הדפסה

בנק הפועלים בע"מ. נ' שקולניק

בפני
כבוד ה רשמת בכירה יהלום בלהה

תובעים

בנק הפועלים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד תהילה בסל לוי ו/או עו"ד אברהם וכסלר

נגד

נתבעים

ולריה שקולניק
ע"י ב"כ עו"ד אלישע חנינונביץ

החלטה

בפני בקשה להעברת מקום הדיון למחוז תל אביב – יפו.

עיקרי העובדות וטענות הצדדים

1. ביום 12.3.15 הגיש המשיב המחאה על סך 19,457 ₪ לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים. בטופס הבקשה לביצוע שטרות והמחאות נרשם כי הסמכות לדון בהתנגדות היא של בימ"ש השלום בירושלים הואיל והחייב מס' 2 מתגורר בירושלים ומקום ביצוע העסקה הינו בירושלים.

2. ביום 19.4.15 הגישה המבקשת התנגדות לביצוע השטרות בטענה כי אין מדובר בשיק שנמשך מפנקס שיקים שלה, ולא הודפס על ידי הבנק, אלא מדובר בשיק מזויף, תופעה שהחלה בחודש דצמבר 2014 ובגינה הגישה תלונה למשטרת ישראל. המבקשת טענה כי מועל לא רשמה את השיקים, לא ראתה אותם ואינה יודעת מי זייף אותם ומי הנפרע להם. ב"כ של המבקש, ביקש להעביר את הדיו בהתנגדות לבית משפט במחוז תל – אביב לו מסורה הסמכות המקומית.

3. בתגובתו, טען המשיב כי בהתאם לחלופות המנויות בסעיף 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות), הסמכות המקומית מסורה למחוז זה. מקום מושבו של הב נק בו הופקד השיק הוא בירושלים וזהו המקום שנודע לקיום ההתחייבות, ושנית היות שהחייבת הינו תושבת ביתר עילית שבמחוז ירושלים הרי שקמה סמכות גם כנגד החייבת 1 מכול סעיף 3(ב) לתקנות.

4. בתשובתה, טענה המבקשת כי בהתאם לחלופה 3(1) לתקנות הרי שהסמכות המקומית מסורה לבית משפט במחוז תל אביב –יפו, מקום מגוריה של המבקשת. יתר החלופות אינן רלבנטיות מקום שאין התחייבות כלשהי בין המבקשת למשיב, משמדובר בשיק מזויף מתחילתו ועד סופו. המבקשת הוסיפה כי גם לו היתה נשמעת טענת המבקש כי השטר אינו מזויף, הרי שעדיין השטר נמשך מסניף בנק המצוי בבת ים, שאינו במחוז ירושלים, ואין משמעות לסניף בו הופקד השיק, אלא לסניף בו הוא הוצג לפירעון וזה סניף הבנק בבת ים. באשר לטענה לקיומה של חייבת נוספת, טענה המשיבה כי כל עוד לא הגישה החייבת האחרת התנגדות, מקום מושבה אינו רלבנטי.

דיון והכרעה
5. תקנה 3 לתקנות קובעת:
3 (א) תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:
(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;
(2) מקום יצירת ההתחייבות;
(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;
(4) מקום המסירה של הנכס;
(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים

נוכח העובדה, שאינה במחלוקת, כי המבקשת מתגוררת בבת ים, ברי כי בהתאם לתקנה 3(א)(2) קיימת סמכות שיפוט לבית משפט במחוז תל אביב-יפו.

6. בשאלה האם קיימת סמכות שיפוט מקבילה למחוז זה, אני מוצאת כי התשובה לכך חיובית.
אפרט. הטענה: "מקום מושבו של סניף הבנק בו הופקד השיק נשוא הבקשה, הינו בעיר ירושלים (סניף 599 – הגן הטכנולוגי בירושלים), לפיכך די בכך כדי להקנות לבימ"ש השלום בירושלים סמכות מקומית" (סעיף 9 לתגובת המשיב, ההדגשות במקור), הוכרעה זה מכבר ביותר מפסק דין אחד. ר' למשל בר"ע 611/05 מיכאל בן זקן נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: פסק הדין בעניין בן זקן) :

"כשמדובר בשיק, המקום שנועד לביצועו הוא מקום עסקו או מקום מגוריו של הנמשך (סעיף 3(ד)(3) לפקודת השטרות [נוסח חדש]; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, סעיף 59, בעמ' 76).
במקרה דנן, מקום עסקו של הנמשך הוא סניף בנק דיסקונט בקריית גת ולא ניתן לומר שהמקום שנועד לביצוע התחייבות הוא בכל סניף של כל בנק, גם אם, טכנית, ניתן להפקיד את השיק בסניפים שונים של בנקים שונים.
זאת ועוד, לא ניתן לראות בסניפים אחרים של הבנק הנמשך בגדר מקומות נוספים שנועדו לקיום ההתחייבות, אלא רק בסניף הבנק שבו מתנהל החשבון שעליו נמשכו השיקים.
כפי שנפסק על ידי כב' השופט – כתוארו אז – ברק בע"א 143/78 בנק הפועלים בע"מ סניף כפר שמריהו נ' רם, פ"ד לג(1), 288, לאחר שנקבע הכלל לפיו סניף של בנק אינו אישיות משפטית נפרדת:

"במקום שבנק פועל באמצעות מספר סניפים, הרי לצורך מספר עניינים מן הראוי הוא לראות בכל סניף יחידה בפני עצמה ... נפרע של שיק המשוך על סניף פלוני, לא רק שאין לו זכות לדרוש פרעונו בסניף אלמוני ... אלא אפילו שולם השיק על ידי סניף אלמוני, אין בתשלום זה – בהעדר הסכם מיוחד לענין זה – כדי להוות פרעון השיק המפקיע אותו" (שם, בעמ' 291).

התוצאה היא, שלא ניתן לבסס קיומה של סמכות מקומית בבית משפט השלום בירושלים על החלופה שבתקנה 3(א)(3) לתקנות, כפי שפסק, בטעות, בית המשפט קמא, שכן מדובר בשיקים שהמקום שנועד לפרעונם הוא בסניף בנק דיסקונט בקריית גת.

7. אולם בכך אין סגי, טענת המשיב כי נוכח חלופה 3(ב) קנה סמכות, דינה להתקבל. תקנה זו קובעת: " היו נתבעים אחדים, יכול שתוגש התובענה לכל בית משפט שבו ניתן להגישה נגד אחד הנתבעים", כפי שקובע פס"ד בעניין בן זקן הנ"ל:
"המבקש טען לענין זה כי הוא בגדר "נתבע בודד", שכן החברה לא הגישה התנגדות. טענה זו אין לקבל. כידוע, המגיש בקשה לביצוע שטר חייב לפרט בה מי הוא בית המשפט המוסמך לדון בהליך, למקרה שתוגש התנגדות (תקנה 103(7) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979). באותו שלב, כאשר הבקשה לביצוע שטר מוגשת כנגד מספר חייבים, אין המבקש (הזוכה) יודע מי מבין החייבים יגיש התנגדות. כל החייבים הם בגדר נתבעים פוטנציאליים, וכשם שבית המשפט אינו מאבד את סמכותו המקומית גם אם הנתבע המסוים, שמכוחו בלבד הוקנתה לבית המשפט הסמכות המקומית, בוחר שלא להגיש כתב הגנה, כך גם במקרה של בקשה לביצוע שטר... כאשר יש שני נתבעים, כבמקרה דנן, ניתן להגישה לכל בית משפט בו קיימת סמכות מקומית ביחס לאחד מהם על פי תקנה 3(א1) לתקנות. במקרים בהם, על פי התקנות, נתונה סמכות מקומית לבתי משפט אחדים, "נתונה ברירת מקום השיפוט לתובע, בעוד שלנתבע אין פתחון פה לטעון, שסמכותו של בית המשפט הנוח מבחינתו שוללת את סמכותו של בית המשפט שנבחר על-ידי התובע להגשת תובענתו" (ע"א 759/86 גלמן נ' ספריית מעריב בע"מ, תק-על 89(3), 858).

לאור כל האמור לעיל אני מוצאת כי לבית משפט זה סמכות שיפוט מקבילה למחוז תל אביב – יפו. היות שהבחירה מסורה לתובע, אין מקום להעביר הדיון.

7. מכאן, להתנגדות לביצוע השטר.
בהתנגדות ובתצהיר התמיכה לו מועלות טענות אשר ככל שיוכחו יהיה בהן להוות הגנה של ממש מפני התביעה, שהרי המבקשת טוענת כי השטר מזויף כולו, אין מדובר בשיק שהוצא כדין, החתימה אינה חתימתה ובעניין זה הוגשה אף תלונה למשטרת ישראל.

"ההלכה היא, שבבחינת בקשת רשות להתגונן מספיקה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי, ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן. הנתבע איננו נדרש להוכיח את גרסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית. השופט מצדו לא ייכנס לבחינת שאלות של מהימנות. אפילו חוסר אמון בטענות ההגנה איננו יוצר כשלעצמו בסיס לאי מתן הרשות. הדיון אינו אלא בחינה ראשונית של העניין... הרשות תוענק, אם התצהיר על פניו... מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה. ויודגש: אין צורך להגיע למסקנה שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו; מספיקה המסקנה, שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה - אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה. לטובת התובע ניתן לפסוק רק, כאשר אין ספק בכך, שאין לנתבע הגנה כלשהי, ולא התעוררה כל נקודה הגיונית, שאפשר לטעון לטובת הנתבע." [ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ"].

8. לאור סכומה תידון התובענה בסדר דין מהיר ועל הצדדים לנהוג בהתאם להוראות תקנה 214ב1 לתקנות.

התובע ימציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214ג ו- 214ח לתקנות, בתוך 30 ימים ויפרע את הפרשי האגרה אותם עליו לפרוע על פי דין.

הנתבעת תמציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב ההגנה בהתאם לתקנות 214ג ו- 214ח לתקנות, בתוך 45 ימים מיום קבלת מסמכי התובע כאמור.

היה והתובע לא יגיש את המסמכים ולא יפרע את הפרשי האגרה בחלוף פרק הזמן שנקצב כאמור, תמחק תביעתו.

לאור תוצאות הבקשות, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה סיוון תשע"ה, 12 יוני 2015, בהעדר הצדדים.