הדפסה

בע"מ 4860/16 פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק בע"מ 4860/16

בבית המשפט העליון

בע"מ 4860/16

בע"מ 4932/16

לפני:
כבוד המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין

כבוד השופט נ' הנדל

כבוד השופט מ' מזוז

המבקשת בבע"מ 4860/16 והמשיבה בבע"מ 4932/16:

פלונית

נ ג ד

המשיב בבע"מ 4860/16 והמבקש בבע"מ 4932/16:

פלוני

דיון בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ס' הנשיא ש' דברת, א' ואגו וי' עדן) מיום 17.5.16 בעמ"ש 46860-11-15

תאריך הישיבה: י"ד באייר התשע"ז (10.5.17)
בשם המבקשת בבע"מ 4860/16
והמשיבה בבע"מ 4932/16: עו"ד נעמי דפנה – נחום; עו"ד בן מלכיאלי
בשם המשיב בבע"מ 4860/16
והמבקש בבע"מ 4932/16: עו"ד ביתן יורם עו"ד יונתן דוד; עו"ד טובה כהן בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד יאנה סמקין

פסק-דין

המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין:

א. תיק זה עניינו בפרשנותו של החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע"ד-2014 (להלן גם החוק או החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני), ובפרט בשאלת השפעתו על דיני השיתוף המהותיים בכל הנוגע לקביעת איזון הזכויות הפנסיוניות בין בני זוג שנפרדו.

ב. לפנינו שתי בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגנית הנשיא ש' דברת והשופטים א' ואגו וי' עדן) מיום 17.5.16 בעמ"ש 46860-11-15, שבגדרו נתקבל באופן חלקי ערעור על פסק דינו המשלים של בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע (השופטת ג' לוין) מיום 16.10.15 בתמ"ש 18780-09. ייאמר כבר כאן, כי החלטנו ליתן רשות ערעור, לדון בבקשות כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולקבל חלק מן הערעורים, הכל כפי שיפורט.

רקע

ג. שאלת הסיווג של זכויות פנסיה ופרישה כנכסים בני חלוקה בהליכי גירושין בין בני זוג – שאלה רגישה שלעיתים נודעות לה משמעויות מעין-קיומיות במובן הכלכלי לעת זקנה ("אל תשליכני לעת זקנה ככלות כחי אל תעזבני" (תהלים ע"א, ט')) – נדונה במרוצת השנים בפסיקתו של בית משפט זה. הדין בסוגיה זו ידע תמורות ותהפוכות, שיסודן בהשתנויות חברתיות. תחילה, הוגדרו זכויות אלה כזכויות "סוציאליות-אישיות", והן הוחרגו ממסת הנכסים המשותפים של בני הזוג, ולפיכך לא חולקו בין הצדדים במועד הפירוד. ברבות השנים, בין היתר בעקבות ביקורת שהושמעה על הסדר זה – אשר נתפס כנוגד את עקרון השויון החולש על מוסד הנישואין, כמקפח את זכויות בת או בן הזוג החלשים כלכלית במערכת הזוגית וכבלתי צודק – שונה הדין הן בחקיקה והן בהלכה הפסוקה, והזכויות הפנסיוניות הוכרו כנכסים בני חלוקה ביחסים הרכושיים שבין בני הזוג (להרחבה בעניין זה ראו בג"ץ 7716/05 פלוני נ' פלוני, פסקה 6 (2007) (להלן בג"ץ 7716/05); יהושע גייפמן "זכויות פנסיה ונכסי פרישה אחרים כנכסים בני חלוקה או בני איזון בין בני זוג" הפרקליט מא 105, 114-107 (1993) (להלן גייפמן)). כיום, קובע סעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן חוק יחסי ממון), כי היקף נכסי בני הזוג המוגדרים כבני חלוקה במסגרת איזון המשאבים שנערך ביניהם במועד הפירוד, משתרע גם על זכויות שהן פרי עמלם המקצועי של כל אחד מן הצדדים. ברוח זו הוגדר המונח "כלל נכסי בני הזוג" בסעיף 5(ג): "לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות" (ראו גם בע"מ 7272/10 פלונית נ' פלוני, פסקאות 6-5 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז (2014) (להלן בע"מ 7272/10)). התפתחות דומה חלה ביחס לאיזון הזכויות הסוציאליות של בני הזוג במסגרת הלכת השיתוף. נפסק, כי על דרך הכלל, בן הזוג לשעבר זכאי למחצית מן הזכויות הפנסיוניות של בן הזוג החוסך (ראו לדוגמה רע"א 8791/00 שלם נ' טווינקו בע"מ, פסקה 13 לפסק דינו של הנשיא א' ברק והאסמכתאות שם (2006); ע"א 1937/92 קוטלר נ' קוטלר, מט(2) 233, 246 (1995)). לכך הוסף לימים נושא המוניטין כחלק מ"נכסי קריירה" של "בן הזוג החזק" (ראו בע"מ 4623/04 פלוני נ' פלונית (2007); בע"מ 5879/04 פלוני נ' פלונית, נט(1) 193 (2004))

ד. עם זאת, וחרף הקביעה הסטטוטורית והפסיקתית בדבר היותן של הזכויות הפנסיוניות בנות איזון, לא עלו דיני המשפחה בהקשר זה בקנה אחד עם דיני החיסכון הפנסיוני, בין היתר נוכח השאלה כיצד ישולם חלקו הפנסיוני של אחד מבני הזוג על-ידי מעבידו או הגוף המשלם את הקצבה לבן הזוג האחר. היעדר הקוהרנטיות בין מערכות הדינים הביא גם לקשיים מעשיים נוספים בהם נתקלו בני זוג שנפרדו, אשר ביקשו ליישם פסקי דין לחלוקת החיסכון הפנסיוני טרם מועד הפרישה לגמלאות של בן הזוג החוסך. על רקע זאת, ולצורך יישוב בין שתי המערכות הנורמטיביות, מונתה הועדה הציבורית לבחינת חלוקת זכויות פנסיה בין בני זוג שנפרדו, בראשות שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב שאול שוחט (להלן גם הועדה או ועדת שוחט). המלצותיה החשובות של הועדה תורגמו על-ידי המחוקק לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע"ד-2014. החוק מקנה לבן הזוג לשעבר – בהתקיים תנאים מסוימים – זכות עצמאית לקבל את חלקו מקצבת הפנסיה של בן הזוג החוסך, בהתאם לשיעור שנקבע בפסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני, ישירות מן הגוף המנהל או המבצע את הסדר החיסכון הפנסיוני, אשר משלם את הקצבאות במועד גמלת הזכות (להלן הגוף המשלם). הסדר זה, כך על פי החוק, מותנה ברישום של פרטי פסק הדין לחלוקת חיסכון פנסיוני ברישומי הגוף המשלם, ובתנאים נוספים שיפורטו בהמשך.

ה. בין הצדדים שלפנינו ניטשת מחלוקת באשר לפרשנותו של החוק, ולקשרי הגומלין שהוא מקיים עם דיני השיתוף המהותיים שעוצבו בחקיקה ובפסיקה לאורך השנים. ביסודה, נוגעת המחלוקת לשאלה האם החוק קובע דין מהותי חדש ביחס לאיזון הזכויות הפנסיוניות של בני זוג שנפרדו, או שמא אין הוא משנה מדיני השיתוף הקיימים, ותכליתו היא אך יצירת מנגנון יישומי למימוש פסקי דין לחלוקת חיסכון פנסיוני. בטרם נצלול לסוגיות אלה – ולסוגיות-משנה נוספות המצויות גם הן במחלוקת בין הצדדים – נביא את השתלשלות ההליכים בבתי המשפט הקודמים, ואת טיעוני בני הזוג שפורטו בכתבי הטענות ובדיון בפנינו.

הליכים קודמים וטענות הצדדים

ו. המבקשת-מערערת בבע"מ 4860/16, היא המשיבה בבע"מ 4932/16 (ותכונה להלן, מטעמי נוחות, המערערת), והמבקש-מערער בבע"מ 4932/16, הוא המשיב בבע"מ 4860/16 (ויכונה להלן המערער) נישאו זו לזה ביום 9.2.90. במהלך נישואיהם נולדו לבני הזוג חמישה ילדים. ברבות השנים עלו יחסי הצדדים על שרטון, והם התגרשו בשנת 2011. במשך תקופת הנישואין צברו בני הזוג רכוש משותף הכולל, בין היתר, שתי דירות, רכב, חסכונות בשווי מאות אלפי שקלים וזכויות סוציאליות במקומות עבודתם. לצד זאת, נצברו לצדדים זכויות פנסיוניות בהיקפים שונים – למערערת, אשת מקצוע בתחום החינוך, נצברו זכויות בקרן הפנסיה "מקפת חדשה" ובקרן הפנסיה "מבטחים מנורה החדש"; למערער, מהנדס כימיה במקצועו, נצברו זכויות בקרן הפנסיה "מקפת הותיקה" (שנתפסה בבית המשפט כפנסיה תקציבית (בשיטת צבירת זכויות) – ראו פסקה 8 לחוות דעתה של סגנית הנשיא דברת בבית המשפט המחוזי, אף כי אין זה השימוש הרווח בביטוי פנסיה תקציבית, הנדרש לפנסיה מתוך תקציבו של הגוף המשלם ובמיוחד המדינה), לצד זכויות בביטוח מנהלים מסוג "מיטב מנהלים".

ז. בשנת 2009 הגישה המערערת לבית המשפט לענייני משפחה תביעה רכושית נגד המערער. במסגרת ההליכים המשפטיים שניהלו בני הזוג, ערך מומחה מטעם בית המשפט, פרופ' רמי יוסף, חוות דעת אקטוארית ביחס לזכויות הכלכליות של הצדדים, אשר נצברו מיום נישואיהם עד ליום 31.12.09, שנקבע כיום הפירוד ביניהם. בחוות דעתו התיחס פרופ' יוסף לשתי חלופות שונות ביחס לחלוקת הזכויות הפנסיוניות בין בני הזוג. על פי החלופה הראשונה הוצע, כי ייערך היוון זכויות, שבמסגרתו ישלם המערער למערערת סכום חד פעמי, וזאת בשים לב להיקף גמלת הפנסיה החודשית שצבר, העולה על היקף הגמלה שצברה המערערת. במסגרת החלופה השניה הוצע, כי עם הגיעו של המערער לגיל הפרישה, יעביר למשיבה מדי חודש מחצית מכספי הפנסיה שיקבל, בניכוי מחצית מכספי הפנסיה שתקבל המערערת מקרנות הפנסיה שלה עם הגיעה לגיל פרישתה.

ח. ביום 5.11.12 ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (השופטת ג' לוין), אשר קבע את איזון המשאבים בין בני הזוג. בפסק הדין נקבע, כי איזון הזכויות בין הצדדים יתבצע בהתאם לסעיף 5 לחוק יחסי ממון, לפיו זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית משויים של הנכסים והזכויות שנצברו מיום הנישואין ועד יום הפירוד. כן נקבע, כי באין הסכמה אחרת בין בני הזוג ייערך איזון המשאבים בזכויות הפנסיוניות של הצדדים במועד גמילת הזכויות אשר נקבע בחוות הדעת האקטוארית.

ט. המערערת, שסברה כי קופחה באופן שבו איזן בית המשפט את נכסי בני הזוג, הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי (עמ"ש 1606-01-13; סגנית הנשיא ש' דברת והשופטים ר' ברקאי וא' ואגו). בדיון שהתקיים ביום 24.4.13, הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיה יידחה הערעור בכל הסוגיות, למעט בעניין "קביעת המנגנון לחישוב חלקה של המערערת בפנסיה של המשיב (המערער שלפנינו – א"ר) ובעניין שערוך יתר הזכויות, קרנות וקופות". ביחס לסוגיות אלה נקבע, כי יוחזר הדיון לבית המשפט לענייני משפחה לצורך מתן פסק דין משלים.

י. לאחר פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובטרם נערך הדיון המשלים בבית המשפט לענייני משפחה, חוקקה הכנסת את החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני. ביום 6.10.15, ולאחר שהוגשו עמדות הצדדים באשר להשפעת החוק על ההליך בין בני הזוג ובפרט על חלקה של המערערת בזכויות הפנסיוניות של המערער, ניתן פסק דינו המשלים של בית המשפט לענייני משפחה (להלן גם פסק הדין המשלים). במוקד פסק הדין עמדה שאלת היחס בין דיני השיתוף, החלים מכוח חוק יחסי ממון והלכת השיתוף, לבין החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני. בפרט נדונה שאלת השפעתו של החוק על אופן חישוב זכויותיהם של הצדדים בקצבת פנסיה המשתלמת לאחד מבני הזוג עקב פרישה מוקדמת בשל מצב בריאותי לקוי, מקום שהחיסכון הפנסיוני הוא באמצעות צבירת זכויות בהסדר של פנסיה תקציבית (להלן גם פנסיה תקציבית). זאת, נוכח נסיבותיו האישיות של המערער, ולאור הוראת סעיף 14(ב)(2) לחוק, הקובעת כי במקרה של פרישה מוקדמת מסיבות בריאותיות לא יזכה בן הזוג לשעבר בכספים המשתלמים מקצבת פנסיה תקציבית עד למועד הפרישה הסטטוטורי של בן הזוג החוסך או עד למועד אחר שיקבע בית המשפט.

יא. במישור העקרוני קבע בית המשפט, כי החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני אינו בא לשנות מן הדין המהותי החל על משטר איזון המשאבים בין בני זוג שנפרדו, לרבות בכל הנוגע לחלוקת הזכויות הפנסיוניות במקרה של פרישה מוקדמת של אחד הצדדים. נקבע, כי תכלית החוק היא ליצור מנגנון יישומי לחלוקת הזכויות הפנסיוניות בין בני הזוג שנפרדו, באמצעות קביעת הוראות שיחולו על הגוף המשלם. הוטעם, כי המחוקק לא ביקש לעצב מחדש את היקף הזכויות הפנסיוניות, הנקבעות על-ידי בית המשפט על פי דיני השיתוף. בית המשפט קבע, כי ההסדרים שנקבעו בחוק אינם גורעים מסמכותו של בית המשפט לקבוע כי איזון המשאבים ייעשה באופן שונה מהתנאים שנקבעו בחוק. בהקשר זה הוטעם, כי משמעותו של סעיף 29 לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני, שכותרתו "איסור התניה", היא כי בני זוג המבקשים להחיל על עצמם את ההסדרים לחלוקת החיסכון הפנסיוני שנקבעו בחוק, אינם רשאים להתנות על מנגנון הביצוע הקבוע בו, באופן שיופעל גם כאשר אין מתקיימים בפסק הדין התנאים להפעלתו המנויים בחוק.

יב. באשר למקרה דנא קבע בית המשפט, כי החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני אינו יכול לפגוע למפרע בזכויות הצדדים שעמדו להם מכוח חוק יחסי ממון ומכוח פסק הדין הראשון שניתן בעניינם טרם חקיקת החוק. בהתאם, נקבע כי זכות המערערת למחצית מקצבת הפנסיה של המערער – ללא תלות במועד וסיבת פרישתו – עומדת בעינה, וזאת חרף הוראת סעיף 14(ב)(2) לחוק. כן נקבע, כי שיעור הקצבה של המערערת יחושב מתוך הקצבה שתשתלם למערער בפועל מדי חודש, החל מפרישתו, ולא יתבסס על סכום נומינלי מתוך שכרו במועד הפירוד. בהקשר זה נפסק, כי גם אם קצבת הפנסיה תתבסס בסופו של יום על שכר גבוה מזה שהשתכר המערער במועד הפירוד, הנה נוכח תקופת הנישואין הממושכת, זכאית המערערת גם לפירות קידומו המקצועי של המערער לאחר הפירוד. לצד זאת הובהר, כי המערערת זכאית למחצית מן הכספים שנצברו בביטוח המנהלים של המערער במועד הפירוד, בתוספת הפירות שנצברו ויצטברו עד מועד גמילת הזכויות בכספים אלה. חלקו של המערער בזכויות הפנסיה של המערערת ומועד זכאותו, נקבעו גם הם על פי אותם עקרונות.

יג. המערער עירער על פסק הדין המשלים לבית המשפט המחוזי. לטענתו, ההסדרים הקבועים בחוק מחייבים את הצדדים, וכי על פי סעיף 29, על בית המשפט להחיל על בני זוג שנפרדו את הוראות החוק, למעט במקרה בו הסכימו שניהם על הסדר איזון משאבים אחר. משמעות החלת החוק במקרה דנא, כך על פי המערער, היתה שככל שיפרוש מסיבות בריאותיות, לא יהיו למערערת זכויות בקצבת הפנסיה שתשתלם לו עד למועד פרישתו הסטטוטורי או עד למועד אחר שיקבע בית המשפט. זאת, כאמור, נוכח הוראת סעיף 14(ב)(2) הנזכר, בצירוף סעיף 30(א) המחיל בנסיבות העניין, לשיטת המערער, את הוראות החוק למפרע. עוד נטען, כי הוראת סעיף 3 לחוק הקובעת, כי "בן זוג לשעבר שניתן לגביו פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני... רשאי להגיש לגוף המשלם בקשה לרשום ברישומיו את פרטי פסק הדין", ובכך להקים לעצמו זכות לקבלת חלקו בקצבת הפנסיה ישירות מן הגוף המשלם, אינה מונעת גם מבן הזוג החוסך לפנות לגוף המשלם לרישום פרטי פסק הדין, וזאת אף בניגוד לרצונו של בן הזוג השני. הוטעם, כי מכל מקום, חלה חובה על בן הזוג לשעבר להגיש בקשה לרישום פסק הדין בגוף המשלם, ואין מדובר בעניין הנתון לבחירתו. לצד זאת, כפר המערער בקביעת בית המשפט לענייני משפחה, כי חישוב שיעורה של קצבת הפנסיה של המערערת מקצבתו יבוצע מהגמלה הסופית ולא משכרו ביום הפירוד.

יד. המערערת סמכה ידה על פסק דינו המשלים של בית המשפט לענייני משפחה, ועל הפרשנות שניתנה לתכלית החוק ולהוראותיו. לטענתה, החוק נועד להסדיר באופן מעשי את העברת קצבאות הפנסיה בין בני הזוג מתוך חסכונם הפנסיוני, וזאת לאחר שהערכאה המוסמכת קבעה את שיעורן בהתאם לדיני השיתוף. כן נטען, כי הוראות החוק אינן משנות מן הדין המהותי החל על איזון המשאבים, לרבות בכל הנוגע לפנסיה מוקדמת שלגביה נקבע בעבר כי היא זכות בת איזון. הוטעם, כי תחולת ההסדרים שנקבעו בחוק מותנית ברצון בן הזוג לשעבר של החוסך, שרשאי, ואינו מחויב, להגיש בקשה לרישום פסק הדין בגוף המשלם, וכי בן הזוג החוסך אינו רשאי לעשות כן משאין הוא צד בעניין. לשיטת המערערת, הוראותיו הקוגנטיות של החוק נוגעות אך לכך שלבן הזוג החוסך אין זכות למנוע מבן זוגו לשעבר להגיש בקשה לרשום את פסק הדין בגוף המשלם, ולכך שלא ניתן לרשום את פסק הדין כאשר אין מתקיימים התנאים לכך שנקבעו בחוק.

טו. ביום 17.5.16 קיבל בית המשפט המחוזי, בדעת רוב (סגנית הנשיא דברת והשופט עדן כנגד דעתו החולקת של השופט ואגו), את הערעור בחלקו. נקבע, כי ההסדרים המהותיים שנקבעו בחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני הם הסדרים מחייבים, מהם ניתן לסטות רק בהסכמתם של שני בני הזוג, וכי בית המשפט אינו רשאי שלא להיזקק להם בקביעת איזון הזכויות הפנסיוניות של הצדדים. הוטעם, כי החוק שינה בחלקו את הדין המהותי ביחס לאיזון המשאבים בין בני זוג שנפרדו. כך, לדוגמה, במקרה של פרישה מוקדמת מחמת מצב בריאותי של חוסך הזכאי לפנסיה תקציבית כמפורט, וכך כאשר עיגן את זכאותו של בן זוג לשעבר לקצבת שאירים, בשונה מן ההסדר המשפטי ששרר עד לחקיקת החוק. בית המשפט הטעים, כי "כיום, כאשר המדובר בחוק מחייב, לא ניתן עוד לפרש את חוק יחסי ממון בניגוד להוראותיו המפורשות של החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני".

טז. בית המשפט השאיר בצריך עיון את השאלה האם ההחלטה לרשום את פסק הדין לחלוקת חיסכון פנסיוני ברישומי הגוף המשלם נתונה אך בידי בן זוגו לשעבר של החוסך, או שמא נתונה היא גם בידי החוסך עצמו. עם זאת, נדחתה הטענה שהועלתה על-ידי המערערת, לפיה תחולת החוק תלויה בהחלטת בן זוגו לשעבר אם לרשום את פסק הדין בגוף המשלם, מן הטעם שאין בית המשפט יכול לקבוע את הדין המהותי החל על הצדדים כאשר אין ידוע אם פסק הדין אכן יירשם, ומשום שאין זה סביר שהמחוקק בחר ליתן בידי בן הזוג לשעבר של החוסך את הזכות הבלעדית לבחור את הדין המהותי שיחול על איזון הזכויות הפנסיוניות של הצדדים.

יז. אשר לתחולת החוק על עניינם של הצדדים, דחה בית המשפט את קביעת בית המשפט לענייני משפחה, לפיה הואיל ואיזון המשאבים בין בני הזוג נקבע בפסק דין מיום 5.11.12, טרם חקיקת החוק, אין בכוחו של החוק לשלול למפרע את זכויות המערערת בקצבת הפנסיה של המערער. בית המשפט הטעים, כי סעיף 30 לחוק קובע שהוראותיו הפרוצדורליות של החוק יחולו למפרע גם על פסקי דין לחלוקת חיסכון פנסיוני שניתנו לפני יום תחולתו של החוק, וכי פרשנות הסעיף מלמדת שביחס להליכים תלויים ועומדים יחולו גם הוראותיו המהותיות של החוק, למעט החריגים המנויים בו שאינם מתקיימים במקרה דנא. משכך, והואיל וטיבן של זכויות המערערת בקצבת הפנסיה של המערער נקבע, כך על פי בית המשפט, רק בפסק הדין המשלים שניתן לאחר חקיקת החוק, יש להחיל על בני הזוג את הוראות החוק, הקובעות כי ככל שהמערער ייצא לפרישה מוקדמת מסיבות בריאותיות, לא תהא המערערת זכאית לחלק מקצבת הפנסיה שלו עד למועד הפרישה הסטטוטורי או מועד אחר שיקבע בית המשפט. בשולי הדברים דחה בית המשפט את השגות המערער על כך שחישוב זכאותה של המערערת בקצבת הפנסיה שלו ייעשה על פי משכורתו בעת פרישתו ולא במועד הפירוד בין הצדדים, ועל כך שהמערערת תהא זכאית לפירות שיצטברו בכספי ביטוח המנהלים שלו.

יח. בדעת מיעוט סבר השופט ואגו, כי הוראות החוק לחיסכון פנסיוני אינן משנות מן הדין המהותי ומן ההלכה הפסוקה באשר למשטר איזון המשאבים בין בני זוג, לרבות ביחס לחלוקת זכויות הפנסיה המשתלמת בעת פרישה מוקדמת, והן אינן מחייבות את הצדדים או את בית המשפט. לשיטתו, תכלית החוק היא לייצר מנגנון יעיל ליישום ואכיפה של פסקי דין לחלוקת חיסכון פנסיוני באמצעות הגוף המשלם. עוד סבר השופט ואגו, כי על פי לשונו של סעיף 3 לחוק, הזכות להחליט אם יוגש פסק הדין לחלוקת חיסכון פנסיוני לרישום בגוף המשלם נתונה אך ורק לבן הזוג לשעבר של החוסך. בשים לב לנסיבות המקרה דנא הוטעם, כי אילו היתה המערערת מגישה את פסק הדין לחלוקת החיסכון הפנסיוני לרישום בגוף המשלם, אכן, נוכח הוראת סעיף 14(ב)(2) לחוק, לא היתה זכאית להיפרע במישרין מן הגוף המשלם בפרק הזמן שבין מועד הפרישה המוקדמת של המערער – ככל שנסיבותיה תלויות במצבו הבריאותי – עד למועד פרישתו הסטטוטורי. עם זאת, זכותה המהותית של המערערת לכספים אלה, ככל שהיא מעוגנת בפסק הדין לחלוקת החיסכון הפנסיוני, אינה נפגעת כהוא זה, והיא רשאית לגבותם באמצעים שהדין מעמיד לרשותה, לדוגמה באמצעות ההוצאה לפועל. כן הוטעם, כי משמעותו של סעיף 29(א) לחוק, היא שרק אם בחר בן הזוג לשעבר להגיש בקשה לרישום פסק דין בגוף המשלם, לא ניתן יהיה לחרוג מהוראות החוק, ומן המנגנון שנקבע בו לחלוקת הזכויות הפנסיוניות בין הצדדים.

יט. בשורה התחתונה נקבע ברוב דעות, כי בהתאם לסעיף 14(ב)(2) לחוק, המערערת לא תהא זכאית לחלק מקצבת הפרישה שתשולם למערער מקרן הפנסיה התקציבית שלו במקרה של פרישה מוקדמת בשל מצבו הבריאותי, וזאת אף אם לא תוגש בקשה לרישום פסק הדין בגוף המשלם. נפסק, כי מועד זכאותה של המערערת בקצבת הפנסיה התקציבית של המערער יחל עם הגיעו לגיל הפרישה הסטטוטורי.

בקשות רשות הערעור

כ. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשו בקשת רשות ערעור מטעם המערערת, ובקשת רשות ערעור מטעם המערער.

כא. בבקשת רשות הערעור שהגישה המערערת ביום 16.6.16 נטען, כי על בית משפט זה לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולאמץ תחתיו את פסק דינו המשלים של בית המשפט לענייני משפחה. המערערת גורסת, כי הוראותיו של החוק הן בגדר הסדר רשות ותחולתן תלויה בהחלטת בן הזוג לשעבר של החוסך אם לרשום את פסק הדין בגוף המשלם. נטען, כי סעיף 1 לחוק – הוא סעיף המטרה – וכן דברי ההסבר לו, מלמדים כי החוק נועד להסדיר את אופן העברת כספי הפנסיה בין בני זוג שנפרדו, בהתאם לשיעור שנקבע בפסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני. לשיטת המערערת, אין החוק בא לקבוע דין מהותי חדש או לשנות את ההלכות הקיימות בנוגע לאיזון הזכויות בין בני הזוג. המערערת טוענת, כי ההסדרים שנקבעו בחוק אינם מחייבים את מי מהצדדים או את בית המשפט, למעט אם הסכימו שני בני הזוג להכפיף עצמם אליהם. כן טוענת המערערת, כי סעיף 29 לחוק, הקובע, כאמור, איסור התניה על הוראותיו, חל רק במקרה בו בן הזוג לשעבר רשם את פסק הדין לחלוקת חיסכון פנסיוני בגוף המשלם, אולם אין הוא מחייב לכתחילה את הצדדים להיזקק למנגנונים הקבועים בחוק.

כב. בבקשת רשות הערעור שהגיש המערער ביום 19.6.16, חלק הוא על קביעת בית המשפט המחוזי מפי השופטת דברת, ממנה משתמע, לכאורה, כי רק הוראותיו המהותיות של החוק מחייבות ואינן ניתנות להתניית הצדדים. לשיטת המערער, בהתאם לסעיף 29 לחוק, כלל הוראות החוק הן קוגנטיות, לרבות אלה הנוגעות להליכי מימוש הזכויות שנקבעו בפסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני, והן אינן ניתנות להתניית הצדדים. זאת, למעט אם הסכימו שני בני הזוג על חלוקת הזכויות הפנסיוניות בהסדר אחר, שאז ביצוע חלוקתן של קצבאות הפנסיה במועד גמלת הזכויות לא ייעשה באמצעות הגוף המשלם. הסדר זה, לשיטת המערער, זהה במאפייניו להסדר שנקבע בחוק יחסי ממון, אשר במסגרתו קיימת אפשרות לבני הזוג לבחור במסלול הסכמי שלא במסגרת החוק, אולם ככל שלא עשו כן, חלות עליהם הוראות החוק באופן שיורי וקוגנטי.

כג. עוד טוען המערער, כי יש לקבוע שהגשת בקשה לרישום פסק הדין בגוף המשלם, היא בגדר חובה המוטלת על בן הזוג לשעבר של החוסך, שכן רק מכוחה ייודע לגוף המשלם על חובתו לחלק את קצבת הפנסיה לשני בני הזוג על פי פסק הדין. היעדר הטלתה של חובת רישום, כך על פי המערער, יסכל את מטרת החוק שעניינה יצירת מעמד עצמאי לבן הזוג לשעבר של החוסך מול הגוף המשלם, ויחשוף את בן הזוג לשעבר לנזקים שאותם ביקש החוק למנוע, ובהם משיכת הכספים על ידי בן הזוג החוסך, שעבודם וכדומה. מכל מקום לשיטת המערער, יש לקבוע כי גם בן הזוג החוסך רשאי לרשום את פסק הדין בגוף המשלם ואין הוראות החוק שוללות זאת. כמו כן סבור המערער, כי משניתן פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני, על דרך הכלל, לא יהא ניתן לפעול לגביית הכספים שבקופת הפנסיה של החוסך, אלא במסגרת רישום פסק הדין בגוף המשלם, ולא באמצעות מסלולים אחרים דוגמת ההוצאה לפועל.

כד. עוד הלין המערער על קביעת בתי המשפט הקודמים, לפיה זכות בן הזוג לשעבר לקבל כספים במועד הפרישה של החוסך תהא על בסיס משכורתו של האחרון במועד פרישתו. לשיטת המערער, קביעה זו מנוגדת להוראות החוק, ובפרט להוראת סעיף 3(1)(א) הקובעת כי "התקופה המשותפת (ממנה נגזר שיעור חלוקת הזכויות – א"ר) מסתיימת לא יאוחר ממועד הפירוד". המערער טוען, כי לכל הפחות יש להפריד לעניין זה בין קופת פנסיה צוברת כספים – שעם רישום פסק הדין בגוף המשלם מתפצלת לשתי קופות חיסכון בעבור שני בני הזוג, לבין קופת פנסיה צוברת זכויות – שבה הפיצול בקופת הפנסיה ייערך רק במועד גמילת הזכות, ומשכך אין להלום את הקביעה כי בן הזוג לשעבר יקבל את חלק המגיע לו מזכויות החוסך על פי משכורתו של האחרון במועד פרישתו, באופן שלמעשה מוענקות לבן הזוג לשעבר זכויות לא לו.
כה. למען שלמות התמונה יוער, כי המערער הגיש תשובה לבקשת רשות הערעור שהגישה המערערת, וכן הגישה המערערת תשובה לבקשת רשות הערעור שהגיש המערער. טענות הצדדים בכתבי תשובותיהם זהות בעיקרן לטענות הצדדים בבקשות רשות הערעור שהגישו.

עמדת היועץ המשפטי לממשלה

כו. ביום 21.8.16 ביקשנו את עמדת היועץ המשפטי לממשלה (להלן היועץ המשפטי או היועץ) בשאלות שעל הפרק, נוכח אופיין העקרוני של השאלות בפרשנות חוק חשוב חדש יחסית. ביום 26.1.17 הגיש היועץ המשפטי את עמדתו, והודיע על התיצבותו בהליך. עמדת היועץ היא, כי החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני אינו משנה מדיני השיתוף המהותיים החלים על חלוקת הזכויות הפנסיוניות בין בני זוג שנפרדו. היועץ סבור, כי אין החוק מחייב את הצדדים או את בית המשפט, ומטרתו הבלעדית היא לקבוע הסדרי תשלום של קצבאות הפנסיה על-ידי הגופים המשלמים. לשיטת היועץ, מסקנה זו מתבקשת מתכלית החוק, מלשון סעיפיו, מן הדיונים שקדמו לחקיקתו ומהמלצות ועדת שוחט, כפי שיפורט. משכך, על פי היועץ, שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי אין לבית המשפט סמכות לאזן את הזכויות הפנסיוניות של בני הזוג שלא בהתאם להוראות החוק. לשיטת היועץ, ככל שחלוקת הזכויות הפנסיוניות תיערך שלא בהתאם להוראות החוק, לא יוכל מימוש פסק הדין להיעשות באמצעות הוראות החוק, אולם אין בכך כדי לגרוע מן החיוב לקיימו כלשונו במישור יחסי בני הזוג.

כז. לשיטת היועץ, סעיף 14(ב)(2) לחוק אכן משנה מן הדין המהותי החל על חלוקת זכויות הפנסיה בין בני הזוג. ביסוד הסעיף, כך על פי היועץ, מונחת התפיסה, כי הקצבה שתשתלם לחוסך בהסדר פנסיה תקציבית שפרש מסיבות בריאותיות, מהוה חלק מן המרכיב הביטוחי של תכנית הפנסיה, ומשכך יש לראותה כתחליף שכר, שלא נכלל, כשלעצמו, במסגרת איזון המשאבים בין בני הזוג. עם זאת הטעים היועץ, כי הוראת החוק האמורה חלה "ככל שהקצבה מחולקת מכוח החוק", אולם אין היא מחייבת את בית המשפט הדן באיזון הזכויות הפנסיוניות של הצדדים. צוין, כי ביחס לקצבה המשתלמת בפרישה מוקדמת מסיבות בריאותיות, הדגישה ועדת שוחט בהמלצותיה, כי לא ביקשה לשנות מן הדין המהותי בסוגיה זו, אלא רק להקל על מימוש הזכויות.

כח. אשר לאפשרות להתנות על הוראות החוק, סבור היועץ המשפטי, כי הפרשנות המתבקשת לסעיפים 28 ו-29 לחוק, שכותרתם שמירת דינים ואיסור התניה בהתאמה, היא שככל שיבחרו הצדדים או בית המשפט לקבוע את איזון הזכויות הפנסיוניות שלא בהתאם להוראות החוק, לא תיעשה חלוקת החיסכון הפנסיוני באמצעות הגוף המשלם, כי אם במישור יחסי בני הזוג. עוד טוען היועץ, כי אימוץ פרשנות לפיה בית המשפט אינו רשאי לקבוע הוראות הסותרות את החוק אלא בהסכמה של שני בני הזוג, אינו מתישב עם תכלית החוק והרקע לחקיקתו, ועם לשונם של סעיפיו. היועץ מטעים, כי החוק עוסק – כך על פי מטרתו המוצהרת – אך בהסדרי חלוקת הזכויות הפנסיוניות של בני זוג לשעבר באמצעות הגופים המשלמים, והראיה כי אף הוראותיו המרכזיות מתייחסות לגופים המשלמים עצמם. היועץ גורס, כי אין בחוק כל הוראה המלמדת על כוונת המחוקק להגביל את בית המשפט ביכולתו לקבוע את טיב ואופן חלוקתן של הזכויות הפנסיוניות בין בני הזוג. היועץ מסכם לעניין זה, כי "התפיסה אותה מבטא החוק היא שהדין המהותי לעניין חלוקת החיסכון הפנסיוני נקבע על-ידי בית המשפט בפסק הדין לחלוקת חיסכון פנסיוני". תכלית החוק בהקשר זה, לשיטתו, היא שהליך החלוקה הטכני יבוצע על-ידי הגוף המשלם, כך שחלקו של בן הזוג לשעבר יוגן בתקופה שטרם החלוקה. היועץ מפנה אף לסעיף 1 לחוק הקובע במפורש, כי חלוקת החיסכון הפנסיוני תיעשה "כפי שנקבעה בפסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני".

כט. אשר לשאלת תחולת החוק על המקרה דנא, טוען היועץ המשפטי, כי תכלית הוראות סעיף 30 – הקובע כאמור, כי תחולת החוק תהא גם על פסקי דין שניתנו טרם כניסת החוק לתוקף – נועדה להיטיב עם מי שבידו פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני שניתן טרם חקיקת החוק, ובלבד שפסק דין נרשם בגוף המשלם. לשון אחר, אין בהוראת סעיף 30 כשלעצמה כדי לייצר תחולה אוטומטית של החוק על פסקי דין שניתנו טרם כניסתו לתוקף. מכל מקום, כך על פי היועץ, הואיל והחוק אינו משנה את דיני השיתוף בין בני הזוג, מתייתרת בענייננו שאלת תחולתו.

ל. ביחס לשאלת זכאות הצדדים להגיש בקשה לרישום פסק הדין בגוף המשלם, סבור היועץ כי הדבר נתון בידי בן הזוג לשעבר של החוסך, ולכל הפחות נדרשת הסכמתו לכך. היועץ מטעים, כי הזכות לתבוע גמלה נתונה, ככלל, לזכאי לאותה גמלה. לשיטת היועץ, עמדה זו מתחיבת גם מלשון החוק, מדברי ההסבר להצעת החוק ומן הפרטים הטכניים הנדרשים לצורך רישום פסק הדין, שעל דרך הכלל יימצאו בידי בן הזוג לשעבר.

לא. אשר למועד חישוב הזכויות בהסדר של צבירת זכויות מסוג פנסיה תקציבית, סבור היועץ, כי בהתאם לסעיף 14 לחוק, הסכום אשר לו זכאי בן הזוג לשעבר מחושב על פי המשכורת הקובעת של בן הזוג החוסך במועד פרישתו. זאת, נוכח ייחודיותו של הסדר הפנסיה התקציבית שבמסגרתו מחושבת קצבת החוסך כשיעור ממשכורתו הקובעת ללא קשר לסכומים שנצברו במהלך תקופת החיסכון ולתשואה שהשיגו.

לב. לאחר שהוגשה עמדת היועץ המשפטי ניתנה לצדדים הזדמנות להגיב עליה. המערערת, שהגישה את תגובתה ביום 3.4.17, סומכת ידיה על הפרשנות שניתנה על-ידי היועץ לתכלית החוק ולהוראותיו. המערער, שהגיש את תגובתו ביום 23.4.17, חולק על עמדת היועץ, וחוזר על טענתו לפיה החוק משנה מן הדין המהותי החל על איזון הזכויות הפנסיוניות של הצדדים, וכי הוא מחייב את הצדדים ובית המשפט, אלא אם הסכימו שני בני הזוג על חלוקת זכויותיהם שלא באמצעות החוק.

דיון והכרעה

לג. קצבאות הפנסיה הן כנודע אחד מן המרכיבים החשובים ביצירה אפקטיבית של ביטחון סוציאלי אישי וחברתי. הזכויות הפנסיוניות משמשות לרוב הבריות מקור עיקרי לפרנסה לעת זקנה, ומיועדות להעניק לאדם "גב כלכלי" ורמת חיים נאותה, בשנים שבהן כושר השתכרותו הולך ופוחת. באחת הפרשיות נזדמן לי לומר, כי "ענייני זכאות פנסיונית, שהם קריטיים לאדם בגיל מבוגר, צריך שייבדקו בקפידה רבה", וכי "זכויות פנסיה הן תחום חשוב ורגיש המחייב בירור ובהירות" (בע"מ 4870/06 פלונית נ' עזבון המנוח פלוני, פסקאות י"א(1) ו-י"א(13) לחוות דעתי (2008); ראו גם ע"א 233/98 כץ נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים, נד(5) 493, 502 (2000)). לא יתכן חולק, כי עסקינן ב"ציפור הנפש" של האדם הקשיש, לא כל שכן בעידן של התארכות תוחלת החיים בסייעתא דשמיא. היעדר איזון ראוי בחלוקת זכויות הפנסיה בין בני זוג שנפרדו, עלול להביא את הצדדים או מי מהם לקשיים כלכליים משמעותיים, ובמקרים קיצוניים אף לעוני של ממש.

לד. מכאן חשיבותה של ההכרעה בדחילו ורחימו בערעורים שלפנינו, אשר במוקדם, כאמור, ניצבת סוגית פרשנותו של החוק לחיסכון פנסיוני, והשפעתו על דיני השיתוף המהותיים. השאלה המרכזית המונחת לפתחנו היא האם קובע החוק דין מהותי חדש בכל הנוגע לאיזון הזכויות הפנסיוניות בין בני זוג שנפרדו, או שמא אין בו כדי לשנות מן המסגרת הנורמטיבית שעוצבה בחקיקה ובפסיקה עובר לחקיקתו, ותכליתו העיקרית היא לאפשר מימוש יעיל של פסקי דין לחלוקת חיסכון פנסיוני באמצעות הגופים המשלמים. תשובה לשאלה זו משליכה על סוגיות-משנה נוספות, ובהן שאלת אופיין הנורמטיבי של הוראות החוק, דהיינו, האם הן בגדר הסדר המחייב, ככלל, את הצדדים ואת בית המשפט, או שמא החלתן על בני הזוג נתונה לשיקול דעתם; השאלה האם מוטלת חובה על מי מבני הזוג להגיש בקשה לרישום פרטי פסק הדין ברישומי הגוף המשלם, ונפקותו של היעדר הרישום; ושאלת אופן יישומן של הוראות הדין על איזון הזכויות הפנסיוניות של הצדדים דנן – שעליהם חל המשטר הרכושי הקבוע בחוק יחסי ממון, אשר נזכר, כולל במסת הנכסים המשותפים של בני הזוג, גם את זכויות הפנסיה של הצדדים (ראו גם בג"ץ 4178/04 פלוני נ' בית הדין הרבני לערעורים, סב(1) 235, פסקה 12 לפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש והאסמכתאות שם (2006); כן ראו ש' ליפשיץ "יחסי משפחה וממון: אתגרים ומשימות בעקבות תיקון מס' 4 חוק יחסי ממון" חוקים א 227, 246 ואילך (2009)). נדון בסוגיות אלה כסדרן. בפתח הדברים, נעמוד על החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני ועל הוראותיו המרכזיות הצריכות לענייננו, והגם שאלה הוזכרו מעלה, נביאן כעת ביתר פירוט.

החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני

לה. ביום 6.8.14 פורסם החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע"ד-2014. חקיקת החוק באה, כנזכר, בעקבות המלצותיה של הועדה הציבורית לבחינת חלוקת זכויות פנסיה בין בני זוג שנפרדו בראשות השופט שאול שוחט, שמונתה כדי להציע התאמות בין דיני החיסכון הפנסיוני לבין דיני השיתוף הזוגי, נוכח הקשיים שחוו בני זוג אשר נפרדו במימוש פסקי דין שאיזנו את זכויות הפנסיה ביניהם. החוק, המבוסס על דו"ח הועדה ואשר אימץ ברובו את הפתרונות שהוצעו על-ידה, כולל שני חידושים מרכזיים: הראשון – שעל משמעותו ניטשת מחלוקת בין הצדדים – עניינו בעיגון זכות עצמאית לבן הזוג לשעבר, בהתקיים תנאים מסוימים, לקבל את חלקו בחיסכון הפנסיוני של בן זוגו החוסך ישירות מן הגוף המשלם. השני, שתחולתו תלויה גם היא בתנאים מסוימים, עניינו בקביעת זכאותו של בן הזוג לשעבר לקצבת שאירים במקרה של מות בן הזוג החוסך.

לו. החלת ההסדרים הקבועים בחוק על בן הזוג לשעבר, אשר זכאותו לחלק מקצבת הפנסיה של בן זוגו החוסך נקבעה בפסק דין לחלוקת החיסכון הפנסיוני, מותנית, כך על פי החוק, בהגשת בקשה לגוף המשלם לרשום ברישומיו את פרטי פסק הדין, שבגדרו קבע בית המשפט את אופן חלוקת הזכויות הפנסיוניות בין הצדדים. ככל שימצא הגוף המשלם, כי מתקיימים לגבי פסק הדין התנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק, שעליהם נעמוד בהמשך, ירשום ברישומיו הערה בדבר קיומו של פסק הדין ופרטים שונים לגביו, ויחלק את קצבאות הפנסיה לבני הזוג על פי המנגנון הקבוע בחוק. בה בעת, רישום פסק הדין בגוף המשלם מונע מן החוסך לבצע בכספי החיסכון הפנסיוני, פעולות חד-צדדיות העלולות לפגוע בזכויותיו של בן זוגו לשעבר בקצבת הפנסיה. בכך שירות גדול, כמובן, לבן הזוג לשעבר.

לז. בהתאם להמלצות הועדה, מבחין החוק בין סוגי החסכונות הפנסיוניים למיניהם, וקובע לגביהם מנגנוני חלוקה שונים באמצעות הגופים המשלמים. אשר להסדרי חיסכון מסוג צבירת זכויות, ובהם הסדר הפנסיה התקציבית (או "מעין תקציבית"), קובע החוק מנגנון לפיו גם אחר הפירוד בין בני הזוג, ימשיך החיסכון הפנסיוני להיות רשום על שמו של החוסך, אולם ככל שיירשם פסק הדין בגוף המשלם, ייהנה בן הזוג לשעבר מהגנות על חלקו בקצבת הפנסיה, וזו תשתלם לו מדי חודש, עם גמילת הזכות, ישירות על-ידי הגוף המשלם. בכל הנוגע להסדרי חיסכון מסוג צבירת כספים, קובע החוק מנגנון שבמסגרתו עם רישום פסק הדין בגוף המשלם, יפוצל החיסכון הפנסיוני לשני חסכונות בעבור כל אחד מבני הזוג. במקרה כזה, כל אחד מן הצדדים יהיה בעל מעמד עצמאי בחסכונו כלפי הגוף המשלם. סעיף 30 לחוק קובע את תחילתו של חוק לשישה חודשים מיום פרסומו, תוך החלתו, בהתקיים תנאים מסוימים, גם על פסקי דין לחלוקת חיסכון פנסיוני שניתנו לפני יום התחילה.

לח. מנגנון החוק סולל איפה דרך לסיום ההתחשבנות הכלכלית בין בני הזוג עם מתן פסק הדין לחלוקת חסכונותיהם הפנסיוניים, ומביא לצמצום הזדקקותם ההדדית של בני הזוג זה לזה לאחר הפירוד, כדי להקל על תשלום חיובי בן הזוג החוסך לבן הזוג לשעבר. לצד זאת, יוצר החוק בעבור בן הזוג לשעבר של החוסך זכות חוזית כלפי הגוף המשלם לקבל את חלקו בזכויות הפנסיה של החוסך (השוו ע"א 10674/07 חומסקי נ' קרן גמלאות של חברי דן בע"מ, פסקה ט' לחוות דעתי (2010); בג"ץ 7691/95 ח"כ שגיא נ' ממשלת ישראל, פ"ד נב(5) 577, 589 (1998) (להלן עניין ח"כ שגיא)). עוד על הוראות החוק ראו ב' שרשבסקי ומ' קורינאלדי דיני משפחה – מהדורה חדשה, מעודכנת ומורחבת, כרך א', 466-446 (תשע"ה-2015) (להלן שרשבסקי וקורינאלדי); אריאל דרור חלוקת רכוש בהליך גירושין 388-369 (תשע"ה-2015) (להלן דרור); בג"ץ 8347/09 פלונית נ' הממונה על תשלום גימלאות בצה"ל, פסקה 20 לפסק דינו של השופט ח' מלצר (2015)).

אופיין הנורמטיבי של הוראות החוק

לט. עם כניסתנו למלאכת פרשנות החוק נשוב ונזכיר מושכלות ראשונים. המסע הפרשני לקביעת משמעו של חיקוק מתחיל בלשון החוק. זו קובעת את מתחם הפרשנויות האפשריות, ולא ניתן לייחס לדבר חקיקה פרשנות שאין לה כל אחיזה בלשונו (ע"א 9453/10 ישראייר תעופה ותיירות בע"מ נ' פקיד שומה אילת, פסקה 37 לפסק דינה של המשנה לנשיא (כתארה אז) נאור (2014); אהרן ברק פרשנות במשפט – פרשנות החקיקה 97 (תשנ"ג) (להלן ברק, פרשנות במשפט)). דבר זה מעוגן היטב בשכל הישר. ואולם, לשון החוק היא אך נקודת המוצא בתהליך הפרשני. מבין האפשרויות הפרשניות השונות העולות בקנה אחד עם לשון החוק, יש לבחור בזו שמגשימה את תכלית החוק ומטרתו בצורה המיטבית (ראו בג"ץ 4386/16 טספהיוט מדיו נ' נציבות בתי הסוהר, פסקה צ' לחוות דעתי (13.6.17); ע"א 9559/11 מנהל מיסוי מקרקעין נ' שעלים ניהול נכסים, פסקה 13 לפסק דינו של השופט צ' זילברטל (2013); ברק, פרשנות במשפט, בעמ' 85). תכלית החקיקה נלמדת הן מאלמנטים סובייקטיביים, שביסודם התחקות אחר כוונתו של המחוקק, והן מאלמנטים אובייקטיביים, שמקורם בעקרונות היסוד של השיטה (ראו בג"ץ 1999/07 ח"כ גלאון נ' וועדת הבדיקה הממשלתית לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006, פסקה 10 לפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש (2007); ברק, פרשנות במשפט, בעמ' 257). אקדים מסקנה לדיון ואומר כבר כעת, כי לאחר העיון מצאתי להציע לחבריי לאמץ את עיקרי הפרשנות שהציע היועץ המשפטי לממשלה לתכלית החוק ולהוראותיו, ולבכר בעניין זה, בכל הכבוד, את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה תחת הכרעת הרוב בבית המשפט המחוזי, הכל כמות שיפורט.

מ. השאלה המרכזית הניצבת לפנינו אם כן, היא האם לשונו ותכליתו של החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני מלמדות, כי הוראותיו משנות את דיניו המהותיים של השיתוף הזוגי בכל הנוגע לחלוקת הזכויות הפנסיוניות בין בני זוג שנפרדו. נתחיל את דרך הילוכנו בשאלה זו במטרת החוק, החופה על כל הוראותיו וההסדרים הקבועים מכוחו. זו הוגדרה על-ידי המחוקק בסעיף 1:

"מטרתו של חוק זה לקבוע הסדרים בעניין חלוקה של חיסכון פנסיוני בין חוסך ובין בן זוגו לשעבר כפי שנקבעה בפסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני, באמצעות גוף משלם לרבות גוף המשלם תשלומים לפי הסדר פנסיה תקציבית בחוק או לפי הסכם המאמץ את חוק הגמלאות, ובכלל זה גם חוק שירות הקבע גימלאות" (ההדגשה הוספה – א"ר).

מא. בדברי ההסבר לסעיף בהצעת החוק נאמר, כי "מוצע לקבוע כי מטרתו של החוק המוצע תהיה קביעת הוראות שיחולו על גוף המנהל או המבצע את הסדר החיסכון הפנסיוני... כפי שנקבעה בפסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני בין חוסך לבין בן זוג לשעבר..." (ראו הצעת חוק 635, 176 5.12.11-ט' בכסלו התשע"א; להלן הצעת החוק; ההדגשות הוספו – א"ר). כן העידה ועדת שוחט על עצמה, כפי שמצוין בדו"ח הועדה, כי מטרתה המרכזית היתה "לקבוע הסדרים שישלבו בין דיני החיסכון הפנסיוני לבין דיני השיתוף הזוגי" (משרד המשפטים דין וחשבון הוועדה לחלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו 7 (2010) (להלן דו"ח הועדה או דו"ח ועדת שוחט)).

מב. הנה כי כן, מעידים בפנינו סעיף 1 לחוק, דברי ההסבר לו ותפיסת עבודתה של ועדת שוחט – בקול צלול וברור – כי תכליתו של החוק היא ליצור כלי מעשי אשר יקל על חלוקת החסכונות הפנסיוניים בין בני זוג שנפרדו, בהתאם לנקבע בכל מקרה בפסק דין לחלוקת החיסכון הפנסיוני בין הצדדים. המחוקק בחר להביא למימושה של תכלית זו, בדרך יצירת מנגנון חלוקה של זכויות הפנסיה ביחס לכל אחד מסוגי החיסכון הפנסיוני, ישירות מן הגוף המשלם.

מג. ראשיתה של הפעלת מנגנון החלוקה הקבוע בחוק, בבקשה לרישום פסק הדין לחלוקת החיסכון הפנסיוני ברישומי הגוף המשלם, ובעקבות זאת, ברישום הערה בדבר פרטי פסק הדין ופרטים שונים לגביו בגוף המשלם. ואולם, אין בכוחו של כל פסק דין הקובע את איזון הזכויות הפנסיוניות בין בני זוג שנפרדו כדי להביא, כשלעצמו, להפעלת מנגנון החלוקה מכוח החוק. המחוקק קבע תנאים ביחס לפסק הדין שרק בהתקיימם ניתן יהיה להביא לרישומו בגוף המשלם, כך שקצבאות הפנסיה יחולקו בהתאם למנגנון הקבוע בחוק. התנאים לרישום הערה בדבר קיומו של פסק הדין בגוף המשלם קבועים בסעיף 3 לחוק, שכותרתו "בקשה לרישום של פרטי פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני", וזו לשונו:

3. "בן זוג לשעבר שניתן לגביו פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני ומתקיימים לגבי פסק הדין התנאים כמפורט להלן, לפי העניין, רשאי להגיש לגוף המשלם בקשה לרשום ברישומיו את פרטי פסק הדין:

(1) לגבי פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני באמצעות צבירת זכויות, ולגבי פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני באמצעות צבירת כספים של חוסך שהוא גמלאי –

(א) אם החיסכון הפנסיוני הוא באמצעות קופת גמל לקצבה או באמצעות צבירת זכויות לפי הסדר פנסיה תקציבית – נקבע בפסק הדין כי התקופה המשותפת מסתיימת לא יאוחר ממועד הפירוד, וכן כי קצבת הפרישה תחולק בין החוסך ובין בן זוגו לשעבר באופן שהשיעור להעברה יהיה שיעור קבע מסך קצבת הפרישה שהיתה משולמת לחוסך אילולא ההעברה האמורה והשיעור האמור אינו עולה על מחצית מהשיעור המשותף;

(ב) אם החיסכון הפנסיוני הוא באמצעות קופת ביטוח ישנה הונית – נקבע בפסק הדין כי הסכום שיועבר לבן הזוג לשעבר שווה למכפלת השיעור להעברה בסכום ההוני בקופת הביטוח הישנה, ובלבד ששיעור ההעברה לא יעלה על מחצית מהשיעור המשותף;

(2) לגבי פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני באמצעות צבירת כספים של חוסך שאינו גמלאי – נקבע בפסק הדין כי היתרה הצבורה של החוסך תחולק בין החוסך ובין בן זוגו לשעבר באופן שהשיעור להעברה לא יעלה על מחצית מסך יתרתו הצבורה במועד הפירוד המחושבת לפי סעיף 6(ב), ויהיה אחיד למרכיבי התגמולים והפיצויים ביתרה הצבורה".

סעיף 4(א) לחוק שכותרת "רישום הערה" קובע, לענייננו:

"הוגשה לגוף משלם בקשה לרישום של פרטי פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני שמתקיימים לגביו התנאים המפורטים בסעיף 3, ירשום הגוף המשלם ברישומיו הערה בדבר פסק הדין ויכלול בה בין השאר את הערכאה שנתנה את פסק הדין, משך התקופה המשותפת, מועד הפירוד והשיעור להעברה, וכן את כל אלה, לפי העניין, והכול לפי פסק הדין..."

מד. פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני יהיה "כשיר" להירשם בגוף המשלם רק אם הוראותיו המהותיות תואמות את הקבוע בסעיף 3 לחוק. תנאי מרכזי אחד הקבוע בסעיף מחייב, כי שיעור חלוקת הקצבה לבן הזוג לשעבר של החוסך יהיה קבוע – ולא משתנה או תלוי נסיבות – וזאת, במטרה להקל על יישומו של פסק הדין, נוכח ההנחה כי הגופים המשלמים אינם ערוכים להתמודד עם שיעורי חלוקה משתנים. תנאי מרכזי נוסף קובע, כי שיעור החלוקה לבן הזוג לשעבר של החוסך לא יעלה על מחצית מן השיעור המשותף – דהיינו, מחצית מן הזכויות שנצטברו בקופת הפנסיה מיום נישואי הצדדים ועד למועד הפירוד. זאת, כדי לצמצם מקרים בהם, במסגרת איזון המשאבים, מוותר מי בני הזוג על חלק מזכויות הפנסיה שלו (ראו הצעת החוק, בעמ' 181; דרור, 376-374). ואולם עינינו הרואות, כי הוראות החוק האמורות נוגעות אך לתנאי הגשת הבקשה והרישום של פרטי פסק דין בגוף המשלם, לאחר שזה כבר ניתן וקבע את נוסחת איזון זכויותיהם הפנסיוניות של בני הזוג. עם זאת, ובבחינת מכלל הן אתה שומע לאו, אין בהוראות אלה כדי ללמד כי בא החוק לשנות את משטר איזון המשאבים המהותי באשר לחלוקת הזכויות הפנסיוניות של בני זוג שנפרדו. תכלית החוק ולשון סעיפיו הנזכרים מלמדים לדעתי, כי החוק נועד להקל על מימוש הזכות של בן הזוג לשעבר בחלק מקצבת הפנסיה של בן זוגו החוסך – הנקבעת כאמור על-ידי בית המשפט בהתאם להוראות הדין וההלכה הפסוקה – ולא לעצב את היקפה. יפים לעניין דברי ההסבר לסעיף 3 בהצעת החוק:

"עוד מוצע כי פסק דין שיכלול חלוקת חיסכון פנסיוני שאינה עולה בקנה אחד עם התנאים האמורים לא ייושם באמצעות הגוף המשלם" (שם, בעמ' 181).

אמור מעתה, החוק מתוה מנגנון למימוש הזכות ולא הנחיה לקביעת תחולתה, שלגביה "עולם כמנהגו נוהג".

מה. המסקנה כי אין החוק משנה מן הדין המהותי בכל הנוגע לאיזון זכויות הפנסיה, מתבקשת גם מן הפרשנות הסובייקטיבית לתכלית החוק ולהוראותיו. נפתח בהקשר זה בדו"ח ועדת שוחט. כנזכר, הפתרונות שגובשו על ידי הועדה, וכן תזכיר החוק שצורף כנספח להמלצותיה, שימשו כמסד לחקיקת החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני. עיון בדו"ח הועדה מעלה, כי זו לא ביקשה לשנות או לצמצם את סמכות בתי המשפט לחלק את הזכויות הפנסיוניות של הצדדים בהתאם לדיני השיתוף הזוגי. הנה בלשון הועדה:

"על מנת למנוע את העברה לבן הזוג לשעבר מעבר לחלקו בפנסיה נקבעה מגבלה של חמישים אחוזים מסך הסכום המשותף שאותו לא ניתן להעביר לבן הזוג לשעבר מכוח החוק, אף כאשר בית המשפט קבע אחרת". (דו"ח הועדה, בעמ' 39; ההדגשה הוספה – א"ר).

"ברגיל, קביעת הרכיבים המשותפים בפנסיה נעשית על-ידי בית המשפט בהתאם לדיני השיתוף הזוגי. הוועדה לא הוסמכה ולא ביקשה להתערב בדינים הללו אלא רק להקל על מימושן" (שם, בעמ' 40; ההדגשה הוספה – א"ר).

אף המלומד שחר ליפשיץ, שנמנה עם חברי ועדת שוחט והיה ממנסחי דו"ח הועדה, מציין כי בספרו השיתוף הזוגי (2016) (להלן ליפשיץ, השיתוף הזוגי), כי "הוועדה לחלוקת החיסכון הפנסיוני... עסקה במימוש שיתוף פנסיוני שקיומו ושיעורו כבר נקבעו על ידי בית המשפט" (שם, בעמ' 221; ההדגשה הוספה – א"ר). יש בכך בעיניי רכיב חשוב של הגינות, שכן לבן הזוג לשעבר נולד אינטרס הסתמכות חזק משניתן פסק דין, ולעיתים הדבר בא בפשרה, הכרוכה גם בויתור.

מו. תמיכה לאמור יש לשאוב גם מן הנסיבות שהביאו לחקיקת החוק, ובראשן הניסיון להביא לפתרון הקשיים המעשיים שבהם נתקלו בני זוג לשעבר ביישום פסקי דין שקבעו את חלוקת הזכויות הפנסיוניות ביניהם (ראו גם ליפשיץ, השיתוף הזוגי, בעמ' 25; דו"ח ועדת שוחט, בעמ' 25. דרור, בעמ' 370). דהיינו, החוק נועד לגשר על הפער בין המערכות הנורמטיביות הקיימות ולא לשנות את דיני השיתוף הזוגי המהותיים.

מז. אכן, במקרה שבו איזן בית המשפט את הזכויות הפנסיוניות של הצדדים באופן שאינו עולה בקנה אחד עם התנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק, לא ניתן יהיה לרשום את פסק הדין בגוף המשלם, ולהפעיל את המנגנון הקבוע בחוק לקבלת קצבאות הפנסיה ישירות על-ידיו. ואולם, אין בדבר כדי לפגוע כהוא זה בתוקפו של פסק הדין, אשר ייאכף במישור היחסים שבין הצדדים באמצעות מנגנוני ההוצאה לפועל, כפי שיפורט.

הזכות בכספי הפנסיה המשולמים עקב פרישה מוקדמת

מח. כוחה של פרשנות זו יפה אף ביחס להוראות הקבועות בפרק ד' לחוק, העוסקות בחלוקת החיסכון הפנסיוני באמצעות צבירת זכויות, ובפרט ביחס לסעיף 14(ב)(2) לחוק שעל פרשנותו חלוקים הצדדים. הנה לשון ההוראות הרלבנטיות לענייננו:

14(א).... "ניתן פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני באמצעות צבירת זכויות בין חוסך ובין בן זוגו לשעבר, ונרשמה הערה לפי סעיף 4, יחולו, כל עוד בן הזוג לשעבר בחיים, ההוראות כמפורט להלן, לפי העניין:...

(ב)(1)...

(2) אם החיסכון הפנסיוני הוא באמצעות צבירת זכויות לפי הסדר פנסיה תקציבית, לא יועבר לבן זוג לשעבר של חוסך שהוא גמלאי סכום כאמור בסעיף קטן (א)(1), במקרה שבו פרישתו של הגמלאי מעבודה הייתה בשל מצב בריאות לקוי, אלא מהקצבה המלאה המגיעה לגמלאי בעד אחד מהחודשים כמפורט להלן, לפי העניין, ואילך:

(א) בעד החודש שלאחר החודש שבו הגיע הגמלאי לגיל פרישת חובה;

(ב) בעד החודש שלאחר החודש שבו הגיע הגמלאי לגיל אחר מגיל פרישת חובה, אם נקבע גיל כאמור בפסק הדין לחלוקת החיסכון הפנסיוני, ובלבד שהגיל האמור אינו נמוך מהגיל שבו לפי הסדר החיסכון היתה משולמת לגמלאי המדורג באותו דירוג ופרש מעבודתו בהגיעו לאותו גיל, שלא בשל פיטורים ובלא צורך בהסכמת מעסיקו, קצבה החל בחודש שבו פרש מעבודתו כאמור או בחודש שלאחריו;

(2) לגבי פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני באמצעות צבירת כספים של חוסך שאינו גמלאי – נקבע בפסק הדין כי היתרה הצבורה של החוסך תחולק בין החוסך ובין בן זוגו לשעבר באופן שהשיעור להעברה לא יעלה על מחצית מסך יתרתו הצבורה במועד הפירוד...".

הנה כי כן, על פי ההסדר הקבוע בסעיף, במקרה של פרישה מוקדמת של חוסך בהסדר פנסיה תקציבית, בשל מצב בריאותי לקוי, לא יהא זכאי בן הזוג לשעבר בגדרי חוק זה לחלק מקצבת הפנסיה שתשתלם לחוסך עד למועד הפרישה הסטטוטורי אלא אם כן יקבע בית המשפט מועד אחר, ובלבד שבאותו גיל היה העובד מקבל קצבה אילו היה יוצא לפרישה מרצונו לפי הסדר הפנסיה, ולא בשל פיטורים או בשל פרישה בהסכמת המעביד.

מט. כשלעצמי סבורני, כי המחוקק לא ביקש לשנות מן הדין המהותי גם בעניין זה. לשיטתי, וכפי שהוטעם, כוחה של ההבחנה שמבצע סעיף 14(ב)(2) בין כספים המשתלמים בפנסיה מוקדמת לכאלה המשתלמים עם יציאתו של העובד לפנסיה בגיל הפרישה, יפה רק ביחס לשאלה אם יוכל בן הזוג לשעבר של החוסך לקבל את חלקו מקצבת החוסך באמצעות הגוף המשלם בהתאם למנגנון הקבוע בחוק. אכן ביסוד סעיף 14(ב)(2) לחוק מונחת התפיסה, כי קצבת הפנסיה המשתלמת בפרישה מוקדמת בשל מצב בריאותי לקוי, כמוה כתחליף שכר עבודה לחוסך עד לגיל פרישה, אשר הוא, כשלעצמו, אינו נכס בר חלוקה (ראו הצעת החוק, בעמ' 191-190; דו"ח ועדת שוחט, בעמ' 40; עוד ראו פרוטוקול מס' 192 של ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת התשע-עשרה מיום 17.2.14, בעמ' 2). ואולם, אין בתפיסה זו כדי לשנות מן הדין המהותי, שכפי שיפורט מכיר עקרונית, בשים לב לנסיבות, בקצבת הפנסיה המוקדמת כנכס בר איזון. לדידי, כל שביקש המחוקק לקבוע בסעיף 14(ב)(2), הוא שככל שנרשם פסק הדין אצל הגוף המשלם, אין האחרון רשאי להעביר לבן הזוג לשעבר של החוסך בהסדר הפנסיה התקציבית, את חלקו בכספי הפנסיה במקרה של פרישה מוקדמת בשל מצב בריאותי לקוי, אף אם נקבעה זכאותו לכך בפסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני. תימוכין למסקנה זו ניתן למצוא בלשונו של סעיף 14(א) הקבוע, כי "...ניתן פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני..., ונרשמה הערה לפי סעיף 4, יחולו, כל עוד בן הזוג לשעבר בחיים, ההוראות כמפורט להלן" (ההדגשה הוספה – א"ר). דהיינו, תחולת ההוראה מותנית בראש וראשונה ברישום ההערה ביחס לפסק הדין בגוף המשלם, ואין בה, כשלעצמה, כדי לשנות את הדין המהותי ביחס לאיזון הזכויות במקרה של פרישה מוקדמת מחמת מצב בריאותי. בהתאם, אין משמעות ההוראה, אף כאשר נרשם פסק הדין בגוף המשלם, כי בן הזוג לשעבר מנוע ממימוש פסק הדין באמצעים אחרים שהדין מעמיד לרשותו, דוגמת מנגנוני ההוצאה לפועל.

נ. היועץ המשפטי הפנה בחוות דעתו להמלצות ועדת שוחט, במסגרתן הובהר כי הועדה לא ביקשה לשנות מן הדין המהותי החל על קביעת הרכיבים המשותפים לפנסיה במקרה של פרישה מוקדמת מסיבות בריאותיות, כי אם רק להקל על מימושן של הזכויות. הנה החלק הרלבנטי מדו"ח הועדה:

"ההוראות שעיצבה הוועדה בהקשר לקביעת החלק המשותף להבדיל מדרכי מימוש השיתוף, כפופים לשיקול הדעת של בית המשפט העוסק בנושא וניתנים לשינוי בהסדר פרטי בין הצדדים או באמצעות פנייה לבית המשפט לדיון נוסף עקב שינוי נסיבות" (דו"ח ועדת שוחט, בעמ' 40 הערת שוליים 59; ההדגשה הוספה – א"ר).

"ברירת המחדל שקבעה הוועדה הנה כי קצבת נכות איננה נכס משותף. במקרה שבו יפסוק בית המשפט אחרת הרי שפסק הדין ימומש על-ידי ההוצאה לפועל במישור יחסי הצדדים והוראות החוק לא יחולו עליו" (שם, הערת שוליים 60; ההדגשה הוספה – א"ר).

נא. ויושם אל לב: נוסחת איזון הזכויות הפנסיוניות בהתאם לסעיף 14(ב)(2), אינה נמנית על התנאים הקבועים בסעיף 3 להגשת בקשה לרישום פסק הדין לחלוקת חיסכון פנסיוני ברישומי הגוף המשלם. דהיינו, אף אם אין פסק הדין עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 14(ב)(2), ניתן להגישו לרישום בגוף המשלם, ככל שמקיים הוא את תנאי סעיף 3. במקרה כזה, יעביר הגוף המשלם את חלקו של בן הזוג לשעבר בקצבת הפנסיה של החוסך, החל ממועד הפרישה הסטטוטורי, ואילו עד אז, וככל שפסק הדין אכן מקנה לבן הזוג לשעבר חלק בכספי הפנסיה המוקדמת המשתלמת בשל מצב בריאותי לקוי, יוכל בן הזוג לשעבר לממש את פסק הדין במישור יחסי בני הזוג במנגנוני ההוצאה לפועל. בהתאם, אין להלום את הכרעתו של בית המשפט המחוזי לפיה, המערערת אינה זכאית, בכל מקרה, לחלקה בפנסיה החודשית של המערער במקרה של פרישה מוקדמת מסיבות בריאותיות.

נב. בנקודה זו יוער, כי על דרך הכלל לא ראתה הפסיקה להבחין, לעניין איזון משאבי בני הזוג, בין קצבת פנסיה המשתלמת לחוסך עם הגיעו לגיל הפרישה הסטטוטורי לבין קצבת פנסיה המשתלמת לחוסך במקרה של פרישה מוקדמת (ראו גייפמן, בעמ' 134-133). ביחס לתשלומי הפנסיה המוקדמת נקבע לא אחת, כי יש לראותם כהטבה סוציאלית המוענקת לבן הזוג החוסך כחלק מתנאי עבודתו ולא כהיוון שכר העבודה עד לגיל הפרישה הסטטוטורי (ראו בע"מ 3514/13 פלוני נ' פלונית, פסקה 3 והאסמכתאות שם (2013) (להלן בע"מ 3514/13); כן תמ"ש (חי') 23087-08-10 ל.ס נ' א.ס., פסקאות 21-18 (2014)). באחת הפרשיות ציין השופט נ' הנדל:

"סבורני כי ככל שהעניין נוגע לחלוקת נכסי בני זוג שנפרדו, ככלל לא יהיה זה נכון להבדיל בהחלת הדין בין פנסיה שמקבל אדם בהגיעו לגיל פרישה לבין פנסיה שמקבל אדם בעת פרישה מוקדמת ועד גיל הפרישה מכוח החוק. לעצם הכללת הזכויות הפנסיוניות בחלוקה בהתאם לחוק ולשונו – אם אומר פנסיה בגיל פרישה או אם אומר פנסיה בטרם גיל פרישה עדיין אומר פנסיה... בשתי הקבוצות – מוקדמת ורגילה – הפנסיה נועדה להבטיח את יכולתו של העובד להתקיים לאחר שפרש מעבודתו" (בע"מ 3514/13, פסקה 3; השוו בע"מ 1018/04 פרטוש נ' פרטוש, פסקה 8 מפי השופטת א' פרוקצ'יה (2005)).

כשלעצמי סבורני, כי ראוי לשוב ולחשוב על ההבחנה בה עסקינן בין קבלת התשלומים לפי החוק לבין קבלתם במנגנוני ההוצאה לפועל. אכן, כל מקרה ייבחן לגופו בהתאם לנסיבותיו. ואולם, החשוב לענייננו הוא שהחוק אינו גורע משיקול דעתו של בית המשפט לחלק את החיסכון הפנסיוני בהתאם לאופן שימצא לנכון, גם במקרה שבו מדובר בפרישה מוקדמת של החוסך בשל מצב בריאותי לקוי.

נג. סיכום עד כאן: אין בהוראות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני כדי לשנות מן האופן שבו איזנו עד כה בתי המשפט את הזכויות הפנסיוניות של בני זוג שנפרדו, והוא אינו מצמצם את שיקול דעתם הנרחב ביחס לקביעת הסדר איזון משאבים ומימוש השיתוף הזוגי (השוו בע"מ 1681/04 פלונית נ' פלוני, נט(4) 614, 619, בפסקה ט' לחוות דעתי (2005); בג"ץ 2642/08 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים, פסקה 12 לפסק דינה של השופטת (כתארה אז) נאור (2008)). ככל שנוסחת האיזון שייקבע בית המשפט לא תעלה בקנה אחד עם הוראות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני, לא תוכל חלוקת הזכויות להתבצע על פי הוראות החוק, אולם פסק הדין יוכל לבוא על יישומו במישור יחסי בני הזוג בתחום האזרחי ה"רגיל".

רישום פסק הדין בגוף המשלם

נד. האם במקרה שבו עונה פסק הדין לחלוקת החיסכון הפנסיוני על התנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק, חלה חובה על בן הזוג לשעבר של החוסך להגיש בקשה לרישומו בגוף המשלם, כך שיופעל לגביו מנגנון החלוקה הקבוע בחוק? ככל שלא חלה עליו חובה כאמור, האם רשאי בן הזוג החוסך להגיש – הוא – את פסק הדין לרישום בגוף המשלם, אף בניגוד לרצונו של בן זוגו לשעבר? לשאלות אלה שבהן חלוקים הצדדים נידרש כעת.

נה. סעיף 3, בשים לב לענייננו, קובע:

3. "בן זוג לשעבר שניתן לגביו פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני ומתקיימים לגבי פסק הדין התנאים כמפורט להלן, לפי העניין, רשאי להגיש לגוף המשלם בקשה לרשום ברישומיו את פרטי פסק הדין" (ההדגשות הוספה – א"ר).

נו. טוען המערער, כי קביעה לפיה הגשת הבקשה לרישום פסק הדין לחלוקת החיסכון הפנסיוני היא בגדר רשות, המסורה לשיקול דעתו של בן הזוג לשעבר של החוסך, נוגדת את תכלית החוק ועלולה לפגוע בכוונת המחוקק, לפיה ככל שפסק הדין מקיים את תנאי סעיף 3, על בן הזוג לשעבר להגישו לרישום, כך שיקבל את חלקו בקצבת הפנסיה ישירות מן הגוף המשלם ולא יהא חשוף לסיכונים הכלכליים הגלומים בהיעדר השימוש במנגנון החלוקה הקבוע בחוק. לפיכך גורס המערער, כי התיבה "רשאי לרשום" חייבות להתפרש כ"חייב לרשום". על פי המערער, נוכח תכלית החוק, אם לא יירשם פסק הדין בגוף המשלם, לא יוכל בן הזוג לשעבר לממש את פסק הדין בדרכים אחרות, דוגמת ההוצאה לפועל. עוד טוען המערער, כי לשונו של סעיף 3 אינה מונעת מבן הזוג החוסך לרשום את פסק הדין לחלוקת החיסכון הפנסיוני בגוף המשלם, אף בניגוד לרצונו של בן זוגו לשעבר.

נז. אין בידי לקבל טענות אלה, בראש וראשונה נוכח הלשון הברורה שבה נקט המחוקק. לשון הסעיף מלמדת בבירור, כי בן הזוג לשעבר – ולא בן הזוג החוסך, רשאי – ואינו חייב – להגיש את פסק הדין לחלוקת החיסכון הפנסיוני לרישום בגוף המשלם (וראו מלון אבן שושן המרכז – מחודש ומעודכן לשנות האלפים 1812 (משה אזר עורך ראשי, 2004), שפירש "רשאי" – "יש לו רשות, זכאי, מותר לו"). אכן, בעבר היתה פסיקה שפירשה בנסיבות מסוימות "רשאי" כ"חייב" (ראו בג"ץ 150/69 רייך נ' מנהל אגף העתיקות והמוזיאונים במשרד החינוך והתרבות, ירושלים פ"ד כד(1) 204 (1970); בג"ץ 217/80 סגל נ' שר הפנים, פ"ד לד(4) 429, פסקה 5 לפסק דינו של השופט – כתארו אז – ש' לוין והאסמכתאות שם (1980)), אולם על דרך הכלל דובר בעניינים הנוגעים לסמכות שלטונית או סמכות שיפוטית, ולא בהטלת חובה על הפרט מקום שהמחוקק קבע שהוא "רשאי" לבצע פעולה מסוימת. ביסוד הסעיף מונחת ההנחה, כי בן הזוג לשעבר – שפסק הדין מזכה אותו בחלק מקצבת הפנסיה של בן הזוג החוסך – הוא בעל האינטרס ליישומו, ומשכך הוא הזכאי לתבוע את מימושו מן הגוף המשלם (ראו הצעת החוק, בעמ' 181-180). ואולם משהטעמנו, כי ביכולתו של בן הזוג לשעבר לממש את פסק הדין אף במישור יחסי בני הזוג, זכותו לבחור שלא לנצל את המסלול הזה שהתוה עבורו המחוקק – תהא הסיבה לכך אשר תהא – אף כי נכון להדגיש, כי בכך כרוכים לגביו סיכונים כלכליים לא מבוטלים. ללשונו הבהירה של הסעיף מצטרפת החזקה הפרשנית שלפיה המחוקק אינו משחית את מילותיו לריק (רע"פ 5273/12 גיא נ' מדינת ישראל, פסקה י"ח לחוות דעתי (2013); ע"א 8958/07 פקיד שומה תל אביב יפו 5 נ' שבטון, פסקה 32 לפסק דינו של השופט מלצר (2011)), ובענייננו – אילו התכוון המחוקק להשית חובה על בן הזוג לשעבר להגיש לרישום את פסק הדין, היה קובע זאת במישרין. המסקנה האמורה נובעת אף מתכליתו של החוק, שעניינה כאמור בהקלה על מימוש פסקי דין לחלוקת הזכויות הפנסיוניות של בני זוג שנפרדו, ולא ביצירת מגבלות על מימוש פסק הדין באפיקים אחרים. ירצה בן הזוג לשעבר בהקלה – הנה מה טוב, לא ירצה – ילך לדרך אחרת.

נח. לצד זאת סבורני, כי אין עומדת לבן הזוג החוסך זכות להגיש את פסק הדין לרישום בגוף המשלם בניגוד לרצונו של בן זוגו לשעבר. בין בני הזוג עלולים להתעורר בהקשר זה אינטרסים מנוגדים. הכרה בזכות החוסך לכפות את קיומו של פסק הדין באמצעות המנגנון הקבוע בחוק, אינה עולה בקנה אחד עם זכותו של בן הזוג לשעבר לממש את פסק הדין בהתאם למסלול שבו יבחר. בהקשר זה, הפנה היועץ המשפטי לסעיף 42 לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970, הקובע כי אדם אינו רשאי להגיש תביעה לגמלה באמצעות אחר אלא אם מדובר באפוטרופסו. דהיינו, ברגיל, על הזכאי לתבוע את זכאותו בעצמו, על אחת כמה וכמה בענייננו מקום שתביעת זכאותו עלולה שלא לעלות בקנה אחד עם האינטרסים שלו. יפים לעניין אף דבריו של נציג משרד האוצר, עו"ד אסי מסינג, בדיון שנערך בועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת בהכנת החוק לקריאה שניה ושלישית. לשאלת נציגת הייעוץ המשפטי של הועדה, עו"ד נעה בן-שבת, מדוע לקבוע "שבן הזוג לשעבר הוא היחיד שיכול להגיש לגוף המשלם בקשה לרשום? האם לא יכול להיות שהחוסך עצמו רוצה להפריד", השיב עו"ד מסינג: "יש פה אינטרסים נוגדים. במצב דברים שבו בני הזוג נפרדו שלא בדרכי שלום, יכול להיווצר מצב שבו האינטרס של העמית, כמה שיותר להסתיר את הבקשה מהקופה, ולהתחיל לקבל קצבה באופן מלא, לכן נראה שמי שצריך ליזום את הבקשה זה הנהנה, והוא מי שמבקש את הכסף, ולכן עליו מוטל הנטל" (פרוטוקול מס' 712 של ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת השמונה-עשרה מיום 4.6.12, בעמ' 19). עם זאת, ככל שיקבל בן הזוג החוסך את הסכמת בן זוגו לשעבר לרישום פסק הדין – וכדי להוציא ספק מידי הגופים המשלמים, סבורני בגדרי ההיגיון כי על ההסכמה להיות בכתב – יוכל הוא להגיש את הבקשה לרישום ולהחיל את מנגנון החלוקה הקבוע בחוק.

נט. לסיכום נקודה זו: לשון החוק ותכליתו, דברי ההסבר להצעת החוק ואף השכל הישר, מובילים למסקנה, כי בן הזוג לשעבר שבידו פסק דין לחלוקת החיסכון הפנסיוני העונה על התנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק, רשאי, ואין הוא חייב בכך, להגיש בקשה לרישומו בגוף המשלם. ככל שבחר שלא לעשות כן, עומדת לו הזכות לממש את פסק הדין במישור יחסי בני הזוג, בערוצי משפט אחרים. להבדיל, בן הזוג החוסך יוכל להגיש בקשה לרישום פסק הדין בגוף המשלם, רק במקרה שבו נתן בן זוגו לשעבר את אישורו לעניין בכתב.

איסור ההתניה על הוראות החוק

ס. בין הצדדים ניטשת מחלוקת על פרשנות ההוראה הקבועה בסעיף 29 לחוק, ובפרט באשר לשאלה האם משמעותה היא, כי בהיעדר הסכמה בין שני בני הזוג, חלוקת הזכויות הפנסיוניות של בני הזוג תיערך אך ורק בהתאם לנוסחאות האיזון המפורטות בחוק.

סא. סעיף 29 שכותרתו "איסור התניה" קובע כדלקמן:

"(א) ההוראות לפי חוק זה וכן הוראות פרק ה' כפי שהוחלו בהסכם המאמץ את חוק הגמלאות אינן ניתנות להתניה.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), בני זוג רשאים להסכים ביניהם על חלוקת חיסכון פנסיוני שלא בהתאם להוראות לפי חוק זה, ובלבד שחלוקה כאמור לא תיעשה באמצעות גוף משלם ולא יחולו לגביה ההוראות לפי חוק זה".

סב. טוען המערער, כי סעיף 29 מחייב את בית המשפט להחיל על בני זוג שנפרדו את כלל הוראות החוק – לרבות נוסחאות האיזון לחלוקת זכויות הפנסיה ביניהם, והליכי מימוש הזכויות שנקבעו בפסק הדין לחלוקת החיסכון הפנסיוני – והן אינן ניתנות להתניית הצדדים, זולת אם הסכימו שני בני הזוג על הסדר איזון משאבים אחר. לשיטת המערער, ההסדר שקבע המחוקק בעניין זה זהה במאפייניו לזה הקבוע בחוק יחסי ממון, אשר במסגרתו ככל שלא בחרו בני הזוג להסדיר את יחסי הממון ביניהם שלא במסגרת החוק, חלות עליהם הוראות החוק באופן שיורי וקוגנטי.

סג. סבורני, בכל הכבוד, כי לאחר שחזרנו והטעמנו שאין בהוראות החוק כדי לשנות את דיני השיתוף המהותיים, הגישה הפרשנית שבה דבק המערער להוראת סעיף 29, אינה יכולה לעמוד. כאמור, הוראות החוק ותכליתו מלמדות, כי המחוקק לא ביקש לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט באשר לקביעתה של נוסחת איזון הזכויות הפנסיוניות של בני זוג שנפרדו, ולא ביקש לכפות – להבדיל מהענקת אפשרות –את יישום פסק הדין לחלוקת החיסכון הפנסיוני דווקא באמצעות מנגנון החלוקה הקבוע בחוק. תחת זאת, מצרף אני דעתי לפרשנות הסעיף שהציע בית המשפט לענייני משפחה בפסק דינו המשלים, אשר אותה אימץ, בדעת מיעוט, השופט ואגו, בבית המשפט המחוזי. אף אני סבור, כי משמעות האופי הקוגנטי שנושאת הוראת סעיף 29 לחוק, היא שאין בני הזוג יכולים להתנות – אף לא בהסכמת הגוף המשלם – על התנאים הקבועים בחוק לרישום פסק הדין, ועל האופן של הפעלתו של מנגנון החלוקה הקבוע בחוק. לשון אחר: בני זוג שנפרדו אינם יכולים להכפיף עצמם למנגנון החלוקה הקבוע בחוק, אם לא התקיימו התנאים לרישום פסק הדין הקבועים בחוק. משהתקיימו תנאי הרישום ונרשם פסק הדין בגוף המשלם, רשאים בני הזוג לקבל את חלקם בקצבאות הפנסיה באמצעות הגוף המשלם, רק בהתאם למנגנון הביצוע הקבוע בחוק. ואולם, אין בהוראת סעיף 29 כדי לחייב מי מבני הזוג להיזקק למנגנון החלוקה הקבוע בחוק. כאמור, ככל שיבחר בן הזוג לשעבר שלא להיזקק לחוק, חלוקת החיסכון הפנסיוני לא תיעשה באמצעות הגוף המשלם, ופסק הדין ימומש במישור יחסי הצדדים בערוצים אחרים, והוראות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני לא יחולו עליו.

המועד הקובע לחישובה של זכאות בן הזוג לשעבר בפנסיה של החוסך

סד. לא מצאנו להתערב בקביעות בתי המשפט הקודמים, לפיהן חישוב זכאותה של המערערת בקצבת הפנסיה של המערער ייעשה על בסיס משכורתו בעת פרישתו ולא במועד הפירוד בין הצדדים, וכן שהמערערת תהא זכאית לפירות שיצטברו בכספי ביטוח המנהלים של המערער עד למועד גמילת הזכות. אכן, רק הזכויות הפנסיוניות שהן פרי המאמץ המשותף של בני הזוג, אשר נצברו מיום הנישואין ועד יום הפירוד, באות בגדרם של הנכסים בני האיזון במסגרת איזון המשאבים. ואולם, אין משמעות הדבר כי חישוב הזכאות לחלק בזכויות הפנסיוניות ייערך על סמך גובה השתכרותם של הצדדים בעת הפירוד, ולא יושפע מקידום או העלאה בשכר שהתרחשו לאחר מכן, הכל בהתאם לנסיבות (ראו גם סעיף 6ג לחוק יחסי ממון). נוכח תקופת הנישואין הממושכת של הצדדים נותנת הדעת, כי למערערת חלק בלתי מבוטל בהתפתחותו המקצועית של המערער, וגם זו תקבל את ביטויה לאחר הפירוד ובסמוך למועד הפרישה. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר עסקינן בהסדר הפנסיה התקציבית, שבמסגרתו מחושבת קצבת החוסך כשיעור ממשכורתו הקובעת ללא תלות לסכומים שנצברו במהלך תקופת החיסכון. בהקשר זה אף צוין מפורשות בדו"ח ועדת שוחט, כי "לגבי הסדרי פנסיה תקציבית...ככלל, חלוקת הקצבה בין בני הזוג כוללת גם את התפתחות השכר הקובע של הקצבה גם לאחר הגירושין" (שם, עמ' 25 בהערת שוליים 41). משכך, בדין נקבע איפוא חישוב שיעור זכאותה של המערערת בפנסיית המערער, ואף – על דרך אותו עיקרון – בכספי ביטוח המנהלים שלו. לעניין זה נוסיף, כי הדברים מתעצמים בעידני אינפלציה שבהם הכבילה לסכום נומינלי עלולה אף לאיין את הקצבה מכל וכל.

תחולת החוק על הצדדים
סה. שאלת תחולת החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני על המקרה דנא, שקיבלה ביטויה בפסיקות בתי המשפט הקודמים, מתייתרת בענייננו, כפי שסבר היועץ המשפטי לממשלה בכתבי טענותיו, נוכח קביעתנו כי אין החוק משנה מדיני השיתוף המהותיים. בבחינת למעלה מן הצורך אעיר, כי סבורני שתכליתו של סעיף 30 – הקובע את תחולת החוק גם על פסקי דין שניתנו טרם כניסת החוק לתוקפו, למעט במקרים החריגים המנויים בסעיף 30(ב) – נועדה להעניק זכות בידי מי שבידו פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני שניתן טרם חקיקת החוק, ליהנות ממנגנון החלוקה הקבוע בחוק, ובלבד שפסק הדין עונה על התנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק ונרשם בגוף המשלם.

סיכומם של דברים

סו. סיכומם של דברים – בחינת פרשנותו של החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני, אשר נלמדת מלשון הוראותיו ומתכליתן הסובייקטיבית והאובייקטיבית – מעלה, כי אין החוק משנה את המצב המשפטי הקיים ביחס לדיני השיתוף המהותיים בכל הנוגע לחלוקת זכויות הפנסיה בין בני זוג שנפרדו, ובידי בית המשפט הסמכות לאזן את קצבאות הפנסיה של הצדדים בהתאם לכללי השיתוף הנהוגים מכוח חוק יחסי ממון ומכוח הלכת השיתוף. כוחה של נוסחת האיזון הקבועה בחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני יפה ככל שמבקש בן הזוג לשעבר מן הגוף המשלם לרשום את פסק הדין ברישומיו, כך שהמנגנון לחלוקת הקצבאות באמצעות הגוף המשלם יוחל עליו, ובאופן שתקום לבן הזוג זכות ישירה לחלקו בפנסיה מול הגוף המשלם. במקרה כזה – על נוסחת האיזון לחלוקת החסכונות הפנסיוניים של בני הזוג לעלות בקנה אחד עם התנאים לרישום פסק הדין הקבועים בסעיף 3 לחוק. במצב דברים שבו תנאי החוק אינם מאפשרים את רישום פסק הדין בגוף המשלם, או לחילופין כאשר נרשם פסק הדין אך נקבעה בו הוראה שאינה עולה בקנה אחד עם נוסחת האיזון הקבועה בחוק – לדוגמה, כאשר נקבעה זכאותו של בן הזוג לשעבר לחלק מקצבת הפנסיה המוקדמת שתשתלם לחוסך עם פרישתו המוקדמת בשל נסיבות בריאותיות בהסדר של פנסיה תקציבית, דהיינו שלא בהתאם להוראת סעיף 14(ב)(2) – שונה המצב – באלה לא ימומש פסק הדין באמצעות הגוף המשלם, כי אם במישור יחסי בני הזוג ובאמצעים שהדין מעמיד לרשותם. משמעותו של איסור ההתניה הקבוע בסעיף 29, היא שמנגנון החלוקה הקבוע בחוק יוחל רק בהתאם לתנאי הפעלתו שבחוק, אולם אין בסעיף כדי לחייב מעיקרא את הצדדים להיזקק למנגנונים שבחוק.

סז. נוכח כל האמור, אציע לקבל את ערעור המערערת במובן זה שקביעת בית המשפט לענייני משפחה, לפיה זכאית המערערת לחלק מקצבת הפנסיה שתשתלם למערער, בין אם יפרוש בגיל הפרישה הסטטוטורי ובין אם בפרישה מוקדמת מחמת מצבו הבריאותי, בהתאם לשיעורי ומועדי החלוקה שנקבעו בפסק הדין, תיותר על כנה. ככל שתבחר המערערת להגיש את פסק הדין לרישום בגוף המשלם, לא תוכל לקבל את חלקה בקצבת פנסיה שתשתלם למערער עקב פרישה מוקדמת בשל מצבו הבריאותי באמצעות מנגנון החלוקה הקבוע בחוק, אך תוכל לממש את זכאותה לכספים אלה במנגנוני ההוצאה לפועל.

המשנה לנשיאה (בדימ')

השופט מ' מזוז:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט נ' הנדל:

1. השאלה הניצבת לפתחנו היא פרשנות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד-2014 (להלן: החוק), ובפרט שאלת השפעת החוק על דיני השיתוף המהותיים בכל הנוגע לקביעת איזון הזכויות הפנסיוניות בין בני הזוג שנפרדו.

בנסיבות העניין, דעתי כדעת חברי, המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין לפיה יש לקבל את ערעורה של המערערת כאמור בפסקה סז לחוות דעתו, במובן זה שקביעת בית המשפט לענייני משפחה, לפיה זכאית המערערת לחלק מקצבת הפנסיה שתשתלם למערער, בין אם יפרוש בגיל הפרישה הסטטוטורי ובין אם בפרישה מוקדמת מחמת מצבו הבריאותי, בהתאם לשיעורי ומועדי החלוקה שנקבעו בפסק הדין, תיוותר על כנה. בנוסף, מסכים אני לקביעה כי ככל שתבחר המערערת להגיש את פסק הדין לרישום בגוף המשלם, לא תוכל לקבל את חלקה בקצבת פנסיה שתשתלם למערער עקב פרישה מוקדמת בשל מצבו הבריאותי באמצעות מנגנון החלוקה הקבוע בחוק, אך כן תוכל לממש את זכאותה לכספים אלה במנגנוני ההוצאה לפועל. נימוקיי לכך הם נימוקיו של חברי, המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין, בחוות דעתו המקיפה – בבחינת דבר דבור על אופניו, ואוסיף משלי. הואיל וחברי היטיב לתאר את הנסיבות העובדתיות, אסתפק בהדגשה קצרה של הנתונים הרלוונטיים להכרעתי.

המערערת והמערער נישאו זו לזה בשנת 1990 ולהם חמישה ילדים. הם התגרשו בשנת 2011. במהלך שנות נישואיהם צברו רכוש משותף. לכל אחד מהם נצברו גם זכויות פנסיוניות. בתביעה שהגישה המערערת לבית המשפט לענייני משפחה נפסק ביום 5.11.2012 (השופטת ג' לוין), כי איזון הזכויות בין הצדדים ייערך בהתאם לסעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, וכי באין הסכמה אחרת ייערך איזון המשאבים בזכויות הפנסיוניות במועד גמילת הזכויות, כפי שנקבע בחוות דעת אקטוארית שהוגשה. במסגרת ערעור שהגישה המערערת לבית המשפט המחוזי (סגנית הנשיא ש' דברת והשופטים ר' ברקאי וא' ואגו), הוסכם כי הערעור יידחה, פרט לעניין "קביעת המנגנון לחישוב חלקה של המערערת בפנסיה של המשיב ובעניין שערוך יתר הזכויות, קרנות וקופות", שהוחזר לבית המשפט לענייני משפחה. ביני לביני, פורסם החוק ביום 6.8.2014 ותחילת תוקפו נקבעה כעבור ששה חודשים, ליום 6.2.2015 (סעיף 30(א) לחוק). לאחר מכן ניתן פסק הדין המשלים על ידי בית המשפט לענייני משפחה.

בפסק הדין המשלים מפי השופטת ג' לוין נפסק, כי החוק אינו בא לשנות מן הדין המהותי החל על משטר איזון המשאבים בין בני זוג שנפרדו, לרבות בכל הנוגע לחלוקת הזכויות הפנסיוניות במקרה של פרישה מוקדמת של אחד הצדדים; מדובר, אפוא, כך נקבע, ביצירת מנגנון יישומי לחלוקת הזכויות הפנסיוניות בין בני זוג שנפרדו. לגופו של עניין, נקבע כי זכות המערערת למחצית מקצבת הפנסיה של המערער – ללא תלות במועד ובסיבת פרישתו – עומדת בעינה. המערער ערער על פסק הדין המשלים. בדעת רוב (סגנית הנשיא ש' דברת והשופט י' עדן כנגד דעתו החולקת של השופט א' ואגו), התקבל הערעור בחלקו, באופן שנקבע כי ההסדרים המהותיים שנקבעו בחוק הם הסדרים מחייבים; ניתן לסטות מהם רק בהסכמת שני בני הזוג, ובית המשפט אינו רשאי שלא להיזקק להם בקביעת איזון הזכויות הפנסיוניות. כן נפסק, כי משנחקק, לא ניתן עוד לפרש את חוק יחסי ממון בניגוד להוראותיו המפורשות של החוק. בדעת רוב נקבע, כאמור, כי המערערת אינה זכאית לחלק מקצבת הפרישה שתשולם למערער מקרן הפנסיה התקציבית שלו במקרה של פרישה מוקדמת בשל מצבו הבריאותי. זאת, אף אם לא תוגש בקשה לרישום פסק הדין בגוף המשלם, וכן כי מועד זכאותה של המערערת בקצבת הפנסיה התקציבית של המערער יחל עם הגיעו לגיל הפרישה הסטטוטורי.

השופט א' ואגו סבר, בדעת מיעוט, כי החוק אינו משנה מן הדין המהותי ומן ההלכה הפסוקה בעניין משטר איזון המשאבים בין בני זוג, לרבות ביחס לחלוקת זכויות הפנסיה המשתלמת בעת פרישה מוקדמת, והן אינן מחייבות את הצדדים או את בית המשפט. מכאן בקשות רשות הערעור שלפנינו שהגישו כל אחד מן הצדדים.

היועץ המשפטי לממשלה התייצב כזכור בהליך. עמדתו (המובאת בהרחבה בפסקאות כו-לא לחוות דעתו של חברי, המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין), היא כי החוק אינו משנה מדיני השיתוף המהותיים החלים על חלוקת הזכויות הפנסיוניות בין בני זוג שנפרדו; המערערת סמכה ידיה על עמדת היועץ ואילו המערער חלק עליה.

הערה מקדימה אחרונה. קולמוסים רבים נשתברו על שאלת סיווג זכויות פנסיה ופרישה כנכסים בני חלוקה בהליכי גירושין בין בני זוג. הדין בעניין זה השתנה בעקבות תמורות חברתיות, כמתואר בהרחבה בפסקאות ג' וד' לחוות דעתו של חברי, המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין. לבסוף נפסק, כי הזכויות הפנסיוניות בנות איזון הן, ומהוות, דרך כלל, חלק מהרכוש המשותף העומד לחלוקה בין בני זוג. המלומד שחר ליפשיץ ציין בהקשר זה כי "סוגיית חלוקת החיסכון הפנסיוני לעת גירושים מעוררת מתחים כבדי משקל בין דיני הרכוש הזוגי לבין דיני החיסכון הפנסיוני" (השיתוף הזוגי 25 (2016)). מתחים אלה נובעים גם מהעדר אפשרות מעשית לחלק חיסכון פנסיוני בין בני זוג שהתגרשו לפני מועד הפרישה של בן הזוג החוסך בקרן פנסיה, על אף שמדובר בנכס בר חלוקה מכוח הלכת השיתוף או הסדר איזון המשאבים בין בני הזוג. נוכח מתחים אלה הוקמה כאמור ועדה בראשותו של השופט ש' שוחט (שפרופ' שחר ליפשיץ היה חבר בה). מטרת הוועדה הייתה לדון בהסדרה המשפטית של חלוקת החיסכון הפנסיוני לעת גירושים (משרד המשפטים דין וחשבון הוועדה לחלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו 7 (2010)). זאת, מתוך רצון לחלק את החיסכון הפנסיוני סמוך למועד הפרידה באופן שיאפשר לכל אחד מבני הזוג ללכת לדרכו ולפתוח בחיים עצמאיים (שם, עמוד 5). ועדת שוחט ליבנה מספר הצעות חוק פרטיות שנדרשו לסוגית חלוקת זכויות הפנסיה בין בני זוג שנפרדו. במידה רבה, בא החוק, שנחקק בעקבות המלצות הוועדה, לפתור את הקושי שנוצר בחלוקת זכויות אלה בין בני זוג שנפרדו ולמנוע קיפוח, בפועל, לרוב של אשה גרושה, שהייתה עלולה לצאת בעבר וידה על ראשה חרף חיים משותפים ארוכים. במילותיו של המלומד ליפשיץ: "מתן האפשרות הבלעדית לבעלים הרשום לקבל את ההחלטות בכל הנושאים הללו פוגע פגיעה קשה בערכי השיתוף הזוגי והוא גם עלול להסב נזקים קשים לבן הזוג הלא רשום". לדבריו,

"דוח הוועדה, והחוק שנחקק בעקבותיו, חושפים עד כמה קשה ההתאמה בין דיני השיתוף הזוגי לדיני החיסכון הפנסיוני ולמבנה הקיים של קרנות הפנסיה, אף במצבים שבהם כבר ניתנה החלטה חלוטה של בית המשפט הקובעת את קיום השיתוף ואת שיעורו המדויק" (שם, עמוד 221).

מטרת החוק, שנחקק בשנת 2014, היא "לקבוע הסדרים בעניין חלוקה של חסכון פנסיוני בין חוסך ובין בן זוגו לשעבר, כפי שנקבעה בפסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני, באמצעות גוף משלם, לרבות גוף המשלם תשלומים לפי הסדר של פנסיה תקציבית בחוק או לפי הסכם המאמץ את חוק הגימלאות" (סעיף 1 לחוק). על פי החוק, לבן זוג לשעבר – בהתקיים תנאים מסוימים – זכות עצמאית לקבל את חלקו מקצבת הפנסיה של בן הזוג החוסך, בהתאם לשיעור שנקבע בפסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני. זאת, ישירות מן הגוף המנהל או המבצע את הסדר החיסכון הפנסיוני אשר משלם את הקצבאות במועד גמלת הזכות. ההסדר האמור מותנה ברישום של פרטי פסק הדין לחלוקת חיסכון פנסיוני ברישומי אותו הגוף, בתנאים המנויים בחוק (סעיפים 3 ו-4 לחוק). החוק קובע אפוא כי בן זוג לשעבר יהיה זכאי לחלק מקצבת הפרישה של הזכאי לקצבה, אם ניתן פסק דין לחלוקת החיסכון הפנסיוני בין בני הזוג שנפרדו, ופסק הדין נרשם אצל הגוף המשלם; במקרה של פטירת הגמלאי – בן הזוג לשעבר יוכר כשאירו.

2. אין חולק כי לזכויות הנוגעות לזקנה ולענייני הפנסיה חשיבות הרת גורל. המשאלה "וגם עד זקנה ושיבה אלהים אל-תעזבני" (תהלים ע"א, י"ח), או כדברי חז"ל בגדרי המשפט העברי "חוטרא לידא" – "משענת ילד" לעת זקנה (בבלי, כתובות ס"ד, א'), במובנים מסוימים, תקפה ביתר שאת בימינו אלה, נוכח שחרור הכלכלה ומורכבותה, התארכות תוחלת החיים והידיעה כי מה שיצבור לו אדם בקרנות הפנסיה והגמל הוא משענתו לערוב יום (ראו החלטת המשנה לנשיאה א' רובינשטיין בע"א 3783/16 נדל נ' הממונה על גימלאות השופטים – מנהל בתי המשפט, פסקה כט (1.3.2017); וכן רע"א 8622/13 המוסד לביטוח לאומי נ' שחר, פסקה א (7.9.2016); בג"ץ 2030/12 אורי הדר, עו"ד נ' הממונה על שוק ההון, ביטחון וחיסכון – משרד האוצר, פסקה ב (26.2.2013)). באמצעות החוק, הכיר המחוקק לראשונה בכך שלבן הזוג לשעבר קמה, בהתקיים תנאים מסוימים, זכות עצמאית לקבל את חלקו בחיסכון הפנסיוני של בן זוגו משכבר, ישירות מן הגוף המשלם, וכך לא יהיה תלוי עוד בגמלאי לשם קבלת זכויותיו.

בכך עשה המחוקק שירות חשוב לבן הזוג לשעבר – להקל על תשלום חיובי בן הזוג החוסך. ובעיני יפה עשה. יש לזכור, כי המשפט מעשי הוא. הפער בין זכויות מופשטות לבין פרטי הדין אינו קטן מהפער בין פרטי הדין לבין היכולת של צד לישמם. ישנם נושאים, וחלוקת זכויות פנסיוניות בין בני זוג שנפרדו הוא בוודאי אחד מהם, כי חשוב שהצדק לא רק ייעשה אלא גם יתבצע בנגישות ובידידות. עיצוב חוק בנושא הרגיש של דיני משפחה באופן שמפחית מתחים מיותרים של ביצוע הינו התפתחות משפטית ראויה היאה לשיטה שמודעת יותר להשלכותיה המעשיות. תופעת לוואי של האמור, היא חיזוק התחושה שמקבל חלקו בפנסיה נהנה מכך לא כאקט של חסד אלא כתוצאה של חלוקה צודקת.

3. בהתאם, תמים דעים אני עם דעתו של המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין לפיה תכליתו של החוק, שבאה לידי ביטוי בסעיף 1 לחוק אשר צוטט לעיל, היא ליצור כלי יישומי שנועד להקל על חלוקת החסכונות הפנסיוניים בין בני זוג שנפרדו, כאמור בפסק דין לחלוקת החיסכון הפנסיוני; מדובר ביצירת מנגנון חלוקה של זכויות הפנסיה ישירות מן הגוף המשלם, שראשיתו בבקשה לרישום פסק הדין לחלוקת החיסכון הפנסיוני ברישומי הגוף המשלם, ולאחר מכן רישום הערה בדבר פרטי פסקי הדין ופרטים נוספים בגוף המשלם. התנאים לרישום ההערה קבועים בסעיף 3 לחוק. כך למשל, התנאי לפיו שיעור חלוקת הקצבה לבן הזוג לשעבר של החוסך יהיה קבוע, והתנאי לפיו שיעור החלוקה לבן הזוג לשעבר של החוסך לא יעלה על מחצית משיעור הרכוש המשותף. צא ולמד, כי החוק נועד להקל על מימוש הזכות של בן הזוג לשעבר בחלק מקצבת הפנסיה של בן זוגו החוסך ולא כדי להתערב בהיקפה. במלים אחרות, עסקינן במימוש שיתוף פנסיוני ששיעורו נקבע על ידי בית המשפט בבירור פרטני בין הצדדים על סמך כללי הדין. לפיכך, פרשנות זו כוחה יפה אף ביחס להוראות הקבועות בפרק ד' לחוק, וכי בהוראות אלו לא התכוון המחוקק לשנות מן הדין המהותי החל על קביעת הרכיבים המשותפים לפנסיה במקרה של פרישה מוקדמת מסיבות בריאותיות. בדומה, קבעתי בפרשה אחרת (בע"מ 3514/13 פלוני נ' פלונית (18.12.2013), המוזכרת לעיל בפסקה נב לחוות דעתו של חברי, המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין). במסגרת החלטה זו ציינתי:

"ההבחנות הקיימות בין שני סוגי הפנסיה (המוקדמת והרגילה, נ.ה.) כלל אינן רלוונטיות לאיזון המשאבים בין בני הזוג. המרכיב היסודי והעיקרי של הפנסיה נשמר בין אם היא מוקדמת ובין אם היא רגילה. העיקר הוא סיום הקשר ביחסי עובד-מעביד וטפלה היא דרך סיום הקשר" (שם, פסקה 3)).

ודוקו, בן הזוג לשעבר רשאי להגיש את פסק הדין לחלוקת חיסכון פנסיוני לרישום בגוף המשלם. רשאי – אך אינו חייב. זאת, מאחר שביכולתו לממש את פסק הדין אף במישור יחסי בני הזוג, בדרכים משפטיות אחרות. בחירתו ושיקוליו עמו. בל נשכח כי מנעד האפשרויות והאינטרסים של הצדדים רחב. על פי קו זה, אני מסכים להיגיון בעמדת חברי לפיה לבן הזוג החוסך לא עומדת זכות להגיש את פסק הדין לרישום בגוף המשלם בניגוד לרצונו של בן זוגו לשעבר, אלא במקרה שבו נתן בן הזוג לשעבר את אישורו לעניין בכתב. גישה זו מאזנת בין שיקולי יעילות והגנה על זכויות הנהנה. אשר לקביעת נוסחת איזון הזכויות הפנסיוניות של בני זוג שנפרדו – דומני, כי אכן צדקו בית המשפט לענייני משפחה (השופטת ג' לוין) והשופט א' ואגו מבית המשפט המחוזי בקביעתם לפיה בני הזוג אינם יכולים להתנות – אף לא בהסכמת הגוף המשלם – על התנאים הקבועים בחוק לרישום פסק הדין ועל אופן הפעלתו של מנגנון החלוקה הקבוע בחוק. כך גם לגבי הקביעה בדבר המועד הקובע לחישוב זכאות בן הזוג לשעבר בפנסיה של החוסך.

4. סוף דבר. לנוכח האמור, דעתי כדעת חברי המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין לפיה דין ערעור המערערת להתקבל.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין.

ניתן היום, ‏י"ד באלול התשע"ז (‏5.9.2017).

המשנה לנשיאה (בדימ')
ש ו פ ט
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16048600_T11.doc רח
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il