הדפסה

בנק הפועלים סניף המרכזי נ' לונטר

בפני
כבוד ה שופט יונה אטדגי

ת.א. 1433/08

התובע:
בנק הפועלים בע"מ
נגד
הנתבע:
אורי לונטר

ת.א. 50971-01-11

התובעים:

  1. אל-רד אחזקות בע"מ
  2. אורי לונטר

נגד
הנתבעים:

  1. רו"ח פנחס זנדר (ז"ל)
  2. בנק מזרחי טפחות בע"מ
  3. בנק הפועלים בע"מ

תביעה שכנגד

התובע שכנגד:
בנק מזרחי טפחות בע"מ

נגד
הנתבעים שכנגד:

  1. אל-רד אחזקות בע"מ
  2. אורי לונטר

הודעת צד שלישי

המודיע:
בנק מזרחי טפחות בע"מ

נגד
הצד השלישי:
רו"ח פנחס זנדר (ז"ל)

ב"כ הצדדים:
בנק הפועלים – עו"ד ישראל בכר והדס מזרחי
אל-רד ולונטר – עוה"ד אסף ברם וליאור בן-ארי
בנק מזרחי – עו"ד ישעיהו ריזל
זנדר – עוה"ד דרור זמיר ורונית ורשאי

פסק דין

1. למען הנוחות יכונו הצדדים כדלקמן:
התובע ב-ת.א. 1433/08 והנתבע 3 ב-ת.א. 50971-01-11: בנק הפועלים,
הנתבע ב-ת.א. 1433/08, התובע 2 והנתבע שכנגד 2 ב-ת.א. 50971-01-11: לֶוֶנטר,
התובעת 1 והנתבעת שכנגד 2 בת.א. 50971-01-11: אל-רד,
הנתבע 1 והצד השלישי ב-ת.א. 50971-01-11: זנדר,
הנתבע 2, התובע שכנגד והמודיע בהודעת צד שלישי ב-ת.א. 50971-01-11: בנק מזרחי.
יצוין, כי לאחר תום ההוכחות בשתי התביעות, שהדיון שבהן אוחד, הלך רו"ח זנדר לבית עולמו.

תקציר התביעות והטענות
2. לונטר, באמצעות חברה בשליטתו בשם לונטר השקעות בע"מ (להלן – לונטר השקעות) שלאחר המאורעות נשוא התביעות דנן שונה שמה לאל-רד, נכנס כמשקיע, שותף ומנהל בחברת מזרח זלי (1992) בע"מ (להלן – חברת מזרח/החברה), שהיתה בשליטתו המלאה של מזרח זלמן (המכונה גם זלי, להלן – זלמן) בתחילת שנת 2006.
החברה נקלעה לקשיים כלכליים, במחצית שנת 2007 היא נכנסה להליכי כינוס נכסים ובתחילת שנת 2008 ניתן צו לפירוקה. בערך באותה תקופה, הוכרז גם זלמן כפושט רגל, לאחר שעזב את הארץ לחו"ל.

3. לונטר ערַב להתחייבויות חברת מזרח כלפי בנק הפועלים בחודש ינואר 2006.
בנק הפועלים תובע את לונטר בשל ערבותו לחובות החברה, שעמדו, נכון ליום הגשת התביעה (13.4.08) על סך של יותר מ-4,7 מיליון ₪, כאשר "לצרכי אגרה" הועמדה התביעה על סך 2,500,001 ₪.
בתמצית יצוין, כי הגנת לונטר נשענת על טענותיו בכתב תביעתו, וכן הוא טוען להיותו ערב יחיד, המופטר מערבות שסכומה אינו קצוב.
כן יצויין, כי תביעת בנק הפועלים הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר, לונטר הגיש בקשת רשות להגן, ניתנה לו רשות להגן בהסכמת הבנק והתצהיר הפך לכתב הגנתו (החלטה מיום 12.10.08).

4. אל-רד ולונטר תובעים את זנדר, בנק מזרחי ובנק הפועלים בשל רשלנותם והפרת חובות כלפיו, שגרמו לו להיכנס להשקעה בחברת מזרח, ובשל אחריותם לנזקים שנגרמו מאותה השקעה כושלת בסכום כולל של יותר מ-4,5 מליון ₪ (נכון ליום הגשת תביעתם, 27.1.11), כאשר "מטעמי אגרה" הועמדה התביעה על סך 3,500,000 ₪.

5. בתמצית יצוין, כי טענותיו של לונטר כלפי זנדר, שהיה רואה החשבון של חברת מזרח, נסבות בעיקר על שני ליקויים בדו"חות הביקורת שנמסרו לו קודם להשקעתו:
א. לא צוין בהם כי הפקדון של החברה בבנק מזרחי בסכום של 860,000 ₪ היה משועבד להבטחת החזר הלוואה פרטית שנטל זלמן מאותו בנק, ושמומש לאחר מכן לפרעון אותה הלוואה, לאחר שזו לא נפרעה על ידי זלמן;
ב. בדו"ח הביקורת של שנת 2004, שהיה הדו"ח המבוקר האחרון של החברה סמוך לביצוע ההשקעה, הוגדל באופן מכוון הסכום של "הכנסות לקבל" כדי שישקפו הון עצמי גדול יותר של החברה, למרות שאלה לא היו שייכות לאותה שנה אלא לשנה שלאחריה.
זנדר דחה את הטענות כלפיו:
א. אם הפקדון בבנק מזרחי היה אכן משועבד, הוא לא ידע ולא היה לו יסוד לדעת על כך;
ב. ה"הכנסות לקבל" שנרשמו בדו"ח הביקורת של שנת 2004 צוינו בו כדין, והיו שייכות לאותה שנה.

6. תביעת לונטר ואל-רד כלפי בנק הפועלים נשענת בעיקר על המלצתו בעל פה שניתנה על ידי פקיד סניף הבנק שבו התנהל חשבון חברת מזרח, בדבר איתנותה הכלכלית, שבאה לידי ביטוי לאחר מכן גם בכתב.
בנק הפועלים הכחיש את הנטען וציין כי ההמלצה הנטענת בכתב ניתנה בחודש אפריל 2006, שלושה חודשים לאחר ביצוע ההשקעה, ולצורך אחר לחלוטין.

7. יצוין עוד, כי לונטר ואל-רד כרכו בתביעתם כלפי בנק הפועלים גם טענות שונות שנסבו על תפקידו של כונס הנכסים של החברה, עו"ד שי גרנות, שלטענתם הביא לכך שסכומים שונים שהיו צריכים להיגבות לא נגבו. בנק הפועלים ועו"ד גרנות השיבו לאותן טענות אחת לאחת.
בסיכומים (סעיף 280) הסכימו התובעים, כי אין זו האכסניה המתאימה לבירור אותן טענות.

8. גם כלפי בנק מזרחי טוענים לונטר ואל-רד כי קודם להשקעה בחברת מזרח, הם קיבלו המלצה בדבר איתנותה הכלכלית מפקידת סניף הבנק, שבו התנהל החשבון.
טענה זו הוכחשה לחלוטין על ידי בנק מזרחי, שלטענתו, המפגש הראשון ביניהם היה כחצי שנה לאחר כניסתם לחברה.

9. טענה נוספת של לונטר ואל-רד כלפי בנק מזרחי היא על כך, שהבנק לא גילה להם, קודם לחתימת ערבותם, כי הפקדון של החברה בסכום 860,000 ₪, כאמור, היה משועבד להבטחת הלוואה פרטית של זלמן.
בנק מזרחי טוען כי ענין הפקדון לא נדון כלל באותו מפגש, וכי לא היה מחובתו להודיע להם על כך.

10. תביעת בנק מזרחי כלפי לונטר ואל-רד היא לתשלום חובות חברת מזרח כלפיו בגין ערבותם, בסך של 372,449 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה שכנגד, 28.2.11), וכן לתשלום חובות החברה כלפיו בגין ערבותה של זו לחובו הפרטי של זלמן כלפיו, ובגין ערבותם של לונטר ואל-רד לחברה , בסכום נוסף של 174,672 ₪ (נכון לאותו יום).
הגנתם של לונטר ואל-רד לתביעה בגין ערבותם לחובותיה הישירים של החברה נשענת על הטענות שנטענו בתביעתם כלפי הבנק.
באשר לערבותם הנובעת מחוב החברה כערבה לחובו הפרטי של זלמן, הם מוסיפים כי הם ערבו לחובות החברה ולא לחובותיו הפרטיים של זלמן.

11. הודעת הצד השלישי של בנק מזרחי לזנדר נשענת על טענותיהם של לונטר ואל-רד נגדו, וכך גם הגנתו.
זנדר מוסיף, כי ההודעה לצד שלישי לא מגלה כל עילה כלפיו.

12. טענתם המשותפת של זנדר, בנק הפועלים ובנק מזרחי, ולמעשה גם טענתם העיקרית היא, שלונטר כלל לא הסתמך על הדו"חות או על ההמלצות הנטענות על ידו, אלא ערך בדיקות עצמאיות באמצעות חברת דן אנד ברדסטריט ובאמצעות בודק מטעמו, רו"ח אברהם קרלמן, והחליט להשקיע בחברה, למרות תמ רורי האזהרה הבולטים שהועלו באותן בדיקות.
לטענתם, לונטר נמנע מלערוך בדיקת נאותות (Due Diligence) מקיפה ויסודית, כפי שנדרש היה לעשות קודם להשקעה, ולמרות המלצתו המפורשת של רו"ח קרלמן, והדבר מצביע על כך שהוא היה נחוש לבצע את השקעתו בכל מקרה.
אינדיקציה נוספת לכך נמצאת, לטענתם, בכך, שהשקעתו הראשונה בחברה (בסך חצי מיליון ₪) נעשתה עוד קודם לחתימת ההסכם בין לונטר ולונטר השקעות ובין זלמן וחברת מזרח.
לונטר השיב על טענות אלה, כי לא היה במה שצוין בבדיקות שנעשו על ידו משום המלצה שלא להשקיע בחברה, השקעתו בוצעה בהתאם לאופן שרו"ח קרלמן המליץ עליו, וכי החלטתו להשקיע בחברה התקבלה על סמך המלצותיהם של בנק הפועלים ובנק מזרחי ועל סמך הדו"חות של זנדר, כמתואר לעיל.
תאור המאורעות
13. להלן תובא המסכת העובדתית, כפי שהיא עולה מכתבי בית הדין, תצהירי הצדדים ונספחיהם, העדויות בבית המשפט והמוצגים שהוצגו.
רוב העובדות אינן שנויות במחלוקת, ולמען הקיצור הן יצוינו ללא הפניה לאסמכתא.
ההפניה המתאימה תיעשה ביחס לעובדות השנויות במחלוקת בלבד, ובהקשר למסמכים העיקריים.

14. חברת מזרח נוסדה על ידי זלמן בשנת 1992, עסקה בקבלנות בנין ועבדה בעיקר עבור מוסדות וגופים ציבוריים.
מאז היווסדה ועד שנת 2006, הוחזקו כל מניותיה של החברה על ידי זלמן בלבד (למעט אחת שהוחזקה על ידי רעייתו), והוא היה גם מנהלה היחיד.

15. חשבון הבנק של החברה התנהל מאז סמוך להיווסדה בבנק הפועלים סניף פנקס תל אביב, חשבון מס' 152200 (להלן – חשבון בנק הפועלים).
במשך השנים העניק בנק הפועלים לחברה אשראים שונים למימון פעילותה, ולהבטחת פרעונם שעבדה החברה בשעבוד צף את כל נכסיה, רכושה, כספיה וזכויותיה בפרוייקטים בהם פעלה.

16. בסוף שנת 2000 פתחה החברה חשבון בנק נוסף בבנק מזרחי, סניף טרפון בני ברק, חשבון מס' 107450 (להלן – חשבון בנק מזרחי).
חשבון זה נפתח בנוסף לחשבון שנוהל בבנק הפועלים, שהמשיך להיות חשבון הבנק העיקרי של החברה.
זלמן פתח באותו סניף של בנק מזרחי גם חשבון פרטי, חשבון מס' 107442 (להלן – החשבון הפרטי).
החברה חתמה על ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום להבטחת כל התחייבויותיה של זלמן לבנק (נספח ו' לתצהיר אפרת רפפורט).

17. סמוך לפתיחת החשבון בבנק מזרחי, העמיד הבנק לזלמן הלוואה בחשבון הפרטי בסך 800,000 ₪ לתקופה של 12 חודשים.
סכום זה הופקד כפקדון כספי בחשבון החברה, כאשר הפקדון משמש כבטחון להחזר ההלוואה.
ההלוואה חודשה לאחר שנה בסכום של 860,000 ₪, וגם הפקדון הועמד על אותו סכום.
כך נעשה מידי שנה עד סוף שנת 2006.
18. בהקשר לפיקדון האמור, חתמה החברה על "כתב קיזוז מיוחד", המאפשר לבנק לקזז את הסכום המגיע לחברה מהפיקדון על חשבון חובותיה לבנק.
הוצגו שני כתבי קיזוז כאלה, מיום 19.12.00 ומיום 30.5.05 (נספחם ה' ו-ו' לכתב ההגנה של בנק מזרחי).
ביום 1.1.06 חתמו החברה וזלמן על מסמך הנושא את הכותרת: "פיקדון כנגד הלוואה (Back To Back)" (נספח יג לכתב ההגנה), שבו נקבע במפורש כי ההלוואה הועמדה כנגד הפיקדון, כאשר ההלוואה ניתנה בחשבון הפרטי והפיקדון מופקד בחשבון החברה, וכי "לבנק מוקנית זכות שעבוד, משכון, חזקה, עיכבון, Banker's Lien וקיזוז על כל הכספים המוחזקים בפיקדון. ".
על משמעותם של המסמכים הללו נעמוד להלן.

19. לונטר הינו הבעלים של חברת לונטר השקעות בע"מ (להלן – לונטר השקעות), שלימים שינתה את שמה לאל-רד.
לונטר השקעות היתה הבעלים של חלק ממניות חברת לונטר שמואל קבלנים בע"מ (להלן – חב' לונטר שמואל), שנוסדה על ידי אביו של אורי לונטר, שמואל לונטר, שהחזיק ביתר המניות.
לונטר (אורי) שימש גם כמנהלה של חב' לונטר שמואל חלק מהזמן.
חב' לונטר שמואל עסקה בענף התשתיות.
(אורי לונטר, עמ' 265-267).

20. זנדר שימש כרואה חשבון חיצוני של חב' מזרח, מיום היווסדה ועד שנת 2006.
מתוקף תפקידו, הוא ביקר את הדו"חות הכספיים השנתיים של החברה עד שנת 2005 (כולל).
הוא סייע לזלמן גם בהכנת הדו"חות האישיים שלו למס הכנסה, אך לא כר ו"ח מבקר, משום שזלמן היה שכיר בלבד ולא נזקק לכך (סעיפים 3 ו-4 לתצהיר זנדר).

21. המפגש בין לונטר, זלמן וזנדר נוצר בעקבות מודעה שפרסם זלמן בעתונות הכלכלית, שבה הוא מבקש משקיע לחברה תמורת הקצאת מניות.
במודעה צוין מספר הטלפון של זנדר, לצורך יצירת התקשרות. לדברי זנדר (סעיף 40 לתצהירו), הדבר נעשה כך משום שזלמן חשש שאם יפורסם כי הוא מחפש משקיע לחברה, עסקיו עלולים להיפגע.
לונטר שנתקל באותה מודעה "במהלך חודש נובמבר שנת 2005 או בסמוך" (סעיף 6 לתצהירו) התקשר לזנדר, וזה קישר בינו ובין זלמן.
22. לונטר פנה לחברת דן אנד ברדסטריט ישראל בע"מ (להלן – ד.א. ב.) ולרו"ח אברהם קרלמן לקבלת דו"ח בדיקה על החברה.
לצורך עריכת חוות דעתו, פנה רו"ח קרלמן לזנדר לקבלת מסמכים שונים הקשורים לחברה (מכתביו צורפו כנספחים ב' לתצהיר לונטר), ובראשם הדו"חות הכספיים המבוקרים, שהאחרון שבהם היה הדו"ח המבוקר לשנת 2004, שנעשה בחודש נובמבר 2005 (סעיף 5 לתצהיר זנדר).
קרלמן סיפר (עמ' 302, פרו' מיום 13.10.13), כי למיטב זכרונו זנדר מסר לו את כל הנתונים שביקש, אך יתכן שכמה דברים לא הומצאו לו.
דו"ח הבדיקה של ד.א.ב. נערך כבר ביום 5.12.05 (נספח א לתצהיר לונטר) וחוות הדעת של רו"ח קרלמן ניתנה ביום 18.12.05 (נספח ד' לתצהיר לונטר).

23. להלן הממצאים העיקריים וההמלצות בדו"ח הבדיקה של ד.א.ב.:
בפרק "תמצית מנהלים" –
נכון ל-11/05 לחברה פרוייקטים בביצוע בהיקף כולל של כ-25 מיליון ₪;
הנהלת החברה מדווחת על יציבות במחזורי ההכנסות בין השנים 04'-03' וצופה יציבות לשנת 05';
החברה מגלגלת לעתים פיגורים לספקים בשל מוסר תשלומים ירוד של לקוחותיה;
"לאור אופי הענף בו פועלת, המלצתנו לעקוב";
בפרק "הערכה" –
מצב כלכלי – "סביר";
דירוג ד.א.ב. – "סיכון התקשרות ממוצע".
צוין כי החברה ותיקה מאד וממוצע הרווחים בשנתיים האחרונות הוא חיובי, אך צוין גם כי הענף בו פועלת החברה הזו בדרגת סיכון גבוהה יחסית וכי אותרו פיגורים בתשלומים.
ביחס לדירוג סיכון ההתקשרות עם החברה בהשוואה לענף צוין: "לחברה דירוג סיכון התקשרות מעט גבוה מהממוצע".
הדו"ח מפרט גם רשימה ארוכה של פיגורים בתשלומים לספקים ומספר תביעות משפטיות שהחברה מעורבת בהן.
כן מפרט הדו"ח, בין היתר, את הפרוייקטים העיקריים שמבוצעים על ידי החברה, וכן את השעבודים הקיימים, כולם לטובת בנק הפועלים.

24. להלן החלקים העיקריים בחוות הדעת של רו"ח קרלמן.
תחילה מציין קרלמן כי הוא התבקש לבצע "בדיקות כלכליות וחשבונאיות הקשורות לבחינת התקשרות עסקית/השקעה בחברת מזרח זלי (1992) בע"מ".
כן צוין ש"לא בוצעו כל בדיקות נאותות (Due Diligence) חשבונאיות ופיזיות. נציין כי למעט כמצוין באופן ספציפי, לא שוחחנו עם מנהלי החברה לצורך לימוד העסק כמקובל לצורכי הערכת שווי עסק בדרך כלל."

וכבר בפתח חוות הדעת צוין כדלקמן (הקו המדגיש במקור):
"על פי ממצאי בדיקתנו אנו מתקשים להמליץ על השקעה בחברה במבנה הנוכחי שלה.
מאידך, ע"פ שיחות שקיימנו איתך והתרשמותנו מקשריך האישיים עם בעלי המניות בחברה, התענינותך בפעילות החברה, מעורבותך הקיימת בתחום התשתיות וכוונתך להיות מעורב בניהול החברה, ניתן לבחון חיובית את ההתקשרות בזהירות הנדרשת, תוך התייחסות להסתייגויות ולנושאים הבעייתיים שנמצאו במהלך הבדיקה שערכנו שיפורטו להלן...".

בין "הנושאים הבעייתיים" שצוינו בהמשך:
יתרת החוב של זלמן לחברה שעמדה ביום 30.11.05 על כ -850-900 אלף ₪, שכר המנהלים (זלמן ואשתו עדנה) והעתודה לפיצויי פרישה שלהם המחייבים בירור;
וותק הרכוש הקבוע של החברה;
יתרות החוב לרשויות המס, כ-457,000 ₪, נכון ליום 30.11.05;
הפנַיה לשני הדגשים בדו"ח א.ד.ב.: התביעות המשפטיות והפיגורים בתשלומים לספקים;
השעבוד הקיים על נכסי החברה לטובת בנק הפועלים;

בפרק "ההיבטים החשבונאיים ומיסויים", ממליץ קרלמן:
"במידה ותתקבל על ידך החלטה חיובית על השקעה בחברה, אנו ממליצים על ב חינת חלופה של הלוואת בעלים ע"י שטר הון שיומר למניות, בהתקיים תנאי סף שיוסכם עליהם".

ופרק "הסיכום":
"בהסתמך על הממצאים שנמצאו, נראה לנו כי חלק מהותי מהזרמת ההשקעה המיועדת ליזמויות עלול למצוא נתיב שונה מהמתוכנן, היינו פתרון בעיות התזרים הקיימות, סגירת חבויות לרשויות המס והתחייבויות אחרות, וכן השקעות בחידוש ושחלוף הציוד הקיים".

25. לונטר טוען (סעיף 45 לתצהירו) כי במהלך חודש נובמבר נערכה פגישה בהשתתפותו ובהשתתפות זלמן וזנדר, שבה קבע זנדר כי שווי החברה הוא 1 מיליון דולר (סיכום הפגישה בכתב ידו של זלמן צורף כנספח יח לתצהיר לונטר).
זנדר (סעיף 46 לתצהירו) הכחיש את הדברים, טען כי למיטב זכרונו הוא לא פגש את לונטר קודם לביצוע השקעתו, אלא מסר את הדו"חות הכספיים ויתר המסמכים שהתבקשו לצורך בדיקתו של קרלמן.

26. לונטר טוען (סעיפים 76-77 לתצהירו), כי טרם השקעתו בחברה, בחודש דצמבר 2005 הוא פגש בבנק מזרחי את מנהלת העסקים של הסניף, אפרת רפפורט, וזו ציינה בפניו כי הבנק מעונין להרחיב את פעילותו עם החברה, "שמצבה הפיננסי נהדר, וכי יעידו על כך הפיקדונות של כ-1,100,000 ₪ בחשבון החברה לעומת אובליגו של פחות מכחצי מליון ₪", וכי רפפורט לא ציינה את השעבוד הקיים על הפיקדון.
רפפורט הכחישה בתוקף טענה זו, ולדבריה פגישתה הראשונה עם לונטר היתה בחודש יולי 2006 (סעיף 13 לתצהירה, עדותה בעמ' 701-702 לפרו').
הפגישה שנערכה בחודש יולי 2006 תוזכר בהמשך.

27. לונטר טוען (סעיף 13 לתצהירו), כי בחודש דצמבר 2005, לפני ביצוע השקעתו, הוא הגיע גם לבנק הפועלים ופגש את "סגן המנהל יששכר", שטען בפניו "כי זלמן והחברה נמנים על הלקוחות הטובים ביותר של הבנק מאז 1992 וכן שמצבה של החברה מצוין והבנק שבע רצון עד מאד מהתנהלותו של חשבון החברה על כל המשתמע מכך".
בהמשך התברר כי שמו של הפקיד אתו נפגש לונטר, הינו משה לחנו (יששכר הוא שמו הנוסף) , ושהוא לא היה סגן מנהל הסניף, אלא סגן מנהל המחלקה העסקית בסניף (סעיף 2 לתצהיר לחנו).
לחנו ציין (סעיף 5 לתצהירו), כי חשבון החברה טופל, אמנם, באופן שוטף בסניף פנקס, אך הוא נוהל במרכז עסקים ת"א ואחר כך במרכז עסקים שרון.
עוד ציין לחנו כי לבקשתם של זלמן ולונטר, שהציג את עצמו כמי שמעונין להשקיע בחברה, הוא מסר להם תדפיסים מעודכנים של החשבון.
בהתייחס לדבריו של לונטר, העיד לחנו (סעיף 10): "באותו מעמד ציינתי, כי מדובר בלקוח וותיק בבנק, מאז שנת 1992, אולם לא היה בדברי משום המלצה ללונטר להשקיע בחברה וכן לא ידעתי פרטים אודות ההשקעה של לונטר בחברה".

28. הסכם ההשקעה נחתם בין חברת מזרח וזלמן ובין לונטר וחב' לונטר השקעות (נספח ו' לתצהיר לונטר).
ההסכם נושא תאריך 16.1.06, אך לדברי לונטר (סעיף 14 סיפא לתצהירו), הוא נחתם על ידי הצדדים "מספר ימים לאחר מכן".
עיקרי ההסכם הנוגעים לעניננו:
החברה מעונינת להרחיב את פעילותה בתחום היזמות; לונטר מעונין להיכנס כשותף לחברה; ברצון החברה להקצות ללונטר מחצית ממניות החברה; לונטר יעמיד לחברה הלוואת בעלים בסך של 2 מיליון ₪.
כן נקבע כי החל מ"היום הקובע" – 1.1.06 (סעיף 2(ג) להסכם), לונטר ימונה כמנהל החברה , יצטרף כמורשה חתימה בחשבונות הבנקים הפועלים ומזרחי ויערוב אישית כלפי הבנקים (סעיפים 7.2, 7.3 להסכם).

29. ביום 18.1.06 הצטרף לונטר כמורשה חתימה בחשבון החברה בבנק הפועלים וחתם על כתב ערבות בלתי מוגבלת בסכום להבטחת חובות החברה לבנק (נספח ט' לכתב התביעה של בנק הפועלים).

30. לונטר העביר לחברה את הסכום שהתחייב לו, 2 מיליון ₪, כדלקמן (נספחי ט' לתצהיר לונטר) :
הסכום הראשון בסך 500,000 ₪ הועבר עוד ביום 28.12.05, היינו לפני החתימה על הסכם ההשקעה, מחשבונו של לונטר לחשבון החברה בבנק הפועלים.
הסכום השני בסך 1 מיליון ₪ הועבר ביום 17.1.06 מחשבון לונטר השקעות בבנק הבינלאומי לחשבון החברה בבנק הפועלים.
הסכום האחרון בסך 500,000 ₪ הועבר ביום 10.4.06 מחשבון לונטר השקעות בבנק הבינלאומי לחשבון החברה החדש שנפתח בבנק הבינלאומי.

31. בהקשר לסכום הראשון שהושקע כאמור לפני החתימה על הסכם ההשקעה נעשה הסכם בין לונטר ובין זלמן וחברת מזרח ביום 26.12.05 (ההסכם הוצג דווקא על ידי בנק מזרחי, נספח ב' לתצהיר רפפורט).
בהסכם (הקצר) נכתב כי לונטר מעניק את "ההלוואה הראשונית" בסך חצי מליון ₪, "עקב בקשתו הדחופה של צד ב' (כלומר זלמן וחברת מזרח) לצרכי תזרים המזומנים", וכי "מוסכם וידוע בזאת שעקב בקשת צד ב', לפתרון דחוף של תזרים המזומנים, בוצע הסכם זה...".

32. ביום 30.4.06, לבקשתו של לונטר, מסר לו בנק הפועלים מכתב בזו הלשון:
"לכבוד מזרח זלי (1992) בע"מ,
בהתאם לבקשתכם, הננו לאשר בזה כי התאגיד מזרח זלי (1992) בע"מ ח.פ.... נמנה על לקוחותינו הטובים מאז 3.12.92.
התאגיד הנ"ל מקבל אצלנו שירותים בנקאיים שונים ומנהל את חשבונו לשביעות רצוננו.
כ"כ הננו לאשר כי הנכם מכבדים את התחייבויותיכם הבנקאיות כלפינו".
המכתב נמסר לצורך פתיחת חשבון לחברה בבנק הבינלאומי (לונטר, סעיף 18 לתצהירו).
לדברי לונטר (שם), המכתב היה "ברוח ההמלצה שניתנה לי בעל פה", כשהוא מכוון לדברים שמסר לו לחנו, לדבריו, בתחילת אותה שנה.

33. מסיבה שלא הוסברה על ידי לונטר, הקצאת המניות והדיווח לרשם החברות על כך ועל מינויו של לונטר כמנהל החברה נעשו רק ביום 23.6.06 (נספחים י' לתצהיר לונטר).

34. ביום 2.7.06 נגשו זלמן ולונטר לבנק מזרחי, לונטר נוסף כמורשה חתימה בחשב ון החברה בבנק, והוא ולונטר השקעות חתמו על כתב ערבות בלתי מוגבלת בסכום להתחייבויות החברה כלפי הבנק (נספח טז לכתב ההגנה של בנק מזרחי).

35. כאמור לעיל, לונטר טוען כי בנק מזרחי (וכמובן גם לא זלמן בעצמו) לא גילה לו באותה פגישה כי הפקדון בסכום של כ-860 אלף ₪ שהיה בחשבון החברה שימש כבטחון לפרעון ההלוואה של זלמן בחשבונו הפרטי.
בנק מזרחי אינו טוען שגילה ללונטר את הדבר וטוען בפשטות כי באותה פגישה "לא עלה כלל ענין הפקדון", כעדותה של רפפורט (סעיף 20(ז) לתצהירה).

36. לונטר גילה, לדבריו, שהפיקדון האמור משועבד, כאשר ביקש להשתמש בו לכיסוי התחייבויות מסוימות של החברה, בחודש אוגוסט 2006 (סעיפים 21-27 לתצהירו).
בעקבות כך נערכה פגישה, בהשתתפותו ובהשתתפותם של זלמן וזנדר, שבעקבותיה נחתם הסכם ביום 24.8.06 (נספח יב' לתצהיר לונטר), במסגרתו הוסכם שסכום הלוואת הבעלים שהעמיד לחברה יופחת לסך של 1.15 מיליון ₪ בלבד, והחברה תשיב לו את יתרת הסכום שכבר שילם בסך 850 אלף ₪ (בצירוף ריבית). כן הוסכם שזלמן ידאג לשחרור השעבוד על כספי הפיקדון.
לדברי לונטר (סעיף 26 לתצהירו), הסכם זה לא קוים על ידי החברה וזלמן.

37. כאמור לעיל, ההלוואה הפרטית של זלמן בבנק מזרחי חודשה מידי שנה, וכך גם שעבוד הפקדון.
לקראת סוף שנת 2006 התבקש לונטר, שהצטרף בינתיים לחברה, לחתום על שעבוד מחודש של הפקדון. לונטר סירב, ומשההלוואה לא נפרעה על ידי זלמן מימש בנק מזרחי את השעבוד על הפקדון לשם פרעון ההלוואה.

38. בהקשר זה הגישו לונטר ולונטר השקעות לבית משפט השלום בקשה למתן צו מניעה, לפיה בנק מזרחי לא יהיה רשאי לממש את הפקדון האמור לשם פרעון ההלוואה.
מאחר שעד ליום הדיון, נכנסה החברה להליכי כינוס ופירוק, נמחקה התובענה בהסכמה.

39. לקראת סוף שנת 2006 פנה לונטר לזלמן, וביקש לבטל את ההסכם ביניהם ולצאת מהחברה תמורת החזר ההשקעה והמניות.
זלמן הסכים ואף פעל להשגת משקיע, רו"ח אבי סבן, שיחליף את לונטר בחברה.
החל משא ומתן בענין זה, ולדברי לונטר הדבר דווח לבנק הפועלים (סעיף 31 לתצהירו).
מנהל קשרי הלקוחות במרכז העסקים השרון של בנק הפועלים אילון פרנקל, טען, כי דבר זה הובא לידיעתו רק בחודש מאי 2007 (סעיף 35 לתצהירו).
יצוין, כי רו"ח סבן חזר בו לאחר מכן מכוונתו.

40. ביום 16.5.07 החליט בנק הפועלים להחזיר שיקים שמשכה החברה לספקים בסכום כולל של כ -200,000 ₪.
לונטר טוען (סעיף 138 לתצהירו), כי הדבר נעשה למרות שהחברה לא חרגה באותה עת ממסגרת האשראי שלה.
פרנקל טוען (סעיף 38(3) לתצהירו) כי ביום החזרת השיקים, החריגה ממסגרת האשראי עמדה על סך כל כ-460,000 ₪.

41. ביום 19.5.07 נערך הסכם בין לונטר ולונטר השקעות ובין זלמן וחברת מזרח, שבו הוסכם על מכירת מניות לונטר לזלמן (צורף כנספח יא לבקשת הרשות להגן של לונטר).
לונטר סיפר (סעיף 22 לתצהיר בבקשת הרשות להגן), כי סמוך לאחר מכן הודיע לו זלמן שהוא אינו מסוגל לממש את ההסכם שנעשה ביניהם, שהוא מוותר על כל מניותיו בחברה, וביום 30.5.07 חתם על שטר העברת מניותיו ללונטר השקעות (נספח יב' לבר"ל).
מיד לאחר מכן יצא זלמן מן הארץ.

42. החברה נקלעה לקשיים כלכליים וחשבונה הוגבל (פרנקל – סעיפים 40 ואילך לתצהירו, לונטר – סעיפים 140 ואילך לתצהירו).
בחודש יוני 2007 החלו הליכי כינוס נכסים של הח ברה ובחודש ינואר 2008 ניתן צו לפירוק החברה. גם זלמן הוכרז כפושט רגל.

43. לאור כל העובדות שתוארו לעיל, אבחן עתה את התביעות ואת טענות הצדדים.

תביעת בנק הפועלים
44. כאמור לעיל, בנק הפועלים תובע את לונטר בשל ערבותו לחובה של חברת מזרח. על פי רישומי הבנק בספריו, שלא הוכחשו על ידי לונטר, חוב החברה עמד בעת הגשת התביעה (13.4.08) על סך של יותר מ-4.7 מיליון ₪, ובמועד הגשת תצהירה של עובדת הבנק דולי טל (12.12.10) הוא כבר עמד על סך של יותר מ-5.7 מיליון ₪ (סעיף 20 לתצהירה).
מכל מקום, התביעה הוערכה "לצרכי אגרה" על סך 2,500,001 ₪ (השקל הבודד נועד כמובן להכניס את התביעה לתחום סמכותו הענינית של בית משפט זה).

45. כפי שעולה מתצהירו של לונטר בבקשת הרשות להגן שהוגשה בקשר לתביעה זו, ושהפך להיות כתב הגנה, הגנתו העיקרית לתביעה זו מתבססת על הטענות שהועלו כלפי הבנק בתביעתו. אם יתברר כי יש בהן ממש, הדבר יקנה לו זכות קיזוז כלשהי נגד התביעה. בטענות אלה אדון בנפרד בהמשך.

46. הגנה נוספת, שאינה קשורה לאותן טענות, היא טענתו, לפיה הוא היה בערבות שניתנה "ערב יחיד" כהגדרתו בסעיף 19 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן – חוק הערבות), ומאחר שבחוזה הערבות לא נקוב סכום קצוב הוא פטור מערבותו בהתאם לסעיף 21(ב) לאותו חוק.
הבנק טוען שהוא לא היה ערב יחיד, משום שהיה "בעל ענין".

47. סעיף 19 לחוק הערבות מגדיר "ערב יחיד" –
"מי שאינו תאגיד, ולמעט בן זוג של החייב או שותפו של החייב, בין בשותפות רשומה ובין בשותפות שאינה רשומה. היה החייב תאגיד, לא ייחשב כערב יחיד גם מי שהוא בעל ענין בתאגיד. לענין זה, "בעל ענין" בתאגיד – כהגדרת "בעל ענין " בתאגיד בחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968" .
סעיף 1 לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 מגדיר "בעל ענין" –
"מי שמחזיק בחמישה אחוזים או יותר מהון המניות המונפק של התאגיד או מכח ההצבעה בו, מי שרשאי למנות דירקטור אחד או יותר מהדירקטורים של התאגיד או את מנהלו הכללי, מי שמכהן כדירקטור של התאגיד או כמנהלו הכללי".
טענתו של לונטר היא, שהקצאת המניות ללונטר השקעות ומינויו כמנהל נעשו רק ביום 3.6.06, לאחר הדיווחים לרשם החברות, ולכן בעת חתימתו על כתב הערבות לונטר השקעות לא היתה בעלת מניות והוא עצמו לא היה מנהל.
טענת הבנק היא כי בפועל לונטר שימש כמנהל, גילה מעורבות מלאה בניהול החשבון והיה מורשה חתימה בו.

48. האם מעמדו של הערב כ"בעל ענין" בתאגיד לצורך חוק הערבות נקבע על פי המרשם הפורמלי או על פי מעמדו בפועל באותו תאג יד?
ד"ר רוי בר-קהן דן בשאלה זו בספרו, ערבות, (להלן – בר-קהן), עמ' 475:
"בפסיקת בתי המשפט ניתן לאתר שתי גישות לגבי הגדרת "ערב יחיד" תוך התייחסות למצבים בהם החייבת העיקרית היא חברה, ובחינת מערכת היחסים שבין הערב לבין החברה במשקפי הגדרת "בעל עניין" אליה מפנה הגדרת "ערב יחיד". הגישה האחת, היא גישה פורמאלית מצמצמת. בהתאם לגישה זו יש לבחון באופן דווקני הגדרה זו בחוק ניירות ערך, ולהחריג, בהתאמה, רק ערבים שאינם עומדים בהגדרה זו מההגנות המוענקות ל"ערב יחיד". יישום גישה זו מביא למסקנה לפיה העדר רישום ברשם החברות של ערב כמנהל או בעל מניות, מצדיק הכרה בו כ"ערב יחיד", גם אם בפועל מעמדו בחברה החייבת העיקרית שונה. הגישה השניה היא גישה מהותית מרחיבה. בהתאם לגישה זו יש לבחון את התפקיד אותו מילא הערב בפועל בחברה החייבת העיקרית. בהתאם לגישה המהותית, גם אם אין הערב רשום כבעל מניות או כמנהל, אך בפועל הוא משמש ככזה, לא יוכל הערב להחשב כ"ערב יחיד", הוא לא יוכל לטעון לתחולת הוראות התיקונים לחוק הערבות. אנו תומכים באימוץ הגישה המהותית."

לגישה הפורמליסטית, ראו למשל: ת.א. (מחוזי חיפה) 10339/97 בנק לאומי נ' אליאס חורי עיצוב ושיפוץ (1992) בע"מ (24.3.05, פורסם בנבו).
לגישה המהותית, ראו למשל: ע"א (מחוזי ת"א) 2849/99 מל"ב המכללה לסחר בינלאומי בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (25.10.00, פורסם בנבו).

49. אני מצרף את דעתי לדעתם של אלה התומכים בגישה המהותית, מהנימוקים שהובאו בפסק דין מל"ב הנ"ל (מפי ראש ההרכב, כב' סגן הנשיא גרוס, בפיסקה 6 לפסק הדין):
"...חוק הערבות אינו מפנה למסמכי רשם החברות כי אם לחוק ניירות ערך ולכן נראה כי הכוונה בפירוש המושג "בעל עניין" היא למהות התפקיד שמילא מערער 2 במערערת 1 ולא להגדרתו הפורמלית.
אין ספק כי לא ניתן לראות במערער "ערב יחיד" שהתיקון לחוק הערבות נועד להגן עליו. מטרת תיקון תשנ"ב היתה, כלשון דברי ההסבר להצעת החוק, "להגן על הערב היחיד מפני פגיעה בלתי סבירה בו כתוצאה מחתימת ערבות ומפני ערבות בלתי מוגבלת". "בעיה קשה במיוחד" – כך צויין בדברי ההסבר – "קיימת בקשר לערבות בלתי מוגבלת בסכום, שהביאה לתוצאות בלתי נסבלות מאחר שאנשים חתמו על ערבות מתוך חוסר הבנה לתוצאות מעשיהם, ובלא שיוסבר להם טיב התחייבותם".

כוחם של הדברים הללו אינו יפה לגבי המערער דנן, שהרי אין הדברים אמורים באותם אנשים שלטובתם תוקן החוק, אותם ערבים החותמים על ערבות לעמיתים לעבודה, לידידים או לבני משפחתם ונפגעים פגיעה בלתי סבירה, על שום שלא היו מודעים לתוצאות מעשיהם, אלא מדובר במנהל חברה בפועל, שידע במפורש מהו המסמך עליו חתם ומה השלכותיו ובעצם נראה כי הוא מנסה להתחמק מתשלום חובו בעזרת אותם סעיפים שנועדו לעזור לאנשים שמצבם שונה ממצבו תכלית שינוי."

וכן מקובלים עלי שלושת הנימוקים שהועלו כתמיכה בגישה המהותית בהחלטתו של כב' הרשם (כתוארו אז) ארניה ב-ת.א. (שלום ראשל"צ) 2337/02, בש"א 2097/02 מנור נ' בנק הפועלים בע"מ (23.7.02, פורסמה בנבו) (פיסקאות 12-14 להחלטה):
"הטעם הראשון הוא הטעם הלשוני.
חוק ניירות ערך קובע שבעל עניין הוא מי שמכהן כדירקטור, ולא מי שמונה להיות דירקטור. דהיינו, גם חוק ניירות ערך שם את הדגש על מהות התפקיד ולא על עצם המינוי.
לענין זה ר' ע"א (ת"א) 2849/99 מל"ב המכללה לסחר בינ"ל בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם), אשר בה הגיע כב' ביהמ"ש המחוזי למסקנה דומה.

הטעם השני הוא ענייני – פרשנות מתחום דיני החברות.
באופן כללי, לצורך זיהוי האורגנים בחברה, דיני החברות המודרניים אינם מביטים על עצם המינוי הפורמלי אלא על מהות הפעילות. ראה למשל בעניין זה את הגדרתו הרחבה של המונח "נושא מישרה" בחוק החברות, התשנ"ט-1999.
לא זו אף זו. חוק החברות קובע מפורשות בסעיף 1 כי "דירקטור" הוא:
"חבר בדירקטוריון של חברה ומי שמשמש בפועל בתפקיד דירקטור, יהא תוארו אשר יהיה"

אומר על כך ד"ר י' בהט בספרו "חברות – החוק החדש והדין", כרך 2 מהדורה שלישית בעמ' 733:
"הסיפא נועדה למנוע את המצב, בו מושכי החוטים האמיתיים, שהחברה מופעלת על פי הכוונתם, נמנעים מלקבל מינוי רשמי של דירקטורים כדי להימנע מאחריות".
והרי זה בדיוק העניין שבפנינו.

הטעם השלישי הוא ענייני – פרשני מתחום דיני הערבות.
התיקון לחוק הערבות הוא תיקון צרכני במהותו (ר' ע"א 7451/96 אביבה אברהם נ' בנק מסד בע"מ פ"ד נ"ג (2) 337 ), אשר נועד לתת הגנה מסויימת לערבים "פרטיים" במסגרת מצומצמת ביותר (כגון ערבות להלוואה לצורך רכישת דירה לילדים או הורים, או ערבות להלוואה עד סכום לא גבוה יחסית של 60,000 ₪).
תכלית החוק אינה להגן על ערבים "מסחריים" לתאגיד, המקבל קו אשראי מבנק לצרכים מסחריים, במיוחד כאשר ברור לחלוטין שהערב מעורב באופן עמוק בפעילותה העיסקית של החברה, ומהווה דמות דומיננטית בה."

50. מהראיות שהובאו בענייננו אין כל ספק , שלונטר פעל באופן מלא כ"בעל ענין" בחברת מזרח, עוד לפני מינויו הפורמלי כמנהל ולפני הקצאת המניות הפורמלית.
ראשית, בהתאם להסכם ההשקעה, המסדיר את מעמדו בחברה ואת יחסיו מול שותפו לחברה, זלמן, "היום הקובע" למינויו כמנהל החברה (סעיף 7.2) וכיו"ר הדירקטוריון שלה (סעיף 10.2) הוא 1.1.06 (סעיף 2(ג)).
שנית, באותו הסכם הוגדרה השקעתו של לונטר בחברה, שכולה נעשתה קודם למינוי ולרישום הפורמלי ברשם החברות, כ"הלוואת בעלים" (סעיף 6), משמע, שלונטר ראה את עצמו כ"בעלים" (בחלקים שווים עם זלמן) בחברה, מיד עם תחילת השקעתו.
שלישית, לונטר נעשה מורשה חתימה בחשבון החברה בבנק הפועלים עוד בחודש ינואר 2006.
יתירה מזו, אחת מתלונותיו של לונטר כלפי זנדר (בהן עוד אדון להלן) היא על כך שרו"ח זנדר המציא לחברה ביום 24.7.06 אישור על כך שחתימתו של זלמן בצירוף חותמת החברה מחייבת את החברה, "למרות שרו"ח זנדר ידע היטב, כי על פי החלטת החברה מיום 16.1.06, חתימתי יחד עם זו של זלמן יחד מחייבות את החברה". משמע, שלונטר ראה את עצמו כמורשה חתימה לא רק בחשבון הבנק של החברה אלא גם בכל הקשור למסמכים המחייבים שלה.
רביעית, לונטר הוא שפעל לפתיחת חשבון בנק חדש לחברה בבנק הבינלאומי, שהיה הבנק עמו עבד, ולצורך כך גם ביקש מבנק הפועלים את המכתב מיום 30.4.06, עליו דובר לעיל. גם זה נעשה קודם למינוי הפורמלי ולהקצאת המניות הפורמלית.
חמישית, גם פקידי בנק הפועלים העידו על מעורבותו של לונטר בכל הקשור לניהול חשבון הבנק (לחנו – עמ' 149-150 לפרו', פרנקל – עמ' 183, 185).
גם רו"ח זנדר שהמשיך לשמש כרו"ח מבקר של החברה לאחר כניסתו של לונטר אליה, העיד (סעיף 46 לתצהירו) על שיחות טלפוניות שניהל אתו בקשר לענייניה החשבונאים של החברה, והוסיף כי לונטר הוא שסיפק במהלך שנת 2006 את המסמכים שנדרשו לשם עריכת דו"ח הביקורת של החברה לשנת 2005.

51. בשולי הדברים עלי לדחות גם את טענתו של לונטר (סעיפים 16 ו-17 לתצהירו), לפיה הוא חתם על הערבות "בלית ברירה", לאחר שלחנו הודיע לו שאם הוא מבקש לשמש כמורשה חתימה בחשבון, אזי עליו לחתום על הערבות "על פי החוק".
מלבד זאת, שטענה זו הוכחשה על ידי לחנו (סעיף 16 לתצהירו), שסיפר כי ההסבר לצורך בחתימה על ערבות ניתן ללונטר באותו מעמד טלפונית על ידי מרכז העסקים, שהיה ממונה על החשבון, הרי שלונטר היה מודע היטב לחובתו לחתום על ערבות כזו מכח הסכם ההשקעה (סעיף 11).
יצוין, כי טענה דומה הועלתה על ידי לונטר גם כלפי פקידי בנק מזרחי בקשר לחתימתו על ערבות דומה שם (סעיף 20), וגם טענה זו הוכחשה על ידי אפרת רפפורט (סעיף 17(ב) לתצהירה).

תביעות לונטר
כללי
52. עילת תביעתו העיקרית של לונטר כלפי רו"ח זנדר וכלפי הבנקים היא רשלנות, וביתר פירוט היצג שווא רשלני, בצירוף טענות בדבר הפרת חובותיהם כלפיו כמשקיע פוטנציאלי.
יסודות עוולת הרשלנות הם: קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית, הפרת החובה, קיום נזק, קשר סיבתי בין הפרת החובה להתרחשות הנזק (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113).
באשר לקשר הסיבתי, מקובל לחלקו לשניים: קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי. הסיבתיות הפיסית-עובדתית מהווה קטיגוריה יחסית, שעניינה הזיקה העובדתית-הפיסיקלית בין האשם לנזק, ואילו הסיבתיות המשפטית מהווה מושג רחב יותר, שכן היא טומנת בחובה את הרעיון שהחוק קבע עקרונות שמטרתם לתחום תחומים להטלת אחריות בשל התנהגות רשלנית אשר תרמה בפועל להתהוות התוצאה המזיקה (ראו : עו"ד משה ויסמן, תביעות רשלנות בנזיקין, להלן – ויסמן, עמ' 355-356, והפסיקה המובאת שם).

53. התנאים להטלת אחריות בגין מצג שווא רשלני הם:
א. הצגת מצג עובדתי בעל פה, בכתב או בהתנהגות;
ב. המצג לא היה מהימן, והמציג לא יכול היה לדעת בזהירות ובשקידה ראויים כי המצג אינו מבוסס;
ג. המציג היה צריך לצפות כי התובע יסתמך על המצג ויפעל על פיו;
ד. המציג היה צריך לצפות כי ייגרם נזק לתובע;
ה. התובע הסתמך בפועל על המצג, וכתוצאה מכך נגרם לו נזק.
(ע"א 536/89 פז חברת נפט בע"מ נ' לויטין , פ"ד מו(3) 617)

לאור העקרונות הללו אבחן את הטענות שהועלו נגד זנדר ונגד הבנקים.

זנדר
כללי – אחריות רואה חשבון
54. כל מי שדן באחריותו של רואה חשבון חייב להקפיד שלא יושפע על ידי התפתחות מאוחרת, שלא היתה בידיעת רואה החשבון ובציפייתו הסבירה בעת שעשה את הפעולות הנדונות (ע"פ 494/76 פלוני נ' אלמונים, פ"ד לא(3) 38).
אחריותו של רואה החשבון חלה לא רק על לקוחותיו, מכח החוזה הקיים שביניהם, אלא גם על צדדים שלישיים מכח דיני הנזיקין. חובתם של מגישי הדו"חות הכספיים מופנית גם כלפי כל המשקיעים המסתמכים על אותם דו"חות (ע"פ 2910/94, 2922, 2929, 3737 יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 221, 446).
אולם, לא בכל מקרה שבו חוות דעתו של רואה החשבון המבקר תתברר כשגויה, תוטל עליו אחריות כאמור. שכן, חובתו של רואה החשבון היא לנקוט באמצעי זהירות סבירים בכדי שדו"חותיה הכספיים של החברה לא יכילו טעויות וישקפו נכונה את מצבה הפיננסי, אך הוא אינו ערב להגשמת מטרה זו (כב' השופט כבוב, ת"צ (מחוזי ת"א) 61115-01-12 כלפון נ' אורורה פידלטי חברה לנאמנות בע"מ, 27.10.13, פורסם בנבו).

"הכנסות לקבל"
55. טענותיו של לונטר כלפי זנדר (סעיפיים 44-75 לתצהירו) נעות בין טענת התרשלות בהצגת נתונים בלתי נכונים בדו"ח הכספי של שנת 2004 ("ההכנסות לקבל") או אי הצגת נתון רלבנטי שהיה צריך להיכלל באותו דו"ח (שעבוד הפקדון בבנק מזרחי) ובין טענה להטעיה מכוונת.
לתמיכה בטענותיו צירף לונטר שתי חוות דעת, האחת של רו"ח אברהם כצנלסון, שלפי מה שהתברר בחקירתו (עמ' 324-325, פרו' מיום 13.10.13 ) הוא משמש כרו"ח של לונטר ולפני כן הוא שימש כרו"ח של אביו, השניה – חוות דעת של רו"ח בועז יפעת, שלפי עדותו (עמ' 284, פרו' מיום 14.10.13 ) הוא עוסק ב"ביקורת חקירתית".
זנדר, מצידו, נעזר לשם הדיפת הטענות בחוות דעת של רו"ח אורי מורד.

56. הטענה הראשונה שהועלתה בחוות הדעת של כצנלסון ויפעת קשורה לסכום "ההכנסות לקבל" שנרשם ב דו"ח החברה לשנת 2004.
"ההכנסות לקבל" או בשמן הרשמי: עבודות על פי חוזי ביצוע, מוגדרות בתקן חשבונאות מס' 4, הנוגע לעבודות בניה, כ"עבודות הנעשות על פי הזמנה של לקוח... כאשר תחילת הביצוע היא בתקופת דיווח אחת וסיומה בתקופת דיווח אחרת" (סעיף 21 לחוות דעת יפעת), ובלשונו הפשוטה יותר של כצנלסון (סעיף 11 לחוות דעתו): "סעיף "ההכנסות לקבל" במאזן מציין את סך ההכנסות בעבור העבודות שבוצעו בשנת הדו"ח החשבונאי ותקבולים בגינם מאת הלקוח יתבצעו בשנה שלאחריו".
בשנת הדו"ח 2004 סעיף " ההכנסות לקבל" עמד על כ-5,8 מליון ₪, כמחצית מסך כל רכוש החברה, שעמד באותה שנה על כ-11,8 מיליון ₪.
כצנלסון ויפעת טוענים לאי סבירותו של סכום זה, משום שבשנתיים הקודמות 2002-2003 סעיף "ההכנסות לקבל" היווה כשליש בלבד מכלל רכוש החברה, וכן משום שהסכום גדל בשיעור של כ-70% מסכומי "ההכנסות לקבל" שנרשמו בדו"חות השנתיים הקודמות (כ-3,2 מיליון ₪ בשנת 2002 וכ- 3,4 מיליון ₪ בשנת 2003).
לטענתם, זנדר סמך באותו רישום על נתונים שמסר לו מזרח (נספח 2 לחוות דעת יפעת), מבלי שבדק שהעבודות, שבקשר אליהן נרשמו אותן הכנסות, בוצעו או שהתחיל ו להתבצע בשנת 2004.
אינדיקציה נוספת לאי סבירותו של סכום "ההכנסות לקבל" שצויין בדו"ח נמצאה לדעתו של יפעת בכך, שבעוד ששיעור הרווח הגולמי קַטַן בהדרגה משנת 1999 (14.77%) ועד שנת 2003 (7.58%), הרי שבשנת 2004 צמח בחזרה שיעור זה במפתיע (9.67%).

57. לעומתם טוענים זנדר והמומחה מטעמו, רו"ח מורד, את הטענות הבאות:
א. בפועל, כל "ההכנסות לקבל" שנרשמו בדו"ח שנת 2004 אכן התקבלו בפועל בשנת 2005.
ב. שיעור הרווח הגולמי הממוצע בכל השנים, אליהן התייחס רו"ח יפעת בחוות דעתו, 1999-2004, עמד על כ-10%, שיעור התואם את שיעור הרווח הגולמי לשנת 2004, 9.67%.
ג. הקטנת סעיף "ההכנסות לקבל" היתה צריכה לגרום במקביל להקטנת ההוצאות שנכללו באותו דו"ח, כך שההשפעה על הרווחיות היתה קטנה יותר מזו שהוצגה בחוות הדעת מטעם לונטר.
ד. אמנם, היה גידול של 2,4 מיליון ₪ בסעיף "ההכנסות לקבל" משנת 2003 לשנת 2004, אך מנגד היתה גם ירידה בשיעור כמעט דומה בסעיף "העבודות בביצוע", ובמאזן הסופי לא היה כמעט גידול בין השנים הללו: 11.085 מיליון ₪ בשנת 2003 ו-11.821 מיליון ₪ בשנת 2004.
כל אלה מצביעים לדבריהם על כך, שלא היה כל גידול מלאכותי בסעיף "ההכנסות לקבל".

58. כנגד חוות הדעת מטעם לונטר המבקשות לשכנע כי היה גידול מלאכותי ובלתי סביר בסעיף "ההכנסות לקבל" בדו"ח שנת 2004, עומדת, אפוא, חוות דעת מטעם זנדר המבקשת להראות, מנימוקים אחרים, כי לא היה כל גידול מלאכותי באותו סעיף. לא השתכנעתי כי נימוקיהם של לונטר והמומחים מטעמו טובים מאלה של זנדר והמומחה מטעמו.

59. מעבר לכך, לונטר והמומחים מטעמו יכלו לבדוק בפועל, לא באופן תיאורטי בלבד, את נכונותם או אי נכונותם של הנתונים שהופיעו בסעיף ההכנסות לקבל בדו"ח שנת 2004, תוך התאמת ההכנסות שנרשמו בסעיף זה למועד ביצוע העבודות בפועל. לונטר, לאחר שכבר הפך לחלק מהחברה, כבר ידע בוודאי אלו עבודות בוצעו באותן שנים על ידה ומתי החלה בהן, וניתן היה גם לפנות לכונס הנכסים או למפרק לקבלת המסמכים המתאימים לבדיקת הנתונים הללו.
כצנלסון אישר בחקירתו (עמ' 337, 333, פרו' מיום 13.10.13 ) כי הדברים לא נבדקו על ידו בפועל. גם יפעת אישר בחקירתו (עמ' 307-309, פרו' מיום 14.10.13 ), שלא פנה לגורמים המתאימים כדי לאמת את נכונות קביעותיו.

60. בהקשר זה אוסיף: רו"ח יפעת הפנה (סעיפים 38 ואילך לחוות דעתו) לכך, שזנדר הסתמך ברישום "ההכנסות לקבל" על רשימת פרוייקטים והכנסות שנמסרה לו על ידי זלמן (נספח 2 לחוות הדעת),בלא שזנדר טרח לבדוק את נכונותה, והוסיף כי לא מצא בניירות העבודה סימוכין לנכונותה.
אולם, ביחס לפרוייקט העיקרי (מבחינת היקפו הכספי) שנזכר באותו מסמך: מוזיאון ארץ ישראל (כ-2,8 מיליון ₪, כלומר: קרוב למחצית מכלל הסכום ש בסעיף ההכנסות לקבל, כ-5,8 מיליון ₪), נמצאו סימוכין לכך שהעבודות עליו החלו כבר בשנת 2004, דווקא במסמך הבדיקה "האובייקטיבי" של ד.א.ב. (נספח א' לתצהיר לונטר), שם צוין בפרק "פרוייקטים עיקריים" (עמ' 7), כי פרוייקט בניין במוזיאון ארץ ישראל החל בחודש אוקטובר 2004.
גם לונטר סיפר בעדותו (עמ' 532-534), כי ביקר במסגרת בדיקות שביצע קודם להשקעה (כלומר בסוף שנת 2005) בפרוייקטים שהחברה ביצעה באותה עת, וראה פרוייקטים מבוצעים "מוזיאון הארץ" ו "פרוייקטים מכובדים כאלה".

61. נוסף לכך, לונטר קיבל מזנדר, על פי דבריו (סעיף 9 לתצהירו), גם את מאזן הבוחן של שנת 2005 (עד חודש נובמבר).
אם טענות לונטר ומומחיו נכונות הרי שהכנסות שהיו צריכות להירשם בדו"ח שנת 2005 הועברו אחורה לדו"ח שנת 2004, על מנת ליצור רווח מלאכותי באותה שנה. אולם, על פי אותו היגיון, בכך גם הצטמצם הרווח לשנת 2005, נתון שהיה רלבנטי יותר לצורך בדיקת כדאיות ההשקעה (ראו עדותו בהקשר זה של קרלמן, עמ' 275-276, פרו' מיום 13.10.13).

62. ולבסוף יצוין, כי גם רו"ח קרלמן שביצע בדיקה עצמאית מטעמו של לונטר והסתמך על אותם דו"חות, מהם הסיקו כצנלסון ויפעת את מסקנותיהם, לא מצא לנכון להעיר כל הערה באשר לאי סבירותו של הסכום שנרשם בסעיף "הכנסות לקבל" בדו"ח שנת 2004 או באשר לסבירות שיעור הרווח הגולמי, ובחקירתו (עמ' 303, 295, 288, פרו' מיום 13.10.13) אישר, כי אם היה מוצא ממצא בלתי סביר בעניינים הללו הוא היה מציין את זה בחוות דעתו.
יפעת אישר (עמ' 299, פרו' מיום 14.10.13) כי קרלמן יכל להגיע לאותם חישובים ומסקנות שלו על פי אותם דו"חות.

63. סיכומו של דבר, לא השתכנעתי שסעיף "ההכנסות לקבל" אכן הוגדל באופן מלאכותי בדו"ח שנת 2004 על מנת להגדיל באופן מלאכותי את הרווח של החברה באותה שנה, וממילא לא מצאתי שזנדר התרשל בבדיקת הנתונים או שהציג מצגים בלתי נכונים ביחס לכך.

הפיקדון בבנק מזרחי
64. טוענים לונטר והמומחים מטעמו כי היה על זנדר לציין בדו"חות הכספיים השנתיים של החברה כי פיקדון החברה בבנק מזרחי בסכום של כ-860 אלף ₪ משועבד להבטחת פרעון ההלוואה הפרטית של זלמן.
יפעת ציין בחוות דעתו (סעיפים 53 ואילך) מספר אינדיקציות, שיכלו לדעתו ללמד על כך שהפיקדון משועבד: הקטנת יתרת חובו של זלמן לחברה בשנת 2000 באמצעות נטילת ההלוואה הפרטית ולאחר מכן הקמת הפיקדון בחשבון החברה; על פי אישורי היתרה של בנק מזרחי סכומי הריבית שנצברו בפיקדון הועברו מחשבון הבנק של החברה לחשבון הפרטי של זלמן; העובדה שלא נעשה כל שימוש בפיקדון כאשר במקביל החברה עמדה ביתרת חובה.

65. זנדר טען (סעיפים 33 ואילך לתצהירו) שלא היה שעבוד של הפיקדון כנטען, ואם היה שעבוד כזה, הרי שלא יכול היה לדעת עליו משום שהוא לא נרשם ברשם המשכונות או במרשם החברות ומשום שבאישורי היתרות של בנק מזרחי לא צוין שהפיקדון משועבד.
והוא הוסיף (סעיף 35 לתצהירו) כי פניה שלו לבנק מזרחי לבדיקת נתון זה היתה מהווה הפרה של כללי לשכת רואי החשבון.

66. אתחיל את הדיון בפרק זה בכך, שלמרות שכל הצדדים, למעט זנדר, יצאו מתוך הנחה שהפיקדון משועבד, הרי שמהמסמכים שהוצגו בהקשר זה לא עולה שבשנים הרלבנטיות לטענת ההתרשלות, כלומר : עד שנת 2005, הפ יקדון היה משועבד במובן הרגיל של מושג זה.
כפי שצוין לעיל, עד תחילת שנת 2006, נחתמו בהקשר לפיקדון שני כתבי קיזוז, האחד – ביום 29.12.00 והשני ביום 30.5.05 (נספחים ה' ו-ו' לכתב ההגנה של בנק מזרחי).
רק ביום 1.1.06 נחתם מסמך, שבו צוין במפורש כי לבנק זכות שעבוד (וזכויות דומות נוספות) על אותו פיקדון להבטחת ההלוואה (נספח יג לכתב ההגנה של בנק מזרחי).
מאחר שטענת ההתרשלות מתייחסת לרישומים בדו"חות החברה עד שנת 2004, הרי שהמסמך היחיד הרלבנטי לדיון בסוגיה זו הוא כתב הקיזוז משנת 2000, ולכל היותר אם נוסיף כי היה על זנדר לגלות ללונטר על השעבוד גם שלא בהקשר לדו"ח השנתי – ניתן להוסיף גם את כתב הקיזוז משנת 2005.
כך או כך, המסמך שנעשה ביום 1.1.06, המתייח ס מפורשות לשעבוד, ודאי שאינו רלבנטי לדיון, לאחר שלונטר כבר החליט להשקיע בחברה ואף שילם את התשלום הראשון על חשבון הלוואת הבעלים, כאמור לעיל.

67. קיזוז ומשכון אינם היינו הך, וההבחנה בין השניים מתבטאת, בין היתר, בכך, שזכות הקיזוז – להבדיל מזכות המשכון – אינה טעונה פרסום ברבים והמחוקק לא יצר כלים המאפשרים את רישומה במקום הגלוי לעין הציבור (ראו: ע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הסתדרות הרבנים באמריקה, פ"ד מט(1) 177, עמ' 200).
גם זכות השעבוד הכללית המפורטת, יחד עם זכויות נוספות של הבנק: עכבון, קיזוז וכו', במסמכי פתיחת החשבון של החברה (נספח א' לכתב הגנה של בנק מזרחי, סעיף 11), יוצרת, לכל היותר, זכות של מעין משכון מכח היחסים הפנימיים שבין הבנק לבין לקוחו, אך לא שעבוד ספציפי (ראו: ע"א 1339/12 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' אי.סי.אם יצרני מיזוג אויר בע"מ (בפירוק) , 27.4.14, פורסם בנבו).
נמצא, שזנדר צודק, לכאורה, בטענתו שהפיקדון לא היה משועבד.

68. ולמרות זאת, לא הייתי שולל את הקביעה, שהיה על זנדר, מכח אחריותו כרואה חשבון כלפי משקיע אפשרי, לדווח על כך, שהפיקדון נועד להבטחת תשלום ההלוואה הפרטית של זלמן, יהיו דרכי מימושה של בטוחה זו – משכון, קיזוז, ערבון וכו' – אש ר יהיו.
פיקדון המופקד בחשבון בנק של חברה מהווה חלק מרכושה ומנכסיה, ואם הפיקדון משמש להבטחת פרעונו של חוב שאינו מחובות החברה, עשוי להיות שסך רכושה ונכסיה של החברה יופחת כדי סכום הפיקדון. נתון זה בוודאי רלבנטי לצדדים שלישיים המסתמכים על דו"חות החברה, ובראשם למי שמתעניין להשקיע את כספו בה.
ולכן חוזרת השאלה: האם זנדר ידע על כך שהפיקדון בחשבון החברה משמש כבטוחה לפרעון ההלוואה הפרטית או שהיה עליו לדעת על כך.

69. ב"כ לונטר ביקש להסתמך בהקשר לשאלה זו על דברים שאמרה עובדת בנק מזרחי, אפרת רפפורט, בעדותה (עמ' 705-706).
רפפורט סיפרה, שזלמן פתח את החשבון בסניף טרפון בהמלצתו של זנדר והוסיפה: "בעקרון כמו שאני הבנתי הוא זה שהמליץ למר זלי להגיע לסניף אלינו לביצוע העסקה", וכשנשאלה, מנין הבינה כך, השיבה: "ממסמכי הבנק".
זנדר אישר בחקירתו (עמ' 829-831), כי הוא שהמליץ לזלמן לפתוח חשבון בחברה, אך לשם עיסקה אחרת: הלוואה בתנאים טובים שהעניק באותה עת בנק מזרחי לרוכשי רכבים, ומשום שהסניף היה מול משרדו.
גם אם נניח שרפפורט התכוונה בחקירתה לעיסקת הפיקדון כנגד ההלוואה, משום שעל כך נשאלה קודם לכן, ולא לעסקת הרכב, שכלל לא הוזכרה על ידה, עדיין היא לא הראתה מאלו מסמכים היא הסיקה את מסקנתה וכיצד היא למדה על כך.
המסקנה היא שלא ניתן לסמך בענין זה על עדותה של רפפורט.

70. יחד עם זאת, זנדר אישר בחקירתו (עמ' 827), כי הוא ידע שזלמן לקח הלוואה פרטית מהבנק והפקיד את הכסף בחשבון החברה לשם הקטנת יתרת חובו לחברה, ואישר (עמ' 867) שכספי הפקדון בחשב ון החברה, מקורם בסכום ההלוואה שהועמדה בחשבון הפרטי של זלמן.
אם נוסיף על כך את יתר הסימנים ש מנה יפעת בחוות דעתו, כגון: העברת הריבית שהצטברה בחשבון הפיקדון לחשבונו הפרטי של זלמן (כנראה לשם תשלום הריבית עבור ההלוואה), המסקנה היא שהיה על זנדר להבין מכך, שהפיקדון משמש כבטוחה להחזר ההלוואה, ולכל הפחות היה עליו לבדוק ענין זה עם זלמן, ולציין זאת בדו "חות הכספיים.
במחדלו זה הפר זנדר את חובת הזהירות המוטלת עליו כרואה חשבון מבקר כלפי צדדים שלישיים.

71. למרות המסקנה האמורה אני סבור, שלא קמה ללונטר עילת התרשלות, משום שלא הוכח הקשר הסיבתי העובדתי שבין מחדלו זה של זנדר ובין החלטתו של לונטר להיכנס כמשקיע וכשותף בחברה, לא הוכח הקשר הסיבתי המשפטי שבין כניסתו והשקעתו אלה ובין התמוטטות החברה והנזקים שאירעו בעקבות כך וכן בשל רשלנותו התורמת המלאה של לונטר, כפי שיפורט להלן.

72. לסיום הפרק של זנדר, אתייחס בקצרה לטענה נוספת, שהועלתה על ידי לונטר ונזכרה גם בחוות דעתו של כצנלסון (סעיפים 29-30), ולפיה רו"ח זנדר הנפיק ביום 24.7.06 אישור, לפיו זכות החתימה המחייבת את החברה הינה של זלמן בלבד, למרות שבפרוטוקול אסיפת המנהלים מיום 16.1.06 נקבע שחתימת זלמן יחד עם חתימת לונטר מחייבות את החברה.
זנדר השיב על כך בפשטות (סעיפים 38 ואילך לתצהירו), כי החברה, זלמן ולונטר לא העבירו לו את הפרוטוקול האמור ולא הודיעו לו על ההחלטה, לפיה נדרשת גם חתימתו של לונטר לשם חיוב החברה, והוא הוציא אישור על פי הפרוטוקול האחרון שהיה בידיו.
כך או כך, ודאי שאין באישור זה, שיצא בחודש יולי 2006, כל רלבנטיות להחלטתו של לונטר להשקיע בחברה, שהתקבלה בראשית שנת 2006, ואף כצנלסון הודה בכך (עמ' 365, פרו' מיום 13.10.13).

בנק הפועלים
73. לונטר טוען שהחלטתו להשקיע בחברה הסתמכה בין היתר על "המלצתו" של פקיד בנק הפועלים לחנו (שכונה בפיו יששכר).
כמתואר בתצהירו (סעיפים 11 ו-13), ביום 18.1.06 הוא וזלמן ניגשו יחדיו לסניף טרפון של בנק מזרחי (על כך להלן) ואחר כך לסניף פנקס של בנק הפועלים, שם פגש את "סגן המנהל" לחנו, שטען בפניו, "כי זלמן והחברה נמנים על הלקוחות הטובים ביותר של הבנק מאז 1992 וכן שמצבה של החברה מצוין והבנק שבע רצון עד מאד מהתנהלותו של חשבון החברה על כל המשתמע מכך".
לונטר הוסיף (סעיף 121 לתצהירו), כי ביום 30.4.06 הנפיק בנק הפועלים לבקשתו, "המלצה כתובה ברוח ההמלצה שניתנה לי בעל פה", לצורך הצגתה לבנק הבינלאומי, שם ביקשה החברה כאמור לפתוח חשבון נוסף.

74. לחנו העיד, לעומתו (סעיף 10 לתצהירו) כי "באותו מעמד ציינתי כי מדובר בלקוח ותיק בבנק, מאז שנת 1992, אולם לא היה בדברי משום המלצה ללונטר להשקיע בחברה וכן לא ידעתי פרטים אודות ההשקעה של לונטר בחברה".
עוד ציין לחנו (סעיף 2 לתצהירו ובעדותו, עמ' 100) כי הוא לא שימש כסגן מנהל הסניף, אלא כסגן מנהל המחלקה העסקית.
לחנו הדגיש עוד (עמ' 119) כי הוא היה איש ביצוע בלבד בסניף, מאחר וכל ההחלטות המהותיות ביחס לחברה התקבלו במרכז עסקים ת"א ובמרכז עסקים שרון (סעיף 5 לתצהירו), כך שהסניף שימש כזרוע טכנית בלבד.

75. עקרונית, אין חולק כיום על כך שהבנק חב חובת אמון לא רק כלפי לקוחותיו, אלא גם כלפי צדדים שלישיים והציבור כולו (ראו: ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' צבאח, פ"ד מח(2) 573; ע"א 717/89 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' ערן טורס בע"מ, פ"ד מט(1) 114, וכן ראו: רות פלאטו-שנער, דיני בנקאות – חובת האמון הבנקאית , (להלן – פלאטו-שנער), עמ' 129 ואילך; ריקרדו בן-אוליאל, דיני בנקאות, חלק כללי, עמ' 91 ואילך; דוד אור-חן, היצג רשלני – אחריות מקצועית , עמ' 644 ואילך).
כן אין חולק שהבנק חב חובת אמון בעת מתן חוות דעת פיננסית על לקוח (ראו: פלאטו-שנער, עמ' 135 ואילך).
יחד עם זאת, רשלנות במתן היעוץ או בהצגת המצג אינה נמדדת לפי התוצאה שלאחר מעשה אלא לפי סבירותה בעת מעשה, ומאחר וחיי המ סחר הם מעצם טיבם וטבעם דינמיים, הרי שחוות דעת הנוגעת למצבה הכלכלי של חברה יפה למועד עריכתה, וסבירותה נמדדת בעת מעשה הייעוץ ולא לפי התוצאה שלאחר מעשה (ראו והשוו: ע"א 22/85 חוגי נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מא(4) 65; ת.א. (מחוזי ת"א) בנק אגוד לישראל בע"מ נ' הולנדר-ליפשיץ, שותפות רשומה, 9.10.07, פורסם בנבו).

76. בענייננו, אם אכן, כדברי לונטר, מכתבו של בנק הפועלים מיום 30.4.06 משקף את שנאמר בעל פה על ידי לחנו ביום 18.1.06, הרי שלא נפל כל פגם בהתנהלות הבנק.
במכתב זה (נספח ח לתצהיר לונטר) נכתב כי "התאגיד מזרח זלי... נמנה על לקוחותינו הטובים מאז 31.12.92", כי "התאגיד הנ"ל מקבל אצלנו שירותים בנקאיים שונים ומנהל את חשבונו לשביעות רצוננו", וכי "הננו לאשר כי הנכם מכבדים את התחייבויותיכם הבנקאיות כלפינו".
כפי שפירט פרנקל בתצהירו (סעיפים 29-33), "המכתב הינו עדות לעמידה בהתחייבויותיה של החברה כלפי הבנק, הנכונות למועד הוצאת המכתב", "נכון למועד שבו הופק מכתב ההמלצה, החברה עמדה בהתחייבויותיה כלפי הבנק", ו"נכון למועד הפקת המכתב, כל האמור בו היה נכון לאותה שעה ומתאים לנתוני חשבון החברה בבנק".
לונטר, מכל מקום, לא הוכיח שהדברים שנכתבו באתו מכתב לא היו נכונים לאותה שעה. ואם הדברים היו נכונים לחודש אפריל 2006, הקרוב יותר לתחילת קשייה והסתבכותה הכלכלית של הח ברה, ודאי שהם היו נכונים לחודש ינואר 2006, הרחוק יותר מאותם קשיים.

77. אמנם, החברה חרגה במהלך שנת 2005 ממסגרת האשראי שהוקצתה לה, אך כפי שהסביר פרנקל בתצהירו (סעיף 92), "קיום חריגות של החברה ממסגרת האשראי במשך מספר חודשים במהלך שנת 2005 אינה משנה את העובדה שהחברה, שניהלה את חשבונה החל משנת 1992 בבנק, נמנה על לקוחותיו הטובים של הבנק".
ובעדותו, כשנשאל כיצד חתם (יחד עם המנהל קליינר) על אותו מכתב, למרות החריגות שהיו בשנת 2005, השיב (עמ' 211):
"ת: כמה דברים, אחד זה היה חצי שנה אחרי כן, כן, במהלך השנים היה מקובל שלקוחות חורגים, כן, אני לא ראינו בזה איזה שהוא משהו אבל לקראת 30.6.2006 נכנס נוהל בנקאי תקין 325,
ש: לקראת מתי? סליחה.
ת: 30.6.2006 אם אני לא טועה, כן, נכנס נוהל בנקאי תקין 325 שלא מאפשר יותר ללקוחות לחרוג וצריך ליצור איזה שהיא מסגרת מסוימת לעניין הזה. בגדול אנחנו, גם קליינר וגם אני לא ראינו בקטע הזה שהלקוח חורג הרי בסופו של דבר חוזר למסגרות שלו איזה שהוא משהו שהוא לא עומד בהתחייבויות שלו לראייה יש עוד אינדיקציות לראות אם הלקוח עומד בהתחייבויות שלו, כן. שהוא אומר שנכנסים כספים, הכספים נכנסים. שלא מחלטים לו ערבויות ביצוע וערבויות טיב, הוא עומד בהתחייבויות שלו, במכלול הזה של הדברים, הדברים נבחנים, כן ומקבלים את ההחלטה."

באופן דומה העידה גם דולי טל, מנהלת מדור בהנהלה הראשית של הבנק (עמ' 75-76):
"ת: גם היום יש חריגות ללקוחות ואז אנחנו בודקים מה הביטחונות, צריכים להסתכל על סך כל הביטחונות אם יש ערבים, אם הערבים בסדר. כלומר זו פעולה די שגרתית.
ש: שיש חריגות?
ת: שיש חריגות במידה מסוימת. אולי הוא נתן תזרים מזומנים אולי הוא אמר שיכנסו כספים מפרויקטים מסוימים בזמנים מסוימים. אני לא יודעת איך התנהל הנושא הזה אבל כנראה שיש דברים אחרת לא היו מאשרים. אז אישרו."

וכשנשאלה על "מכתב ההמלצה" (עמ' 83):
"ש: ...אז כשאת היית מוציאה מכתבים מסגנון הזה אז היית בודקת אם יש חריגות אחורה כדי,
ת: גם אם היו חריגות והוא נחשב ללקוח טוב אז זה לא היה אומר שאני לא יכולה להוציא מכתב כזה."

78. אוסיף, כי לא סביר בעיני שלונטר בחר להסתמך על משפטים ספורים בעל פה של פקיד הסניף לחנו, ביודעו היטב שהסניף משמש כזרוע טכנית בלבד, כאשר כל ההחלטות המהותיות בקשר לחשבון החברה מתקבלות על ידי מרכז העסקים בתל אביב ואחר כך במרכז העסקים השרון, והוא (מרכז העסקים) שמעודכן באמת בדבר מצבה של החברה (פרנקל, עמ' 170).
לונטר ידע זאת היטב, משום שמנהל מרכז השרון באותה עת, שמוליק קליינר, היה חברו האישי של אביו, שמואל, כפי שסיפר פרנקל (עמ' 238) וכפי שאישר שמואל עצמו (עמ' 270-275, פרו' מיום 14.10.13).

79. המסקנה הנובעת עד כאן היא, שלא היה כל מצג מטעה מצד הבנק.
מעבר לכך, כפי שציינתי ביחס לנטען כלפי זנדר, אין קשר סיבתי עובדתי בין המצג הנטען לבין החלטתו של לונטר להשקיע בחברה, אין קשר סיבתי משפטי בין מצג זה ובין הסתבכותה הכלכלית של החברה והנזקים שנבעו מכך, ורשלנותו התורמת המלאה של לונטר היא הגורם העיקרי להס תבכותו, כפי שיתואר בהמשך.

80. טענות נוספות של לונטר כלפי הבנק אינן מתייחסות להחלטתו להשקיע בחברה, אלא להתנהלותו של הבנק לאחר פרוץ המשבר.
ביום 16.5.07 החזיר הבנק שיקים בסכום כולל של כ-200 אלף ₪, שמשכה החברה לטובת ספקים שלה.
לונטר טוען (סעיף 137 לתצהירו) שבאותה עת החברה כלל לא חרגה ממסגרת האשראי שהיתה לה, והוא מסתמך בכך על "דף פירוט סולם ערכים וחישובי ריבית", נכון ליום 31.5.07, לפיו ביום 16.5.07 מסגרת האשראי של החברה עמדה על סך 950,000 ₪, ובאותו מועד היא ניצלה 942,782 ₪ בלבד.
אולם, פקידי הבנק העידו, שהמסמך האמור נועד לצורך חישובי הריבית בלבד ולא ניתן ללמוד ממנו מה היתה המסגרת המאושרת ביום הרלבנטי, דבר הנלמד מתדפיס היתרות היומיות בלבד (דלית רביב - עמ' 26, פרנקל - עמ' 230).

81. הפער בין המסגרות המפורטות ב"דף פירוט סולם הערכים וחישובי ריבית" ובין אלה המפורטות בדפי היתרות היומיות הוסבר בכך, שהבנק היה מעמיד מעת לעת מסגרת אשראי חד צדדית נוספת זמנית (נח"צ) כדי למנוע את החריגה ממסגרת האשראי המאושרת, דבר שהיה מחייב אותו, מאז החלת התקנה שהוזכרה לעיל, להחזיר שיקים ולא לאפשר פעולות משיכה נוספת ממנו (דלית רביב – עמ' 26, פרנקל – סעיף 38 לתצהירו). דף הפירוט הנ"ל נועד כשמו לשם חישוב הריביות על פי המסגרות שאושרו למעשה (כולל הנח"צ), אך הוא אינו משקף את החריגות היומיות.

82. לעצם הענין, הראה פרנקל בתצהירו (עמ' 38) ובעדותו (עמ' 230-231), ותוך הפניה לתדפיסי היתרות של חודש מאי 2007 (נספח ח' לתצהירו) כיצד ביום החזרת השיקים היתה חריגה של כ-460,000 ₪ ממסגרת האשראי המאושרת. זאת משום שמסגרת האשראי הקבועה עמדה באותה עת על סך 750,000 ₪ ומסגרת נח"צ נוספת זמנית בסך של כ-190 אלף ₪ הסתיימה ביום 13.5.07.
ביום 15.5.07 הוצגו בחשבון 23 שיקים בסכום כולל של כ-270,000 ₪, שהעמיד את החשבון ביתרת חוב של כ-1,200,000 ₪, חריגה של כ-460,000 ₪ מהמסגרת המאושרת, דבר שאילץ את הבנק להחזיר את השיקים האמורים.
רק למחרת, 16.5.07, החליט הבנק להעמיד מסגרת נח"צ זמנית בסך 200,000 ₪ שצמצמה את החריגה.
ההסבר של פרנקל מפורט ומנומק ולא מצאתי בו כל פגם.

83. אין ממש בטענת לונטר, לפיה הבנק היה חייב לכבד את השיקים, למרות החריגה ממסגרת האשראי, בהתאם לנוהגו בעבר.
אין מדובר בהפסקה מיידית וחד צדדית של מסגרת האשראי הקבועה (כענין שנדון בת.א. (מחוזי ת"א) 1320/99 מחסני חשמל בע"מ (בפירוק) נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, 23.5.09, פורסם בנבו), כאשר מסגרת האשראי נקבעת בהסכם בין הצדדים, אלא במסגרת אשראי זמנית המועמדת על ידי הבנק ללקוח באופן חד צדדי ללא הסכם מוגדר, מתוך הנחה שהדבר נעשה לטובת הלקוח ("זכין לאדם שלא בפניו", תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"ג) וכדי שהבנק לא ייאלץ לעשות פעולות שהן לרעתו (החזר שיקים וכדו').
מדובר בהחלטה חד צדדית של הבנק, הנתונה לשיקול דעתו, ובודאי שהבנק אינו חייב לנהוג כך.
בענייננו, כאמור, כיבוד השיקים היה מביא לחריגה של כ-60% מעל מסגרת האשראי ה קבועה, והבנק לא היה חייב לאשר את הדבר.

84. לונטר גם הלין על כך (סעיף 139(ה) לתצהירו) שבאותו היום הפקיד לקוח של החברה בטעות 90,000 ₪ בחשבונו הפרטי של זלמן במקום בחשבון החברה, ולמחרת, 17.5.07, הוא כתב מכתב לבנק, שבו הוא מודיע כי אותו סכום הופקד בטעות בחשבונו של זלמן ומבקש להעבירו לחשבון החברה (נספח לט לתצהיר לונטר). למרות זאת, סירב הבנק להעביר את הסכום האמור מחשבונו של זלמן לחשבון החברה.
פרנקל השיב על כך (סעיף 39 לתצהירו), כי הבנק לא היה רשאי להעביר את הסכום שהופקד בחשבונו של זלמן לחשבון החברה, ללא רשותו של זלמן, והסבר זה מתקבל על דעתי.

85. נוסף לכל אלה, כאמור, העלה לונטר שורה של טענות הקשורות לתפקודו של כונס הנכסים עו"ד גרנות בקשר לויתורו על סכום הפיקדון שבבנק מזרחי, למרות השעבוד הצף שהיה לבנק הפועלים, ובקשר למחדליו בגביית סכומים שונים שהגיעו לחברה מגורמים שונים.
הכונס עו"ד גרנות השיב בתצהירו ובעדותו (עמ' 246-260) לכל טענותיו של לונטר.
רק בסיכומיו הסכים, כאמור, ב"כ לונטר כי האכסניה המתאימה לבירור הטענות הללו היא בית המשפט של הכינוס או של הפירוק, וחבל שהדבר נעשה רק באותו שלב.

משום כך לא אדון בטענות הללו.
מאחר שענין הפיקדון בבנק מזרחי כבר הוזכר, אציין רק זאת שאין ספק ששעבוד ספציפי של בנק מזרחי על אותו פיקדון (לפחות מיום 1.1.06, כאמור לעיל) גובר על השעבוד הצף של בנק הפועלים, וזאת מלבד זכויות העכבון והקיזוז המוקנות לבנק מזרחי עליו מכח ההסכמים שבינו ובין חברת מזרח וזלמן.

בנק מזרחי
86. לטענת לונטר (סעיף 12 לתצהירו), ביום 18.12.05, הוא ניגש לסניף טרפון של בנק מזרחי, שם פגש את עובדת הבנק אפרת רפפורט שאמרה לו שהבנק מעונין להרחיב את פעילותו עם החברה, "ושמצבה הפיננסי של החברה נהדר", וכן ציינה כי בחשבון החברה מצויים פיקדונות של כ-1,100,000 ₪ לעומת אשראי של פחות מחצי מיליון ₪.
לונטר הוסיף (סעיף 77) כי רפפורט לא ציינה בפניו כי פיקדון החברה משועבד להבטחת פרעון ההלוואה הפרטית של זלמן, וכי אם היה יודע זאת הוא היה נמנע מלהשקיע בחברה .
87. רפפורט הכחישה את קיומו של המפגש הנטען במילים "לא היה ולא נברא" (סעיף 14(ב) לתצהירה), ולדבריה (סעיף 14(ד) ), פגישתה הראשונה עם התובע הית ה ביום 2.7.06 בלבד, כחצי שנה לאחר שכבר נחתם הסכם ההשקעה.
גם בעדותה בבית המשפט היא הכחישה בתוקף את הפגישה הנטענת עם לונטר בחודש דצמבר 2005 (עמ' 702):
"ת: ...אני בוודאות זוכרת מתי פגשתי אותו לראשונה.
ש: את זה את זוכרת מצוין, מצוין, מצוין וזה היה מתי, מתי פגשת אותו לראשונה?
ת: ב-02.07.2006.
ש: ולא לפני זה?
ת: לא.
ש: ואם הוא אומר שפגשת אותו?
ת: אפילו לא יום אחד קודם.
ש: אפילו לא יום אחד?
ת: אפילו לא יום אחד.
ש: לא דקה, ואם הוא אומר הוא משקר?
ת: זה כבר אתה אומר.
ש: לא, אני אומר, בוודאי שאני אומר, הוא משקר.
ת: אז כך צריך לומר.
ש: שהוא משקר. גם אם יש נסיבות והכל ומסתדר הוא משקר, כי את זוכרת בוודאות שלא פגשת אותו לפני ה- 02.07.2006?
ת: נכון."

88. מלבד זאת, שאינני מוצא כל סיבה להעדיף בענין זה את עדותו של לונטר על פני עדותה של רפפורט, מה גם שנטל השכנוע בענין זה מוטל עליו, הרי שגם גירסתה של רפפורט אמינה יותר.
שכן, להבדיל מבנק הפועלים, שם פעל לונטר כחודש לאחר ביקורו שם להוספת שמו כמורשה חתימה בחשבון, ואף חתם כערב לחברה כאמור, הרי שפעולות דומות הוא עשה בבנק מזרחי רק בחודש יולי 2006. אם המפגש הראשון עם בנק מזרחי נערך כבר בחודש דצמבר 2005 מדוע המתין למעלה מששה חודשים לעשות את הפעולות שהתבקשו להיעשות?

89. טענה נוספת של לונטר כלפי בנק מזרחי היא, שלא פעל לרישום השעבוד על הפיקדון ברשם המשכונות או ברשם החברות וכן שלא דאג לציין את דבר השעבוד בדפי היתרות שנשלחו לחברה, שאילו היה נוהג כך לונטר היה מודע לשעבוד ונמנע מהשקעה.
הבנק טוען כי לא היתה מוטלת עליו כל חובה לרשום את השעבוד במרשם כלשהו, שאין כל חובה לציין את השעבוד בדפי היתרות הנשלחים ללקוח, וכי מידי שנה נשלחו לחברה הודעות בדבר ערבותה לזלמן בגובה הפיקדון (סעיפים 18(כ)(כא) ונספחים יז לתצהיר רפפורט) וכן נשלחו אליה תזכורות בדבר הפיקדון המשועבד (סעיף 19(א) ונספח יח לתצהירה).

90. תחילה אני מבקש לדחות טענה מקדמית של בנק מזרחי, לפיה מכח ההסכם שנעשה בין לונטר ובין מזרח ביום 24.8.06 (נספח יב לתצהיר לונטר) הנזכר לעיל, שבמסגרתו הוסכם כאמור שהשקעתו של לונטר בחברה (כלומר, הלוואת הבעלים) תופחת ב-850 אלף ₪, שיוחזרו לו, הוסכם גם ש"ללונטר לא תהיה כל טענה ו/או זכות על הסכום של 860,000 ₪ בבנק מזרחי", ובכך מנוע הוא, לטענת הבנק, להעלות טענה כלשהי הקשורה לפיקדון.
ההסכם נעשה בין לונטר ובין מזרח בלבד. הסכמתו האמורה של לונטר יצרה (אילו ההסכם היה מקוים ) מניעות מהעלאת טענה בקשר לפיקדון ביחסים שבינו ובין מזרח בלבד. ודאי שלא היה בכך כדי ליצור מניעות מהעלאת טענה בקשר לפיקדון ביחסים שבינו ובין הבנק.

91. לעצם הענין. כבר ציינתי לעיל, שבמסמכים שהוצגו עד סוף שנת 2005 צוינה זכות הקיזוז בלבד ולא זכות השעבוד (למעט אזכורה ב"סעיף הסל" של כל זכויות הבנק כלפי הלקוח במסמכי פתיחת החשבון), וזכות השעבוד צוינה במפורש רק במסמך מיו ם 1.1.06 (נספח טז לתצהיר רפפורט).
לאור זאת מתייתר, לכאורה, הדיון בשאלה, האם הבנק היה צריך לדאוג לרישום השעבוד במרשמים המתאימים וכן בדפי יתרות החשבון, שהרי החלטתו של לונטר להשקיע ואף תחילת השקעתו נעשו עוד בסוף שנת 2005.
אך עדיין נותר פתח דיון, משום שזכות השעבוד הנזכרת בסעיף הסל של דפי פתיחת החשבון, יחד עם הזכויות הנוספות שהוזכרו באותו סעיף (ערבון, קיזוז וכו') יוצרת זכות של מעין משכון (ע"א 1339/12 הנ"ל), וכן משום שמהתזכורות שהבנק שלח לחברה בדבר הפיקדון המשועבד שהוזכרו לעיל (נספחי יח' לתצהיר רפפורט) עולה, שגם הבנק סבר שבידיו זכות שעבוד על הפיקדון.

92. לעצם הטענה בדבר החובה שהיתה מוטלת על בנק מזרחי לרשום את המשכון על הפיקדון:
ראשית – הפיקדון הופקד בידי הנושה, דבר המייתר על פניו את הצורך ברישום , בהתאם לסעיף 4(2) ל חוק המשכון, התשכ"ז-1967 (להלן – חוק המשכון).
למשכון המופקד יתרון בכך שהוא מעניק לנושה אותה תועלת הנובעת מזכות העיכבון, ובהתאם לסעיף 17(3) לחוק המשכון, הבנק יכול לממש את המשכון גם ללא מתן צו של ההוצאה לפועל (ראו: יהושע ויסמן, פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג.טדסקי – משכון , להלן – ויסמן, עמ' 142-143).
שנית – גם אם תמצא לומר שהיה על הבנק לרשום את המשכון, אולי משום שהוא נכס של חברה המחייב רישום המשכון ברשם החברות לפי סעיף 178 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשכ"ג-1983 (להלן – פקודת החברות) (שנותר בתוקפו מכח סעיף 367(א)(1) לחוק החברות, תשנ"ט-1999), הרי שכל הדיון בדבר תוקפו או בטלותו של המשכון הוא כלפי הנושה, או המפרק בלבד, כפי שנקבע במפורש בסעיף 178 הנ"ל ("...יהיה בטל כלפי המפרק וכל נושה של החברה..."), אך הוא נותר תקף, גם בהעדר רישום, כלפי אדם שלישי שאינו הנושה או המפרק (ראו: ויסמן, עמ' 144), כדוגמת לונטר.

93. אינני סבור שיש למתוח את גבולות האחריות של הבנק, כדי לחייבו לרשום שעבוד על פיקדון של חברה שהיא לקוחתו, על מנת שמשקיע פוטנציאלי יידע על כך. חזקה על אותו משקיע שיוודא ישירות עם החברה עצמה או עם הבנק אם הפיקדון שנודע לו עליו משועבד, אם הוא משמש כבטוחה לצורך זה או אחר וכל שאלה נדרשת אחרת. אם הבנק לא מעונין, מטעמיו, לרשום את הפיקדון, אינני סבור שיש להכריחו לכך רק מטעם זה. מכל מקום, אין צורך ממש להידרש לשאלה זו במקרה דנן.

94. וכן אינני סבור שיש פסול כלשהו בהימנעותו של הבנק לרשום את דבר שעבוד הפיקדון בדפי היתרות הנשלחים ללקוחו.
בנק מזרחי טען (רפפורט, עמ' 717) שהוא איננו נוהג לציין זאת בדפי היתרות.
פרנקל סיפר (עמ' 237) שגם בבנק הפועלים לא נוהגים לרשום את השעבוד בדפי היתרות.
גם קרלמן אישר (עמ' 325, פרו' מיום 13.10.13), כי לא תמיד מופיעים השעבודים בדפי היתרות.
אמנם, עדים אחרים (רו"ח מורד – עמ' 820, זנדר – עמ' 875) העידו שנתקלו בדפי יתרות של בנקים, בהם צויין השעבוד.
רו"ח כצנלסון העיד (עמ' 378, פרו' מיום 13.10.13) שיש בנקים שמציינים שעבוד ויש בנקים שאינם מציינים זאת.
מכל מקום, דפי היתרות מיועדים לעיניו של לקוח הבנק והם נועדו לדווח לו על יתרותיו הכספיות ולא יותר מכך.
גם כאן ניתן לצאת מתוך נקודת הנחה שמשקיע פוטנציאלי בחברה לא יסתפק בעיון ביתרות בלבד, אלא יבדוק עם החברה או עם הבנק (באישור החברה) לעומק אם קיימים שעבודים על הכספים ואם הם משמשים לבטוחה כלשהי וכדו'.

95. כאמור לעיל, ביום 2.7.06 הגיע לונטר לבנק מזרחי כדי להוסיף את שמו כמורשה חתימה בחשבון, ובאותו מעמד הוא ולונטר השקעות חתמו כערבים בערבות בלתי מוגבלת בסכום להבטחת חובותיה של חברת מזרח.
פגישה זו נערכה כחצי שנה לאחר חתימת הסכם ההשקעה ולאחר שלונטר כבר השקיע את כל הסכום שהתחייב להשקיעו (כהלוואת בעלים) על פי אותו הסכם, כך שאין למפגש זה, כמובן, כל קשר להחלטתו של לונטר להשקיע בחברה.
מפגש זה יידון להלן בקשר לתביעתו של בנק מזרחי כלפי לונטר.

96. אין כל פסול בהתנהגותו של בנק מזרחי בקשר למימוש הפיקדון לשם פרעון ההלוואה הפרטית של זלמן בתחילת שנת 2007, שהרי לשם כך נועד הפ יקדון, וזכותו של הבנק לעשות כן נבעה הן מהסכם ה"פיקדון כנגד הלוואה (Back To Back)" מיום 1.1.06 (נספח טז לתצהיר רפפורט), הן מהסכמי הקיזוז (נספחים ח' ו-ט' לתצהירה) והן מהסכם ניהול החשבון (נספח ג' לתצהירה).
כפי שתיארה רפפורט בתצהירה (סעיף 18), ההלוואה של זלמן הועמדה כל שנה לתקופה של שנה אחת וחודשה לשנה נוספת בתחילת השנה העוקבת. משכך, בסוף שנת 2006 הגיע מועד פרעונה של ההלוואה, אלא אם תחודש לשנה נוספת. אך לשם כך נדרשה הסכמתו של לונטר, שהצטרף בינתיים לחברה, להסכים להמשך שעבוד הפיקדון לשם הבטחת ההלוואה . מאחר שלונטר סירב לכך, ומשהגיע מועד פרעונה של ההלוואה, מימש הבנק כדין ובהתאם להסכמים שהיו תק פים באותה עת את הפיקדון לשם פרעון ההלוואה.
(השוו: ע"א 4294/97 אובזילר נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נו(2) 389; ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240).

קשר סיבתי
97. המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא, שלמעט הפרת חובה אחת של זנדר, לא מצאתי במעשיהם של בנק הפועלים ובנק המזרחי וכן במעשים הנוספים שנטענו כלפי זנדר, משום הפרת חובה כלשהי, היכולה לשמש כיסוד לעילת הרשלנות.
אולם גם אם היו נמצאות הפרות חובה כאלה, וגם אם זנדר נמצא שהפר חובה אחת, כדי שתקום אחריות בנזיקין צריך להתקיים קשר סיבתי בין התנהגות המזי ק לבין הפגיעה בניזוק וכן לגבי הנזק שנגרם (כשהנזק הוא יסוד מיסודות העוולה כפי שהדבר בעוולת הרשלנות) (ראו: ויסמן, עמ' 351 ואילך, והפסיקה הנזכרת שם).
במקרה דנן, אני סבור שלא התקיים קשר סיבתי כאמור.

98. מהראיות שהובאו הוכח, שלונטר היה נחוש להשקיע בחברת מזרח, ללא כל קשר למצגים שהוצגו או שלא הוצגו בפניו, תוך התעלמות מוחלטת מכל סימני ההתראה שהוצגו בפניו על ידי המומחה שבדק מטעמו את כדאיות ההשקעה, רו"ח קרלמן, וכן גם מסימני התראה נוספים שעלו בדו"ח הבדיקה של ד.א.ב., ותוך הימנעות תמוהה מעריכת הבדיקות שנדרשו לו באמת לשם הערכת כדאיות השקעתו.

99. כאמור לעיל, קרלמן כתב בפתח חוות דעתו (הדגשה במקור):
"על פי ממצאי בדיקתנו אנו מתקשים להמליץ על השקעה בחברה במבנה הנוכחי שלה".
אמנם, בהמשך נכתב:
"מאידך, ע"פ שיחות שקיימנו איתך והתרשמותנו מקשריך האישים עם בעלי המניות בחברה. התענינותך בפעילות החברה, מעורבותך הקיימת בתחום התשתיות וכוונתך להיות מעורב בניהול החברה, ניתן לבחון חיובית את ההתקשרות..." , אך מיד הוסיף: "בזהירות הנדרשת, תוך התייחסות להסתייגויות ולנושאים הבעייתיים שנמצאו במהלך הבדיקה...".
קרלמן הצביע על "הנושאים הבעייתיים" הבאים: יתרת חוב של זלמן לחברה בסכום של כ-850-900 אלף ₪, רכוש ישן המחייב חידוש, יתרת חוב לרשויות המס בסך של קרוב לחצי מיליון ₪, תביעות משפטיות נגד החברה ופיגורים בתשלומים לספקים, השעבוד הקיים לטובת בנק הפועלים.
לבסוף התריע קרלמן על כך ש"חלק מהותי מהזרמת ההשקעה המיועדת ליזמויות עלול למצוא נתיב שונה מהמתוכנן...".

100. גם דו"ח הבדיקה של ד.א.ב. לא היה חיובי במיוחד, וחייב את לונטר, לכל הפחות, להעמיק את בדיקתו, טרם ביצוע ההשקעה.
אמנם, ביחס ל"מצב הכללי" של החברה נקבע כי הוא "סביר" וביחס לדרוג סיכון ההתקשרות עם החברה נקבע שהוא "ממוצע", אך צוין גם כי הענף בו פועלת הח ברה הינו בדרגת סיכון גבוהה יחסית וכן שד ִרוג סיכון ההתקשרות עם החברה בהשוואה לענף (כלומר, אם הבנתי נכון, שקלול סיכון ההתקשרות עם החברה כשלעצמה עם סיכון ההתקשרות של הענף) הוא: "מעט גבוה מהממוצע".
הדו"ח גם פירט רשימה ארוכה של פיגורים בתשלומים לספקים ומספר תביעות משפטיות שהחברה מעורבת בהן.

101. אם נותר עוד ספק בדבר מסקנתו של קרלמן, הרי שהוא פג בחקירתו.
יצוין, כי קרלמן זומן להעיד על ידי בנק מזרחי (קרלמן סיפר- עמ' 288-289 , פרו' מיום 13.10.13 - שלונטר סירב לשלם לו על השעות הנדרשות להכנת התצהיר ולמתן עדות).
קרלמן כינה את מסקנת בדיקתו "אי המלצה" (עמ' 279, פרו' מיום 13.10.13), נשאל והשיב כדלקמן:
(עמ' 270-271, פרו' מיום 13.10.13):
"ש: ואתה הגעת למסקנה שעל פי ממצאי הבדיקה שאתה ערכת למעשה אתה לא ממליץ על השקעה בחברה במבנה הנוכחי שלה?
עד: נכון.
ש: אתה גם טרחת להדגיש את זה בתוך הבדיקה שלך.
עד: נכון.
ש: מדוע הגעת להמלצה הזאת?
עד: היתה לנו איזושהי ראיה שלילית לגבי מהלך הפעילות של החברה עד כה. החברה היתה, אמנם צברה רווחים, עודפים, אבל היתה שם הרבה פעילות שיכולנו לראות אותה כפעילות פרטית שקשורה בבעל המניות. חששנו שההשקעה שעומד להשקיע אורי לונטר תנותב לכיסוי גירעונות או התחייבויות לבנקים של החברה ושל מזרח זלי אישית ועל כך הצבענו בדוח."
(עמ' 292, פרו' מיום 13.10.13):
"ש: אז כאן המשקיע הבנת החליט לקחת את הסיכון למרות ההמלצה החד משמעית שלך לא להשקיע בחברה.
עד: זו המסקנה.".

102. אמנם, כאמור לעיל, קרלמן השאיר ללונטר בחוות דעתו פתח קטן ומסוייג לביצוע ההשקעה, בהמלצתו לעשות זאת בדרך של הלוואת בעלים, "ע"י שטר הון שיומר למניות" (סעיף ח(2) לחוות הדעת), אך ראשית, זו היתה המלצה חילופית ומסוייגת, שלא הפחיתה מתוקף מסקנתו העיקרית, כאמור לעיל. שנית, מעדותו של לונטר (עמ' 554) מתברר שהביטחון היחיד שהיה ללונטר כנגד השקעתו היה "ההון העצמי שלה" ובוודאי ש לא לכך כיוון קרלמן, שהרי הבטוחה נועדה להביא לפרעון ההלוואה שניתנה לחברה כשזו איננה מסוגלת לפורעה מתוך הונה העצמי.

103. מהעדויות עולה, כי לונטר בחר לבצע את השקעתו גם משום קשרים מסוימים ומיוחדים שנוצרו בינו ובין זלמן, ללא קשר לתוצאות בדיקותיו ומסקנותיו של קרלמן וללא קשר לכל המצגים הנטענים.
דבר זה עולה כבר מחוות דעתו של קרלמן המציין את "התרשמותנו מקשריך האישיים עם בעלי המניות בחברה" (העמ וד הראשון).
כן עולה גם מסעיף 14(א) להסכם ההשקעה, שבו נכתב: "העסקה שעפ"י הסכם זה נקשרת על בסיס ההיכרות האישית ויחסי האמון שבין ה"ה זלי מזרח ואורי לונטר".

104. קרלמן הוסיף בעדותו דברים מפורשים בענין זה.
(עמ' 271-272, פרו' מיום 13.10.13):
"ש: אתה גם כותב בדוח הבדיקה שלך, מאידך על פי שיחות שקיימנו איתך, אתה מפנה את זה כמובן למר לונטר, מהתרשמותנו ומקשריך האישיים עם בעלי המניות בחברה, אתה יכול להסביר למה אתה מתכוון?
עו"ד ברם: זה בפסקה האחרונה.
עד: כן, כן אני רואה את זה. כן, אנחנו התרשמנו שלאורי לונטר יש איזשהו קשר עם בעלי המניות, איזושהי הכרות.
ש: הכרות מוקדמת?
עד: כן. והוא מאוד מעוניין בהשקעה הזאת, הוא אישית די התלהב מהאפשרות שהוא ישקיע בחברה הזאת ויהיה מעורב בניהולה.".
אמנם, אחר כך נשאל והשיב כדלקמן (עמ' 272, פרו' מיום 13.10.13):
"ש: האם נכון יהיה לומר אחרי הדברים האחרונים שאתה אמרת שאתה התרשמת שהיה מנוי וגמור עם מר לונטר להשקיע בחברה הזאת?
עד: לא, אני לא יכול להגיד את זה."
אולם מיד אחר כך הוסיף (שם):
"ש: אתה גם יעצת לו שאם יחליט להתקשר, שזה יהיה בזהירות הנדרשת תוך התייחסויות להסתייגויות ולנושאים הבעייתיים שנמצאו במהלך הבדיקה, זה נכון?
עד: נכון."

בהמשך (עמ' 297-298, פרו' מיום 13.10.13) אמר קרלמן כי הוא לא יופתע לשמוע שלונטר בחר להשקיע בדרך של הלוואת בעלים ללא בטוחות משמעותיות, בניגוד למה שהוא המליץ, נשאל והשיב כך (עמ' 298):
"ש: מדוע לא תופתע?
עד: כי אני חושב שמר לונטר היה די סגור על הדרך שבה הוא עומד לפעול, בניגוד להמלצות שלנו אבל הוא רצה להשקיע בחברה."

קרלמן התבקש להסביר מדוע בחוות דעתו הוא כתב כי ניתן לבחון חיובית את ההתקשרות בסייגים מסוימים והשיב (עמ' 308, פרו' מיום 13.10.13):
"עד: ברגע שהלקוח, המשקיע, הראה התלהבות, אני אומר את זה במירכאות כן, אבל רצון להשקיע אז עם כל הזהירות, לא התכוונתי אז כנראה לחסום אותו, אבל המלצתי והזהרתי אותו שינקוט במרב הפעולות האפשריות כדי לא למצוא את עצמו נפגע מההשקעה הזאת. עכשיו ברגע שזו הייתה השקעה עם מקום שהוא יפעל בחברה אז ברגע שהוא בעל זכות חתימה והוא מונה כמנהל יש לו אפשרות לכוון ולהשפיע על פעילות החברה לעומת השקעה שהוא אינו מעורב בניהול החברה."

105. על "ההתלהבות" שגילה לונטר להשקיע בחברה, ללא קשר לתוצאותיהם של מצגים נטענים כלשהם, ניתן ללמוד גם מכך שכרבע עד שלושה רבעי ם מסכום ההשקעה הוזרמו לחברה עוד לפני החתימה על הסכם ההשקעה. כאמור לעיל, סכום של חצי מיליון ₪ הועבר לחשבון החברה עוד ביום 28.12.05. סכום נוסף של 1 מיליון ₪ הועבר לחשבון החברה ביום 17.1.06, כשלדברי לונטר (סעיף 14 סיפא לתצהירו), הסכם ההשקעה נחתם "מספר ימים" לאחר התאריך המופיע בו, 16.1.06, כך שסביר להניח שהוא נחתם לאחר ההשקעה הנוספת של 1 מיליון ₪ ביום 17.1.06.

106. המסקנה הנובעת מכל האמור לעיל היא, שגם אם כל מצגי השווא ומעשי הרשלנות שנטענו על ידי לונטר היו מוכחים, הרי שלא הוכח הקשר הסיבתי בין כל המצגים הללו ובין החלטתו להשקיע בחברה, שנעשתה בעיקר על סמך יחסי אמון וקשרים אישיים מיוחדים שנוצרו בינו ובין זלמן, תוך התעלמות מכל סימני האזהרה שהוצגו על ידי המומחה מטעמו.

107. הדברים האלה אמורים בוודאי ביחס לבנק הפועלים ולבנק מזרחי, לגביהם נקבע כאמור שלא הוכחה רשלנות כלשהי, אך הם תקפים גם כלפי זנדר, לגביו נקבע כי אכן הפר את חובת הזהירות שהיתה מוטלת עליו כשלא ציין בדו"חות השנתיים של החברה את הקשר שבין הפיקדון של החברה להלוואה הפרטית של זלמן, מאחר שלא הוכח הקשר הסיבתי בין הפרת חובה זו ובין החלטת לונטר להשקיע בחברה.
בענין זה אוסיף, כי בין כה וכה הפיקדון היה משועבד בשעבוד צף של בנק הפועלים, ואם הוא לא היה ממומש על ידי בנק מזרחי לשם פרעון ההלוואה הפרטית של זלמן, אזי הוא היה ממומש על ידי בנק הפועלים לשם פרעון חוב החברה כלפיו.
אמנם, מימוש הפקדון על ידי בנק הפועלים היה מביא להקטנת חוב החברה כלפיו, וממילא להקטנת חובו של לונטר כלפיו כערב, אך בין כה וכה לונטר נתבע בסכום הנמוך בכ-2,2 מיליון ₪ ממלוא חוב החברה (נכון ליום הגשת התביעה), כך שלא היה במימוש סכום הפיקדון של כ-900 אלף ₪ כדי להועיל ללונטר בתביעת בנק הפועלים נגדו.
מכל מקום, היות הפיקדון (יחד עם כל נכסי החברה) משועבד בשעבוד צף לבנק הפועלים היה ידוע ללונטר, והדבר לא הרתיע אותו מלהשקיע בחברה.

רשלנות תורמת
108. גם אם היה מוכח הקשר הסיבתי הנדרש, הרי שהתנהגותו של לונטר, לאור כל מה שפורט לעיל, עולה לכדי רשלנות תורמת מכרעת, העולה משמעותית על הרשלנות שהוא מייחס לכל הנתבעים על ידו.
כאמור, לונטר התעלם לחלוטין מכל סימני האזהרה שהועלו בחוות הדעת של קרלמן ומאלו שצוינו בחוות דעת א.ד.ב., ועל כך הרחבתי לעיל.

109. יתירה מזו, הוכח שלונטר היה מודע היטב לקשיים שהיו לחברה ערב השקעתו. הדבר מוכח מההסכם הראשון שנעשה בינו ובין זלמן ביום 26.12.05, עוד קודם להסכם ההשקעה, שבמסגרתו הוא ביצע את ההשקעה הראשונה בחברה בסך חצי מיליון ₪ (נספח ב' לתצהיר רפפורט).
דחיפותה של השקעה זו, בטרם חתימה על הסכם השקעה מסודר, נומקה בהסכם כך:
"עקב בקשתו הדחופה של צד ב' לצרכי תזרים המזומנים...",
"...עקב בקשת צד ב' (זלמן - הח"מ) לפתרון דחוף של תזרים המזומנים".

110. לונטר גם נמנע מלערוך בדיקת נאותות לחברה.
קרלמן ציין כבר בפתח חוות דעתו כי "לא בוצעו כל בדיקות נאותות ( Due Diligence) חשבונאיות ופיזיות. נציין כי למעט כמצוין באופן ספציפי, לא שוחחנו עם מנהלי החברה לצורך לימוד העסק כמקובל לצורכי הערכת שווי עסק בדרך כלל."
ובחקירתו סיפר מהי בדיקת נאותות ומה ניתן היה להפיק באמצעותה (עמ' 263-264, פרו' מיום 13.10.13 ):
"ש: אתה יכול להסביר גם לנו וגם לבית המשפט מה זה בדיקת נאותות?
עד: זו בדיקה רחבה ומעמיקה של הדוחות הכספיים וכל ניירות העבודה שעל פיהם נערכו הדוחות הכספיים על ידי רוה"ח שביקר אותם. קבלת מידע מצדדים שלישיים, דיווחים לצדדים שלישיים ורשויות, והגעה למסקנה שהדוחות באמת משקפים את המצב של החברה.
ש: זה נכון שאחת מהמטרות של בדיקות נאותות היא שרוכש פוטנציאלי בודק את העסק ומוודא את נכונות הפרטים שהוצגו לו על ידי בעל המניות של החברה?
עד: כן.
ש: תסכים איתי גם שבבדיקת נאותות, בעצם הרוכש בודק את העסק מהמסד עד הטפחות, הכל כדי לבדוק סיכונים, חשיפות עתידיות שיכולים לסכן את הרוכש לאחר השלמת העסקה, זה נכון?
עד: נכון.
ש: תסכים איתי גם שבדיקת נאותות מקטינה את הסיכון שברכישת חברה עבור משקיע, ובבדיקה הזאת נבדקים באופן יסודי כל מיני פרמטרים כמו מערכת ספרי החשבונות, התחייבויות של החברה, ערבויות חוץ בנקאיות, וערבויות בנקאיות, קיומן של התחייבויות נסתרות, קיומם של נכסים עודפים שהמוכר מנסה להבריח מהחברה.
עד: בהחלט.
ש: כל הדברים האלה ניתנים לבדיקה ולגילוי במסגרת של בדיקת נאותות.
עד: בהחלט."

וכשנשאל מדוע מצא צורך להדגיש בחוות דעתו כי לא בוצעה בדיקת נאותות, השיב (עמ' 267, פרו' מיום 13.10.13 ):
"עד: כי יש הבדל בין איכות הבדיקה ועומקה שנעשית בדיקת נאותות לבין הבדיקה שאנחנו עשינו וזה נדרש שנציין את זה כדי שגורמים אחרים לא יגיעו למסקנה מוטעית."

111. קרלמן נשאל (עמ' 266, פרו' מיום 13.10.13 ) כמה נדרש היה לשלם לונטר עבור בדיקת נאותות והשיב: כ-5,000 דולר (עמ' 290-291, פרו' מיום 13.10.13 ), וכך המשיכה החקירה (עמ' 291, פרו' מיום 13.10.13 ):
"ש: דהיינו הבדיקה שעשית עלתה קצת פחות ממחצית מהסכום שבו היית דורש לו היית מתבקש לבצע בדיקת נאותות מלאה?
עד: נכון.
ש: ואישרת גם שלך אין ספק שבבדיקת נאותות נאותה היה ניתן לגלות הרבה יותר דברים מאשר אותו דוח בדיקה מצומצם שאתה עשית.
עד: יש לשער.
ש: את ההשקעה של 2 מיליון שקל עבור חברה שלפיה נטען כ-4 מיליון שקל, כלומר ההשקעה היתה כ-50% מהון המניות של החברות או אחר כך בצורה של הלוואה, האם לא מתבקש לבצע בדיקת נאותות מלאה במקום לשלם 2,000 דולר עבור איזושהי בדיקה מאד מאוד שטחית לצורך העניין?
עד: אני חושב שהיו פה שני אילוצים, אחד זה קודם כל מסגרת התקציב שלו ושניים מסגרת הזמן, אני חשוב שמסגרת הזמן שהוקצבה לנושא הזה הייתה מאוד מצומצמת.
ש: זה נראה לך ריאלי ורציני לדבר על מסגרת תקציב כאשר אנחנו מדברים על השקעה של 2 מיליון שקל וחסכון של 3,000 דולר?
עד: אני לא יודע להגיד לך אם זה רציני או לא, אבל יש משקיעים שמוכנים לקחת סיכון."

112. קרלמן מנה בחקירתו (עמ' 299-300, פרו' מיום 13.10.13 ) שורה ארוכה של דברים שצריך היה לבצע במסגרת בדיקת נאותות: בחינה מעמיקה של מאזן הבוחן של שנת 2005, מצב האובליגו בבנקים נכון למועד הרכישה, ההתחייבויות בגין עובדים למועד ההשקעה, צבר העבודות שיש לחברה באותו מועד, בחינה מעמיקה של רשימת הפרוייקטים שבעבודה ויתרת ההכנסות שיש לקבל מהם, רשימת לקוחות ויכולת פרעון של אותם לקוחות, רשימת ההתחייבויות לספקים וזכאים שונים בסמוך למועד ההשקעה.
הוא אישר (עמ' 301, פרו' מיום 13.10.13 ) שניתן היה לבדוק כל אותם דברים, אלא שהדבר לא התאפשר בגלל "מסגרת הזמן ומסגרת התקציב".
כן סיפר (עמ' 267-269, פרו' מיום 13.10.13 ) שלשם בדיקת נאותות נדרשו גם בדיקות פיזיות, הכוללות "יציאה לשטח לראות שיש באמת נכסים" ופגישה עם הבנקים.
כן אישר (עמ' 268, פרו' מיום 13.10.13 ) שבמסגרת אותה בדיקה הוא היה פונה ישירות לבנקים לבדוק אם יש שעבודים בחשבון החברה ואם יש ערבויות או התחייבויות כלשהן.
קרלמן נשאל מדוע מצא לנכון להזכיר בחוות דעתו את הפיגורים של החברה בתשלומים לספקים ואת התביעות המשפטיות הקיימות, והשיב (עמ' 274, פרו' מיום 13.10.13 ):
"עד: זה יכול להצביע על קשיי נזילות וזה יכול להצביע על איזושהי מדיניות של סחבת מצד הנהלת החברה.
ש: בכל אופן זה איזשהו אור אדום שהרוכש הפוטנציאלי צריך לשים לב אליו?
עד: כן.".

113. קרלמן אישר (עמ' 294, 275, פרו' מיום 13.10.13 ), כי לא היה די בדו"ח המבוקר של שנת 2004 וכי נדרש היה לקבל את כל הנתונים המעודכנים לשנת 2005.
(עמ' 276):
"ש: תסכים איתי שיכולה להיות חברה של עד שנת 2004 היא במצב מעולה ובשנת 2005 לפתע פתאום חלה הרעה במצבה והרעה משמעותית, זה אפשרי נכון?
עד: אפשרי."

114. גם המומחה מטעם לונטר, רו"ח כצנלסון, אישר (עמ' 345 , פרו' מיום 13.10.13) כי אם לקוח שלו היה מבקש להשקיע סכום דומה בחברה היה ממליץ לו לעשות בדיקת נאותות ומנה (עמ' 342-344, פרו' מיום 13.10.13) רשימה דומה של בדיקות שנדרש היה לעשותן לשם כך.
כך גם המומחה הנוסף מטעם לונטר, רו"ח יפעת (עמ' 310-312, פרו' מיום 14.10.13).
וראו עדותו בנדון של רו"ח מורד (עמ' 797-801).

115. טענת לונטר בעדותו (עמ' 280-281, פרו' מיום 15.10.13 ), כי לא ידע ולא הבין מהי "בדיקת נאותות" אינה מתקבלת על הדעת, כשהיא נשמעת ממי שניהל חברה קבלנית בתחום התשתיות, וממי שמחזיק בתארים אקדמאיים בתחום המשפטים ומינהל עסקים בינלאומי (עמ' 263, פרו' מיום 15.10.13 ).
מכל מקום העיד קרלמן (עמ' 280, פרו' מיום 13.10.13), כי הוא פגש את לונטר לאחר מתן חוות דעתו והסביר לו את ממצאי ה בדיקה, שכוללים כאמור גם את ההערה בדבר היעדרה של בדיקת נאותות וכי בעקבות אותה פגישה הוחלט שלא לבצעה (עמ' 266, פרו' מיום 13.10.13).

116. הנה כי כן, תוך כחודש או חודשיים בלבד (נובמבר-דצמבר 2005), לונטר רואה את המודעה, מתקשר לזנדר, מתקשר לזלמן, מקבל נתונים ומסמכים בסיסיים, מזמין דו"ח בדיקה של ד.א.ב. וחוות דעת מרו"ח קרלמן, אך מתעלם מהערות האזהרה שהועלו בהם, נמנע מלבצע בדיקת נאותות ואת כל הבדיקות הנדרשות באמת כדי להחליט על השקעה בחברה, ועל סמך הנתונים החלקיים שבידיו, כולל מצגים מסוימים שהוצגו לו לדבריו על ידי פקידי בנק הפועלים ובנק מזרחי, ותוך מודעות לקשייה של החברה, הוא מחליט להשקיע בה סכום של 2 מיליון ₪, רבע עד שלושה רבעים מתוכו עוד לפני חתימת הסכם השקעה מסודר.
כל אלה מצביעים על רשלנות תורמת ("אשם תורם" כלשון סעיף 68 ל פקודת הנזיקין [נוסח חדש]) בדרגה גבוהה וכמעט מכרעת של לונטר עצמו בכל הקשור להשקעתו.
(על האשם העצמי התורם בנזיקין ראו: ויסמן, עמ' 239 ואילך, והפסיקה המובאת שם).

קשר סיבתי משפטי בין הרשלנות ובין התרחשות הנזק
117. לשם הקמת אחריות נזיקית בשל עוולת רשלנות, אין די בקשר סיבתי עובדתי, אלא נדרש גם קשר סיבתי משפטי (ראו: ויסמן, עמ' 351 ואילך, והפסיקה המובאת שם).
בענייננו אני סבור, שגם אילו היה מוכח שלונטר שוכנע לבצע את השקעתו בשל המצגים והמחדלים הרשלניים שנטענו על ידיו, וגם אילו היה מוכח כי נוצר הקשר הסיבתי-עובדתי בין אותם מצגים ומחדלים ובין ביצוע השקעתו, הרי שלא הוכח שאותם מצגים ומחדלים היו קשורים באופן כלשהו להתרחשות הנזק: התמוטטותה הכלכלית של החברה והנזקים שבאו ללונטר לטענתו בשל כך.
כלומר, גם אם שרשרת הסיבתיות העובדתית היתה: מצגי-שווא –> השקעה בחברה –> התמוטטות החברה –> נזקים ללונטר, הרי שאין קשר סיבתי משפטי בין החוליה הראשונה של מצגי השווא ובין החוליות האחרונות של התמוטטות החברה והנזקים ללונטר. זאת, משום שהתמוטטות החברה נגרמה בשל סיבות וגורמים אחרים.

118. לונטר עצמו לא טרח לפרט מה גרם להתמוטטותה הכלכלית של החברה, ובכך נמנע מלהוכיח את הקשר הסיבתי המשפטי הנדרש.
לכל הפחות הוא הודה (עמ' 427) ש"הבעיות" הכלכליות של החברה התחילו רק בחודש אוגוסט 2007, כלומר: זמן רב לאחר הצגת מצגי השווא הנטענים.
כן העיד (עמ' 436), כי "לחברה לא היתה בעיה בביצוע. לחברה היתה בעיה עם הבעלים שפשוט השתמש בה כבתוך שלו".
אם כן, ראשית, מה הקשר בין התנהגותו של זלמן ופעולותיו בחברה במחצית השניה של שנת 2007 ולמצגים שהוצגו בפניו, על פי הנטען, בסוף שנת 2005 או בתחילת שנת 2006?
שנית, הרי מהתנהלות זו של בעלי החברה הזהיר במפורש רו"ח קרלמן בחוות דעתו, כשהעלה את החשש שההשקעה של לונטר תנוצל על ידי הבעלים לפתרון בעיות אחרות ולא לפעילות ייזום, כפי שלונטר חפץ לעשות.
גם פרנקל העיד (עמ' 228 ואילך) שהבעיות של החברה מול בנק הפועלים התחילו רק מחודש מאי 2007.

119. אולם, הראיה הברורה ביותר לגורמים שהביאו לקשייה הכלכליים של החברה נמצאת במסמך שנעשה "בזמן אמת". המדובר ב"רישום פגישה" שהתקיימה בבנק הפועלים ביום 27.5.07 בהשתתפותם של ממלאי תפקידים שונים בבנק (פרנקל בכללם) ובהשתתפות לונטר, מזרח, רו"ח אבי סבן שבדק השקעה וכניסה ל חברה (במקום לונטר) וכן גם אביו של אורי לונטר, שמואל (נספח א' לתצהיר מהשלים של לונטר). לונטר לא ציין בתצהירו (סעיף 8) מי רשם את המסמך, אך בתחתיתו מצוינת אסמכתא של החברה ("זלי מזרח"), ומאחר שהוא הובא על ידי לונטר הרי שהוא סומך על הנאמר באותו רישום.
וכך אומר זלמן באותה פגישה (בעמוד הראשון):
"זלי: במשך חודשים יש דיבורים על יציאת לוונטר, אשר התגבש להסכם לפני שבוע עת אורי יצא מהחברה.
זוהי חברה ותיקה 30 שנה. קבלן ביצוע עם גישושים ליזמויות.
השוק ספג מכות ובעיקר סביב תשומות שכ"ע שעלו (הפועלים הזרים + ערבים מעזה.
אורי נכנס על מנת לפתח יזמות לפני כשנה וחצי בתמורה להלוואת בעלים של 2 מ' ₪ (מול 50%).
מאחר והתוצאות היו גרועות התחילו גם חילוקי דעות בין הבעלים עד לפיצוץ.
בינתיים החברה שותקה, ונוצרו הפסדים.
הפסד ב-2006 3-2 מ' ₪."

נמצאנו למדים, שהתמוטטות החברה נגרמה בשל אירועים שונים, שאינם קשורים כלל לכל המצגים שנטענו, וכן גם בשל חילוקי דעות בין בעלי החברה עצמם, וגם לכך אין קשר כמובן עם אותם מצגים.

120. אגב, באותו מסמך אומר זלמן (ראש העמוד השני), כי כל כספי השקעתו של לונטר בסך 2 מיליון ₪ "כיסו חריגות", ולא הלכו לפיתוח וליזמות, בדיוק כפי שהזהיר קרלמן בחוות דעתו, אזהרה שלונטר בחר להתעלם ממנה, כאמור.

תביעות לונטר – סיכום ותוצאה
121. סיכום הדברים ביחס לתביעות לונטר הוא, שלא הוכח שבנק הפועלים ובנק מזרחי הציגו מצגי שווא או הפרו חובות זהירות כלפי לונטר ביחס להחלטתו להשקיע בחברת מזרח, שכלפי זנדר הוכחה הפרת חובת זהירות אחת, ושמכל מקום לא הוכח קשר סיבתי עובדתי בין המצגים והמחדלים הנטענים (כולל המחדל שהוכח ביחס לזנדר) ובין החלטתו של לונטר להשקיע בחברה, שרשלנותו התורמת של לונטר שבאה לידי ביטוי בהתעלמותו מאותות האז הרה שהועלו בחוות דעת קרלמן ובדו"ח הבדיקה של ד.א.ב. וכן בהתעלמותו מהנתונים שידע בעצמו (קשיי החברה) וכן מהימנעותו מעריכת בד יקת נאותות מקיפה ויסודית לחברה בטרם השקעתו, רשלנותו זו היתה מכרעת והאפילה על הרשלנות שייחס לכל הנתבעים על ידו, ושלא הוכח קשר סיבתי משפטי בין המצגים והמחדלים הנטענים ובין התמוטטותה הכלכלית של החברה והנזקים שנטענו על ידו.
התוצאה היא, שיש לדחות את כל תביעותיו של לונטר.
משום כך, לא אדון גם בנזקים שנטענו על ידו.

הודעת צד שלישי של בנק מזרחי לזנדר
122. דחיית תביעת לונטר כלפי בנק מזרחי מביאה כמובן גם לדחיית ההודעה לצד שלישי שהגיש הבנק לזנדר.
מעבר לכך, כלל לא ברור מה עילתה של הודעה זו, ואף רפפורט לא ידעה להסביר מהם טענותיו של הבנק כלפי זנדר (עמ' 722).

תביעת בנק מזרחי
123. בנק מזרחי תבע, כאמור, את אל-רד (לונטר השקעות לשעבר) ואת לונטר, בשל הערבות שחתמו ביום 2.7.06 לכל חובותיה של חברת מזרח כלפי הבנק (נספח טז לכתב ההגנה של בנק מזרחי).
חוב זה עמד ביום הגשת כתב התביעה שכנגד, 28.2.11, על סך 372,449 ₪.
124. חברת מזרח חתמה עוד ביום 29.12.00 על ערבות לחובו של זלמן בחשבונו הפרטי (נספח ג' לכתב ההגנה של הבנק).
חובו של זלמן לבנק ביום הגשת התביעה עמד על סך 174,672 ₪.
מתוקף ערבותה של חברת מזרח לזלמן ומתוקף ערבותם של אל-רד ולונטר לחברת מזרח, תובע הבנק גם חוב זה מהם.
סה"כ עומדת תביעת הבנק כלפי אל-רד ולונטר על סך 580,808 ₪ (נכון ליום הגשתה).

125. בניגוד לדיון שנערך בהקשר לערבותו של לונטר לבנק הפועלים מתוקף ערבותו אליו שניתנה בחודש ינואר 2006, ולגביה נטען שלא היה ערב יחיד מאחר שבעת מתן ערבותו הוא לא נרשם עדיין כמנהל ברשם החברות וגם הקצאת המניות ללונטר השקעות טרם נרשמה (טענה שנדחתה לגופה) , הרי שבעת מתן הערבות לבנק מזרחי, הרישומים הללו כבר בוצעו (ביום 23.6.06).
כיוון שכך, לונטר ודאי שהיה "בעל ענין" בחברת מזרח.
גם לונטר השקעת היתה "בעלת ענין" כמי שהחזיקה במחצית המניות, מלבד זאת שתאגיד ממילא אינו יכול להיות "ערב יחיד" (סעיף 19 לחוק הערבות).

126. הגנתם העיקרית של לונטר ואל-רד ביחס לתביעת בנק מזרחי היא, שהבנק לא גילה ללונטר שהפיקדון בסך של 860,000 ₪ שהיה מופקד בחשבון החברה היה משועבד כבטוחה לפרעון הלוואה פרטית של זלמן, וכי אילו היה מודע לכך הוא היה נמנע מלחתום על הערבות (סעיפים 84-86 לתצהיר לונטר).

127. אפרת רפפורט, שטיפלה מטעם הבנק בהחתמתו של לונטר על כתב הערבות, העידה בפשטות (סעיף 20(ז) לתצהירה), כי "במעמד החתימה על המסמכים הקשורים לחשבון החברות עליהם חתמו ביום 2.7.06, לא עלה כלל עניין הפיקדון."
בתצהיר שנתנה במסגרת ההליך שהתנהל בבית משפט השלום בקשר לפיקדון, כאמור לעיל, היא פירטה והוסיפה (סעיף 12 לתצהירה שם. צורף כנספח כז לתצהיר לונטר):
"במעמד החתימה על המסמכים הקשורים לחשבון החברה, עליהם חתמו המבקשת ומנהלה, לא עלה ענין הפיקדון, שכן אילו היה עניין זה עולה, אין כל ספק שהייתי מציינת, כי הפיקדון הנ"ל נועד כבטחון להחזר ההלוואה בחשבון הפרטי".
ובעדותה כאן בבית המשפט אמרה בהתייחסה לפיקדון (עמ' 695):
"ת: אם טוענים שלא יודעים שהיה משועבד והנושא היה עולה לשיחה והייתי מציגה את הנתונים אז בוודאי שהייתי אומרת שהוא בא להבטיח חובות של ההלוואה.
ש: היית אומרת את זה?
ת: כן.
ש: ולמה היית אומרת את זה?
ת: כי זה דבר מהותי."

128. צודקים לונטר ואל-רד בטענתם.
חובות בנק כלפי ערבים, לרבות חובת הגילוי, מוסדרת היום ב חוק הבנקאות (שרות ללקוח), תשמ"א-1981 ו בחוק הערבות, שתוקנו במהלך השנים והרחיבו את ההגנה הצרכנית שניתנה לערב (ראו: ע"א 7451/96 אברהם נ' בנק מסד בע"מ, פ"ד נג(2) 338, 346).
מתוקף כך, חייב הבנק למסור לערב כל פרט מהותי הנוגע לערבות.
מתוך פסק דין אברהם נ' בנק מסד הנ"ל (עמ' 351):
"לבנק נגישות למידע באשר למצבם הכספי של לקוחותיו וניסיון המאפשר לו להעריך רמות סיכון שונות בכל התקשרות והתקשרות. הערב, להבדיל, חסר את המידע בקשר לסיכון שאותו הוא נוטל על עצמו, במתן הערבות. חוץ מהמידע הנמסר לו על ידי החייב ואשר לרוב הוא "אופטימי" מטבעו, קשה לערב להעריך את ההשלכות הכספיות העשויות לנבוע כתוצאה מחתימתו כערב. אם כן הבנק עשוי, באמצעים פשוטים, למנוע נזק שעשוי להיגרם לערב. שיקולים אלה הובילו לתיקון החוק אולם לדעתי הם היו קיימים גם לפניו. חובת תום הלב צריכה להשתרע על כל פעולותיו של הבנק.".

ד"ר בר-קהן ציין בספרו (עמ' 401), כי חובות הגילוי הנרחבות שהותקנו ב חוק הערבות כלפי "ערב יחיד" (סעיף 22), הורחבו בהוראת המפקח על הבנקים לכלל הערבים.

129. הנתון, לפיו הפיקדון בסכום של 860,000 ₪ המופקד בחשבון החברה משועבד לשם הבטחת פרעון הלוואה פרטית של זלמן, הינו בוודאי נתון מהותי, כפי שגם גב' רפפורט העידה, שהיה צריך לגלותו ללונטר ביו זמתו של הבנק, גם בלי שהנושא עלה באותה שיחה, כשם שמחובתו של בנק לגלות לערב כל פרט מהותי הנוגע לחשבון החברה בטרם מתן ערבותו.
לפיכך אין די בציון ההערות הכלליות שבמסמך ההודעה לערב (נספח י"ג לתצהיר רפפורט), לפיהן החיובים שפורטו בו אינם כוללים התחייבויות נוספות של החברה כלפי הבנק ואינם כוללים ערבויות של החברה שניתנו להבטחת חובותיהם של אחרים.
המדובר היה במידע ספציפי, ממוקד וחשוב, שהיה על הבנק להביאו לידיעתם של לונטר ואל-רד בטרם חתימתם על כתב הערבות.
משלא הובא נתון זה לידיעתם, יש לשחררם מערבותם כדי הנזק שאי מתן ההודעה גרם להם (השוו: רע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג(4) 804, 815), כלומר, שיש לפטור את לונטר ואל-רד מכל החוב הנתבע בשל ערבות זו.

130. מקל וחומר שיש לפטור את לונטר ואל-רד מהחוב הפרטי של זלמן, שחברת מזרח חתמה לו כערבה.
זכותו של ערב לדעת מה היקף ההתחייבות שהוא נטל על עצמו (ע"א 431/88, 444 ישיבת ישמח משה עיה"ק ירושלים נ' בנק צפון אמריקה בע"מ, פ"ד מד(4) 177, 190).
סעיף 14 לחוק הערבות, המאפשר "גלגול" חוב של ערב א' בגין ערבותו לחייב פלוני לערב ב' בגין ערבותו לערב א' , חל רק כאשר ב' מודע לכך שא' הוא ערב וכי ערבותו חלה גם על ערבותו של א'. הסעיף אינו חל כאשר הבנק לא גילה לערב ב' שערב א' עַרַב לחייב פלוני (ראו: בר-קהן, עמ' 278-279, והפסיקה המובאת שם).
בנק מזרחי לא גילה ללונטר שחברת מזרח עַרְבָה לחובו הפרטי של זלמן (מכל מקום, הוא לא טען כך), ולפיכך מופטרים לונטר ואל-רד מחוב החברה שנוצר מערבותה לחובו של זלמן.

131. התוצאה היא, שדין תביעתו של בנק מזרחי נגד לונטר ואל-רד, על שני חלקיה, להידחות.

הוצאות
132. תביעת בנק הפועלים נגד לונטר התקבלה ויש לפסוק הוצאות בהתאם.
באשר לתביעותיו של לונטר, שנדחו כולם כאמור, לא ניתן להתעלם מכך שלונטר בחר להעביר לשכמי אחרים את אחריותו להשקעתו הכושלת במקום לשאת בעצמו באחריות לכשלונו. גם דבר זה צריך לבוא לידי ביטוי בפסיקת ההוצאות, אך תוך הבחנה בין הבנקים שנמצאו חפ ים מכל אחריות לזנדר שנמצא שהפר חובת זהירות מסוימת, כמתואר לעיל, הגם שבסופו של דבר גם התביעה נגדו נדחתה, מהנימוקים שפורטו לעיל.
כן יש לתת ביטוי לעובדה, שגם תביעתו של בנק מזרחי כלפי לונטר ואל-רד נדחתה.

תוצאה
133.
א. תביעת בנק הפועלים נגד לונטר ב-ת.א. 1433/08 מתקבלת.
לונטר ישלם לבנק הפועלים את סכום התביעה בצירוף ריבית כנקוב בכתב התביעה, מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
כן ישלם לונטר לבנק הפועלים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 150,000 ₪.
בנק הפועלים ימציא פסיקתא לחתימתי.

ב. תביעותיהם של אל-רד ולונטר נגד רו"ח זנדר, בנק מזרחי ובנק הפועלים ב-ת.א. 50971-01-11 נדחות.
אל-רד ולונטר ישלמו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לנתבעים כדלקמן:
לרו"ח זנדר – 50,000 ₪, לבנק מזרחי – 100,000 ₪, לבנק הפועלים – 100,000 ₪.

ג. הודעת צד שלישי של בנק מזרחי לרו"ח זנדר נדחית.
אין הוצאות בקשר לכך.

ד. התביעה שכנגד של בנק מזרחי נגד לונטר ואל-רד נדחית.
בנק מזרחי ישלם ללונטר ואל-רד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪.
לונטר ואל-רד רשאים לקזז סכום זה מההוצאות שנפסקו לחובתם בתביעתם נגד הבנק.

ניתן היום, י"א אלול תשע"ה, 26 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.