הדפסה

בסול(עציר) נ' מדינת ישראל

נאסר בסול (עציר)
העורר
נגד

מדינת ישראל
המשיבה
נוכחים: העורר וב"כ עו"ד לימור רוט-חזן
עו"ד דקלה סרן– בשם המשיבה
<#1#>
פרוטוקול
עו"ד רוט-חזן:
טענתנו הינה שבית המשפט קמא טעה בעניין קביעתו, באשר לראיות לכאורה. לחילופין, היה וגם בית משפט זה שהראיות לכאורה ברף כשלהו קיימות בתיק, היה מקום לשחרר את העורר, כפי ששוחרים המעורבים האחרים בתיק. אמנם עברו של העורר שונה, ועם זאת מעורבותם של האחרים, שונה אף היא. היינו הם היוזמים והמבצעים העיקריים והם משוחררים זה מכבר.

באשר לראיות לכאורה, שזוהי הטענה העיקרית של המשיבה. ביום 27.11.13 נגנב טרקטור ותלונה מוגשת למשטרה. מתברר בהתאם לחברת איתורן, שאותו טרקטור שופל מגיע לחברון. עוד מתברר שהוא מובל על ידי משאית ומספר המשאית מצולם במחסום.
בדרך זו מגיעה המשטרה בנקל לבעל המשאית, אותו גרריסט בכתב האישום, ריאד נאטשה, והוא מוזמן לחקירה. מר נטאשה, על פי זכרון דברים בתיק החקירה מיום 27.11.13. בחקירתו זו מספר שאכן הוא זה שגרר את הטרקטור לחברון, אחרי שבדק רישיונות של השופל, מפנה להודעתו לשורות 11-13. ולטענתו קיבל זאת מבחור ישראלי, כולל תעודת משלוח. עוד מספר הוא שלנסיעה זו מתלווה אליו המשיב, הוא מתאר אותו ומוסר מספר טלפון שלו וכך פונה המשטרה ומגיעה אל המשיב, שמתיצב לחקירתו ובחקירתו אינו מסתיר דבר. מאשר שעובד במוסך, שפנה אליו אדם בשם תומר, אותו תומר המופיע בכתב האישום, שעבד איתו בעבר במוסך ושהוא לקוח של המוסך מפנה לשורות 91 ואילך.
הוא מתאר שלאחר שתומר פנה אליו וביקש ממנו שיתקן טרקטור בחברון וביקש ממנו להתלוות לגרריסט. אני מפנה להודעתו של המשיב שורה 69-75. העורר מתאר שתומר לקח אותו לתחנת דלק ואז הגיע הטרקטור עם זוהר, עובד אצל המתלונן והוא החזיק בפועל בטרקטור עם הרישיונות ועם הקוד של איתורן, וכפי שמופיע בכתב האישום קשר קשר עם תומר העביר את הטרטקור למשיב.
מתאר המשיב שהוא המתין, הלך להביא קפה לו ולאחרים.
הוא מסביר שטרם עלו למשאית הוא והגרריסט שאלו את תומר גבי הרשיונות ותעודת משלוח וקיבל רשיונות אלה מתומר וקיבל גם את הטלפון ממי צריך להעביר את הטרקטור.
בשלב הזה, המשטרה מבקשת מהמשיב לבצע פעולת חקירה, כי הלא המשיב טען שהוא חף מפשע. בשלב הזה תומר טרם עצור והוא מתבקש להתקשר לתומר, להסביר לו שהוא מוזמן למשטרה והמשטרה מבקשת לשמוע את השיחה כדי לדעת אם העורר מעורב.
ואז יש את תמליל השיחה שם תומר מאשר שהעורר איננו קשור לעניין.
מה שתומר אומר במהלך תמליל שהעורר לא יודע כלום ושלא יפליל אותם ויסבך אותם.
בעימות עם תומר מטיח בו העורר דברים ותומר לא עונה " הרי גם אתה מעורב".
תומר מכחיש את המעורבות ונסיונו לשבש את החקירה אך בסופו של יום מודה.
עוד לפני הגשת כתב האישום קיבל הסניגור הודעה שהעורר ישוחרר ובאותו מועד מוגשת הצהרת תובע. אין שום ראיה שקושרת אותו באופן שונה מהגרריסט. אלא שהוא בעל עבר פלילי, עתיד להיכנס למאסר בגין גניבת רכב ולדעתי זו הסיבה היחידה לכתב האישום שהוגש נגדו.
לחילופין מדובר בעורר שלחובתו עבירה אחת משנת 2009 וישנו מב"ד נוסף בגינו הוגש כתב אישום. גזר דינו בהרשעתו היחידה הוא מיום 26.11.13, קשה לקבל את עמדת המדינה שכן לא סביר שאדם שאמור להיכנס להיכנס למאסר באותו יום ורק בגין עיכוב הביצוע לא ביצע המאסר, ישתתף בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.
אני סבורה שגם אם בית המשפט יסבור כי יש ראיות, על פי פסיקת העליון יש מקום לשחרר בתנאים. אני מדבר בעיקר על האפליה.

עו"ד סרן:
המדינה סבורה שמכלו הראיות בתיק עולה כי כל העבירות בוצעו בצוותא חדא.
לשאלת בית המשפט מה ההבדל בינו לבין הגרריסט, אני משיבה כי אין כל קשר של הגרריסט לביצוע עבירות. מי שיצר קשר עם הגרריסט הוא העורר עצמו. לאחר שזוהר ותומר פנו אליו.
אני מפנה לעדותו של תומר 9.12.13 שעה 20:37 עמ' 1 שורות 4-5, עמוד 2 שורות 9, 32.
מי שפונה לגרריסט כדי להעביר את השופל הוא העורר עצמו. אני מפנה לעדות הגרריסט.
כשאומרים לי שדבריי אינם עולים בקנה אחד עם סעיף 4 לכתב האישום אני משיבה כי אני רואה מה שמופיע כאן טענו זאת גם בבית המשפט קמא. אני מפנה לעדות הגרריסט ריאד נטאשה לעמוד 1 שורה 17.
כבית המשפט מפנה אותי, שנאטשה בעדותו מוסר שהתקשר אליו אדם עם מבטא ערבי ממספר טלפון 050-XXXX436 וכפי שמופיע בתיק החקירה, אין זה הטלפון של העורר, שהינו 057-XXXX880, אני אומרת שזו כנראה הסיבה של מה שנכתב בסעיף 4 לכתב האישום. הוא מזהה את העורר כמי שליווה אותו אל השופל.
אין מחלוקת שמי שפגש אותו זה גם בחור ישראלי וגם העורר זה גם עולה מעדות העורר עצמו.
אין מחלוקת שהוא היה במפגש של העמסת השופל על גבי הגרר. הוא גם אומר בעדותו שמי שהביא אותו למקום המפגש הוא תומר. מי שהביא את השופל הוא זוהר ומי שבפועל ליווה את הגרריסט לשטחים הוא העורר כאשר הוא מציג עצמו בפני נהג הרכב כמפעיל של השופל. הגרריסט אומר את זה פעמים במהלך העדות, שהוא מציג עצמו כמפעיל.
עצם ההתנהלות של העורר במהלך כל הארוע וגם חברתי מנסה לעשות שימוש באותה שיחה שנעשתה בזמן שהיה עצור, מה שהיה אמור להרחיק העורר מביצוע העבירה. המדינה סבורה מהתמליל עולה כי העורר מכיר את תומר. אין אפשר לומר שמהמענה של תומר לעורר ניתן לאמר שהעורר כלל לא מעורב. העורר הוא זה שמנסה להכניס מילים לפיו של תומר, ותומר מנסה לספר סיפור כדי להרחיק את שלושתם מהארוע.
חברתי סיפרה קטע אחד אך מדובר בשיחה מתמשכת. כשבוחנים את הנקודה הזו עם הקשר הדברים ועם ההתנהלות עצמה, אי אפשר לומר שאין ראיות כלל כנגד העורר.
גם התשובות שהעורר אומר, לא נאמרים מאדם נעדר עבר פלילי או נעדר נסיון עם המשטרה, למי שיש נסיון בעבירות דומות הוא העורר ולא האחרים.
ביום שלפני הארוע הוא נדון למאסר בעביר הזהה בבית המשפט בת-אביב והוא לא נכנס מעצר עקב עיכוב ביצוע. מדובר באדם שיודע איך להתנהל בחקירות שלו ולא סתם הוא מתנהל כפי שהוא מתנהל. מי שיודע שהוא מקולט בשיחה הזו הוא העורר.
לכן בית המשפט קמא קבע את קביעתו במסגרת ההחלטה שלא בכדי בית המשפט קבע כי העורר הולך בזהירות במהלך אותה שיחה, שלא ניתן לומר שמדובר בשיחה המרחיקה אותו לחלוטין מהעבירות המיוחסות. זאת בהצטרף לעברו הפלילי ששונה באופן מהותי מעברם של שני האחרים. הרי לתומר הרשעה קודמת אחרונה משנת 2003 ולזוהר עבירה משנת 2008 על תיק משנת 2006.
עברו של העורר הוא בעבירות זהות מהעת האחרונה ולכן לא ניתן לטעון כאן לאפליה.
בנסיבות אלה, אנו סבורים כי החלטת בית המשפט סבירה.

<#2#>
החלטה
בפני ערר על החלטת בית משפט השלום באשקלון בתיק מ"ת 26198-12-13 שניתן ביום 18.12.13 על ידי כב' השופט אלון רום, אשר הורה על מעצרו של העורר עד למתן החלטה אחרת, תוך שביקש לקבל תסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר.

נגד העורר הוגש כתב אישום בגין עבירה של קשירת קשר לפשע וגניבת רכב. על פי עובדות כתב האישום, קשר העורר קשר עם תומר וזוהר לגניבת השופל, נשוא כתב האישום והעברתו לשטחי הרשות הפלסטינאית. במסגרת הקשר, פנה תומר אל העורר בבקשה כי יעביר את השופל לחברון. לאחר תיאום שבוצע נסע העורר במשאית יחד עם גרריסט לחברון ושם הועבר הרכב לצד שלישי.

עיקר טענותיה של ב"כ העורר, אשר טענה בטוב טעם, כי אין ראיות לכאורה כנגד העורר. טענתה של ב"כ העורר היא שהעורר כלל אינו מעורב בביצוע העבירה, הוא לא ידע שמדובר בשופל גנוב, אלא לבקשתו של תומר, אותו הכיר בהיותו לקוח של המוסך בו עבד, הסכים להתלוות לגרריסט על מנת להעביר את השופל לחברון.
עוד מצביעה ב"כ העורר כי העורר שיתף פעולה עם המשטרה ולבקשתה אף ערך שתי שיחות עם תומר, כאשר בכל השיחות הללו תומר אינו מפליל אותו. על כן, סבורה היא שקביעת בית המשפט, לפיה מארג " הראיות אינו ברף הגבוה ואין בידי לומר כי הראיות לכאורה למדים בהסתברות גבוהה שהמשיב יורשע בסופו של יום" לאור קביעה זו לא היה מקום להורות על קבלת תסקיר מעצר והיה מקום לשחרר את העורר, כפי ששוחררו זוהר ותומר.

ב"כ המשיבה הפנתה לראיות בתיק שיש בהן כדי לקשור את העורר לעבירה המיוחסת לו. לטענתה, העורר הוא זה שהוביל את השיחה עם תומר, תוך נסיון להרחיק עצמו מהעבירה המיוחסת לו. כמו גם הפנתה לעובדה שהעורר הציג עצמו בפני הגרריסט כנהג השופל וגם לעברו, שעה שנדון יום קודם בביצוע עבירה למאסר בפועל בגין גניבת רכב.

אין מחלוקת בין הצדדים כי לא העורר הוא זה שיזם את מעשה הגניבה. יחד עם זאת, לא ניתן לומר בשלב זה כי העורר כלל לא היה מעורב בביצוע העבירה. תמוה הדבר שהעורר התבקש להצטרף לנסיעה, אם לטענתו אין הוא מעורב בדבר. כאשר נשאל על כך בחקירה, השיב " גם אני שאלתי אמרו לי שעדיף שאני אהיה איתו שלא יעשה בעיות". כשנאמר לו שהוא בעצם מפסיד יום עבודה ולמה הוא צריך לעשות " טובה כזו", עונה כי תומר היה במוסך יום קודם והוא סיפר לו שהמשאית שלו עומדת, ביקש ממנו שיתלווה לגרריסט. בהמשך מסביר, שתומר אמר לו שהוא לא רוצה שהגרריסט "יעשה בעיות בדרך". אמירה זו של העורר, לפיה סיפר לתומר שהמשאית שלו אינה עובדת יש בה קושי, כיוון שהוא הרי עצמו העיד שהוא עובד במוסך ( עדות מיום 8.12.13 עמ' 4 שורות 100 ואילך).

זאת ועוד, בתחילת החקירה, כשנשאל אם זכור לו מקרה שנסע עם גרר למחסום תרקומיה, משיב בשלילה. כשנאמר לו שמחומר החקירה עולה שהוא היה בגרר שנסע בעבר במחסום תרקומיה, שוב מכחיש זאת. רק לאחר שהוצגה בפניו התמונה של המשאית ועליה הטרקטור, אישר שהוא היה ברכב ( עמ' 2 שורות 37 עד עמ' 3 שורה 56), אף כי אומר שזה מחסום גוש עציון.

די באמור לעיל כדי לקבוע לכאורה שהעורר לא היה נוסע תמים. אם כי מסכימה אני עם קביעת ביהמ"ש קמא, שלכאורה רף הראיות כלפיו אינו גבוה. אכן, נכון שזוהר ותומר שוחררו מבלי שהתבקש תסקיר מעצר, אלא שמצבו של העורר שונה לאור עברו הפלילי, שכן העורר הורשע בגניבת רכב, עבירה שבוצעה ביום 19.6.09 וגזר דינו, בו הושת עליו מאסר בפועל של 10 חודשים ניתן אך ביום 26.11.13, יום לפני ביצוע העבירה, נשוא כתב האישום.

בנסיבות אלה, לא מצאתי להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, אשר מצא לנכון לקבל תסקיר מעצר בעניינו של העורר, טרם ידון בחלופת מעצר.

סוף דבר, הערר נדחה.
<#3#>
ניתנה והודעה היום י"ט טבת תשע"ד, 22/12/2013 במעמד הנוכחים.

שרה דברת, שופטת,
ס.נשיא