הדפסה

בע"מ נ' מסעדות בע"מ ואח'

בפני
כב' השופט ארז יקואל – סגן הנשיאה

התובעת
צ'רלטון בע"מ

על-ידי ב"כ עו"ד וסטריך

נגד

הנתבעים

  1. ב.ג. יום טוב מסעדות בע"מ
  2. משה יום טוב

על-ידי ב"כ עו"ד ארקין

פסק-דין

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. התובעת עוסקת בהפקת שידורי ספורט. הנתבעת מפעילה עסק של בר ומסעדה. התובעת טוענת כי הנתבעים שידרו תכני ספורט שבבעלות התובעת ללא אישורה. הנתבעים מכחישים את טענות התובעת ובמוקד הדיון ניצבת השאלה האם במכלול הנסיבות יש הצדק לחייבם בפיצוי התובעת בגין נזקיה.

2. התובעת הגישה תביעה כספית כנגד הנתבעים בעתירה, לחייבם ב תשלום סכום של 85,000 ₪ בגין הפרת זכות יוצרים בתכני ערוצי הספורט אותם היא מפיקה.

3. התובעת מפיקה ערוצי ספורט – " ספורט 1", "ספורט 2", ו"ספורט 1 HD" המשודרים באפיקי השידור של חברות הכבלים והלוויין (להלן: "ערוצי התובעת"). הנתבעת מפעילה בית עסק בשם "בר גוריון ראשל"צ" ברחוב ברשבסקי 7, בעיר ראשון-לציון המשמש כבר ומסעדה (להלן: "בית העסק"). הנתבע משמש כמנהלה של הנתבעת.

4. ביום 9.4.11 ערך חוקר מטעם הנתבעת, מר גיא בן יוסף, ביקור אקראי בבית העסק. אז, מצא כי ה נתבעת משדרת שידורי ספורט מערוצי התובעת על גבי מקרן קדמי שמוקם בבית העסק . אין מחלוקת ממשית כי לקוחות כאלה או אחרים ששהו בבית העסק בעת הרלוונטית צפו בפועל בערוצי התובעת מ אותו מקרן קדמי (ר' פרו' עמ' 6 שו' 5-7).

5. לטענת התובעת, הפרו הנתבעים את זכויות יה ביצירות דרמטיות מסוג משחקי ספורט, כאשר הקרינו בשידור פומבי את ערוצי התובעת לבאי בית העסק.

6. מנגד, טענו הנתבעים כי לא הפרו את זכויות היוצרים של התובעת ביצירה כלשהיא, הפנו למסך הטלוויזיה המותקן בבית העסק אשר דרך כלל שידר "קליפים" - סרטוני מוסיקה וכי בעת ביקורו של החוקר מטעם התובעת, העביר מאן דהוא, באופן חד-פעמי, את הערוץ שברגיל לערוצי התובעת.

דיון

7. מטעם התובעת הוגשו תצהירו של מנהל מחלקת העסקים בה - מר אלכס וינשטיין וכן תצהיר החוקר שביקר בבית העסק. מטעם הנתבעים הוגש תצהיר הנתבע.

8. לאחר עיון בטענות הצדדים והתרשמות מראיותיהם וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי יש לקבל את התביעה בחלקה.

9. לא נסתרה טענת התובעת כי בערוציה מופקות יצירות דרמטיות כהגדרתן בחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן: "החוק") וכי לה הזכות הבלעדית לעשות ביצירות אלו פעולות שונות, לרבות העמדתן לרשות הציבור ושידורן הפומבי.

הוראות החוק מגנות על יצירות המנויות בו ובין היתר, על "יצירה דרמטית" אשר כוללת "מחזה, יצירה קולנועית, יצירה דרמטית- מוסיקלית, יצירת מחול ופנטומימה".

סברתי כי גם שידורי התובעת עולים כדי "יצירה מקורית" המוגנת בהוראות החוק.

כבר נקבע כי :

"...זכות היוצרים עשויה לחול על האופן המסוים בו אירוע הספורט מתועד ונערך. אופן התיעוד והצילום של אירוע ספורט כרוך בלא מעט יצירתיות, וכך בוודאי באשר לבימויו והפקתו של הצילום, כמו גם אופן העריכה. כל אלה עולים, ככלל, לכדי "יצירה מקורית" הזוכה להגנת דיני זכויות היוצרים. ואכן, בפרשת טלאיבנט נקבע כי צילום והפקה של אירועי ספורט מוכרים כיצירה המוגנת בזכות יוצרים..." (ר' ע"א 9183/09The Football Association Premier League Limited נ' פלוני ( 13.5.12)).

10. הוראות סעיף 11 (3) לחוק קובעות כי זכות היוצרים ביצירה כוללת את הזכות לבצעה באופן פומבי, ובהתאם לסעיף 13 ביצוע פומבי יחשב ל: "...השמעתה או הצגתה בציבור, במישרין או באמצעות מכשיר".

11. עוד קובעות הוראות סעיף 47 לחוק, העוסקות בהפרת זכות יוצרים, כי: "...העושה ביצירה פעולה מהפעולות המפורטות בסעיף 11 או מרשה לאחר לעשות פעולה כאמור, בלא רשות של בעל זכות היוצרים, מפר את זכות היוצרים, אלא אם כן עשיית הפעולה מותרת לפי פרק ד'".

12. במועד ביקור חוקר התובעת בבית העסק ביום 9.4.11, לא היה לנתבע ים רישיון להשמעת יצירות מוגנות בערוצי התובעת. לאחר בחינת גרסאות אותו חוקר, מר וינשטיין והנתבע, שוכנעתי כי ניתן לגבש ממצא עובדתי בדבר הפרת הנתבעים את זכות היוצרים של התובעת בערוציה, עת הקרינו משחק ספורט בערב יום 9.4.11 בפומבי, בפני קהל סועדים בבית העסק.

13. אין יכול להיות חולק בדבר פומביות שידור ערוצי התובעת בבית העסק בעת הרלוונטית וכפי הוראות סעיף 13 לחוק. מקרן קדמי מוקם בחלל בית העסק שהכיל כ- 70 מקומות ישיבה וכל הנוכחים יכלו לצפות במשודר בו (ר' פרו' עמ' 8 שו' 21). די בהפניות שלא נסתרו בעדויות חוקר התובעת והנתבע, כדי לבסס את הדרוש להנחת יסוד הפומביות של השידור האסור כפי שנעשה בבית העסק (ר' ת"א (מחוזי-תא) 2378/07 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות נ' החלל המופלא ( 24/11/11)).

14. לא הוכחה טענת הנתבעים כי מי מהסועדים או עובדי הנתבעת "העביר ערוץ" לערוצי התובעת. לא הובא לעדות מי מעובדי בית העסק בעת הרלוונטית וגרסת הנתבעים נותרה כמן הפה אל החוץ, כשאין לדעת אם אכן מדובר במקריות, או בנוהג מושרש.

15. טענה נוספת שהעלו הנתבעים היא כי לקוחות שפקדו את בית העסק, עשו זאת על מנת לסעוד את ליבם ולא בכדי לצפות בטלוויזיה. עוד הפנו כי בית העסק לא פורסם כמקום בו ניתן לצפות בשידורי ספורט, כאחת ממטרותיו העסקיות והשיווקיות (ר' סעיפים 3, 5 ו-8 לתצהיר הנתבע).

דברים אלו אינם מתיישבים עם הנתון האובייקטיבי כפי שהוכח, בדבר הצבת הנתבעים מקרן קדמי בבית העסק. בעדותו, אישר הנתבע קיומה של הנחיה בבית העסק, לפיה: "יש ... לשים מוסיקה" (ר' פרו' עמ' 8 שו' 10). אם ביקשו הנתבעים לערוב לאוזני אורחיהם, לא ברור מה לו כי יימצא כלי אימתני בבית העסק בדמות המקרן, שאין יכול להיות חולק שנועד לערוב גם לעיני אורחיהם.

בנוסף, הובהר בחקירתו הנגדית של הנתבע, כי לא ניתנה הנחייה גורפת בבית העסק לשדר רק "קליפים": "לא היו קווים ברורים...לכל בן אדם יש שליטה על הטלוויזיה, לא רק לי. אם אתה מבקש ממנהל המשמרת שיעביר ערוץ, אני חושב שהוא היה מסכים כדי לרצות אותך..." (ר' פרו' עמ' 8 שו' 7-11).

16. הנתבעים לא ידעו להבהיר את התנהלותם על פי דין גם בהינתן גרסתם שלא הוכחה, לפיה הסתפקו בהשמעת מוסיקה ו"קליפים". הנתבע כלל לא ידע שיש לשלם לאקו"ם עבור שידורי מוסיקה וכדבריו : "לא יודע ההסדר שהיה לי איתם. לא ידעתי שיש זכויות יוצרים. אני לא בן אדם מהתחום" ( ר' פרו' עמ' 8 שו' 17).

17. מאלו, נלמד תימוכין ממשי בגרסת התובעת מאחר שאליבא דנתבעים, ניתן למעשה לצפות בשידורי התובעת בבית העסק ככל שיבקש זאת מי מאורחיהם. כך, ללא אישור ובניגוד להוראות החוק. בהינתן אופי בית העסק והציוד שבו, אין זה מן הנמנע כי בערבים לא מעטים בהם מתקיימים אירועי ספורט חשובים, בית העסק התנהל סביב שידורם באמצעות ערוצי התובעת ולא באופן מקרי . ברי בעיני כי בכך, ביקשו הנתבעים להביא תועלת כלכלית לבית העסק (ר' בהשוואה להשמעת מוסיקה בבתי עסק - ת"א 25/98 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' אטלנטיס נשר בע"מ ואח' תק-מח 98(1) 2668; ת"א 827/97 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע "מ נ' אולמי חאן הדקל בע"מ ואח' תק-מח 2002(1) 65535; (ת"א (ב"ש) 1042/02 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' קנטרי קלאב אשקלון בע"מ (31.8.04)).

18. דחיתי את טענת הנתבעים כפי שהובאה בכתב הגנתם, לפיה יש למחוק התביעה כנגד הנתבע בהעדר עילה ויריבות. לבד מכך שטענה זו נזנחה בתצהיר הנתבע ולמעלה מן הצורך, כבר נקבע כי: "יש צורך להוכיח כי אותו מנהל ביצע בעצמו את העוולה או ההפרה, עבור החברה, או למצער השתתף בביצוע העוולה כמסייע, כשותף או כמשדל. מנגד, מנהל, או אורגן אחר של החברה, שהיתה לו מעורבות אישית בביצוע העוולה או ההפרה, איננו יכול להסתתר מאחורי אישיותו המשפטית הנפרדת של התאגיד, וניתן לתבוע אותו במקרה שכזה יחד עם התאגיד..." (ר' ת"א (ת"א) 6327-09-11 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' קר ויז'ן ישראל בע"מ (16.7.13)).

בענייננו, אין חולק כי הנ תבע שהה בבית העסק בערב ביקור חוקר התובעת. הנתבע אישר לפרוטוקול הדיון כי הוא ועובדי בית העסק: "הוציאו את החוקר מן המסעדה. הוא יצא לבד ולא נתנו לו להיכנס שוב" (ר' פרו' עמ' 7 שו' 8). סברתי כי די בנוכחות הנתבע בבית העסק בעת הרלוונטית כדי לגבש השתתפותו כ"שותף" ולמצער כ"מסייע", להקרנת ערוצי התובעת בניגוד להוראות החוק.

19. מכל המקובץ, קבעתי כי הנתבעים הפרו את זכויות היוצרים של התובעת בערוצי התובעת .

20. אשר לגובה הנזק, התובעת נסמכת על הוראות סעיף 56 לחוק הקובעות מתן פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 ₪ ובזו הלשון:

"א) הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים".

התובעת סוברת כי יש במכלול הנסיבות הצדק לפסיקת פיצוי בסכום של 85,000 ₪, כעתירתה.

21. מנגד, שבים הנתבעים ומדגישים כי יכול ועסקינן באירוע חד-פעמי שנעשה לבקשת פלוני בעת ביקור חוקר התובעת ובניגוד מפורש לתכליתו של בית העסק ולנוהגו לשדר "קליפים".

22. מצד אחד, הבאתי בחשבון שיקוליי את החשיבות הברורה בהגנה המתבקשת על זכויות התובעת בקניינה הרוחני, על הצורך לקבל את אישורה המוקדם לשם שידור ערוציה. עוד התייחסתי לסירוב הנתבעים להסדיר רישיון בדיעבד לשידור ערוצי התובעת, כהצעתה טרם הגשת התביעה. מצד שני, החשבתי כי עסקינן בהפרה בודדת כפי שהוכחה . משך הזמן בו שודרו ערוצי התובעת ומספר הצופים בהם, נותרו לוטים בערפל.

עוד התייחסתי לעלות רישיון לשידור ערוצי התובעת ולשיעורי הפיצויים וההוצאות שנפסקו במקרים דומים (ר' תא (בי"ש) 27896-09-13 צ'רלטון בע"מ נ' מזרחי (24.4.14) – 11,000 ₪ ; תא (נת') 14226-09-09 צ'רלטון בע"מ נ' פיצוציות לב הרצל בע"מ (5.2.12) – 30,000 ₪; תא (ראשל"צ) 32439-12-10 צ'רלטון בע"מ נ' הררי (29.1.13) – 15,000 ₪ ; תא (אשד') 602-08  צ'רלטון בע"מ נ' INN ON THE PARK EILAT LTD (27.8.12) – 10,000 ₪.

סוף דבר

23. על יסוד כל אלו, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סכום כולל של 20,000 ₪ . סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

24. בנוסף, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשאת בהוצאות התובעת בסכום כולל של 4,500 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים. רק ככל שלא ישולם באותו מועד, יישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור – כדין.

לידיעת הצדדים.

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

ניתן היום, י"א סיוון תשע"ד, 09 יוני 2014, בהעדר הצדדים.