודשים לאחר חתימת ההסכם, הועברו אל הנתבעת רק 5 הסכמים, במקום 20, בסך של 1,158,304 ש"ח, במקום הסך של 3.5 מיליון ש"ח.
עוד הדגישה הנתבעת, כי סלע, הן בתצהירו, הן בכתבי טענותיו והן בעדותו בפני בית משפט זה, טען כי ביום 1.10.03 (יום חתימת הפרוטוקול המוזכר לעיל) כבר הועברו כל הסכמי השירות אל הנתבעת, ובהינתן כי המכתב נרשם ביום 28.3.04 (כחצי שנה לאחר חתימת הפרוטוקול), הרי שמלבד חמשת ההסכמים המצוינים לעיל, לא הועברו עוד הסכמי שירות מן התובעת אל הנתבעת.

24. על מנת לחשב את התמורה המגיעה לתובעת בגין הסכמים אלו, הפנתב התובעת לסעיף 5.1.4 בהסכם, אשר קובע כי:
"5.1.4. למרות האמור לעיל אם תופסק עבודתו של מר יעקב סלע עבור אלקטרה במהלך השנים האמורות בסעיף 5.1.2 או 5.1.3 לעיל, תחושב התמורה על פי האמור בסעיף 5.1.1 עבור אותם שנים רלוונטיות".

על פי סעיף 5.1.1, התובעת תהא זכאית לסכום השווה ל- 30% מהרווח עבור הסכמי השירות, כאשר רווח הוגדר בהסכם כ: "53% מהרווח הגולמי". על פי חישובו של חשב אלקטרה, מר ניר גלבוע, סך הרווח הגולמי שהתקבל מההסכמים שעברו מן התובעת לנתבעת, הינו 376,575 ש"ח, כאשר התובעת זכאית, כאמור, ל- 30% מהסך הנ"ל, דהיינו סך של 112,973 ש"ח.
לטענת הנתבעת, מהסך הנ"ל יש לקזז הן את הנזקים שנגרמו כתוצאה מההתקשרות עם התובעת, והן את הכספים שחייבת לה התובעת. בעניין זה הפנתה הנתבעת לסכומים הבאים:
סך של 24,000 ש"ח- סכום שהתקבל אצל התובעת בסוף שנת 2003, בגין עבודות שביצעה הנתבעת עבור החברה הכלכלית חיפה. על פי סעיפים 4.2- 4.5 בהסכם, הנתבעת הייתה אמורה לבצע את העבודות, והתובעת הייתה אמורה להעביר לה את התמורה המתקבלת בגינה, אך התובעת הפרה את ההסכם, כך הטענה, ולא העבירה מעולם את הסך הנ"ל לידי הנתבעת.
סך של 40,000 ש"ח שקיבלה התובעת בגין הסכמי השירות שהועברו לנתבעת- לטענת הנתבעת, אין חולק ואף סלע הודה בכך במכתב מיום 23.9.03, כי התובעת קיבלה סך של 33,000 ש"ח בגין עבודות במלון אטאפ, סכום אותו יש לקזז מהתשלום המגיע לתובעת. כן צוין באותו מכתב, כי התובעת אף קיבלה סך של 7,000 ש"ח, ששולם שנה מראש, מלקוח בשם עוצמה, וכי סכום זה יש לקזז מהתשלום לתובעת.
שעות עבודה של עובדי אלקטרה שהועסקו בפרויקט עירוני א'- כפי שפורט לעיל, סלע שלח טכנאים של הנתבעת לעבוד בפרויקט עירוני א', פרויקט של החברה הכלכלית חיפה, כאשר מדובר בהסכם שנכרת עם התובעת, והנתבעת לא קיבלה עבורו את התמורה, ואף סלע השתמש בעובדיה על הנתבעת. נוסף על כך, לטענת הנתבעת סלע אף הודה כי קיבל תשלום, בשם התובעת, עבור עבודה זאת. לטענת הנתבעת, בהתחשב בכך שמדובר בחודשיים עבודה, שבוצעה על ידי 2 טכנאים, לכל הפחות, (בהתאם לעדותה של מזכירתו האישית של סלע), המדובר בשכר עבודה של כ- 45,000 ש"ח וזאת על פי הערכה מינימאלית ביותר.
העבודות והציוד בוילה בקרית אתא- אין חולק כי סלע ביצע את העבודה בוילה וכי העבודה נעשתה בשם התובעת, עבור לקוח של התובעת, כאשר סלע השתמש בציוד של הנתבעת, בעובדי הנתבעת, ורשם את הפרטים תחת שם של לקוח אחר של הנתבעת. הנתבעת העריכה את הסכום עבור העבודה הנ"ל, בסך שלא יפחת מ- 6,700 ש"ח.

לאור כל האמור לעיל, טענה הנתבעת, כי לאחר חישוב, יש לקזז מהסך המגיע לתובעת, סך שלא יפחת מ 115,700 ש"ח, ובהתחשב בכך שלתובעת מגיע סך של 112,973 ש"ח, הרי שהנתבעת לא נותרה חייבת דבר לתובעת.

תשובת התובעת
25. באשר לפיטוריו של סלע, טענה התובעת כי מדובר בפיטורים לא מוצדקים, שנעשו במטרה למנוע תשלום לתובעת, וכי לאחר שסלע זומן לשימוע במשרדי הנתבעת, סלע שכר את שירותיו של משרד עורכי דין ביין. לטענת התובעת, סלע לא הגיע אל שיחת השימוע שכן הוא הבין שבכוונת אלקטרה לפטר אותו, והוא שכר את שירותיו של עו"ד דן ביין, אשר השיב במכתב לכל טענות אלקטרה שהופנו כנגדו, ומכתב זה לא זכה לכל התייחסות עניינית מצד הנתבעת.
עוד טענה התובעת בהקשר הנ"ל, כי הנתבעת ייחסה לסלע באופן אישי מעשים המנוגדים להסכם, אך היא לא העלתה טענה כנגד התנהלות התובעת, לא בזמן אמת ולא כיום. בהינתן כי הנתבעת חתמה על כתב ויתור, לפיו היא ויתרה/ זנחה את טענותיה כלפי סלע, לא ברור מדוע הרחיבה הנתבעת בכתבי טענותיה על מעשיו של סלע, ואין לייחס לדברים אלו נפקות לענייננו.
נוסף על דברים אלו, לטענת התובעת, אין קשר בין המעשים המיוחסים לסלע לבין התמורה המגיעה לתובעת, וזאת לאור עקרון האישיות המשפטית הנפרדת. בעניין זה ציינה התובעת, כי במניות התובעת מחזיקים הן סלע (ב- 75%) והן מר עזרא (ב- 25%), ולאור העובדה כי הנתבעת לא ביקשה להרים את מסך ההתאגדות בין התובעת לסלע, לא היה כל מקום כי הנתבעת תייחס לתובעת מעשים שביצע סלע ותמנע מהתובעת את התמורה המגיעה לה בשל מעשים אלו.

26. באשר למעשים שייחסה הנתבעת לסלע, טענה התובעת, את הדברים הבאים:
באשר לווילה בקרית אתא- לטענת התובעת, אין חולק כי העבודה נרשמה על שם לקוח של הנתבעת, חוצות המפרץ, עם זאת, לגרסתו של סלע, הדבר נעשה בידיעה ובאישור של בוריס טיומקין, מי שהיה מנהל סניף חיפה באלקטרה באותו מועד.
באשר לעבודות בבית ספר עירוני א'- לטענת התובעת מדובר בעבודות שהיו מלכתחילה כלולות בהסכם, שכן בית הספר נמנה על בתי הספר שהופיעו בהסכם בין התובעת לחברה הכלכלית חיפה. משהחברה הכלכלית לא הסכימה להסב את חוזה השירות לנתבעת, ובהתאם להסכם שבין התובעת לנתבעת, היה על הנתבעת להמשיך בעבודות עבור החברה הכלכלית, כקבלן משנה של התובעת, ובמקרה זה התובעת הייתה מעבירה את התמורה בגין העבודות לנתבעת.
לטענת התובעת, הנתבעת לא הורתה לה מעולם להפסיק את העבודות עבור החברה הכלכלית, ועל כן היא המשיכה לבצען. בנוסף, אף אם הייתה מתקבלת הודעה שכזו מטעם הנתבעת, הדבר היה מנוגד להסכם, אשר קבע כי במצב בו לקוח מסרב לחתום על הסכם הסבה, השירות יינתן על ידי הנתבעת כקבלן משנה של התובעת. אשר לאופן רישום העבודות, תחת שמות של לקוחות אחרים, נטען כי אלו ההנחיות שקיבל סלע מטיומקין, שכאמור, היה אותה העת האחראי עליו.
אשר לעבודות הצביעה בביתו הפרטי של סלע- טענה התובעת, כי מדובר בעבודות ששולמו על ידי סלע בעצמו, כאשר כל החשבונות של קבלן המשנה, אושרו על ידי אילן גולן, ששימש כמנהל מחלקת השירות עובר להגעתו של סלע, והמשיך לעבוד תחתיו לאחר מכן. לטענת התובעת, כל ראיותיה של הנתבעת בעניין זה הן עדויות שמיעה, ובנסיבות שכאלו, לא נסתרה גרסתו של סלע, כי העבודות שולמו מכיסו האישי.
לסיכום חלק זה, הדגישה התובעת, כי בסופו של יום, לא הוגש כתב אישום נגד סלע בגין המעשים שייחסה לו הנתבעת, וזאת לאור החלטת המשטרה לסגור את התיק מחוסר ראיות.

27. בנוסף, לטענת התובעת, אף נניח כי ההסכם הופר, אין חולק כי הנתבעת מעולם לא ביטלה את ההסכם, אלא שהיא המשיכה לקיימו, כאשר היא נהנית מפירות ההתקשרות בין השתיים, הם חוזי השירות שעברו. לטענת התובעת, בהינתן שההסכם לא בוטל ובהינתן כי הנתבעת קיבלה את הסכמי השירות בשווי כספי ניכר, על הנתבעת לשלם לתובעת את התמורה לה היא זכאית, אחרת התוצאה תהא שהנתבעת תתעשר שלא כדין.

28. באשר לטענת הנתבעת הנוגעת לעובדי התובעת, טענה התובעת, כי באשר למר ויסאם ג'בור, מדובר בתביעה נגד התובעת, שהומצאה לנתבעת לאור העובדה שכתובתה האחרונה של ברסל קור הייתה אצל אלקטרה , ולאור העובדה שסלע עבד שם והדבר צוין בכתב התביעה, דהיינו הנתבעת לא הייתה צד בתיק ולא נדרשה לשלם דבר, וכל חלקה בתביעה הוא שהיא נשלחה אליה.
באשר לתביעה של מר יצחק שייט, טענה התובעת, כי מדובר בעובד שהחל את עבודתו בתובעת ומאוחר יותר עבר לעבוד בנתבעת, במסגרת ההסכם. עובד זה פוטר על ידי הנתבעת, ועל כן הנתבעת היא זו שהייתה חייבת, ממילא, בתשלום פיצוי הפיטורין, בלא קשר לחיוביה של התובעת כלפי אותו עובד. לטענת התובעת, יש לראות בהסכם הפשרה שנכרת עם מר שייט כתשלום שהיה על הנתבעת לשלם, בשל התקופה שהעסיקה את מר שייט.

29. באשר להודעות העיקול, ראשית טענה התובעת, כי הנתבעת ידעה עובר לכריתת הסכם, כי התובעת נקלעה לקשיים כלכליים, שכן קשיים אלו הם שהובילו לחתימה על ההסכם עם הנתבעת. כמו כן, בתחילת ההתקשרות חתמו הצדדים על המחאת זכות לטובת בנק לאומי, ולטענת התובעת, ממילא, המחאת הזכות הייתה קודמת בזמן, ועל כן היא גוברת על הודעות העיקול המאוחרות.
בנוסף, לטענת התובעת, הנתבעת לא הוכיחה את טענתה כי הומצאה לה מספר הודעות עיקול, שכן היא ידעה לנקוב ב- 3 הודעות עיקול ספציפיות, אך בפועל, היא המציאה רק שתי הודעות עיקול, ששתיהן התקבלו לאחר חתימת ההסכם. בנוסף, טענה התובעת, כי הודעות העיקול הזמני לא מומשו בפועל, שכן בהתאם לסעיף 44(א) בחוק הוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967, עיקול המוטל המסגרת תיק הוצאה לפועל, תקף למשך שלושה חודשים מיום המצאת הצו, לפיכך, ממילא פקע תוקפן של הודעות העיקול לאחר זמן קצר ולא הייתה כל מניעה כי הנתבעת תעביר לתובעת כספים המגיעים לה. לטענת התובעת, אף הנתבעת עצמה, בזמן אמת, לא סברה כי יש בהודעות העיקול משום הפרת ההסכם, שכן בחודש 4/2004 (לאחר קבלת הודעות העיקול) אישרה הנתבעת תשלום לתובעת, בשתי חשבוניות, בסכום כולל של 307,928 ש"ח (234,000 ש"ח מקדמה והיתר עבור עבודות שביצעה התובעת עוד קודם לחתימת ההסכם). עם זאת, סכומים אלו לא שולמו בפועל לתובעת, מפני שהנתבעת עצרה את התשלום לאור החשדות שעלו אותה העת כנגד סלע.
בנוסף נטען, כי על אף הודעות העיקול, בפועל, הנתבעת מעולם לא שילמה לצד שלישי כספים עקב הודעות אלו.
משכך, נטען, כי אין בהודעות עיקול אלו כדי להוות הפרה של ההסכם.

30. באשר להסכמי השירות שעברו לנתבעת, ראשית, טענה התובעת, כי הנתבעת לא ביצעה שום בדיקה אמיתית ואפקטיבית על מנת לברר מהם הסכמי השירות שעברו אליה מן התובעת, ועל כן אין לקבל את גרסת הנתבעת, לפיה הועברו הסכמי שירות בשווי של 1,158,394 ש"ח.
בנוסף, לטענת התובעת, במסגרת המשא ומתן לקראת חתימת ההסכם, נערך המסמך שצורף כנספח ב' להסכם, אשר היה נכון לאותו מועד. לטענת התובעת, הנתבעת מבקשת להסתמך על מסמך זה כראיה לכך שלא הועברו הסכמי השירות על פי ההסכם, אלא שמסמך זה לא היה מחייב. לטענת התובעת, כבר בנספח ב' להסכם צוין כי שני הסכמי שירות יפוג תוקפם במועד קיום ההסכם (הסכמי השירות עם "בית עודאד" ועם "ספן"), ועוד הסכם אחד שמועד סיומו נקבע כחודש לאחר חתימת ההסכם (הסכם עם רשות הדואר). בנוסף, בנספח ב' להסכם, צוין בפירוש: "כל החוזים למעט משרד הביטחון וביטוח לאומי ניתנים להעברה", והובהר לנתבעת כי לא ניתן יהא להעביר את הסכמי השירות הנ"ל הואיל ומדובר בהסכם שירות ממשלתי.
משכך טענה התובעת, כי לא התחייבה בהסכם להעביר לתובעת את כל 20 הסכמי שירות בשווי של כ- 3.5 מיליון ש"ח, אלא שהיא התחייבה להעביר לה הסכמי שירות בהיקף שנתי בסך של 2,933,333 ש"ח (סכום שהתקבל לאחר הפחתת שווי כל ההסכמים שהוזכרו לעיל).
בנוסף, טענה התובעת, כי את חוזה השירות עם משרד הביטחון - חיל הים, אין לראות כאחד מן ההסכמים שעברו לנתבעת במסגרת ההסכם שבין השתיים, ולטענתה, הנתבעת כללה חוזה שירות זה בחישוביה רק בשל העובדה כי מדובר בחוזה לא רווחי, שיש בו כדי לגרוע מהרווח המגיע לתובעת. לטענת התובעת, בנספח ב' להסכם צוין, כי חוזה השירות עם משרד הביטחון יגיע לקיצו בתאריך 31.7.03, דהיינו טרם כריתת ההסכם בין הצדדים, ואף משרד הביטחון הוציא מכרז חדש לקבלת שירות למיזוג אויר. הנתבעת ניגשה למכרז באופן עצמאי וזכתה בו, על כן לא מדובר בהסכם שהוסב מן התובעת.

עוד טענה התובעת, כי הנתבעת טענה כי בסך הכל הועברו אליה 5 הסכמי שירות בשווי של 1,158,394 ש"ח, עם זאת, בחישובי הרווח לו זכאית התובעת, הכלילה הנתבעת עוד 4 הסכמים: הסכם עם רפא"ל, הבנק הערבי, עיריית חיפה ורשות הדואר. משכך, טענה התובעת, כי הנתבעת בעצמה הודתה כי עוד 4 הסכמי שירות עברו אליה מהתובעת, ועל כן יש להוסיף את שוויים לסכום אותו ציינה הנתבעת. משכך טענה התובעת, כי בסופו של יום הועברו לנתבעת הסכמי שירות בהיקף שנתי של 1,616,727 ש"ח, כולל משרד הביטחון, וללא משרד הביטחון בהיקף של 1,366,7272 ש"ח (יצוין כי ההסכם עם רשות הדואר חושב על ידי התובעת באופן יחסי לפי יתרת תקופת השירות).

31. לטענת התובעת, בנוסף להסכמים שצוינו בנספח ב', הועברו ממנה אל הנתבעת הסכמי שירות נוספים דוגמת חיפה כימיקלים, מלון המלך שלמה, מק"ח, אברמס, תפרון, תיאטרון עירוני חיפה ועוד. לטענת התובעת הסכמי השירות עם לקוחות אלו עברו לנתבעת במהלך תקופת ההתקשרות ולא מיד לאחר חתימת ההסכם. לטענת התובעת, מדובר בהסכמי שירות בשווי של למעלה מ- 1.5 מיליון ש"ח, כאשר הנתבעת לא כללה הסכמים אלו במסגרת חישוביה.
לטענת התובעת, אם נצרף את ההסכמים הללו (שלא נכללו בנספח ב'), להסכמים המוזכרים לעיל, הרי שהתובעת העבירה לנתבעת הסכמי שירות ששווים הכולל עולה על הסך של 3.5 מיליון ש"ח.

32. בנוסף לדברים אלו, טענה התובעת כי יש לדחות את טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת, הן לאור העובדה כי הנתבעת מבקשת לקזז נזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתנהלות סלע, ולאור עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, ברי כי אין לחייב את התובעת בשל מעשיו של סלע, והן לאור העובדה כי הנתבעת מעולם לא שלחה הודעת קיזוז אל התובעת.

זוהי הייתה, בתמצית, תשובת התובעת לטענות הנתבעת. כעת אדון בטענות הצדדים, ואקדים אחרית לראשית, ואומר כי דין התביעה להדחות מהסיבות שיפורטו להלן.

דיון
על מנת לעשות מעט סדר בטענות המרובות שהועלו על ידי הצדדים, בכל הנוגע להתחייבות שנטלו על פי ההסכם, תחילה אבחן, על פי לשון ההסכם, מה היו התחייבויותיה של התובעת והאם היא עמדה בהן. לאחר מכן אבחן את טענות הצדדים לעניין התנהלות סלע ומהי הנפקות שיש לייחס להתנהלות זו.

התחייבות התובעת על פי ההסכם
33. בסעיף 3 בהסכם, שכותרתו "הצהרות והתחייבויות ברסל קור" הוסכם כדלהלן:

"ברסל קור מצהירה ומתחייבת ביחס לעסקה כלפי אלקטרה, ויודעת כי בהסתמך על מצגים אלו הסכימה אלקטרה להיכנס לעסקה, כדלקמן:
3.1. כל הסכם שירות וכן כל זכות מכוחו, לרבות הזכות לקבלת דמי שירות, חופשים ומשוחררים מכל תביעה, דרישה טענה, השגה, חוב, עיקול, משכון, שעבוד או זכות אחרת כלשהי של צד ג' למעט השעבודים הרשומים בנספח ג' להסכם זה. רצ"ב כנספח ד' אישורי בעלי השעבודים לעסקה נשוא הסכם זה.
[...]
3.5 כי כל הסכמי השירות התקפים הם 20 וכי דמי השירות הצפויים הם כ- 3,500,000 ש"ח לשנה וכי המחירים הנקובים בהסכמי השירות יהיו תקפים גם בחוזים שיחתמו ויהיו תקפים מול אלקטרה".
הסכמי השירות הוגדרו בהסכם כך:

"הסכמים למתן שירות למערכות מיזוג אוויר ללקוחות השירות הכל כמפורט בנספח ב'".

מדברים אלו עולה, כי טענת התובעת דלעיל, לפיה נספח ב' לא היה מחייב, אינה נכונה, שכן בחוזה התחייבה התובעת להעביר 20 הסכמי שירות, כמפורט בנספח ב', בסכום של 3.5 מיליון ש"ח לשנה. אמנם, כפי שטענה התובעת, צוין בנספח ב', כי חידושם של הסכמים מסוימים נמצא בספק (קופת חולים מכבי ולקוח בשם "ספן"), כן צו ין בנספח, כי חידוש החוזה עם חיל הים יעשה על ידי אלקטרה. עם זאת, נושאים אלו לא צוינו בהסכם עליו חתמו הצדדים, כאשר בהסכם צוין מפורשות, כאמור, כי ההסכמי השירות נשוא ההתקשרות, הם 20 במספר , בשווי 3.5 מיליון ש"ח. לו רצתה התובעת להחריג את הסכמי השירות הללו מההסכם עליו חתמה עם הנתבעת, יכולה הייתה היא לעשות זאת ביתר קלות, שכן היא ידעה עוד בטרם החתימה על ההסכם עם הנתבעת, את מועד סיום הסכמים אלו.
משכך, יש לדחות את טענת התובעת כי לא התחייבה להעביר לתובעת 20 הסכמים בשווי של כ- 3.5 מיליון ש"ח.

34. בסעיף 3.1 בהסכם, המוזכר לעיל, הצהירה התובעת כי זכויותיה נקיות מכל שעבוד, משכון וכיו"ב. עם זאת, כאמור, כבר בחודש 10/2003 התקבלו אצל אלקטרה שתי הודעות עיקול וכן התקבלה הודעת עיקול נוספת בתאריך 4/2004 . יצוין, כי חשב הנתבעת ציין כי היו עיקולים נוספים, אולם בתצהירו הצהיר רק על אותם עיקולים שהיו בידיו את כל הפרטים והמסמכים הנוגעים אליהם.
בעדותו של סלע עלה, כי בניגוד למה שהוצהר בהסכם, כנגד התובעת כבר הוגשו עיקולים בטרם החתימה על ההסכם עם הנתבעת. בעדותו, סלע נשאל לגבי העיקולים הנ"ל, ולגבי התביעות שהוגשו על ידי מבקשי העיקולים, וכך הוא העיד:

"ש: [...] בסעיף 3.1 לתצהיר אתה מצהיר שכל הסכם שירות וכן כל זכות מכוחו לרבות הזכות לקבלת דמי שירות חופשיים ומשוחררים מכל תביעה, דרישה, טענה , השגה, חוב, עיקול, משכון, שיעבוד או כל זכות אחרת, כלומר אתה אומר שבעצם כל הכספים שהתקבלו מכח הסכמי השירות יהיו נקיים מעיקולים
ת: ודאי.
ש: בוא נציג לך למשל יש הרבה, אבל ניקח אחת, זה זמן קצר אחרי חתימת ההסכם, אלקטרה מקבלת, היא הופכת להיות מכותבת עכשיו של הודעות למחזיק, גם בזכות ההתקשרות איתך.
[...]
ש: כן, במסגרת התביעה. השאלה שלי היא כזאת, היא שאלה נורא פשוטה ותנסה שהתשובה גם תהיה פשוטה, האם התביעות האלה, התביעה של י.ב. והעיקול של י.ב. התביעה של ב.פ בידוד פרוייקטים, התביעה של קראשי הם תביעות ועיקולים שהוגשו לפני ההסכם עם אלקטרה או אחרי ההסכם עם אלקטרה?
ת: אין קשר.
כב' השופט: יש קשר.
ת: אוקי, הם הוגשו לפני, אבל הוא מחבר דבר שלא קשור.
כב' השופט: לא, הוא רק שואל אותך אם זה היה לפני או אחרי.
ת: העיקולים היו לפני, וזה חלק מהקשיים הכלכליים שלי, וזה ספקים שלי, זה לא לקוחות שלי מתיק לקוחות, כי כל הסכמי השירות ינתנו מזכות וקבלה חופשיים ומשוחררים מכל תביעה, הסכמי השירות, זה ספקים שלי שתובעים ממני כסף" (ראו פרוט' הדיון מיום 19.6.13, עמ' 48- 50).

בחינה של הודעות עיקול, מעלה כי אין המדובר בספקים של סלע שתבעו אותו באופן אישי, אלא שמדובר בתביעות שהוגשו כנגד התובעת, כך גם העיקולים נתבקשו על כספים המגיעים לתובעת. משכך, אף אם, כטענת סלע, כל הסכמי השירות שהיו עתידים לעבור לנתבעת היו חופשיים מכל תביעה, עדיין היה על התובעת, או על סלע, להצהיר על כך בטרם החתימה על ההסכם.
על הנפקות שיש לייחס להתנהגות זו של התובעת, אתייחס בהמשך.

35. בסעיף 6.2 התחייבה התובעת, כי עם סיום יחסי עובד מעביד בינה לבין עובדיה, היא תישא בכל התשלומים ביחס לעובדים, עד למועד סיום העבודה, לרבות: תשלומי שכר; הטבות סוציאליות (ביטוח מנהלים, קרנות וקופות גמל, ביטוח אובדן כושר עבודה, זכויות פנסיה וכיו"ב); ימי חופשה, ימי מחלה וכיו"ב.
בעניין זה הנתבעת טענה, כי התברר לה, זמן קצר לאחר ההתקשרות, כי התובעת נותרה חייבת כספים לעובדיה בגין תקופת עבודתם אצלה. בנוסף, טענה הנתבעת, כי בשלב מאוחר יותר, במהלך החקירה שהתנהלה בעניינו של סלע, התברר כי התובעת לא שילמה לעובדיה את השכר המגיע להם בגין עבודתם אצלה, ובעיקר לעובדים אשר עברו מעבודתם בתובעת לעבוד אצל הנתבעת, וכל זאת בניגוד להתחייבויותיה על פי ההסכם.
לשם תמיכה בטענתה, הפנתה הנתבעת לדברים הבאים:
עדותם של עובדי ברסל קור בפני קצין הביטחון של אלקטרה- עדותה של אסתר רבינוביץ שהייתה מזכירתו של סלע, שהעידה בפני קצין הביטחון של אלקטרה כי לא שולמו לה יתרת כספי הפיצויים בסך של כ- 40,000 ש"ח, בגין עבודתה אצל התובעת. כך גם עובד בשם מיכה גולדשטיין, טכנאי, העיד כי לא שולם לו שכר עבודה של כשלושה חודשים בגין עבודתו אצל תובעת, בתוספת פיצויי פיטורין. כך גם העיד טכנאי נוסף שעבד אצל התובעת ועבר לעבור בנתבעת, מוטי וקרט.
עדותו במשטרה של יצחק ניניו שעבד אצל התובעת, לפיה התובעת נותרה חייבת לו סך של כ- 150,000 ש"ח עבור פיצויים וכספים שהיה על התובעת להעביר לקרן פנסיה מבטחים.
כתב התביעה שהוגש כנגד הנתבעת וכנגד התובעת ביום 14.6.05, על ידי יצחק שייט, שעבד בתפקיד חשמלאי מערכות מיזוג אוויר אצל התובעת משנת 1998 ועד לפיטוריו ביום 30.11.03 (דהיינו כשלושה חודשים לאחר ההסכם עם הנתבעת). כן צירפה הנתבעת את הסכם הפשרה שנערך בינה לבין יצחק שייט, לפיו שילמה הנתבעת למר שייט סך של 10,000 ש"ח, כאשר התובעת לא הייתה חלק מהסכם הפשרה (נספח ז' לתצהירו של מר קנה).
כתב תביעה שהוגש נגד הנתבעת ביום 22.11.04, על ידי עובד של התובעת, מר ויסאם ג'בור, אשר סיים את עבודתו אצל התובעת עוד בחודש 31.5.2003 (דהיינו בטרם ההתקשרות עם הנתבעת). יצוין, כי בסופו של יום, נראה כי הנתבעת נמחקה מהתביעה, לאור העובדה כי מדובר היה בחוב של התובעת בלבד, והן לאור העובדה כי באותו מועד בו הוגשה התביעה מר סלע כבר פוטר מאלקטרה.
פסק דין מיום 5.10.06 בע"ב 1990/04 עוזי מור נ' ברסל קור- על פי פסק הדין, עוזי מור עבד אצל התובעת מחודש 11/1996 ועד ליום 31.8.03 (מועד ההסכם) המועד בו פוטר מעבודתו בברסל קור. בפסק הדין בית המשפט קבע (כב' השופטת אביטל רימון קפלן), כי ברסל קור לא העבירה את כספי התגמולים של העובדים לקרן הפנסיה מבטחים, החל מחודש פברואר 2001 ואילך. עוד נקבע, כי במשך כל אותה תקופה המשיכה ברסל קור להפחית משכרו של העובד (עוזי מור) את חלקו למבטחים, ונמענה מלהעבירם למבטחים, אף לאחר שהחברה חיסלה את עסקיה. עוד נקבע בפסק הדין כי הן ברסל קור והן מנהליה, סלע ועזרא, הפרו את חובת תום הלב המוגברת החלה עליהם כלפי עובדיהם, כאשר גילו "חוסר אכפתיות וזלזול מופגן בזכויות העובדים", כאשר במשך למעלה משנתיים הפחיתו ממשכורות העובדים את חלקם למבטחים, אך לא העבירו חלק זה לקרן הפנסיה, וכל זאת כאשר היו מודעים לקשיים הכספיים להם נקלעה ברסל קור (פסקאות 56- 57 בפסק הדין).

על האמור לעיל יש להוסיף, כי בפסק הדין בעניין עוזי מור, קבע בית המשפט כי ברסל קור ומנהליה שילמו למר מור בחודש ינואר 2004 (דהיינו לאחר החתימה על ההסכם עם הנתבעת) סך של 8,000 ש"ח, וזאת כנגד הסכמת מר מור ועובדים אחרים שלא ינקטו בהליכים משפטיים כנגדה למשך 60 יום.
זאת ועוד: בפסק הדין קבע בית המשפט בפירוש כי הוכח לפניו, כי הסכמי השירות של ברסל קור שנמכרו לאלקטרה, נמכרו "נקיים" מחובות כלפי עובדים, לאחר שאלו פוטרו "ומבלי ששולמו או הובטחו זכויותיהם" (פסקה 63 בפסק הדין).
קריאת פסק הדין, המקיף יש לציין, מעלה תמונה חמורה מאד לגבי התנהלותו של מר סלע וחברת ברסל קור כלפי העובדים, ובגין התנהלות זו הרים בית המשפט את מסך ההתאגדות של ברסל קור, וסלע ועזרא חויבו, יחד ולחוד עם ברסל קור, לשלם לעובד את הסכום שנקבע בפסק הדין.

36. משאלו הם פני הדברים, סבורני כי התובעת התנהגה בחוסר תום בשלב המשא ומתן, שכן כבר באותו מועד ידעה התובעת וידע סלע, כי ברסל קור כבר בתחילת שנת 2001 חדלה מלהעביר תשלומים לקרן מבטחים, על אף שהיא הפחיתה חלק זה ממשכורות עובדיה.
משכך, התובעת הפרה את חובת תום הלב כלפי הנתבעת, והיא אף הפרה את ההסכם, בכך שבסופו של יום, הנתבעת נשאה בתשלום לעובד של ברסל קור, מר שייט, בגין שנות עבודתו בתובעת.
אציין, כי טענתה של התובעת בעניין זה הייתה, כי לנתבעת לא נגרם נזק כתוצאה מהתנהלות זו שלה. עוד נטען על ידה, כי בהסכם הפשרה בין הנתבעת למר שייט, צוין כי הסך של 10,000 ש"ח הוא בגין עוגמת נפש, ולא עבור תקופת עבודתו אצל התובעת, משכך נטען כי הנתבעת לא נשאה בהוצאות ובחיובים שהיה על התובעת לשאת בהם.
המדובר בטענה שאין בה ממש, שכן מר שייט עבד אצל התובעת 5 שנים, בעוד שאצל הנתבעת עבד במשך של 3 חודשים, או פחות, והסכום ששולם לו על ידי הנתבעת היה סך של 10,000 ש"ח. על כן, סביר מאד להניח כי סכום זה לא מתייחס ל- 3 חודשי עבודה.
אציין כי התובעת חזרה שוב ושוב על הטענה כי הנתבעת דרשה ממנה, בחוסר תום לב, להמציא מסמכים בדבר אישור התשלומים לעובדים, כאשר הדבר לא מתחייב מההסכם, וכאשר לא נגרם כל נזק.
טענה זו דינה להדחות. אכן לשון ההסכם, לא חייבה את התובעת להמציא מסמכים לנתבעת בדבר תשלום לעובדים, כתנאי להעברת התשלום. עם זאת, תנאי התשלום לעובדים, היה חלק בלתי נפרד מכלל התנאים בהסכם, והנתבעת הסכימה לחתום על ההסכם עם התובעת, כאשר סברה כי תנאי זה, כמו יתר התנאים עליהם הצהירה התובעת, מתקיימים. כמו כן, התובעת לא חתמה על ההסכם בחלל ריק, אלא שהיה ידוע לצדדים כי ברסל קור מצויה בשלב חיסולה וכי פניה פונות לפירוק, על כן היה ברור לשני הצדדים כי עלולים לצוץ נושים לתובעת, ביניהם עובדים של התובעת. על רקע זה, ביקשה הנתבעת כי התובעת תצהיר כי אין לה חובות מכוח הדין לעובדיה, כי כל ההסכמים חופשיים ומשוחררים מכל תביעה וכיו"ב, ואין המדובר בדרישה חסרת תום לב.

הסכמי השירות שעברו מהתובעת לנתבעת
החוזה עם החברה הכלכלית חיפה
37. בחינה של נספח ב' להסכם מעלה, כי החוזה היקר ביותר שהיה אמור להיות מוסב לנתבעת, הוא החוזה עם החברה הכלכלית חיפה, ששוויו הוערך בנספח בסך של 1.5 מיליון ש"ח. לא למותר לציין, כי שווי החוזים שהיו אמורים מוסבים לאלקטרה מלקוחות קטנים ופרטיים, היה נמוך בהרבה מהחוזים הממשלתיים, כך סכום השווי של חוזה עם לקוח פרטי נע סביב הסך של 2,500 ש"ח לערך (לעיתים פחות, לעיתים מעט יותר). לעומת זאת, החוזה עם בתי הזיקוק לנפט הוערך בשווי של 550,000 ש"ח, רפא"ל- 350,000 ש"ח, חיל הים- 250,000 ש"ח וכמובן, החוזה עם החברה הכלכלית.
כמו כן, אין חולק בין הצדדים, כי חוזה השירות החשוב ביותר, שהיה על התובעת להעביר לנתבעת, היה החוזה עם החברה הכלכלית חיפה.
משכך, ראיתי לנכון, כבר בשלב זה של הדיון, לבחון האם צודקת התובעת בטענותיה, בכל הנוגע להתנהלות הנתבעת בהעברת חוזה השירות של החברה כלכלית חיפה מהתובעת לנתבעת. כפי שציינתי לעיל, עיקר טענותיה של התובעת הופנו כנגד התנהלות הנתבעת במסגרת החוזה עם החברה הכלכלית. התובעת הקדישה אף חלק נכבד מסיכומיה להתנהלות הנתבעת. ואלו מקצת הדברים שטענה התובעת כנגד הנתבעת בעניין זה:

"...אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי הנתבעת היא זו שגרמה לכך שהעבודות מושא הסכם שירות זה לא בוצעו בסוף.
[...]לאחר התדיינות ממושכת, מסרה החברה הכלכלית כי היא אינה מוכנה לחתום על המחאת הזכות הנ"ל. זאת, בעקבות סירובה הבלתי סביר והמגמתי של הנתבעת ליתן לחברה הכלכלית ערבות טיב, שתחליף את זו שהוגשה על ידי התובעת.
[...]עינינו הרואות, כי הנתבעת היא זו שהפרה את החוזה, בכל הנוגע להסכם השירות עם החברה הכלכלית. הנתבעת לא מימשה את זכותה על פי המחאת הזכות ומאוחר יותר חדלה מביצוע הסכם השירות, על אף שבהתאם לחוזה בינה לבין בתובעת, היה עליה להמשיך לבצע את העבודות כקבלן משנה של התובעת.
[..] בסופו של יום מי שביצעה את העבודות הנ"ל הינה חברה אחות של הנתבעת, אלקטרה מוצרי צריכה בע"מ. הדבר נעשה בידיעת הנתבעת, וללא כל התנגדות מצידה.
אין ספק שהנתבעת הכשילה את העברת הסכם השירות מהתובעת אליה, ככל הנראה, במגמה להימנע מהתשלומים המגיעים לתובעת בעקבות הסכם זה" (סעיפים 150- 153 בסיכומי התובעת).

טענה זו של התובעת דינה להדחות.
האמת ניתנת להיאמר, כי כלל לא ברור לי כיצד התובעת טענה למכביר כי הנתבעת היא זו שהפרה את ההסכם והיא זו שמנעה את העברת ההסכם עם החברה הכלכלית חיפה, כאשר בית משפט זה, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, נתן פסק דין חלוט כנגד התובעת בעניין החברה הכלכלית חיפה (7 חודשים בטרם הוגשה התביעה שלפני), באופן שלא יכול, בשום אופן, להשתמע לשתי פנים. ואלו מקצת הדברים שקבע בית משפט זה, בכל הנוגע להתנהלות התובעת במסגרת ההסכם עם החברה הכלכלית:

"ואולם בעיקרו של דבר, גם אם הייתה הפרה מצד העירייה באמצעות חכ"ל בביצוע שלב ג' של החוזה, לא היה מקום לפסוק פיצוי לחובת חכ"ל בכלל, וכאשר ברסלקור הפסיקה פעילותה כבר ב- 2003, בפרט, משאין חולק כי שלב ג' צריך היה להתחיל בשנת 2004.
עוד היה מקום לתת משקל ממשי המשליך על זכות הביטול של חכ"ל, לעובדה כי ברסלקור ומנהלה הורשעו בגין עבירות פליליות שביצעו במהלך השנים שקדמו להשתתפות במכרז, בעבירות מס פליליות, ואשר עליהן ידעו במועד הגשת המכרז, גם אם הורשעו לאחר זכייה במכרז. התוצאה מן האמור שבפועל הייתה ברסלקור ממילא מנועה מלבצע את שלב ג'.
ועוד, ייתכן שהיה מקום בתיק דנן להבחין בין העירייה לחכ"ל, בנוגע לשאלת צמצום התקציב. גם אם העירייה לא הוכיחה העדר תקציב, חכ"ל הוכיחה במידה הנדרשת, כי זה לא הועבר אליה לצורך ביצוע שלב ג'.
יש בנתונים האחרים שהובאו בפני בית משפט השלום, במיוחד בהצטברם, כדי להצביע מחד גיסא, על הפרת החוזה על ידי ברסלקור ועל אי יכולתה להמשיך ולמלא התחייבותה, אילו נדרשה לשלב ג'; ומאידך גיסא, ברסלקור, לא הוכיחה כי חכ"ל, כמייצגת רשות ציבורית, פעלה בחוסר תום לב, וכי ביצעה שלב ג' באמצעות גורם שלישי. נטל הראייה במקרה דנן מוטל על ברסלקור, והיא לא עמדה בו, למרות האמור בפסק הדין של הערכאה הדיונית (ע"א 689/08 החברה הלככלית לחיפה בע"מ נ' ברסלקור בע"מ (ניתן ביום 10.3.10) פסקה 16 בפסק דינה של כב' ס' הנשיאה השופטת ש' וסרקרוג) (ההדגשות לא במקור).

עוד קבע בית המשפט בערעור, כי החברה הכלכלית לחיפה הוכיחה במידה הנדרשת כי לא קיבלה תקציב מהעירייה להמשך ביצועו ש ל שלב ג', וכי זו הסיבה העיקרית לאי ביצוע שלב ג' עם ברסלקור או עם קבלן אחר. עוד נקבע, כי ממילא ברסל קור לא יכולה הייתה לבצע שלב ג' וזאת ללא קשר להתנהלות החברה הכלכלית.
וכך נאמר לעניין זה:

"30. עובדה שאין להתעלם ממנה היא, כי ברסלקור עמה נחתם חוזה הפרויקט, הפסיקה פעילותה בספטמבר 2003. היא לא מסרה כול מידע מוקדם בקשר לכך למשיבות, והשלמת התקנת המזגנים נעשתה על ידי מר סלע מנהל החב' באופן אישי, מבלי לקבל את אישור המשיבות ו/או באמצעות קבלן משנה אחר מטעמה. ברסלקור הודתה בדיעבד כי התקשתה בתפעול בשנת 2003 ומי שהמשיך בפועל לבצע את העבודות היה מנהלה, באופן אישי (עמ' 6 ש' 29). לעניין זה, יש להפנות, בין היתר, לסע' 28 לחוזה שהובהר שההתקשרות עם קבלן משנה אחר, נתונה לשיקול דעת חכ"ל בלבד. על פי סע' 9(ב) לתצהירו של מר עופר גולן, מנהל הפרויקט בחכ"ל, עולה מהדוחות הכספיים של ברסלקור, כי הפסיקה פעילותה בשנת 2003, וכי היא חדלת פירעון וכי הפסדיה נכון ליום 31/12/03 מסתכמים בסך של כמיליון ש"ח. בנסיבות אלה מתבקשת המסקנה, כי על-פי מבחן אובייקטיבי של סבירות - שהוא המבחן הקובע בנושא זה של הפרה צפויה - לא יכולה הייתה ברסלקור - גם אילו רצתה לבצע את שלב ג' של הפרויקט, ומסקנה כזו עולה באופן חד-משמעי מן הנסיבות שפורטו לעיל, במיוחד כאשר לא ביצעה שלב ג', לגבי אותם מזגנים שכבר הותקנו באותו מועד, ואשר לפחות בנוגע לחלקם החלה תקופת השירות והאחזקה, והיא נדרשה לבצעם ולא ביצעה אותם בפועל (סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970; משה גלברד הפרה צפויה בחוזים 125 (2006).

31. מעבר לאמור, יש בהרשעה הפלילית, אשר גם עליה לא הודע לחכ"ל אלא בדיעבד, כדי לבסס ביטולו של כלל החוזה, לרבות שלב ג', במיוחד כאשר צד לו היא רשות ציבורית. המשקל המועט שניתן על ידי הערכאה הדיונית, אין די בו.
על פי תצהירו של מר עופר גולן, מנהל הפרויקט בחב' הכלכלית, הדיווחים הכוזבים למע"מ היו במהלך התקופה של דצמבר 1998 עד דצמבר 2000 בנוגע ל-22 דיווחים הכוללים ידיעות לא נכונות לשלטונות המס (סע' 5 לתצהיר - נ/1). על פי פסק הדין הפלילי בת"פ 3349/03 ה נאשמים הם ברסלקור וסלע יעקב מנהלה, ומדובר בביצוע 25 עבירות על סעיף 17(א)(3) לחוק מס ערך מוסף, לגבי החברה, וסע' 119 לגבי המנהל. מתברר מביקורת שנערכה מטעם שלטונות מע"מ כי בין השנים 1998 ל-2001, מסרו הנאשמים 25 דוחות כוזבים בכך שלא דיווחו על מלוא עסקאותיהם בסך של 3,328,865 ש"ח, כאשר המס בגינם הוא 565,907 ש"ח. בסופו של דבר, הורשעו רק במסירת ידיעות לא נכונות ב-22 דוחות הכוללים ידיעות לא נכונות בלא הסבר סביר.
[...]
במסגרת גזר הדין, צירף אף מנהל החברה תיק נוסף, ת"פ 2789/05, כי בהיותו מנהל של חב' נוספת הוציא בין החודשים אוגוסט 2002 לדצמבר 2003, 41 חשבוניות מס אשר לא שולם במועד המס הכלול בהן. ההרשעה בתיק זה הייתה על סמך הודעת מנהל החברה, וכן חלק מהמחדלים הוסרו באופן שנותר קרן חוב של 380,000 ש"ח מתוך 750,000 ש"ח. כלומר, עבירות מס נוספות שבוצעו במקביל למועד בו היה לברסלקור הסכם עם רשות מקומית.
העבירות של אי העברת הכספים למע"מ שהתייחסו לשנים 2001-1998, היו כולן בידיעת ברסלקור ומנהלה, כאשר מדובר על היקף מס של 500,000 ש"ח, ועובר למועד בו השתתפה ברסלקור במכרז. המידע על כך היה איפוא בידיעת ברסלקור ומנהלה, בעת שהגישה הצעתה למכרז, והגם שהצליחה להציג אישורים מטעם מע"מ על העדר הרשעות קודמות, עובר למועד המכרז, אין בעובדה שפסק הדין של הרשעה ניתן רק ב- 2005, כדי להכשיר התנהלותה של ברסלקור.
נימוק זה אינו נימוק של מה בכך, ואין לעבור עליו לסדר היום, במיוחד כאשר חברה מבקשת להשתתף במכרז של רשות ציבורית ואינה מגלה את כל שנדרש ממנה לגלות" (ההדגשה לא במקור) (פסקה 31 בפסק הדין).

מן האמור לעיל עולות שתי מסקנות: האחת, היא שהתובעת ממילא הייתה מנועה מלהמשיך ולבצע את העבודות עבור החברה הכלכלית, ללא כל קשר לנתבעת, הן לאור הפסקת פעילותה והן לאור ההליכים הפליליים שהתנהלו נגדה ונגד סלע; השנייה, היא שהתובעת לא הודיעה לחברה הכלכלית חיפה כי היא הפסיקה את פעילותה בסוף שנת 2003, על אף שהייתה מחויבת לעשות כן לפי תנאי המכרז, וסלע בעצמו המשיך לפעול בשמה של התובעת בביצוע העבודות, ללא הסכמת החברה הכלכלית ואף בניגוד להסכם שנחתם בין התובעת לנתבעת.

מעבר לדברים אלו, לא למותר לציין, כי בפסק דין בערעור, ציין בית המשפט באשר לנתבעת, כי פעילותה של אלקטרה עבור החברה הכלכלית, הייתה בעצם הארכת תקופת אחריות היצרן של אלקטרה משנתיים לשלוש, והיא לא באה במקום חוזה שירות ואחזקה עם ברסלקור, והנטל להוכיח אחרת היה על ברסלקור. עוד צוין, כי ל א ניתן לשלול האפשרות שבשל אי יכולתה של ברסלקור לספק את עבודות השירות ותחזוקה שנדרשה לתת, גם לגבי אותם מזגנים שכבר הותקנו, ובשל העדר תקציב לצורך כריתת חוזה כזה עם ברסלקור או עם קבלן אחר, היה הכרח לפנות חזרה ליצרן, הלוא היא אלקטרה, ולהאריך תקופת האחריות למזגנים. וכך צוין בפסק הדין:

"בנושא של סיכום פגישה מיום 16/6/04, נאמר מפורשות (ת/3) ש:
"עיריית חיפה מציעה לחב' אלקטרה הצעה לטווח ביניים שבתחום 3 שנים בתי"ס יעבדו ישירות עם אלקטרה להמשך הצטיידות כולל חבילת מיגון והאחריות, כפי שבוצע עד היום" (ההדגשה אינה במקור ש' ו').
חב' אלקטרה נתנה באותו שלב שלוש שנים אחריות מיום סיום עבודות ההתקנה, שנתיים ראשונות לצד הקבלן המתקין ושנה שלישית ישירות, ואולם היקף אחריותה לא השתנה, אלא כפי שהיה עד למועד הארכה.
הסכמת אלקטרה להאריך אחריותה כיצרן למשך שנה נוספת, לא באה במקום חוזה השירות עם ברסלקור, והראייה המיידית היא, כי גם שנתיים ראשונות ניתנו על ידי אלקטרה כיצרן, לצד וביחד עם ברסלקור" (פסקה 26 בפסק הדין) (ההדגשות לא במקור).

חשוב לציין כי הערעור הנ"ל הוגש על ידי החברה הכלכלית חיפה, כאשר עיריית חיפה לא ערערה על פסק הדין של בית משפט השלום. קריאת פסק דינה של ערכאת הערעור, מעלה כי העירייה שילמה, ביום 12/3/09, לידי המפרק את מלוא סכום פסק הדין שנקבע על ידי בית משפט השלום, סך של 280,340 ש"ח . מכאן, שהתובעת קיבלה תשלום מהעירייה, בגין עבודות שביצעה עבור החברה הכלכלית.
עוד צוין בפסק הדין כי הוכח, שהתובעת באמצעות סלע, המשיכה לעבוד בפרויקט עירוני א', באופן שהמשיכה להתקין מזגנים ב- 44 בתי ספר, ופעילותה זו עשתה עד לחודש ספטמבר 2005, וחכ"ל שילמה לה את מלוא החשבונות עד לאותו מועד, על פי חשבון סופי שהוגש לה (פסקה 28 בפסק הדין). כל זאת, כאשר סלע מסתיר מחכ"ל את העובדה כי התובעת מצויה בהליכי פירוק וכי הוא מבצע את העבודה עבורה בעזרת קבלן משנה, יצחק ניניו, שלא קיבל את אישור חכ"ל והעירייה לעבוד בפרויקט.
משאלו הם פני הדברים, ברי כי אין ולא כלום בטענת התובעת בעניין החוזה עם החברה הכלכלית. על כך יש להוסיף, כי מן האמור לעיל עולה שהתובעת הפרה את ההסכם עם הנתבעת מספר הפרות:
התובעת התנהגה בחוסר תום לב כאשר הסתירה מהנתבעת כי כנגדה וכנגד מנהלה מתנהלים הליכים פליליים, ובכך היא הפרה את סעיף 3.3 בהסכם, בו היא הצהירה כי אין כל מניעה או סייג מכוח הדין להעברת הסכמי השירות מהתובעת לנתבעת.
התובעת אף הפרה את ההסכם בכך שהמשיכה לפעול במסגרת פרויקט עירוני א' על דעת מנהלה סלע, באמצעות קבלן משנה, יצחק ניניו, והיא אף קיבלה תשלום עבור פעילות זו, וזאת חרף התחייבותה בהסכם, כפי שנקבע בסעיף 7 בהסכם, בזו הלשון:

"7.1. ברסל קור לא תעסוק במישרין או בעקיפין, בעצמה או באמצעות צד ג', במתן שירות ו/או בביצוע פרויקטים ו/או בייעוץ למתן שירות למערכות מיזוג אוויר שבשירות ו/או לכל מערכת אחרת לגביה נותנת או תיתן אלקטרה את השירות, וזאת למשך 5 שנים מיום חתימת הסכם זה.
7.2. מר יעקב סלע ומר עזרא בר חן מתחייבים שלא לעסוק בתחום שירות או שיפוצים של מערכות מיזוג אוויר, הן כעצמאיים והן כשכירים במישרין או בעקיפין, בעצמם או באמצעות אחרים, למשך 5 שנים, אלא במסגרת עבודתו של מי מהם באלקטרה. מצ"ב כתב התחייבות חתום על ידי הנ"ל בגין האמור."

התמונה המצטיירת מכל האמור לעיל, היא כי עוד בשלב הטרום חוזי, הפרה התובעת את חובת תום הלב כלפי הנתבעת, הן כאשר הסתירה את ההליכים הפליליים, ובעיקר כאשר התיימרה להעביר לה את הסכם השירות עם החברה הכלכלית חיפה, במועד בו היא הייתה מנועה מלבצעו.

כעת אבחן את הטענות שהעלתה הנתבעת כנגד התנהלותו של סלע, ואת טענת התובעת כי פיטוריו של סלע היו לא מוצדקים וכי הם נעשו במטרה למנוע את התשלום המגיע לה.

38. אומר כבר כעת, כי טענתה של התובעת לא הוכחה כלל ועיקר, ועל פי הראיות שהונחו בפניי, נראה כי טענות הנתבעת נגד סלע היו מוצדקות.
בעניין זה הגישה הנתבעת, בין היתר, הן תצהיר מטעמו של עידו דרור, קצין הביטחון של אלקטרה באותו מועד, לו צורף נספח עב כרס בו עדויות, בין היתר, של עובדי הנתבעת שהיו עובדי התובעת, והן את תיק המשטרה בעניינו של סלע (נ/3).
מהחומר הרב המונח לפני עולה, כי יש ממש בטענות הנתבעת, הן בעניין הוילה בקרית אתא, הן בעניין העבודות בבית הספר עירוני א', תחת שם של לקוח אחר, והן בעניין עבודות פרטיות בביתו של סלע, הכל כפי שיפורט להלן.

עדותו של עידו דרור, קצין הביטחון
39. דרור מסר את הודעתו במשטרת ישראל ביום 23.12.04, ואלו היו דבריו במשטרה לעניין ממצאי החקירה שהתנהלה בעניינו של סלע:

"בתאריך 21/10/2004 בעת מעקב שבוצע אחר העובדים מיכה גולדשטיין ומוטי וקרט השניים נראו נכנסים לווילה שבדיעבד התברר שמתגוררים בה מיכל וישראל יניב (הווילה ברחוב סלבדור דאלי 2 בחיפה) – אני מצרף תמונות של הווילה ושל העובדים (סומן צ.ס 4).
הווילה הזאת התבררה כפרויקט פרטי של סלע שנקרא "בית יניב" זהו פרויקט שחברת ברסל קור לשעבר ביצעה בו את המיזוג עם יח' קירור גדולות שיושבות על גג הבית. [...] במהלך החקירה הגלויה נחקרו אסתי רבינוביץ שהייתה מזכירתו האישית של יעקב סלע עוד מימי ברסל קור ונקלטה כמזכירתו באלקטרה, העובדים מיכה גולדשטיין ומוטי וקרט ועלה כי בעת שיעקב סלע שימש כמנהל השירות הוא הורה לעובדים מיכה ומוטי לבצע במקום עבודות תחזוקה וכך משך שני מזגנים מסוג FANCOOL ממחסני אלקטרה בראשון עבור פרויקט חוצות המפרץ ולמעשה הותקנו בוילה של משפחת יניב. לציין כי כל החומרים שנרכשו עבור עבודות התחזוקה והתקנת המזגנים נרכשו מספקי אלקטרה על חשבון אלקטרה והוסבו ברישומים לפרויקטים אחרים. אני מתבסס על צילומים שהגשתי לך קודם, עדותם של מוטי, מיכה ואסתי מהקלסר השחור, תעודת המשלוח של המזגנים עבור פרויקט חוצות המפרץ, שעות העבודה של העובדים מיכה ומוטי, אםשר להבחין שדווח שהם עבדו במקומות אחרים ולא בוילה של משפ' יניב- זה נכתב בכתב היד של אסתר רבינוביץ.
בנוסף גיליתי דברים נוספים:
קיים פרויקט בית הספר עירוני א' בחיפה, זה פרויקט שהחל לפני מספר שנים אף הוא התחיל עם ברסל קור שזכתה בהתקנת מזגנים מטעם החברה הכלכלית.
[...]
יעקב סלע בעת ששימש כמנהל מחלקת המתקנים כשכיר של אלקטרה הורה לעובד בשם מיכה גולדשטיין לבצע במקום- הכוונה בשנת 2004, עובדות לחיבור של 42 יחידות מיזוג שלפעמים גובה מיכה בעובד של קבלן חיצוני בשם ליאור שנשכר לצורך כך במיוחד.
בנוסף יעקב הורה לבצע רישום כוזב של שעות עבודה במקום- מאחר והדבר לא קיים באלקטרה, הפרויקטים נרשמו כביכול על מספנות או כחוצות המפרץ, יעקב שכר חברת הובלות משה דרך אלקטרה ללא ידיעת אלקטרה והורה להם לבצע הובלות של מתקני הנפה מיוחדים מרוזוב 10 בחיפה דהיינו סניף אלקטרה לבית ספר עירוני א' בחיפה תוך רישום כוזב או מתן הוראה מזכירתו להזמנת עבודה בכלל לפרויקטים אחרים- בנוסף הוא הורה לפקידתו אסתר השמיד שטרות מטען של חברת ההובלות על מנת לטשטש את הראיות- הדברים נסמכים על עדותם של מיכה ואסתי, נציג של חברת הובלות משה, קבלות/ חשבוניות של הובלות משה עבור אלקטרה לאתר גיימס טירת בכרמל בפועל העבודות בוצעו עבור בית הספר עירוני א' וזאת אנו יודעים לפי מספר שטר המטען, לציין שבחשבונית כפי שציינתי רשום אתר חוצות המפרץ אולם בשטר היה רשום עירוני א', יעקב ביקש מאסתי מזכירתו להשמיד את השטרות, אך אסתי מכיוון שפחדה וידעה כי מדובר המעשה מרמה לא השמידה את השטרות ולכן אני מוסר לך העתקים מהחשבוניות וכן משטרות ההובלה- סומן צ.ס.7."

בנוסף לדברים אלו, הנוגעים לפרשת הוילה בקרית אתא ובית הספר עירוני א', העיד עידו כי סלע מכר סוללות ישנות שהיו שייכות לאלקטרה, ושלשל את כספי התמורה לכיסו. עוד העיד עידו לגבי העסקת יצחק ניניו על ידי סלע ועבודות פרטיות שהתבצעו בביתו של סלע, ואלו היו דבריו:

"אני מדבר על אירוע שהתרחש לפני פסח 2004, יעקב פנה לקבלן בשם יעקב לוי שהוא קבלן של מיזוג אוויר שעובד עם חברת אלקטרה ומשכורתו ע"פ חשבונית כ- 6,500 ש"ח בכל חודש וביקש ממנו שני עובדים כדי לצבוע את ביתו הפרטי. יעקב לוי בהתחלה סירב ואח"כ התרצה והשניים סיכמו על 200 ש"ח ליום עבודה לפועל כאשר את הצבע יעקב סלע יקנה.
העבודה בוצעה בביתו בחול המועד שלך פסח 2004 ככל הנראה.
בסיום העבודה פנה יעקב לוי הקבלן ליעקב סלע וביקש ממנו את הכסף, סלע אמר לו שיוסיף לחשבון שלו את עלות הפועלים לא בבת אחת אלא בכמה חשבוניות עד שהחוב ייסגר מדובר על חוב של כ 2,000 ש"ח בערך - אני מסתך על עדותו של יעקב לוי (עדות 7 בקלסר השחור), מלווה בחשבונות שהגיש לאלקטרה על כביכול שעות נוספות של טכנאי שהעסיק עבור אלקטרה- (העתקי היומן- סומן צ.ס 14).
חקירה נוספת:
ידוע לנו שיעקב סלע חייב כספים לעובדיו מחברת ברסל קור לשעבר. יעקב סלע סידר לעובד שלו לשעבר בשם יצחק ניניו מחיפה. אלקטרה סירבה לקלוט את יצחק ניניו כעובד מן המניין במערכת- אינני יודע למה. סלע פנה לאדם בשם איציק בולגץ שהינו הבעלים של חברת אשוח היושבת באיזור התעשייה בצ'ק פוסט בחיפה, ס לע ביקש מאיציק לשלם ליצחק ניניו 6,000 ש"ח בכל חודש עבור העסקתו אולם את הכסף עבור העסקתו סלע ישלם לאיציק כ 15,000 ש"ח כל חודש מתוכם יפריש 6,000 ש"ח כמשכורת עבור יצחק ניניו, התנאי היה שניניו יועסק כביכול מטעם אלקטרה בפרויקט חוצות המפרץ. סלע סיכם עם איציק כי את ה 15,000 ש"ח יפזר או יחלק בד"כ לשלוש חשבוניות כאשר רק אחת מהחשבוניות תהינה עבור חוצות המפרץ, שתי החשבוניות הנוספות ירשמו פיקטיבית עבור פרויקטים אחרים.
אלקטרה מעולם לא אישרה העסקת עובד מטעמה בשם יצחק ניניו בחוצות המפרץ ולבטח לא לתנועת הכסף בצורה סיבובית. לציין שמלבד סלע במקרה הזה היה מנהל הסניף לשעבר של אלקטרה בוריס טיומקין שידע על זה ושתק- בוריס עזב אותנו לפני חודש בערך".

אציין כי התובעת טענה לעניין עדותו של דרור, כי מדובר בעדות שמיעה, וכי דוחות החקירה שבוצעו באלקטרה, בכלל נחתמו על ידי אדם בשם אבי פינס, ועל כן אין לתת משקל לעדותו. טענות אלו דינן להידחות. עידו הסביר בעדותו כי הוא זה שערך את החקירה בנושא ברסל קור וסלע, כאשר אבי פינס חתם על דוחות החקירה, מתוקף היותו הממונה על כלל קציני הביטחון (ראו עמוד 201 לפרוט' הדיון מיום 10.7.2013, שורות 1- 5). בנוסף, עידו דרור העיד בפניי, ודבריו המוזכרים לעיל, שנאמרו במשטרה, לא נסתרו.
כמו כן, לעדותו של עידו צורפו מסמכי רבים, שתומכים בדבריו של עידו:
צורפה עדותה של אסתי רבינוביץ, מזכירתו האישית של סלע; עדות מיכה גולדשטיין ומוטי וקרט. כמו כן צורפו העתקים של חשבוניות של הובלות משה, תעודות משלוח ושטרי מטען, מהם עולה כי סלע ביצע הזמנות ציוד עבור לקוחות של אלקטרה (בנק דיסקונט, בנק לאומי ולקוח מטירת הכרמל), בשם אלקטרה, בגינן הוצאו קבלות וחשבוניות מס, אך בפועל, הציוד הועבר לבית ספר עירוני א'. כך, למשל, סלע חתום על הזמנה מיום 2.8.04, שמספרה 833081, בפרטי ההזמנה צוין: "הובלת מדחס והנפה בדיסקונט מרכז הכרמל". בחשבונית המס מיום 31.8.04, שהוצאה מטעם הובלות משה צוין כי יום העבודה היה 10.8.04, וכי העבודה הייתה: "הובלת מדחס לאתר בנק דיסקונט מרכז הכרמל+ הנפתו למקומו+הצרה+ סבלות, שטר מטען 90544, מספר הזמנה 833081". בתעודת המשלוח נרשם: "מאלקטרה אמצ חיפה לבי"ס עירוני חיפה, הובלת 2 משטחים של מזגנים+ הובלה מאלקטרה, העמסה+ פריקה ע"י מנוף. הזמנה מספר: 833081".
אפשר היה להמשיך ולפרט את יתר החשבוניות וההזמנות מהן עולה, כי סלע רשם את הזמנת העבודה בעירוני א' תחת שמות של לקוחות של אלקטרה, אך אקצר ואומר, כי טענת הנתבעת בדבר פועלו של סלע במסגרת הפרויקט בעירוני א' הוכחה כנכונה, ואת טענת התובעת בעניין זה אני דוחה.

פרשת הווילה בקרית אתא
40. באשר לפרשה זו, אין חולק בין הצדדים כי מר ישראל יניב, שבבעלותו הווילה, היה לקוח של התובעת, וכי אכן סלע ביצע את העבודות בביתו של מר יניב, כאשר הוא רושם את העבודות הנ"ל תחת לקוח של אלקטרה- "חוצות המפרץ". עם זאת, לטענת התובעת, סלע ביצע עבודות אלו באישורו ובידיעתו של המנהל שלו אותה העת, מר בוריס טיומקין, אשר חתם על דף מחירון ששודך לטופס ההזמנה לציוד שהותקן בביתו של מר יניב. לטענת התובעת, על גבי דף המחירון, עליו חתם טיומקין, צוין בפירוש כי הציוד הינו עבור ישראל יניב וכי התשלום עבורו יתבצע באמצעות שיק פרטי. עוד טענה התובעת, כי אין ליתן משקל לעדותו של מר טיומקין, שכן טיומקין טען בתצהירו כי לא ראה את המחירון הנ"ל, אלא שמחירון זה, כך לטענת התובעת, נמסר לה מן הנתבעת במסגרת הליך גילוי מסמכים, ועל כן לא יתכן כי טיומקין לא ראה את המחירון עליו חתם. עוד טענה התובעת, כי טיומקין התייחס בתצהירו לדף המחירון וכך הוא הצהיר:
"ניסיונו של סלע להסתמך על מסמך אחר, מוקדם יותר, בו הוסיף סלע בכתב ידו, בעיפרון כפי שנמסר לי, את המילים "עבור ישראל יניב" ו"אמצעי התשלום בשיק פרטי", אינו רלוונטי. מסמך זה הינו המחירון של יחידות המפוח ולא ההזמנה עליה חתמתי. למיטב זכרוני, לא ראיתי את המסמך האמור, ולבטח לא ראיתי את התוספות שהוספו בכתב ידו של סלע".
לטענת התובעת, אין לתת משקל לדבריו אלו של טיומקין, שכן בחקירתו בבית המשפט הוא הודה כי לא ראה את תצהירו של סלע ולא ראה את דף המחירון, ועל כן יש לתמוה כיצד ידע טיומקין להעיד לגבי מסמך שלא ראה.

האמת ניתנת להיאמר, כי אף אם היו טענותיה של התובעת כנגד עדותו ותצהירו של טיומקין נכונות, ואין כך הדבר, עדיין אין בכך כדי לשנות את דעתי כי התובעת הפרה את ההסכם עם הנתבעת אף בעניין זה.
ראשית אומר, כי מר טיומקין העיד בתצהירו כי הוא חתם על טופס ההזמנה לביתו של ישראל יניב, הזמנה מספר 447759 מיום 19.8.04, כאשר בטופס צוין בפירוש כי ההזמנה נדרשת לצורך פרויקט חוצות המפרץ. טיומקין אף צירף את ההזמנה עליה חתם (נספח ג' לתצהירו), ממנה עולה כי טענתו נכונה, שכן על ההזמנה לא מצוין הכיתוב "עבור ישראל יניב", ואף לא מצוין אופן התשלום.
עדות זו של טיומקין, כי הוא חתם על טופס הזמנה של לקוח "חוצות המפרץ" בלבד (ללא ציון שמו של מר יניב ואופן התשלום) לא נסתרה (ראו פרוטוקול הדיון מיום 14.10.13, שורות 18- 20). אציין, כי לא מצאתי ליתן משקל של ממש לכך שטיומקין לא ראה את תצהירו סלע ואת דף המחירון, שכן טיומקין העיד כי הדברים נאמרו לו מאת עורך הדין שלו בעת חתימתו על התצהיר, והדבר אף נרשם בתצהיר ("...כפי שנמסר לי"). בנוסף, אין בדברים אלו כדי לשלול את ההפרה של הסכם על ידי סלע, בשם התובעת.

בנוסף, לא למותר להפנות בהקשר הזה לעדותו של מר יניב במשטרה. ואלו מקצת הדברים שהעיד מר יניב במשטרה:

" ב 19/4/2001 חתמתי חוזה עם חברת ברסל קור ברשות יעקב סלע למזג את הבית שלי בקרית אתא- גבעת טל, ברחוב ...
העבודה לא הסתיימה עד היום למעשה והמע' עדין עם בעיות. במהלך שנת 2004, אני לא זוכר את החודש במדויק, אבל אני זוכר שנכנסתי לגור בבית באוגוסט 2004 כך שלמעשה יכול להיות בין אוגוסט לאוקטובר 2004, חברת ברסל קור הגיעה סוף סוף להתקין בבית שלי את שני F.C שעוד הזמנתי ושילמתי עליהם בשנת 2001. לציין שאני עוד חייב ליעקב סלע כסף עבור השלמת העבודה והכסף ישולם לו שהעבודה תסתיים...
חברת ברסל קור ברשות יעקב סלע, שלחה מתקינים אלי לבית והתקינה במרתף שלי שני יחידות של F.C, אני לא ידעתי שמדובר בעובדים של חברת אלקטרה ולא ידעתי שמדובר בכלל בציוד של אלקטרה...
אני יש לי עסק רק עם יעקב סלע – לא היה לי מושג מהיכן הוא הביא את F.C עד שהמשטרה ואלקטרה אמרו לי, אני שילמתי לו מקדמה בשעתו והסיכום היה שהוא יקבל את התמורה בסיום העבודה .
יעקב סלע ניסה באמצעות חברי צבי שפץ יועץ המיזוג לגבות את הכסף ממני את יתרת החוב אולם אני סירבתי עד שהוא יגמור את העבודה ועד שהנושא של המזגנים יוברר עם המשטרה לכן גם לא יצרתי עמו קשר, ידעתי שיש משהו תלוי באוויר וחיכיתי שהכל יובהר.
שאלה: אני מציג לך אסופת צילומים מיום 21.10.04 [...] האם אתה מזהה את הבית ואת העובדים על גג הבית?
תשובה: כן, אני מזהה את הבית שלי שנמצא בגבעת טל (ק.אתא), אני מזהה גם את העובדים את שמותיהם אני לא זוכר, אני יודע שהם היו עובדים של יעקב סלע מחברת ברסל קור [...] אני לא ידעתי שהם עובדים של חברת אלקטרה, לא ידעתי שהם משתמשים בציוד של חברת אלקטרה, אני חשבתי שהם עובדים מחברת ברסל קור מטעם יעקב סלע שאמר שהוא שולח עובדים להתקין את היחידות של ה- F.C כמו כן מי שהופיע יחד עם העובדים הללו היה השותף של יעקב סלע ששמו עזרא בר- כך שלא חשדתי בכלום..." (עדותו מיום 10.3.05 של מר יניב במשטרה, צורף כחלק מנ/3)

על עדותו של מר יניב, יש להוסיף את עדותו במשטרה של מרדכי וקרט, טכנאי מזגנים שעבד בברסל קור ועבר לעבוד אצל הנתבעת. בעדותו מיום 11.4.05, העיד מר וקרט כי סלע ביקש ממנו ומעובד נוסף בשם מיכה גולדשטיין להתקין בביתו של מר יניב 2 מזגנים מסוג F.C, כאשר שעות העבודה שלהם נרשמו תחת פרויקט חוצות המפרץ, וכל זאת בהוראותיו של סלע (העדות צורפה לנ/3).
על עדויות אלו יש להוסיף את עדותה של אסתר רבינוביץ, אשר העידה הן במשטרה והן בפני עידו דרור, ועדויותיה היו קוהרנטיות וגובו במסמכים רבים. הגב' רבינוביץ העידה, בין היתר, כי סלע ביקש ממנה להוציא הזמנה על שם חברת אלקטרה לספק לו שני F.C , כאשר ה F.C היו מיועדים בפועל לביתו של מר יניב, כאשר סלע אמר שיניב ישלם בשיק פרטי. עוד העידה, כי סלע ביקש ממנה שהיא תרשום את הזמנת העבודה ללא ציון שם הלקוח, והיא עשתה כמבוקש. לטענתה, לאחר מכן, היא קיבלה מסלע הזמנה חתומה על ידי מר טיומקין, בה צוינו 2 F.C, וסלע ביקש ממנה לרשום את ההזמנה על שם חוצות המפרץ (עדות מיום 9.2.05, צורף לנ/3).
על כך יש להוסיף את עדותם במשטרה של מר צביקה שפץ, אשר תכנן את מערכת המיזוג אוויר בביתו של מר יניב, והעיד כי העבודה בבית יניב נעשתה על ידי ברסל קור ומר סלע, כאשר העובדים הוצגו כעובדי ברסל קור (עדות מיום 14.4.05, צורפה לנ/3). כן ניתן להפנות לעדותו במשטרה של מיכה גולדשטיין, טכנאי של ברסל קור, לפיה סלע שלח אותו ואת מר וקרט לווילה בקרית אתא, בשנת 2004, דהיינו כאשר הם כבר עבדו באלקטרה. מר גולדשטיין העיד, בין היתר, כי מדובר היה בפרויקט שהחל את דרכו בברסל קור, וכאשר סלע שלח אותו לעבוד בווילה, הוא חשב שמדובר בהסכם שעבר מן התובעת לאלקטרה. כן העיד, כי העבודה בווילה התבצעה עם ציוד וחומרים של אלקטרה (עדות מיום 6.4.05, גיליון מס' 2, שורות 43- 60, צורף לנ/3). אציין כי מר גולדשטיין העיד בפני, ועדותו לפיה ביצע עבודות של ברסל קור בווילה בקרית אתא, בהיותו עובד של אלקטרה, לפי הוראת סלע, לא נסתרה.

כאן המקום לציין, כי כל גרסתה של התובעת בעניין זה, נשענה על עדותו של סלע, לפיה הוא קיבל את אישורו של מר טיומקין לביצוע העבודות בווילה בקרית אתא. גרסתו של סלע בעניין זה הייתה, בלשון המעטה, מיתממת ומעורפלת. סלע העיד במשטרה כי הוא שלח עובדים לווילה בקרית אתא, ביניהם עזרא, תאופיק, מיכה ומוטי לבצע "עבודת קטנות" כהגדרתו ורק לאחר שעות העבודה (עדות סלע במשטרה מיום 12.4.05, גיליון 5 שורות 150- 151), כל זאת לאחר שקיבל את אישורו של שוקי שור, מנכ"ל אלקטרה, בנוכחותו של טיומקין (עדות סלע במשטרה מיום 12.4.05, גיליון 2 שורות 39- 40). בתצהירו (ת/1) טען סלע, כי את האישור לביצוע העבודות בווילה בקרית אתא קיבל ממר טיומקין בלבד, כאשר מר שור לא הוזכר כלל. בחקירתו בבית המשפט, כאשר נשאל סלע האם הוא קיבל את אישורו של מר שור, התברר כי מדובר בכלל בשיחה אחרת שכביכול התקיימה בינו למר שור, כשנה לפני העבודות בווילה. משנשאל סלע מה נאמר לו על ידי מר שור, הוא השיב: "...היה ברור לשוקי שיש לי עוד עשרות לקוחות בשנת בדק שיכולים לקרוא לי שעה פה שעה שם, ואדון שוקי אמר לי יעקב לא נתחשבן איתך על שעה פה שעה שם, זה אני עניתי במשטרה" (פרוט' הדיון מיום 19.6.13, שורות 5- 7). אלא כפי שהתברר מעדותם של מר יניב ויתר העדים שציינתי לעיל, אין המדובר בעבודת בבחינת שנת ה"בדק" אלא שמדובר בהתקנה של שני מזגנים מסוג F.C, מזגנים שנרכשו על חשבון אלקטרה, כאשר התמורה בגינם ובגין העבודה כבר שולמה לברסל קור בשנת 2001.
כמו כן, כשעומת סלע עם דבריהם של יתר העובדים (מיכה, מוטי וגב' רבינוביץ) לפיהם הוא הורה לרשום את העבודות תחת לקוח אחר של אלקטרה, הוא הכחיש זאת וטען שהוא לא אמר לעובדים להסתיר את העבודות בווילה, ושבכלל מר טיומקין הוא זה שהורה לגב' רבינוביץ לרשום את ההזמנה ואת שעות העבודה על שם חוצות המפרץ (עמ' 108 בעדותו של סלע, שורות 12- 18) וכי היא עשתה כדבריו בהעדר נהלים קבועים באלקטרה. מעדותו של סלע, עלה כי גרסתו לעניין היא, שבעצם, כל המעורבים בדבר, לא דיברו אמת לגבי העבודות בווילה בקרית אתא, וכדבריו במשטרה "הכל שקרים ורמאות" (גיליון 1 בחקירתו במשטרה, שורה 3). בעדותו של סלע, נרמז על ידו , כי בוריס טיומקין שיקר בדבר אי ידיעתו ואי חתימתו על ההזמנה, כי מיכה רשם את שעות העבודות בווילה תחת לקוח של אלקטרה, על דעת עצמו וללא שקיבל הנחיה ממנו . עוד לגרסתו של סלע, הגב' רבינוביץ שיקרה כאשר מסרה שתי עדויות בפני קצין הביטחון של אלקטרה ועוד עדות בפני המשטרה, ובקיצור, לגרסתו של סלע כולם שיקרו, הן בפני קצין הביטחון של אלקטרה והן במשטרה, בעוד שהוא היחיד שפעל בהתאם למה שנאמר לו, או מה שהיה ידוע לו אותה העת.
ראוי אף לציין, כי בחקירתו במשטרה טען סלע טענה, אשר לא נטענה בדיון בפניי, כי הנתבעת זייפה את חתימתו על ההסכם, וכי החתימה אותו על הסכם שהוא לא אמור היה לחתום עליו , וחתימתו הושגה במרמה (גיליון 1 בעדותו במשטרה) .
מכאן, שסלע נתן מספר גרסאות, אחת במשטרה, השנייה בתצהירו והשלישית בעדות, כאשר שלל גרסאותיו לא נתמכו ולו בראייה אחת. לא הוכח כי מר שור נתן הסכמה כלשהי למר סלע, באשר לעבודות בשנת הבדק ובכלל, לא הוכח כי מר טיומקין חתם על הזמנת העבודה, כאשר צוין שמו של יניב ישראל, ואף לא הוכחה טענת סלע כי מדובר היה בעבודת שירות, במסגרת שנת הבדק, בהיקף "שעה פה שעה שם" כדבריו.

41. לסיכום חלק זה, הוכח לפניי כי התובעת וסלע התקינו שני F.C בווילה בקרית אתא, כאשר מדובר היה בהתחייבות של התובעת עוד בשנת 2001, התחייבות שלא הועברה ו/או הוסבה לנתבעת. סלע, הורה לעובדי אלקטרה לעבוד בווילה בקרית אתא, עבודה שהתמורה החלקית בגינה שולמה לברסל קור, כאשר הציוד נלקח מאלקטרה, שעות העבודה נרשמו תחת לקוח אחר של אלקטרה- חוצות המפרץ (דו"ח פיזור שעות העבודה צורף כנ/16, וממנו עלה כי נרשם שמוטי וקרט ומיכה גולדשטיין עבדו ב"חוצות המפרץ" בתאריכים בהם עבדו בווילה בקרית אתא).
לאור דברים אלו, אני מקבל את טענת הנתבעת, כי התנהלות התובעת וסלע, המנויה לעיל, מהווה הפרה של ההסכם עימה, ובין היתר הפרה של ההתחייבות על פי סעיף 4.2 להסכם לפיו: "החל מהמועד הקובע ואילך תחדל ברסל קור מלתת שירות למערכות מיזוג אוויר שבשירות ו/או ללקוחות השירות ולא תהא זכאית לדמי שירות...".

42. אינני מוצא לנכון להידרש לשאלה, האם סלע השתמש בעובדי אלקטרה על מנת לצבוע את ביתו הפרטי, ודי בהתנהלותו של סלע בכל העניינים שפורטו לעיל על מנת לקבוע כי פיטוריו של סלע היו מוצדקים.

ההפרות ותוצאתן המשפטית
43. חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א- 1970 (להלן- "חוק התרופות") מגדיר "נפגע" כ"מי שזכאי לקיום החוזה שהופר" (סעיף 1). כן קובע חוק התרופות כי הנפגע זכאי לתבוע את אכיפת החוזה, או לבטל את החוזה, וכן זכאי הוא לפיצויים.
בנידוננו, התובעת הפרה את ההסכם עם הנתבעת, מספר הפרות, והיא בבחינת מפרה ולא "נפגעת" ועל כן היא אינה זכאית מכוח הדין לבקש את אכיפת ההסכם (אכיפת התשלום). התובעת לא פעלה בתום לב בשלב המשא ומתן ולא פעלה בתום לב בקיום החוזה, ובנסיבות שתוארו לעיל, אני סבור כי התובעת מלכתחילה הייתה מנועה מלתבוע תשלום מהנתבעת על פי ההסכם, דהיינו תביעה לאכיפת ההסכם.
מעבר לכך שהוראות הדין לא מקנות לתובעת את הזכות לאכיפת ההסכם, אני סבור כי הפרות התובעת את ההסכם, לרבות הפרת החובה לנהוג בתום לב בשלב המשא ומתן ובקיום החוזה, שוללות ממנה בנסיבות העניין, את זכותה לסעד כלשהו. בהקשר הזה אפנה לבג"ץ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד לה(1) 828, שם קבע כב' הנשיא (כתוארו אז) ברק כדלהלן:

"12. סעיף 39 ל חוק החוזים אינו כולל כל הוראה באשר לתוצאות נובעות מתוך כך, שבעל חוזה אינו מקיים את החוזה בתום-לב ובדרך מקובלת. אין משמעות הדבר, כי זו חובה מוסרית בלבד, שאין לה נפקות משפטית. היעדר הוראה באשר לתוצאות. הנובעות מאי-קיום החובה האמורה בסעיף 39 ל חוק החוזים, מקורו בעובדה, שתוצאות אלה אינן אחידות, אלא הן משתנות ל-פי ההקשר בו מתעוררת השאלה. לעתים תוצאת אי-קיום החובה היא בתשלום פיצויים או במתן אכיפה. לעתים התוצאה היא בשלילת פיצויים או אכיפה מהצד המפר. לעתים תוצאת ההפרה היא במתן כוח לבעל החוזה האחר לפעול פעולות מסוימות בתחום החוזה, שאחרת היו נחשבות להפרה, או שלילת כוח, הנתון לבעל החוזה המפר על-פי הוראות החוזה. לעתים התוצאה אינה אלא זו, שהפעולה, שבוצעה תוך הפרת החובה, אינה משתכללת ואינה תופסת (ראה: בג"צ 254/73 [4]) .
13. בעניין שלפנינו ניתן האישור על-ידי מועצת הפועלים שלא בתום-לב ושלא בדרך המקובלת. מה התוצאה הנובעת מכך? נראה לי, כי משמעות הדבר היא, כי התנאים, שהדין דורש לשכלולו של האישור, לא קויימו, ועל-כן האישור לא תופס. כפי שאומר השופט ח' כהן בע"א 380/77 [9], בעמ' 105:
"לא קיים בעל חוזה את חיובו 'בדרך מקובלת ובתום לב' כאמור, רואים אותו כאילו לא קיים חיובו כלל".

בענייננו, לא ניתנה הודעת ביטול פורמאלית על ידי הנתבעת (על אף שלדעתי שני הצדדים סברו כי ההסכם בוטל עם פיטוריו של סלע, ועם החתימה על הסכמי הויתור ההדדיים), אך אינני סבור כי יש בכך רבותא, שכן אף בהעדר הודעת ביטול ניתן לשלול את זכותו של צד לחוזה לאכיפה או לפיצויים (ראו ע"א 13311-03-14 מור נ' כהן (ניתן ביום 25.8.14), פסקה 131 בפסק דינו של כב' סגן הנשיא מ' דרורי).

הערות בטרם סיום
44. את טענות הצדדים לעניין כתב הויתור שנחתם על ידי סלע ועל ידי הנתבעת, יש לדחות. לא מצאתי לייחס חשיבות לכתבי הויתור עליהם חתמו הצדדים, שכן, כתב הויתור עליו חתם סלע כלפי הנתבעת, לא יכול למנוע מחברת ברסל קור להגיש תביעה נגד הנתבעת, בייחוד שהיא עוד הייתה בשלבי חדלות פירעון במועד הגשת התביעה.

45. את יתר טענות התובעת, שלא ראיתי לנכון להרחיב עליהם, יש לדחות. כך באשר לטענה כי הנתבעת הפרה את ההסכם בכך שאישרה 2 חשבוניות לתשלום, אך בפועל היא לא העבירה את התשלום לתובעת- משקבעתי כי התובעת הפרה את ההסכם מספר הפרות, בין היתר, את חובת תום הלב, ברי כי אין מקום לחייב את הנתבעת לשלם שתי חשבוניות שבעבר היא אישרה לשלמן אך, בסופו של יום, לא העבירה את התשלום בגינן. עוד אציין, כי חשבונית אחת, על סך של 234,000 ש"ח, הייתה אמורה להשתלם כמקדמה, ועל פי ההסכם, המקדמה הייתה אמורה להשתלם אך ורק לאחר השלמת הסבת כל הסכמי השירות, או חלקם, לפי שיקול דעת אלקטרה. משכך, לא ניתן לומר כי אלקטרה הפרה את החוזה באי תשלום המקדמה. משאלו הן פני הדברים, אף לא מצאתי ממש בטענה כי אלקטרה הפרה את המחאת הזכות שנחתמה עם בנק לאומי.
כמו כן, התובעת העלתה מספר טענות בכתב תביעתה, לפיהם הנתבעת פעלה בחוסר תום לב, על מנת להקטין את רווחיה בעבודות של מחלקת השירות שלה, וכן כי היא התחייבה לבצע עבודות בשנת הבדק המחיר הפסד. טענות אלו לא הועלו בסיכומי התובעת ונראה כי ממילא התובעת ויתרה עליהן, עם זאת, אציין כי מדובר בטענות שהועלו על ללא בסיס ראייתי, ודינן דחייה.

46. כתב טענותיה של התובעת היה עמוס לעייפה בטענות, חלקן נטענו ללא בסיס ראייתי, וחלקן לא יכולות לדור יחד בכפיפה אחת. כך, למשל, טענה התובעת בפסקה 97 בסיכומיה כי אין ליתן משקל כלשהו לעדויות שניתנו במשטרה, שהובאו ע"י הנתבעת, ועל כן ביקשה התובעת להוציא את תיק החקירה מתיק בית המשפט. שני סעיפים לאחר מכן, הפנתה התובעת לעדותו של מר יניב במשטרה, המצויה בתיק החקירה, תוך שהיא מצטטת את דבריו של מר יניב.
כך גם טענה התובעת, בפסקה 5 בסיכומיה, כי אין ממש בטענותיה של הנתבעת כלפי סלע, וזאת לאור העובדה שהנתבעת לא הגישה נגדו תביעה בעבר, או הודעת צד שלישי בהליך דנן. על אף דברים אלו, בפסקאות 113- 114 לסיכומיה, הפנתה התובעת וציטטה את כתבי הויתור ההדדיים שנחתמו בין הנתבעת לבין סלע, וטענה כי הנתבעת ויתרה על כל טענה ו/או תביעה כלפי סלע.
משכך, טענות אלו דינן להדחות.

סוף דבר
47. התביעה לא הוכחה ויש לדחותה.

אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך כולל של 25,000 ש"ח, בתוספת מע"מ.

ניתן היום, כ"ג אלול תשע"ד, 18 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.