הדפסה

בנק טפחות סניף תל אביב נ' מסארוה ואח'

בפני
כב' השופטת כוכבה לוי

תובעים

בנק טפחות סניף תל אביב
ע"י בא כוחו עו"ד עופר שטריקר

נגד

נתבעים

1.חליל מסארוה- ניתן פסק דין
2.סלוא מסרי ניתן פסק דין
3.יוסף סולטאן
על ידי בא כוחו עו"ד מוחמד עד אל חי
4.צאיל עראקי ניתן פסק דין
5.חוסני מסארוה
על ידי בא כוחו עו"ד פואד סולטאני
6.מוחמד קאסם ניתן פסק דין

פסק דין
בעניין הנתבעים 3 ו-5
רקע
עניינו של פסק דין זה הוא דיון בתביעת התובע כנגד הנתבעים 3 ו-5 אשר חתמו כערבים לפרעון הלוואה שנטל הנתבע מס 1, ובטענות ההגנה שלהם בפני כתב התביעה שהגיש התובע כנגדם.
התביעה שפניי עוסקת בהלוואה בסך של 30,000 ש"ח שנתן התובע (להלן: הבנק) לנתבע 1 (להלן: הלווה), במהלך חודש יולי 1989 (הסכם ההלוואה נושא תאריך 24/7/89) (ולפני תיקוני תשנ"ב ותשנ"ח לחוק הערבות) .
כפי שעולה ממסמך "הבקשה להלוואה מאמצעי הבנק", ניתנה ההלוואה ללווה לצורך רכישת קרקע מהגב' רפיקה מחמוד סולטאן.
הנתבעים 2-6 חתמו כערבים להסכם ההלוואה בין התאריכים 25/7/89-27/7/89.
אימות חתימות הערבים נעשה בבנקים שונים ובפני פקידי בנק שונים . שלושה ערבים חתמו בפני פקיד בנק בשם איאד חמדאן בסניף בנק לאומי ביישוב טירה ושניים חתמו בפני פקידת הבנק התובע, הגב' ירדנה ריימונד.
מסמכי ההלוואה נערכו על ידי פקידת הבנק, הגב' ירדנה ריימונד, שהייתה במועד הרלבנטי נציגת משכנתאות מטעם בנק טפחות, בסניף בנק המזרחי בכפר סבא ואשר העידה מטעם הבנק כפי שיפורט להלן .
התביעה הוגשה ביום 5/12/04, מאחר והלווה פיגר בתשלומי החזר ההלוואה.
על פי כתב התביעה , נכון למועד הגשת התביעה עמדה יתרת ההלוואה אשר לא נפרעה על סכום של 167,231.42 ש"ח.
הלווה עצמו הגיע להסדר פשרה עם הבנק שנחתם ביום 10/5/06 וקיבל תוקף של פסק דין על ידי כב' השופטת סימון ורדינה. עיקרו של הסדר הפשרה היה פריסת תשלומים של חוב הלווה לבנק . לצרכי הפשרה הועמד סכום החוב על סך של 130,000 ש"ח, בצירוף שכר טרחת עו"ד ואגרת בית משפט.
כנגד הנתבעים 2 ו - 4 ניתן פסק דין ביום 16/5/2011 בגידרו חוייבו במלוא סכום התביעה כנגדם , לאחר שבית המשפט הורה על מחיקת הגנתם, בהיעדר התייצבות הנתבעים ובא כוחם.
פסק דין זה כנגד הנתבעים 2 –ו4 כלל גם את הערת ביהמ"ש , על פיה המומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו כי החתימה על כתב הערבות נחזית להיות חתימתם של הנתבעים 2 ו -4.
כנגד הנתבע 6 ניתן ביום 15/7/05, פסק דין שחייב אותו במלוא סכום התביעה בהיעדר הגנה מטעמו.
שנותר להכריע- הגנתם של הנתבע 3 והנתבע 5, בהתאם לטענותיהם כפי שהובאו בבקשות הרשות להתגונן אשר הוגשו מטעמם ובהתאם להסכמה הדיונית מיום 25/9/2005, כפי שתפורט להלן.
תמצית טענות הנתבע 3
הנתבע 3 הגיש בקשת רשות להתגונן וביום 25/9/2005.
בהתאם להסכמה דיונית שקיבלה תוקף של החלטת בית משפט, ניתנה לנתבע 3 הרשות להגן וזאת בטענות הבאות בלבד:

  1. הראשונה, החתימה שנחזית להיות חתימתו על כתב הערבות איננה חתימתו והיא זויפה.
  2. השניה, הנתבע 3 מעולם לא הגיע לסניף הבנק בכפר סבא ולא התייצב בפני פקידה בשם ירדנה.- לימים הסתבר כי הבנק אינו טוען כלל כי חתם בפני "ירדנה" כך שהדיון בטענה זו מתייתר ראו פירוט להלן .
  3. והשלישית, כי שמורה לנתבע 3 הזכות להגיש בקשה למעשה בית דין בעקבות הליך שנוהל בבית המשפט השלום בפתח תקווה .

כבר עתה אפסוק כי הטענות -השנייה והשלישית נזנחו על ידי הנתבע 3 בשלב הסיכומים .
על כן לא אדון ולא אכריע בהן. מה גם שבנוגע לטענה השני יה, סבורני כי מקורה בטעות שכן המחלוקת בין התובע לבין הנתבע 3 נוגעת לאימות החתימה שביצע פקיד בנק לאומי בסניף טירה, איאד חמדאן ולא בסניף התובע בכפר סבא.
לטענת הנתבע 3 כאמור , החתימה על כתב הערבות הנחזית להיות חתימתו זוייפה.
כן טען מעולם לה התייצב בסניף בנק לצורך חתימה על ערבות וממילא לא חתם על מסמך כלשהו בפני פקידי הבנק.
הן הבנק והן הנתבע 3, הגישו חוות דעת מומחה ,כל אחד מטעמו ,לעניין הטענה לזיוף חתימת הנתבע 3 על גבי כתב הערבות.
מאחר ועל רקע העובדה ש חוות הדעת שהוגשו על ידי הצדדים היו סותרות, מונה המומחה אמנון בצלאלי ביום 8/6/2009, כמומחה מטעם בית המשפט, על מנת שיכריע במחלוקת שבין הצדדים לעניין חתימת הנתבע 3 על כתב הערבות.
במסגרת החלטתו הורה בית המשפט לצדדים להמציא למומחה מטעם בית המשפט את חוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים וכן לשתף פעולה עם המומחה לעניין המצאת מסמכים כתבי יד וכיוצ"ב.
דיון והכרעה בעניינו של הנתבע 3
טענת הזיוף
ההלכה הפסוקה מורה כי למקרה ונתבע כופר בחתימתו על מסמך, עובר הנטל אל התובע להוכיח כי החתימה על גבי המסמך היא אכן חתימת הנתבע .זאת לאור חובתו של התובע להוכיח את תביעתו ובהתבסס על הכלל הבסיסי על פיו המוציא מחברו עליו הראיה.
אשר לאופן ודרכי ההוכחה : ביהמ"ש העליון נדרש לדרכים שבהן ניתן להוכיח כי חתימה כלשהי של פלוני, אכן חתימתו היא:
"הכלל בכגון דא הוא, כי כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימתו של הנתבע (ראה: ע"א 355/63, 356 קרסינצקי ואח' נ' נאמן בפשיטת רגל של ש' וינרב ואח' [פורסם בנבו] [16], בעמ' 328, 331; ע"א 316/79חמדאן נ' ליאני ואח' [17], בעמ' 315- 316; י' זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 478).
9כלל זה נובע מכך שנטל השכנוע להוכחת כל מרכיביה של התביעה מוטל על התובע: חתימת הנתבע על המסמך הרלוואנטי – כמו כתב הערבות בענייננו – חיונית להוכחת חבותו של הנתבע על-פי המסמך, והיא בגדר "עמוד התווך של התובענה" (ע"א 316/79[17] הנ"ל, בעמ' 315). לאור כלל זה היה על הבנק לשכנע, כי החתימה על כתב הערבות ת/ 4היא אמנם חתימתה של המשיבה השלישית". (ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3), 240)."
ובהמשך פסק הדין:
"קיימות שלוש דרכים עיקריות שבהן ניתן להוכיח, כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני:
האחת, באמצעות עדות ישירה – היינו, עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה (ראה: א הרנון, דיני הראיות (הדפוס האקדמי, כרך א, תש"ל) . th ed., by c 7,london) cross, on evidence144; . R 690 (1989 ,tapper; שנייה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן (הרנון, בספרו הנ"ל, בעמ' 144- 145);
והשלישית, על-ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון (, supra cross).
המכנה המשותף לדרכי הוכחה אלה הוא קיומם של אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שבמחלוקת, השופכים אור על זהות עורך המסמך או החתום עליו. הווי אומר, כאשר מתגלעת מחלוקת בכגון דא, אין די במסמך עצמו כדי ללמד, ולו לכאורה, מיהו החתום עליו, והצד אשר עליו מוטל נטל השכנוע חייב להניח נדבכים ראייתיים נוספים, אשר ביחד עם המסמך יהיה בהם די כדי להרים את הנטל האמור. מכיוון שכך, אין לקבל את התיזה לפיה בעצם הגשת המסמך הרים הבנק את הנטל להראות, כי לכאורה החתימה המופיעה בו שייכת למשיבה השלישית"
(ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3), 240 – להלן : פרשת רחמים).

ביישום הנחיות אלה הרי שבמקרה שבפניי ולאור טענת הנתבע 3, הנטל להוכיח כי החתימה על כתב הערבות היא אכן חתימתו של הנתבע 3, מונח לפתחו של הבנק התובע .
העדים :
על מנת לעמוד בנטל המוטל עליו, הוגשו מטעם הבנק תצהירי עדות ראשית מטעם הגב' ירדנה ריימונד (להלן: ירדנה), עובדת הבנק, אשר ערכה את מסמכי ההלוואה וכתב הערבות נשוא המחלוקת שבפניי
כן הוגש תצהירו של מר סעיד אבו פול (להלן: אבו פול), אשר שימש כמנהל סניף בנק לאומי בטירה שבו כפי שנטען על ידי התובע חתם הנתבע 3 על כתב הערבות בפני פקיד הבנק איאד חמדאן (להלן: חמדאן).
חמדאן עצמו זומן למתן עדות, מאחר ששמו מופיע על כתב הערבות כמי שבפניו חתם הנתבע 3 על כתב הערבות, זאת לאחר שלא עלה בידי התובע להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.
בנוסף לעדויות אלו הוגשה מטעם התובע כאמור חוות דעת מומחה לעניין חתימתו של הנתבע 3 על כתב הערבות.
תחילה אדרש לעדויות שנשמעו בפניי .הן לעדי התובע והן לעדותו של הנתבע בעצמו.
לאחר מכן אבחן את חוות דעת המומחים שהוגשו מטעם הצדדים ואת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.
עדותה של ירדנה – על אף שירדנה העידה כי היא ערכה וטיפלה במסמכי ההלוואה אין בעדותה כדי לסייע לבירור השאלה בדבר החתימה הנחזית להיות חתימתו של הנתבע 3, שכן לאחר שירדנה ערכה את מסמכי ההלוואה ומילאה את הפרטים הנדרשים, היא העבירה לגרסתה את מסמכי ההלוואה ללווה על מנת שידאג להחתים ערבים נוספים וביניהם הנתבע 3 (עמ' 41, שור' 3-11 לפרוט').
אין חולק כי חלק מהערבים לרבות הנתבע 3 חתמו בסניף בנק לאומי בטירה ולא בפני ירדנה וזאת במסגרת נוהג של הבנק (עמ' 40, שור' 31-33 לפרוט'), מכאן שירדנה אינה יכולה להעיד באופן ישיר כי הנתבע 3 אכן חתום על כתב הערבות.
בהערת אגב, אציין כי מעדויות הצדדים התברר כי בתקופה הרלוונטית לחתימת הסכם ההלוואה נשוא התביעה שבפניי, הונהג נוהג בין הבנק התובע לבין בנק לאומי ביישוב טירה, בגדרו אפשר הבנק התובע לחותמים, לחתום על מסמכי הבנק תוך אימות פרטי החותמים בסניף בנק לאומי בטירה. כל זאת על מנת שלא להטריח את תושבי היישוב להגיע לסניף הבנק התובע בכפר סבא.
עדותו של אבו פול – בתקופה בה נחתם הסכם ההלוואה נשוא התביעה שבפניי, שימש אבו פול בתפקיד מנהל סניף בנק לאומי ביישוב טירה, בו בוצע אימות חתימות חלק מהערבים על הסכם ההלוואה, בהתאם לנוהג שציינתי לעיל (סעיף 2 לתצהירו של אבו פול).
אבו פול העיד כי מאחר והוא היה מורשה חתימה בסניף, היה עליו לחתום על מסמכים שונים בבנק .זאת ,לאחר שפקידי הבנק היו מחתימים לקוחות. מעדותו של אבו פול למדתי שלא רק שהנתבע 3 לא חתם בפני אבו פול ולא הזדהה בפניו, אלא שייתכן שחתימתו של אבו פול על המסמך נחתמה רק למחרת המועד שבו חתם הנתבע 3 בפני פקיד הבנק (עמ' 32, שור' 6-7 לפרוט').
עדותו של אבו פול -כי הנתבע 3 חתם בפני חמדאן (ולא בפניו) , מתבססת על הנוהל שהיה בסניף ועל ההנחה שבהתאם למקובל אבו פול אכן בדק ותשאל את פקיד הבנק באשר לנסיבות החתימה, בטרם חתם אבו פול בעצמו על המסמכים. יש להדגיש בהקשר זה כי ממועד החתימה ועד למועד שבו העיד בבית המשפט, חלפו כ – 24 שנים . ממילא לא סביר כי ניתן לזכור את נסיבותיו של אירוע ספציפי, שהינו בבחינת אירוע שגרתי ב פעילות הבנק.
מכאן שגם בעדות של אבו פול אין די על מנת לעמוד בנטל המוטל על התובע להוכיח כי החתימה הנחזית על גבי כתב הערבות הינה אכן חתימתו של הנתבע 3.
עדותו של איאד חמדאן – הזמנת חמדאן למתן עדות אושרה לבקשת התובע ולאחר שחמדאן לא שיתף פעולה עם התובע לעניין הכנת תצהיר עדות ראשית מטעמו.
על פי מסמכי ההלוואה במקום המתאים לחתימת פקיד הבנק המאמת את החתימה של הערב, נחזית להיות חתימתו של איאד חמדאן . העד אבו פול שהיה מנהל הסניף בו עבד איאד חמדאן ,אישר בעדותו שמדובר בחתימתו של חמדאן.
חמדאן עבר לעבוד בסניף בנק לאומי בטירה בשנת 1989. עד לאותו מועד עבד בסניף בפתח תקווה . המעבר לסניף טירה של בל"ל היה לאור בקשתו לעבור לעבוד בסניף הקרוב למקום מגוריו. חמדאן לא זכר ולא יכול היה לציין את המועד המדויק בו החל לעבוד בסניף בטירה.
חמדאן גם העיד כי ייתכן והכיר היכרות קודמת את הלווה וחלק מהערבים להסכם ההלוואה, אך מכיוון שביישוב טירה ישנם מס' אנשים בעלי שמות דומים, אין הוא יכול לומר במדויק האם הייתה לו היכרות עם הנתבעים או שמא אחרים בעלי שמות זהים .

על פי גרסתו של חמדאן שלא נסתרה במהלך עדותו בבית המשפט, החתימה על גבי כתב הערבות איננה חתימתו. במהלך הדיון אף הציג בקשה להעברה מהסניף הקודם (סומנה ת/5), הבקשה שנחתמה על ידי חמדאן ביום 25/3/88 (למעלה משנה קודם למועד עריכת הסכם ההלוואה נשוא התביעה שבפניי), ממנה עולה כי חתימתו הינה על ידי שרבוט קו וכתיבת האותיות "א.א" בעוד החתימה המופיעה בהסכם ההלוואה הינה באופן הבא "א. חמדן" בלא שרבוט "קו".

חמדאן ,שעדיין עובד בבנק לאומי בסניף בטירה, העיד כי כשהחל את עבודתו בסניף בטירה שימש בתפקיד אחראי קוּפּות ולא התעסק בהלוואות. הוא אף הוסיף כי גם בסניף הקודם בו עבד בפתח תקווה, עבד בתחום ההשקעות ולא בהלוואות ולכן לא זכור לו המקרה נשוא התביעה שבפניי. אף שנשאל האם ייתכן שביצע את אימות החתימה מאחר ולא היה פקיד אחר בסניף ,ורק הוא היה נוכח באותה העת, השיב כי המקרה בו מחתימים ערב בעבור בנק אחר, אינו מן המקרים השכיחים (עמ' 36, שור' 27-34 לפרוט').

אין חולק כי עדותו של חמדאן אשר הוזמן להעיד מטעם התובע, סותרת את גרסת התובע ותומכת בגרסת הנתבע. על מנת לאיין עדות זו טען התובע בסיכומיו כי ייתכן וקיימת זיקה כלשהי, ישירה או עקיפה בין העד לנתבעים. כך בעצם מסביר התובע את הסתירה בין עדותו של חמדאן לטענות התובע.
על כך מוסיף הבנק את "הלהיטות" של חמדאן להעיד כי החתימה על ההסכם איננה חתימתו וזאת עוד בטרם נשאל על כך בחקירה הנגדית.

נתתי דעתי לטענות אלו, אלא שלא מצאתי לקבלן.
ראשית ,טענת התובע בדבר היכרות של חמדאן עם הנתבעים הובאה בשלב הסיכומים, וממילא לא נתמכה בכל ראיה כלשהי, למעט תשובותיו של חמדאן בחקירתו הנגדית לעניין זה. לכל היותר מדובר בתשובות חלקיות ולא חד משמעיות. אין לטעמי די באלו , על מנת לאשש את מסקנת התובע כי חמדאן הכחיש את חתימתו רק בשל זיקה לנתבעים.

לכך יש להוסיף את העובדה כי חמדאן לא טען טענותיו רק בעל פה, אלא הציג לבית המשפט מסמך הקודם לאירוע החתימה נשוא התביעה ממנו למדתי כי חתימתו הינה שונה.
ויתרה מכך, חמדאן העיד כי תפקידו בעת הרלבנטית היה אחראי קופות .ממילא במסגרת תפקיד זה לא נדרש לבצע אימות חתימה על מסמכים.
בהקשר זה בהחלט לא נסתר מעיני ואין להתעלם מהעובדה כי כאשר נשאל אבו פול שחזר אל דוכן העדים בתום עדותו של חמדאן, לתגובתו לטענתו של חמדאן לעניין תפקידו בבנק וטענתו כי לא עסק בהחתמת ערבים, מילא אבו פול פיו מים והשיב כי אין לו הסבר לכך (עמ' 37, שו' 29-30 וכן עמ' 38 שור' 1-2 לפרוט').
תשובה זו תמוהה שכן אבו פול היה מנהל הסניף וסביר כי ידע מה תפקידו של כל עובד בנק ומה נכלל במסגרת תפקידו.

משכך לא מצאתי ליתן משקל לטענת התובע כי להיכרות האפשרית של חמדאן עם הנתבעים הייתה השפעה על עדותו, מה גם שחמדאן לא הכחיש היכרות מעין זו, ואף ניתן להניח כי מאחר וחמדאן עובד כפקיד בנק ביישוב טירה מזה למעלה מ – 25 שנים, קיימת היכרות כלשהי ישירה או עקיפה עם חלק מתושבי היישוב .אין בכך כדי לפסול את עדותו או לגרוע ממשקלה.
עדות הנתבע 3 – בעדותו שהוגשה בתצהיר עדות ראשית טען הנתבע 3 כי מעולם לא חתם על כתב ערבות כן טען כי לא חתם בפני אבו פול או בפני חמדאן וכי מעולם לא התייצב בבנק טפחות.
הנתבע 3 נחקר בחקירה נגדית בבית המשפט. אלא שבמהלך החקירה התברר כי בשל גילו המבוגר של הנתבע 3, ייתכן וסובל מדמנציה .זאת ניתן היה ללמוד מתשובותיו לשאלות בסיסיות שאותן סתר בהמשך חקירתו (עמ' 50, שור' 10-31 לפרוט').
בנו של הנתבע 3, שנכח באולם בעת הדיון, העיד לבקשת בית המשפט וגם מעדותו ניתן היה ללמוד כי הנתבע 3 סובל מבעיית זיכרון, אשר ייתכן ולא אובחנה באופן רפואי, אך לא ניתן לשלול את קיומה על הסף.
התובע טוען כנגד משקלו וקבילותו של תצהיר הנתבע 3,בהתבסס על העובדה שנמנעה ממנו האפשרות ל חקור את המצהיר – הנתבע 3, חקירה נגדית כדבעי .זאת , על דרך ההיקש ממקרים בהם נפטר המצהיר בטרם התקיימה חקירה נגדית.
ייתכן והיה מקום לדון בטענה זו מקום שעדותו של הנתבע 3 הייתה מהותית להכרעה, אלא שלאור הקביעה כי הנטל עבר לפתחו של התובע להוכחת אמיתות חתימתו של הנתבע 3 על גבי כתב הערבות לאור טענת זיוף שהעלה הנתבע 3 ואשר לא נתבדתה, ולאור העדויות הנוספות שהובאו בפניי אשר לא ניתן להסיק מהן כי החתימה הנחזית להיות חתימת הניתבע 3 על כתב הערבות הניטען היא אכן חתימתו כגירסת התובע , מצאתי כי גם למקרה והייתי קובעת כי משקל עדותו של הנתבע 3 נמוך ביותר, לא היה בכך בכדי לסייע לתובע , אשר לא הרים את הנטל להוכיח את חתימת הנתבע 3 על כתב הערבות ותביעתו כנגדו מכח חתימה זו.
כאמור ,הבאת עדויות ישירות הינה אחת הדרכים באמצעות יכול התובע להוכיח אמיתות החתימה של הנתבע .ומכאן אדרש לחוות דעת המומחים שהובאו בפניי.
חוות דעת המומחים
המומחית מטעם הנתבע - הנתבע 3 הגיש חוות דעת גרפולוגית מטעם הגב' אורה כבירי (להלן: מומחית הנתבע 3), אשר מסקנתה לעניין החתימה הנחזית להיות חתימת הנתבע 3, הינה כי ניתן לקבוע בסבירות הגבוהה ביותר (דרגה 1) כי הנתבע 3 לא חתם כערב על כתב הערבות נשוא התביעה שבפניי וכי החתימה המופיעה בכתב הערבות איננה חתימתו.
אל מסקנותיה אלו הגיעה המומחית מטעם הנתבע 3, לאחר שערכה השוואה בין החתימה נושאת המחלוקת לבין טפסי עסקאות שנעשו בבנק החתומים על ידי הנתבע 3 מהשנים 2001-2002 וכן מחתימות נוספות שחתם הנתבע 3 בפניה.
מסקנתה העיקרית הינה כי אופי הכתיבה של הנתבע 3 בדוגמאות שנמסרו להשוואה, הינו חלש, מהוסס, רועד ולא יציב אינו דומה לחתימה על גבי כתב הערבות שהינה רהוטה, מאד מיומנת, דינאמית ומהירה.
מומחה מטעם התובע - הבנק הגיש חוות דעת גרפולוגית מטעם עו"ד יונתן נפתלי (להלן: מומחה מטעם התובע), אשר הגיע למסקנה כי קיימת אפשרות סבירה שהחתימות נשוא המחלוקת אמיתיות. לצורך הכנת חוות הדעת התבסס המומחה מטעם התובע על טפסי בנק שנחתמו על ידי הנתבע 3 בין השנים 83-2002 (המסמכים שנמסרו היו העתקים כימיים), כן התבסס על דוגמאות הכתבה שנעשתה לנתבע 3.
המומחה מטעם התובע מצא כי קיימת זהות בין החתימה שבמחלוקת לבין החתימות שנמסרו לשם השוואה בתכונות הכתב, אשר הינן בגדר תכונות שהכותב אינו מודע להן או שהינן קשות לחיקוי.
המומחה מטעם בית המשפט - לאור הסתירה בין חוות הדעת של התובע והנתבע מונה כאמור מומחה מטעם בית המשפט לצורך הכרעה בסתירה שעלתה מחוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים.
יצוין כי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ניתנה גם ביחס לנתבעים 2 ו-4, אלא שבעניינם כבר ניתן פסק דין .לפיכך אתייחס רק למסקנותיו ביחס לנתבע 3.
לצורך בחינת טענת הזיוף הומצאו לידי המומחה מסמכים אקראיים שנושאים את חתימות הנתבע 3 – מסמכים אלו הינם טפסי בנק שנחתמו על ידי הנתבע 3, בין השנים 1983-2002 . כן בוצעה הכתבה לנתבע 3 על ידי המומחה מטעם בית המשפט.
מסקנת המומחה הייתה כי ישנה התאמה בין תכונות הכתב שבמסמך כתב הערבות שבמחלוקת לבין הדוגמאות להשוואה שנמסרו למומחה ומכאן הסיק כי קיימת סבירות שהחתימה על כתב הערבות הינה חתימתו של הנתבע 3.
כן צוין כי החתימות שבמחלוקות כתובות בצורה שוטפת ולא נמצאו סימנים האופייניים לזיוף או חיקוי, המומחה הוסיף כי הסתייג מקבלת מסקנה מוחלטת יותר רק בשל אופי המסמכים שנמסרו לו לשם השוואה והיו כולם בהעתק וכן מאחר ובחתימות שחתם הנתבע 3 במסגרת ההכתבה נמצא ביטוי לקשיי כתיבה רציניים.
על אף הזכות השמורה לצדדים לחקור את מומחה בית המשפט על חוות דעתו מכוח תקנה 130א' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, לא הודיעו מי מהצדדים כי ברצונם לעשות כן, ועל רקע זה לא נחקר המומחה נגדית על מסקנותיו בחוות הדעת.
מסקנתו של המומחה מטעם בית המשפט הינה כי קיימת סבירות כי החתימה הנחזית להיות חתימתו של הנתבע 3 על כתב הערבות הינה אכן חתימתו, אלא שיש לומר כי מסקנה זו אינה ברף העליון בהתאם למדרג הקיים בחוות דעת גרפולוגיות. זאת נימק המומחה בכך שדוגמאות החתימה שנמסרו לו לצורך השוואה, אינם מסמכים מקוריים אלא העתק צילומי בלבד.
לטענת הבנק התובע בסיכומיו , על בית המשפט לקבל את חוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט .זאת בין היתר לאור פסיקות בתי המשפט בדבר המשקל הראייתי המועדף שיש ליתן לחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט על פני חוות דעת המומחים מטעם הצדדים .
ובנוסף, לאור האובייקטיביות של חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ומן הטעם שהנתבע 3 לא ביקש לחקור את המומחה שמונה מטעם בית המשפט על חוות דעתו ,שהרי אז הוא מוחזק כמי שהסכים עם חוות דעתו .בעניין זה הפנה ב"כ הבנק בסיכומיו לפסקי דין שונים שניתנו בערכאות השונות (ת"א (י-ם) 5552/05 אקיר תכנון ובניה בע"מ נ' דוד לנדאו, 12.11.08, ת"א (י-ם) 11844/02 לב ווזובוי נ' נדב ויצמן, 20.8.06, וכן פסק דינה של כב' השופטת ד' דורנר בת"א (מחוזי-ירושלים) 1950/87 ד"ר אברהם פישר נ' א' טרגר דירות להשכרה ירושלים (1974) בע"מ, תק-מח 91(1)502, 503 (1991), ע"א 4445/90 עמיגור (ניהול נכסים) בע"מ נ' מיוסט ואח', דינים עליון לד 611)).

ברם, מצאתי כי יש צורך לאבחן בין פסקי הדין אליהם הפנה ב"כ הבנק למקרה שבפניי. בפסקי הדין שלעיל, דנו בתי המשפט בחוות דעת לעניין ליקויי בנייה . זאת בשונה מחוות הדעת שבתביעה שבפניי שהינה חוות דעת גרפולוגית לעניין חתימת הנתבע 3 על גבי כתב הערבות . כאשר עסקינן בחוות דעת לעניין ליקויי בניה ,משמש המומחה מטעם בית המשפט כמעין זרועו הארוכה של בית המשפט מאחר ולבית המשפט אין את היכולת להתרשם באופן ישיר מהליקויים עצמם (למעט מקרים נדירים ) זאת בשונה מחוות דעת גרפולוגית לעניין זיוף חתימה. שכן בעת שמתעוררת מחלוקת לעניין זיוף חתימה , מתרשם בית המשפט בעצמו מהמסמך ,זאת בנוסף לחוות הדעת שמוגשת מטעם המומחה.
ככלל , מורה ההלכה הפסוקה במקרה של חוות דעת גרפולוגית ובשים לב לעובדה שגרפולוגיה אינה מדע מדוייק ,כי השיקולים שעל בית המשפט לשקול בעת סטייה מחוות דעת מומחה שמונה מטעם בית המשפט בתיתו חוות דעת גרפולוגית אינם נדרשים להיות כבדי משקל כמו במקרה של סטייה מ חוות דעת מקצועיות אחרות בהן לבית המשפט אין את היכולת להתרשם במישרין (לדוגמא בחוות דעת לעניין ליקויי בניה או חוות דעת שמאית לעניין נזק לרכב).
ולעניין חוות דעת מומחה לזיהוי כתבי יד, ניפסק בפרשת רחמים:
"בסוגיה זו הלכה היא מלפנינו כי ביהמ"ש רשאי להיזקק לעדויות מומחים בעניינים שבהם דרושים ידע והתמצאות מדעיים או טכניים (ד"נ 20/85 בחרי ואח' נ' פדלון ואח', פ"ד לט(4) 463, 465) ובהם עדות גרפולוג המומחה לניתוח כתבי יד.
על מקצוע הגרפולוגיה נאמר כי 'הגיע לדרגת מדע שימושי ממש...' (ע"פ352/71 טל נ' מדינת ישראל, פ"ד כו (2) 107, 112). ולכן מותר - ולעיתים קרובות אף רצוי - לעשות שימוש בחוות דעת של גרפולוג על מנת לבסס טענה בדבר אמיתותה (או אי אמיתותה) של חתימה.
מובן כי בכך אין כדי להעביר לגרפולוג את כוח ההכרעה לעניין אמיתות החתימה ובכל מקרה ביהמ"ש הוא זה המחליט אם לתת אמון בחוות דעתו של המומחה, איזה משקל - אם בכלל- יש לייחס לה ומה המסקנה הסופית העולה משקלול חוות דעת זו עם שאר הראיות בתיק".
כבר עתה אומר כי לאחר שבחנתי את כלל הראיות שהובאו בפניי, העדים שנשמעו וחוות הדעת שהוגשו לתיק הגעתי למסקנה כי הבנק התובע לא עמד בנטל המוטל עליו כתובע לסתור את טענת הנתבע כי החתימה הנחזית להיות חתימתו הינה חתימה מזויפת .
ואסביר;
מטעם הבנק העידו 3 עדים. אלא ששניים מ הם, הגב' ירדנה ומר אבו פול, העידו כי החתימה על המסמכים לא נעשתה בפניהם .הם לא פגשו בנתבע 3 .משכך אני סבורה כי אין בעדותם בכדי לסייע לבנק לעניין זה.
אשר לעדותו של חמדאן, אשר אליבא דגרסת הבנק הוא פקיד הבנק אשר בפניו חתם הנתבע 3 על כתב הערבות והוא זה אשר זיהה את הנתבע 3 ואימת את חתימתו, עדותו של עד זה אינה תומכת בגרסת הבנק . שהרי שבעדותו הכחיש חמדאן את הטענה כי הנתבע 3 חתם בפניו .ויתרה מכך, עד זה העיד שבתקופה הרלוונטית כלל לא היה בתפקיד שבו היה מאמת חתימות של לקוחות על מסמכים בנק איים שכן באותה תקופה הועסק כאחראי קוּפּות בסניף הבנק.
מכאן, שלא מצאתי , כי באמצעות הראיות הישירות שהובאו על ידי הבנק, נסתרה טענת הנתבע 3 על פיה החתימה הנחזית להיות חתימתו איננה חתימתו אלא זיוף.
ולא זאת אף זאת , אלא שהעד שהוזמן מטעם התובע אף חיזק ואישש את גרסת הנתבע 3 שכן הוא הכחיש כי הנתבע 3 הופיע וחתם בפניו את החתימה עליה מבוססת עילת התביעה כנגדו .
בהקשר זה אני רואה משקל נוסף לאמינות העד חמדאן משהוצג מטעמו מסמך הקודם למועד שבו חתם הנתבע 3, ממנו ניתן ללמוד כי חתימתו של חמדאן שונה מהחתימה המופיעה בכתב הערבות כחתימה המאשרת את חתימתו של הנתבע 3 .

בנסיבות שבהן לא הובא בפניי כל טעם סביר לכך שחמדאן ישנה את חתימתו דווקא בעת שהוא מאמת חתימת ערבים על כתב ערבות וכן לא נטען כי חמדאן נוהג לחתום בשתי חתימות השונות אחת מהשנייה באופן ניכר, אני מקבלת ונותנת אמון בגרסתו של חמדאן כי חתימת האישור הנחזית להיות חתימתו על כתב הערבות שונה מהחתימה בה נהג לחתום ואינה חתימתו .

מסקנות המומחה מטעם בית המשפט כפי שהובאו בחוות דעתו הגרפולוגית, אינן ברמת הודאות הגבוהה ביותר . זאת מן הטעם שבפני המומחה לא הובאו מסמכים מקוריים להשוואת החתימות .
בנסיבות אלה וממכלול השיקולים דלעיל אני קובעת כי אין בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט בכדי להטות את הכף ל טובת התובע.
אשר לראיה הנסיבתית שהציג הבנק במהלך הדיון - תלוש שכר של הנתבע 3 אשר היה מצוי במסמכי הבנק ,ממנו מבקש הבנק ל הסיק כי מעצם קיומו של התלוש ניתן להסיק כי הנתבע 3 היה מוכן לחתום על הערבות ואף חתם כערב, ולהעדיפה על המסקנה כי לא חתם על ערבות : כידוע, ראיה נסיבתית מוכיחה במישרין קיומה של נסיבה, המשמשת בסיס להסקת קיומה של עובדה, על דרך הסקת מסקנות שבהיגיון, בשכל הישר ובניסיון החיים.

כוחה של ראיה נסיבתית ככוחה של ראיה ישירה. אלא ש אין לקבוע ממצא על-יסוד ראיה נסיבתית, אלא אם כן ממצא כזה מתחייב הגיונית מן הנסיבה או הנסיבות שהוכחו, כמסקנה הגיונית אחת ויחידה.
ברי כי כאשר מדובר במקבץ של ראיות נסיבתיות עם ראיות רגילות, אין לבדוק את כוחה הראייתי של כל ראיה נסיבתית בנפרד ובאורח עצמאי, אלא לאור הראיות האחרות.
במקום שמבקשים להוכיח ממצא על מקבץ של ראיות נסיבתיות, אין הכרח כי כל ראיה נסיבתית, כשלעצמה, יהא בה די לשם כך.
ניתן להוכיח הממצא באמצעות צירופן של מספר ראיות נסיבתיות, שכל אחת מהן אינה מספקת כשלעצמה.
כוחה של ראיה נסיבתית מותנה בהעדר הסבר סביר ותמים אחר שבכוחו להשמיט את הבסיס מתחת למסקנה ההגיונית האחת והיחידה והלכאורית, המתחייבת מן הנסיבות (ראו: י' קדמי, על הראיות (תשס"ד, חלק שני), 688 -720 והפסיקה המצוטטת שם; ראו גם בספרו המקיף של עו"ד מאיר זנטי, דיני ראיות הלכה למעשה (אוצר המשפט, תשס"ה), כרך שני, בעמ' 1277 – 1286).

ולענייננו , לא מצאתי כי במקרה שבפניי קיומו של תלוש השכר במסמכי הבנק מחייב מסקנה הגיונית אחת ויחידה והיא כי הנתבע 3 חתם על כתב הערבות, בעיקר שעה שהראיות הישירות אינן עולות בקנה אחד עם טענות התובע ומנגד ניצבת ראיה נסיבתית, אשר יהא משקלה אשר יהא, לא יכולה לעמוד מול יתר הראיות בתיק ולגבור עליהן.

בעניין זה בהחלט לא ניסתר מעיני כי הנתבע 3 בעצמו נתן את הסברו להימצאות תלוש המשכורת בחזקת הבנק – הסבר שלא ניסתר- בע 53 לפרטיכל שורות 24-25:
"ש:האם אתה יודע איך תלוש המשכורת שלך של אמקור הגיע לבנק?
ת:חליל ביקש אותם.
ש. למה?
ת. הוא אמר שצריך אותם.
ש. למה?
ת. אני לא יודע "
כאמור לא ניתן לקבוע כי המסקנה ההגיונית היחידה מעצם הימצאותו של תלוש השכר במסמכי הבנק היא כי הנתבע 3 חתם על כתב הערבות. מאחר ונוכחתי כי הצדדים להסכם והערבים הינם בני משפחה - קשרי המשפחה מפורטים בעדות הנתבע 3 בע' 48 לפרטיכל. -הלווה הוא גיסו של הנתבע 3. הנתבע 3 נשוי לאחותו של הלווה.
כאשר נישאל באם הסכים לחתום כערב לגיסו ענה :"מעולם לא ערבתי לא . אני לא הסכמתי אבל אשתי הסכימה"- ע' 49 שורה 16 לפרטיכל. משכך, לא ניתן לשלול אפשרות כי תלוש השכר הוצג לבנק על ידי מי מבני משפחת הנתבע 3 על מנת לבחון אפשרות לאשרו בעתיד כערב להלוואה וכך מצא תלוש השכר את דרכו ל חזקת הבנק .
די בכך בכדי לשלול את מסקנת הבנק כמסקנה הגיונית ויחידה (ראה נספח 1 לתצהיר אבו פול – הצעת ערבים להלוואה).
לסיכום, בעניין הנתבע 3
בשקלול עילת התביעה כנגד הנתבע 3 , טענת ההגנה שלו ,הגרסאות והעדויות מטעם הצדדים, הראיות וחוות דעת המומחים, הגעתי למסקנה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו לא הוכיח כי הנתבע 3 חתם על כתב הערבות נושא התביעה ולא סתר את טענת הנתבע 3, כי החתימה על כתב הערבות איננה חתימתו .
משכך ,אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע 3.
מחייבת את התובע בהוצאות הנתבע 3 לחוות דעת המומחים – הן המומחה מטעמו והן המומחה מטעם בית המשפט – כל סכום בו נשא בפועל בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום שנשא בהם ועד התשלום בפועל ובצירוף שכ "ט עו"ד בסך של 17,700 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מהיום ועד התשלום בפועל.
נתבע 5
הנתבע 5 הגיש בקשת רשות להתגונן .
ביום 25/9/2005, בהתאם להסכמה דיונית שקיבלה תוקף של החלטת בית משפט, ניתנה לנתבע 5 הרשות להגן בטענות הבאות בלבד:
הראשונה- טענת מצג שווא – לאמור כי הוצג לנתבע 5 מצג שווא כי ההלוואה הינה הלוואה למטרת דיור שיעבוד נכס למגורים על דרך רישום משכנתא (משכנתא) וכי החתימות הנדרשות הן עניין שבשגרה , בעוד שבפועל נועדה ההלוואה למטרה עסקית.
השנייה- יש לפטור את הנתבע לאור הוראת סעיף 6(א) לחוק הערבות , תשכ"ז – 1967 (להלן: חוק הערבות) שכן הבנק היה מחויב לבצע את רישום המשכנתא ומשלא עשה כן, גרם לאי מילוי החיוב הנערב.
שלישית, ההגנה לנתבע 5 עומדת לו ככל שזו עומדת ללווה העיקרי – הנתבע מספר 1 בשיעור זהה.
אעיר כי בסיכומיו טען הנתבע 5 כי התובע הפר את הוראות סעיפים 22,24,26,27 לחוק הערבות, תשכ"ז -1967. אלא שטענות אלו נטענו בניגוד להחלטת בית המשפט בבקשת הרשות להתגונן בגדרה נקבעו באופן ברור הטענות שבגינן תינתן הרשות להתגונן .משכך מהווה הדבר הרחבת חזית ואינני נדרשת לדון בטענות אלו .
על כך יש להוסיף כי הנתבע 5, לא נתן דעתו לתחולת סעיפים אלו אשר הוספו ותוקנו במסגרת תיקון חוק הערבות (תיקון תשנ"ב ותיקון תשנ"ח). תיקונים אלו מאוחרים למועד חתימת הנתבע 5 על ערבותו כלפי התובע . ממילא סעיפים אלו ברובם אינם חלים על המקרה שבפניי.
לטענת התובע מנגד , אין לקבל את טענת הנתבע 5 לעניין מצג שווא של פקידי הבנק, שכן הנתבע לא הוכיח שהייתה לבנק ידיעה שמטרת ההלוואה איננה למטרת דיור אלא למטרה עסקית כפי שטען הנתבע . לכן ,די בעדותה של פקידת הבנק שערכה את הסכם ההלוואה, והעידה כי ההלוואה ניתנה למטרת "דיור" ואף תמכה את עדותה במסמכים הרלוונטיים (בקשה להלוואת דיור, הסכם רכישת המקרקעין, נסח טאבו וכו').
אעיר כי בסיכומי התובע לא מצאתי התייחסות לעניין טענת הנתבע 5 באשר להפטר ערב בהתאם להוראות סעיף 6(א) לחוק הערבות.
טענה בדבר מצג שווא
ראשית ייאמר כי הנתבע 5 אינו מכחיש את חתימתו על כתב הערבות ואינו מעלה כל טענה באשר לתוקף ההסכם . אלא שטוען הוא כי בעת חתימתו על כתב הערבות נאמר לו על ידי פקידת הבנק כי ההלוואה הינה למטרת דיור ורק בדיעבד נודע לו כי הנתבע 1 ניצל את כספי ההלוואה לצורך עסקי . ו הוסיף וטען כי מצג השווא היה למעשה הן מצד הבנק והן מצד הנתבע 1.
טענתו זו של הנתבע 5 לא נתמכה בראיות כלשהן או בעדים, ונותרה כטענה בעלמא, אשר אחיזתה במציאות אינה ברורה. הן בהתייחס ליד יעת הבנק כי ההלוואה היא למטרה עסקית והן בפועל , כי כספי ההלוואה נוצלו למטרה עיסקית.
לא זאת אלא זאת , שהמסמכים והראיות שהוצגו לבית המשפט עומדים בסתירה לטענות הנתבע 5. בכל מסמכי הבנק מצוין כי ההלוואה הינה למטרת דיור ואף צורף חוזה מכר מקרקעין. בנוסף לכל אלה , צורפה פקודת התשלום לפיה כספי ההלוואה שולמו למוכרת המקרקעין, רפיקה סולטאן.
עוד אציין כי בניגוד לטענת הנתבע 5 בתצהירו, הרי שהוכח כי אכן נרשמה בפועל הערת אזהרה על המקרקעין הנמכרים לטובת הבנק ביום 21/8/89.
ויתרה מכך, בהחלט לא נסתר מעיני ואין להתעלם מכך כי הנתבע 5 הינו אחיו של הנתבע 1. וממילא כפי שהצהיר הנתבע 5, עוד בטרם החתימה הסביר הנתבע 1 לאחיו – הנתבע 5 כי ההלוואה הינה למטרת דיור .ספק בעיניי האם לאור יחסי האמון והקרבה הקיימים בין אחים, הסתמך הנתבע 5 על "מצג" כלשהו של מי מטעם פקידי הבנק . סביר יותר להניח שהסתמך על בקשת אחיו, הנתבע 1. ואם היה מצג שווא כלשהו כלפי הנתבע 5, לא פקידי הבנק הם שהציגו מצג זה, אלא הנתבע 1 . הנתבע 5 אף העיד כי חתם על המסמכים בשל לחץ שהופעל מצד הנתבע 1 (עמ' 46, שור' 15-17 לפרוט').
לעניין זה אעיר כי אין להתעלם מן העובדה שהנתבע 5 נימנע מלזמן לעדות את אחיו – הנתבע 1 לעניין מטרת ההלוואה המוצהרת – שהצהיר הלווה כלפי הבנק התובע. משכך, חזקה עליו שעדות הנתבע 1 באם הייתה מובאת מטעמו , הייתה משמשת לרעתו.
סיכום ביניים : הנתבע 5 לא הוכיח כלל ועיקר כי למי מטעם הבנק הייתה ידיעה כי כספי ההלוואה היו מיועדים למטרה אחרת ולא למטרת רכישת מקרקעין כפי שעולה ממסמכי הבנק.
אוסיף כי לא מצאתי כי עדותה של פקידת הבנק ירדנה ,לעניין מטרת ההלוואה ,נסתרה בחקירתה הנגדית. על אף שירדנה אישרה שניתנו על ידי הבנק גם הלוואות למטרות שאינן לצורך דיור והכל בכפוף לשעבוד הנכס, הרי שלעניין ההלוואה נשוא התביעה שבפניי לא מצאתי כי עדותה נסתרה. הן מתשובותיה בחקירה הנגדית והן מתוך המסמכים שהוצגו לתמיכה בעדותה של ירדנה.
לעומת זאת עדותו של הנתבע 5 לא נתמכה נתמכת בראיה כלשהי . כך לדוגמא טען בחקירתו כי לא היה כלל חוזה מכר מקרקעין וזאת בשעה שהחוזה הונח על שולחנו של בית המשפט. על מנת לתמוך בטענתו זו העיד כי רפיקה, אחותו, מי שמכרה את המקרקעין לפי ההסכם, איננה יודעת כלל על ההסכם וזאת למרות שחלפו כ – 25 שנים, אולם בהמשך חקירתו העיד כי כלל לא דיבר עם רפיקה על נושא זה. למותר להדגיש שגם לא הביא אותה לעדות.נותר רק לתמוה מהיכן ידיעתו של הנתבע 5 כי רפיקה אינה מודעת להסכם, שעה שכלל לא דיבר עימה על הנושא הזה (עמ' 45 לפרוט').
לסיכום, לא מצאתי כי הנתבע 5 עמד בנטל הוכחת טענתו בדבר מצג שווא ביחס למטרת ההלוואה ואני דוחה את טענותיו לעניין זה.
טענה הפטר ערב לפי סעיף 6(א) לחוק הערבות
לטענת הנתבע 5 , לאור מחדלו של הבנק בכך שלא נרשמה משכנתא על הנכס נשוא הסכם ההלוואה, ומאחר ו הבנק הפר את חובותיו על פי חוק הרי שיש לפטור את הנתבע 5 מערבותו מכח הוראות סעיף 6 לחוק הערבות .
סעיף 6(א) לחוק הערבות קובע לעניין זה : "גרם הנושה לאי-מילוי החיוב הנערב, מופטר הערב".
לטענת הנתבע 5 ומאחר והבנק לא פעל לרישום המשכנתא על הנכס, הרי שבמחדלו זו הוא גרם לכך שההלוואה לא נפרעה. כל זאת בנסיבות בהן לא הייתה בידי הבנק בטוחה על דרך רישום משכנתא על הנכס וממילא במצב דברים זה יש להורות על הפטר ו כערב מערבותו.
כבר כאן אעיר כי הנתבע 5 לא טען כי תנאי כלשהו מתנאי ההסכם הוא בגדר תנאי מקפח בחוזה אחיד .משכך ,יש להכריע בטענה זו למקרא לשון הסכם ההלוואה על מנת לבחון האם אכן ניתן להסיק ממנו כי באי רישום המשכנתא גרם הבנק לאי מילוי החיוב הנערב.
סעיפי ההסכם הרלוונטיים לצורך הכרעתי בעניין זה הם :
סעיף 10 - סעיף זה מטיל חובה על הלווה לרשום משכנתא לטובת הבנק.
סעיף 11 – קובע כי הלווה ימציא ביטחונות נוספים להבטחת פירעון ההלוואה ומילוי התחייבויותיו.
סעיף 13 – בסעיף זה מוגדרים היחסים שבין הבנק לערבים.
סעיף 25 – מעגן את זכות הבנק להגיש תביעה כנגד הלווה או כנגד הערבים.
עיון בסעיף 10 מגלה כי אכן הלווה התחייב לרשום משכנתא לטובת הבנק. במובן זה ייתכן ונוצרה הסתמכות של הערבים על כך שההלוואה תגובה בבטוחה מהותית - רישום משכנתא לטובת הבנק על נכס המקרקעין . אלא שאין לקרוא את סעיף זה כעומד בפני עצמו . שיש להשלים ולקרוא את סעיף 11 הקובע כי מלבד המשכנתא יעמיד הלווה ביטחונות נוספים. לעניין זה , החתמת הערבים מהווה בטוחה נוספת.
בהקשר זה אעיר כי לא נוכחתי כי הסכם ההלוואה קובע כי הבנק מחויב לפעול למימוש המשכנתא, באם זו אכן נרשמה בטרם תוגש תביעה כנגד הערבים .
ההיפך הוא הנכון!. סעיף 13(א) להסכם קובע במפורש כי הערבים מתחייבים לשלם לבנק את הסכומים הנדרשים , מבלי שהבנק יצטרך לממש בטוחה כל שהיא שהוא קיבל ו/או יקבל מהלווה.

סעיף 13(ג) קובעת מפורשות כי הערבות אינה תלויה בכך שלבנק תהא בטוחה כל שהיא נוספת מהלווה .

עוד נקבע ,כי ויתור, ארכה או הזנחה באי קבלת בטוחה כל שהיא לרבות משכנתא לא יפגעו ולא יגרעו מהערבות ולא ייחשבו כפגיעה בערבים גם אם ייגרם להם נזק עקב זאת.

מצינו אם כן כי לשון ההסכם סותרת באופן מוחלט את טענתו של הנתבע 5 בדבר מחדלו של הבנק ,בגינו יש לפטור את הנתבע 5 מערבותו. הנתבע 5 כלל לא הוכיח כי אי רישום המשכנתא מהווה מח דל אשר הביא לאי מילוי החיוב הנערב. הנתבע 5 אף לא צירף ראיה כלשהי ולא הצביע על הסעיף בהסכמים שעליהם חתם, המבססים את חובת הבנק לרשום את המשכנתא ולא כל שכן כי אי רישום המשכנתא מאיין את ערבותו .

מאחר והנתבע 5 לא הכחיש את חתימתו על ההסכם, הרי שדי בהפניה לסעיפים אלו בהסכם שכן, בהתאם להלכה הפסוקה , אדם שחתם על מסמך , לא תישמע טענ תו כי לא ידע על מה חתם והתחייב (ראו: ע"א 467/64 שוייץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117 וכן ע"א 121/70 גלעדי נ' אוריון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד כה(1) 648, 661, ע"א 779/87 נח בליט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מד(3), 304).
משכך גם טענה זו של הנתבע 5 נדחית.

לסיכום מאחר ודחיתי את טענות הנתבע 5, הרי שאני מקבלת את התביעה שהוגשה כנגדו במלואה.

סוף דבר
לעניין הנתבע 3
דוחה את התביעה כנגד הנתבע 3, מהנימוקים שפירטתי לעיל ומחייבת את התובע בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד לנתבע 3 בסך של 17,700 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מהיום ועד התשלום בפועל.
הנתבע 5
משדחיתי את טענות ההגנה של הנתבע 5, מחייבת את הנתבע 5 לשלם לתובע את הסך של 167,231.42 ₪. סכום זה יישא ריבית כמפורט בסעיף 3 לכתב התביעה מיום הגשת התביעה 30.11.2004 ועד ליום התשלום בפועל ובניכוי תשלומים ששולמו באם שולמו על ידי מי מהנתבעים בתביעה העיקרית על לפי סכומי התשלומים ומועדיהם .

כמו כן מחייבת את הנתבע 5 לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ש"ח, בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל ובצירוף הוצאות אגרת בית משפט שיישאו ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

יצוין כי פסק דין זה הינו סולידרי עם פסקי הדין שניתנו כנגד הנתבעים הנוספים בתביעה העיקרית , במובן זה שחיוב הנתבעים הינו ביחד ולחוד והתובע לא יגבה יותר מסכום התביעה.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין בדואר רשום אל באי כח הצדדים
ניתן היום, י"ט סיוון תשע"ד, 17 יוני 2014, בהעדר הצדדים.