הדפסה

בק נ' המוסד לביטוח לאומי

16 יוני 2015

לפני:

כב' השופטת אירית הרמל

המערערת
לאה בק, ת.ז. XXXXX594
ע"י ב"כ: עו"ד תומר גלילי
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד איילת ברעם

פסק דין
בפני ערעור על פי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים (אי כושר ( מיום 7.10.13.
המערערת, ילידת 1952, מורה לחינוך מיוחד במקצועה.
ועדה רפואית מיום 13/12/06 קבעה כי למערערת נכות רפואית משוקללת בשיעור 55% בגין פגימות שונות ( מחלת לב ראומטית מלווה בהתקפי פרפור פרוזדורי, יתר לחץ דם ואי נקיטת שתן במאמץ).
ועדה רפואית לעררים ( אי כושר) שהתכנסה ביום 1.6.10 קבעה כי המערערת לא איבדה 50% מכושר עבודתה לתקופה שמיום 1.9.03 . המערערת ערערה על החלטה זו וביום 26.12.10 ניתן פסק דין בעניינה של המערערת (46631-07-10, כב' הרשמת שלי ולך) (להלן: "פסק הדין") לפיו " עניינה של המערערת יוחזר לועדה לעררים על מנת שתתייחס התייחסות ספציפית לפרק הערכה תפקודית שבחוות דעת פרופ' רביד מיום 2.7.06 ולאור זאת תשוב ותשקול שוב עמדתה ותנמק החלטתה".

ביום 29.3.11 התכנסה ועדה רפואית לעררים לדון בעניינה של המערערת, בהיעדרה של המערערת. ביום 12.9.13 ניתן פסק דין נוסף ( ב"ל 7136-04-12, כב' השופטת מיכל לויט) בעניינה של המערערת לפיו " תבוטל החלטת הועדה מיום 29.3.11 שניתנה בהעדרה של התובעת. התובעת תשוב ותוזמן בפני ועדת הערר על פי פסק הדין שניתן, הועדה תתכנס באותו הרכב ותפעל על פי הוראות פסק הדין. התובעת ובא כוחה יוזמנו לדיון בפני הוועדה לטעון בפניה, לרבות הצגת מסמכים, בטרם מתן החלטתה."

ביום 7.10.13 התכנסה ועדה רפואית לעררים ( להלן: "הוועדה") בעקבות פסק הדין וקבעה כדלקמן:
"הוועדה עיינה בפרוטוקול הרפואי, בסעיפי הליקויים המפורטים בו, וכן עיינה בדוח עו"ס.
כמו כן עיינה בפסק דין ביה"ד לעבודה בת"א מתאריך 12/9/13.
הוועדה האזינה לעוררת ולבא כוחה בקשב רב, כדרישת ביה"ד האזורי לעבודה, החלטת הוועדה מ- 29/3/11 לא עמדה בפני הוועדה.
הוועדה עיינה בחוו"ד פרופ' רביד מ-2/9/06.
לדעת הוועדה במצבה הרפואי המפורט בפרוטוקול הוועדה הרפואית מיום 13/12/06 בעיותיה הרפואיות של העוררת הינם כדלקמן: 50% בגין התקפי פרפור פרוזדורי, מחלת לב ראומטית והיצרות...., 10% בגין יתר לחץ דם, 10% בגין אי נקיטת שתן במאמץ.
לדעת הוועדה במצבה הרפואי בתקופת נשוא ערר זה, הנ"ל היתה כשירה לעבוד בעבודה פיזית קלה שרובה בישיבה ובקרבה לשירותים, בעבודות כגון: הוראה פרטנית בביתה ובמוסדות חינוך, טלמרקטינג, מענה טלפוני במוסדות וארגונים, פקידת מודיעין במוסדות וארגונים וכדומה.
לדעת הוועדה שילובה של העוררת בעיסוקים המפורטים לעיל אינה בניגוד למגבלותיה הנובעות ממצבה הרפואי, הינם בהתאם להלכת מוהרא והם תואמים גם את ההערכה התפקודית של פרופ' רביד על אף שמנוגדים למסקנתו.
ההשלכות של מצבה הרפואי של העוררת ביחס לכושרה לעבוד מתייחסות למגבלות תעסוקתיות אולם אינן קשורות כלל ועיקר לאורך יום בעבודה, משום שאין בכך כדי להשפיע ( להחמיר) את מצבה הרפואי בביצוע העיסוקים/העבודות המתוארות לעיל.
לפיכך הוועדה שבה ודוחה את הערר." (סעיף ו' לפרוטוקול הוועדה).

על החלטת הוועדה נסוב הערעור שבפני.

טענות הצדדים
טענות המערערת בתמצית, הינן כדלקמן:

עבודתה של הוועדה היא פסולה לחלוטין ומנוגדת להלכת מוהרה, שכן הוועדה לא יצאה מתוך נקודת המוצא כי ליקוייה הרפואיים של המערערת מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד, אשר מתוכה היתה צריכה הוועדה לקבוע דרגת אי כושר על פי נסיבותיה האישיות של המערערת.

הוועדה התעלמה מהאמור בחוות הדעת של פרופ' רביד, בהעדר כל התייחסות ספציפית לעניין מגבלותיה התפקודיות של המערערת והסתמכה רק על המצב הרפואי של המערערת, אשר נדון כבר בוועדות ובהליכים קודמים. כל שהוועדה עשתה הוא רק לאזכר את פרק ההערכה התפקודית שבחוות הדעת. לטענת המערערת, התעלמות זו מתבטאת בכך שהוועדה קבעה כי המערערת מסוגלת לכאורה לבצע כל עבודה שאינה דורשת עבודה פיזית קשה ואף הציעה מספר תפקידים. כן הוועדה לא התייחסה כלל לקושי של המערערת בדיבור שוטף, כפי שעולה מחוות הדעת. על כן, המערערת טוענת כי אין באפשרותה לעסוק בתפקידים שהוצעו על ידי הוועדה, כגון מורה פרטית או עובדת טלמרקטינג, שכן מדובר בתפקידים המצריכים דיבור שוטף. זאת מעבר לכך, שחלק מהתפקידים שהוצעו אינם הולמים את השכלתה, תפקידה ודרגת נכותה הרפואית.

הוועדה לא התייחסה במסגרת שיקוליה למסקנה הסופית והמסכמת שהציג פרופ' רביד בחוות הדעת, והיא שהמערערת איבדה באופן מלא את כושר השתכרותה לצמיתות.

הוועדה התעלמה לחלוטין מדרגת הנכות הרפואית שנקבעה למערערת, בשיעור של 55%, כשהתעלמה הן מהפגימות המפורשות ומתוכנן והן מהמכלול כולו שמדבר על דרגת נכות משוכללת גבוהה המביעה פגיעה מצרפית קשה בכושר הפעולה הכללי. זאת בניגוד לפסיקה, אשר לפיה יש להתחשב בכל אחד מסעיפי הליקוי בנפרד.

הוועדה התעלמה מתוכן סעיף הליקוי 9(1)( ב)(4) אשר הותאם לה, שקובע שהיא מסוגלת לעבודה קלה בלבד ובדרגה תפקודית שלישית, שכן לא יישמה זאת לגביה.

המערערת מבקשת כי עניינה יושב לוועדה, בהרכב אחר.

טענות המשיב בתמצית, הינן כדלקמן:
הוועדה אכן התייחסה כראוי לפרק ההערכה התפקודית בחוות דעתו של פרופ' רביד ואף אימצה אותן במסגרת קביעתה את המגבלות התפקודיות של המערערת.

בניגוד לפרופ' רביד אשר קבע כי אותן מגבלות תפקודיות שוללות מהמערערת את כושר השתכרותה לחלוטין, לגישת הוועדה המערערת מסוגלת לעבוד עם הגבלותיה התפקודיות, בעבודות מסוימות אשר פירטה.

פרופ' רביד לא בחן את מסוגלותה של המערערת לבצע כל עבודה שהיא, כפי שיש לבחון בנכות כללית אלא קבע כי אינה מסוגלת לשוב ל"כל סוג אחר של עבודה עם ילדים".

יתר טענות המערערת דינן להידחות שכן שאין עניינן בנושאים שפסק הדין הנחה את הוועדה לדון בהם. עם זאת, יצוין כי הנכות שנקבעה למערערת, בשיעור של 55%, אינה משקפת דרגת אי כושר. לעניין סעיף ליקוי 19(1)( ב)(5), גם פרופ' רביד התאים למערערת מסוגלות לתפקוד קל ולא ממושך. כן לעניין הקושי של המערערת בדיבור שוטף, לא נקבעה לה נכות בשל מגבלה זו וכן עבודה במסגרת פרטית אינה מצריכה דיבור שוטף המעייף את המערערת, כטענת פרופ' רביד.

המשיב סבור כי לא נפל כל פגם משפטי בעבודתה של הוועדה, קביעתה מנומקת היטב, על רקע התייחסותה הראויה לחוות הדעת של פרופ' רביד ומכאן שדין הערעור להידחות.

דיון והכרעה
הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 22.6.2006)).

קביעת אחוזי אי כושר להשתכר הוא עניין שבסמכותה המקצועית של הוועדה, ובית הדין לא יתערב בקביעת הועדה, אלא אם מצא שנפלה בקביעתה זו טעות משפטית.

אכן ועדה לעררים לעניין אי כושר, להבדיל מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בתחום הרפואה שכן היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתם, אלא שבהתאם לדין על בית הדין להשתמש בסמכותו ולהתערב בהחלטתה של הוועדה רק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות בחוק ( ראו בענין זה דב"ע ( ארצי) שמ/01-X318 יצחק עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו' 60).

אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע ( ארצי) שמ/01-X318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). אשר לחובת ההנמקה, עליה להיות ברורה ומפורשת אשר ממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130).

הלכה היא כי כאשר מוחזר עניין לדיון מחודש בוועדה על פי פסק דין, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ולפעול על פי הנחיותיו. כמו כן, במקרה של ערעור על החלטת הוועדה ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין (דב"ע (ארצי) נא/29 – 01 פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160; עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי – המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 8.1.2008).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור בעניין אי קביעת דרגת אי הכושר – להתקבל.

בפרוטוקול הוועדה נרשמו תלונות המערערת כדלקמן:

"הייתי בריאה לחלוטין. ב- 2013 התמוטטתי בעבודה עקב פרפורים ולחץ דם, קוצר נשימה. קרה הכל בבת אחת, דחיפות במתן שתן כל 20 דקות, יש לי חרדות, הפרפור...... נעלם ואני חרדה מאוד.
פעם .... בבי"ח, כל פעם שאני לא מרגישה טוב בעלי לוקח אותי למרות שמרבית הפעמים אני נחה ויודעת שלא יעשו לי כלום בבי"ח. אני בת 62, יצאתי לפנסיה ממשרד החינוך עקב המחלה."

כאמור, על פי הנחיות פסק הדין, היה על הוועדה לשוב ולעיין בחוות הדעת של פרופ' פריד, ולהתייחס התייחסות ספציפית לפרק ההערכה התפקודית ומכאן לשקול ולנמק מחדש את עמדתה.

פרופ' רביד ציין בחוות דעתו, לעניין ההערכה התפקודית של המערערת, כדלקמן:

"חולה בת 54, עבדה כמורה בחינוך המיוחד. סובלת משילוב של מחלת לב ריאומטית ופרפור פרוזדורים וכן יתר לחץ דם שאינו מאוזן, בריחת שתן בעת ביצוע מאמצים קלים ביותר ואף במנוחה ודליות ברגליים.
החולה סובלת מקוצר נשימה ותעוקה בעת ביצוע מאמצים קלים, מתקשה בדיבור שוטף אשר גורם לה לעייפות. בהתרגזות והתרגשות סובלת מדופק מהיר, חולשה וסחרחורת. מתקשה לעמוד עמידה ממושכת, לעלות מדרגות וללכת למרחק. עקב בעיותיה ובריחת השתן, נמנעה מלצאת מביתה לסידורים או לאירועים חברתיים ומתקשה גם בביצוע המטלות הפשוטות בבית.
בהכשרתה היא מורה לחינוך מיוחד, עבודה הדורשת מאמץ גופני בלתי מבוטל שעות רבות של היום וכן זריזות גופנית. אין כל ספק כי לא תוכל לחזור לעבודה זו ואף לא לכל סוג אחר של עבודה עם ילדים.
אי לכך, למרות גילה הצעיר, להערכתי חל אובדן מלא של כושר עבודתה לצמיתות."

מעיון בפרוטוקול הוועדה ובפרט בנימוקי קביעתה, עולה כי אין כל התייחסות ספציפית למגבלות התפקודיות של המערערת, המוצגות בחוות דעתו של פרופ' רביד. הוועדה אכן ציינה כי " עיינה" בחוות הדעת ובהמשך פירטה את מצבה הרפואי של המערערת, על פי סעיפי הליקוי שהותאמו לה. אך הוועדה לא הציגה את מערך שיקוליה לעניין המגבלות התפקודיות הנובעות מאותו מצב רפואי, שהינן, כפי שהציגן פרופ' רביד: קוצר נשימה ותעוקה בעת ביצוע מאמץ קל; קושי בדיבור שוטף הגורם לעייפות; דופק מהיר, חולשה וסחרחורת הנגרמים מהתרגזות והתרגשות; קושי לעמוד עמידה ממושכת, לעלות במדרגות וללכת למרחק.

יתירה מכך, הוועדה קבעה כי שילובה של המערערת בעיסוקים המפורטים אינם מנוגדים למגבלות הנובעות ממצבה הרפואי ויש בהם התאמה גם להערכה התפקודית של פרופ' רביד. אך נראה כי בכך טעתה הוועדה טעות משפטית שכן המגבלות התפקודיות שפורטו בחוות הדעת, מהוות את אותם " מכשולים" תפקודיים יומיומיים העלולים להגביל את היכולת התעסוקתית בפועל במקצועות שצוינו. אלה הן המגבלות אשר היה על הוועדה לבחון ובהתאם לסמכות הוועדה לקבוע האם הם מתקיימים במערערת ובהתאם לקבוע את כושר עבודתה של המערערת.

לגישתה של הוועדה, כפי שעולה מהפרוטוקול, על סמך מצבה הרפואי של המערערת, יש באפשרותה לעסוק בתפקידים מסוימים, כל עוד הם מצריכים עבודה פיזית קלה בלבד שרובה בישיבה וכן כל עוד תהיה למערערת גישה קלה לשירותים. העבודות לדוגמא שהציעה הוועדה הן: הוראה פרטית בבית המערערת ובמוסדות חינוך, טלמרקטינג וכן מענה טלפוני ופקידות מודיעינית במוסדות ובארגונים.

בהצעתה של הוועדה את סוג העבודות שלעיל, אין התייחסות למגבלות שצוינו בהערכה התפקודית של פרופ' רביד וכן לטענתה של המערערת בפני הוועדה כי היא סובלת מתכיפות למתן שתן, כל 20 דקות. בנוסף, כטבען של עבודות הכוללות עבודה רציפה מול קהל, בין אם פרונטאלית כפקידת מודיעין ובין אם טלפונית, בין אם מדובר בציבור לקוחות רחב ובין אם מדובר בלקוח פרטני, כרוכות הן באופן מובהק בדיבור שוטף ואף לעיתים, מטבען של עבודות מול קהל לקוחות, אינן מאפשרות יציאה לשירותים בכל 20 דקות. בנוסף ייתכנו מצבים אשר יובילו להתרגזות או התרגשות בקרב העובד בהן. אף אם המערערת תעסוק במסגרת מקצועה כמורה פרטית בביתה, ברי כי בתחום ההוראה ישנו צורך בדיבור שוטף.

אם כן, בהחלטת הוועדה נפל פגם בכך שקבעה כי התפקידים שהוצעו למערערת תואמים את ההערכה התפקודית של פרופ' רביד כאשר מעיון בהערכה התפקודית, עולה כי לא כך.

22. בנסיבות העניין, שעה שכבר ניתנו שני פסקי דין בעניינה של המערערת, שניהם באותו נושא – התייחסות להערכה התפקודית שבחוות דעת פרופ' רביד, ונוכח נימוקי הועדה המצביעים על כך שהועדה סבורה כי תחומי העיסוק שהוצעו למערערת, אינם מנוגדים למגבלות הנובעות ממצבה הרפואי, כאשר אין התייחסות למגבלות המפורטות בחוות דעת פרופ' רביד, נראה כי אין טעם בהחזרת עניינה של המערערת לאותה ועדה.
במצב דברים זה, נראה שהפתרון המתאים הוא החזרת עניינה של המערערת לדיון בנושא קיום הוראות פסק הדין לוועדה בהרכב אחר . בפני הועדה בהרכב החדש תובא החלטת הדרג הראשון והערר שהוגש עליה בשעתו, ולא יוצגו בפניה הפרוטוקולים של ועדות הערר.
23. סוף דבר – הערעור מתקבל.
עניינה של המערערת יוחזר לדיון בפני ועדה רפואית לעררים בהרכב אחר על מנת שתקיים את הוראות פסק הדין מיום 26.12.10 ותתייחס התייחסות ספציפית לפרק הערכה תפקודית שבחוות דעת פרופ' רביד מיום 2.7.06 ולאור זאת תשוב ותשקול שוב עמדתה ותנמק החלטתה.

בפני הועדה בהרכב החדש תובא החלטת הדרג הראשון והערר שהוגש עליה בשעתו, ולא יוצגו בפניה הפרוטוקולים של הוועדה נשוא ערעור זה וכן פסק דין זה, למעט סעיף 23 לפסק הדין.
24. המשיב ישא בהוצאות המערער בסך 3, 500 ₪ שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
25. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מקבלתו.

ניתן היום, כ"ט סיוון תשע"ה, (16 יוני 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .