הדפסה

בן שמן נ' מבטחים מוסד לבטוח סוציאלי של העובדים בעמ ואח'

10 אוגוסט 2015

לפני:
כב' השופט שמואל טננבוים, סגן נשיא

התובעת
כפר הנוער בן שמן ע.ר. 580026441
ע"י ב"כ עו"ד דן לפידור
-
הנתבעים
1. מבטחים מוסד לבטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד)
ע"י ב"כ עו"ד ירון סימון
2. רחל סלב
3. ברכה בידני
4. סעידה מנחם
5. דפנה חבני
6. יוסף חבני
7. חדוה ימני
8. שמחה שמאע
9. שמעון חבאני
10. טובה הלל
11. מזל חבאני
12. חיה גמליאל
13. סעדה צדוק
14. בנימין חבאני
15. מרגלית מנסור

פסק דין
ביסוד של הליך זה עומדת להכרעה השאלה מי מהצדדים זכאי לקבל לידיו את כספי פיצויי הפיטורים המופקדים בחשבונו של המנוח שמריהו בן משה ז"ל (להלן –"המנוח") בקרן הפנסיה מבטחים: האם אלו הם יורשיו וזאת בהעדר שאירים או שמא התובעת, כמעסיקתו לשעבר של המנוח, זכאית להשיב לידיה את כספי הפיצויים שהפקידה בחשבון המנוח בקרן הפנסיה במהלך תקופת עבודתו במסגרתה.

רקע עובדתי
1. מבטחים הינה חברה בע"מ (בניהול מיוחד) המנהלת, בין היתר, קרן פנסיה מקיפה לעמיתים ותיקים (להלן גם: " הקרן" או " קרן הפנסיה"), מכוח תקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל) התשכ"ד -1964 (להלן: "תקנות מס הכנסה") ובהתאם לחוק הפיקוח על שירותים פיננסים (קופות גמל) התשס"ה – 2005 (להלן: "חוק קופות הגמל").

2. מבטחים נמנית על קרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר, עליהן חל ההסדר התחיקתי הקבוע בפרק ז' 1 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסים (ביטוח) התשמ"א- 1981 אשר מכוחו התקין המפקח על הביטוח, תקנון אחיד לכלל קרנות הפנסיה הוותיקות, לרבות מבטחים, נכנס לתוקף ביום 1.10.03 (להלן: "התקנון"). קודם להתקנתו של התקנון עמדו בתוקפן תקנות קרן הפנסיה כפי ניסוחן מעת לעת.

3. התובעת הינה עמותה רשומה המפעילה מוסד חינוכי בכפר הנוער בן שמן והמעסיקה עובדים שחלקם מבוטחים בקרן הפנסיה בתכנית פנסיה מקיפה.

4. המנוח שנפטר ביום 3.11.02, הועסק על ידי התובעת ובוטח באמצעותה בקרן הפנסיה החל מחודש 11/1997 ועד למועד פטירתו.

5. הנתבעים 2-15 הינם בני משפחתו ויורשיו של המנוח על פי דין, בהתאם לצו ירושה שניתן בעניינו של המנוח ביום 17.2.04 (נספח ב' לתצהיר מבטחים ).

6. בחודש מאי 2013 פנתה התובעת למבטחים וביקשה להשיב לידיה את כספי הפיצויים שהופקדו על ידה בגין המנוח.

בתשובה השיבה מבטחים כי תפעל בהתאם לפסק דין ו/או צו שיפוטי של בית דין זה אשר יורה לה כיצד לפעול בנוגע לכספי הפיצויים הצבורים בחשבון המנוח.

7. בהתאם לכך הוגשה ביום 15.9.13 התביעה שבפנינו. לבקשת מבטחים ובהתאם להחלטת בית הדין מיום 23.1.14 צורפו הנתבעים 2-15 לתביעה.

8. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר צבי שטרן, סמנכ"ל כפר הנוער. מטעם מבטחים הוגש תצהירו של מר שמואל קנובלר, המשמש כמומחה פנסיוני ותומך מקצועי בחטיבת הפנסיה של קרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר.

טיעוני התובעת
9. לטענת התובעת סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים קובע כי במקרה בו נפטר עובד, ישלם המעביד לשאיריו פיצויים כאילו פוטר העובד. במקרה דנן המנוח לא השאיר אחריו שאירים כהגדרתם בסעיף 5 לחוק. בהתאם להוראת סעיף 5 יורשי הנפטר והעיזבון אינם זכאים לפיצויי הפיטורים. לכן בנסיבות אלה התובעת זכאית לקבל מהנתבעת את כספיי הפיצויים שהפקידה אצלה בגין המנוח.

טיעוני מבטחים
10. מבטחים טוענת כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות ו/או מפאת שיהוי קיצוני. עילת התביעה להשבת כספיי פיצויי הפיטורים נובעת כתוצאה מפטירת המנוח ונולדה לפיכך עם פטירתו בחודש 11/2002. הואיל והתביעה דנן הוגשה בחלוף למעלה מ-7 שנים ממועד הפטירה, הרי שהתביעה התיישנה. בהתנהלות התובעת אשר בחרה להגיש תביעתה בחלוף זמן כה רב ממועד היווצרות עילת התביעה, קיימת השתהות של ממש.

11. עוד לטענת מבטחים יש לדחות את התביעה כבר מן הטעם שגרסתה העובדתית של התובעת ולפיה היה המנוח אדם ערירי אשר לא הותיר אחריו שאירים לא הוכחה.

12. לגופו של עניין טוענת מבטחים כי על פי הוראות התקנון של הקרן במועד פטירת המנוח, אשר היא מחויבת לפעול על פיו – במקרה בו עמית/ מבוטח פעיל בקרן הולך לעולמו בטרם קיבל קצבה מהקרן, נבחנת זכאותם של שאיריו לקבלת מלוא הכספים הצבורים בחשבונו של המנוח בקרן. בהעדר שא ירים, זכאים יורשיו על פי דין למלוא הכספים שנצברו בחשבונו.

מבטחים אף מפנה להוראות סעיפים 23(א) לחוק קופות הגמל ולסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים ככאלה התומכות בטענה כי בנסיבות המקרה דנן אין לתובעת כל זכות להשבת/ משיכת כספיי הפיצויים של המנוח.

דיון והכרעה
טענות מקדמיות
13. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנות. לטענת הנתבעת עילת התביעה נובעת מפטירתו של המנוח בחודש 11/2002, בעוד התביעה דנא הוגשה במהלך חודש 9/2013, כ- 11 שנים ממועד היווצרות העילה וממילא בחלוף תקופת ההתיישנות העומדת על 7 שנים.

14. התובעת מנגד טוענת כי במכתב התשובה של הנתבעת לפניית התובעת להשבת כספי הפיצויים, מיום 12.3.13 (נספח ב' לתצהירו של מר שטרן ), לא טענה הנתבעת דבר לעניין ההתיישנות . לפיכך ובהתאם להלכה הפסוקה הרי היא מנועה מלהעלות טענות שלא נטענו על ידה בתשובה לפניה אליה – שכן טענה של מבטח שלא נטענה טרם נקיטת הליכים משפטיים , לא תישמע במהלכם.

15. התובעת מפנה לפסקי הדין בעניין אליהו (רע"א 2121/14 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' דוד אייש, מיום 8.7.14) ובעניין אסולין (רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ' חביב אסולין, מיום 4.5.06 ) ולהנחיית המפקח על הביטוח מיום 9.12.98 המצוטטת בפסק הדין ובה נקבע כי "כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן, לא תוכל המבטחת להעלות במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכולה הייתה לטעון בהזדמנות הראשונה".

16. לטעמי אין בפסקי הדין הללו כמו בניירות העמדה והנחיות המפקח על הביטוח , לתמוך בטענת התובעת. הוראותיהם וקביעותיהם של פסקי הדין הללו מבוססים על ניירות עמדה שפורסמו על ידי אגף שוק ההון הביטוח וחיסכון במשרד האוצר ואשר ההנחיות שבהן ממוענות למחלקות פניות הציבור בחברות הביטוח בלבד, להבדיל מקרנות הפנסיה.
(העתק מניירות העמדה, צורף כנספח 1 לסיכומי הנתבעת ).

קיים שוני מהותי במערכות הדינים והכללים החלים על חברות ביטוח ובין אלו החלים על קרנות פנסיה. להבדיל מחברת הביטוח, קרן הפנסיה מחויבת לפעול בהתאם לתקנונה ולהעניק לחבריה זכויות בהתאם לקבוע בתקנון זה. בעוד תשלום תגמולי הביטוח באים במישרין על חשבון חברת הביטוח, הרי שהתשלומים מקרן הפנסיה באים על חשבון כלל עמיתי הקרן. לפיכך טענה זו של התובעת נדחית.

17. טענה נוספת שמעלה התובעת היא כי עילת התביעה נולדה במועד בו סירבה הנתבעת להשיב את הכספים לתובעת, היינו מועד משלוח המכתב מיום 12.5.13. לשיטת התובעת מדובר בכספים שהפקידה אצל הנתבעת בגין חבותה לפיצויי פיטורים ולעניין זה הנתבעת היא כמעין חשבון בבנק/ קופת גמל. כשם שלא תישמע טענת בנק/ קופת גמל שתביעה למשיכת כספים שהופקדו אצלו התיישנה מאחר וחלפו 7 שנים מהמועד שבו הכספים הפכו "לנזילים", כך גם אין להישמע לטענות הנתבעת בעניין זה.

18. במחלוקת שנפלה בין הצדדים , אני מקבל את עמדת הנתבעת ולפיה עילת התביעה קמה עם פטירתו של המנוח, כמפורט בסעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, הקובע כי כאשר נפטר עובד ישלם המעביד לשאיריו פיצויים כאילו פיטר אותו. אין לומר כי במועד פטירת העובד הכספים שהופקדו על ידי המעסיק לפיצויי פיטורים הפכו ל"נזילים" והמעסיק יכול למשכם באופן אוטומטי בחזרה. כפי שאנו עדים במקרה דנן, קיימות נסיבות שמצריכות בירור – האם השאיר אחריו המנוח שאירים או יורשים; מה קובעות הוראות תקנון הקרן במועד הפטירה וכיו"ב. פעולת המעסיק אל מול הקרן בזמן אמת הייתה מאפשרת התחקות מדויקת וטובה יותר אחרי הנסיבות והעובדות הרלוונטיות.

19. מכל מקום, הכרעה בטענות המקדמיות הינה מעבר לנדרש הואיל ובהליך לגופו של עניין ומן הנימוקים שיפורטו להלן החלטתי לדחות את התביעה.

המסגרת הנורמטיבית ומשמעותה לענייננו
20. קרנות הפנסיה החברתיות,מהוות חלק ממערך הביטוח הפנסיוני, שנועד להבטיח הכנסה לעובד או בני משפחתו לאחר פרישתו עקב זקנה, נכות או פטירה, תוך שמירה על רמת החיים שהייתה לו לפני הפרישה (עע 600013/96 אברהם לייבוביץ נ' קרן הגמלאות המכרזית של עובדי ההסתדרות בע"מ, פד"ע לג 32).

הביטוח הפנסיוני בקרנות פנסיה הוא ביטוח שיתופי המבוסס על עקרונות השוויון, ההדדיות והמטרה הסוציאלית.

לעניין זה נפסק:
"שיטת הפנסיה הצוברת, שביסוד קרנות הפנסיה החברתיות, מקורה בהסכמה חברתית עתיקת יומין בין העובדים, ההסתדרות,ארגוני המעסיקים, קרנות הפנסיה והמדינה. העקרונות המנחים של השיטה הם עיקרון ההדדיות, עקרון הביטוח הקבוצתי שיתופי, שאושיותיו עקרון השוויון ועקרון הביטוח הדינמי, והגשמת המטרה הסוציאלית של מתן פנסיה, תוך התחשבות בטובת כלל חברי הקרן.
הקרנות החברתיות נחשבות ל 'נאמן' בתחום הביטחון הסוציאלי, במובן זה שעליהם לנהוג בכספי העמיתים לטובתם לאמור, הקרן גובה כספים במטרה לממן תוכנית פנסיה שיתופית לטובת כלל עמיתיה והיא איננה ביטוח מסחרי המיועד לבטח את הפרט".(ע"ע 629/97 משה אליאב נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ, פד"ע לו 621).

בהמשך פסק הדין נקבע:
"בין העמיתים בקרנות הפנסיה קיימת ערבות הדדית לגבי כלל המבוטחים. כל מבוטח יקבל, כשיארע אירוע ביטוחי, את המגיע לו מהקרן– מהקופה הכללית – לפי תקנות הקרן כפי שיהיה בתוקף אותה שעה, ללא קשר לשאלה כמה הפריש או כמה הופרש על-ידי מעבידו בגינו לקופת קרן הפנסיה".

21. היחסים בין קרן הפנסיה לחבריה מוסדרים בתקנון הקרן. מדובר ביחסים חוזיים במהותם, כאשר להוראות התקנון מעמד של חוזה מחייב בין הקרן לכל אחד לחבריה.

תקנה 41כו לתקנות מס הכנסה קובעת:
"(א) זכויות וחובות העמיתים בקופת גמל לקיצבה לא ייקבעו אלא בתקנונה; לענין זה, "זכויות העמיתים" - לרבות הגדרת הזכאים והזכאויות, שיטת חישוב השכר הקובע, שיטת הצמדת הקיצבה, רכיבי שכר הנכללים בבסיס הקיצבה ומועד תשלום הקיצבה.
(ב) קופת גמל לקיצבה לא תקנה לעמיתיה זכויות מעבר לקבוע בתקנונה, אף אם שולם עבורם....".

בהתאם לכך נפסק לא אחת, כי הוראות התקנון המתייחסות לזכויות העמיתים בקרן פנסיה, גוברות על כל הסכם לבר תקנוני המעניק זכויות עודפות בניגוד לתקנון.
כך נפסק:
"המקור והמפתח לקיומו של שוויון בקרן פנסיה הוא תקנות הקרן. לתקנות אלה מעמד של חוזה מחייב בין הקרן לבין כל אחד מחבריה.זכויות החבר נגזרות מהוראות התקנות ומכוחן בלבד וכל סטייה מהוראות התקנות היא לא רק בבחינת הפרת חוזה אלא גם – ובעיקר – מהווה פגיעה בעקרון השוויון המונח בבסיס השיטה. על רקע עקרונות אלה, קבע בית-הדין הארצי בפרשת אליאב האמורה כי הסדר חוזי שמכוחו מעניקה קרן פנסיה זכויות יתר לקבוצה מסוימת, נוגד את תקנת הציבור ואת עקרונות היסוד של קרן הפנסיה, הוא נערך בחוסר סמכות לפיכך הוא בטל". )ע"ע600026/97 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של עובדים בע"מ נ' מרק פיורסט, פד"ע לט 831. ראה גם ע"ע 629/97 משה אליאב נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ, פד"ע לו 621; בג"ץ6460/02 משה אליאב נ' בית הדין הארצי לעבודה מיום 8.2.06).

הנתבעת אינה רשאית אפוא, על פי ההלכה הפסוקה ועל פי הוראות הדין, ליתן לתובעת זכויות מעבר לקבוע בתקנונה. זאת, מאחר ורק בדרך זו ישמרו מכלול העקרונות, לרבות עקרון השוויון, עקרון ההדדיות ועקרון השיתופיות אשר מנחים את שיטת הפנסיה האחידה בקרנות הפנסיה החברתיות.

לפיכך יש לבחון את הוראות תקנות הקרן אשר בתוקף במועד קרות האירוע המזכה – פטירת המנוח.

22. על פי הוראות התקנות, כפי שהיו בתוקף במועד פטירת המנוח – במקרה בו נפטר חבר טרם קיבל קצבה מהקרן, נבחנת זכאותם של שאיריו לקבלת קצבת שא ירים או להחזרת מלוא הכספים הצבורים בחשבון המנוח בקרן (סעיף 49 לתקנות הקרן) . בהעדר שאירים, זכאים יורשי המנוח על פי דין לכספים שנצברו בחשבונו, לרבות כספי פיצויי הפ יטורים, בכפוף להגשת בקשה מתאימה.

תקנה 52 לתקנות קובעת כדלקמן:
"נפטר חבר שאין לו שאירים או ששאיריו אינם זכאים לפנסיה, יוחזרו הכספי הנזכרים לתקנה 49 או 50 לתקנות, על פי הקבוע בתקנה 51 לזכאים כהגדרתם בתקנות ביטוח הדדי של מבטחים".

בסעיף 20 ל תקנות הביטוח ההדדי נקבע, כי במות חבר מבוטח ישולם מענק חד פעמי בהתאם לתקנות לאלמנה, לאלמן, ליתומים או להורים וזאת בשיעורים שונים בהתאם לנתונים הספציפיים המפורטים בתקנה. עוד נקבע, כי באין אלמנה, אלמן, יתומים או הורים, ישולם המענק לזכאים על פי הצוואה או ליורשים שנקבעו בצו הירושה. באין אנשים המנויים בתקנות אלו, ישאר המענק כולו רכוש מבטחים ויועבר לקרן עזר.

(הוראות תקנות קרן פנסיה מקיפה לעמיתים ותיקים 11/02 וכן תקנות ביטוח הדדי צורפו כנספח א לתצהיר הנתבעת ).

הוראות התקנות, כאמור לעיל, אינן מעניקות למעסיק זכות השבה או זכאות למשיכת הכספים, לרבות כספי פיצויי הפיטורים מקרן הפנסיה בגין עובד שנפטר.

23. תובעת כאמור, מבקשת לסמוך טענתה להשבת כספי הפיצויים על הוראות סעיף 5 (א) לחוק פיצויי פיטורים הקובע כדלקמן:
"5. (א) נפטר עובד, ישלם המעסיק לשאיריו פיצויים
כאילו פיטר אותו.
"שאירים" לענין זה – בן זוג של העובד בשעת פטירתו, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו והוא גר עמו, וילד של העובד שהוא בגדר תלוי במבוטח לענין גימלאות לפי פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968, ובאין בן-זוג או ילדים כאמור – ילדים והורים שעיקר פרנסתם היתה על הנפטר וכן אחים ואחיות שגרו בביתו של הנפטר לפחות שנים-עשר חודש לפני פטירתו וכל פרנסתם היתה על הנפטר".

לטענת התובעת, משלא השאיר אחריו המנוח שאירים כהגדרתם בסעיף זה, הרי שהיא זכאית למשוך את כספי הפיצויים בחזרה.

24. אין בידי לקבל טענה זו של התובעת. סעיף 5 אינו חל על מערכת היחסים שבין מעסיק לקופת גמל אלא עוסק בתשלומים שמחויב מעסיק לשאת כלפי שאיריו של עובדו שנפטר. סעיף זה אינו עוסק במערכת היחסים שבין המעסיק לבין קופת הגמל. הנתבעת מחויבת לפעול על פי הוראות תקנונה ועל פיהן בלבד. יתרה מכך, לצד הוראות תקנות הקרן נקבע בחוק קופות הגמל, הסדר תחיקתי המקים למעסיקים מנגנון למשיכת כספי הפיצויים אשר הופקדו באמצעותם. ההסדר התחיקתי כאמור, מורה באופן מפורש כי משיכת כספי פיצויי הפיטורים בידי המעסיק תיעשה בהתאם להוראות הקבועות בסעיף 23(א) לחוק קופות הגמל.

בהוראת סעיף 23(א)(3) לחוק קופות הגמל נקבע כי ההשבה של כספי הפיצויים למעסיק , תיעשה בכפוף להוראות סעיף 26 ו- 14 לחוק פיצויי פיטורים. אילו היה סעיף 5 רלוונטי לענייננו, היה ההסדר התחיקתי שבחוק קופות הגמל מתייחס אף אליו.

העובדה כי המחוקק בחר שלא להחיל את הוראותיו של סעיף 5 על המנגנון להשבת כספי הפיצויים הקבוע בסעיף 23(א)(3) לחוק קופת הגמל מעידה, כי קיימת אבחנה בין כספי הפיצויים שהופקדו בקופת גמל לקצבה אשר הופכים לכספים משוריינים על פי דין, להבדיל מכספי הפיצויים שנמצאים בחזקתו של המעסיק.

פרשנות זו מתיישבת אף עם הוראת תקנה 41 לתקנות מס הכנסה אשר קובעת כי:
"קופת גמל לפיצויים לא תשלם ולא תחזיר למעביד בין במישרין ובין בעקיפין, סכום כלשהו מכספיה, אלא על פי תקנונה... ".

25. כפי שצוין לעיל, לצד הוראות תקנות הקרן קיים הסדר תחיקתי בחוק קופות הגמל הקובע את המנגנון המאפשר למעסיק משיכת כספי פיצויי פיטורים, שהפקיד, בין היתר בחשבונות של עובדיו בקופות גמל לקצבה.

סעיף 23 (א) לחוק קופות הגמל שכותרתו " משיכה והעברה של כספים מקופות גמל" מסדיר את התנאים להחלת מנגנון ההשבה של כספים למעסיק.

בסעיף 23(א)(3) נקבע כדלקמן:
"משיכה בידי מעביד של עמית – שכיר, של כספים שהפקיד בקופת גמל אישית לפיצויים או במרכיב הפיצויים בקופת גמל לקצבה, בכפוף להוראות סעיף 26 לחוק פיצויי הפיטורים ולהוראות סעיף 14 לחוק האמור החלות עליו".

26. הן סעיף 14 והן סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים אינם מעניקים למעסיקים זכות קניינית בכספי הפיצויים המופקדים בקרן הפנסיה אלא להיפך, בררת המחדל הינה שכספי הפיצויים הם בבעלות העובד והבאים מכוחו בכפוף למספר תנאים מצטברים המעניקים למעסיק זכות למשיכת הכספים הללו בחזרה.

27. בסעיף 26 הוגדרו כספי פיצויי הפיטורים המופקדים בקופת גמל לקצבה כ- " סכומים משוריינים" שאינם חלק מנכסי המעסיק.
"26. סכומים משוריינים –
(א) סכומים ששולמו במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14, או שהופקדו לפי סעיף 20 או לפי סעיף 21, או ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים, או ששולמו או שהופרשו לקופת גמל לקצבה –
(1) אינם ניתנים להחזרה, להעברה לשעבוד או לעיקול; הוראה זו לא תחול על סכום ששולם או הופקד כאמור בעד עובד שבינתיים חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, אלא אם הסכום מיועד גם לביטוח קצבה ולא נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר, שהוא ניתן להחזרה או להעברה;
(2) אינם חלק מנכסי המעסיק במקרה של פטירה, פשיטת רגל או פירוק, במידה שתביעות העובדים לפי חוק זה לא סולקו.
(ב) הוראות סעיף זה יחולו גם לגבי ריבית והפרשי הצמדה, שנוספו על סכומים כאמור".
מיום 27.7.1973

הנה כי כן בעניינו שעה שמדובר בכספי פיצויי פיטורים המופקדים בחשבונו של המנוח בקופת גמל לקצבה, כאשר המנוח סיים עבודתו בתובעת בשל פטירתו ובנסיבות המקנות זכאות לפיצויי פיטורים – הרי שלא קמה לתובעת זכות למשיכת הכספים חזרה אליה.

28. התובעת מבקשת להחריג את תחולת סעיף 26 מענייננו וטוענת כי הוראותיו מקנות הגנה לעובד ולו בלבד ושהגנות אלה אינן חלות במקרה בו נפטר העובד. לטעמי אין לקבל טענה זו. מטרת סעיף 26 לחוק היא ברורה ועולה מנוסחו של החוק ומתכליתו - להבטיח כי העובד ( או שאיריו) יקבלו את פיצויי הפיטורים המגיעים לו שעה שיהיה זכאי להם, בין שעה שהמפעל "פעיל", אף אם נקלע לקשיים (ואז כספי פיצויי הפיטורים אינם ניתנים לעיקול), ובין אם פשט המעסיק את הרגל או פורק, ואז אין הכספים שהופקדו כאמור מהווים חלק מכספי המ עסיק, כלומר אין הם עוברים לידי הכונס או המפרק.

29. שני פסקי הדין עליהן נסמכת התובעת בסיכומיה (דיון נב/74-9 דניאל שחר נ' עזבון המנוח שלום לחוביץ, פד"ע כד 213 ודיון נג/ 5-6 תפזול תעשיות כימיות בע"מ נ' הקופה המרכזית לפיצויים שליד בנק לאומי בע"מ, פד"ע כו' 244) אינם מחריגים תחולתו של סעיף 26 במות עובד אלא הם עוסקים בזכותם של שאירי עובד שנפטר בכספי הפיצויים אל מול נושי העובד (ראה פסקה 5 לפסק דין לחוביץ). פסקי דין אלה אף ניתנו , כשסעיף 26 היה בנוסחו הקודם, טרם כניסתו של תיקון מס' 18 לחוק אשר החיל את ההגנות הקבועות בו גם על כספי פיצויי הפיטורים המופקדים בקופת גמל לקצבה.

30. חוקת העבודה לעובדים במוסדות חינוך חקלאיים ופנימיתיים (להלן: "חוקת העבודה") אשר לטענת התובעת חלה על מערכת היחסים שבינה לבין המנוח , קובעת במפורש כי למעט מקרה בו הורשע עובד בביצוע עבירה פלילית במסגרת עבודתו, כל יתר נסיבות סיום יחסי העבודה מקנות זכות לפיצויי פיטורים. (סעיף 6.1 לחוקת העבודה – נספח ג' לתצהיר מבטחים )תיקון מס' 3.

31. סעיף 6.12 לחוקת העבודה קובע כי:
"במות עובד קבוע , ישולמו פיצויי הפיטורין שהיו מגיעים לאותו עובד לפי חוקה זו, אילו פוטר מעבודתו, לזכאים על פי חוק פיצויי פיטורין".

הוראה זו, בניגוד לנטען על ידי התובעת, אינה מקנה לה אפשרות למשיכת הכספים שהופקדו בקופת גמל לקצבה כפיצויי פיטורים עבור מי מעובדיה, בחזרה. אין בחוקה אף כל הוראה אחרת המסדירה הליך של השבה או משיכה או החזרה של כספי פיצויי הפיטורים למעסיקים.

32. זאת ועוד, סעיף 8.5 לחוקת העבודה מסדיר את תשלומי פיצויי הפיטורים, כשחבות המעסיק להשלים לעובד או מי מטעמו את שיעור פיצויי הפיטורי ם שלא הופקד בקרן הפנסיה בשיעור 28% בלבד. מר שטרן אישר בחקירתו הנגדית כי סכומי הפיצויים המשולמים על ידי התובעת על פי חוקת העבודה בעת סיום יחסי העבודה, הינם בשיעור של 28% בלבד, כהשלמה לכספי פיצויי הפיטורים המופקדים בקרן הפנסיה (72% ) (ראו עדותו בעמ' 10 ש' 2 ).

עולה אם כן כי הוראות סעיף 6.12 לחוקת העבודה, עליהן סומכת התובעת, המסדירות את תשלום פיצויי הפיטורים לפי "חוקה זו" לשאירי עובד שנפטר, מתייחסות לכל היותר לסכומים אשר היו אמורים להשתלם על ידי התובעת בשיעור 28% ואינן רלוונטיות לכספי הפיצויים המופקדים בקרן הפנסיה.

33. טעם נוסף לדחיית טענת התובעת נעוץ בכך שהיא לא עמדה בנטל להוכיח כי המנוח היה אדם ערירי שהתגורר בחצריה ללא בני משפחה ושאירים.

בעניין זה הצהיר מר שטרן כי המנוח התגורר בתחומי כפר הנוער לבדו וכי לא השאיר אחריו שאירים.

אלא שבחקירתו הנגדית התברר כי מר שטרן הכיר את המנוח הכרות שטחית בלבד, שכן לא היה מנהלו הישיר וכן לא שררה ביניהם מסגרת חברית. כמו כן הודה מר שטרן כי ביקר בדירת השירות של המנוח כפעם או פעמיים בלבד במשך כל תקופת העבודה (25 שנה). (עמ' 8 לפרוט' ש' 2, וש' 23-28).

34. מר שטרן אף לא ידע להסביר את העובדה כי כתובתו הרשומה של המנוח במשרד הפנים הייתה במושב חדיד (עמ' 9 ש' 5-6, 23-24) .

אל מול עדותו של מר שטרן, עומדות עדויותיהם של בני משפחת המנוח. ביום 2.2.15 הוגש תצהיר אחיינו של המנוח, מר בנימין סלב. מר סלב הבהיר בתצהירו כי מרכז חייו של המנוח עד למועד פטירתו היה במושב חדיד בדירה בה התגוררו יחדיו וניהלו משק בית משותף.
כמו כן, אחיין נוסף של המנוח, מר זבולון סלב, טען במסגרת הדיון המוקדם שהתקיים ביום 10.7.14 כי המנוח התגורר במושב, וכי הגיע לביתו במושב כמעט בתום כל יום עבודה וכן בסופי שבוע . (עמ' 5 ש' 1-3) .

התובעת בחרה שלא לזמן את בני משפחת המנוח לעדות ושלא לחקור אותם בחקירה נגדית אודות טענותיהם כמפורט לעיל. משכך אין לקבל בשלב זה את טענתה כי המנוח היה אדם ערירי ללא משפחה וללא שאירים.

35. טוענת התובעת בסיכומיה כי כספי פיצויי הפיטורים אינם חלק מנכסי העיזבון ולכן לא קמה ליורשים זכות לקבלם. טענה זו אין לה בסיס משפטי. העובדה כי כספי הפיצויים אינם חלק מעיזבונו של המנוח אינה שוללת זכאות יורשיו של המנוח לקבל הכספים מקרן הפנסיה ישירות. ההוראה המסווגת את הפיצויים ככספים שאינם חלק מהעיזבון תכליתה שכספים אלו לא ישמשו לכיסוי חובות העיזבון. אין בכך כל קביעה, כי כספים אלו לא שולמו ליורשים בהתאם לכל הוראת דין אחרת לרבות בהתאם להוראות תקנון הקרן.

36. עוד לטענת התובעת, ההוראה המצורפת לתקנות הביטוח ההדדי של מבטחים, כהחלטת הנהלה, פרטיכל 582 מיום 12.9.90 והמתירה ליורשיו של המנוח על פי צו ירושה למשוך את מלוא הכספים שהצטברו בחשבונו, לרבות פיצויי הפיטורים – אינה מהווה חלק מתקנות הביטוח ההדדי ולא ניתן להסתמך עליה.

אלא שטענה זו אין בה ממש שעה שבמסגרת אותה החלטת הנהלה תוקנה בין היתר, תקנה 20 לתקנות הביטוח ההדדי (היא הרלוונטית לענייננו) אשר קובעות במפורש כי:
"30. החלטות הנהלת מבטחים ע"פ התקנות מהוות חלק בלתי נפרד מהתקנות" (העתק מתקנה 30 צורף כנספח 3 לסיכומי הנתבעת ).

אף תקנה 43(י) לתקנות ההתאגדות של מבטחים, מעניקה להנהלת הקרן לערוך שינויים בתקנונים. עם קבלת ההחלטה על התיקון, פרסמה מבטחים את דבר התיקון, בין היתר באמצעות צירוף החלטת ההנהלה האמורה לתקנות הביטוח ההדדי ופעלה לתיקון הוראות תקנות הביטוח ההדדי דרך הוספת תקנה 20(ח) (העתק מתקנה 20(ח) צורף כנספח 4 לסיכומי הנתבעת ).

סיכום
37. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל – החלטתי לדחות את התביעה. ס"ח תשל"ג מס' 708 מיום 27.7.1973 עמ' 222 ( ה"ח 1043)החלפת סעיף 26הנוסח הקודם:41/ 41סכומי הפקדה אינם ניתנים לעיקול28. פיצויי פיטורים שהופקדו לפי סעיף 20 או לפי צו הפקדה אינם ניתנים לשעבוד, עיקול או העברה ואינם מהווים חלק מנכסי המעביד במקרה של פטירה, פשיטת רגל או פירוק, כל עוד לא סולקו תביעות העובדים לפי חוק זה.מיום 5.8.1998תיקון מס' 18ס"ח תשנ"ח מס' 1683 מיום 5.8.1998 עמ' 322 ( ה"ח 2679) (א) סכומים ששולמו במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14, או שהופקדו לפי סעיף 20 או לפי סעיף 21, או ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים, או ששולמו או שהופרשו לקופת גמל לקצבה –מיום 15.7.2014 תיקון מס' 29ס"ח תשע"ד מס' 2459 מיום 15.7.2014 עמ' 603 ( ה"ח 535)

התובעת תשא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ₪ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה אב תשע"ה, (10 אוגוסט 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .