הדפסה

בן מויאל נ' עטר ואח'

בפני
כב' השופטת אושרי פרוסט-פרנקל

תובעים

אודי בן מויאל

נגד

נתבעים

  1. דרור עטר
  2. יוסי פרץ

החלטה

בתיק זה שתי בקשתו. האחת, של התובע למחיקת כתב ההגנה והשנייה של הנתבעים למחיקת התביעה על הסף.
הבקשה למחיקת כתב ההגנה
טון התובע, כי הנתבעים לא קיימו את החלטת ביהמ"ש בצו גילוי מסמכים מיום 21.4.13 ומיום 22.4.13 ולא המציאו תצהיר גילוי מסמכים ואף לא שילמו את הוצאות המשפט שנפסקו לחובתם ביום 21.4.13.
התובע טוען, כי הוא קיים את החלטת ביהמ"ש והעביר לנתבעים תצהיר גילוי מסמכים ביום 22.5.13.

הנתבעים בתגובתם טוענים, כי התביעה נגדם ריקה מתוכן ובא כוחם נעדר ממשרדו כחודש ימים, נוכח מצבה הבריאותי של אשתו, עובדה שהייתה ידועה לב"כ התוע. הנתבעים עצמם לא היו מעורבים בניהול התיק, נוכח העדרות בא כוחם ממשרדו. בזמן המועט ששהה ב"כ הנתבעים במשרדו הוחלפה תכתובת בין באי כוח הצדדים במסגרתם שלח מכתב ביום 22.5.13 לב"כ התובע בו הצהיר ב"כ הנתבעים מהם המסמכים שבידי הנתבעים.
טוענים הנתבעים, כי התובע מסלף את התנהלות ההליכים בתיק ולא ציין עובדות שהיו ידועות לו משיחות עם ב"כ הנתבעים.
עוד טוענים הנתבעים, כי לא התחמקו ממילוי צווי ביהמ"ש ואל נגרם לתובע כל נזק.

לכך השיב התובע, כי כלל לא ידע אודות היעדרות ב"כ הנתבעים ממשרדו מסיבות אישיות, וכי כבר ביום 5.6.13 שבו ב"כ הנתבעים ואשתו למשרדם ויכלו להשיב לבקשתו במועד.
בנוסף, הנתבעים לא שלמו את ההוצאות בהם חויבו.

לאור טענת הנתבעים כי המציאו לתובע תצהיר גילוי מסמכים בהתכתבות שהתנהלה בין עורכי הדין אני דוחה את הבקשה.
ככל שהתובע מבקש מסמכים ספציפיים יפרטם בבקשה נפרדת.
שאלת ההוצאות תידון בסיום ההליך.
בקשה למחיקת התביעה על הסף
הנתבעים טוענים, כי התביעה הוגשה נגד בעלי מועדון הדנדו, שהינו חלק מהפעילות של חברת ביתן את עטר מוצרי חשמל בע"מ, והנתבעים דנן, אינם, ולא היו מעולם, בעלי המועדון. נתבע 1 הינו שכיר במועדון, וכבר פוטר מעבודתו שם, ונתבע 2 לא קשור כלל למועדון, למעט היותו חבר של נתבע 1.
מכיוון שהתביעה נסמכת על היות הנתבעים בעלים של המועדון, וכיוון שהם אינם כאלה, יש למחוק את התביעה נגדם.
לעניין ההזמנה נשוא התביעה, טוענים הנתבעים, שהתובע כלל לא עיצב את ההזמנה, אלא העתיק אותה.

התובע בתגובתו טוען, כי קיימת יריבות בינו לבין הנתבעים אשר הפיצו ופרסמו בעמוד הפייסבוק שלהם את ההזמנות נשוא תביעה זו, והכחשת הנתבעים את היותם בעלי המועדון, אינה יוצרת העדר יריבות וזו טענה הדרושה הוכחה.
מקור היריבות בין הצדדים, אינה בהיות הנתבעים בעלי ומפעילי המועדון, אלא בכך שהם הפיצו בעמודי הפייסבוק האישיים שלהם את ההזמנה המועתקת. מה עוד שנתבע 1 מגדיר עצמו בעמוד הפייסבוק שלו, כבעלים בחברת דנדו, מה שמצדיק בחינת נכונות טענותיו. נתבע 1 אף הודה, בבקשה לביטול פסק דין מיום 10.10.12, כי הוא ההזמנה המועתקת, המפרה לטענת התובע, את זכויות היוצרים.
הנתבעים בתשובתם טוענים, כי המסיבה והפרסום שייכים למועדון עצמו, והיה על התובע לתבוע את המועדון ולא את הנתבעים. לטענתם, במסגרת התביעה אמורה להתברר תביעת התבוע לזכויות יוצרים ולא זהות הנתבעים.
גם אם, כטענת התובע, נתבע 1 פרסם את המועדון בעמוד הפייסבוק שלו, אין כל קשר וכל עילה, בין פרסום זה, המוכחש, לבין לנתבע 2.

מטענות הצדדים עולה, כי את העובדות הנטענות לגבי הנתבעים, כי הם הפיצו את הפרסומים, (ס' 3 לתגובת התובע לבקשה למחיקה על הסף, והקשר של נתבע 1 למועדון ולפרסום, יש לברר במסגרת ניהול הליך הוכחות.
אני דוחה את הבקשה.
שאלת ההוצאות תידון בסיום ההליך.

ניתנה היום, ו' תשרי תשע"ד, 10 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.