הדפסה

בנק מזרחי טפחות בעמ נ' פ.י טוב פלסטיקה בע"מ

בפני
כב' הרשמת הבכירה ליאורה וינשטיין

תובעים

בנק מזרחי טפחות בעמ

נגד

נתבעים

פ.י טוב פלסטיקה בע"מ

החלטה

בפני בקשה למתן רשות להתגונן בפני תביעה שטרית בסך 56,000 ₪.
מדובר בשני שיקים, משוכים על ידי הנתבעת לטובת א. חקל אריזה בע"מ (להלן: "חקל"), שהוגשו לביצוע על ידי התובעת, בנק המזרחי טפחות בסניף אשקלון, אליה סוחרו השיקים.
הנתבעת טענה כי לבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון בתיק.
כן צרפה הנתבעת להתנגדות הסכם מיום 25.2.14 בו התחייבה חקל למסור לה חומר גלם מסוג LDF תוך 21 יום. חקל, לדבריה, לא עמדה בהסכם וקיים, ביחסים בינה לבין הנתבעת, כישלון תמורה מלא.
אך מעבר לכך - לטענת הנתבעת לא נתנה התובעת תמורה לחקל כנגד השיקים, אשר הופקדו אצלה למשמרת בלבד. אם כך הדבר, אין התובעת אוחזת כשורה בשיקים לפי סעיף 28 לפקודת השטרות (נוסח חדש) ואין אחיזתה "נקי(ה) מכל פגם שבזכות קנינם של צדדים קודמים לה, וכל מכל טענות-הגנה אישיות גרידא שהיו להם בינם לבין עצמם" (סעיף 37(2) לפקודת השטרות (נוסח חדש)).
כן טוענת הנתבעת כי אסור היה לחקל לסחר את השיקים לתובעת לאור העובדה כי מצויין עליהם "שלמו ל.." במקום "שלמו לפקודת".
לטענתה, היות והשיקים עצמם הוכנו על ידי התובעת, שמשמשת כבנקאי של הנתבעת, היא היתה אמורה להיות מודעת לשוני בין שני נוסחי פקודות אלה.
לא רק זאת, אף זאת - בעבר, כשנסה מנהל הנתבעת עצמו, כך טען, לקבל אשראי כנגד שיקים דומים - שבהם מצויין "שלמו ל..." - לא הסכימה לכך התובעת עצמה - והפקידה את השיקים למשמרת בלבד.
הנתבעת בקשה, בתצהיר התנגדותה, לקבל מהתובעת את המסמך בו הופקדו אצלה השיקים על ידי חקל ואת תדפיס חשבון הבנק של חקל מיום הפקדת השיקים ועד יומיים לאחר מכן – כדי להראות כי לא ניתנה תמורה לחקל תמורת השיקים.
בדיון שהתקיים בתאריך 29.3.15 הוסכם כי הצדדים יסכמו לעניין מתן רשות להגן והחלטתי תינתן בהסתמך על סיכומיהם.
בסיכומיה חזרה הנתבעת על טענותיה אלה, לרבות טענת חוסר הסמכות שגם כאן אינה מנומקת, ואף הפנתה לפסק הדין בתיק 16752-05-10 ופסקי הדין המצוטטים בו, שבו ניתנה רשות להגן בין היתר עקב העובדה כי היה כתוב בשיקים "שלמו ל".
התובעת לעומתה טענה כי כאמור בדף החשבון שהציגה במצורף לסיכומיה, התובעת נתנה לחקל תמורה, שהיא סכום השיק במזומן - לאחר ניכוי ריבית בגין התקופה שמיום הפקדת השיק ועד מועד פרעונו הצפוי ( ועמלות) - אשר חשבונה של חקל זוכה בו בתאריך 5.3.14.
כן ציטטה התובעת מפסק דין של בית המשפט המחוזי (8646-08-13 רביצקי נגד אגוז) בו נקבע, מפי כב' השופט גרינברגר כי "השיקים לא הוגבלו במילים "למוטב בלבד", אלא נוסחו בכיתוב "שלמו ל..". אי לכך, הרי שעל בסיס הפסיקה המנחה האמורה, אין בכך כדי ליצור הגבלה על הסחירות."
דיון והכרעה:
ראשית, אתייחס בקצרה לעניין טענת היעדר סמכות מקומית.
התובעת ציינה בבקשתה לביצוע השיקים כי קנתה סמכות עקב העובדה כי מקום ביצוע ההתחייבות מקביל לבימ"ש השלום בבאר שבע. הנתבעת לא סתרה עובדה זו בבקשתה ואף לא ציינה מדוע אין לבית משפט זה סמכות אלא רק כי התובעת לא הצביעה על זיקת סמכות מקומית לבית משפט זה.
בדיון שהתקיים הוסכם כי הצדדים יגישו סיכומיהם לעניין ההתנגדות בלבד. בכך יש לראות את הסכמתה המשתמעת של הנתבעת להקניית הסמכות המקומית לבית משפט זה. על כן בקשתה נדחית.
אף כי לא התקיים דיון, לא נחקר המצהיר ולא הוגשו ראיות, בכל זאת רשאית התובעת להציג את דף החשבון, אותו התבקשה להציג על ידי הנתבעת עצמה, בהתנגדותה. דף זה מעיד כי התובעת לכאורה נתנה ערך תמורת השיקים וכי הם לא הופקדו אך למשמרת. הדבר אינו סותר את דברי הנתבעת שמנהלה טוען כי כחודש לאחר חתימת ההסכם בין הצדדים נקלעה חקל לקשיים. ההסכם נחתם בתאריך 25.2.14 והשיקים הופקדו בתאריך 5.3.14. רק כ-8 ימים לאחר מכן.
בניגוד לאמור בפסק הדין שצוטט על ידי הנתבעת, כשגם בפסק דין זה צוטטו פסקי דין לפיהם אין במחיקת המילה "לפקודת" משום הגבלת הסחרות, הרי ששורה של פסקי דין, לרבות פסקי דין של בית המשפט העליון, שחלקם חדשים ממנו, דחו את הטענה כי החלפת המלים "שלמו לפקודת" במלים "שלמו ל" מונעת את סחירות השטר.
ראה לדוגמא רע"א (עליון) 2115/00 מיה תבליני החיים ירושלים בע"מ נגד בנק לאומי לישראל בע"מ, שם נקבע, מפי כב' סגן הנשיא לוין, בקצרה, כי "הקביעה שסחירותו של השטר לא נפגעה עקב מחיקת המלה "לפקודת" נכונה ללא ספק מבחינה משפטית".
פסק דין זה צוטט בתיק 36515-01-11 בפי כב' השופט אריאל ואגו ולאחר מכן, בבקשת רשות ערעור על פסק דינו, בבית המשפט העליון - ברע"א (עליון) 3691/11 יעל וואיה נגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ מפי כב' השופט פוגלמן, אשר בסרבו ליתן רשות ערעור, פסק כדלקמן:
"בית המשפט המחוזי קבע כי פסק דינו של בית משפט השלום מנוגד לפסיקתו של בית משפט זה ברע"א 2115/00 מיה תבליני החיים ירושלים בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם,1.5.2000), ולכן דין הערעור להתקבל. בית המשפט הוסיף שפסק הדין בע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, פ"ד מח(4) 498 (1994) אינו יכול לסייע למבקשת משום שבאותו מקרה דובר בשינוי בכתב יד שהעיד על רצון סובייקטיבי להגביל סחרות, בעוד שבעניין דנן מדובר בשינוי בדפוס שאינו מעורר "אור אדום" ביחס לכוונת המושך להגביל את סחרות השטר. " והוסיף -
"הבקשה דנן – הנוגעת ליישום הלכות קיימות ביחס לשאלת סחירותם של השטרות שמשכה המבקשת – אינה עומדת באמת מידה (של העלאת "שאלה עקרונית, בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת ") זו. (ההדגשה והוספת המלים הלא – מודגשות שלי – ל.ו.)
קשה איפוא לראות כיצד תוכל הנתבעת להצליח בהגנתה מול התובעת כאשר כבר בשלב זה, ועל פניהן, נדחות כל טענותיה.
טוען מנהל הנתבעת כאמור כי במקרה אחר נהגה התובעת בדרך שונה, דהיינו: לא הסכימה לנכות עבורו שיקים שבהם נרשם "שלמו ל". כיון שלא נחקר על כך, לא נסתרה טענתו.
בשל סבה זו בלבד הנני מוצאת לנכון, בדוחק רב עד מאוד, ליתן לנתבעת רשות להגן, אך אף זאת בתנאי כי תפקיד בקופת בית המשפט את מלוא הסכום הנתבע בסך 56,270 ₪, תוך 30 יום מהיום בו תומצא לה החלטה זו (הפגרה תבוא במניין הימים) .
בנסיבות העניין אינני נותנת צו להוצאות.
החלטה בדבר סדרי הדין תשלח אם יופקד הסכום הנ"ל. אם לאו, תידחה ההתנגדות ותיק ההוצל"פ ישופעל.
לתז"פ עוד 40 יום.

ניתנה היום, י"א אב תשע"ה, 27 יולי 2015, בהעדר הצדדים.