הדפסה

בע"מ נ' דותן

בפני
כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר

תובעת

פלאפון תקשורת בע"מ

נגד

נתבע

איתן דותן

פסק דין

בפני תביעה כספית, בסך של 11,279 ₪ ( קרן, לא כולל הוצאות ושכ"ט). התיק נפתח בהוצאה לפועל ( תיק 01026381112), עת הוגשה לביצוע התביעה. הנתבע הגיש התנגדות.

לאחר שניתנה רשות להתגונן, התקיים ביום 29.9.2014 דיון ההוכחות, והעדים נחקרו. בתום הדיון, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79 א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כל החומר שבתיק. כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן " יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

אין חולק, כי הנתבע היה לקוח של התובעת במסגרת עסקה לאספקת שירותי טלפון סלולרי, לרבות מכשירים – עסקה שנקשרה בתיווכו של אחד, משה רוזן, שעבד בעבר אצל התובעת. אין חולק, כי הנתבע עבר אל שירותי התובעת מחברה מתחרה, ולאחר שהעסקה לא עלתה יפה, ונתגלעו חילוקי דעות, חזר לחברה הקודמת.

התובעת טוענת, בקליפת אגוז, כי מדובר בעסקה ככל העסקאות, כי עמדה ההוראות ההסכם החתום, וכי יתרת החוב מבוססת על הוראות ההסכם. התנהגותו של הנתבע, כך לטענתה, מפריכה את גרסת ההגנה שלו.

הנתבע טוען, בקליפת אגוז, כי מדובר בעסקה שלידתה בזיוף ותרמית, כי אותו משה רוזן לא החתים אותו על הסכם כלשהו, וכי החתימות שע"ג ההסכם שברשות התובעת אינן חתימותיו, אלא מזויפות הן. גרסתו באשר להסכמות שונה בתכלית, ולטעמו התובעת היא שהפרה את ההסכם, ודחקה אותו חזרה לזרועות המתחרה.

מן הראוי להעיר, הגם שהערה זו אינה באה על דרך הנמקה, שאותו משה רוזן עצמו לא נתן תצהיר, ולא העיד.

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת " ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו.

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים ( ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין ( תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק, כסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים בעניין זה, לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך כולל של 2,700 ש"ח.

סכום זה ישולם תוך 60 יום מהיום, אחרת יצבור הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. במקרה כזה, יחודשו הליכי ההוצאה לפועל לגביית הסכום הפסוק, כאמור לעיל.

ניתן היום, י"ט תשרי תשע"ה, 13 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.