הדפסה

בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' נ' קווי אשראי לישראל שירותיים פיננסיים ואח'

ובענין: 1. קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים משלימים בע"מ (בפרוק)
2. קווי אשראי לישראל (מרכז) בע"מ (בפרוק)
3. קווי אשראי לישראל (א.ש.) בע"מ (בפרוק)
שלושתן ע"י משרד עוה"ד מירון, בן ציון ופריבס ושות'
החברות

ובעניין: עו"ד יצחק מירון
רו"ח חיים רבינוביץ'
המפרקים

ובעניין: יובנק חברה לנאמנות
הנאמן למחזיקי אגרות החוב (סדרה א' של קווי אשראי)
יובנק
ובעניין: מר שלום פנסטר (מחזיק מניות ונושה של קווי אשראי)
ע"י ב"כ עוה"ד אייל כהן
המבקש

ובעניין: כונס הנכסים הרשמי

החלטה

1. מונחת בפני בקשה מס' 104, אשר הועברה לטיפולי כרשמת, בה בקש המבקש להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת המפרקים לאשר תביעת חוב של מר סטימצקי (להלן: "סטימצקי") ולבטל את דחיית החוב של חב' בלומיס בע"מ (להלן: " בלומיס") – מחזיקי אג"חים, ולהתיר את הגשת הערעור אשר צורף לבקשה להארכת מועד. לגופו של עניין טוען המבקש בתמצית כי אישור תביעת החוב של סטימצקי נגוע בניגוד עניינים שכן מדובר בלקוח ותיק של משרד המפרקים. עוד נטען כי האישור הפסול של תביעת החוב של סטימצקי נוגע גם לביטול דחיית החוב של בלומיס, והכל כמפורט בנימוקי הערעור (שטרם הותרה הגשתו).

2. בבקשה להארכת מועד טוען המבקש כי הינו בעל מניות ונושה של החברה שבפירוק. לטענתו, ביום 9/6/14 הגישו המפרקים לבית המשפט את בקשה מס' 104, היא הבקשה לאשר את תביעות החוב של מחזיקי האג"חים. המבקש טוען כי נודע לו לראשונה על בקשה זו מתוך תכתובת ששלח המפרק ביום 3/11/14. המבקש מציין כי הכרעת החוב נשוא הבקשה מעולם לא הומצאה למבקש או לבא כוחו והוא ידע עליה לראשונה ביום 4/11/14. המבקש טוען כי למעשה אין צורך בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, שכן בקשתו הוגשה ביום 1/12/14, תוך 30 יום מיום שנודע לו על ההכרעה, אולם הוא הגיש את בקשתו מטעמי זהירות בלבד.
3. המבקש טוען כאמור כי יש להיעתר לבקשה להארכת מועד (אם וככל שיש בה צורך); שסיכויי הערעור גבוהים; שעולה חשש ממשי למשוא פנים בהתנהלות המפרקים וכי יגרם לו נזק עצום אם לא יתאפשר לו להגיש את הערעור המבוקש ולפעול לבירורו.

4. המפרקים הגיבו לבקשה להארכת מועד וטענו כי הם מתקשים להשיב לבקשה שכן המבקש לא צירף את הצדדים הרלוונטים לבקשה והם סטימצקי ובלומיס. עוד טוענים המפרקים כי בקשתו של המבקש כוללת בליל הכפשות כנגד המפרקים, כי מדובר במבקש המגיש בקשות סרק בתיק וגורם לסרבול ההליכים. לבסוף מציינים המפרקים כי עצם הגשת הערעור מעלה שאלה בדבר זכאותו של המבקש לערער על החלטות המפרקים, מכיוון שככל הנראה לא יהיה בהחלטות אלו כדי להשפיע על זכותו כמשתתף.

5. המבקש הגיב לתגובת המפרקים וציין כי בבקשה להארכת מועד אין צורך בצירוף סטימצקי ובלומיס כמשיבים, ואלו יצורפו לערעור כמשיבים, אם וככל שתותר הגשתו. בעקבות תגובתה זו ניתנה החלטתי מיום 7/1/15 בה הצעתי לצדדים שתי חלופות: להסכים להארכת המועד ולפעול לצירופם של בלומיס וסטימצקי כמשיבים לערעור גופו, כשבערעור תלובן גם שאלת היריבות ומעמדו של המבקש להגיש ערעור; והשנייה, ובהעדר הסכמה לחלופה הראשונה, לברר כבר כעת את מעמדו של המבקש להגיש ערעור על החלטת המפרקים בנוגע לבלומיס וסטימצקי. המפרקים בחרו בחלופה השנייה ולפיכך הגישו את תגובותיהם הנוספות בהתאם.

6. המפרקים טענו כי אין להיעתר לבקשה להארכת מועד, שכן אין כל נ ימוק ענייני לעיכוב הרב בהגשת הבקשה. המפרקים טוענים כי אין כל מקור חוקי המחייב אותם להמציא את הכרעתם בתביעת החוב לידיו של המבקש; המפרקים טוענים שהמבקש ידע על ההחלטה מזה זמן רב, ובוודאי שידע על הקשר הנטען בין משרד המפרקים לגורמים שתביעתם אושרה עוד בשנת 2012 (ראו פרק א3 לתגובת המפרקים). לא זו אף זו, המפרקים טוענים כי המבקש היה מעורה בהליכים, היה נוכח בדיון שהתקיים ביום 5/12/13 שם כבר הודיעו המפרקים את עמדתם העקרונית לעניין תביעות החוב ובוודאי שאין לקבל את טענת המבקש לפיה למד על ההחלטות מהעיתון. מעבר לכך טוענים המפרקים שאיסוף חומר ומידע אינו מצדיק מתן אורכה למפרע.

7. מוסיפים המפרקים וטוענים כי המבקש הינו חסר תום לב בהגשת הבקשה, ומסתיר מבית המשפט שידע על הקשר הנטען למצער כבר בשנת 2012. המפרקים עומדים על דעתם שצירופם של בלומיס וסטימצקי נדרשת גם לשלב הבקשה להארכת מועד ושלמבקש אין מעמד בהגשת הערעור. המפרקים טוענים שהמבקש הינו נושה נדחה בחברה בפירוק ולאור סדר גודל החובות של החברות שבפירוק, האינטרס הכספי של המבקש כמשתתף הינו אפסי. עוד טוענים המפרקים שבכל מקרה המבקש לא יקבל כספים מהקופה שכן הוא גרם נזק לחברות. לבסוף מבקשים המפרקים כי אם יאריך בית המשפט את המועד להגשת ערעור, אזי יש מקום להורות על הפקדת ערובה ומפנים בעניין זה להחלטתו של כב' השופט אורנשטיין בעמ"ש (ת"א) 31734-03-13 וורלד קפיטל גרופ בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (12.5.14) [פורסם במאגרים] (להלן: "עניין וורלד קפיטל").

8. המבקש הגיב על בקשת המפרקים. לטענתו עולה מתגובה זו כי נשייתם של בלומיס וסטימצקי מהווה 35% מהנשייה הכוללת, ולפיכך יש משמעות רבה לערעור. המבקש חוזר על טענתו כי לא ידע על החלטת המפרקים אלא ביום 4/11/14; כי אין כל קשר לדיון בו נטל חלק ביום 5/12/13 להכרעת המפרקים שניתנה ביום 9/6/14; המבקש הודף את טענות חוסר תום הלב המיוחסות לו; המבקש חוזר על טענתו כי אין צורך בצירוף בלומיס וסטימצקי כמשיבים לבקשה זו; המבקש טוען כי הוא בעל אינטרס כלכלי, מכוח מעמדו כמשתתף. המבקש חולק על התחשיבים שהוצגו בבקשת המפרקים ועורך תחשיבים משלו (ראו סעיפים 85-90 לתגובתו), מהם עולה כי יוותרו כספים לחלוקה לנושים מסוגו, אם יתקבל הערעור. המבקש דוחה את הטענה כי גרם נזק לחברה ומבקש לחייב את המפרקים בהבטחת ערובה כתנאי להגשת ערעורו הוא.

9. הכנ"ר התבקש לתת את עמדתו לבקשה, והגיש אותה ביום 25/5/15. הכנ"ר מתייחס למעמדו של המבקש להגיש ערעור על הכרעות המפרקים ומוצא כי יש למבקש מעמד להגיש ערעור, מעצם היותו בעל מניות בחברה, וזאת מכוח סעיף 310 (ג) לפקודת החברות ותקנה 40 לתקנות הפירוק. הכנ"ר בוחן את הפסיקה הרלוונטית וטוען כי הוא עומד בתנאים אשר הוכרו בפסיקה המאפשרים לו להגיש ערעור. בעניי ן זה טוען הכנ"ר שאם תתקבלנה טענות המבקש בערעור אזי זכותו השיורית כבעל מניות עשויה להפוך לזכות ממשית ומשכך עשויה לצמוח לו תועלת מקבלת הבקשה . הכנ"ר סבור שבשלב זה אין מקום להיכנס לויכוח בדבר היקף הכספים שעשויים לעמוד לחלוקה.

10. לאחר שהכנ"ר מגיע למסקנה שיש למבקש מעמד בהגשת הבקשה, בוחן הוא האם יש מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד. מאחר ואין מחלוקת בין הצדדים כי הכרעת המפרקים לא הומצאה לידי המבקש, וזה האחרון טען שנודע לו על ההכרעה רק ביום 4/11/14, אזי הכנ"ר סובר כי טרם חלף המועד החוקי להגשת הערעור ולכן לכאורה אין צורך בהארכת מועד. לחלופין, ואם נבחן את "כלל הידיעה", אזי יש מחלוקת האם ידע או היה על המבקש לדעת על ההכרעה במועד מוקדם יותר. על מנת לאזן בין האינטרסים השונים מציע הכנ"ר ליתן את הארכה המבוקשת תוך חיוב המבקש בהפקדת ערובה מתאימה, כפי שנדרש על ידי המפרקים.

הכרעה
האם יש למבקש מעמד להגיש ערעור על הכרעות המפרקים?

11. סבורה אני כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב. סעיף 310(ג) לפקודת החברות קובע כי: "מי שנפגע על ידי מעשה או החלטה של המפרק רשאי לפנות לבית המשפט ובית המשפט רשאי לאשר, לבטל או לשנות את ההחלטה וליתן כל צו בעניין כפי שיראה צודק".
בע"א 173/84 יהושע בן ציון נ' אור יאל גורני פד"י ל"ט (3) 757 הבהיר בית המשפט העליון שהפגיעה האמורה יכולה להיות דיונית או מהותית, וכי יש להוכיח שזכותו של אדם קופחה. בתיק פש"ר 1869/00 בש"א 7553/02 Michel chavaux נ' דורון טישמן, עו"ד, מפרק חברת דיזיין לאבס בע"מ (4/11/02) [פורסם במאגרים] ציינה כב' השופטת אלשייך כי על הגורם העותר להוכיח כי צפויה לו תועלת מקבלת הבקשה. תנאי נוסף הינו כי הבקשה אינה מוגשת בשל שיקולים זרים ובמטרה לעקוף החלטות קודמות.

12. עיננו הרואות, על פי לשון סעיף 310 (ג) כל אדם הרואה עצמו נפגע מהחלטת מפרק רשאי להשיג עליה, ואין הכרח כי יהיה נושה או משתתף. במקרה שלפנינו המבקש הינו בעל מניות בחברות שבפירוק ומעמדו הוא של נושה נדחה. האם הוכיח המבקש כי עלול הוא להיפגע מההחלטה? דומני שיש להשיב על כך בחיוב. גם לשיטת המפרקים צבור בקופה סכום לא מבוטל של כ-70 מיליון ₪; גם לשיטת המפרקים, תביעות החוב של סטימצקי ובלומיס מהוות 35%; ברי כי אם יתקבל הערעור, הנושים האחרים, באשר הם, יקבלו דיוודנד גבוה יותר. איני סבורה כי בשלב זה, של בקשה להארכת מועד, על בית המשפט לבצע את התחשיבים ולבחון עד כמה ריאליים סיכוייו של המבקש לזכות בכספים מקופת הפירוק. די כי הוכיח שיש לו זכות לקבל כספים שכאלו; די שהוכיח שקופת הפירוק אינה ריקה; די שהוכיח שתביעות החוב שעל הפרק מהווה 35% מהנשייה. לפיכך יש לקבוע כי יש למבקש מעמד להגיש ערעור על תביעות החוב, ולא שוכנעתי בשלב זה כי הדבר נעשה ממניעים זרים.

האם יש מקום ליתן הארכת מועד?

13. אין מחלוקת בין הצדדים כי החלטת המפרקים מיום 9/6/14 לא הומצאה לידי המבקש. לכן, כלל ההמצאה אינו מתקיים בענייננו. כמו כן, לא נסתרה טענתו של המבקש כי נודע לו לראשונה על ההחלטה ביום 4/11/15. אם הדבר כך, אזי אין כלל צורך בהארכת מועד והמבקש היה רשאי להגיש ערעור ללא נטילת רשות זו מבית המשפט.

14. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם יכול היה המבקש או צריך היה לדעת מוקדם יותר על החלטה זו, וזאת לנוכח המעורבות הנטענת על ידי המפרקים, ובין היתר נוכחות בדיון בחודש נובמבר 2013. מדובר בשאלה עובדתית המערבת גם היבטים משפטיים. סבורה אני כי בכל מקרה לא ניתן לקבל את טענת המפרקים שהמבקש "ידע או היה עליו לדעת" על ההכרעה , כל זאת כשהם לא מצאו לנכון להמציא לידיו את ההכרעה. בנוסף ולחלופין, מעת שנודע למבקש, לטענתו, על ההכרעה, פעל המבקש תוך 30 יום העומדים לרשותו לפי סעיף 40 לתקנות החברות (פירוק); בנוסף ולחלופין, ממועד ההכרעה חלפו שישה חודשים ולא תקופה של ארבע שנים, כמבקרה איבי הנזכר על ידי המפרקים בתגובתם, מקרה שעדיין תלוי ועומד להכרעת בית המשפט העליון (פר"ק 718/07 סונול ישראל נ' צא.מ.א הובלת דלק בע"מ; ע"א 6413/14 איבי נ' צא.מ.א הובלת דלק בע"מ בפירוק ).

15. איני מקבלת את טענת המפרקים לפיה יש לקבל את עמדתם של בלומיס וסטימצקי לבקשה להארכת מועד. מדובר בהכרעה של המפרקים והם המשיבים, ביחד עם הכנ"ר, בבקשה זו. לאור האמור לעיל, ואם וככל שיש צורך בהארכת מועד שכזו, הנני מאריכה את המועד להגשת הערעור. יש לפתוח תיק ערעור נפרד תוך 7 ימים מיום קבלת ההחלטה; יש לצרף את בלומיס וסטימצקי כמשיבים לערעור זה; יש לשלם את האגרה המתחייבת.

האם יש מקום להורות על חיוב בהפקדת ערובה?

16. ראשית אציין כי אין כל מקום להיעתר לבקשתו של המבקש לחייב את המפרקים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו שכן הוא יוזם ההליך. עוד אציין כי לא ראיתי מענה ענייני לבקשת המפרקים בתגובת המבקש, ואילו הכנ"ר מצא דרישה זו מוצדקת בנסיבות העניין, ראו סעיפים 10-11 לתגובה.

17. המפרקים מצידם טוענים כי יש להורות על חיוב המבקש בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותי הם. המפרקים מפנים לפסק דינו של כב' השופט אורנשטיין בעניין וורלד קפיטל וטוע נים כי בעניין זה נקבע כי ככלל יש מקום להורות על חיוב מערער בהפקדת ערבון להבטחת הוצאות בעל התפקיד . עוד טענו המפרקים כי סיכויי הערעור קלושים; לא ברור מה התועלת שתצמח למבקש, גם אם יתקבל הערעור, וזאת לאור הסכומים העומדים לחלוקה וסדרי הנשייה; כן טוענים המפרקים שמדובר במבקש המגיש בקשות סרק ומטריד את בית המשפט.

18. לאחר שבחנתי את הבקשה, מצאתי כי יש מקום להיעתר לה באופן חלקי. בעניין וורלד קפיטל סוקר כב' השופט אורנשטיין את הסוגיה של חיוב נושה בערבות להבטחת הוצאות בעל תפקיד בערעור, היא הסוגיה שבפנינו. לאחר שבית המשפט סוקר את המקורות הנורמטיביים להטלת חיוב שכזה, את הפסיקה ואת המדיניות המשפטית הרצויה, הגיע בית המשפט, בין היתר, למסקנות כדלקמן: " המסקנה המתבקשת ממכלול ההוראות וההלכות דלעיל שיש לראות בערעור על הכרעת בעל תפקיד בתביעת חוב, כהליך הדומה במהותו לערעור על פסק דין של ערכאה דיונית. כפועל יוצא ממסקנה זו יש להחיל ככלל את תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי המחייבת מערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב בערעור, גם על נושה שהגיש ערעור על הכרעת בעל התפקיד בתביעת החוב. סבורני שגם מבחינת מדיניות משפטית ראויה, נכון יהיה לחייב נושה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב, קרי, בעל התפקיד בערעור על דחיית תביעת החוב ועל מנת למנוע הגשת ערעורי סרק. נתתי דעתי גם לזכות הגישה לערכאות ושלפיה יש לאפשר לנושה באשר הוא, את מימוש זכותו להשיג לפני בית המשפט על קביעת בעל תפקיד בדונו בתביעת החוב שהגיש. איני מקל ראש בזכות זו שעל חשיבותה אין צורך להרבות במלים. יחד עם זאת אין להתעלם גם מפגיעה אפשרית בבעל התפקיד שלא יוכל לגבות את ההוצאות שייפסקו כנגד הנושה בערעור שהוגש על הכרעתו על דחיית תביעת חוב. אוסיף שלא אחת נדרש בית המשפט למצוא פתרונות יצירתיים למקור לתשלום שכר הטרחה של בעלי תפקיד שעשו מלאכתם נאמנה ודחו תביעות חוב, ולאחר מכן נדרשו להליך ערעור על הכרעתם בבית המשפט ובסופו של דבר לא הצליחו לגבות את ההוצאות שנפסקו לטובתם. על מנת למנוע פגיעה אפשרית כאמור נחקק המנגנון של הפקדת ערובה להבטחת הוצאות. את האיזון בין שני העקרונות, של זכות הגישה לערכאות מחד גיסא והבטחת הוצאות בעל התפקיד לקבלת הוצאותיו במקרה והערעור יידחה מאידך גיסא, ניתן למצוא בזכות הנושה המערער לבקש מבית המשפט הדן בערעור לפטור אותו מהפקדת ערובה, כנהוג במקרה של בקשות לפטור מערובה בהליכי ערעור על פסקי דין. בהקשר זה קיימת פסיקה ענפה בדבר השיקולים שעל בית המשפט להידרש להם בבואו לדון בבקשת מערער לפטור מחובת הפקדת ערבון ואיני רואה מניעה לאמץ את אלה גם למקרה של בקשת פטור מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות בעל תפקיד בערעור על דחיית תביעת חוב... מסקנתי הינה שיש להשוות את מעמדו של בעל תפקיד המשיב לערעור שהגיש נושה על הכרעה בתביעת החוב לזה של משיב בערעור רגיל ואת זה של מערער רגיל לזה של נושה המערער על הכרעה בתביעת חוב. משכך, נגזור מאלה את החובה של מערער רגיל להפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב גם על מי שערער על הכרעת בעל התפקיד בתביעת החוב. בית המשפט יהיה רשאי לבקשת הנושה לפטור אותו מהפקדת ערובה במקרה המתאים לפי הנסיבות ובהתאם למבחנים שנקבעו בהקשר זה בהלכה הפסוקה".
19. אין לי אלא לאמץ דברים אלו ולקבוע, כנקודת מוצא, שיש מקום לחייב יוזם הליך בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של בעל התפקיד. ראו גם רע"א 321/07 אליאנה רבינוב גושן ואח' נ' עו"ד יורם אבי-גיא ואח' (2007) [ פורסם במאגרים] (להלן: " עניין רבינוב"), שם נאמר: "אוסיף: פטור מהפקדת ערובה לפי תקנה 519 ופטור מאגרה הם שני הליכים שיש ביניהם קרבה ויש ביניהם שוני, כשם שיש קרבה וגם שוני בין פטור מאגרה לבין פטור מלא או חלקי מהפקדת עירבון בהליכי ערעור ( בהם העירבון הוא עניין שבחובה וממילא בשיגרה ( תקנות 428-427), להבדיל מן הערובה שבשיקול הדעת לפי תקנה 519). לעניין הליכי עירבון בערעור ראו בן-נון, הערעור האזרחי ( מה' 2, 2004) 363-364. הדמיון בין ענייני אגרה לעירבון ולערובה הוא כמובן בכך שהמדובר באדם הטוען שאין ידו משגת; השוני הוא, ראשית, בכך שבאגרה בעל הדין ( העיקרי) היא המדינה ( ראו סקירה ברע"א 1550/05 בונה הצפון נ' א.ב.ג.ל. (טרם פורסמה) והאסמכתאות דשם), ומעמדו של הנתבע הוא משני ( ראו ש' לוין, פרוצדורה אזרחית, סדרי דין מיוחדים בבית המשפט, 7, 10); שנית, בכך שבענייני ערובה וכן עירבון ניתן משקל גדול יותר לסיכויי ההליך מאשר בנושא אגרות". בהמשך, קובע בית המשפט שיש שלוש דרגות לסיווג בקשות אלו – בקשה לפטור מאגרה, או אז בית המשפט יפגין את הרמה הליברלית ביותר כלפי התובע/המערער; דרגה שניה היא בקשה להפקדת ערבון מכוח תקנה 519 לתקסד"א; ו"בדרגה השלישית מצוי העירבון בגדרי ערעור, שהוא חובה; כאן כבר מחזיק המשיב בידו פסק דין לטובתו, אך מששבים ומטריחים אותו לבית המשפט – יש צורך להבטיח כי יוכל לגבות הוצאות אם ייפסקו לטובתו. כאן נשקלים – אמנם בזהירות רבה – גם סיכויי הערעור, ברמה גבוהה מאשר באגרות, אף כי לא כנושא יחיד ונועל דלת, תוך שנזכור כי המדובר בבסיס בחובה, וזו נקודת המוצא".

20. דברים דומים נאמרו גם בעניין בש"א 1528/06 ורנר נ' הכונס הרשמי ( (2010)[ פורסם במאגרים] (להלן: " עניין ורנר") : "השוני האמור בין האגרה לערבון מביא עמו הבדל מסויים בדרך האיזון בין השיקולים הנוגדים בענייני פטור מאגרה ופטור מערבון. ההבדל מתמקד במשקל שיש לתת לעוצמת סיכוייו של ההליך השיפוטי הנדון, וביחס העומד בינו לבין זכות הגישה לערכאות. בעוד בענין האגרה, די בסיכוי כלשהו להצליח בהליך כדי להצדיק פטור, לעניין פטור מערבון נדרש סיכוי בעל ממשות גדולה יותר כדי להצדיק פטור ( עניין אברך, עמ' 388-389). פטור מאגרה בהליך המתברר כהליך סרק גורם לפגיעה שנזקה מתפזר על שכם הציבור כולו; פטור מערבון בהליך סרק גורם לפגיעה ישירה בבעל הדין שכנגד, הנושא לבדו בעלויותיו של הליך-הנפל. מכאן השוני במשקלים הניתנים לגורם סיכויי ההליך בכל אחד מן המישורים האמורים".

21. במקרה שלפנינו מדובר בערעור על החלטת מפרק; אין זו בקשה ראשונה המוגשת על ידי המבקש וגם לשיטתו הוגשו על ידו כבר שלוש בקשות, כשלפחות אחת נדחתה; מעמדו הינו של נושה נדחה, שאמנם הוכר על ידי לצורך הגשת ערעור, אך יש לקחת מעמד זה בחשבון לצורך חיוב בערובה, שכן הסיכויים לתועלת כלכלית שתצמח מהערעור הינם בין היתר בהתאם למעמד. עוד יש לזכור כי לצורך מתן האורכה להגשת הערעור בחרתי לאמץ את טענתו של המבקש לפיה ידע לראשונה על ההחלטה ביום 4/11/14. עם זאת סבורה אני כי לצורך השאלה של חיוב בערובה יש לתת משקל לטענות המפרקים לפיהן המבקש, לנוכח מעורבתו בהליך, יכול היה לדעת על ההכרעה בסמוך למועד נתינתה.

22. מכל השיקולים הללו הנני נעתרת כאמור לבקשה להארכת מועד, עם זאת כאמור יש לצרף לערעור את בלומיס וסטימצקי. יש להפקיד סך של 25,000 ₪ תוך 30 יום מהיום כתנאי לדיון בערעור שיוגש, וזאת להבטחת הוצאות המפרקים.

החלטתי זו ניתנה כרשמת בית המשפט.

ניתנה היום, ט"ז סיוון תשע"ה, 03 יוני 2015, בהעדר הצדדים.