הדפסה

בע"מ 612/16 פלוני נ. פלוני

החלטה בתיק בע"מ 612/16 בבית המשפט העליון

בע"ם 612/16

לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז

המבקשת:
פלונית

נ ג ד

המשיבים:
1. פלוני

2. פלונית

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 24.12.2015 בעמ"ש 24343-02-15 שניתן על-ידי כבוד השופטות מ' נד"ב, ו' פלאוט ו-מ' עמית-אניסמן

בשם המבקשת: עו"ד שחר הררי, עו"ד סיון גוטהולץ

החלטה

1. בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 24.12.2015 (עמ"ש 24343-02-15, השופטות מ' נד"ב, ו' פלאוט ו-מ' עמית-אניסמן). בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח-תקווה מיום 28.12.2014 (ת"ע 39595-03-11, השופטת א' גולן-תבורי), שבו נדחתה התנגדותה של המבקשת לצו קיום צוואה.

רקע והליכים קודמים

2. בין הצדדים בהליך דנן התגלע סכסוך הנוגע לצוואתה של המנוחה שנפטרה ביום 2.11.2008. המנוחה הייתה אמם של המשיב 1 ושל ע', שהמבקשת היא אלמנתו. קודם לפטירתה ערכה המנוחה מספר צוואות, אשר שלוש מהן נוגעות לענייננו. בצוואה מיום 14.10.1996 (להלן: הצוואה הראשונה) ציוותה המנוחה את זכויותיה במגרש מקרקעין (להלן: המגרש) למשיבים, בנה ורעייתו, בכפוף לזכותם של ע' ורעייתו (שיכונו להלן גם: המתנגדים) לגור בבית שבנו במגרש עד אריכות חייהם. זמן קצר לאחר מכן, ביום 4.11.1996, ערכה המנוחה צוואה חדשה (להלן: הצוואה השנייה), ובה ציוותה למתנגדים את הבית שבנו במגרש, ולמשיבים את הבית המקורי שבו התגוררה עמם וכן את המגרש עצמו. ביום 15.4.1998 ערכה המנוחה צוואה נוספת (להלן: הצוואה האחרונה), ובה ביטלה את הצוואה השנייה והשיבה על כנה את הצוואה הראשונה. המנוחה ציינה בצוואתה האחרונה כי הצוואה השנייה נעשתה לאחר לחץ בלתי פוסק מצד ע' ואינה מבטאת את רצונה, ועל כן היא עורכת צוואה זו ללא ידיעתם של בניה כדי למנוע מריבות נוספות ביניהם. המשיבים הגישו בקשה לצו קיום הצוואה האחרונה, והמבקשת ו-ע' הגישו התנגדות לכך.

3. הסכסוך בין הצדדים בנוגע לזכויות במגרש החל עוד לפני פטירתה של המנוחה. על רקע זה התנהלו ביניהם הליכים משפטיים שונים במשך שנים רבות, ובכלל זה הליך בוררות שהחל לפני פטירתה של המנוחה. פסק הבורר ניתן בשנת 2009 על-ידי השופט בדימוס י' בן שלמה ז"ל, לאחר פטירתה של המנוחה, ואושר על-ידי בית המשפט המחוזי בשנת 2011 (עמ"ש 1059-05, השופטת י' שטופמן). בפסק הבורר נקבע, בין היתר, כי לכל אחד מהצדדים יש רשות בלתי הדירה במגרש. הבורר נדרש גם לשאלת כשירותה של המנוחה, וקבע כי היא הגיעה למצב של פסלות דין כשהייתה כבת תשעים, למעלה מעשר שנים לפני פטירתה. בפני בית המשפט לענייני משפחה תלוי ועומד הליך נוסף שבו פתחו המתנגדים ועניינו רישום הזכויות במגרש בהתאם לפסק הבורר (תמ"ש 2534-06-13, השופטת א' גולן-תבורי).

4. בתחילת ההליך בבית המשפט לענייני משפחה טענו המתנגדים, היינו המבקשת ו-ע', בן זוגה המנוח, כי פסק הבורר יצר השתק פלוגתא בעניין תקפות הצוואה. בהחלטתו מיום 15.4.2012 דחה בית המשפט לענייני משפחה טענה זו, ובקשת רשות ערעור שהוגשה על כך לבית המשפט המחוזי נדחתה אף היא (רמ"ש 27823-05-12, השופטת ו' פלאוט). המתנגדים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי לבית משפט זה, אך גם בקשה זו נדחתה (רע"א 4870/12, השופט י' דנציגר).

5. בהמשך לכך, בית המשפט לענייני משפחה דחה את ההתנגדות שהוגשה לו וקיבל את הבקשה לצו קיום צוואה. בעיקרו של דבר, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי המתנגדים לא הוכיחו את טענותיהם, ובכלל זה את הטענות כי המנוחה לא הייתה כשירה לצוות במועד עריכת הצוואה; כי המשיבים הפעילו השפעה בלתי הוגנת על המנוחה והיו מעורבים בעריכת הצוואה; וכי העדים לא הצהירו שהקריאו והסבירו למנוחה את הצוואה. עוד נקבע כי טענתם של המתנגדים לפיה המנוחה לא הייתה יכולה לצוות את זכויותיהם במגרש נוגעת להיקף העיזבון ואינה עילה להתנגדות לצוואה.

6. המתנגדים הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה לבית המשפט המחוזי, אך ערעורם נדחה. בית המשפט המחוזי קבע כי לא נפלה שגגה בהכרעותיו של בית המשפט לענייני משפחה, וכי אלה עולות בקנה אחד עם התשתית העובדתית וההלכה המשפטית. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי קבע כי מהעדויות שנשמעו בבית המשפט לענייני משפחה עולה כי המנוחה ידעה היטב את טיבה ומשמעותה של הצוואה האחרונה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי המתנגדים לא הוכיחו שהמנוחה לא הייתה כשירה לצוות במועד עריכת הצוואה, ודחה את טענותיהם – בכל הנוגע למעורבותם של המשיבים בעריכת הצוואה ולהשפעה בלתי הוגנת מצדם; וכן בדבר פגמים שנפלו בצוואה. עוד נקבע כי אין מקום במסגרת הליך זה, שעניינו תקפות הצוואה, לדון בטענות המתנגדים שעניינן היקף העיזבון.

בקשת רשות הערעור

7. המבקשת טוענת כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור הן בשל כך שעולות ממנה שאלות בעלות חשיבות עקרונית החורגות מעניינה הפרטי והן מן הטעם כי דחיית הבקשה תגרום לה עיוות דין חמור.

8. לטענת המבקשת, היה מקום לייחס משקל לממצאים שונים שנכללו בפסק הבורר, לרבות ביחס לכשרותה של המנוחה, וכן לקבוע כי חלקם מהווים בסיס להשתק פלוגתא.

9. המבקשת מוסיפה וטוענת כי המשיב היה מעורב בעריכת הצוואה, ולכל הפחות ראוי במצב דברים זה להעביר אליו את הנטל להוכיח שלא הפעיל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה. לטענתה, מעורבות זו של המשיב וכן ראיות נסיבתיות נוספות וקביעותיו של הבורר מובילות למסקנה כי הוא הפעיל על המנוחה השפעה בלתי הוגנת.

10. עוד טוענת המבקשת כי צוואה שאינה מפרטת את נכסי המצווה ומה יעשה בהם אלא רק מורה על ביטול צוואה קודמת ואישור צוואה קודמת אחרת, מבלי שאלו צורפו לה, היא צוואה ריקה מתוכן שאין לתת לה תוקף.

11. לבסוף, המבקשת טוענת כי בנסיבות המקרה, כאשר הנכס היחיד המשמעותי של המנוחה הוא המגרש, ראוי היה לבחון תחילה מהו היקף העיזבון של המנוחה. זאת, גם בשים לב לפסק הבורר, שקבע כי המנוחה העניקה לצדדים רשות בלתי הדירה במגרש. לטענת המבקשת, בחינת היקף העיזבון הייתה עשויה אף לייתר את ניהול ההליכים בעניין תוקפה של הצוואה.

דיון והכרעה

12. לאחר שבחנתי את הבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

13. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים שבהם עולה מן הבקשה שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר קיים חשש שדחיית הבקשה תגרום לעיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); בע"ם 8540/15 פלוני נ' פלונית, פסקה י"א (27.1.2016)). במקרה דנן, הבקשה אינה מעלה כל שאלה עקרונית כאמור. בעיקרו של דבר, המבקשת חוזרת על הטענות שהעלתה בפני הערכאות הקודמות, הנסבות על עניינה הפרטי, ואין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור. כמו כן, איני סבורה כי דחיית הבקשה תגרום למבקשת עיוות דין חמור, בין היתר בשים לב לכך שההליכים בין הצדדים בנוגע למגרש מושא המחלוקת טרם הסתיימו.

14. למעלה מן הצורך אעיר כי לא מצאתי ממש בטענת המבקשת לפיה היה מקום לבחון את היקף העיזבון של המנוחה במסגרת הדיון בתוקף צוואתה. דיני הירושה מבחינים בין הליך שעניינו היקף העיזבון לבין הליך שעניינו תוקף הצוואה, וכלל ידוע הוא כי אין אדם יכול להוריש יותר ממה שיש לו (ראו למשל: בע"ם 3872/14 פלונית נ' פלוני, פסקאות י"ב-י"ג (8.9.2014)). הבחנה זו חלה גם במקרים שבהם הצוואה כוללת פירוט של הרכוש אותו מחלק המצווה, להבדיל מחלוקת העיזבון בחלקים ללא זיהוי הרכוש עצמו (ראו: ע"א 2698/92 יונה נ' אדלמן, פ"ד מח(3) 275, 281 (29.6.1994)). על כן, ככל שיש בפי המבקשת טענות לעניין היקף העיזבון של המנוחה, עליה להעלותן במסגרת ההליך המתאים, ואין בהן כדי לשנות מהקביעות בעניין תוקף צוואתה של המנוחה.

15. סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏כ' באדר ב התשע"ו (‏30.3.2016).

ש ו פ ט ת

________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16006120_A01.doc עכ
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il