הדפסה

בר"ע 34918-02-12 אליאס נ' המוסד לביטוח לאומי

בית הדין הארצי לעבודה

בר"ע 34918-02-12

אילנית פרג'ון אליאס המבקשת
-
המוסד לביטוח לאומי המשיב

החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (השופטת חנה טרכטינגוט; ב"ל 31963-04-11), בו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 29.3.2011 (להלן- הוועדה), אשר קבעה לה 0% נכות לצמיתות.

המבקשת נפגעה בגבה בשתי תאונות עבודה. התאונה הראשונה התרחשה ביום 3.2.1999 ובה נפגעה המבקשת בעמוד השדרה המותני (להלן - התאונה הראשונה). התאונה השנייה התרחשה ביום 30.8.2005 ובה נפגעה המבקשת בעמוד השדרה הצווארי והמותני (להלן - התאונה השנייה). התאונה השנייה היא מושא בקשה זו.

במסגרת דיוני הוועדה הרפואית שדנה בעניינה של המערערת בנוגע לתאונה הראשונה, נבדקה המערערת ביום 21.1.2008 (כלומר, לאחר התאונה השנייה) על ידי פרופ' בראף, אורולוג, אשר קבע כך בחוות דעתו:
"לפי התיעוד מדובר בשלפוחית שתן נוירוגנית מסוג הוארון העליון כתוצאה מפתולוגיה בע"ש הצווארי. הפרעה שהיא כתוצאה מסוג של הוארון התחתון באזור הלומבוסקרל גורמת לתמונה אורודינמית שונה לחלוטין.
בסיכום, מדובר בשלפוחית עם הפרעה עצבית מהגורם הצווארי ואין כל קשר לתאונה הנדונה. אין נכות אורולוגית כתוצאה מהתאונה הנדונה".

ועדה רפואית לעררים מיום 31.3.2008 קבעה למבקשת 0% נכות. עניינה של המבקשת הוחזר אל הוועדה מכוח פסק דין שניתן בהסכמה בבית הדין הארצי (בר"ע 98/09), על מנת שתתייחס לחוות הדעת של פרופ' בראף, לטענת המבקשת כי קיים קשר סיבתי בין התאונה השנייה לליקוי האורולוגי ועל מנת שתבהיר מהי הסיבה בגינה לא בוצעו תנועות בע"ש מותני. כמו כן התבקשה הוועדה ליתן דעתה לבדיקת CT מיום 21.1.2007 בכל הנוגע לתאונה השנייה.

לאחר שהוועדה שהתכנסה לא שינתה דעתה, הוחזר אליה עניינה של המבקשת שוב (ב"ל 1093/10), על מנת שתקבל התייחסות מפורשת מאורולוג בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה השנייה לבין הליקוי האורולוגי ממנו סובלת המבקשת, וכן צויין כי בתאונה זו נפגעה המבקשת פגיעה צווארית.

האורולוג שבדק את המבקשת מטעם הוועדה, ד"ר גורן, עיין בתיקה הרפואי וסיכם חוות דעתו כך:
"היועץ מציין שבדו"ח הבדיקה האורודינמית שבוצע 7.1.07 כלומר כשנתיים לאחר התאונה מצוין בסיבה לבדיקה: 'תכיפות ודחיפות במתן שתן'. ברקע: 'סובלת מתכיפות ודחיפות במתן שתן מזה למעלה מ-10 שנים. קיימת לעיתים רחוקות דליפת שתן בשיעול והתעטשות'. התלונות שציינה התובעת שהופיעו לכאורה לאחר התאונה מצוין במסמכים שהיו קיימים לפחות 8 שנים קודם לתאונה ולכן אין קשר בין התאונה לבין הממצאים הנ"ל".

הוועדה התכנסה לדון בעניינה של המבקשת ביום 29.3.2011, שמעה את טענותיה, וקבעה כך:
"הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר גורן ... הועדה עיינה בפסה"ד שוב וחזרה ועיינה בחומר הקליני ובבדיקתה ובמסמכים ושוב חזרה וקראה את חוו"ד פרופ' צבי בראף. יש לציין שלתובעת יש 2 תאונות. באחד נפגעה בע"ש מותני ובשני עמ"ש צווארי. מהתאונה השנייה לא נותרה כל נכות צווארית. התובעת סבלה מהפרעות בהטלת שתן כבר לפני 11 שנים. כלומר מבחינת עיתוי לאחר התאונה הראשונה בו לא נפגעה בצוואר, מכאן שאין שום קשר סיבתי בין התאונה מ-2005 לבין הפרעות בהטלת השתן. הועדה מקבלת את חוו"ד האורולוג ודוחה את הערעור. יש להוסיף בבדיקה הקלינית לא נמצאו כל ממצאים של מלופטיה צווארית... הוועדה דוחה את הערר".

המבקשת ערערה על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי בכל הנוגע לקשר שבין הליקוי האורולוגי לתאונה השנייה בלבד.

בית הדין האזורי קבע, כי לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, שכן גם ד"ר גורן וגם הוועדה עיינו בכל המסמכים בתיק, בחוו"ד ד"ר בראף והסבירו כי הליקוי האורולוגי החל אצל המבקשת שנים לפני התאונה השנייה, ומשכך אין קשר ביניהם. הוועדה אף הוסיפה וציינה כי לא מצאה נכות בצוואר המבקשת. לפיכך, ומשהוועדה מילאה אחר מצוות פסק הדין, דחה בית הדין את הערעור.

בבקשת רשות הערעור שלפניי טענה המבקשת, כי הוועדה לא התייחסה לקושי בתנועת הצוואר לימין, כי לא היה מקום להעביר את עניינה לאורולוג אחר אלא ד"ר בראף היה צריך לבדוק אותה, כי המציאה לוועדה מסמכים לפיהם בשנת 1993 לא נמצאו ממצאים בצוואר וכי לא התלוננה לאחר מכן על בעיות בצוואר, עד לתאונה השנייה.

לאחר שעיינתי בטענות המבקשת ובכלל החומר המונח בפניי, לא מצאתי כי נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי או בהחלטת הוועדה המצדיקה התערבות בית הדין. על האמור בפסק הדין האזורי אוסיף, כי העובדה שד"ר בראף בדק את המבקשת במסגרת דיוני הוועדה שדנה בתאונה הראשונה של המבקשת, אינה מחייבת כי הוא ימשיך ויישב בכל הוועדות שנוגעות למבקשת, גם בקשר לתאונות אחרות. לא נפל כל פגם משפטי בהפניית עניינה של המבקשת לאורולוג אחר, מה גם שבפסקי הדין שהחזירו את עניינה של המבקשת לוועדה לא הוזכר עניין זה כלל. זאת ועוד. בפסק הדין שמכוחו ישבה הוועדה מושא בקשה זו, לא נדרשה הוועדה לדון שוב במצב צווארה של המבקשת, אלא בקשר לליקוי האורולוגי בלבד. גם ערעורה של המבקשת לבית הדין האזורי התמקד רק בעניין זה. באשר לטענת המבקשת לפיה לא נמצא ליקוי בצווארה עובר לתאונה השנייה ייאמר, כי קביעת הוועדה לפיה נמצאו סימנים לליקוי האורולוגי ממנו היא סובלת שנים עובר לתאונה השנייה היא קביעה רפואית בה בית הדין לא יתערב. טרם סיום ייאמר, כי הוועדה לא הסתפקה בקבלת חוו"ד ד"ר גורן, אלא שקלה שנית את העניין ונימקה החלטתה אף מעבר לנדרש. נוכח האמור לא מצאתי כי יש הצדקה למתן רשות הערעור.

סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום,ל ניסן התשע"ב (22 אפריל 2012), בהיעדר הצדדים ותישלח אליהם.

3 מתוך 3