הדפסה

בנק לאומי לישראל בעמ נ' גטניו

מספר בקשה:4
בפני
כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר

מבקש

שבי גטניו

נגד

משיב

בנק לאומי לישראל בעמ

החלטה

פסק-דין ניתן בהעדר התגוננות על בסיס אישור מסירה הנחזה להיות חתום על ידי המבקש.

המבקש עותר לביטול פסק-הדין, וטוען כי כתב התביעה הומצא על דרך תחיבתו אל מתחת לסף הדלת בעת שהמבקש שהה בחו"ל, וכי כשחזר ומצאו כבר ניתן פסק-דין. יודגש, כי המבקש אינו מפרט בבקשתו את המועדים בהם היה בחו"ל, אינו מתייחס לאישור המסירה המצוי בתיק, ואינו מצרף אסמכתא כלשהי בתמיכה בטענתו.

בפי המבקש טענות נוספות, הנוגעות לעצם התביעה, אולם גם הן נטענות באופן כללי, וללא אסמכתא, ועיקרן, כי הוא עומד בהחזרי ההלוואות שניתנו לו, ועוד, כי כתב התביעה לוקה בחוסר פירוט.

המשיב הגיב, הפנה לאישור המסירה המצוי בתיק, ולמסמכים שצורפו לכתב התביעה, ועתר לדחות את הבקשה.

המבקש הגיב אף הוא לתגובה זו, והביע פליאה על הטענה כי ישנו אישור מסירה חתום (לכאורה) בתיק, נוכח טענתו כי לא היה בארץ. אלא, שאף עתה לא הביא המבקש אסמכתא, או פירוט תאריכים, או התייחסות קונקרטית כלשהי לאישור המסירה המצוי לעיונו בתיק, ושאף צורף לתגובת המשיב.

דין הבקשה להידחות.

לכאורה, עסקינן בבקשה לביטול מחמת הצדק, דהיינו – מחמת פגם שנפל במתן פסק-הדין. אלא, שלמעט טענות כלליות, הנעדרות במפגיע פירוט או התייחסות קונקרטית כלשהי, כאמור לעיל, גם בכתב טענות שני מטעם המבקש, אין כל ממש בטענה כי נפל פגם במתן פסק-הדין – ואישור המסירה על מכונו עומד.

אפשרות אחרת לביטול פסק-הדין נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, ומבוססת על נימוקי המחדל שבאי-ההתגוננות, ועל שקלולם של אלה עם טענות ההגנה. נימוקים למחדל לא הוצעו (למעט אותה אמירה כללית, כי המבקש היה בחו"ל בכל העת הרלבנטית, אמירה שנטענה על דרך הסתם, כמפורט), וטענות ההגנה הובאו אף הן באופן עמום וכוללני. גם אם באלה האחרונות יש אולי ממש, במיוחד בשים לב לכך שהמבקש אינו מיוצג, הרי שבשקלול של אופן העלאתן עם אופן העלאת הטענות הנוגעות לאי-ההתגוננות, דומה שאין מנוס אלא לקבוע שהמבקש לא עמד אפילו ברף הראשוני והיסודי הנדרש ממנו בפסיקה לשם הצדקת ביטול פסק-הדין.

הבקשה נדחית, אפוא. המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך של 1,800 ₪. הליכי הוצאה לפועל, ככל שעוכבו עקב הגשת הבקשה לביטול פסק הדין, יחודשו.

ניתנה היום, כ"ב ניסן תשע"ד, 22 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.