הדפסה

בן - בטחון (1989) בע"מ נ' נחמנזון

24 נובמבר 2013

לפני:

כב' השופט דורי ספיבק – אב"ד
נציגת ציבור עובדים גב' לאה חלה
נציג ציבור מעבידים מר רן ורדי

המערערת:
בן - בטחון (1989) בע"מ
-
המשיב:
מרדכי נחמנזון
ע"י ב"כ עו"ד אורנה שמריהו

פסק דין

המשיב עבד אצל המערערת בתפקיד שומר-מאבטח במשך כשנתיים וחצי, עד לסוף שנת 2011. עם סיום עבודתו הגיש לבית דין זה תובענה שהתבררה בדיון מהיר. בפסק דין שניתן על ידי כב' הרשמת שלי ולך (דמ"ר 71979-05-12, ניתן ביום 28.11.12) התקבלה תביעתו באופן חלקי. נפסקו לו פיצויי פיטורים בסך 10,843 ₪. בפנינו ערעור על פסק הדין.

רקע עובדתי
המשיב החל לעבוד בנתבעת ביום 29.5.08. חלק מתקופת עבודתו עבד באבטחת מוסדות חינוך, וחלקה בבנק, כשהיה לו רשיון נשק. ביום 30.11.11 פג תוקף רשיון הנשק שלו, לאחר שלא חודש על ידו. מספר ימים קודם לכן, ביום 25.11.11, שובץ המשיב לשמירה בגן ילדים בכפר סבא, תפקיד שלא הצריך רישיון נשק.
ברם, ביום 1.12.12 הודיעה המערערת למשיב כי לאור הפסקת ההתקשרות בינה לבין עיריית כפר סבא עבודתו בגן הילדים מופסקת. הוא הוזמן לשיבוץ מחדש ביום 4.12.12. לטענתו, העבודות החלופיות שהוצעו לו היו בלתי מתאימות, שכן כללו גם משמרות ערב , בעוד הוא עצמו ביקש להמשיך ולעבוד בשעות הבוקר כפי שעבד קודם לכן. זאת, מאחר ובאותה התקופה סעד את אשתו, שהיתה חולה במחלה קשה, מרותקת למיטתה כשהיא מחוברת לחמצן, מחלה ממנה למרבה הצער הלכה לעולמה כחודשיים לאחר מכן. בנסיבות אלה, המשיב, שכאמור סירב לעבוד במשמרות ערב, התפטר וטען שהינו זכאי לפיצויי פיטורים בדין מפוטר.

פסק הדין נשוא הערעור
בפסק הדין נשוא הערעור נקבע כך:
"נציג הנתבעת העיד כי התובע היה עובד טוב ועבד כל השנים כשהוא נושא רשיון נשק, ואולם כשנתבקש לחדש את רשיון הנשק לאחר שקרב מועד פקיעת תופו ולמרות הפצרותיו נמנע התובע לעשות כן, הוצאו לו עבודות אחרות שאינם כרוכות בנשיאת נשק. כן טען, כי התובע מעולם לא הסביר מדוע לא פעל לחידוש רשיון הנשק ולא הזכיר את מחלת אשתו. כן הוסיף וטען, כי התובע לא טען לכל הרעת תנאים וכי הוצאה לו עבודה מתאימה.

ממסכת העדויות עולה כי למעשה, נושא חידוש רשיון הנשק היה מהותי ביותר לגבי הנתבעת אשר היתה מעוניינת כי התובע ימשיך לעבוד אצלה כמאבטח, דבר שמותנה בכך שיהיה לו רשיון נשיאת נשק תקף. אין מחלוקת כי התובע לא חידש את רשיון הנשק. התובע הסביר זאת בכך שאשתו היתה חולה באותה עת.

עולה מהדברים שנשמעו בפניי, כי לנתבעת יש באופן פוטנציאלי גם עבודות שניתן לבצען ללא רשיון נשק, כפי ששובץ התובע בגן תבוא למספר ימים בטרם הופסקה ההתקשרות עם העירייה. נציג הנתבעת מר בוזגלו טען כי העבודות שהוצעו לתובע היו עבודות מתאימות ואולם מהמסמך ת/2 ניתן לראות בברור כי מוזכרת שם עבודה בשעות הערב.... לא סביר בעיני כי התובע לא הזכיר בשיחותיו עם נציג הנתבעת את עובדת מחלתה הקשה של אשתו, שהיתה גם הסיבה לכך שלא פעל לחידוש רשיון הנשק ולכך שלא יכל לעבוד בשעות שאינם שעות הבוקר, וכי לאחר שנים בהן עבד אצל הנתבעת כמאבטח פשוט החליט באופן שרירותי וללא כל סיבה שלא לחדש את רשיון הנשק שלו. אני מעדיפה איפוא את גרסת התובע לפיה עקב מחלת אשתו לא יכול היה ללכת לקורס, שנדרש לצורך חידוש רשיון הנשק.

.... עולה מ-ת/2 כי העבודות שהוצעו לו לא היו בשעות הבוקר בהכרח, אלא מצוין שם במפורש 'הוצע לעבוד עבודות חלופיות באתרים שונים בשעות הערב' בהמשך מצוין כי הוצעו עבודות בשעות הבוקר בהן נדרשת הכשרה. כלומר, נוצר מעין לופ לפיו התובע לא יכול לעבוד בשעות הבוקר כי פקע רשיון הנשק ולא יכל לצאת לקורס חידושו והעבודות האחרות שהוצעו שלא כללו חובת נשיאת נשק היו בשעות הערב.

בנסיבות הענין אני קובעת כי אכן נוצרו נסיבות שהתובע לא יכול היה לעבוד בהן והביאו אותו לסיום עבודתו אצל הנתבעת".

נוכח כל האמור, התקבלה התביעה לפיצויי פיטורים, ונפסקו למשיב סך 10,843 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 2.12.11 ועד מועד התשלום בפועל. להשלמת התמונה נציין שבד בבד נדחתה התביעה לדמי חגים, וכן נפסק שעל המערערת לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 3,000 ₪.

הליכי הערעור וטיעוני הצדדים בערעור
המערערת הגישה לבית הדין הארצי בקשת רשות ערעור, וכן בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בית הדין הארצי נעתר לבקשה והחליט ליתן רשות ערעור (בר"ע 34507-12-12, החלטת כב' השופט עמירם רבינוביץ מיום 13.2.13). עוד נקבע שהערעור יידון בבית דין זה, וכי צו עיכוב הביצוע שניתן בסמוך לאחר הגשת בקשת רשות הערעור יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה בערעור.
לטענת המערערת, שגה בית הדין קמא בקביעתו שעקב מחלת אשתו לא יכול היה המשיב לחדש את רשיון הנשק שלו, שכן המשיב לא הציג כל ראיה או מסמך רפואי המעיד על כך, ובכל מקרה המדובר בהכשרה קצרה האורכת כשעתיים בלבד. עוד היא טוענת ששגה בית הדין קמא בקביעה לפיה לא הוצעו למשיב עבודות חלופיות מתאימות, ובמיוחד היא מדגישה את עדותו של נציגה (עמ' 11 ש' 22 לפרוטוקול הדיון מיום 22.10.12) לפיה הוצעו למשיב עבודות בשעות הבוקר, שבהן לא היה צורך ברשיון נשק, אך הוא סירב.
לחלופין, וככל שיידחה ערעורה לעניין עם זכאות המשיב לפיצויי פיטורים, טוענת המערערת שחישוב גובה פיצויי הפיטורים בפסק הדין הינו שגוי, ויש לחייבה בסכום נמוך יותר.

דיון והכרעה

לאחר שנתנו את דעתנו לפסק דינו של בית הדין קמא, לטענות הצדדים ולכלל החומר שבתיק, החלטנו שלא להתערב בפסיקת בית הדין קמא, וזאת הן לעניין עצם זכאות המשיב לפיצויי פיטורים, והן לעניין שיעור הפיצויים. על כן, אנו מאשרים את פסק הדין קמא על יסוד הטעמים המפורטים בו, בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה )סדרי דין) התשנ"ב-1991.
עם זאת, אנו מוצאים להתייחס להלן בקצרה לחלק מטענות המערערת, ולהסביר מדוע לא ראינו לקבלן:
ראשית המערערת ביקשה מאיתנו להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, ובראש ובראשונה בממצא, שבוסס על התרשמותה הבלתי אמצעית של כב' הרשמת שדנה בתיק, לפיו המשיב הבהיר לנציגי המערערת את העובדה שבסמוך למועד סיום עבודתו הוא טיפל בצורה אינטנסיבית באשתו הסיעודית שהייתה מרותקת למיטתה כשהיא מחוברת לחמצן בשל במחלה קשה – מחלה ממנה נפטר כחודשיים מאוחר יותר. בית הדין קמא קבע כממצא עובדתי ש"לא סביר בעיניי כי התובע לא הזכיר בשיחתו עם נציג הנתבעת את עובדת מחלתה הקשה של אשתו" שבגללה סירב התובע להצעות עבודה במשמרות אחר הצהריים. על פי ההלכה הפסוקה, ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה הבלתי אמצעית מן העדויות והראיות שהיו בפניה, אלא במקרים חריגים (ע"ע 1160-05-11 כהן נ' יעקובוב (6.6.13, והאסמכתאות שם)). לא ראינו הצדקה בנסיבות לסטות מהכלל, ולהתערב בהתרשמות הערכאה קמא בעניין זה;
שנית המערערת שמה דגש רב בערעורה ובטענותיה בפנינו על עדותו של נציג הנתבעת כי "הצעתי לו עבודות בשעות הבוקר באותם תנאים שלא מצריך בהם נשק, הוא סירב, הוא רצה לעבוד רק בגן באותם שעות שעבד ולא רצה לשמוע על שום מקום חלופי" (עמ' 11 לפרוטוקול מיום 22.10.12, ש' 22, וראו סעיף 15 המודגש להודעת הערעור). ברם, ממסמך "סיכום הפגישה" עם המשיב מיום 4.12.11 שהוגש לתיק (ת/2) עולה תמונת עובדתית שונה בתכלית. וכך נאמר בו:
"סיכום פגישה – חברתנו מציעה לך בזאת עבודה חלופית באותם תנאי שכר ובאותם משמרות בהם עבדת. הוצע לעובד עבודות חלופיות באתרים שונים בשעות הערב. העובד הנ"ל ללא הכשרה וללא נשק. כמו-כן הוצע לעובד עבודות בשעות הבוקר, בהן נדרשת הכשרה שאינו מסוגל לעבור. אינו יכול לצאת לקורס עקב מעבר ניתוח... אינו יכול לאייש עמדות בוקר, כך שגם בערבים אינו יכול לעבוד עקב תחבורה".

הנה כי כן, קיימת סתירה ברורה בין עדות נציג המערערת בבית הדין, לפיה הוצעו למשיב עבודות בשעות הבוקר ללא צורך בנשיאת נשק, לבין האמור בסיכום הפגישה, לפיו הוצעה למשיב בחירה בין שתי החלופות הבאות: עבודה בשעות הערב ללא נשק או עבודה בשעות הבוקר ובתנאי שיעבור את ההכשרה ויישא נשק. לדעתנו, סתירה מובהקת זו מחזקת את טענות המשיב, ומחלישה מאד את טענות המערערת בבקשת רשות הערעור, לפיהן היא הציעה למשיב עבודה בשעות הבוקר שלא הצריכה רשיון נשק, אך הוא דרש לעבוד אך ורק בגן הילדים;
שלישית מפרוטוקול הדיון בבית הדין קמא, וגם במהלך הדיון בפנינו, התרשמנו שהתובע עצמו, שהינו כיום בן 62, אינו בקו הבריאות, לאחר שבין היתר עבר צינתור בשתי הרגליים (עמ' 1 ש' 24 לפרוטוקול). כבר בכתב התביעה טען התובע ש"לאור מצבו הבריאותי ולאור מצבה האנוש של רעייתו" הוא דרש להמשיך לעבוד רק בשעות הבוקר וללא נשק (סעיף 10 לכתב התביעה). בקשר לכך, אמנם צודקת המערערת בכך שהמשיב לא הציג בפניה אישור אודות מצבו הרפואי בעקבות הניתוחים שעבר, וכן כי הוא לא הציג בפנינו אישור אודות מצבה הרפואי של אשתו, אך בנסיבות המקרה שלפנינו לדעתנו הן מצבה הסיעודי של אשת המשיב, שהלכה לעולמה כחודשיים מאוחר יותר, והן הבעיות הרפואיות הקשות מהן סבל המערער עצמו, היו ברורים וגלויים למעסיקה, וחייבו התחשבות מצידה, אף בלא שהוגשו אישורים רפואיים מתאימים. נציין בקשר לכך שאפילו נניח לטובת המערערת שהיא לא היתה מודעת לבעיות הרפואיות מהן סבל המשיב במהלך תקופת עבודתו, וקשה להאמין בכך – הרי שברור שהיתה מודעת להן לכל המאוחר במהלך הפגישה המתועדת , שכן היא עצמה מודה ב "סיכום הפגישה" (ת/2) שהוא דיווח לה על כך במהלך אותה פגישה. על כן לדעתנו, ככל שפקפקה המערערת בדיווחו העצמי אודות מצבו הרפואי, היה עליה להבהיר לו באופן מפורש שהוא נדרש להמציא לה אישור רפואי מתאים, מה שלא עשתה;
ורביעית, אשר לשיעורם של פיצויי הפיטורים שנפסקו למשיב – בית הדין האזורי פסק למשיב פיצויי פיטורים בסך 10,843 ₪. בבקשת רשות הערעור שהגישה טענה שהתחשיב שנערך בפסק הדין קמא הינו שגוי, וכי תחשיב פיצויי הפיטורים הנכון הינו 9,117 ₪ בלבד (לפי שכר ממוצע של 2,605 ₪ X 3.5 שנות עבודה), כפי שטענה בכתב הגנתה. מעיון בכתב התביעה שהוגש לבית הדין קמא עולה שהמשיב כלל בו תחשיב בדבר אופן חישוב פיצויי הפיטורים (נספח ה' לכתב ההגנה). לעומת זאת, מעיון בכתב ההגנה שהוגש לבית הדין קמא עולה שהנתבעת איננה כוללת בו תחשיב או הסבר מדוע לשיטתה השכר הממוצע לצורך תחשיב פיצויי הפיטורים צריך להיות נמוך יותר. כשנשאל נציג המערערת במהלך חקירתו הנגדית כיצד חישב שכר ממוצע של 2,605 ₪, השיב שהוא אינו מבין בחישובים (עמ' 12 ש' 17 לפרוטוקול מיום 22.10.12). בהמשך ההליך בבית הדין קמא, בשלב הסיכומים, הגיש התובע פירוט מלא של אופן חישוב השכר הממוצע לשיטתו (סעיף 19.6 לסיכומים). ניתן היה לצפות שהמערערת, בסיכומים שהגישה, תחלוק על אופן החישוב, ותציג חישוב נגדי מטעמה, אלא שסיכומיה שבבית הדין קמא שותקים לחלוטין בנקודה זו. על כן יש לראותה לדעתנו כמי שזנחה את טענתה בעניין זה, ואף מטעם זה דין ערעורה על גובה פיצויי הפיטורים להידחות.

סוף דבר
הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בערעור בסך כולל של 1,000 ₪
ניתן היום, כ"א כסלו תשע"ד, (24 נובמבר 2013), בהעדר הצדדים.

נ.צ. גב' לאה חלה,
עובדים

דורי ספיבק, שופט
אב"ד

נ.צ. מר רן ורדי,
מעבידים