הדפסה

בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ נ' בואהרון

בפני
כב' השופטת הדס פלד

המבקש

יעקב בואהרון

נגד

המשיב

בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ

החלטה

זוהי בקשת רשות להגן שהוגשה על ידי המבקש, כנגד תביעה שהגיש המשיב, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, בסדר דין מקוצר על סך של 130,062 ₪.

על-פי הנטען בכתב התביעה, חברת בוארון מפעלי מתכת בע"מ (להלן: "החברה"), אשר המבקש הוא מנהל ובעל מניות בה, צברה בחשבונה המתנהל אצל המשיב יתרת חובה בסך של 130,062 ₪ (להלן: " החוב").

כנגד החברה ניתן ביום 12.8.12 צו פירוק זמני ועוכבו ההליכים נגדה. אשר על כן, הגיש המשיב את התובענה כנגד המבקש שחתם על כתב ערבות מתמדת לחובות החברה, ללא הגבלה בסכום.

המבקש נחקר על תצהירו ו ב"כ הצדדים סיכמו בע"פ.

טענות הצדדים
המבקש טען למחיקת הכותרת סדר דין מקוצר.
לטענתו, בכתב התביעה נטען כי הסכים לכך שספרי הבנק יחשבו נכונים לכאורה – אולם, אין הוראה כזו בכתב הערבות עליו חתם , אלא בתנאי ניהול החשבון בלבד עליהם חתומה החברה. מכאן, שלא צורפה לכתב התביעה ראיה לעניין החבות כנדרש בתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי.

עוד טוען המבקש לגופו של עניין, כי החברה מסיימת בימים אלו פרויקטים שאמורים להניב רווחים ולמלא את קופת הפירוק, כך ש החברה תוכל לפרוע חלק ניכר מחובותיה לנושיה, לרבות המשיב. המשיב בחוסר תום לב מיהר להגיש את התביעה כנגד המבקש מבלי להמתין לתוצאות פעילותו של המפרק הזמני.

במעמד פתיחת חשבון החברה ה מבקש היה משוכנע כי המשיב ירשום שיעבוד צף לטובתו על כל נכסי החברה, אולם המשיב התרשל והטיל שיעבוד צף רק על שטרות מסמכים וניירות ערך.

כן נטען כי המשיב התרשל ולא פעל לאכיפת אגרת החוב של החברה , כאשר נודע לו כי החברה בקשיים, עוד בטרם מונה לה המפרק הזמני, ובכך גרם לפגיעה ממשית במב קש. כמו כן, אף לאחר שניתן צו הפירוק על המשיב היה לפנות למפרק החברה ולהגיש תביעת חוב, אך הוא לא עשה כן.

טענות המשיב
המשיב צרף לכתב התביעה ראשית ראיה כדין, ודי בכך כדי לעמוד בדרישת תקנות סדר הדין האזרחי. חבות המבקש היא מכוח כתב הערבות, הנספח לכתב התביעה. כמו כן, למבקש אין כל טענה בבר"ל לעניין גובה החוב הנתבע.

על המשיב אין חובה לפעול למימוש השעבוד העומד לרשותו בטרם יפנה לערב. המשיב הפנה לס' 3 לכתב הערבות.

דיון והכרעה
אין בידי לקבל את טענת המבקש לעניין מחיקת הכותרת, שכן אני סבורה כי התביעה מקיימת את דריש ות תקנות סדר הדין האזרחי לקיומה של ראיה בכתב.

במהלך הדיון הסתבר כי חסר העמוד בכתב הערבות בו מופיע התנאי לפיו ספרי הבנק ישמשו כראיה לכאורה לנכונות האמור בהם – וב"כ המשיב הבהיר כי העמוד החסר אינו ברשות המשיב , אך טען כי תניה זו מופיעה בתנאי ניהול החשבון עליהם חתום המבקש בשם החברה.
אני סבורה כי אף מבלי קיומה של תניה זו בכתב הערבות, עמד הבנק בדרישת תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לעניין ראשית הראיה הנדרשת בכתב תביעה בסדר דין מקוצר.
חיובו של המבקש הוא מכוח כתב ערבות להבטחת חובות החברה, אשר אין מחלוקת כי המבקש חתום עליו. כתב הערבות צורף לכתב התביעה, והוא מהווה ראשית ראיה לחבות המבקש. על כן דין טענת המבקש כי לא צורפה ראשית ראיה לעניין עצם חבותו – להידחות. בע"א 5520/90 חברת שבת שרון בע"מ נ' בנק איגוד לישראל בע"מ , פ"ד מו(ה) 462 נקבע כי בתביעה של בנק כנגד ערב בסדר דין מקוצר, הסכם ניהול החשבון, כתב הערבות, דפי חשבון ואישור בדבר שיעור הריבית הנוהג אצל הבנק מקיימים את התנאי בדבר ראשית ראיה בכתב.
לעניין גובה החוב, הרי שגובה חובו של המבקש כערב, הינו כ גובה חוב החברה. בתנאי ניהול החשבון נקבע כי ספרי הבנק ישמשו ראיה קבילה לאמיתות תכנם. כפועל יוצא, קיומה של ראשית ראיה לחוב החברה, מקיימת הדרישה לעניין המבקש. מה גם שהמבקש חתום בצרוף חותמת החברה על מסמך תנאי ניהול החשבון. זאת יש להדגיש, המבקש אינו חולק בבקשתו על גובה החוב הנתבע. אין בבקשת הרשות להתגונן כל טענה בעניין זה - ועל כן טענה זו של המבקש היא בבחינת ניסיון לדחות את הקץ ואינה בבחינת טענת הגנה ממשית (ר' ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי בע"מ, פ"ד מה(3), 188, 194).

טענת המבקש כי היה על המשיב לרשום שיעבוד צף לטובתו על כל נכסי החברה, אולם המשיב התרשל והטיל שיעבוד צף רק על שטרות מסמכים וניירות ערך - נסתרה בחקירתו. המבקש חזר והעיד כי ערבותו ניתנה כנגד שיעבוד על שיקים דחויים, וכי זו הייתה ההסכמה בין הצדדים. על כן דין טענה זו להידחות.

עוד טוען המבקש כי היה על המשיב לפעול למימוש הבטוחה כאשר נודע לו כי החברה בקשיים, ובטרם ניתן נגדה צו פירוק. ברם, טענה זו נטענה בעלמא, מבלי שהמבקש מבהיר מתי נודע למשיב כי החברה בקשיים, או אם המשיב ידע כי החברה עומדת בפני פירוק. יתרה מכך, על פי בקשת הרשות להתגונן, מדובר בלוח זמנים קצר מאד. בין מועד פתיחת החשבון ע"י החברה באוקטובר 2011 לבין מועד מתן צו פירוק באוגוסט 2012 חלפה פחות משנה, והמבקש עצמו טוען בבר"ל כי עד לחודש יוני 2012 המשיכה החברה בפעילותה העסקית. עוד יצוין כי המפרק מונה לבקשת החברה עצמה.
כמו כן, המבקש אינו מבהיר את הערך הכלכלי של השעבוד - בבר"ל נטען כי הבנק הטיל שעבוד על שטרות, מסמכים וניירות ערך, אולם מבלי לפרט את ערכם.

כן יובהר כי בכתב הערבות עליו חתם המבקש, נקבע בסעיף 3 כי הערבות בלתי תלויה בכל בטוחה אחרת שיקבל הבנק מן החייב; בסעיף 5(4) לכתב הערבות נקבע כי הבנק רשאי לוותר על בטוחה שניתנה להבטחת החיוב הנערב .
הסעיפים בכתב הערבות מאפשרים לבנק שלא לפעול למימוש בטוחה הקיימת לו בטרם יפנה לערב. לענ יין זה ר' ע"א 462/88 גדעון בן צבי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מד(1) 127, 131. אין בטענות המבקש פירוט או תשתית עובדתית המקימה טענה כנגד תוקפם של סעיפים אלה בכתב הערבות למשל בגין מצג או הבטחה. המבקש גם לא הניח תשתית לטענה לפיה המשיב מממש את זכותו בחוסר תום לב (השוו ע"א 118/93 חיים גמבש נ' בנק מרכנתיל לישראל בע"מ , פ"ד מח(4) 463).

גם טענת המבקש לפיה ידע המשיב כי החברה עשויה לגבות בתקופה הקרובה כספים בסך של למעלה ממיליון ₪ נטענה בעלמא וללא כל פירוט כנדרש. המבקש אינו מבהיר באלו פרויקטים מדובר ולא צורפה כל אסמכתא לכך. הלכה היא כי על המבקש רשות להתגונן להתכבד ולפרט בפרטי פרטים את מהות הגנתו ולא להסתפק בטענות בעלמא ( ע"א 18/66 חפץ נגד אוצר הקבלנים בע"מ פ"ד כ (3)265; ע"א 527/07 נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ, פסק דין מיום 18.2.08 (פורסם בנבו)). כמו כן, על המבקש להגיש תצהיר, המגובה במסמכים במידת הצורך, המבסס בצורה קונקרטית וברורה את מהות הגנתו (ע"א 5063/08 מ.ציג בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פסק דין מיום 21.12.11 (פורסם בנבו)).

נמצא אפוא – כי אין בטענות הנתבע כדי להקים עילת הגנה. בית המשפט לא יתן רשות להתגונן כאשר טענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא 'הגנת בדים' (ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק מזרחי פ"ד מ"ה (1) 66, 69-70). כזו היא הגנת המבקש.

סוף דבר
בקשת הרשות להתגונן נדחית.
המשיב זכאי לפסק דין בהתאם לתביעה.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ג , 24 מרץ 2013 , בהעדר הצדדים.