הדפסה

ברוך נ' מדינת ישראל

פני ברוך
המבקשת
-
מדינת ישראל- משרד הבריאות
המשיב
בשם המבקשת – עו"ד מוסקוביץ
בשם המשיב – עו"ד גולדברג

החלטה

סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (גז"ז 58734-03-14; השופט אלכסנדר קוגן) מיום 7.1.15, בו נדחה ערעור המבקשת על החלטת הו ועדה הרפואית לערר לפי חוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994 (להלן: החוק) אשר קבעה כי סוג הליקוי ממנו סובלת המבקשת אינו נכלל ברשימת המחלות המנויות בתוספת לחוק ו בהתאם דחתה את הערר שהגישה המבקשת.
בהחלטתי מיום 24.2.15 נתבקשה תגובת המשיב לבקשה. המשיב הודיע ביום 31.3.15 כי נוכח עיצומי הפרקליטות לא תוגש תגובה מטעמו. אף על פי כן, ביום 6.5.15 הוגשה תגובת המשיב לבקשה.
המשיב הבהיר בתגובתו כי מחלת המיאלומה הנפוצה (להלן: המחלה) מעולם לא היתה כלולה ברשימת המחלות המנויה בתוספת לחוק. על אף זאת, ועקב טעות, נהגו בעבר מקצת ועדות רפואיות להכיר במחלה. בעקבות זאת, נתבקשה חוות דעתה של פרופ' סדצקי, ח וקרת אחראית לאומית לחקר הגזזת במכון הלאומי לחקר הגזזת.
בחוות דעתה דנה פרופ' סדצקי בשאלה האם המחלה כלולה בהגדרת מחלת "סרטן הדם (leukemia)" המוזכרת בסעיף 1 (ג) לתוספת לחוק.
חוות הדעת קובעת כי אין, נכון להיום, ראיות מדעיות המצביעות באופן חד משמעי על קשר סיבתי בין חשיפה לקרינה מייננת לבין התפתחות המחלה בדרגת וודאות מספקת.
המסקנה העולה מחוות הדעת היא כי, לא זו בלבד שאין המחלה כלולה באופן מפורש בר שימת המחלות המנויות בתוספת לחוק, אף אין לכלול אותה תחת הגדרת "סרטן הדם (leukemia)" בהיעדר קשר סיבתי מספק.
נוכח זאת, לטענת המשיב, קביעת הוועדה שדחתה את תביעת המבקשת להכרה בנכות שנגרמה לה עקב המחלה, הינה כדין ויש לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטה מושא הבקשה, בתגובת המשיב ובכלל החומר שבתיק, החלטתי כי דין הבקשה להידחות.
רשימת המחלות הסגורה המנויה בתוספת לחוק נקבעת בסמכותו של שר הבריאות, כקבוע בסעיף 13(ב) לחוק, ועל בסיס שיקולים מקצועיים שברפואה. כמפורט בחוות דעתו של המשיב, על גבי סמכות זו נשקלים אף שיקולים תקציביים, המצויים בסמכותו של שר האוצר (בג"ץ 11674/05 העמותה לקידום ענייני מוקרני הגזזת נ' שר הבריאות - משרד הבריאות‏ מיום 18.3.07) .
מחלת המיאלומה הנפוצה אינה נכללת ברשימת המחלות הסגורה המנויה בתוספת לחוק, וכמפורט בחוות דעתה של פרופ' סדצקי, אף אינה כלולה תחת הגדרת אחת מהמחלות המפורטות בתוספת (בר"ע 32469-07-13 לויאן – מדינת ישראל משרד הבריאות מיום 3.2.14).
אמנם, כטענת המבקשת בה מודה המשיב, בעבר נ הגו מקצת הוועדות הרפואיות להכיר במחלה, ואולם, הדבר נעשה עקב טעות. טעות זו תוקנה על ידי הגורם המוסמך ועל פני הדברים לא נראה כי נפל פגם בהליך לתיקון הטעות.
כמפורט בהרחבה בתגובת המשיב, הופנתה שאלה בעניין זה למכון הלאומי לחקר הגזזת, וזאת לאחר שהשאלה בעניין התעוררה בוועדות הרפואיות . לא מצאנו פגם בעובדה שהשאלה הופנתה לפרופ' סדצקי מהמכון הלאומי לחקר הגזזת בהיותה הגורם המקצועי ובעל המומחיות והניסיון בתחום, וחוות דעתה ניתנה באופן כללי ואובייקטיבי במסגרת הייעוץ שנותן המכון כגוף סטאטוטורי בנושאים הרלבנטיים לפעילותו.
למותר לציין כי אין בעובדה שהועדות הכירו בטעות במחלה בעבר, כדי להקים זכות למבוטחים נוספים לתבוע זכויות מכח טעות זו להבא. מחובתו של גוף מנהלי לפעול לתיקון טעויות שנפלו בהתנהלותו ולהסדיר את פעילותו ואין לכבול אותו לטעויות העבר.
לסיכום האמור, קביעת הוועדה כי המחלה אינה כלולה ברשימת המחלות המנויות בתוספת לחוק הינה כדין, ו לפיכך דין בקשת רשות הערעור להידחות.
הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ד אייר תשע"ה (13 מאי 2015) בהעדר הצדדים ו תישלח אליהם.