הדפסה

בן סעיד (גלעדי) נ' דרעי

בפני
כב' השופט משה הולצמן

התובע:

חיים נתן בן סעיד (גלעדי) ת.ז. XXXXXX168
ע"י ב"כ עוה"ד רמי שר ישראל

נגד

הנתבע:

דוד דרעי ת.ז. XXXXXX312
ע"י ב"כ עוה"ד מאיר גבעתי

פסק דין
מבוא
בפניי כתב תביעה כספית בסך של 49,999 ₪, כך במקור.
התביעה הוגשה לצורך תשלום שכר טרחתו של התובע שהינו עורך דין.
התביעה הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בבאר שבע כנגד הנתבע, וכן כנגד יעקב דרעי. ניתנה לנתבעים רשות להגן, ובהמשך נמחק יעקב דרעי מכתב התביעה.
נערכו דיוני הוכחות ונשמעו סיכומים בעל פה.
עיקרי טענות התובע
התובע הינו עורך דין בעיסוקו .
בין בעלי הדין נחתם ביום 7.12.201 1 הסכם שכר טרחה, לצורך קבלת שירותים משפטיים החל מיום 18.7.2011 ועד למועד הגשת התביעה.
יתרת חוב שכר הטרחה טרם שולמה, ומכאן הגשת התביעה.
סכום התביעה הועמד על סך של 49,999 ₪ לצורך הגשתה ללשכת ההוצאה לפועל.
לכתב התביעה צורפו, בין היתר, הסכם שכר טרחה הנושא את התאריך 7.12.2011, ופירוט הפעולות שבוצעו, כך לפי הטענה.
עיקרי טענות הנתבע
עיקרי הטענות בבקשה למתן רשות להגן-
שכר הטרחה עליו הוסכם בין הצדדים עמד על סכום של 20,000 ₪.
שני שיקים מאלה שנמסרו לתובע לצורך פירעון שכר הטרחה חזרו, עקב מצבו הכלכלי של הנתבע, שהתחייב לפרוע א ותם.
התובע התחייב לייצג את הנתבע בכל ההליכים בבית המשפט ובהוצאה לפועל.
התובע הפר את ההסכם בכך שהתפטר מייצוגו של הנתבע באופן חד צדדי.
עיקרי הטענות בכתב ההגנה-
במאי 2011 נחתם בין בעלי הדין הסכם שכר הטרחה הראשון שעמד על סך של 20,000 ₪, לצורך טיפול בהליכי הוצאה לפועל מטעם הנתבע כצד ג', ונקיטת הליך למתן פסק דין הצהרתי בעניין עסקו של הנתבע.
הנתבע מסר לתובע ארבעה שיקים לצורך תשלום שכר הטרחה הנ"ל, וכן שילם סכום נוסף בסך של 1,000 ₪ שנדרש ממנו לצורך תשלום אגרה.
חלק מהשיקים שנמסרו לתובע לצורך תשלום שכר הטרחה וחזרו, נפרעו לאחר פתיחת תיק הוצאה לפועל שמספרו 14-02461-12-9, והתיק נסגר.
ביום 7.12.2011 התובע החתים את הנתבע על הסכם שכר טרחה חדש, לצורך תשלום שכר טרחה נוסף.
חתימתו של הנתבע על הסכם שכר הטרחה הנ"ל נעשתה בדרכי ערמה, הונאה, תוך ניצול גילו וחוסר הבנתו של הנתבע, שכלל לא ידע על מה נדרש לחתום.
בהסכם שכר הטרחה הנ"ל נפלו ליקויים שונים, כגון- נכלל שמו של יעקב דרעי, בנו של הנתבע, למרות שלא שכר את שירותיו של התובע, ולא חתם על ההסכם. לא צוין לגבי הסכם שכר הטרחה הראשון שבגינו שולם סכום של 20,000 ₪. ההסכם לא נערך על פי הכללים שנקבע בהלכה הפסוקה.
התובע הציג מכתב התראה טרם הגשת התביעה שעליו הופיע חתימה מזויפת של הנתבע.
התנהלותו של התובע יש בה כדי להעיד עליו שאינו מהימן.
דיון והכרעה
אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהנתבע חתם על הסכם שכר הטרחה, הנושא את התאריך 7.12.2011 (להלן: "הסכם שכר הטרחה", "ההסכם").
הנתבע טען בכתב ההגנה כי חתימתו על ההסכם נעשתה בדרכי ערמה, הונאה, תוך ניצול גילו וחוסר הבנתו, והוא כלל לא ידע על מה נדרש לחתום, ולפיכך נטען להעדר נפקות משפטית להסכם, ושאין מקום לאכוף אותו על הנתבע.
הלכה פסוקה היא כי מי שחתם על מסמך מוחזק כמי שקרא, הבין והסכים לתוכנו (ע"א 1548/96, בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו. 12.6.2000. פסקה 10; ע"א 6799/02, יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ. 17.12.2003. פסקה 5).
מכיוון שאין מחלוקת שהנתבע חתם על הסכם שכר הטרחה, אלא שהעלה טענות לגבי נסיבות חתימתו עליו, וכפועל יוצא מכך לגבי נפקותו המשפטית, הרי שיש לבחון האם הנתבע הניח תשתית ראייתית שיש בה כדי לתמוך בטענות אלה.
בפסיקת בתי המשפט נקבע זה מכבר כי שומה על בית המשפט- "... לשים נגד עיניו את העקרון כי דיני הראיות הולכים אחר המשפט המהותי. לכן, נטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט" (ת"א (חי') 595/02 כהן דבי נ' כהן יוסף. כב' השופט יצחק עמית. 9.4.2008. פסקה 13).
מעבר לכך, מכיוון שחלק מטענות הנתבע לגבי נסיבות חתימת ההסכם, כגון מרמה, נושאות אופי פלילי, הרי שהיה עליו להביא ראיות בהיקף גדול יותר מהנדרש בדרך כלל בהליך אזרחי לצורך הוכחת טענות אלה (ע"א 475/81, זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ).
אקדים ואציין שלא מצאתי שעלה בידי הנתבע להניח תשתית ראייתית הולמת לצורך תמיכה בטענותיו הנ"ל, ומכל מקום, לאחר שבחנתי את כל חומר הראיות שבפניי, מצאתי לנכון לדחות את טענות הנתבע לגבי נסיבות חתימת ההסכם, וסבורני שיש להחזיקו כמי שהבין את תוכן ההסכם , והסכים לתנאיו, עובר לחתימתו עליו.
התובע הצהיר כי הוסכם עם הנתבע על תשלום שכר הטרחה בסך של 20,000 ₪, לצורך ייצוגו בבקשה לביטול פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, וכי הבקשה , שהוכנה בסיועו של עו"ד יצחק מור יוסף, שבו הסתייע התובע, הוגשה לבית המשפט ונדחתה.
לאחר מכן פנו אליו הנתבע ובנו יעקב דרעי, וביקשו המשך של הייצוג המשפטי לצורך הגשת ערעור על ההחלטה ובעניינים נוספים, והתובע החל בייצוגם, וכן שכר את שירותיה של עו"ד שחר קוזלובסקי (להלן: " עו"ד קוזלובסקי") שתסייע לו בייצוגו של הנתבע, בשל ריבוי הפעולות שנעשו בענייננו. הנתבע ובנו, יעקב דרעי, הבטיחו לתובע שישלמו את שכר טרחתו.
התובע הנחה את עו"ד שחר קוזלובסקי להכין הסכם שכר טרחה לפי העקרונות שפורטו בו.
ביום 7.12.2011 הנתבע חתם על ההסכם בנוכחות התובע, עו"ד קוזלובסקי, ועו"ד דרור אורן.
התובע הצהיר שבמעמד החתימה על ההסכם נכחו הנתבע ובנו, יעקב דרעי, ושניהם עיינו בהסכם טרם החתימה עליו, הבינו את תנאיו, וידעו היטב על מה הנתבע עומד לחתום, וכל טענה לגבי תרמית או ניצול גילו של הנתבע הינה טענה כוזבת וסתמית.
עו"ד קוזלובסקי הצהירה שבתקופה הרלבנטית סייעה לתובע בייצוגו של הנתבע . בשנת 2011 השתתפה בישיבה בה נ כחו, הנתבע, בנו של הנתבע והתובע, שבה ביקש בנו של הנתבע לטפל בכל ענייניו המשפטים, לרבות בלשכת ההוצאה לפועל. עו"ד קוזלובסקי טיפלה בענייניו של הנתבע באינטנסיביות ר בה, תוך השקעת שעות עבודה מרובות והגשת בקשות רבות לבתי המשפט וללשכת ההוצאה לפועל. הנתבע ובעיקר בנו, פקדו את המשרד כמעט מדי יום וזאת לצורך הכנת בקשות, תצהירים, וכדי "לשפוך את הלב". בשלב מסוים, משנוכחו לדעת כי המדובר בהיקף עבודה רב, התובע ביקש ממנה להכין הסכם שכר טרחה להחתמת הנתבע.
עוד הצהירה שהסכם שכר הטרחה נחתם על ידי הנתבע, בנוכחותה, בנוכחות התובע ובנו של הנתבע, יעקב דרעי. באותו מעמד נחתם בפניה חשבון שכר הטרחה שהוכן יום לפני כן (סומן כמוצג ת/2), בו צוינו ה חיובים הכספיים לגבי הטיפול המשפטי שניתן לנתבע בסכום של 32,971 ₪ , נכון לאותו מועד. הנתבע ובנו קראו את הסכם שכר הטרחה לפני שהנתבע חתם עליו, והבינו את תוכנו, ו הנתבע אף ציין "אל תדאג נשלם הכל אנחנו יודעים שמגיע לכם".
התובע ועו"ד קוזלובסקי נחקרו על האמור בתצהיריהם, בין היתר, לגבי נסיבות חתימתו של הנתבע על ההסכם, ולא מצאתי שגרסתם בעניין זה נסתרה.
עו"ד קוזלובסקי העידה שניסחה את הסכם שכר הטרחה ביחד עם התובע, ונכחה במעמד חתימתו, וכן נכחו הנתבע, בנו יעקב דרעי, התובע, ועו"ד דרור אורן, אלא שהאחרון נכח במקום לזמן קצר ולכן לא צוין בתצהירה. הנתבע חתם בפניה על ההסכם וכן על מסמך נוסף שבו פורטו החיובים הכספיים בגין הפעולות שבוצעו עד לאותו מועד, בבחינת חשבון חלקי (ת/2) (ע' 18). לגבי יעקב דרעי העידה- " ... הוא היה נוכח, הוא קרא, הוא הסכים והוא אמר לאבא שלו לחתום" (ע' 9, ש' 1). מכיוון שיעקב דרעי היה הרוח החיה בכל הקשור למגעים עם עורכי הדין, וליווה את הנתבע, אביו, לפגישות במשרד, ציינה את פרטיו על ההסכם, והיה בכוונת ה שיחתום עלי ו, למרות שייצגו את ענייניו של הנתבע, אלא שיעקב לא חתם על ההסכם , ומבחינתה הדבר לא העלה ולא הוריד, מכיוון שהנתבע חת ם עליו (ע' 9, ש' 2-7).
מצאתי לנכון לראות בעדותה של עו"ד קוזלובסקי עדות מהימנה, לאור הרושם שהותירה עדותה, ומכיוון שניתן לראותה כעדה אובייקטיבית. עו"ד קוזלובסקי אינה עובדת אצל התובע, וגם בעבר התובע נעזר בשירותיה כעורכת דין חיצונית. שכר טרחתה של עו"ד קוזלובסקי בסך של 30,000 ₪ בגין הסיוע שנתנה לתובע בייצוגו של הנתבע, שולם זה מכבר על ידי התובע (ת/1. התשלום בוצע ביום 20.12.2011), ולא נראה שיש לה עניין בתוצאות ההליך המשפטי.
מן הראוי לציין שבתצהירו של יעקב דרעי, מיום 8.7.2012 (ת/5), שהוגש לצורך תמיכה בבקשה למתן רשות להגן, הוצהר לגבי עו"ד קוזלובסקי (ב סעיף 24), כי- " ... פעלה ביושר...", וכן "... כל שעשתה, עשתה מתוך יושר והגינות ...", ויש ליתן לכך את המשקל הראוי.
התובע חזר בעדותו על גרסתו לגבי נסיבות חתימתו של הנתבע על ההסכם, והעיד כי היה בכוונתו שיעקב דרעי יחתום גם הוא על ההסכם, אלא שהאחרון סירב, ואמר שחתימתו של הנתבע, אביו, מספיקה (ע' 23. ע' 28, ש' 11-17).
עדות התובע לגבי נסיבות חתימתו של הנתבע על ההסכם מתיישבת עם עדותה של עו"ד קוזלובסקי שמצאתיה כעדות מהימנה, ויש בכך כדי להשליך על המשקל הראוי שיש ליתן לה.
מן הראוי לבחון את אופן התפתחות טענותיו של הנתבע לגבי נסיבות חתימת ההסכם.
במסגרת בקשתו למתן רשות להגן הנתבע העלה טענות הגנה שונות (במסמך בכתב יד), אלא שלא מצא לנכון להתייחס לנסיבות חתימתו על הסכם שכר הטרחה, או לנפקותו המשפטית, הגם שזה צורף לכתב התביעה, ומהווה נדבך מרכזי בעילת התביעה.
יש לציין שגם יעקב דרעי, שבתחילת הדרך נתבע אף הוא, העלה טענה כי לא צורף לכתב התביעה הסכם החתום על ידו, ולא התייחס לעניין חתימתו הנטענת של הנתבע, אביו, על ההסכם.
בהחלטת כב' הרשם הבכיר יניב בוקר (כתוארו דאז) שניתנה ביום 19.6.2012, ניתנה לנתבעים האפשרות להגיש תצהירים מפורטים מטעמם, ואלה הוגשו.
הנתבע אישר בתצהירו (ת/3) שהוא חתום על ההסכם, אך ציין - "... לא זכור לי שראיתי מסמך זה" (סעיף 12). יעקב דרעי טען בתצהירו (ת/5) כי חתימתו של אביו מופיעה על ההסכם, אלא שיש לבדוק כיצד הצליח התובע להחתים את הנתבע על ההסכם (סעיף 24).
יוצא אפוא שבגרסת ההגנה הראשונה הנתבע התעלם מההסכם. בגרסה השנייה, במסגרת התצהיר הנוסף, טען שהינו חתום על ההסכם, אך המסמך אינו זכור לו, ובכתב ההגנה העלה לראשונה טענות מפורשות לגבי החתמתו על ההסכם בנסיבות של מרמה, ותוך ניצול מצוקתו האישית, תוך שטענות אלה נטענו באופן כללי למדי, וללא פירוט של ממש לגבי דרכי המרמה והערמה שננקטו, לפי הטענה, על ידי התובע.
האופן שבו התפתחו גרסאות ההגנה של הנתבע לאורך ההליך המשפטי, יש בהן כדי להקרין על מידת המהימנות שיש ליחס לטענותיו באשר לנסיבות חתימתו של הסכם.
כפי שצוין לעיל, גרסתו של הנתבע לגבי נסיבות חתימתו על ההסכם התמצתה בהצהרתו שלפיה- " לעניין טופס הזמנת שירותי משפט- התחייבות לתשלום שכ"ט אני מאשר כי זו חתימתי. אני לא זוכר שראיתי מסמך זה..." (ת/3).
יש ליתן את המשקל הראוי לכך שלא נטענו על ידי הנתבע טענות ענייניות לגבי אותה פגישה בה ח תם על המסמכים הנ"ל, ולא נראה שנערך מטעמו ניסיון של ממש לשחזר את האירועים הנוגעים לאותה פגישה, ובכלל זה- אופן זימונו לפגישה, הסיבה להגעתו לפגישה בגפו, כך לפי הטענה, ולגבי מהלך הדברים באותה הפגישה שהביאו את הנתבע לחתום על המסמכים הנ"ל.
בנסיבות העניין, אי הצגת טענות של ממש לגבי הנסיבות הנוגעות לקיום הפגישה, וחתימתו על המסמכים, פועלת לחובתו של הנתבע .
יש לשים לה לכך שהסכם שכר הטרחה אינו המסמך היחיד שעליו חתם הנתבע, שכן אין מחלוקת שחתם על מסמך נוסף הנושא את התאריך 6.12.2011, שסומן כמוצג ת/2, שבו פורטה יתרת חוב שכר הטרחה נכון למועד עריכתו , ולפי טענת עו"ד קוזלובסקי המסמך נחתם בפניה ביום 7.12.2011, בד בבד עם חתימת הסכם שכר הטרחה (סעיף 7 לתצהיר עו"ד קוזלובסקי; עדותה, ע' 16; הודעת ב"כ הנתבע, ע' 16, ש' 13; עדות הנתבע, ע' 32, ש' 11-12). יוצא אפוא שהנתבע חתם על שני מסמכים הנוגעים לעניין שכר הטרחה, כאשר על מסמך ת/2 נרשם בבירור שיתרת חוב שכר הטרחה עומדת על סכום של 32,971 ש"ח, ובמצב דברים זה מתעצם הקושי בקבלת גרסתו שלפיה לא ידע על מה חתם.
בחקירתו הנגדית העיד הנתבע בתחילה שאינו יודע קרוא וכתוב. " ש. אתה יודע על מה חתמת? ת. לא יודע כלום. הוא רימה אותי. ש. אתה קורא עברית? ת. לא , לא קרוא ולא כתוב. הוא רמאי גדול" (ע' 32, ש' 1-4). בהמשך העיד שהינו שליח ציבור בבית הכנסת וקורא בסידור התפילה (ע' 32, ש' 6; ע' 34, ש' 9 ). יעקב דרעי העיד שלנתבע קשיים בקריאה, וכי הוא קורא בבית הכנסת בתורה אך לא מבין כל מילה (ע' 35, ש' 5-8 ). רפי דרעי העיד כי הנתבע קורא בשפה העברית. "ש. אביך דובר עברית? ת. כן. ש. הוא קורא עברית? ת. כן" (ע 36, ש' 8-11).
עדותו של הנתבע שלפיה אינו קורא או כותב בשפה העברית אינה מהימנה עלי, והנני סבור שיש להחזיקו כמי שקורא ומבין את השפה העברית ללא קושי.
הנתבע שלל בתחילה באופן גורף שהוא יודע קרוא וכתוב בשפה העברית , ולאחר מכן סייג עדותו וטען שהוא מתפלל בבית הכנסת, משמש כשליח הציבור, וקורא בסידור התפילה. בנו, רפי דרעי, העיד שהוא יודע קרוא וכתוב, ולא ציין קשיים בעניין זה.
מטעמו של הנתבע הוגשו תצהירים במסגרת הליך זה, ולא מצאתי שצוין כי חתימתו ניתנה עליהם לאחר שהנוסח הוקרא בפניו.
מן הראוי לציין שבתצהירו של הנתבע שצורף לכתב ההגנה נרשם במסגרת אימות החתימה- "אני הח"מ עו"ד מאיר גבעתי מאשר ... הופיע במשרדי מר דוד דרעי ... המוכר לי אישית קרא את תוכן תצהירו דלעיל וחתם עליו בפני" (הדגשה שלי- מ.ה.), ודומה שהדברים מדברים בעדם.
מחומר הראיות עולה שהנתבע לא נהג להגיע בגפו לפגישות אצל עורכי הדין, והתלווה אליו אחד מבניו, ובדרך כלל יעקב דרעי (עדות עו"ד קוזלובסקי, ע' 21, ש' 5).
בדיון שנערך ביום 26.12.2012, בבקשה למתן רשות להגן, העיד יעקב דרעי שהוא או רפי דרעי נהגו ללוות את התובע לפגישות עם עורכי הדין, ו- "אבי לא היה לבד אף פעם" (ע' 3, ש' 12).
כאשר עומת יעקב דרעי עם טענת התובע שלפיה הסכם שכר הטרחה, ופירוט החשבון (ת/2) נחת מו על ידי הנתבע בנוכחותו ובנוכחות עו"ד ק וזלובסקי, לא שלל את האפשרות שנכח באותה פגישה, אם כי ציין שיכול להיות שרפי דרעי נכח בפגישה, ובהמשך העיד שיכול להיות שהוא נכח בפגישה אלא שלא זכר כיצד נחתם המסמך.
"ש. האם אתה מכחיש את העובדה ביחד עם דרעי דוד בנוכחותי ובנוכחות עו"ד קוזלובסקי חתם אביך על המסמך? ת. אני אענה לך בדרך שלי. אבא שלי חתום על המסמך הזה, מתי הוא נחתם, באיזה שלב נחתם יש הרבה שאלות על זה. אני לא ראיתי שהוא חתם על זה. ש. אני אציג בפניך מסמך מ-6.12 גם שם יש חתימה, האם זו חתימתך? ת. זו חתימה של אבי, אני מזהה אותה. ש. האם היית נוכח? ת. לא זוכר. יכול להיות שאני ויכול להיות שרפי, אבי לא היה לבד אף פעם. ש. אם הוא לא היה לבד אף פעם יכול להיות שהיית נוכח? ת. יכול להיות שהייתי נוכח מתי ואיך נחתם אני לא זוכר" (ע' 3, ש' 5-14).
בדיון ההוכחות שנערך ביום 25.12.2014, יעקב דרעי העיד שלא נכח בפגישה שבה אביו חתם על הסכם שכר הטרחה, והנתבע היה בגפו, ו עם זאת חזר על גרסתו שאביו אינו מתנייד לבד. שנשאל האם בירר עם אביו מי היה עמו כאשר חתם על ההסכם, השיב על כך בשלילה (ע' 35).
עדותו שלפיה אביו, הנתבע, לעולם מתנייד עם ליווי, אינה מתיישבת עם הגרסה שהיה בגפו באותה פגישה שבה נחתם ההסכם.
עדותו שלפיה לא בירר עם הנתבע מי התלווה אליו באותה פגישה, אינה מתיישבת עם עדותו שלפיה הנתבע היה בגפו באותה פגישה, שכן אם לא בירר הרי שלא ניתן להחזיקו כמי שהמידע בעניין זה מצוי ברשותו.
מעבר לכך, טענתו שלא בדק עם הנתבע מי התלווה אליו לאותה פגישה, אינה מתקבלת על הדעת, כך על פי ניסיון החיים והשכל הישר, שהרי בירור נסיבות חתימתו של הנתבע על ההסכם, הינ ו נ דרש ומתחייב בנסיבות העניין, ככל שיש ממש בטענתו שלא ידע על מה חתם , וסבורני שניתן לראות בכך ניסיון להרחיק עדותו באשר לעובדות הרלבנטיות לגבי עניין זה.
לא סביר בעיני שהנתבע אשר אינו מתנייד בגפו, ושהגיע לפגישות אצל עורכי הדין כשהוא מלווה על ידי מי מבניו, ובדרך כלל על ידי יעקב דרעי, הגיע בגפו דווקא לפגישה שבה התבקש לחתום על הסכם שכר הטרחה.
במסגרת פרשת ההגנה נטען על ידי בניו של הנתבע, יעקב ורפי דרעי, כי התובע ביקש מהם ומהנתבע לחתום על הסכם שכר טרחה, אלא שהם סירבו לכך (תצהיר יעקב דרעי. ת/5; עדות רפי דרעי, ע' 36, ש' 19-23). גם א ם נערכו בין הצדדים מגעים לצורך חתימה על ההסכם, והובעה לכך הסתייגות מטעמו של הנתבע, הרי שעדיין אין בכך כדי ל תמוך בטענותיו לגבי נסיבות חתימתו על המסמכים, שאין חולק כי נחתמו על ידו.
ב"כ הנתבע הוביל קו חקירה ואף טען בסיכומיו שטענת התובע שלפיה הנתבע הבין את תוכן ההסכם, וחתם עליו מרצונו, אינה מתיישבת עם דברים שאמר בדיון בפני כב' רשמת ההוצאה לפועל כחודשיים לפני מועד חתימת ההסכם, בדבר הצורך להכריז על הנתבע כחסוי, ולמנות עליו אפוטרופוס, אלא שלאחר שבחנתי את הטענה לא מצאתי לנכון לקבלה ככל שהדבר נוגע למידת הבנתו של הנתבע לגבי תוכנם של המסמכים שעליהם חתם.
התובע סיפק הסבר לעניין זה ו העיד כי במהלך דיון שנערך בפני כב' רשמת ההוצאה לפועל התנהג הנתבע, על פי הנחיות שקיבל מבנו יעקב דרעי, כאילו אינו רואה ואינו שומע, וכן העיד שאינו מזהה את חתימתו של מסמכים, לרבות את חתימתו על ייפוי כוח שחתם בפני התובע, ואז האחרון מצא לנכון לחוות דעתו לפרוטוקול הדיון שיש מקום למנות אפוטרופוס על הנתבע. לפי בקשתם של הנתבע ובנו יעקב התובע הכין בקשה בעניין זה, אלא שהנתבע הודיע שאינו מעוניין בהגשת הבקשה (ע' 24-25).
עדותו זו קיבלה תימוכין על ידי עו"ד קוזלובסקי שהעידה כי בנו של הנתבע, יעקב דרעי, שקל בשלב מסוים, לאחר חתימת ההסכם, להגיש בקשה למינוי אפוטרופוס לענייני רכוש על אביו, הנתבע, אלא שהאחרון התנגד לכך (ע' 21).
מעבר לכך, התרשמתי כי הנתבע, למרות גילו המבוגר, הינו אדם נמרץ, שדעתו צלולה ומיושבת עליו, המבין היטב את המתרחש סביבו, ולא התרשמתי כי היה מקום להכריז עליו כחסוי, או למנות עליו אפוטרופוס.
מן הראוי לציין שאף לצורך ההליך שבפניי לא התבקש להכריז על הנתבע כחסוי, ולמנות עליו אפוטרופוס לגוף, או לרכוש, ואף לא התבקש למנות לו אפוטרופוס לדין, ובא כוחו ציין בסיכומיו, במענה לשאלת בית המשפט, "... שלא ראינו לנכון למנות אפוטרופוס לדין לנתבע בהליך זה, כי הוא לא צריך והוא חתם בפני על התצהיר בהליך זה. לא רק שלא היה צריך אפוטרופוס אלא כל ההסכם המצריך בהגשת בקשה למינוי אפוטרופוס לא היה צריך מלכתחילה" (ע' 41, ש' 6-9 ).
מהמקובץ לעיל מצאתי לנכון ליתן אמון בגרסת התובע שלפיה הנתבע התבקש לחתום על הסכם שכר הטרחה, ועל פירוט יתרת החוב (ת/2), בפגישה שנערכה בנוכחות התובע, עו"ד קוזלובסקי, ובנו יעקב דרעי, וחתם עליו לאחר שעיין בו, הפרטים הוצגו בפניו, והוסברו לו, והוא הבין את תוכנו.
יש מקום אפוא לבחון את טענות התובע לגבי הסכום הנתבע.
התובע העמיד בתצהירו את החיוב בגין שכר הטרחה, על יסוד התעריפים שפורטו בהסכם, על סכום כולל של 50,591 ₪ (כולל מע"מ) , לפי הפירוט הבא- 38 הודעות, בקשות, ותגובות (להלן: "הודעות"), לפי תעריף של 593 ₪, בסך של 22,534 ₪. 3 בקשות לעיכוב הליכים לפי תעריף של 2,200 ₪, בסך של 6,600 ש"ח. עיקרי טיעון בסך של 3,000 ₪. בקשה לביטול פסק דין בסך של 5,000 ₪. בקשה למינוי אפוטרופוס בסך של 3,428 ₪, ושני דיונים, לפי תעריף של 1,500 ₪, בסך של 3,000 ₪ (הטבלה בסעיף 7 לתצהיר).
עוד נטען בתצהיר שיש לחייב את הנתבע בסכום נוסף של 2,253 ₪ בגין החזר הוצאות, ולאחר קיזוז של 1,000 ₪ ששולם על ידו, יתרת החוב עומדת על סך של 51,844 ₪.
יש לציין כי התביעה הוגשה במקור על סך של 49,999 ₪.
התובע טען שצירף לתצהירו את המסמכים הרלבנטיים שיש בהם כדי לתמוך בטענתו לגבי היקף הפעולות שבוצעו, וכן לגבי ההוצאות, כנספחים ג' ועד י'.
עיון בנספחים הנ"ל שצורפו לתצהיר התובע מעלה שצורפו אליו- 23 הודעות (נספח ח'), 3 בקשות לעיכוב הליכים (נספח ז'). עיקרי טיעון (נספח ו'). בקשה לביטול פסק דין (נספח ג'). בקשה למינוי אפוטרופוס (נספח ד'), ופרוטוקולים של שני דיונים (נספח ה').
יוצא אפוא שטענתו של התובע לגבי 38 הודעות אינה נתמכת בחומר הראיות שבפניי, ויש לחשב את שכר הטרחה בעניין זה לפי 23 פריטים.
יש להעמיד אפוא את שכר הטרחה על סך של 40,907 ₪ (כולל מע"מ) , לפי התחשיב כדלקמן-
23 הודעות לפי תעריף של 593 ש"ח בסך של 13,639 ₪. בקשות לעיכוב הליכים בסך של 6,600 ₪. עיקרי טיעון בסך של 3,000 ₪. בקשה לביטול פסק דין בסך של 5,000 ₪. בקשה למינוי אפוטרופוס בסך של 3,428 ₪, ודיונים בסך של 3,000 ₪. סה"כ 34,667 ₪, ובצירוף מע"מ בסך של 40,907 ₪.
בכתב התביעה נטען שהתובע מוותר על חיובו של הנתבע בגין 3 בקשות, וכן הקטין את התעריף לגבי בקשה נוספת, על מנת להתאים את סכום התביעה לצורך הגשתה ללשכת ההוצאה לפועל. התובע לא חזר על טענה זו בתצהירו, ומכל מקום, יש לראות את הוויתור כמי ש"נבלע" במסגרת התחשיב המעודכן שנערך בעניין זה.
בהסכם שכר הטרחה צוין שהנתבע יישא בכל ההוצאות הנוגעות לטיפול בענייניו.
מצאתי לנכון לקבל את טענת התובע לגבי הוצאות בגין משלוחי דואר רשום בסך של 186 ₪, בשים לב לפירוט שהוצג בעניין זה (נספח ט') , ומכיוון שהסכום נראה לי סביר.
התובע טען שיש לחייב את הנתבע בגין החזר אגרת בית משפט ששולמה על ידו בסך של 1,317 ₪, אלא שלא מצאתי שצורפה אסמכתא לכך (התצהיר הפנה לנספח י' שלא צורף), ולכן אין מקום לחייב את הנתבע בסכום זה.
התובע טען שיש מקום לחייב את הנתבע בסכום של 750 ₪ בגין צילומים. בהסכם צוין שהנתבע יישא בהוצאות בגין הצילומים, אלא שלא נקבע תעריף לכך. לטעמי יש מקום להעמיד את החיוב בעניין זה על סכום כולל של 300 ₪, על דרך האומדנה, ובשים לב להיקף הפעילות.
החיוב בהוצאות עומד אפוא על סכום של 486 ₪.
החיוב הכולל בגין שכר הטרחה (40,907 ₪), וההוצאות (486 ₪) , בקיזוז סכום של 1,000 ₪, עומד על סך של 4 0,393 ₪.
בכתב התביעה נטען לשערוך סכום התביעה לגבי חלק מהתקופה אלא שהתובע לא העלה עניין זה בתצהירו, ולכן לא ראיתי לנכון להידרש ל כך.
בכתב ההגנה נטען, בין היתר, כי עבור הפעולות שביצע התובע שולם לו שכר טרחה בסך של 20,000 ₪ (סעיף 51 לכתב ההגנה), והגם שהדברים לא נטענו במפורש, יכול שהנתבע כיוון לכך שיש לזקוף את הסכום ששולם כנגד החיוב הכספי על פי הסכם שכר הטרחה , על דרך הפחתה או קיזוז.
עם זאת, וגם אם אצא מההנחה שלכך כיוון הנתבע, לא מצאתי שהנתבע העלה במסגרת סיכומיו טענה מפורשת להפחתת הסכום ששולם מהחיוב הכספי על פי הסכם שכר הטרחה, ולכן יש לראותו כמי שוויתר על הדיון בטענה זו.
"כלל גדול נקוט בידי בית המשפט, לפיו, אם אין בעל הדין מעלה בסיכומי טענותיו טענה מסוימת, משמעות הדבר הוא שאף אם הועלתה על ידיו קודם לכן, הרי בכך שלא העלה אותה בשלב סיכומי הטענות, הוא נחשב כמי שזנחה" (ראו- ע"א (עליון) 401/66, ברוריה מרום נ' בן ציון מרום. 19.6.1967).
מכל מקום, כדי שלא להותיר את יריעת הדיון חסרה, ולאחר שבחנתי את חומר הראיות שבפניי, לא מצאתי שיש מקום להפחית את הסכום ששולם מהחיוב הכספי לפי ההסכם.
התובע טען שיש לערוך הבחנה בין הסכם שכר הטרחה הראשון בסך של 20,000 ₪, שנערך בעל- פה, כך לטענתו, לבין ההסכם הנדון.
ההסכם הראשון נערך בתחילת מאי 2011, בשיתופו של עו"ד יצחק מור יוסף, שאצלו התמחה התובע, שראה לנכון להסתייע בהדרכתו לאור היותו עו"ד בתחילת דרכו, ולטענת התובע נועד להסדיר את תשלום שכר הטרחה לצורך הגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה, וכן טען שהבקשה הוגשה, ונדחתה.
התובע טען שההסכם הנדון ענייננו המשך הטיפול בעניינים שונים של הנתבע, ובגין פעולות שנעשו לאחר הגשת הבקשה לביטול פסק הדין, ולא ניתן לקשור בין הדברים ככל שהם נוגעים לעניין החיוב בשכר הטרחה .
גרסתו של התובע, שלפיה ההתקשרות עם הנתבע בתחילת הדרך נועדה לצורך ייצוגו בהגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה, ולצורך כך הוסכם על תשלום שכר טרחה בסך של 20,000 ₪, נתמכת בעדותו של עו"ד יצחק מור יוסף.
עו"ד יצחק מור יוסף העיד- "דרעי דוד למעשה הכל התחיל מהבן שלו יעקב שהוא בא למשרד ... הוא ביקש לבטל את פסק הדין. את האבא הכרתי בשלב הבא שהוא הביא אותו וישבנו במשרד של גלעדי ואז עברנו על הבקשה שהוגשה לבית המשפט" (ע' 7, ש' 6-11).
"ש: אתה זוכר מה היה הסיכום לשכר הטרחה האם זה היה מחיר קבוע? ת: כן זה היה מחיר עבור הבקשה לביטול פסק דין. ש: האם סיכום שכר הטרחה נגע לעניינים אחרים? ת: לא עד כמה שאני זוכר. שהבן בא אם אני לא טועה הוא דיבר גם על ערעור ולא רק על ביטול פסק דין והערעור היה אמור להיות בנפרד ובתשלום נפרד". כן העיד ששכר הטרחה לצורך הגשת הבקשה לביטול פסק הדין עמד על 15,000 ₪ או על 20,000 ₪ (ע' 7, ש' 25-27; ע' 8) .
מחומר הראיות עולה שהתובע הגיש ביום 6.6.2011 בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 31.5.2011 (בהמשך להחלטה מיום 4.5.2011) על ידי כב' השופט ישעיה טישלר (כתוארו דאז), במסגרת תמ"ש 2255/08 בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע.
התובע טען שהמשך הטיפול בענייניו של הנתבע המשיך ביולי או אוגוסט 2011, ולעניין זה הוסכם בין הצדדים על תשלום שכר טרחה נוסף ונפרד, כאשר התובע מצא לנכון לשכור את שירותיה של עו"ד קוזלובסקי לאור ריבוי הפעולות שנדרשו בעניינו של הנתבע.
גרסתו זו נתמכת בעדותה של עו"ד קוזלובסקי שלפיה החלה לטפל בענייניו של הנתבע, לפי בקשת התובע, החל מיולי או אוגוסט 2011, וכי הסכם שכר הטרחה שעליו חתם הנתבע התייחס לפעולות שבוצעו החל ממועד זה ואילך (ע' 21, ש' 21-24).
התובע ועו"ד קוזלובסקי העידו, ומצאתי לנכון ליתן אימון בעדותם זו, כי הטיפול בענייניו של הנתבע היה אינטנסיבי, והצריך השקעת זמן ומאמץ מרובים, והנתבע ובניו הודיעו שהם מודעים להיקף העשייה, וחזרו והבטיחו לשלם שכר טרחה (עדות עו"ד קוזלובסקי, ע' 15, ש' 8-11; ע' 21, ש' 1-3).
מחומר הראיות עולה כי הנתבע חתם ביום 5.5.2011 על ייפוי כוח לעו"ד יצחק מור יוסף ולתובע, וביום 31.8.2011 חתם על ייפוי כוח נוסף לתובע ולעו"ד קוזלובסקי, לייצגו בעניינים שונים (נספח ח' לתצהיר התובע) . יש בכך כדי לתמוך בטענה לגבי האבחנה בין ההליך שננקט לצורך ביטול פסק הדין, על שכר הטרחה שהוסכם לגביו, תוך שיתופו של עו"ד יצחק מור יוסף, לבין ייצוגו של הנתבע בפעולות נוספות על ידי התובע ועו"ד קוזלובסקי.
הוכח בפניי שהתובע שילם לעו"ד קוזלובסקי סכום כולל של 30,000 ₪, בגין הסיוע שהעמידה בייצוגו של הנתבע (סעיף 9 לתצהיר התובע, ונספח יג'; עדות עו"ד קוזלובסקי, עמ' 12-13; ע' 14, ש' 25-26; ת/1).
לא סביר בעיני שהתובע היה שוכר את שירותיה של עו"ד קוזלובסקי , או משלם לה את הסכום הנ"ל, ככל שסבר כי יש מקום להפחית את התשלום בסך של 20,000 ₪, מהחיוב הכספי לפי ההסכם הנדון, וזאת מהטעם של חוסר כדאיות כלכלית.
בהסכם שכר הטרחה עליו חתם הנתבע נקבעו תעריפים לפעולות שונות, ובחינת הפעולות שבוצעו על ידי התובע ועו"ד קוזלובסקי (נספחי ם ג'- ח' לתצהיר) מעלה כי הנתבע לא חויב פעם נוספת בגין הגשת הבקשה לביטול פסק הדין הרלבנטי .
במסגרת פרשת ההגנה נטען כי שכר הטרחה הכולל עמד על סך של 20,000 ₪ (תצהיר יעקב דרעי, ת/5), אלא שיש ליתן את המשקל הראוי לכך שטענת התובע לגבי האבחנה בין שכר הטרחה הראשון ששולם לבין שכר הטרחה לפי ההסכם, נתמכה, בין היתר, בעדותם של עו"ד יצחק מור יוסף ועו"ד קוזלובסקי, שניתן לקשור סממנים אובייקטיביים לעדותם, ונ ראה שאין להם עניין בתוצאות המשפט.
לסיום, ראיתי לנכון לציין שמן הראוי היה להעלות על הכתב את הסכמת הצדדים באשר לתנאי הסכם שכר הטרחה הראשון, בסך של 20,000 ₪, ויכול שהיה בכך כדי לייתר את המחלוקת הנדונה, מה גם שהדבר מתבקש על פי ההלכות הנוהגות בעניין (ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' יצחק יחיאל. 28.4.2004. פסקה 14).
מכל מקום, וכפי שציינתי לעיל, לאחר בחינת חומר הראיות שבפניי, אינני סבור שיש מקום לקשור בין הדברים.
התוצאה
התוצאה הינה שהתביעה מתקבלת לגבי חלק מסכום התביעה.
הנתבע ישלם לתובע את הסכום של 40,393 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
הנתבע יישא בשכר טרחתו של ב"כ התובע בסכום כולל של 4,770 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
הנתבע יישא בתשלום האגרות ששולמו על ידי התובע בתיק ההוצאה לפועל המקושר (שמספרו 1404057126, להלן: "תיק ההוצאה לפועל"), ובתיק בית המשפט, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד ההוצאה ועד לתשלום בפועל.
ככל שהחוב הפסוק לא ייפרע בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לב"כ הנתבע, יוכל התובע לעדכן את יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל, בהתאם לחוב הפסוק על פי פסק הדין, ולנקוט בהליכי הוצאה לפועל לצורך גבייתו.
ערעור בזכות ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 45 ימים.
המזכירות תודיע לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, ל' ניסן תשע"ה, 19 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.

משה הולצמן, שופט