הדפסה

בר"ע 29168-11-11 אהרוני ואח' נ' האקסטרייק בע"מ ואח'

בית הדין הארצי לעבודה

בר"ע 29168-11-11

  1. מנחם אהרוני
  2. נגה ברק המערערים

האקסטרייק בע"מ
מנחם שוורץ
יעקב לרנר
רוסלן קרפקובסקי
מתן זילברמן המשיבים

בפני: השופטת ורדה וירט-ליבנה, השופטת רונית רוזנפלד, השופטת לאה גליקסמן
נציג עובדים מר אלי בן גרא, נציגת מעבידים אושיק פלר

פסק דין

השופטת לאה גליקסמן

לפנינו ערעור, לאחר מתן רשות, על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב מיום 1.11.2011 בה נדחתה בקשה לאחד את הדיון בתביעתם של המערערים כנגד משיבים 1 ו- 2 עם התביעה שהגיש משיבה 1 כנגד המערערים ומשיבים 3 – 5, וכן על החלטת בית הדין האזורי מיום 3.11.2011 שלא לאפשר למערערים להגיש ראיות נוספות.

הרקע לערעור:
המערערים והמשיבים 3 – 5 הועסקו אצל משיבה 1 (להלן – החברה). המשיב 2 (להלן – שוורץ) הוא בעל המניות העיקרי בחברה. מר אהרוני הועסק כמנכ"ל החברה וגב' ברק הועסקה כמנהלת פיתוח עסקי. נציין, כי יש מחלוקת בעניין מעמדם של המערערים, כאשר לטענת החברה ושוורץ הם הועסקו כנותני שירותים ולא התקיימו יחסי עובד מעביד בינם לבין החברה.

לטענת החברה ושוורץ, המערערים, שהיו בעלי תפקידים בכירים בחברה חתרו תחתיה, גייסו את עובדיה הבכירים המקצועיים (וביניהם משיבים 3 – 5), חברו למשקיעים פוטנציאליים בחברה והקימו עסק המתחרה בחברה, המבוסס כולו על הידע והטכנולוגיה שפיתחה החברה.
בין הצדדים התנהלו ומתנהלים הליכים משפטיים שונים, ולהלן נפרט את ההליכים הרלוונטיים להכרעה בערעור.
בקשה לסעדים זמניים בבית הדין האזורי: ביום 4.2.2007 החברה הגישה בקשה לסעד זמני כנגד המערערים, משיבים 3 – 5 וחברות שבמסגרתן פעלו המערערים ומשיבים 3 – 5 לגרסת החברה, למתן צווים זמניים שונים (איסור לעשות שימוש בסודות החברה, איסור להפריע לפעילותה, איסור להתקשר עם צדדים שלישיים בכל הנוגע למוצרי החברה ועוד). הליך זה נמחק בהחלטת בית הדין האזורי מיום 23.7.2009. כפי שעולה מכתבי טענות הצדדים, במהלך תקופה זו התנהל הליך גישור בין הצדדים, שלא צלח.
תביעת החברה בבית המשפט המחוזי: ביום 3.12.2009 הגישו החברה, שוורץ ושלושה תובעים נוספים תביעה כנגד 13 נתבעים, וביניהם המערערים ומשיבים 3 – 5. על פי הנטען בתביעה המערערים גזלו סודות מסחריים, מידע ומוצרים של החברה לשם הקמת עסק מתחרה, תוך הפרת חובת אמונים, הפרת חוזה, הפרת זכויות יוצרים, תרמית,חוסר תום לב במשא ומתן, גזל ורשלנות (ת"א 4868-12-09). בתביעה בבית המשפט המחוזי עתרה החברה לחייב את המבקשים, משיבים 3 – 5 לשלם פיצוי בסך של 3,800,000 ₪ (משיקולי אגרה) וכן למתן צווים שונים. המערערים הגישו בקשה לסילוק על הסף של תביעת החברה בבית המשפט המחוזי. בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 10.3.2011 המליץ בית המשפט המחוזי כי כנגד הנתבעים בהליך בפניו שהיו עובדי החברה תוגש תביעה לבית הדין לעבודה, ורק אם ייקבע בבית הדין לעבודה כי אותם עובדים גזלו טכנולוגיה של החברה תידון התביעה בבית המשפט המחוזי, ועד להכרעה בתביעה שתוגש לבית הדין לעבודה יוקפאו ההליכים בבית המשפט המחוזי. החברה והתובעים האחרים בהליך בבית המשפט המחוזי קיבלו המלצה זו.
תביעת המערערים בבית הדין לעבודה: ביום 21.3.2010 הגישו המערערים כנגד החברה ומר שוורץ תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, שכר וזכויות סוציאליות שונות (עב 4374/10, עב 4375/10; להלן – תביעת המערערים). בכתב ההגנה שהגישו החברה ומר שוורץ נטען, בין היתר, כי ככל שיש חוב כלשהו של החברה למערערים, אזי החברה זכאית לקזז מכל סכום שהיא חבה למערערים נזקים והפסדים בהיקף של מילוני שקלים להם גרמו המערערים. קדם משפט בתביעה זו התקיים ביום 24.2.2011, ובמסגרתו ניתנה החלטה על הגשת תצהירי עדות מטעם הצדדים.
תביעת החברה בבית הדין האזורי: בהתאם להסכמה בהליך בבית הדין המחוזי, הגישה החברה תביעה כנגד המערערים ומשיבים 3 – 5 בבית הדין האזורי לעבודה (סע 26803-09-11; להלן – תביעת החברה). בתביעת החברה הובהר כי התביעה כנגד המערערים מוגשת לבית הדין לעבודה לשם הזהירות, לנוכח המחלוקת בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד. בתביעה זו חזרה החברה על טענותיה כנגד המערערים ומשיבים 3 – 5 שהועלו בתביעתה בבית המשפט המחוזי והתביעה הכספית לפיצוי הועמדה על סך של 2,000,000 ₪.

השתלשלות האירועים בנוגע להחלטות מושא הערעור:
בביום 23.10.2011 הגישה החברה בקשה לאחד את הדיון בשתי התביעות – תביעת החברה ותביעת המערערים - בנימוק שהטענות בתביעת החברה מהוות חלק חשוב ומהותי מטענות ההגנה של החברה בתביעת המערערים; קיימת מסכת עובדתית זהה וכן זהות בעדים בשתי התביעות; איחוד הדיון יביא לייעול הדיון ולחיסכון בזמנם של בית הדין, הצדדים והעדים. בהחלטה מאותו יום קבעה סגנית הנשיא השופטת לקסר כי בקשת החברה תועבר לתגובת הנתבעים בתביעת החברה (דהיינו המערערים ומשיבים 3 – 5) עד יום 23.11.2011.
ביום 25.10.2011 הגישה החברה בקשה לדחות את מועד הדיון בתביעת המערערים עד להכרעה בבקשתם לאיחוד דיון. בהחלטה מיום 26.10.2011 קבעה השופטת מאירי כי הבקשה תובא לידיעת סגנית הנשיא השופטת לקסר, וכי בשלב זה הבקשה לדחיית מועד הדיון נדחית. באותו יום, החברה הגישה הודעה נוספת במסגרת תביעת החברה, בה הופנתה תשומת לב סגנית הנשיאה להחלטת השופטת מאירי.
ביום 26.10.2011 הגישו החברה ומר שוורץ את תצהיר העדות מטעמם בתביעת המערערים.
ביום 31.10.2011 הגישו המערערים בקשה, בה עתרו כי בית הדין יקבע כי הפלוגתאות המתייחסות לטענות הכלולות בתביעת החברה לא ייכללו במסגרת הדיון בתביעת המערערים, ולחלופין הודיעו כי ככל שהפלוגתאות נכללות במסגרת תביעת המערערים הם מסכימים לבקשת החברה לאיחוד דיון ולדחיית מועד הדיון, וזאת על מנת שניתן יהיה לקיים את הדיון בטענות החברה בצורה ראויה וללא שייפגעו זכויותיהם. בהחלטת השופטת מאירי מיום 31.10.2011 נקבע כי אין מקום עתה להכרעה בבקשה, וכן כי ההחלטה מיום 26.10.2011 תובא מיידית בפני סגנית הנשיאה השופטת לקסר.
ביום 1.11.2011 הודיעה החברה נוספת במסגרת תביעת החברה, בה הבהירו כי על פי בקשת המערערים כאמור בסעיף 12 לעיל המערערים מסכימים לאיחוד התביעות ולדחיית מועד הדיון.
ביום 1.11.2011 הגישו המערערים והחברה "בקשה מוסכמת לאיחוד דיון ולביטול דיון ההוכחות", במסגרתה הודיעו כי הגיעו להסכמה על איחוד הדיון וביקשו לדחות את הדיון שהיה קבוע ליום 3.11.2011 (לתוכנה של הודעה זו נתייחס בהמשך). על פני הדברים, הודעה זו לא הייתה בפני סגנית הנשיאה עת נתנה את החלטתה בבקשה לאיחוד דיון, כיון שנסרקה בתיק של תביעת החברה (בו הוגשה בקשת האיחוד) רק ביום 2.11.2011, לאחר מתן ההחלטה בבקשת האיחוד.
בהחלטה מיום 1.11.2011 קבעה סגנית הנשיאה השופטת לקסר כי אין מקום להורות על איחוד הדיון, לנוכח העובדה שתביעת המערערים נמצאת בשלב מתקדם וקבועה להוכחות, ותביעת החברה הוגשה גם כנגד נתבעים אחרים ומצויה בשלב מקדמי.
בהחלטה מיום 1.11.2011 קבעה השופטת מאירי כי הדיון הקבוע בפניה ליום 3.11.2011 יידחה, עקב ההסכמה על איחוד הדיון.
בהחלטת השופטת מאירי מיום 2.11.2011, שניתנה לפנות ערב, קבעה השופטת מאירי כי הובא עתה לידיעתה כי הבקשה לאיחוד נדחתה ביום 1.11.2011 בשעות הצהריים; הצדדים לא הביאו עובדה זו לידיעתה בבקשתם שהוגשה ביום 1.11.2011 בשעות הערב; לפיכך, הדיון שנקבע ליום 3.11.2011 יתקיים במועדו.
ביום 3.11.2011 התקיים דיון ההוכחות, בו נחקרה גב' נגה ברק. חקירתו הנגדית של מר אהרוני החלה, אולם הוא נשאל שתי שאלות בלבד, שאינן קשורות למחלוקות בתביעה.
במסגרת החקירה הנגדית נחקרה גב' ברק גם על טענות החברה בעניין הקמת העסק המתחרה, והופנתה לסעיפים בתצהירי עדות מטעמה ומטעם מר אהרוני שהוגשו בהליכים קודמים. בקשת ב"כ המערערים להגיש את תצהירו המלא של מר אהרוני נדחתה (ע' 28 לפרוטוקול הדיון).
החברה הודיעה לבית הדין כי לנוכח העובדה שהתקיים דיון הוכחות בתביעת המערערים אין צורך ותכלית באיחוד הדיון והיא חוזרת בה מהבקשות לאיחוד הדיון.

הבקשה וטענות הצדדים:
המערערים הגישו בקשת רשות ערעור על שלוש החלטות של בית הדין האזורי:
החלטה סגנית הנשיאה השופטת לקסר מיום 1.11.2011 בה נדחתה הבקשה לאיחוד הדיון.
החלטת השופטת מאירי מיום 2.11.2011 בה נקבע כי יתקיים דיון הוכחות ביום 3.11.2011.
החלטת השופטת מאירי מיום 3.11.2011 בה נדחתה הבקשה להגיש את תצהירו של מר אהרוני בבקשה לסעד זמני.
בהחלטה מיום 23.11.2011 נקבע כי בכל הנוגע להחלטה השנייה אין מקום למתן רשות ערעור, לנוכח העובדה שמדובר בערעור תיאורטי, בהתחשב בכך שהדיון כבר התקיים. כן הוצע לצדדים, כי לנוכח העובדה שההחלטה הדוחה את הבקשה לאיחוד דיון ניתנה בטרם חלף המועד להגשת תגובה לבקשה ולנוכח הספק אם הודעת הצדדים המוסכמת הייתה בפני סגנית הנשיאה השופטת לקסר טרם מתן החלטתה יגישו הצדדים (ביחד ככל שיש הסכמה או לחוד) בקשה לעיון מחדש בהחלטה, בה יפורטו כל טענותיהם. החברה ומר שוורץ לא קיבלו הצעה זו, ובהמשך לכך ניתנה רשות ערעור על ההחלטה הראשונה והשלישית.
המערערים טענו כי טעה בית הדין האזורי בכך שנתן החלטתו בבקשה לאיחוד הדיון בטרם חלף המועד להגשת תגובה, על פי החלטתו מיום 23.10.2011; ניהול ההליכים בנפרד אינו יעיל, יגרום לבזבוז זמנם של הצדדים ובית הדין ואף עלול להביא להכרעות סותרות; החלטת בית הדין פגעה במשיבים 3 – 5, שהם הנתבעים הנוספים בתביעת החברה, שכן גב' ברק נחקרה במיוחד בנוגע אליהם; ההחלטות גרמו לעיוות דין למערערים ולפגיעה בזכויותיהם, שכן מחד לא הכריע בית הדין האזורי בבקשתם לקבוע כי הפלוגתאות שבתביעת החברה לא יהוו חלק מהדיון בתביעת המערערים, ומאידך לא ניתנה למערערים הזדמנות להתגונן בפני טענות החברה בעניין הקמת העסק המתחרה; התנגדות החברה ומר שוורץ לבקשה לאיחוד דיון, בניגוד לעמדתם בבית הדין האזורי קודם לדיון ההוכחות, היא התנהלות הנגועה בחוסר תום לב, ונובעת מרצונם להיבנות מכך שלא ניתנה למערערים הזדמנות הוגנת להגיש ראיות בהתייחס לטענות החברה, ובכך למנוע מהמערערים להתגונן כראוי בפני תביעת החברה שהוגשה נגדם; אין הכרח כי המותב שהחל לשמוע את התביעה הראשונה ידון בהליך, ויש להשאיר עניין זה לשיקול דעתו של נשיא בית הדין האזורי.
החברה ומר שורץ טענו כי בכתב ההגנה שהוגש בתביעת המערערים העלו באופן חד וברור את טענותיהם בעניין הקמת העסק המתחרה, ובתצהירו של מר שורץ לא הייתה שום חריגה מהאמור בכתב ההגנה. לפיכך, אין בסיס לטענה לפיה לא ניתנה למערערים הזדמנות להתגונן בפני טענות אלה; חקירתה הנגדית של גב' ברק הייתה רק בנושאים העולים מכתבי הטענות בתביעת המערערים, ולא בשום עניין הקשור לתביעת החברה, ולא הועלתה כל התנגדות ולא נטען כי קיימת הרחבת חזית; אין מקום להורות על איחוד הדיון לאחר שבקשת האיחוד נדחתה והחלה שמיעת ההוכחות; בקשת רשות הערעור הוגשה רק לנוכח העובדה שגרסת גב' ברק מוטטה בחקירה נגדית; יש יתרון לכך שתחילה תתברר תביעת המערערים, כיון שאם ייקבע שלא התקיימו יחסי עובד מעביד בינם לבין החברה הם יימחקו מתביעת החברה; משיבים 3 – 5 אינם יכולים להיות צד לערעור, שכן אינם צד בתביעת המערערים. ב"כ החברה הבהיר עם זאת כי הוא מסכים שכל ממצא אשר ייקבע בתביעת המערערים ואינו נוגע לפלוגתאות הטעונות הכרעה באותו הליך, לא יהווה מעשה בית דין בתביעת החברה; לחלופין טען כי ככל שיאוחד הדיון, יש לקבוע כי הדיון יישמע בפני אותו מותב אשר החל לדון בתביעת המערערים.
המשיבים 3 – 5 טענו כי החלטה הדוחה את הבקשה לאיחוד דיון נתקבלה בטרם חלף המועד להגשת תגובתם וללא שנשמעה עמדתם, בניגוד לפסיקה; קיים חשש כבד שפסיקת בית הדין בתביעת המערערים תשפיע על תביעת החברה, וזאת ללא שהמשיבים 3 – 5 היו צד להליך זה וניתנה להם אפשרות לחקור את המערערים; יש להשאיר לשיקול דעתו של נשיא בית הדין האזורי לקבוע את המותב שידון בהליך.

דיון והכרעה:
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל ויש מקום להורות על איחוד הדיון בתביעות. כפועל יוצא מכך, מתייתר הצורך לדון בערעור על ההחלטה בה נדחתה בקשת המערערים להגיש ראיות נוספות, שכן ממילא יהיו המערערים רשאים להגיש תצהירי עדות נוספים מטעמם. זאת, מהטעמים שיפורטו להלן.
נקדים ונאמר כי ככלל, החלטה על איחוד הדיון מסורה לשיקול דעתו של הגורם השיפוטי המוסמך בבית הדין האזורי אשר בפניו מתנהלים ההליכים, וערכאת הערעור לא תטה להתערב בשיקול דעתו, אלא במקרים חריגים. זאת, הן בשל כך שבפני הגורם השיפוטי המוסמך בבית הדין האזורי פרושה יריעת ההתדיינות בין הצדדים והנתונים הרלוונטיים להכרעה בבקשה, לרבות השלב המדויק בו מצוי כל הליך, זמינות מותב לדון בהליך המאוחד וכיו"ב. אולם, במקרה הנדון מצאנו כי מתקיימות נסיבות המצדיקות התערבות בהחלטת בית הדין האזורי ולהורות על איחוד הדיון.
כאמור, בהחלטה מיום 23.10.2011 נקבע כי הבקשה לאיחוד הדיון שהגישו החברה ומר שוורץ תועבר לתגובת הנתבעים בתביעת החברה, שתוגש עד יום 23.11.2011. למרות האמור, ההחלטה הדוחה את הבקשה לאיחוד הדיון ניתנה ביום 1.11.2011 בטרם חלף המועד להגשת תגובת הנתבעים וללא שנשמעה עמדתם של משיבים 3 – 5. כפי הנראה, החלטת בית הדין האזורי ניתנה גם ללא שהייתה בפניו ההודעה המוסכמת שהגישו המערערים והחברה בעניין איחוד הדיון, שכן כאמור היא נסרקה לתיק ביום 2.11.2011, ובהחלטת בית הדין האזורי אין התייחסות לנימוקים המפורטים בה. מעבר לכך שנפגעה זכותם של המערערים ומשיבים 3 – 5 להביא את עמדתם בפני בית הדין האזורי בטרם קבלת ההחלטה, לא מן הנמנע שאילו היו בפני בית הדין האזורי הבקשה המוסכמת על המערערים והחברה ותגובת משיבים 3 – 5 היה מגיע למסקנה שונה.
לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק שוכנענו כי בנסיבות המקרה הנדון, ההחלטה שלא להורות על איחוד הדיון אכן עלולה להביא לפגיעה בזכויותיהם של המערערים כך שתיפגע יכולתם להתגונן בפני תביעת החברה. זאת, לנוכח העובדה שקביעות בית הדין האזורי בתביעת המערערים בנוגע להקמת העסק המתחרה עשויות ליצור השתק פלוגתא בנוגע לחלק מהפלוגתאות בתביעת החברה. אכן, בכתב ההגנה בפני תביעת המערערים הועלו באופן כללי טענות החברה כנגד המערערים בעניין הפרת חובות האמון והקמת העסק המתחרה, אולם טענות אלה הועלו כהסבר לכך שתביעת המערערים היא תביעה סרק שהוגשה כדי ליצור משקל נגד "לתביעה האמיתית" הנדונה בבית המשפט המחוזי. גם טענת הקיזוז שהועלתה בכתב ההגנה (סעיף 41) נטענה באופן כוללני וללא פירוט. יש לציין, כי גם בתצהיר העדות שהגיש מר שוורץ בתביעת המערערים העיד מר שוורץ (סעיף 26) כי פרטי התביעות של החברה תתבררנה במסגרת התובענות שהגישה החברה, והדברים הובאו "כרקע עובדתי" ו"כדי להדגיש כי התביעה שהגישו התובעים בתיק זה היא תביעה מלאכותית, שנולדה יש מאין, כדי להוות משקל שכנגד מלאכותי לתביעות המוצדקות שלנו". בנסיבות אלה, היה יסוד להבנתה של ב"כ המערערים כי טענות החברה בנוגע להתנהלות המערערים יידונו במסגרת תביעת החברה. לאמור לעיל יש להוסיף כי בהחלטת הרשמת ריכטמן מיום 24.2.2011 נקבע כי המערערים יוכלו להגיש תצהירי תשובה לתביעה שכנגד, אף כי באותו מועד לא הייתה תלויה ועומדת תביעה שכנגד של החברה.
כמפורט לעיל, הייתה זו דוקא החברה שעתרה לאחד את הדיון, וב"כ החברה הגיש מספר בקשות בעניין זה. יתר על כן. בבקשה המוסכמת מיום 1.11.2011 שהוגשה על ידי ב"כ המערערים וב"כ החברה הוצהר על ידי הצדדים כי הבקשה לאיחוד דיון הוגשה כדי "למנוע עיוות דין לכל הצדדים ובמיוחד לצדדים נוספים", וכן הוסכם כי במסגרת תביעת המערערים שני הצדדים לא הביאו את מלוא ראיותיהם בעניין טענות החברה בנוגע להקמת העסק המתחרה. מצב דברים זה לא השתנה לאחר שנדחתה הבקשה לאיחוד הדיון והתקיים דיון ההוכחות הראשון, ולא מצאנו בטיעוני ב"כ החברה הסבר משכנע לחזרתו מהצהרותיו ומהסכמת הצדדים. התרשמותנו היא, שב"כ החברה חזר בו מבקשתו לנוכח תחושתו כי בחקירתה הנגדית של גב' ברק יש אמירות שיובילו לקביעת ממצאים עובדתיים שיוכלו להוות השתק פלוגתא בתביעת החברה, ולכן הוא מבקש למנוע מהמערערים הבאת ראיות נוספות בהתייחס לטענות החברה.
יש לדחות את טענתו של ב"כ החברה כי בקשת רשות הערעור הוגשה רק בשל אופן עדותה של גב' ברק. כאמור, עוד לפני דיון ההוכחות הגישה ב"כ המערערים בקשה לקבוע אם טענות החברה שהועלו בתביעתה הן חלק מהפלוגתאות בתביעתם של המערערים, וגם בתחילת דיון ההוכחות, לפני שהעידה גב' ברק, העלתה בשנית עניין זה והודיעה שתבקש להגיש ראיות הזמה בעניין טענות החברה.
כללו של דבר: אנו סבורים כי בנסיבות המקרה הנדון, החלטת בית הדין האזורי שלא להורות על איחוד הדיון, במשולב עם העובדה כי טענות החברה בעניין הקמת העסק המתחרה נדונות גם במסגרת תביעת המערערים, עלולה לגרום לעיוות דין ולפגיעה בזכויותיהם של המערערים, שכן עלול להיווצר השתק פלוגתא בנוגע לחלק מטענות החברה בתביעת החברה, מבלי שניתנה למערערים הזדמנות נאותה להתגונן בפני טענות אלה. מקובלת עלינו עמדת החברה כי אין למנוע ממנה להעלות טענת הגנה בתביעת המערערים, לרבות הטענה כי יש לדחות את תביעתם בשל התנהגותם בהקמת העסק המתחרה. לפיכך, הדרך למנוע עיוות דין ופגיעה בזכויותיהם של המערערים היא להורות על איחוד הדיון.
באשר לשיקולי יעילות הדיון:
בית הדין האזורי נתן בהחלטתו משקל מכריע לכך שהתביעות מצויות בשלבים שונים, ובעיקר כי תביעת המערערים מצויה בשלב מתקדם וקבועה להוכחות בעוד שבתביעת החברה טרם הוגש כתב הגנה. אכן, השלב שבו מצוי כל הליך מושא בקשת האיחוד הוא נתון משמעותי, ולעתים אין מקום להורות על איחוד דיון כאשר התוצאה עלולה להיות עיכוב הדיון בהליך שהוגש במועד מוקדם יותר. אולם, מדובר בנתון אחד, אשר בעת ההכרעה בבקשה לאיחוד הדיון יש לשקלל אותו עם מכלול הנתונים, ובין היתר – השאלות העומדות להכרעה בכל אחד מההליכים ומידת הזהות ביניהן; זהות העדים; הצורך למנוע הכרעות סותרות. במקרה הנדון, פלוגתא מרכזית בשני ההליכים היא האם הפרו המערערים את ההסכם בינם לבין החברה ואת חובות האמון שלהם כלפיה והאם גרמו לה נזקים, וכפי שטענה החברה בבקשתה נסיבות בהן המסכת העובדתית בנוגע לשתי התביעות זהות ואותם עדים צריכים להעיד בשתי התביעות, הן נסיבות מתאימות להורות על איחוד הדיון. בהעדר התייחסות לכך בהחלטת בית הדין האזורי, לא ברור אם ואיזה משקל ניתן לעניין זה. עוד יש להדגיש כי הבקשה לאיחוד דיון הוגשה בטרם החלה שמיעת הראיות.
בית הדין האזורי נתן משקל גם לעובדה שבתביעת החברה יש נתבעים נוספים – משיבים 3 עד 5. אכן, זהות בעלי הדין היא נתון חשוב בהחלטה אם להורות על איחוד הדיון, ויהיו מקרים בהם קיומם של נתבעים נוספים יטה את הכף כנגד איחוד הדיון. מנגד, יש להביא בחשבון את העובדה שגם אם פסק הדין בתביעת המערערים ייצור השתק פלוגתא או מעשה בית דין כלפי המערערים והחברה, הרי שפסק הדין לא יחייב את משיבים 3 עד 5 לנוכח העובדה של היו צד בתביעת המערערים, ובית הדין יצטרך לשמוע מחדש את העדויות (לרבות עדותם של המערערים).
לאור האמור, אנו סבורים כי בנסיבות המקרה הנדון, גם שיקולי יעילות מטים את הכף לקבלת הבקשה לאיחוד הדיון. מכל מקום, השיקול המכריע בקבלת הערעור הוא מניעת עיוות דין ופגיעה בזכויותיהם של המערערים.
אכן, קיימת בעייתיות מסוימת להורות על איחוד הדיון לאחר שהחלה שמיעת העדויות בתביעת המערערים, ולאפשר למערערים להגיש תצהירי עדות נוספים בשלב זה, במיוחד לאחר שהושלמה חקירתה הנגדית של גב' ברק. יחד עם זאת, יש מקרים בהם בית הדין מורה על איחוד הדיון לאחר שהחלה שמיעת העדויות, ויש אף מקרים בהם מתיר בית הדין לצד להליך להגיש עדויות נוספות. באשר לפגיעה בזכויות החברה – הרי שעדותה של גב' ברק נותרת על כנה ולא נמחקת, ובית הדין האזורי יתייחס אליה בפסק דינו ויקבע את משקלה. בכל מקרה, באיזון בין הפגיעה בזכויות המערערים לבין הפגיעה בזכויות החברה גוברת זכותם של המערערים שלא ייקבעו ממצאים שייצרו השתק פלוגתא בתביעת החברה, העומדת על סך של 2,000,000 ₪, ללא שתינתן להם הזדמנות נאותה להתגונן בפני טענות אלה.
סיכומם של דברים – אנו מקבלים את הערעור ומורים על איחוד הדיון בשתי התביעות – תביעת המערערים ותביעת החברה. לאור קבלת הערעור בעניין זה, מתייתר הצורך להכריע בערעור על ההחלטה השלישית, בה נדחתה בקשת המערערים להגיש ראיות נוספות.
באשר להמשך ההליכים בתיק:
מקובלת עלינו עמדת החברה כי ההליך המאוחד צריך להישמע בפני המותב שהחל בדיון, ואין מקום להעביר את ההליך המאוחד למותב אחר.
בית הדין האזורי יקבע את סדרי הדין בהליך המאוחד.
הוצאות הליך זה יובאו בחשבון על ידי בית הדין האזורי בעת פסיקת ההוצאות בפסק הדין הסופי בהליך.

ניתן היום, ו' באדר התשע"ב, 29 בפברואר 2012, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם בפקס מזכירות.

ורדה וירט-ליבנה,
שופטת, אב"ד

רונית רוזנפלד,
שופטת

לאה גליקסמן,
שופטת

מר אליהו בן-גרא,
נציג עובדים

גברת אושיק פלר,
נציגת מעבידים

11 מתוך 11