הדפסה

בן לולו נ' בסיל

בפני:
כבוד ה שופטת דורית פיינשטיין

תובע:

אלי בן לולו – ת. ז. 029721313
ע"י ב"כ עו"ד אריאל דיין

נגד

נתבע:
אבי חי בסיל – ת. ז. 038236105
ע"י ב"כ עו"ד גיל ישראלי

פסק דין

לפניי תביעה לתשלום פיצויים, בגין הפרה של שני הסכמים, שמכוחם התחייב הנתבע לערוך שיפוץ מקיף בדירת אמו של התובע.
גב' פיבי בן לולו היא הבעלים של דירה ברח' סעדיה גאון 7 במבשרת ( להלן: "הדירה").
התובע הוא בנה של גב' בן לולו.
הנתבע הוא קבלן שיפוצים, ובחודש אוגוסט 2009 התקשר עם הגב' בן לולו לצורך שיפוץ הדירה. לטענת הנתבע נערך בינו לבין הגב' בן לולו הסכם כתוב, אך הסכם זה נותר בידי הגב' בן לולו. התובע לעומת זאת טוען כי ההסכמות בדבר עבודות השיפוץ, ושכר הטרחה היו בעל פה, ושגם התובע היה צד להן. התובע טוען כי הוא שילם לנתבע את שכר טרחתו והוצאותיו, ופיקח על עבודתו.
בין אם מדובר בהסכם כתוב שלא הוצג לי או בהסכם בעל פה, הרי שמוסכם על הצדדים כי השיפוץ המדובר היה שיפוץ מקיף ביותר ושכר הטרחה המוסכם עמד על 140,000 ₪. אין חולק כי הנתבע קיבל מקדמה בסך 10,000 ₪, לפני שהחל בעבודתו, ותוך כדי העבודה קיבל תשלומים נוספים ובסך הכול שולמו לו 54,000 ₪.
אין חולק כי התובע ואמו לא היו שבעי רצון מקצב התקדמות העבודות וביום 1.11.09 חתמו התובע, אמו והנתבע על הסכם חדש ( להלן: "ההסכם השני"). בהסכם זה ערכו הצדדים רשימה של עבודות, שעל הנתבע להשלים או לבצע בדירה, נקבע כי העבודה תחל ביום 3.11.09 ותסתיים ביום 10.12.09. על פי ההסכם הנתבע אישר כי קיבל כבר 54,000 ₪ והתובע ואימו התחייבו לשלם לו 80,000 ₪ נוספים, בארבעה תשלומים שווים.
על פי הסכם זה התובע ואמו התחייבו לשלם לנתבע 20,000 ₪ כבר ביום 1.11.09 אך יש מחלוקת בין הצדדים אם אכן הסכום שולם.
בהסכם השני אף הוסכם, כי במידה ולא יבוצעו העבודות המוסכמות הנתבע יחזיר ללקוחות 30,000 ₪ בתשלום אחד. אין חולק כי העבודות לא בוצעו, וכי הנתבע לא החזיר לתובע או לאמו ולו שקל אחד. הנתבע טוען כי אינו חייב להחזיר דבר, וכי לא קיבל את המקדמה על פי ההסכם השני, ואילו התובע טוען ששילם לנתבע את התשלום הראשון על פי הסכם זה.
במסגרת כתב התביעה התובע גם דורש 70,000 ₪ על פי הפירוט הבא: החזר של 30,000 ₪ מכוח ההסכם השני, 8,250 ₪ בגין עלות תיקון המדרגות שהנתבע התקין שלא כראוי, 2,500 ₪ בגין עלות תיקון יציקת השביל שגם אותה הנתבע התקין לטענת התובע שלא כראוי, ודמי שכירות ראויים בסך 15,000 ₪ לתקופה בה העבודות בוצעו. נוסף לכל אלו דורש התובע פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו ולאמו בסך 10,000 ₪. התובע תמך את תביעתו בחוות דעת של מהנדס מומחה, ועל כן הוא דורש החזר בגין שכר טרחת המומחה בסך של 4,000 ₪.
אמו של התובע לא הייתה צד להליך, וטענתו העיקרית של הנתבע היא שהתובע עצמו לא היה צד להסכם הראשון, ושאת הכספים שהתחייב להחזיר על פי ההסכם השני התחייב להחזיר לתובע ולאמו יחדיו. עוד טוען הנתבע כי כל הנזקים, שמוכחשים על ידו, הם נזקים שנגרמו לאמו של התובע ולא לתובע עצמו.
לגופו של עניין, הנתבע טוען כי התובע ואמו הפרו את ההסכם השני שנכרת עימו, לא שילמו לו 20,000 ₪ על חשבון המקדמה של ההסכם השני, כפי שהוסכם, וזאת על אף שהוא המשיך לבצע עבודות בדירה גם לאחר כריתת הסכם זה. ועל כן אין לחייבו למלא את חלקו בהסכם.

דיון והכרעה:
בשל המחלוקת בדבר מעמדה גב' בן לולו בהליך שלפני, והיות והיא לא הוזמנה לעדות, ועמדתה לא הייתה ידועה לי, הוריתי לתובע ביום 6.9.15 להודיע אם יש בכוונתו לצרפה לתביעה, ואם יש בידו או בידי בא כוחו ייפוי כוח מתאים.
ביום 7.9.15 הודיע בא כוח התובע כי בידו ייפוי כוח גם מגב' בן לולו, אך בשל גילה ומצבה הרפואי הוחלט שהיא לא תהיה תובעת במסגרת הליך זה. מכאן שבהליך זה רק בנה של גב' בן לולו הוא התובע, וכפי שאבהיר להלן, אין הוא יכול לתבוע נזקים שנגרמו אך ורק לאמו.
כפי שעולה מתיאור העובדות, ההסכם השני שנכרת בין הצדדים היה תולדה של כישלון ההסכם הראשון, והוא נועד לבוא תחתיו. יחד עם זאת, במידה והנתבע לא ביצע את העבודה על פי ההסכם הראשון כראוי, הרי שהתובע ( ואמו) יכולים לדרוש פיצוי גם מכוח הסכם זה. ואכן התביעה כוללת בחובה סעדים מכוח הטענות שהנתבע הפר את שני ההסכמים.

ההסכם הראשון: האם הנתבע חייב בתשלום פיצוי לתובע מכוח הפרת ההסכם הראשון?
התובע טוען כי הנתבע לא ביצע חלק מהעבודות על פי ההסכם הראשון כראוי, והוא צירף חוות דעת של מהנדס מטעמו לתמיכה בטענות אלו. מעיון בחוות הדעת עולה כי המהנדס התבקש לבדוק כמה ראוי היה לשלם עבור העבודות, והוא לא עמד מה עלות התיקון של העבודות שאינן ראויות. הנתבע לא חקר את המומחה מטעם התובע ולא הגיש חוות דעתו מטעמו, ומכאן שחוות הדעת לא נסתרה.
יתר על כן, בחקירה הנגדית של הנתבע אף התברר כי אין לו רישיון של קבלן מורשה, וקיים ספק בדבר הניסיון שיש לקבלן המשנה שהעסיק מטעמו. הנתבע העיד כי העסיק את " סמי" שאת שם משפחתו אינו מכיר, ומעדותו עולה כי ידע מעט מאוד ( אם בכלל) על ניסיונו הקודם. סמי לא הוזמן לעדות, ומכאן שאין לפני שום ראיה בפועל על אופן ביצוע העבודה, שכן הנתבע העיד כי לא הוא ביצע את העבודה אלא סמי.
נוכח כל אלו הרי שאני מקבלת את חוות הדעת של התובע וקובעת כי אכן המדרגות והתקרה לא ניבנו כראוי, והיה צורך לבנות ולצקת אותן מחדש. דא עקא שעל פי חוות הדעת, שכאמור ניתנה בשאלה " כמה שווה העבודה שנעשתה", אין כל אינדיקציה ל"עלות תיקון הליקויים". המהנדס מציין שהתקרה לא נוצקה כראוי, ובניגוד לתקן, וקובע שעבודה זו שוויה כ-2,500 ₪, אך אין הוא קובע כמה יעלה לתקן את הליקויים.
בכל הנוגע למדרגות הרי שהמומחה מציין כי גם שם כשל הנתבע בבנייה, והם לא יחזיקו מעמד יותר משנים בודדות, ועל כן המומחה קובע שלא מגיע לנתבע תשלום כלל. המומחה מציין שתיקון המדרגות יעלה יותר מבנייתן מחדש, אך אינו מציין סכומים.
בסיכומים טען התובע כי המומחה טוען שתיקון הליקויים יעלה 11,000 ₪, אך לא מצאתי לטענה זו זכר בחוות הדעת ( לא בעותק שצורף לכתב התביעה, ולא בזה שצורף לתצהיר התובע).
התובע העיד על עלויות התיקון אך לא צירף קבלות. על כן על דרך האומדנה, ובשים לב לחוות הדעת הקשה בדבר איכות הבנייה, אני קובעת כי הפיצוי הוא בסך של 9,000 ₪.
האם התובע זכאי לפיצוי זה או רק אימו? הנתבע טען כי היות והדירה היא של גב' בן לולו, והיא שכרתה עימו את ההסכם הראשון, הרי שאין הוא חייב דבר לתובע עצמו. כפי שהתברר מעדות הנתבע, בניגוד לנטען על ידו בתצהירו, ובסיכומים מטעמו, כל ההתנהלות שלו הייתה מול התובע. ההסכמות בנוגע לעבודות, הפיקוח על ביצוע העבודות ותשלום כל אלו נעשו על ידי התובע, ולנתבע היה קשר מצומצם בלבד עם אמו של התובע. על כן אני קובעת כי ההסכם הראשון נכרת גם עם התובע, ועל הנתבע לפצות את התובע בסך של 9,000 ₪. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום עריכת חוות הדעת, 1.11.09, ועד התשלום המלא בפועל.

ההסכם השני: האם התובע שילם את המקדמה על פי ההסכם השני?
בעוד שהתובע טוען כי שילם את המקדמה, הרי שהנתבע טוען כי לא קיבל את המקדמה, ועל כן התובע ואימו הפרו את ההסכם השני, ואין הוא חייב למלא את חלקו.
כפי שמתברר מעיון מדוקדק בתיק, בתצהיר העדות הראשית התובע לא טען כי שילם לנתבע דבר לאחר החתימה על ההסכם השני. אמנם בסיכומים טען התובע כי מהקלטות של שיחות שערך עם הנתבע, עולה ששילם לנתבע 20,000 ₪, אך בחקירה הנגדית התובע הציג גרסה אחרת לחלוטין.
על פי גרסת התובע בחקירתו הנגדית, התשלום האחרון ששילם לנתבע עמד על 25,000 ₪ והוא היה לפני כריתת ההסכם השני. התובע גם אישר בחקירתו הנגדית כי הקליט את הנתבע לפני כריתת ההסכם השני. כלומר, ההקלטות אינן יכולות, אפילו על פי עדותו של התובע, להעיד על ביצוע תשלומים לאחר כריתת ההסכם השני.
בהמשך חקירתו הנגדית הודה התובע כי הנתבע הגיע אליו בערב כריתת ההסכם השני וביקש תשלום של 20,000 ₪ כתנאי להמשך עבודתו. לדברי התובע לא היה בידו סכום כזה במזומן, ולאחר מכן כאשר ניסה לאתר את הנתבע כדי לשלם לו, וכדי שהנתבע ימשיך בעבודות, התברר לו שהנתבע נעלם.
הנתבע לעומת זאת טוען כי התובע ידע היכן הוא מתגורר, היכן אביו התגורר באותה תקופה והוא לא נעלם אלא המתין לקבלת התשלום הראשון על פי ההסכם.
יש לציין כי במסגרת עדותו טען התובע כי גיסו הכיר את הנתבע עוד מתקופת שירותם הצבאי, והוא שהמליץ עליו, ותיווך בין הצדדים כאשר מערכת היחסים השתבשה. מכאן שלא ברור לי מדוע התובע אם היה מעוניין לשלם לנתבע, והבין כי המשך העבודות מותנה בתשלום המקדמה, לא נעזר בגיסו.
מסקנתי היא כי לא התובע ולא אימו, שילמו לנתבע את התשלום הראשון מכוח ההסכם השני. היות וההסכם השני הוא ההסכם החדש שנכרת בין הצדדים, ומכוחו אמור היה הנתבע להמשיך בעבודות, הרי שהתובע הוא שהפר את ההסכם ולא הנתבע. מכאן שהתנאי ולפיו הנתבע ישיב 30,000 ₪ לתובע ולאמו לא מתקיים, ורכיב תביעה זה נדחה.

פיצוי בגין הפרת שני ההסכמים: האם התובע זכאי לפיצוי בגין אובדן דמי השכירות?
היות והדירה היא בבעלות אמו של התובע, הרי שהנזק שנגרם, אם נגרם, כתוצאה מאי השכרת הדירה נגרם לאמו של התובע, ולא לתובע עצמו. התובע לא הוכיח ( ולמעשה אף לא טען) כי אמו המחתה לו את הזכות לתבוע את דמי השכירות, ועל כן אני קובעת כי רכיב תביעה זה נדחה.
למעלה מן הצורך אציין כי גם לגופו של עניין, משכרתו התובע ואמו את ההסכם השני עם הנתבע, הסכימו למעשה להארכת תקופת העבודות, ואין הם יכולים לתבוע בגין התקופה שעד לכריתת ההסכם השני.
כפי שקבעתי לעיל, התובע ( ואמו) הם שהפרו את ההסכם השני שערכו עם הנתבע, ועל כן לא ניתן לתבוע פיצוי בגין הפרתו.

סיכומו של דבר:
התביעה מתקבלת באופן חלקי במובן זה שעל הנתבע לשלם לתובע כאמור בסעיף 20 לפסק דין זה. בנוסף הנתבע יישא בהוצאות התובע באופן חלקי בסך 2,000 ₪ ובשכר טרחת בא כוחו בסך 4,500 ₪ כולל מע"מ.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ו, 20 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.