הדפסה

בנק לאומי בני ברק סניף קונקורד 10855 ואח' נ' רביב ואח'

בפני כב' השופט משה סובל-שלום ת"א
התובע
בנק לאומי בני ברק סניף קונקורד 10855
על ידי עו"ד מיכל רבינוביץ

נגד

הנתבע

צד ג'
דוד רביב
על ידי עו"ד אסף רז

פרוסיס טכנולוגית בע"מ

פסק דין

התביעה
1. התובע הגיש כנגד הנתבע כתב תביעה בסדר דין מקוצר בגין יתרת חוב בחשבון הבנק של צד שלישי אשר הנתבע ערב לו.

סכום התביעה הינו 253,838 ₪ ואולם לאחר הגשת התביעה הגיע התובע להסדר פשרה עם ערב נוסף בשם אנגלר לפיו שילם סך של 120,000 ₪ וכן נגבה שיק שהוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.
ולכן הודיע ב"כ התובע בדיון מיום 26.6.13, על עדכון סכום החוב לסך של 171,802 ₪, בהמשך ביום 4.12.13, הודיע ב"כ התובע כי החוב המעודכן הינו 182,730 ₪.

להליך הנוכחי קדמו הליכים משפטיים המהווים חלק מהמחלוקות ועל כן יפורטו בקצרה להלן.

2. במרס 2008 הגיש התובע תביעה כנגד צד ג' והערבים הנתבע ואנגלר על סך 400,000 ₪ בתיק 21484/08 . סכום התביעה לא שיקף את מלוא החוב והדבר צוין מפורשות בכתב התביעה. התובע העמיד את סכום התביעה על סך 400,000 ₪, לצרכי אגרה שכן במקביל להגשת התביעה הגיש בקשה למימוש משכנתא על נכס מקרקעין של הערב אנגלר שהיתה חלק מהביטחונות בחשבון הבנק, וסבר כי יתרת החוב לאחר המימוש תהיה כסכום התביעה.
סך כל החוב במועד הגשת התביעה היה 773,000 ₪.

יצוין כבר עתה כי בין הערבים, השותפים בחברה, הנתבע ואנגלר היה באותו זמן סכסוך ארוך ומורכב אשר השפיע על היחסים שלהם כלפי הבנק התובע.

3. הנתבע הציע לפדות את המשכנתא של אנגלר באופן שהמשכנתא תוסב לטובתו ואולם הבנק סרב הן משום שהסכום שהוצג לא כיסה את מלוא החוב, והן משום שהבנק סבר שההצעה לא הוגשה בתום לב ולא רצה לקחת חלק במאבק שבין הנתבע לאנגלר.

במאי 2009 הסכים התובע כי אנגלר ימכור את הנכס לצד שלישי בסך של 850,000 ש"ח, והתמורה בניכוי הוצאות הכינוס הועברה על חשבון החוב בחשבון.

במצב דברים זה הסכים התובע למחוק תביעתו כנגד הנתבע ולשקול הגשת תביעה חדשה בעתיד לאחר שתתברר יתרת החוב המדויקת.
כנגד אנגלר ניתן פסק דין ובמסגרת ערעור שהגיש הגיעו הצדדים לפשרה על פיה שילם 120,000 ₪ לוויתור הדדי של כל הטענות והתביעות.

4. בתיק ת.א. 8287-02-10 הגיש צד ג' תביעה הצהרתית כנגד התובע שיצהיר כי ההמחאות שמחזיק התובע כבטחונות שייכות לצד ג' מאחר ומלוא החוב סולק לאחר מימוש הנכס וההסדר במסגרת התביעה הראשונה.

בתחילה אוחד הדיון בשני התיקים ואולם לאחר שב"כ התובע הצהיר בדיון מיום 14.4.13, כי סכומי השיקים חופפים לסכום התביעה ולא יוגשו לביצוע שיקים נוספים, הוסכם כי תביעת צד ג' תדחה וכל העניינים שבמחלוקת יתבררו בתיק זה.

עוד יצוין כי ביהמ"ש מפי כב' השופט מיכאל תמיר דחה על הסף את התביעה ההצהרתית בכל הקשור להמחאות והשאיר לדיון את הטענות בדבר בטחונות נוספים, כגון קופת גמל, כרטיסי אשראי, כיבוד המחאות מזויפות.

הערעור שהגיש צד ג' נדחה, בהסכמתו, תוך שביהמ"ש של הערעור מציין בהחלטתו כי לא היה מקום לערעור.

הגנת הנתבע
5. הנתבע הגיש בקשה מפורטת בכתב למתן רשות להתגונן ובה מפרט את התנהלות העניינים לרבות ההליכים המשפטיים אשר ציינתי לעיל ואין צורך לחזור פעם נוספת.

יצוין כי חלק מהטענות שהועלו במסגרת הבר"ל כבר הוכרעו, נכון להיום, כך נדחתה התביעה ההצהרתית בתיק 8287-02-10 והחלטתו של כב' השופט תמיר לפיה דחה על הסף את העילה המתבססת על ההמחאות הינה סופית וחלוטה ושוב אין מדובר בהליך תלוי ועומד.

ניתן לסכם את טענות ההגנה כדלקמן:
א. פסה"ד שניתן בתיק 21484/08 מהווה מעשה בית דין הן משום סכום התביעה 400,000 ₪ שלא תוקן, לא נתבקשה רשות לפצל סעדים והן על בסיס קביעות ביהמ"ש באותו תיק לפיהן החוב לתובע סולק.

ב. החוב לתובע מוגבל לסכום של 795,000 ₪ שהציע הנתבע כדי לפדות את המשכנתא של אנגלר, סכום שגילם את מלוא החוב, כפי שהיה באותה עת.

ג. סכום החוב הנתבע איננו נכון ומשולל יסוד וכל חוב, ככל שקיים, נמוך בהרבה מהסכום הנתבע ולא הופחתו תקבולים שגבה הבנק ממושכי שיקים.

ד. קיזוז בגין התנהלות רשלנית של התובע שאישר פעולות בחשבון הבנק שלא בחתימת הנתבע למרות שדווח כי מורשה החתימה היחיד הינו הנתבע בצירוף חותמת החברה.

ההתנהלות הרשלנית מתבטאת בהנפקת כרטיס אשראי לאנגלר שעשה בו שימוש בזבזני גם לצרכיו האישיים, בסכומים העו לים על סכום התביעה.

כמו כן כיבד התובע שתי המחאות על סך 4,000 ₪ ועל סך 7,000 ₪ שלא נחתמו על ידי הנתבע והיו משוכות לטובת אביו של אנגלר.

יצוין כי בהסתמך על חוות הדעת של רו"ח פיש טוען ב"כ הנתבע בסיכומיו כי נמצאו בדפי החשבון 5 חיובים בלתי מוסברים על סך כולל של 90,988 ₪.

דא עקא שסיכום 5 הסכומים הבלתי מוסברים הינו 145,791 ₪, ולא הסכום שטוען המומחה ובעקבותיו הנתבע.

הודעה לצדדים שלישיים
6. הנתבע הגיש הודעה לצדדים שלישיים כנגד פרוסיס טכנולוגיות בע"מ וכנגד אנגלר דב וטלי.
לאחר שהסתבר לנתבע כי אנגלר עזבו לחו"ל ולא הצליח לבצע להם מסירה של כתבי בי- דין הוחלט ביום 26.6.13, למחוק כנגדם את ההודעה.
הנתבע עותר כנגד החברה לשיפוי בגין כל סכום בו יחויב שכן הינו חייב משני בהיותו ערב לחברה, בעלת החשבון והחייבת העיקרית.
בכתב ההגנה מודה החברה בזכות השיפוי של הנתבע כנגדה, בהתאם לסע' 9 לחוק הערבות
ובאשר לכתב התביעה מצטרפת לטענות ההגנה שהעלה הנתבע בכתב הגנתו.
יצוין כי ב"כ הנתבע הינו גם ב"כ צד ג' והגיש בשמו את כתב ההגנה.

דיון והכרעה
7. להלן אתייחס לטענות ההגנה והאם הוכחו בהתאם לראיות שהובאו במהלך הדיון.
מטעמו של התובע הוגש תצהירו של מר רן גבריאל זיוון מי ששימש כמנהל מרכז עסקים אצל התובע ובתוקף תפקידו מכיר את העובדות ואת החשבון נשוא התביעה.

מטעמו של הנתבע הוגש תצהיר עדות ראשית וכן הוגשה חוות דעתו של רו"ח רון פיש שנתבקש לחוות דעתו המקצועית לגבי טענות הנתבע בקשר לחשבון הבנק הנדון בהתאם לטענות שנטענו בבקשה למתן רשות להתגונן.

8. בשלב הסיכומים עתר הנתבע לאפשר לו לעיין במסמכים המהווים חיובים של צדדים שלשיים ונכללו שלא כדין בחשבון הבנק נשוא התביעה, וזאת בהסתמך על עדותו של המומחה שהעיד על חיובים לא ברורים. הנתבע ביקש כי התובע יגיש תצהיר בו יפרט את מהותו המדויק של כל חיוב ואת ההליך בו נפסקו ההוצאות והצדדים להליך.

משנדחתה הבקשה ביקש הנתבע עיון במסמכים ספציפיים וצמצם בקשתו לחמשת החיובים שציין המומחה כבלתי מוסברים.

התובע התנגד לבקשה, מהנימוקים שפרט בתגובה ואולם ביום 7.4.14, ניתנה החלטתי ולפיה הוריתי לתובע לצרף תצהיר שיבהיר את מהותו של כל אחד מהחיובים האמורים ויצרף אסמכתא או המקור לחיוב הכספי.

התובע צירף תצהיר מיום 4.5.14, ובו התייחס לכל אחד מהחיובים ואף צירף אסמכתא לחיובים. הנתבע לא הגיש תצהיר מטעמו לגבי האמור בתצהירו המשלים של התובע ואף לא התייחסות של המומחה מטעמו, לאחר שניתנו הסברים לחיובים.

משלא הודיעו הצדדים על הסכמה לגבי החיובים קבעתי דיון לבירור החיובים ובדיון ביום 21.5.14, הודיע ב"כ הנתבע כי אין ברצונו לחקור את המצהיר של התובע על תצהירו המשלים.
כפי שציינתי בהחלטה מיום 21.5.14, משהחליט ב"כ הנתבע שלא לחקור היה עליו להודיע מראש כדי לחסוך מזמנו של ביהמ"ש ושל הצד שכנגד.
התנהלות כאמור איננה התנהלות ראויה, בלשון המעטה.

פסה"ד בתיק 21484/08 האם מהווה מעשה בית דין
9. טוען הנתבע כי סכום התביעה הוגבל לסך של 400,000 ₪ ולא נתבקש פיצול סעדים ולכן משהסתיים הדיון בתיק הרי שיש לראותו כמעשה בית דין המונע פתיחת הליך חדש כנגד הנתבע.
הנתבע ערב לחברה, צד שלישי, וכאשר הסתיים הדיון בעניינה הרי שהסתיים גם הדיון לגביו ועל כן יש לדחות על הסף את התביעה כנגדו.

בטענתו מפנה הנתבע לפסיקת בתי המשפט ובניהם רע"א 3385/08 בעניין מרקט פלייס בו מבקר ביהמ"ש את הנוהג הנטען של הגשת תביעה כשהסכום נקבע לצורכי אגרה בעוד החוב גבוה יותר.
נימוקו של ביהמ"ש הינו כי זו דרך פסולה ככל שמבקש התובע לחסוך בתשלום אגרה ולבחון בשלב ראשון את עילת תביעתו בתשלום סכום אגרה נמוך על חלק מסכום החוב.

10. כאן שונות נסיבות המקרה שכן יחד עם הגשת התביעה על סך 400,000 ₪ הוגשה בקשה לביצוע משכנתא בהנחה ששווי המימוש בתוספת סכום התביעה יביא לפרעון מלוא החוב, ולכן לא ראוי להכביד בהוצאות ולתבוע כבר בשלב הראשון את כל סכום החוב בנוסף לבקשה למימוש הנכס.

אין בהתנהלות התובע לא חוסר תום לב אף לא ניסיון שלא כדין לחסוך בהוצאות משפט, גם אם י כול היה (ואולי אף ראוי היה) שיתבע את מלוא החוב ובהמשך תופחת מסכום התביעה המלא התמורה שתתקבל מהמימוש ויימשך ההליך רק בקשר ליתרת החוב.
העובדות המלאות הובאו ולא הוסתרו במסגרת כתב התביעה.

11. לאחר שנתקבלה תמורת המימוש הודיע התובע על מחיקת התביעה כנגד הנתבע, תוך שמירת הזכות לשקול לתבוע בהמשך את יתרת החוב. בשלב זה יכול היה התובע לבקש לתקן את התביעה ולהעמידו על יתרת החוב ואזי ניתן להניח כי לא היתה עומדת לנתבע טענה כלשהי בדבר מעשה בית דין.

גם באמירת ביהמ"ש באותה תביעה במסגרת בקשת המחיקה כי החוב לתובע סולק אין משום מעשה בית דין, שכן מה שסולק זה סכום התביעה כפי שהוגשה ואשר לא כללה את מלוא החוב. אף בהחלטת ביהמ"ש ביום 11.10.09 נאמר כי החוב לא סולק בדרך של מימוש המקרקעין ולמעשה החלטת ביהמ"ש ניתנה בשלב המקדמי וטרם דיון ומבלי שנשמעו ראיות אשר החלטה שתינתן לאחר מכן תוכל להיחשב למעשה בית דין.
האמור לעיל עולה אף מהחלטתו של כב' השופט תמיר בתיק 8287-02-10 (התביעה ההצהרתית) הקובע כי שאלת גובה החוב לא נדונה בתביעה הראשונה ולא הוכרעה ולכן אין מעשה בית דין המונע מימוש בטחונות נוספות (המחאות) לכיסוי יתרת חוב לתובע, ככל שקיים לאחר שמומש נכס המקרקעין.

ניתן לומר כי דווקא החלטתו של כב' השופט תמיר מהווה מעשה בית דין הקובע שההחלטות בתיק 21484/08 לא מהוות מעשה בית דין.

12. בנוסף על פי תנאי הניהול (לגביהם לא הועלתה כל טענה) רשאי התובע לפצל את תביעותיו לפרעון הסכומים המגיעים לו בחשבון, גם אם נובעים מאותה עילה באופן שכל אחד מהווה תביעה נפרדת ובלתי תלויה באחרת.

הנתבע ידע באופן ברור כי הסכום של 400,000 ₪ לא מהווה את מלוא החוב הן משום שהתובע הבהיר זאת בכתב התביעה, והן מעצם העובדה שהציע לפדות את הנכס תמורת 795,000 ש"ח שהרי הנכס היווה בטחון לחוב ולא יפדה ביותר מסכום החוב בחשבון.

אשר על כן נדחית הטענה לדחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין וכן נדחית הטענה הנלווית כי התובע מוגבל לסכום של 400,000 ₪ כנגד הנתבע, סכום שנפרע ממימוש הנכס.

התובע רשאי היה להגיש תביעתו הנוכחית כנגד הנתבע בלבד, לאחר שעם הערב הנוסף אנגלר הגיע להסדר פשרה לגבי החלק הנוסף של יתרת החוב וסכום הפשרה הופחת מהחוב שבחשבון.
הנתבע לא ביקש להגיע עם התובע להסדר לפיו ישלם את הסכום ששילם הערב אנגלר.

הגבלת החוב לסך של 795,000 ₪
13. בתאריך 13.7.08, הציע הנתבע לפדות המשכנתא בסך של 795,000 ₪ סכום שלשיטתו היה פורע את מלוא החוב שעמד על סך 773,000 ₪.

הפניה של הנתבע לא נענתה הן משום שהסכום המוצע היה נמוך מהחוב הנכון לאותה עת והן משום שהתשלום המוצע היה מותנה בקבלת הנכס הממושכן באופן שהנתבע יהפוך להיות בעל הבטוחה של אנגלר כאשר באותו שלב היו בניהם סכסוכים עסקיים ומשפטיים.

הבנק ראה בהצעה של הנתבע משום חוסר תום לב ולא הסכים להיות שותף בסכסוך שבין הערבים, השותפים בחברה.
אין צורך להידרש לנימוק של הבנק ולזכותו של הנתבע לפדות את המשכנתא, בדרך שביקש שכן יכול היה לרכוש הנכס בהליך הכינוס.

די בנימוק הראשון של הבנק ולפיו הסכום המוצע לא היווה סילוק מלוא החוב, כדי לדחות הטענה בפרק זה. אכן מהראיות עולה בבירור כי החוב בחשבון היה גביה מסכום ההצעה.

גרסתו של הנתבע בדבר גובה החוב הנטען נטענה באופן סתמי וללא כל אסמכתא.
ראה חקירתו של הנתבע בעמ' 23 שורות 27-31 לפרוטוקול.
על חוסר רצינות ההצעה ניתן גם ללמוד מעדותו של הנתבע בעמ' 24 לפרוטוקול עת אישר כי לא היה לו את הכסף כדי לרכוש את הנכס ומדובר במכר שלו שרצה להשקיע.

לעומת גרסתו הסתמית של הנתבע העיד עד התובע זיוון כי החוב בעת משלוח מכתב ההצעה היה 838,337 ₪, ומפנה לדף חשבון 3 משנת 2008.

14. אף המומחה בחוות דעתו מציין כי הסכום של 795,000 ₪ היה סכום מוערך בעוד מדפי החשבון עולה כי יתרת החובה באותה עת הייתה 828,670 ₪, שלא כללה ריבית לאותו מועד (סעיף 1 ד-ה לחוות הדעת).

את הנתונים הנ"ל אישר המומחה בחקירתו הנגדית (בעמ' 31 סיפא לפרוטוקול) ואף הפנה לחוות דעתו בנדון.

לסיכום, נדחית הטענה לפיה חובו של הנתבע לא עולה על סכום הצעתו לפדיון המשכנתא, סך של 795,000 ₪ הן משום (ובעיקר) משום שלא היה בסכום המוצע כדי לפרוע את מלוא החוב בחשבון וגם משום שיקול דעתו של הבנק שלא להיות מעורב ולא ליתן יד לסכסוך שבין השותפים.

סכום החוב הנתבע איננו נכון -קיזוז
15. במסגרת פרק זה ניתן לכלול טענות שנטענו בפרק על התנהגות רשלנית של התובע בהנפקת כרטיס אשראי לאנגלר ובכיבוד המחאות שלא נחתמו על ידי הנתבע שהיה בעל זכות החתימה היחיד, המחאות שנמשכו לפקודת אביו של אנגלר.

בסעיף 10 לתצהיר העדות הראשית של הנתבע נטען כי בתחילת שנת 2008 (אין תאריך מדויק) הודיע התובע שמבטל את מסגרת האשראי באופן חד צדדי ובכך הגדיל את החובות בשיעורים ניכרים בשל חיוב בריבית חריגה, לעומת שיעור הריבית הנגבה בתוך מסגרת אשראי.
דינה של הטענה להידחות על הסף בשל שני טעמים, ראשית הטענה מהווה הרחבת חזית אסורה לה התנגד ב"כ התובע כבר בעת החקירה הנגדית משום שהטענה לא נטענה לא בבר"ל ולא בתצהיר התומך בו שהפך להיות כתב הגנה.

אין זאת אלא שהטענה נטענה לראשונה לאור בדיקת המומחה שגילה ביטול או שינוי של מסגרת אשראי ואז בחילוף יוצרות העלה הנתבע את הטענה.
הסדר הנכון צריך היה להיות כי הטענה העובדתית תטען על ידי הנתבע ואז יכמת המומחה את הטענה חשבונאית.

בנוסף הטענה נטענה באופן כללי וסתמי, ללא פירוט וללא הבאת רקע הדברים לביטול מסגרת האשראי ולכן הלכה פסוקה כי טענת קיזוז (הפרש הריביות) שאיננה מפורטת דינה להידחות.

בנוסף אין לקבל תחשיב מומחה לטענה שלא נטענה על ידי הנתבע. משלא טען הנתבע בבר"ל דבר וחצי דבר בדבר בטול מסגרת האשראי לא היה מקום למומחה לכמת את הטענה ולהציג תחשיב, בהעדר תשתית עובדתית.

16. מעבר לאמור לעיל, סתר הנתבע בחקירתו את הטענה בדבר בטול חד צדדי ואשר כי הבטול היה בתיאום עמו כחלק מתוכנית עבודה ובהמשך היו הפחתות נוספות בהסכמה. (פרוטוקול עמ' 26 שורות 10-17).

הטענה לפיה פעולות התובע פגעו ברווחיות החברה נסתרה מניה וביה בתצהירו של הנתבע. גם אם היו חריגות בהתנהלות הבנק, ולא היו, קובע הנתבע כי מי שהביא את פרוסיס למצב של חדלות פרעון היה אנגלר, בשל בזבוז סיטונאי וחסר אחריות של כספי החברה לצרכיו האישיים (סעיף 9 לתצהיר).

גם הטענה בדבר רווחיות החברה נסתרה מתשובותיו של הנתבע בחקירתו הנגדת בעמ' 17 ואילך ובמיוחד בעמ' 20,21 לפרוטוקול.

17. הנתבע טוען כי הבנק הנפיק לאנגלר שלושה כרטיסי אשראי, על פי בקשתו וללא ידיעתו של הנתבע ואנגלר עשה שימוש בכרטיסים לצרכיו הפרטיים בסכום של כ- 300,000 ₪.

דא עקא שבחקירתו הנגדית ולאחר שהוצג לו מסמך המפרט את הפעולות בכרטיסי האשראי אישר שסך כל החיובים בשנת 2007 כ- 80,000 ₪ ולא הסכום שטען.

מסתבר כי חברת האשראי שלחה לחברה את הדוחות בדבר השימוש בכרטיסי האשראי לכתובת שנמסרה, ומסתבר כי במהלך התקופה שונתה הכתובת ולא דווח על כך לחברת האשראי.

הנתבע לא הציג מסמך לפיו ביקש לשנות את הכתובת למשלוח הדוחות ומעבר לכך חיובי כרטיסי האשראי מופיעים בדפי החשבון, ויכול היה הנתבע לגלות בזמן אמת לפנות לבנק ולבקש לקבל את דפי החשבון לבדיקה.

בנוסף חברת האשראי הינה גוף משפטי נפרד מהתובע וניתן להפנות את הטענות אליה, ככל שיש טענות לגבי נכונות החיובים.

מגרסתו של עד התביעה, שלא נסתרה, עולה כי בחודש אוקטובר 2004 הוגשה לבנק החלטת החברה לאשר הנפקת כרטיסי אשראי לעובדים בחברה על הפרוטוקול חתום הנתבע ועל בסיסו ביקש וקיבל אנגלר בשנת 2006, שלושה כרטיסי אשראי ולכן הנפקת הכרטיסים נעשתה בידיעת החברה והנתבע ובהסכמתם והחיובים בשל השימוש בכרטיסים בוצעו בחשבון החברה.

18. באשר להמחאות המזויפות מדובר בהמחאה על סך 4,000 ₪ ועל סך 7,000 ₪ שנחתמו על ידי אנגלר לפקודת אביו ונפרעו על ידי הבנק.

ניתן להניח כי אכן אנגלר חתם על ההמחאות שלא כדין ולמרות זאת אין להפחית סכומם מהחוב הכולל.

הנתבע לא התלונן במשטרה כנגד אנגלר על זיוף, החתימות על גבי השיקים בהשוואה לחתימתו של הנתבע נחזות להיות זהות, והנתבע אף אישר כי בבנק לא עומדים על קוצו של יוד וכי אנגלר צייר לא רע ויש דמיון לחתימה שלו.
גם בעניין השיקים, כמו גם בקשר לחיובים של כרטיסי האשראי, קבלה החברה באופן שוטף דפי חשבון והיה עליה לבדוק ולהתלונן, בזמן אמת, על כל חריג שגילתה ולא להיזכר בטענה לאחר זמן במסגרת תביעה המוגשת נגדה.

לא ניתן לצפות מבנק סביר כי יגלה זיוף, ככל שהיה, בשני שיקים מתוך פעולות רבות בחשבון כאשר הסכומים נמוכים והחתימה, על פניה, דומה לחתימתו של המורשה ואין לצפות כי הבנק יבצע בדיקה מיוחדת בכל שיק המוצג בחשבון לגביה.

הנתבע מנוע מלטעון כיום לגבי השיקים ולגבי כרטיסי האשראי ומכל מקום יש לדחות הטענה.
לא הוכח כי התובע פעל ברשלנות בעניינים המיוחסים אליו.

חוות דעת רו"ח רון פיש
19. מטרת חוות הדעת, כפי שמציגה המומחה הינה לבחון את הנזק שנגרם לנתבע בגין דחיית הצעתו לממש את הנכס הממושכן, וכן בוחנת חווה"ד חיובים בלתי מוסברים בחשבון, רוצה לומר כי המומחה יוצא מנקודת מוצא כי הבנק עשק את הנתבע וגרם לו נזק מבלי ליתן לעובדות לבלבל אותו.

כמו כן נדרש המומחה בחוות דעתו וחישב חיובי ריבית ועמלות לתקופות שונות בין היתר לתקופה בה בוטלו מסגרות האשראי בהתבסס על הפער שבין שיעור של ריבית בתוך מסגרת אשראי לבין שיעור של ריבית חריגה שלא בתוך מסגרת אשראי.

המומחה מציין סכומים שונים של חיובים עודפים, לשיטתו, הן בשל ביטול מסגרת האשראי והן בשל דחיית הצעת המימוש, וכן סכום החיובים הבלתי מוסברים שגילה בדפי החשבון, מבלי שטרח לבחון את מהותם.

ההלכה הנוהגת באשר לחוות דעתו של מומחה ברורה ועקבית וקובעת כי חוות הדעת איננה תורה למשה מסיני (כאשר המומחה מונה על ידי ביהמ"ש ומקל וחומר בחוו"ד של בעל דין) וביהמ"ש פתוח לכל טענה שיש לבעל הדין שכנגד כנגד קביעות המומחה, ולא אחת מקבל ביהמ"ש את הטענות ופוסק בניגוד לדעתו של המומחה (ע"א 675/77 פד לד (1), 731 וע"א 123/79 פ"ד לד (1) 617.

טעות של המומחה או התעלמותו מנתונים שהיה עליו לבדוק עשויה להביא לפסילת חווה"ד, גם אם מדובר בצעד חריג אך בוודאי שיש ליתן הדעת למשקלה של אותה חוות דעת.

כמו כן נפסק כי חוות דעת של מומחה לא יכולה לבא במקום תשתית עובדתית הנחוצה לביסוס מסקנותיו של המומחה (ע"א 5520/90 מו (5) 462.

בת.א. (ת"א) 2149/89 קבע ביהמ"ש כי חישובו של המומחה צריכים להיות מבוססים רק על תשתית עובדתית שהוקמה בתצהירו של המצהיר וכאשר תשתית זו לא קיימת, דין החישובים של המומחה להידחות.

"ובאשר לחישוביו של המומחה – טוב יעשה אמנם נתבע המבקש רשות להתגונן אם בנוסף לגרסתו העובדתית יתמוך את חשוביו בחוות דעת מומחה... אך לחישובי המומחה אין קיום עצמאי. הם חייבים להתבסס על גרסה מאומתת בדבר שעורי הריבית המוסכמים, לחוות דעתו של המומחה בעניינינו אין, כפי שראינו, תשתית כזו".

ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ פ"ד מז (5) 133 עמ' 140-141.

"המצהיר לא יכול היה להפנות בתצהירו לאירוע קונקרטי ולכן גם התשתית שבנה המומחה מטעם המערערים הייתה ללא ביסוס. ואכן, מסקנות מומחה שאין להן עיגון עובדתי בתצהיר בעל הדין, ושלפי הנטען פרטיהן נמסרו למומחה על ידי בעל - הדין, אינן יכולות לשמש בסיס לרשות להתגונן".

ע" (ירושלים) 2485/01 חממי מנשה נ' בנק לאומי לישראל תק – מח 2002 (1), 11158, עמ' 11159.

ואכן, חוות דעתו של מומחה אינה בבחינת חי הנושא את עצמו, והיא תקפה כל זמן שהמומחה נצמד לעובדות מאומתות בתצהיר, ולא למשאלות לב.

20. המומחה ערך את חוות דעתו בניגוד לכל ההלכות המחייבות בנדון עד כי הפך עצמו לחרב להשכיר בידי הנתבע ולא ניתן לבסס דבר בהסתמך על חוות הדעת.

המומחה ביצע חישובים על בסיס נתונים שמסר לו הנתבע, גם אם נתונים אלו עמדו בניגוד לאמת שהיה גלוי וידוע למומחה מעיון בדפי החשבון מהם עולים בבירור נתונים אחרים מאלו שמסר הנתבע.

בחקירתו אף אישר המומחה את מחדליו והסביר כי פעל על פי הנתונים שמסר לו הלקוח שלו, הנתבע, גם אם ידע או צריך היה לבדוק ולדעת כי הנתונים אינם נכונים.

התנהלותו של המומחה פוגעת אנושות במידת האמון והרצינות שביהמ"ש אמור להתייחס לחוות דעת של מומחה, אם כך הינו פועל.

21. באשר ליתרת החוב במועד בו הציע הנתבע לפדות את הנכס מבסס המומחה את חישוביו על הנתון שמסר לו הנתבע 795,000 ₪, למרות שמציין בחווה"ד כי היתרה הייתה בסך 830,949 ₪.
בעמ' 31 לפרוטוקול מעיד המומחה כי חישוביו מבוססים על ההנחה כי הייתה הצעת פדיון, למרות שלא בדק ולא ראה מסמכים ולא בדק מה הייתה היתרה הנכונה במועד ההצעה. ובהמשך בשורה 22 מעיד: "לא היה חשוב לי לדעת מה היה החוב האמיתי במועד הקובע אני רו"ח ביצעתי רק חישוב חשבונאי של הנזק. החישוב שלי לא מתייחס למה היה החוב האמיתי... עתה אני רואה כי בתאריך 13.7.08 יתרת החוב 828,670 ₪ לפני חיוב בריבית רבעונית".

בהמשך בעמ' 32: "גם אם יוכח לי כי ב"כ הנתבע מסר לי מידע לא מדויק וכי קיבל את כל דפי החשבון וידע מה הוא החוב הנכון, זה לא ישנה את חוות הדעת מהבחינה החשבונאית".

חוות דעת של מומחה המסמנת מראש את המטרה ומתעלמת מהנתונים הנכונים איננה חוות דעת עליה יוכל לסמוך בית המשפט ומכל מקום אין היא מהווה ראיה לנזק נטען כלשהו.

22. בסעיף 2 לחוות הדעת מפרט המומחה מספר חיובים "בלתי מוסברים" שגילה בדפי החשבון ובעת שערך חישובו כלל את החיובים בחישובי הריבית והעמלות בהם חויב החשבון.
הדעת נותנת כי כאשר מגלה מומחה חיובים שמקורם לא ברור לו ואשר יש בהם כדי להשפיע על חישוביו, כי יפנה לבנק ויבקש לקבל הסברים, אך לא כך נהג רו"ח פיש.
המומחה יצא מהנחה כי החיובים לא נובעים מהנתבע אלא מפעולות של הבנק ולכן לא פנה לברר שמא החיובים נעשו כדין, גם אם לא על ידי הנתבע.

יחד עם זאת בעמ' 32 שורה 17,18 לפרוטוקול אישר המומחה כי ככל שיקבע כי היה מקום לחיובים אלו, הרי שיש להפחית מכל אחד מהנספחים את הסכום המתאים.

בתצהירו המשלים של התובע נתנו הסברים לכל אחד המחיובים וצורפו האסמכתאות לחיובים ומתברר כי החיובים בחשבון נעשו כדין.

הנתבע לא ניסה אפילו להתמודד עם גרסת התובע, לא הגיש תצהיר נגדי אף לא ביקש לחקור את עד התובע ומכאן שגם הנתבע הבין כי החיובים הבלתי מוסברים נכונים ומוסברים.

משנקבע כי החיובים האמורים צריכים להכלל בחוב ואילו חישוביו של המומחה לא מתייחסים לגביהם הרי שאין בפנינו תחשיב שניתן להתייחס אליו ברצינות ויש לדחות התחשיבים כולם.

23. אין שום ממש בחישוביו של המומחה בעניין הריבית ומסגרות האשראי.

המומחה מודה בעמ' 33 סיפא כי ריבית הפריים של 2% שציין שגויה וצריכה להיות 5.75 אחוז ולמרות שגילה הטעות לפני הדיון לא מצא לנכון לתקן והסביר כי לא מצא שזו טעות מהותית.
אם לא די בכך הרי שגם בעניין שיעור הריבית החריגה ותוספת סיכון לא מתבסס המומחה על נתוני הבנק, אלא על נתונים שהוציא מהאינטרנט שלא של בנק ישראל ולטענתו כך הוא נוהג לעבוד.

בכל הכבוד בדיקת נתונים כגון שיעור ריבית שעל בסיסם נערך תחשיב יש צורך כי הנתונים יהיו נכונים, שאם לא כן אין שום משקל לחישוב החשבונאי ולתוצאה הסופית.

באשר לבטול מסגרות האשראי שכמובן הביאו להטלת ריבית חריגה מתעלם המומחה ממה שהעיד הנתבע עצמו, כי צמצום מסגרות האשראי נעשה בתיאום עמו כחלק מתוכנית עבודה "היינו מתואמים עם הבנק על מסגרת האשראי החריגה" (עמ' 26 שורות 10-13 לפרוטוקול).
לסיכום, אני דוחה מכל וכל את חוות דעתו של המומחה שכן לא ניתן להסתמך עליה ולקבוע ממצאים ולכן לא הוכיח הנתבע את טענת הקיזוז לגבי ליקויים בחשבון הבנק ו/או חיובים לא נכונים בחשבון.

סיכום
24. לאור כל האמור לעיל ומשנדחו כל טענותיו של הנתבע מתקבלת בזאת התביעה.

הנתבע ישלם לתובע את סכום התביעה בסך 253,838 ₪, בהפחתת כל הסכומים שגבה התובע ממועד הגשת התביעה ועד למועד מתן פסה"ד.

בנוסף ישא הנתבע בתשלומי הריבית המפורטים בסעיף 17 לכתב התביעה ממועד הגשת התביעה 3.11.11, ועד לתשלום המלא בפועל ובהתחשב בתשלומים ששולמו, כאמור לעיל.

ב"כ התובע יגיש פסיקתא מפורטת בהתאם לחתימה בפני רשם בית המשפט.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הוצאות המשפט ובנוסף שכ"ט עו"ד, הכולל גם את התביעה בתיק 8287-02-10 כפי שהוחלט ביום 14.4.13, בסך של 20,000 ₪.

הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד יהיו צמודים למדד וישאו ריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

25. הנתבע זכאי ליטול פסק דין כנגד צד שלישי בגין חיוביו לתובע וניתן בזאת פסק דין בהתאם להודעה לצד שלישי.
ב"כ הנתבע יגיש לרשם בית המשפט פסיקת מתאימה לחתימה.

ניתן היום, י"ד אלול תשע"ד, 09 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.