הדפסה

ברונר נ' ברונר ואח'

מספר בקשה:38
בפני
כב' השופט יחזקאל קינר

מבקשים

  1. עו"ד אנדרה זולטי
  2. עו"ד וורן ר. גלייכר
  3. (ident Trust Company (B.V.I

נגד

משיבה

רות ברונר

החלטה

הבקשות והרקע להן

מונחות לפניי שלוש בקשות לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט אשר ניתן ביום 20.06.2012.

המבקש הראשון הוא המשיב 7 בהמרצת הפתיחה ( להלן:"עו"ד זולטי"), המתגורר בשוויץ ומשמש כנאמן של שתי נאמנויות עבור המשיבה, היא המבקשת בהליך העיקרי, הגב' רות ברונר ( להלן: "רות"), והן:

The RB Trust (15.01.1975)
The RB & ZL international Trust (30.06.1995)

המבקש השני הוא המשיב 8 ( להלן: "עו"ד גלייכר") המשמש כנאמן של שלוש נאמנויות בארצות הברית לטובת רות ובני משפחתה:

The RB & ZL Family Sprinkling Trust (14.01.1993)
The Ruth Bronner and Zwi Levy Family Sprinkling Trust (14.01.1993)
The Ruth Bronner Trust (02.07.1992)

בנוסף הוקמה נאמנות רביעית בשם Bronner Family Sprinkling Trust (16.12.1993) אשר הנהנים בה היו הצאצאים של רות ושל אחֶיה, אך לא רות עצמה. העתק מהסכמי הנאמנויות צורף לבקשה לביטול היתר ההמצאה.

בתצהיר שצורף לבקשה למתן היתר המצאה, הצהירה רות, כי יתכן שמלבד נאמנויות המוזכרות לעיל של עו"ד זולטי ועו"ד גלייכר, ישנן עוד נאמנויות בהן היא נהנית, אך לא ציינה מה הן נאמנויות אלה.

המבקש השלישי הוא המשיבה 10 ( להלן:"BVI") שהינה חברה זרה המאוגדת באי הבתולה הבריטיים ומשמשת כנאמן על נכסי הנאמנות לטובת רות לפי הסכם:

The B family international trust ( 30.06.1995) ( ס' 11) (נספח א' לבקשת הביטול).

על פי הנטען בהמרצת הפתיחה שהגישה רות ביום 13.05.2012 (בינתיים הועברה התובענה לפסים רגילים), עניינה של התובענה היא שותפות משפחתית לפני למעלה מעשרים וחמש שנה בין רות לבין שני אחיה, המשיב 1 ( להלן: "ישראל") והמשיב 2 ( להלן: "יעקב") (ביחד יקראו להלן: "האחים"). מדובר בשותפות בעסק משפחתי בתחום היהלומים והנדל"ן אשר הוקם תחילה בבלגיה ע"י הוריהם של רות ושל האחים, שהלכו לעולמם בשנת 2006 ( האם) ובשנת 2011 ( האב).
יחד עם זאת, רות טוענת כי אין מדובר בסכסוך בתוך המשפחה כהגדרתו בחוק בתי המשפט לענייני משפחה תשנ"ט – 1995, או כנובע מירושה או מגירושין, אלא בתביעה שעילתה יחסי השותפות בין האחים.

לטענת רות, האחים מנהלים את העסק המשותף ומקבלים ממנו משכורות וסכומי עתק ואולם היא מודֶרֶת מהעסק ונתקלת בסירובם לקבלת כל מידע על העסק.
נטען כי בשנות ה- 90 וה- 2000 הועברו נכסים ומניות של חברות השייכות למשפחה לנאמנויות שונות בשוויץ ובארצות הברית, שהוקמו עבור כל אחד מהשותפים.
לטענת רות, נאמנויות אלה הן פיקטיביות ונועדו להסתרת זהות הבעלים בעסק המשפחתי מפני רשויות המס בחו"ל, וכי הנאמנים הם " אנשי קש" של האחים.

עוד נטען כי בשנת 2009 עלו האחים למדינת ישראל בין היתר, על רקע הצרות המשפטיות שלהם בבלגיה בעקבות חקירה פלילית, ומאז מרבית פעילות העסק המשפחתי מתנהלת ממשרדים בישראל.
בתשובה להמרצת הפתיחה, האחים הכחישו קיום שותפות כלשהיא בינם לבין רות, ואת העובדה שהם מסרבים למסור לרות מידע אודות העסק המשפחתי. האחים טענו כי זוכו מכל אשמה בהליכים הפליליים.

רות הבהירה שהאחים הינם אנשים דתיים בעלי השקפות שמרניות ולפיכך התנגדו לצירופה לעסק, אך לבסוף נעתרו לצרפה בתנאי שבעלה לשעבר מר צבי לוי ( להלן:"צבי"), יעבוד בעסק המשפחתי. ביום 26.7.1991 נחתם הסכם בין ההורים והאחים לפיו יצטרף צבי לעסק ( להלן: "הסכם 1991 ").
נטען כי בהתאם להסכם 1991 רות וצבי יקבלו 20% מעסקי היהלומים מתוך החלק של ההורים בתנאים מסוימים.
עוד נטען כי מסמך הקנייה מיום 3.7.96, שנכתב לפי פסק בורר של הרב אויערבך, ביטל את הסכם 1991 וקבע כי רות מחזיקה כשותפה ב-20% לפחות מעסקי היהלומים וכן ב- 20% לפחות מנכסי הנדל"ן ( מתוך זה, 10% מוחזקים בנאמנות עבור הוריה). לפי מסמך זה, מוסיפים ההורים ומחזיקים ב-20% מעסקי היהלומים וב-30% מנכסי הנדל"ן.
קיים מסמך נוסף מיום 3.7.97, שכותרתו " תוספת להסכם 22.7.91" לפיו העבירו ההורים את יתרת נכסיהם לילדיהם, באופן שכל אחד משני האחים מחזיק ב-40% מהנכסים, בעוד רות וצבי מחזיקים ב-20% מהנכסים. רות טוענת כי המסמך מ-1997 מזויף או נעשה למראית עין, וכי מצב ההחזקות משתקף במסמך מ-1996.

בסוף שנת 2009, רות נפרדה מבעלה צבי. כיום מתנהלים ביניהם הליכי גירושין בבית הדין הרבני ובבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. לטענתה, צבי פועל לטובת אחיה, ומתנה את מתן הגט בהסכמתה של רות לפשרה בעניין רכושה. עוד טענה רות כי צבי אינו שותף בשותפות, אלא מנהל בשותפות ובעל זכות חתימה בחברות בהן פועלת השותפות, וכי תפקידים אלה ניתנו לו כנציג וכשלוח של רות.

התובענה הוגשה נגד 12 משיבים ( מספר משיבים הוספו לאחר הגשת התובענה), ביניהם שלושת המבקשים.
בהמרצת הפתיחה נתבקשה הצהרה כי רות הינה שותפה של האחים בעסקיהם. כן התבקש בית המשפט לחייב את כל המשיבים ליתן לרות חשבונות אודות נכסי העסק המשפחתי, ולאחר מכן להורות על פירוק השותפות.

היתר ההמצאה לחו"ל ניתן מכוח תקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984 ( להלן: "התקנות"), במעמד צד אחד.

טענות הצדדים

טענות רות

בבקשה למתן היתר המצאה טענה רות כי קיימת עילה טובה לתביעתה אשר נתמכת בתצהיר ובמסמכים המבססים את התביעה. התצהיר כולל הצהרה על קשרי השותפות בין רות לבין האחים, על קיום עילה כלפי הנאמנים בחו"ל, שחייבים במתן חשבונות לרות, ועילה לפירוק השיתוף לאור התנהגות האחים.
לטענתה, מתקיימים תנאי תקנה 500(10) לתקנות, שכן המרצת הפתיחה הוגשה גם כנגד שבעה משיבים נוספים שהם תושבי המדינה והומצאה להם הזמנה כדין בתחום המדינה, וכי הנאמנים בחו"ל הינם בעלי דין דרושים ונכונים בהמרצת הפתיחה. הנאמנים צורפו לבקשה, בין היתר, בשל כך כי הנכסים המוחזקים בידיהם בתור נאמנים הינם נכסים השייכים לעסק המשפחתי המשותף לרות ולאחים.

נטען כי הפורום הנאות לבירור התביעה הינו בית המשפט בישראל. העילות כולן מופנות ראשית כלפי האחים שמושבם בישראל. מלבד הנאמנים בחו"ל כל המשיבים האחרים אף הם תושבי מדינת ישראל. מקום עסקו העיקרי של העסק המשפחתי הינו בישראל, והנאמנים בחו"ל מקבלים את הוראותיהם של השותפים בישראל. הדין החל על השותפות הוא הדין הישראלי.

טענות עו"ד זולטי

עו"ד זולטי הינו תושב שוויץ ופועל כנאמן מאז שנת 1975. עו"ד זולטי צורף לתביעה בישראל מטעמים זרים.

התובענה נגדו אינה מגלה עילה. לנאמן אין כל מעמד בבירור הסכסוך שעניינו בשאלה אם קיימת שותפות. טענת רות לשותפות סותרת תכתובות, הסכמים והתנהגות במשך עשרות שנים.

טענת רות בקשר לפיקטיביות הנאמנויות הן טענות כבושות וחסרות שחר, ודינה להידחות. בסמוך להגשת התובענה רות אישרה כי אין לה טענה בקשר לתוקף נאמנות RB . רות טוענת טענות סותרות כאשר במכתבה לעו"ד זולטי מיום 2.1.12 ( צורף כנספח 1 לבקשה לביטול היתר ההמצאה) טענה כי אין בכוונתה לטעון כנגד תוקפה של נאמנות RB, ואילו במכתבה מיום 2.3.12 ובהליך הנוכחי טענה כי הנאמנות אינה תקפה והיא פיקטיבית, מבלי שתיתן כל הסבר לשינוי עמדה קיצוני זה. רות מודה כי מטרת ההליך בישראל הוא השגת מידע לצורך ניהול ההליך בארצות הברית ולפיכך מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט.

לפי מבחן מירב הזיקות, הפורום הנאות לבירור המחלוקת הוא בבית משפט באי' גרסי או באיי הבתולה הבריטיים לפי העניין, ולא בבית משפט בישראל: מדובר בנאמנויות זרות שהוקמו ומתנהלות שנים מחוץ לישראל ועליהן חל הדין הזר ולא הדין הישראלי. המקום הראוי לבירורו של הליך נגד תוקף הנאמנויות הוא מקום הנאמנות. עו"ד זולטי אינו תושב ישראל. הצדדים לנאמנויות וצדדים שלישיים ( שמושבם בחו"ל) עימם נעשו פעולות משפטיות מחייבות, ציפו כי מחלוקות בקשר עם הנאמנויות המנוהלות ע"י עו"ד זולטי יתבררו בבתי משפט באי' גרסי או באי הבתולה הבריטיים.
הפורום אינו נאות בישראל גם משיקולי יעילות כי הקשר בין התובענה לישראל אינו הדוק ובירורו עשוי לגזול ממשאבי בית המשפט על חשבון דיון בתביעות אחרות. קיים קושי באכיפת החלטות בית המשפט בישראל בחו"ל.

רות מתנהגת בחוסר ניקיון כפיים ובחוסר תום לב, דבר שמצדיק ביטול ההיתר. רות הסתירה שקיימת תניית שיפוט לבית משפט זר. בהסכמי הנאמנויות נקבע מפורשות שסמכות השיפוט בקשר לנאמנויות נתונה בלעדית לבתי המשפט באי ג'רסי ( נאמנות אחת) או באיי הבתולה הבריטיים ( נאמנות שניה). רות הסתירה גם כי הסכימה בכתב שהמחלוקת בינה לבין עו"ד זולטי בקשר לנאמנותTrust RB (משנת 1975) תתברר באי ג'רסי, וכי עו"ד זולטי החל בפעולות מקדימות לפתיחת ההליך. בהליך שהוגש ע"י רות בארצות הברית, רות הצהירה כי סמכות השיפוט בקשר לנאמנויות נתונה לבתי משפט באי' גרסי או באיי הבתולה הבריטיים, לפי העניין.
עו"ד זולטי הוזמן להעיד במסגרת בקשת רות לפירוק שיתוף שניהלה נגד בעלה צבי בישראל ( בתיק תמ"ש 4120/10), אך סירב להעיד בשל תניית השיפוט הקובעת כי סמכות השיפוט היא לביהמ"ש באי ג'רסי.

טענות עו"ד גלייכר

בתחילת 2006, חוסלו הנאמנויות לטובת משפחת רות בהתאם להוראות רות עצמה. הנכסים שהחזיקו הנאמנויות לטובת משפחת רות הועברו לידי עו"ד זולטי שמקום מושבו בשוויץ, אשר שימש כנאמן בנאמנויות אחרות שהוקמו לטובת רות ומשפחתה.
עם חיסול הנאמנויות לטובתה, חתמה רות על כתבי ויתור ושחרור כלפי עו"ד גלייכר במסגרתה ויתרה על כל טענה נגדו.

הבקשה למתן היתר המצאה הוגשה ע"י רות בחוסר תום לב, שכן הוגשה לאחר כחודש ימים לאחר שרות הגישה נגד עו"ד גלייכר תביעה מקבילה בבית משפט בניו-יורק, וקיומה של התביעה המקבילה מחייב את ביטול ההיתר.
בכתבי טענותיה שהוגשו בתביעה המקבילה, רות העלתה בדיוק את אותן הטענות המועלות בהמרצת הפתיחה ולא הזכירה שם את תביעתה בישראל.

בתביעה המקבילה רות הכירה בסמכותו של ביהמ"ש בניו יורק והכירה כי הוא הפורום הנאות לבירור הטענות כלפי עו"ד גלייכר, ולא ביהמ"ש בישראל. ההליך בביהמ"ש בניו יורק נמצא בעיצומו.
ביום 20.01.13 הגיש עו"ד גלייכר הודעה אודות התקדמות התביעה המקבילה, לפיה חלו התפתחויות המצדיקות את ביטול היתר ההמצאה: התקיימו שלושה דיונים, ניתנה החלטה לבקשת רות לגבות עדות מהאחים, מצבי ומגב' בשם מארי ברונר שאינם צדדים לתביעה, והצדדים נמצאים בשלב השלמת ההליכים המקדמיים.

כל הזיקות הרלוונטיות מובילות למסקנה כי בית המשפט בניו יורק הוא הפורום הנאות לבירור התובענה כלפי עו"ד גלייכר: עו"ד גלייכר הינו אזרח אמריקאי המתגורר בניו ג'רזי ופועל ממשרד בניו יורק; הנאמנויות נוצרו בניו יורק; הסכמי הנאמנות קבעו במפורש כי הדין החל הוא דין מדינת ניו יורק; הנכסים שהיו בבעלות הנאמנויות היו מניות של תאגידים שהחזיקו נכסי נדל"ן בארצות הברית; אין ולא היו לנאמנויות נכסים כלשהם בישראל; מקום מושבה של חברת ניהול הנכסים שנשכרה ע"י הנאמנויות הוא בניו יורק; הצדדים השלישיים מולם פעלו הנאמנויות יושבים בניו יורק, מהם רשויות ממשלתיות שונות בארצות הברית, בנקים וחברות אחרות. גם צדדים אלה הם בעלי דין דרושים.
עוד נטען כי ביהמ"ש בניו יורק הוא בעל המומחיות והידע הנדרשים לדיון במחלוקת בעניין הנאמנויות. הדיון בישראל אינו יעיל ואינו נכון. לביהמ"ש בניו יורק יש " עניין" לדון במחלוקת, ולא לביהמ"ש בישראל שכן הנאמנויות לא הוקמו ולא נוהלו בישראל.
ניהול התביעה בישראל יגרום לעו"ד גלייכר עוול חמור שכן יכולתו לנהל את הגנתו תיפגע, ויוטלו עליו הוצאות נכבדות בניהול ההליך בפורום זר. גם אכיפת פסקי הדין נגדו תתבצע בארצות הברית ולא בישראל.

אין עילת תביעה טובה נגד עו"ד גלייכר שאינו צד לסכסוך המשפחתי שבין רות לבין האחים, והוא נגרר להליך זה שלא בטובתו. טענות רות לקיום יחסי שותפות ולהיות הסכמי הנאמנות פיקציה אינן נתמכות באסמכתאות. הסעד המבוקש בהמרצת הפתיחה נגד עו"ד גלייכר הוא סעד של מתן חשבונות בלבד. לפי דיני הנאמנות במדינת ניו יורק עילת התביעה נגד עו"ד גלייכר התיישנה.
הנאמנויות מנוהלות לפי שיקול דעת הנאמן. עד להגשת המרצת הפתיחה רות לא העלתה כל תלונה ביחס לניהולן.

כל הסכמי הנאמנויות כוללים סעיף שכותרתו ה- Situs שמשמעותו היא קביעת המקום שהדין החל בו יחול על העניין, וכי לפי תניית שיפוט זו הצדדים הסכימו להחלת הדין של מדינת ניו יורק ולבירור המחלוקת בפני בתי המשפט בניו יורק.

טענות BVI

הסכסוך הוא בין רות לבין אחיה לעניין קיומה של שותפות בעסקי המשפחה. אין ל- BVI כל עניין בסכסוך זה.
המרצת הפתיחה אינה מגלה עילה טובה הראויה לטיעון כנגד BVI שאינה בעל דין דרוש או נכון בתובענה כנדרש בתקנה 500(10) לתקנות.

התובענה לא הוגשה כהלכה, בהתאם לתקנה 251 הדורשת קיומה של שותפות שאינה שנויה במחלוקת.
רות ביקשה לבסס את חובתה של BVI למתן חשבונות עפ"י פקודת השותפויות למרות שאינה שותפה בשותפות הנטענת גם לשיטתה.

טענת רות בנוגע להיות הנאמנות למראית עין בלבד היא קשה ועזת מצח ואיננה מבוססת על אסמכתאות. בקשה להכרעה בשאלת תוקפה של נאמנות - תוך טענה שהנאמנות בטלה ומרוקנת מכל תוכן - מהווה תביעת " חפצא" (in rem jurisdiction) שכן היא משפיעה, בין היתר, על זכויות הקניין בנכסי הנאמנות ויוצרת השתק כלפי כולי עלמא. הסמכות לדון בתביעת חפצא מוקנית לביהמ"ש בישראל רק אם הנאמנות או נכסי הנאמנות נמצאים פיזית בישראל.

דין התביעה כנגד BVI להידחות מחמת התיישנות. הסכם הנאמנות נחתם ב- 30.06.1995, ואין מחלוקת כי רות ידעה על הקמת הנאמנות. גם על פי הדין הישראלי, תקופת ההתיישבות הסתיימה בשנת 2002.

ביהמ"ש בישראל נעדר סמכות. הפורום הנאות הינו ביהמ"ש באיי הבתולה הבריטיים: הנאמנות הוקמה ומתנהלת באיי הבתולה הבריטיים ולא נטען ע"י רות כי נכסי הנאמנות מצויים בישראל; ה- SITUS של הנאמנות הוא שם; הנאמנות כפופה לדין המהותי שם וראוי שביהמ"ש שמכיר את הדין ישמש כפורום הדיון; ציפיית כל הצדדים והגורמים הנוגעים לנאמנות בעת הקמתה הייתה כי דיון משפטי בעניינה ינוהל באי הבתולה הבריטיים. לא הוצגה כל זיקה של הנאמנות לישראל. יש ליישב סכסוכים בסביבתם הטבעית בפורום הזר.
ניהול ההליך בישראל עלול ליצור קשיים באכיפת פסקי הדין בחו"ל. שיקולי הצדק וההגינות תומכים בניהול התביעה בפורום הזר. מערכת בתי המשפט באי הבתולה הבריטיים אינה נחותה ממערכת בתי המשפט בישראל.

במסגרת תצהיר שהוגש על ידי רות בבית משפט בניו יורק, רות הכירה בכך שסמכות השיפוט ומקום השיפוט הבלעדי לכל נאמנות הם במקום הקמתה ואשר דין אותו מקום חל עליה. BVI צירפה עמוד מתצהיר רות כנספח ג' (שצורף גם כנספח 39 לתשובת האחים להמרצת הפתיחה).

תגובת רות

בתגובתה לבקשות ביטול היתר ההמצאה רות מייצגת את עצמה לאור חילוקי דעות עם ב"כ הקודם ( פרוט' דיון 23.01.13, עמ' 3) ומבקשת לדחות את הבקשות הנ"ל.

לטענתה, טרם הוגשו תשובות להמרצת הפתיחה מטעם המבקשים. הבקשות מטעם עו"ד זולטי ו- BVI אינן נתמכות בתצהיר. תצהירו של עו"ד גלייכר לא אומת כדין והינו עמום.

די שתהיה קיימת שאלה רצינית שיש לדון בה ואין צורך לדון, בשלב זה, באופן מלא ומקיף בעילת התובענה.

כל הנהנים בנאמנויות הם בני משפחת ברונר וכולם מתגוררים בישראל. אין צדדים שלישיים שאינם חלק מהמשפחה, ולכן יש לדחות טענת עו"ד זולטי בעניין אי צירוף צדדים שלישיים.
הנאמנויות אינן מתפקדות באופן עצמאי והן מוכוונות דה פקטו ע"י האחים שהם אזרחי מדינת ישראל ומשרדיהם ממוקמים ברמת גן.
החברות בנאמנויות המחזיקות את הנכסים מינו חברת ניהול מקומית ישראלית והיא חברת IBMC לנהל עבורם את הנכסים.
השתתפותם של הנאמנים שנמצאים בארץ ואלה שבחו"ל חיונית והכרחית לצורך קבלת מידע וגילוי מסמכים וחשבונות על נכסי השותפות המוחזקים בידיהם.

אין לקבל טענת ההתיישנות לפיה מרוץ ההתיישנות החל עם הקמת הנאמנויות או עם החתימה על כתבי ויתור כלפי עו"ד גלייכר. עילת התביעה כנגד הנאמנים קמה, לטענת רות, רק בשנת 2009 עת עזבה את בעלה. העילה קיימת גם מכוח העובדה שהנאמנים ממשיכים להחזיק בנכסי השותפות. רות מכחישה תוקף כתבי ויתור לטובת עו"ד גלייכר ומכחישה את חתימתה עליהם בשנת 2006.

אין לקבל הטענה לפיה מדובר בתביעת " חפצא" אשר לקוחה מדיני הימאות ואינה רלוונטית לענייננו.

אין מחלוקת כי הנאמנויות הוקמו באמצעות מסמכים משפטיים בהם נקבעו הוראות ביחס לתחולתם של דינים זרים שונים. אולם, השאלה איזה דין חל אינה רלוונטית. יש לבחון את המחלוקת בהתאם לדיני ישראל, לאור כך שהבעלים בשותפות הם אזרחי מדינת ישראל וכי מערך השותפות מנוהל בעיקרו מתוך המדינה, באמצעות האחים.
גם אם היו תניות שיפוט, הנאמנויות הינן נדבך בתובענה. תניות השיפוט אינן ייחודיות.

האחים

יצוין כי האחים לא הגישו בקשה לביטול היתר המצאה לחו"ל שכן הם מתגוררים בארץ, אך בכתב תשובתם להמרצת הפתיחה טענו כי הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בתובענה, וביקשו למחוק את התובענה, בין היתר, מעילה זו.
לטענתם, העסקים והנכסים בבסיס השותפות הנטענת ע"י רות מוחזקים בנאמנויות שונות ולהן עשרות נהנים שונים. העובדה כי כיום מתגוררים שלושת האחים בישראל אין בה כשלעצמה כדי לקבוע כי זהו הפורום הנאות.
עוד טענו כי הנאמנויות כולן זרות, הנאמנים כולם זרים, השותפות הנטענת והמוכחשת נתגבשה בעוד שכל בני המשפחה מתגוררים בחו"ל, הנאמנויות והחברות השונות תחתיהן כוננו לפי דינים זרים, ומכילות תניות שיפוט זר.

דיון והכרעה

מתן היתר המצאה מחוץ לתחום כפוף בראש ובראשונה להתקיימות שני תנאים מצטברים: קיום עילת המצאה הקבועה באחת החלופות של תקנה 500, והוכחת קיומה של "תביעה הראויה לטיעון" המעוררת " שאלה רצינית שיש לדון בה". בעניין אחרון זה, מדובר ברמת הוכחה נמוכה יותר מהנדרש במסגרת ההליך עצמו, שכן שאלה זו נועדה אך לוודא כי אין מדובר בתובענת סרק או בתובענה טורדנית [ ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd [פורסם בנבו] (2007)].
גם לאחר שהתקיים התנאי הדרוש למתן היתר להמצאה מחוץ לתחום השיפוט מסור לבית המשפט שיקול דעת האם להיעתר לבקשה, כאשר בין יתר השיקולים מצוי השיקול האם בית המשפט הישראלי הוא הפורום הנאות לדיון בתובענה [אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט) עמ' 731; רע"א 2705/97 הגבס א' סיני(1989) בע"מ נ' The lock former co., פ"ד נב (1) 109, 114-115 (1998) ].
נטל הוכחת התנאים הנזכרים לעיל מוטל על מבקש היתר ההמצאה, שכן הגם שבקשתו נעתרה במעמד צד אחד, אם מתבקש ביטולה של ההחלטה, מתקיים הדיון בבקשה מלכתחילה [רע"א 2939/13 פלדמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 19.5.13).

38. מהטעמים של הארכת זרועו של בית המשפט אל מעבר לגבולותיו הטבעיים והקניית סמכות לבית המשפט לדון בתביעה שבדרך הכלל אין לו סמכות לדון בה, וכן כי מתן היתר ההמצאה עלול להוביל להתנגשות סמכויות בין ערכאות השיפוט במדינות השונות ולפגיעה בכללי נימוס בינלאומיים, על בית המשפט לנקוט גישת זהירות וצמצום בדונו בבקשה להתיר המצאה מחוץ לתחום שיפוט ( ע"א 387/87 הוידה נ' הינדי, פ"ד מד(4) 545, 550 (1990); רע"א 7102/10 רואים עולם החברה להגנת הטבע בע"מ נ' פרלמוטר, סעיף 3 ( פורסם בנבו, 12.4.2012); רע"א 8042/12 רייפמן נ' Dr. Marc Richter סעיף 5 (פורסם בנבו, 15.1.13)].

39. בכל הקשור להתקיימות שני התנאים המקדמיים הדרושים, אני סבור כי רות עמדה בנטל להוכיח התקיימותם.

40. תקנה 500(10) לתקנות דורשת כי הנתבע הוא בעל דין דרוש ונכון בתובענה שהוגשה כהלכה, ואשר במסגרתה בוצעה המצאה כדין של כתבי הטענות לנתבע מקומי, השוהה בתחום השיפוט [רע"א 7102/10 רואים עולם החברה להגנת הטבע בע"מ נ' פרלמוטר, סעיף 4 ( פורסם בנבו, 12.4.2012); רע"א 8042/12 רייפמן נ' Dr. Marc Richter סעיף 5 (פורסם בנבו, 15.1.13)].
בענייננו, התובענה הוגשה כדין ונמסרה לנתבעים האחרים שמקום מושבם בישראל.
באשר לתנאי כי מדובר בבעל דין " נכון" או " דרוש", מילויו של תנאי זה נבחן לפי התשובה לשאלה, האם ניתן היה לצרף את הנתבע הזר כבעל-דין לתובענה, אילו היה שוהה בתוך תחום השיפוט. בחינת ניסיון להמציא תביעה עיקרית אל מחוץ לתחום, נערכת לפי התנאים הקבועים בתקנה 22 לתקנות, אשר מסדירה את הסוגיה של צירוף נתבעים ( עניין רואים עולם הנ"ל, סעיף 5 לפסק הדין והאסמכתאות הנזכרות שם).
בענייננו, ולפחות לגבי הסעד של מתן החשבונות, הכלול בתובענה, הנתבעים, כנאמנים, הם בעלי דין נכונים ודרושים לצורך תובענה זו.

41. התובענה אינה משוללת בסיס על פניה, כלל ועיקר. היא מפורטת, מנומקת, ומקימה את היסודות הדרושים לכך שמדובר ב"תביעה ראויה לטיעון". אמנם, המבקשים מעלים טענות מטענות שונות כנגד התובענה כגון התיישנות, הסכמות אלה או אחרות שניתנו על ידי רות, הודאה לכאורה בתוקפן של הנאמנויות, לפחות אלה מנוהלות על ידי עו"ד זולטי ועוד, אך אין בטענות אלה כדי לגרוע, בשלב זה, מהיותה של התובענה " תביעה ראויה לטיעון". ברובן, אין טענות אלה גורעות מזכותה של רות לעתור למתן חשבונות ולחשיפת הנכסים הכלולים בנאמנויות.

42. השאלות המרכזיות שמעלים המבקשים לעניין ביטול היתר ההמצאה הן שאלות של קיום תנית שיפוט זרה בהסכמי הנאמנות, וכן שאלת נאותות הפורום.

תניות השיפוט

43. המבקשים טוענים כי בהסכמי הנאמנויות קיימות תניות שיפוט זר, אשר הוסכמו בין הצדדים, והן תניות שיפוט ייחודיות המפנות את הצדדים לבתי המשפט בארצות הברית או באי הבתולה הבריטיים, או באי ג'רסי לפי העניין.

44. נביא לדוגמא את סעיף 10 להסכםThe RB Trust (15.01.1975) (נספח 2 לבקשת הביטול של עו"ד זולטי) הקובע כך:
10. "Situs
This agreement shall be construed and the trust created hereunder shall be administrated according to laws of Island of Jersey, which shall be the situs of the trust created hereunder…."
ניסוחים זהים קיימים בהסכמי הנאמנות האחרים.
בהסכמי הנאמנות בהם הנאמן הוא עו"ד זולטי הדין נזכרים האי ג'רסי ואיי הבתולה הבריטיים (כפי שנקבע בכל אחד מההסכמים).
בהסכמי הנאמנות בהם עו"ד גלייכר הוא הנאמן, נזכרת מדינת ניו יורק שבארצות הברית.
בהסכמי הנאמנות בהם BVI היא הנאמנה, נזכרים איי הבתולה הבריטיים.

45. לפי לשון הסעיף, פרשנות הסכם הסכם הנאמנות וניהול הנאמנות אשר נוצרה על פיו תעשינה לפי חוקי איי ג'רסי, אשר יהוו את מקום (ׁׁׁׁׂSITUS)ׁׁ הנאמנות.

46. לא מצאתי מקום לקבוע כי מדובר בסעיף הקובע מקום שיפוט, וזאת לפי הקשר הדברים שכן הניסוח:
...which shall be the situs of the trust created hereunder…."
מתייחס למקום הימצאה של הנאמנות ולא למקום השיפוט בענייניה של הנאמנות.
המונח SITUS יכול אמנם להתפרש במקרים מסויימים גם כ"מקום שיפוט" אולם משמעותו הרגילה היא מקום הימצאות נכסים מסויימים. אופן ניסוח סעיף ה- SITUS מלמד על כך שנועד הוא לקבוע כי הנאמנות נמצאת במקום זה או אחר, ולא כי סמכות השיפוט בענייניה של הנאמנות מסורה לבתי המשפט של מקום הימצא הנאמנות.

47. לא רק זאת, אלא שגם אם מדובר היה בתנית שיפוט, יכולה היא להיות מקבילה או ייחודית. תניית שיפוט ייחודית מעניקה סמכות בלעדית לבית משפט מסוים, ואין מלבדו. תניית שיפוט מקבילה מקנה סמכות לבית משפט מסוים, אך אינה שוללת את האפשרות שסכסוך יתברר בבית משפט בפורום אחר [ע"א 433/64 נברום מריטים בע״מ נגד הסנה חברה ישראלית לביטוח בע״מ, פ"ד יט 159, 165-166 (1965)].

48. כדי לקבוע אם מדובר בתניית שיפוט ייחודית או מקבילה יש לבדוק את לשון תניית השיפוט:

" ... כדי לקבוע אם תניית שיפוט היא ייחודית או מקבילה, יש לתור בעיקר אחר לשון ההוראה. מקום שלשון התנייה אינה ברורה נוטה בית המשפט להעזר בתכלית ההוראה ובמגמתה, תוך התחקות אחר כוונת הצדדים להסכם. הגישה הפורמאלית בפרשנותה של תניית שיפוט זר נעוצה בכך שעל צד לחוזה, המבקש לשלול מרעהו את הזכות להתדיין בפורום מוסמך, לנקוט לשון ברורה ומפורשת שאינה משתמעת לשני פנים".
[ר': אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט), עמ' 45].

49. נקבע, כי אף אם תניית שיפוט אינה שוללת מפורשות את סמכותם של בתי משפט אחרים, אין בכך כדי למנוע את המסקנה כי עסקינן בתניית שיפוט ייחודית, בהתבסס על מטרת ההוראה, מגמותיה ושאר אמצעי העזר הפרשניים [ע"א 65/88 אדרת שומרון בע"מ נ' הולינגסוורת ג.מ.ב.ה, פ"ד מד (3) 600 (1990); ע"א 8835/99 אינטרדקו חברת המסחר לתעשיות בע"מ נ' Sulzer Brothers Ltd., פ"ד נה (2) 378 ( 2001); ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company Ltd., פ"ד נח (2) 465 (2004) ].

50. עם זאת, בענייננו, לא מצאתי כי מכלול הנסיבות עליהן הצביעו המבקשים יש בהן כדי לקבוע שמדובר בתניית שיפוט ייחודית ( אילו נקבע היה שמדובר בתניית שיפוט).

51. אוסיף גם כי רות אינה חתומה על הסכמי הנאמנות, למעט על הסכם The Ruth Bronner Trust (2.07.96) (קיימת גם טענה של רות כי אינה חתומה על הסכם זה, אך אין צורך להתייחס לטענה זו נוכח האמור לעיל. אזכיר עם זאת, כי רות ויתרה על חקירתו של עו"ד גלייכר שנתבקשה על ידה בתחילה).

נאותות הפורום

52. שאלה זו של נאותות הפורום, תוכרע על יסוד מכלול הנסיבות, לרבות מירב הזיקות – שהן העובדות האובייקטיביות המעידות על קשריהם של אירועים ובעלי- הדין לכל אחד מן הפורומים המתחרים – ותוך התחשבות בציפיות הסבירות של הצדדים. לכך יש להוסיף גם שיקולים ציבוריים, והעיקרי שבהם הוא מהו הפורום שיש לו עניין אמיתי לדון בתובענה [ ר' רע"א 9141/00 Lang נ' מרכס, פ"ד נו(1) 118 (2001); ע"א 300/84 אבו-עטיה נ' ערבטיסי, פ"ד לט (1)365, (386-384) (1985); רע"א 2737/08 ארבל, נ' TUI AG, (פורסם בנבו, 29.1.09); רע"א 9328/12 נירימליק בע"מ נ' חברה באחריות מוגבלת סובורובה, (פורסם בנבו, 21.4.13)].

53. עם זאת נראה כי חל פיחות במשקלה של הטענה בדבר פורום לא נאות – שמקורה בקשיים הכרוכים בבירור תביעה נגד נתבע זר – על רקע ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום התקשורת, המאפשרות לקיים קשר בין מדינות בלא צורך לטלטל עדים ממדינה למדינה [ ר' רע"א 2903/96 מסיקה נ' דולנס, פ"ד נב(1) 817, 821 (1998)]. במציאות החיים המודרנית ירד המשקל שיש לייחס לנוחות הצדדים עת מחליט בית המשפט שלא להפעיל את סמכותו [ ר' רע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ' SAUDE S/C LTDA תק-על 2003(2) 3342, 3345; רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' Co The Lockformer , פ"ד נב(1) 109, 114-115) (1998)].

54. עדיין אין מדובר בדוקטרינה שאבד עליה הכלח ונקבע כי מקום שבו מתבקש אחד הפורומים המתחרים להרחיב את סמכותו ולהחילה על נתבע שאינו נמצא בישראל, מן הראוי לגלות יתר נכונות להטות אוזן לטענות המועלות על ידי הנתבע בעניין נאותות הפורום, כאשר הנטל מוטל על התובע להוכיח את נאותות הפורום [ ע"א 3908/08 תיקו בע"מ נ' Forem Bagco INC. סעיף 17 לפסק הדין ( פורסם בנבו, 26.08.10)].

55. מכל מקום, בענייננו, קיים קושי ניכר לקבל את טענת רות כי הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות לדון בתביעתה נגד המבקשים.

56. כבר ראינו לעיל כי הדין החל על פירוש הסכם הנאמנות וניהולה הוא דין מקום הנאמנות, שהוא דין איי הבתולה הבריטיים, דין האי ג'רסי ודין מדינת ניו יורק, לפי העניין ( אעיר, כי אין באמור לעיל כדי לקבוע כי בהכרח חל הדין הזר הנ"ל על עילות אחרות של התובעת בתביעתה כנגד הנתבעים האחרים). לדין החל קיימת משמעות לגבי בחירת הפורום הנאות [ ע"א 300/84 אבו עטיה נ' ערבטיסי, פ"ד לט(1) 365 (1985)]. בחירת הדין הזר החל מגלה גם זיקה הדוקה לפורום הזר שאמור לדון בעניין, ואשר ברור כי דין זה מוכר לו כדבעי [ ת"א ( מחוזי ב"ש) 3219/09 Goro Nickel SAS נ' בל טכנולוגיות בע"מ ( פורסם בנבו, 1.5.11). אין מדובר גם ביצרן המשווק מוצריו לכל העולם כמו בעניין רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co., פ"ד נב(1) 109, 116 (1998)].

57. יש משמעות לכך שהנאמנויות נוצרו, נרשמו ומתקיימות במדינה זרה, שכן נאמנות היא זכות חפצית ( inrem) ויש הגיון בכך שהפורום המתאים לדון בשאלות הקשורות בנאמנות הוא הפורום של מקום הנאמנות.

58. גם מבחינת ציפיות הצדדים הרלבנטיים, ובהם יוצרי הנאמנות והנאמנים, יש ציפייה כי סכסוכים בקשר עם הנאמנויות יתבררו בבתי המשפט במקום בו מתנהלות הנאמנויות. אין לשכוח כי מדובר בנאמנויות המתנהלות תקופות ארוכות. מהתכתבויות ותצהירים שנעשו על ידי רות עולה כי גם ציפיותיה היו כי נושא הנאמנויות יתברר בבתי המשפט במקומות בהן מתנהלות הנאמנויות.

59. באשר לעו"ד גלייכר יש להוסיף גם את העובדה כי ביום 17.5.12, הגישה רות תביעה נגדו בבית משפט בניו יורק ( להלן: "התביעה המקבילה") שעניינה סעד הצהרתי לפיו רות הינה שותפה מלאה של האחים בכל עסקיהם, וכוללת צו למתן חשבונות ( ס' 44 לבקשתו לביטול היתר ההמצאה). אותה תביעה התייחסה אכן ל-4 הנאמנויות עליהן אחראי עו"ד גלייכר. לדבריו מצויה היא בשלב מתקדם יחסית.

60. עו"ד גלייכר הפנה לתצהיר שהוגש ע"י עו"ד Brendan P. Kearse, בתביעה המקבילה ( נספח 10 לבקשת הביטול) שם הצהיר כי ביהמ"ש בניו יורק הוא המוסמך לדון בתובענה בהתאם לתניית השיפוט שבהסכמים:

"4. The trust by its terms specifies that the situs of the trust shall be New York State and the trust shall be administered according to the laws of the state of New York".

61. רות לא התייחסה לתביעה המקבילה בבקשתה למתן היתר המצאה נגד עו"ד גלייכר ( למרות שבקשתה להיתר המצאה הוגשה לאחר הגשת התביעה המקבילה), לא הגיבה לטענה הנ"ל בתגובתה לבקשות ביטול ההיתר, ולא פירטה טענותיה שנטענו בתביעה המקבילה.

62. בתשובה לתגובה, עו"ד גלייכר הגיש העמוד הרלוונטי מתגובתה של רות ( צורף כנספח 1 לתשובה לתגובה) לבקשה שהוגשה מטעמו בארצות הברית לסילוק התביעה המקבילה. בתגובתה זו, תחת פרק B, בעמ' 24 טענה רות כי גם אם בית משפט בישראל יחליט שנאמנות The Ruth Bronner trust הינה תקפה, הכרעה זו אינה מחייבת את בית המשפט בארצות הברית:

"Although an Israeli court has evidently accepted the RB Trust as valid that decision is not binding on this court and it is highly questionable …"

63. הגשת התביעה המקבילה ע"י רות בארצות הברית, והשלב בו נמצאת אותה תביעה, מביאה למסקנה כי הדיון בתביעה בישראל יהיה דיון בסכסוך התלוי ועומד בפורום הזר שבארצות הברית. יש בכך הכבדה על עו"ד גלייכר שאינו מעוניין בקיומו של ההליך הנוסף בישראל. יש בכך גם חשש מפני היווצרותם של שני פסקי דין סותרים ופגיעה בנימוס הבינלאומי. יותר מכל, יש בכך משום הודאה של רות בכך שהפורום המתאים לדיון בתביעתה הוא הפורום הזר בארה"ב.

64. אציין עוד כי רות ביקשה להגיש עוד שתי ראיות ( פרוטוקול חקירת עו"ד גלייכר בתביעה המקבילה וכן ערעור שהגיש על החלטה בתביעה המקבילה שדחתה את טענת ההתיישנות שהעלה), אך לא ראיתי כי יש בשתי ראיות אלה כדי לשנות את התוצאה המתקבלת.

סיכום

65. אשר על כן, ומהטעמים הנזכרים לעיל, מצאתי מקום לקבל את בקשת המבקשים ולבטל את היתר ההמצאה למבקשים אלה, בשל אי נאותות הפורום הישראלי לדון בתביעה נגדם.
מובהר כי אי נאותות הפורום נקבעה רק לגבי מבקשים אלה.

66. המשיבה ( רות) תשלם הוצאות הבקשה בסך 10,000 ₪ לכל אחד מהמבקשים.

ניתנה בסמכותי כרשם, היום, ח' אלול תשע"ג, 14 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.