הדפסה

בן גידה ואח' נ' דמארי ואח'

בפני
כב' השופטת ד"ר איריס רבינוביץ ברון

תובע/נתבע שכנגד

דניאל בן גידה
ע"י ב"כ עו"ד גיל לוי

נגד

נתבעים/תובעים שכנגד

  1. זוהר דמארי
  2. נטלי דמארי

ע"י ב"כ עו"ד ניר פרידפרטיג

פסק דין

מבוא

1. בפני תביעה על סך 125,000 ש"ח שהגיש מר דניאל בן גידה, כנגד מר זוהר דמארי והגב' נטלי דמארי (להלן:" דמארי") בטענה להפרת הסכם והשבת כספים ולפיצוי בגין נזקיו הנטענים.

יצויין, כי תחילה הוגשה התביעה בסדר דין מקוצר על סך 80,000 ₪. בהמשך, הוגש כתב תביעה מתוקן.

2. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד בה הם עותרים לחייב את בן גידה ב סך של 100,000 ₪ בגין הפרת הסכם, הוצאת דיבה , לשון הרע ועוגמת נפש שלטענתם בן גידה גרם להם.

3. מטעם בן גידה הוגש תצהירו וכן תצהירו של מר אדרי סימון וכן זומנה על ידו לעדות, ללא הגשת תצהיר , הגב' אליסה פסטוחורוב.
מטעם זוהר דמארי ונטלי דמארי הוגשו תצהיריהם.
בדיוני ההוכחות נחקרו המצהירים, והגב' פסטחורוב.
הצדדים הגישו סיכומים בכתב.
לא הוגשו סיכומי תשובה מטעם בן גידה.

טענות הצדדים

4. אין מחלוקת, כי דמארי הינם הבעלים והמנהלים של עסק בתחום הטיפוח והיופי בשם "נטלי סטודיו" שכתובתו ברח' אחד העם 19 בנתניה (להלן: "העסק").

המקום בנוי משתי קומות כאשר בקומה התחתונה ממוקמת המספרה של דמארי ובקומה העליונה, (להלן: "הגלריה"), מתגוררים דמארי עם ילדיהם.

בן גידה פגש את דמארי תוך כדי שיט לטורקיה במהלכו סיפרו לו כי הם בעלי עסק.

אין חולק כי נעשו הסכמות בעל פה בין הצדדים וכי שולם על ידי בן גידה לנתבעים סך של 80,000 ₪.

טענות בן גידה

5. לטענת בן גידה, במהלך השייט, הביע התעניינותו בכניסה כמשקיע וכשותף לעסק. כשבוע לאחר חזרת הצדדים לארץ, נקבעה פגישת התרשמות מהעסק בינו לבין זוהר דמארי.

הוצג בפניו מצג שווא בדבר עסק מצליח ומשגשג, כאשר בפועל העסק היה כושל ובהפסדים כבדים (ס' 10 לכתב התביעה המתוקן).

בהמשך נערכה פגישה בין בן גידה לרואה החשבון של העסק במהלכה הוצג ל ו, קלסר הנהלת החשבונות בעוד הוא ביקש לראות, לטענתו, את הדו"חות השנתיים של העסק בשנים האחרונות.

לטענתו, ראשית סוכם בעל פה בין הצדדים כי ישלם סך של 140,000 ₪ בעבור כניסתו כשותף לעסק. הסכום האמור כלל 100,000 ₪ עבור חצי מהעסק הקיים, לרבות מוניטין ולקוחות ו- 40,000 ₪ בעבור שיפוץ העסק שהינו חלקו היחסי של בן גידה בחלוקה שווה על פי הצעת מחיר של קבלן שיפוצים בסך 80,000 ₪. כמו כן, סוכם כי לאחר שיוצגו בפני בן גידה, על ידי רו"ח , הדוח "ות הכספיים וכן, לאחר שיחתם הסכם שותפות אצל עו"ד, ישלם בן גידה את הסכום הדרוש לכניסתו לשותפות ולשיפוץ.

6. בעקבות לחצים שהופעלו עליו ע"י זוהר דמארי, להשקיע את הכספים , בטרם קבלת הדו"חות הכספיים וחתימת הסכם השותפות אצל עו"ד, הסכים בן גידה לכך אך ביקש מזוהר דמארי כי יכתב הסכם ראשוני המציין שזוהר דמארי מקבל סך של 80,000 ₪ , וכן יפרט את האפשרות של בן גידה לצאת מההסכם ומהשותפות לכשירצה , תוך קבלת כספו חזרה.

7. לטענת בן גידה, ביום 7.8.09 הוא נפגש בעסק עם זוהר דמארי. זוהר דמארי רשם בכתב יד טיוטת הסכם , בהתאם להסכמות שהושגו בין הצדדים , ו אז הדפיס את ההסכם, חתם בפני בן גידה והחתים את בן גידה בפניו. לטענת בן גידה, ביום 9.8.09, הומצא לו בעסק ההסכם שכותרתו "הסכם + חוזה שותפות" (להלן: "המסמך בכתב"), בטענה שזהו ההסכם המקורי .
לטענת בן גידה, במהלך בירור התביעה, התברר לו כי חתימתו על גבי המסמך בכתב מזויפת.

8. בעקבות ההסכם בכתב העביר בן גידה לחשבונם של דמארי סך של 80,000 ₪ כמקדמה.

מס' ימים לאחר חתימת ההסכם הראשוני, זוהר דמארי פנה אל בן גידה בטענה כי טעה בחישובים וכי אינו יכול לעמוד בהתחייבותו לשלם את חלקו בשיפוץ . במעמד זה ביקש מ בן גידה הלוואה. בן גידה סירב לבקשה ו זוהר דמארי הודיע כי הוא מחליט לדחות חלק ניכר מהשיפוץ ולדחות את רכישת מיטת השיזוף עד לאחר שהעסק ירוויח כספים.

בעקבות זאת, הוסכם כי בן גידה לא ישלם 40,000 ₪ נוספים בעבור השיפוץ , אלא רק ישלים סכום של 20,000 ₪ בעבור כניסתו כשותף בחלוקה שווה לעסק. לדבריו, סוכם כי הסכום הנוסף ישולם ביום חתימת ההסכם אצל עוה"ד . עוד סוכם כי השיפוץ ידחה ברובו למועד אחר.

לטענת בן גידה, במהלך כחודשיים הגיע לעסק בכל יום ועבד עם דמארי, כאשר דמארי אף הציגו אותו לעובדים, לספקים וללקוחות כשותפם החדש לעסק.

לאורך כל התקופה פנה בן גידה אל דמארי פעמים רבות , בבקשה להמצאת הדו"חות הכספיים ולחתימה על ההסכם במשרד עוה"ד , כפי שסוכם ביניהם , אולם נדחה על ידם. זאת ועוד, לטענתו, באחת הפעמים זוהר דמארי התפרץ עליו והטיח בו שאין בכוונתו לחתום על הסכם במשרד עו"ד ואין בכוונתו להמציא לו את הדו"חות הכספיים.

לאור תגובתו של זוהר דמארי, הודיע בן גידה כי הוא דורש לקבל את הכספים שהשקיע , כפי שסוכם בהסכם הראשוני בעניין אפשרות יציאה מהשותפות. לדבריו, הוא לא קיבל תשלום בגין השקעתו ו/או עבודתו וכן לא קיבל את חלקו ברווחים.

יום למחרת ההתפרצות של זוהר דמארי, שב בן גידה לעסק וסרב לצאת עד לקבלת כספו בחזרה. בעקבות כך , הגיש זוהר דמארי תלונה במשטרה ובהמשך הוצא צו הרחקה כנגד בן גידה בגין הטרדה מאיימת.

9. בן גידה מבקש לחייב את דמארי בתשלום סך של 80,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד חתימת ההסכם ועד לתשלום המלא בפועל, סך של 15,000 ₪ בגין שני חודשי עבודה של בן גידה במקום העסק של דמארי וסך של 30,000 ₪ פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב אי קיום ההסכם.

טענות דמארי

10. לטענת דמארי, בן גידה ראה בעסק הזדמנות עסקית וביקש לקבל לידיו את קומת הגלריה. לפיכך, לטענת זוהר דמארי, הוסכמו בעל פה הסכמות בינו לבין בן גידה לפיהן תוקם בגלריה מחלקה חדשה בה יפעיל בן גידה שירותי הסרת שיער בלייזר ומקלחון שיזוף תוך שהוא נהנה מהמוניטין של העסק, מלקוחותיו ומשמו העסקי (ס' 8 לתצהיר זוהר דמארי).

11. יתר התנאים שהוסכמו בע"פ, לטענת דמארי, כוללים תשלום סך של 140,000 ₪ מתוכם העביר בן גידה 80,000 ₪ וכן תנאים המסדירים את פינוי דמארי מהגלריה ואת חובות בן גידה בגין השימוש בה.

12. דמארי מכחישים כי נחתם הסכם בכתב וטוענים כי חתימת זוהר דמארי על גבי ה מסמך בכתב מזויפת.

13. בן גידה לא היה שותף בעסק ולא הוצג ככזה. לשיטתם, גם המחלקה שביקש בן גידה לפתוח בגלריה לא הייתה בגדר שותפות בין הצדדים.

14. לאחר העברת המקדמה בסך 80,000 ₪ החל בן גידה להגיע באופן תכוף לעסק , תוך שהוא מפריע לפעילות ומבקש את פינויים של דמארי וזאת בטרם שילם את מלוא התשלום כמוסכם בין הצדדים.

15. ביום 7.10.09 הופיע בן גידה בעסק לאחר שעות הפעילות, מקום שהוא גם בית המגורים של דמארי, ודרש באופן תקיף ומאיים סך של 100,000 ₪ וכן הודיע כי הוא חוזר בו מן העסקה בשל אי כדאיות. במעמד זה, לטענתם, איים כי באם לא ישולם הסכום האמור הוא יפגע פיזית בנתבע ובמשפחתו וברכושם. למחרת הוגשה תלונה במשטרה כנגד בן גידה.

16. ביום 9.10.09 הופיע בן גידה שוב בעסק ונתבקש לעזוב את המקום באופן מי ידי. לטענתם, בן גידה החל להשתולל ולשבור דברים באלת בייסבול שהביא עמו מול הלקוחות והעובדים ששהו בחנות ותוך שהוא מוציא דיבתם רעה ומגדף. לטענת זוהר דמארי, הוא ברח מן המקום והזמי ן משטרה אשר עצרה את בן גידה. זוהר דמארי הגיש תלונה והוצא צו הרחקה כנגד בן גידה ובהמשך הוצא צו הרחקה כנגד בן גידה על ידי בית משפט השלום בנתניה.

17. בתביעה שכנגד, חוזרים דמארי על הטענות שהעלו בכתב ההגנה המתוקן. בנוסף , טוענים דמארי כי בן גידה הפר את ההסכם ואת התחייבותו לשלם 140,000 ₪ ובכך גרם להם לחיסרון כיס בסך של 60,000 ₪ בגין הסתמכותם על התחייבותו.

18. זאת ועוד, נטען בתביעה שכנגד כי התנהלותו של בן גידה ביום 9.10.09 גרמה להם לאובדן הכנסות, פגיעה בשמם הטוב ופגיעה בשמו של העסק ולכן הם תובעים סך של 50,000 ₪ בגין הוצאת דיבה ולשון הרע.

19. בנוסף טוענים דמארי לעוגמת נפש בסך 50,000 ₪.

20. דמארי העמידו את התביעה שכנגד , לצרכי אגרה, על סך 100,000 ₪ בגין כל הרכיבים שפורטו לעיל.

21. לעניין התביעה שכנגד, בן גידה שהינו הנתבע שכנגד חזר על טענותיו כפי שפורטו בתביעה. עוד הוסיף כי דמארי, בהתנהלותם , הם אלו שגרמו לו לאובדן הכנסות, פגיעה בשמו הטוב, הוצאת לשון הרע ודיבה . לפיכך, ביקש מביהמ"ש להתעלם ולמחוק את כתב התביעה שכנגד . יתר על כן, טען כי התביעה שכנגד הוגשה בחוסר תום לב ותוך הסתרת עובדות מהותיות מבית המשפט.

דיון והכרעה

22. בפתח הדברים, יצוין כי דמארי העלו טענה לחוסר סמכות עניינית. טענה זו, נדונה ונדחתה בהחלטת בית המשפט , כב' השופטת סמדר קולנדר אברמוביץ, מיום 1.2.10, בה נקבע כי המדובר בתביעה כספית לתשלום סכום כסף בהתאם להסכם ולא בתביעה לפירוק שותפות.

שאלת קיומו של הסכם בכתב

23. בן גידה טוען כי כאשר ביקש ממנו זוהר דמארי את תשלום הסך של 80,000 ₪, נערך הסכם בכתב. לטענתו, זוהר דמארי כתב בכתב יד את ההסכמות בין הצדדים. זוהר דמארי אף הדפיס אותו והצדדים חתמו עליו. לטענתו, זוהר דמארי מסר לו כי יצלם אותו ולאחר מכן י יתן לו את המקור. לאחר יומיים (ביום 9.8.09) חזר לעסק וזוהר דמארי מסר לו את המסמך אשר בן גידה סבר כי הינו ההסכם המקורי שנחתם בין הצדדים (להלן: " המסמך בכתב"). לאחר מכן, העביר בן גידה לחשבונו של זוהר דמארי 80,000 ₪. לטענתו, רק לאחר שהוגשה התביעה התברר לו כי המסמך זויף על ידי זוהר דמארי וכי חתימתו שלו עצמו עליו מזויפת. אולם , לטענת בן גידה, תוכנו תואם את אשר קבעו הצדדים.
לעומתו, דמארי מכחישים כי נערך הסכם בכתב. דמארי טוענים כי חתימת זוהר דמארי על גבי ה מסמך בכתב מזויפת , כפי שנקבע בחוות דעת המומחית שמונתה על ידי בית המשפט.

24. המסמך בכתב מפרט כי זוהר דמארי קיבל מ בן גידה סכום של 80,000 ₪ המהווה הסכם לשותפות ב- 50% בעסק מההוצאות ומההכנסות וכי חלק מהסכום (20,000 ₪) ישמש לשיפוץ העסק. עוד מצוין במסמך בכתב כי ההכנסות וההוצאות מתחלקות שווה בשווה בין הצדדים וכי במידה ואחד מהצדדים ירצה לפרק את השותפות, הצד השני ישלם את כל ההשקעה בצירוף ריבית והצמדה למדד.

25. ביום 13.7.10 בהחלטת כב' הרשם צוריאל לרנר, מונתה מומחית מטעם בית המשפט בתחום כתב היד על מנת לקבוע האם חתימתו של זוהר דמארי על ההסכם אותנטית. ב"כ הצדדים הסכימו כי הכרעת המומחה תחייב את הצדדים לעניין החתימה אך כל צד ישמור על זכויותיו להעלות כל טענה הנובעת מכך. ביום 17.8.10 הוגשה חוות דעתה של המומחית שמונתה על ידי בית המשפט, הגב' אורה כבירי, אשר הגיעה למסקנה בסבירות הגבוהה ביותר שהחתימה הנחזית כחתימתו של זוהר דמארי 1 איננה חתימתו ולא נחתמה על ידו.

26. בן גידה, מצידו, טוען גם הוא כי אינו חתום על המסמך בכתב. בן גידה צ ירף חוות דעת של מומחית מטעמו , הגב' סיון זמיר מיום 13.6.12 אשר קבעה, בסבירות גבוהה מאוד . שהחתימה של בן גידה על ההסכם לא בוצעה בכתב ידו (נספח ה ' לתצהיר בן גידה).

27. התוצאה הינה, אם כן, כי בכל הנוגע למסמך בכתב בן גידה, אשר ביקש להסתמך עליו , מציין כי החתימה הנחזית כשלו על גבי המסמך איננה חתימתו . כמו כן, בהתאם לחוות הדעת של המומחית שמונתה על ידי בית המשפט, זוהר דמארי אינו חתום על המסמך.
בנסיבות אלו, כאשר מדובר במסמך אשר שני הצדדים מכחישים את חתימתם עליו, ממילא לא ניתן לטעון כי מדובר בהסכם בכתב בין הצדדים.
לפיכך, גם אם, כטענת בן גידה, נערך הסכם בכתב בין הצדדים, לא זה ההסכם.
סיכומו של דבר, לא הוצג בפני בית המשפט הסכם בכתב בין הצדדים .

28. לאור האמור, אבחן עתה את תוכן ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים.

ההסכמות בין הצדדים

29. לטענת בן גידה, הוסכם בין הצדדים, כי עליו לשלם סך של 140,000 ₪ הכולל 100,000 ₪ כנגד קבלת חצי מהעסק הקיים, לרבות מוניטין ולקוחות ו-40,000 ₪ לטובת שיפוץ העסק והגלריה ושיווקו של העסק . לטענת בן גידה, הסכם זה שונה בעקבות אי יכולתם של דמארי לעמוד בהוצאות השיפוץ, כך שהיה על בן גידה לשלם בנוסף ל- 80,000 ₪ ששולמו סך של 20,000 ₪ ביום חתימת ההסכם אצל עוה"ד , בעבור כניסתו כשותף בחלוקה שווה לעסק , מבלי שיהיה עליו לשלם עוד 40,000 ₪ בעבור השיפוץ (ס' 6 לכתב התביעה המתוקן).
לטענת בן גידה, הוחלט כי השיפוץ ברובו ידחה.

30. לטענת דמארי, סוכם בעל פה ש בן גידה ישלם סך של 140,000 ₪ . בעבור מתן האפשרות לבן גידה לעשות שימוש בגלריה של העסק כמחלקה חדשה ולא כשותף לעסק הקיים. זוהר דמארי הצהיר כי ההסכמות בע"פ היו בינו לבין בן גידה בלבד ללא מעורבות של נטלי דמארי (ס' 3 לתצהיר זוהר דמארי 1). בסעיף 8 לתצהירו של זוהר דמארי 1 פירט את ההסכמות שלדבריו הגיעו אליהם הצדדים ובעיקרן כי בן גידה ישלם לנתבעים סך של 140,000 ₪; עם תשלום מל וא הסכום יפנו דמארי את קומת הגלריה תוך 30 יום על מנת לאפשר לבן גידה להק ים את המחלקה שביקש להקים בגלריה; בן גידה ישלם מחצית מדמי השכירות של המקום וכן את החלק היחסי בהוצאות ; הצדדים ישאו בחלקים שווים בהוצאות השילוט והפרסום.

לטענתם, לאור ההסכמות הנ"ל שולם סך של 80,000 ₪.

31. לטענת בן גידה, לא סוכם דבר בין הצדדים לעניין שכירות הגלריה ו דמארי ידעו כי לתובע אין את הידע המקצועי בתחום (ס' 17 לסיכומי בן גידה). כמו כן, לטענתו הסך של 80,000 ₪ שולם כמקדמה בעבור הסכם השותפות.

32. עולות, אם כן, מספר שאלות באשר להסכמת הצדדים; ובכללן מהי התמורה בגין מתן התשלום על ידי בן גידה- האם זכות שימוש בגלריה או הסכם שותפות; וכן האם ההסכם בעל פה מתייחס לעסק הקיים או לעסק חדש.

33. בהקשר זה יצוין כי עולה אף השאלה האם הסכום הנ"ל מהווה מקדמה, הלוואה או השקעה.
בן גידה טוען שהסכום הנ"ל שולם כמקדמה להסכם השותפות. בהמשך כתב הטענות טוען בן גידה כי זוהר דמארי ביקש ממנו "להשקיע את הכספים כפי שסוכם..." (ס' 19 לכתב התביעה המתוקן). בחקירתו העיד בן גידה לענין זה כך (ר' עמ' 27 לפרוט' הדיון ש' 4-7):

"ת. ביקש ממני כסף ואמרתי שאני לא אתן לו כסף עד שאראה דוח רו"ח או מעו"ד. ביקש ממני הלוואה כזאת שאם אני אתחרט לאחר הדוח של הרו"ח יחזיר לו את כספי ואמרתי אין בעיה ואמרתי לו תחתום על המסמך שאם אני מתחרט אני מקבל את מלוא הסכום שהשקעתי אותו."

בהמשך, העיד בן גידה כי לא שילם את מלוא התמורה מאחר ו זוהר דמארי לא העביר לו את הדו"ח של הרו"ח "...אמרתי שלא אתן לו את כל הסכום אלא רק חלק עד שאראה את כל הדו"ח" ( ר' עמ' 30 לפרוט' הדיון, ש' 19).

34. לטענת בן גידה, כפי שעולה מחקירתו, הוא הוצג בתור שותף עתידי או בתור משקיע ( ר' עמ' 26 לפרוטוקול) והסכום ששולם היה על מנת להיכנס לשותפות (ר' עמ' 27 לפרוט' הדיון).

לעומתו, דמארי טוענים , כפי שצוין לעיל , כי הסכום הנ"ל שולם בהתאם להסכמות בע"פ לפיהן כשישולם מלוא הסכום, תינתן האפשרות ל בן גידה לעשות שימוש בגלריה של העסק ודמארי יפנו את קומת הגלריה המשמשת כמקום המגורים שלהם.

35. כתימוכין לכך שהיה אמור להיות שותף, מצרף בן גידה את תצהירו של מר סימון אדרי, עובד של דמארי בתקופה הנידונה, אשר הצהיר כי לאחר העברת הסכום הנ"ל לידי זוהר דמארי, כבר הוצג בן גידה הן בעצמו והן על ידי זוהר דמארי כשותף מלא בעסק הקיים . כמו כן, מצהיר מר אדרי כי היה נוכח בוויכוח בין בן גידה לנתבע בו דרש זוהר דמארי מ בן גידה לעזוב את המקום לאלתר באומרו " לא מתאימה לי השותפות" (ס' 20-19 לתצהיר אדרי). עוד הצהיר כי בן גידה הוצג בפני הספקים של העסק כשותף החדש של זוהר דמארי (ס' 11 לתצהיר מר סימון אדרי). גם בחקירתו השיב העד כי בן גידה הוצג בפניו ובפני אחרים כשותף ( ר' עמ' 22 לפרוט' הדיון)
בחקירתו החוזרת נשאל סימון אדרי האם ראה את זוהר דמארי מציג את בן גידה בפני אחרים כשותף והשיב בחיוב. לאחר מכן נית נה לב"כ דמארי רשות לשאול את סימון אדרי שאלה נוספת, נשאל והשיב כך (ר' עמ' 22 לפרוט' הדיון):

"שאלה ברשות לב"כ הנתבעים:
ש. אתה יודע להגיד שותף בעסק הקיים או בהשקעה חדשה?
ת. זה היה בעסק הקיים".

36. אף העדה גב' אליסה פסטוחורוב שהייתה עובדת במקום עסקם של דמארי בתקופה ה רלבנטית, השיבה לשאלת בית המש פט לעניין הגעתו של בן גידה לעסק כך (ר' עמ' 15 לפרו' הדיון):

"...זוהר אמר שהוא רוצה להשקיע או להיכנס שותף אז הבנתי שהוא היה כמו שותף שבא למקום בשביל לראות איך הולך ומה הולך...".

37. כמו כן, זוהר דמארי ציין בהודעתו במשטרה כי בן גידה "העביר לי סכום של 80,000 ש"ח במקום 180,000 ש"ח על מנת להכניסו שותף לעסק...." (נספח ב' לתצהיר בן גידה).

38. לעומת זאת, בחקירתו בבית המשפט העיד זוהר דמארי כי מעולם לא הוסכם כי בן גידה יהיה שותף בעסק ( ר' עמ' 32 לפרוט' הדיון).

בתצהירו הסביר זוהר דמארי, כי כוונתו בהודעה במשטרה היתה שבן גידה "ייקח את הגלריה לפתיחת מחלקה שלו, ולא שהוא ייכנס שותף בעסק שכבר היה קיים" (ס' 5 לתצהיר זוהר דמארי).

נטלי דמארי בהודעתה במשטרה ציינה כך (נספח ב' לתצהיר בן גידה):

" ממה שאני יודעת דניאל נתן לזוהר מקדמה על שותפות, אבל טרם רשמו חוזה מסודר אל שותפות כי הוא עוד לא הכניס את כל הכסף...
לפני חודש-3 שבועות דניאל הגיע ושאל את זוהר אם הוא שותף או לא וזוהר ענה לו שאם יכניס את שאר הכסף אז כן, אין שום בעיה, נערוך חוזה שותפות ונפתח חשבון בנק משותף" .

39. זאת ועוד, דמארי טוענים כי המדובר בהשקעה שעשה בן גידה בעסק ולא בשותפות. לטענת זוהר דמארי, בן גידה היה אמור להקים עסק נפרד בגלריה ועבור המוניטין ופינוי המקום היה אמור לשלם 140,000 ₪ (ר' עמ' 43 לפרוטוקול הדיון ).

זוהר דמארי אף העיד כי הוא עצמו לא אמור היה לקבל חלק מהרווחים מקומת הגלריה.
כך בעדותו של זוהר דמארי 1 (ר' עמ' 34 ואילך לפרו' הדיון):

"ש: במילים אחרות אתה אומר שהיה צריך להקים עסק נפרד ועצמאי בגלריה שאתה לא שותף בזה? הוא מסתמך על המוניטין ולקוחות שלך בשביל לבנות את העסק החדש?
ת: זה לא דבר שהוא למעשה הזוי שתעשה כרצונך, יש דברים שמדברים עליהם, אם זה שעות עבודה, שעות כניסה, פרסומים דבר שיכללו את השהות שלנו ביחד. המקום הוא עדיין בשליטתי תחת חוזה ממול המשכיר, בתנאים שכפופים למגבלות המקום על פי מה שנחליט ביחד. לא הייתי אמור לקבל חלק מהרווחים מהעסק שבקומת הגלריה. הרצון שלנו היה כביכול להפחית משכירויות לקבל שימוש נוסף מלקוחות שיתווספו ולעשות השלמה כקונספקט משלים למקום שלנו. אם אני עובד במספרה וציפורניים אז זה השלמה של הקומפלקס שמכניסים מיטות שיזוף." (ההדגשה הוספה-א.ר.ב.).

ואילו נטלי דמארי העידה כך ( ר' עמ' 44 ואילך לפרו' הדיון):
"ש: בסעיף 2 לתצהיר את מציינת שהכרתם את דניאל בשייט וההצעה לשותפות הגיעה רק לאחר זמן מה ולאחר שדניאל ביקר בעסק ואילו מנגד בפרו' הפלילי בעמ' 18 את אומרת שדובר על השקעה של דניאל עוד במהלך השייט? אשאל שתי שאלות. על מה דובר על השקעה או על כניסה לשותפות?
ת: מהתחלה שזה השקעה שבעצם הצענו לו להשקיע. מה שהוא הציע מהתחלה שפגשנו אותו הוא אמר שהוא רוצה להשקיע על עסק בשביל לא לעבוד ולקבל את האחוזים. אז אמרנו לו שיש לנו את העסק שהוא עובד כבר חמש שנים ויש מאגר לקוחות ויש לנו קומה שנייה שאם להשקיע בעסק אז יכול להיות שכן אז תקבל אחוזים מההשקעה. אם להשקיע בעסק נגיד לפתוח קומה שנייה, להרחיב את העסק, ולהשקיע בו יותר אז אפשר לקבל אחוזים שפותחים אותו בקומה שנייה כי עסק שלנו עובד.
ש: זאת אומרת שעוד בשייט דיברתם את ובעלך עם דניאל על הנושא הזה של העסק ולצורך הדיון על השקעה בעסק, ולא רק שדיברתם על זה בשייט אני מבין שסוכם שדניאל יפתח בגלריה למעלה עסק נוסף או הרחבה של העסק הקיים ותתחלקו ברווחים בנוסף לתשלום שדניאל צריך לשלם עליו?
ת: כן.
ש: לפני כמה דקות העיד בעלך שלא היה צריך לקבל שום רווחים בעסק החדש, כל מה שהיה צריך לקבל זה רק את הכסף שסיכמתם עליו ותו לא.
ת: אני לא הבנתי.
ש: הייתם צריכים לקבל רווחים בעסק החדש.
ת: כן. כי העסק עובד חמש שנים ויש מאגר לקוחות. לא היה צריך את העסק שלנו. היה צריך אותנו כמאגר לקוחות. היינו אמורים להתחלק ברווחים בעסק החדש כי הלקוחות שלנו.
ש: בהמשך בסעיף 2 לתצהירך פיסקה 3 את טוענת שדניאל התפעל בתקופה שבא לעסק וראה איך אתם עובדים והתפעל באופן שבו מנוהל העסק. התרשם.
ת: כן.
ש: התרשם ממה שראה.
ת: ממאגר לקוחות כן. (ההדגשה הוספה- א.ר.ב.).

40. לאור כל האמור, התגלו חוסר התאמות בין העדות של זוהר דמארי לבין העדות של נטלי דמארי וכן בין העדות של זוהר דמארי לבין דבריו בהודעה במשטרה.

41. כפי שפורט לעיל, לטענת דמארי, בכפוף לתשלום מלוא הסכום שסוכם, הוסכם שבן גידה יפתח את המחלקה שביקש להקים בקומת הגלריה בעסק , כאשר גם היא אינה בגדר שותפות בין הצדדים. לעומת זאת, בסיכומיהם טוענים דמארי כי " היה על בן גידה להשלים ולהעביר לידיהם כספים נוספים בסך של עוד 60,000 ₪ בכדי לאפשר את השותפות בין הצדדים במחלקה חדשה שאמורה הייתה לקום בגלריה של העסק הקיים..." (ס' 9 לסיכומי דמארי).

42. בהתנהגותם השתמשו דמארי בכסף על מנת לשפץ את העסק, לרכוש ציוד, לפרסם את העסק ולסגור חובות ( ר' עמ' 41 לפרוט' הדיון ש' 1-2, פרוטוקול 16.2.14, עמ' 36, ש' 8-11). מכתב תביעתו עולה כי בן גידה אף נדרש , בנוסף , לשלם הוצאות כגון פרסום במקומון ותיקון מערכת החשמל.

לאחר בחינת מכלול הראיות ועדויות הצדדים כפי שפורטו, חוסר העקביות בין העדויות של זוהר דמארי ונטלי דמארי וכן דבריהם בהודעתם במשטרה ושמיעת העדים הנוספים, שוכנעתי כי ההסכם בין הצדדים התייחס לכך שבן גידה היה אמור להכנס כשותף ב עסק הקיים, אשר היה אמור להתרחב בקומת הגלריה. עוד שוכנעתי כי בן גידה התכוון לחתום על הסכם אצל עורך דין, לאחר קבלת הדו"חות הכספיים. הסכום של 80,000 ₪ שולם על ידו כמקדמה, לאחר שזוהר דמארי שיכנע אותו לעשות כן.

הטענה להפרת חובות תום הלב ולהטעיה

43. בן גידה טוען כי דמארי הפרו את ס' 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים") לפיו חלה עליהם חובת תום הלב במשא ומתן לקראת כריתת חוזה. לטענתו, דמארי יצרו מצג שווא בדבר רצונם להכניס שותף לעסק קיים ורווחי עליו הסתמך בן גידה ולא גילו לו את מצבו הכושל של העסק וכן בדבר מצבם הכלכלי הקשה. בן גידה אף מפנה לענין זה, למצבו הכושל של העסק כפי שהוצג בתוכנית "משפחה חורגת" של אלון גל.
הטענה לעניין מצג שווא ואי גילוי הועלתה בכתב התביעה (ר' סעיף 10 לכתב התביעה המתוקן).

בן גידה טוען כי מצג השווא גרם להטעייתו וכי בנסיבות המקרה הנדון מתהווה אף הטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים שכן היה על דמארי לגלות עובדות אשר לפי דין, נוהג או נסיבות היה עליהם לגלותן. לטענתו, עם סיומו המוצלח של המשא ומתן לעניין המחיר, תנאי התשלום, תנאי השותפות, העברת הכספים , הסכמת הצדדים להיפגש אצל רו"ח ואצל עו"ד לחתימת הסכם מחייב והצגתו כשותף היה בהם כדי לגרום בהתנהגותם להטע ייתו של בן גידה.

סעיף 15 לחוק החוזים קובע כך:

" מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה, ש"הטעיה" – לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהל או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן". (ההדגשה הוספה- א.ר.ב.).

בן גידה הצהיר כי דמארי הציגו בפניו את העסק , כעסק רווחי כאשר בפועל ולדבריו וכפי שניתן לראות אף בתוכנית של אלון גל (דיסק צורך לתצהירו) עולה כי העסק שהוצג כמשגשג הינו כושל ונמצא בהפסדים כבדים.

דמארי אף נמנעו, בניגוד למוסכם, מלהציג בפניו את הדוחות הכספיים ומלערוך הסכם אצל עורך דין (ר' סעיף 23 לתצהיר בן גידה).

זוהר דמארי נחקר בעניין מצבו של העסק והעיד כך (ר' עמ' 35 לפרו' הדיון):

"ש: העסק היה רווחי?
ת: רווחי מה הכוונה?
ש: עסק מרוויח , הוצאות מול הכנסות?
ת: המצב לא שונה משל עסקים קטנים אחרים.
ש: בתקופה שבא דניאל נכנס לעסק האם היה רווחי? איך הצגת בפניו את העסק הזה?
ת: לגבי העסק, העסק זה מקום שעבד מס' שנים. אם היה יותר טוב או פחות טוב היו תקופות כאלה ואחרות. אני אם לא הייתי צריך להגדיל ולהרים את המחזור של המקום אז בוודאי זה אחד ההתלבטויות להכניס מישהו משקיע לצורך הרמה של העסק.
ש: אתה טוען שבעסק שלך התפעל דניאל מהעסק , מפנה לסעיף 2 פיסקה שלישית לתצהירך- מקריא. אם הצגת בפני בן גידה שיש מוניטין רב ולקוחות רב, האם הצגת בפני בן גידה עסק רווחי?
ת: הצגתי בפני בן גידה מה שיש לו. לקחתי אותו לרו"ח שלי, נתתי לו לשבת מס' ימים ושבועות ואז היה שוקל אם כדאי לו אם לאו להיכנס לעסק.
ש: האם העסק היה רווחי?
ת: מבחינתי היה רווחי. אם היינו מרווחים סכום מסויים יכול להיות שזה לא היה מספק אותנו ולכן רצינו להגדיל ראש.
ש: בסעיף 12 לתצהירך אתה מעיד שבנית על הכסף הנוסף , היה תשלום 80,000 ₪ ולאחר מכן היה סכום נוסף שדניאל היה צריך לשים אותו, אלא על רכישת מוניטין ולקוחות לשם פתיחת עסק חדש, אתה טוען שעשית תוכניות כלכליות, והסתמכת על כל הכספים שאתה צריך לקבל והשתמשת בכסף הזה, הכסף שכבר ניתן לך לצורך עסק קיים ולצורך צריכה עצמית בלי שום הסבר. איזה הסתמכות עשית על הכסף הנוסף?
ת: זה לא קשור. אני עשיתי עיסקה, עשיתי איתו מהלך שבסופו של דבר היה צריך לתת לי 140 אלף ₪ שמתוכם קיבלתי רק 80 אלף ₪ שכרגע אני נמצא במצב אי וודאות שאני צריך לצאת מהמבנה עם האישה והילד זה תפנית מבחינתי ולא ידעתי אם להמשיך או לא, התחלתי לעשות שימוש בכסף שנמסר לי כי הדבר הזה היה צריך לשחרר אותי ממצב קודם שהיה לי. לא משנה אם אני חייב לאמא שלי או לבנק, הסתמכתי על הכסף הזה." (ההדגשה הוספה – א.ר.ב.).

אף נטלי דמארי נחקרה לעניין מצבו של העסק והעידה כך (ר' עמ' 45 לפרו' הדיון):

"ש: על איזה לקוחות ומאגר לקוחות את מדברת ומה היה מצב הכלכלי של העסק הזה שלכם עוד לפני שדניאל נכנס בזמן שהיה צריך להיכנס.
ת: העסק היה קיים חמש שנים והיה עסק בסדר, היינו מתקיימים ממנו. אם היה לנו גם כסף להשקיע בו עוד קצת יותר אז לא היינו צריכים את דניאל.
ש: למה השתתפתם בתוכנית של אלון גל.
ת: בגלל שנכנסנו לכל הצרות ונפלנו בגלל דניאל. בגלל הבלגן שעשה.
ש: זה על אף שדניאל נתן לכם 80 אלף ₪ והכסף הזה נשאר אצלכם והוא גרם לכם נזק.
ת: זה לא ממש סיבה. יש כל מיני סיבות.
ש: מה הסיבות שהשתתפתם בתוכנית דניאל זה הסיבה היחידה.
ת: לא.
ש: מה הסיבות האחרות.
ת: רצינו עדיין להרים את העסק.
ש: מה אם אומר לך שלאור הצפייה בתוכנית רואים שהעסק שלכם כושל שלא רווחי, שאתם מפסידים כסף, שאתם בחובות, בגרעון חודשי קבוע, כל זה עוד היה בשנים שבאו לפני כן, כלומר, בזמן שדניאל היה אמור לפתוח עסק לשיטתכם עסק חדש למעלה והוא צריך להסתמך על הלקוחות והמוניטין שלכם? איזה לקוחות ומוניטין אם העסק כושל?
ת: תראה, כל התוכנית קודם כל זה זה תוכנית שהוא עוזר ולא כל מה ששם, מדובר על זה זה לא מאה אחוז נכון, אנו סך הכל רצינו להרים את העסק, דניאל עשה בלגן וסך הכל רצינו להרים את העסק אז הסכמנו לזה."

44. שוכנעתי, כי בן גידה הסכים להשקיע בעסק ולהצטרף אליו שכן דמארי הציג בפני בן גידה את העסק כעסק מצליח כפי שציין בתצהירו. שוכנעתי, לאחר שמיעת העדים, עיון בתצהירים וצפיה בקלטת שצורפה , כי דמארי לא גילו לתובע את מצבו הכלכלי של העסק לאשורו.

בן גידה העיד, כי נלקח לרו"ח של דמארי אך לא ראה את הדוחות הכספיים.

אני מוצאת כי דמארי אף לא עמדו בסיכום אליו הגיעו עם בן גידה. אני מקבלת את דבריו של בן גידה כי התריע בפני דמארי בדבר רצונו לקבל לידיו את הדוחות הכספיים ואת רצונו לחתום על הסכם שותפות אצל עורך דין .

אני מקבלת את טענת בן גידה כי הצדדים היו אמורים לערוך הסכם בכתב אצל עו"ד. יצויין, כי אף בהודעתה במשטרה של נטלי דמאר י, שהובאה לעיל, ציינה כי נאמר לבן גידה כי לאחר שישלים את תשלום התמורה , יערכו הסכם שותפות אצל עורך דין .

בענייננו, דמארי לא עמדו בתנאים , אף בחלוף כחודשיים וזאת על אף שזוהר דמארי שיכנע את בן גידה לשלם את הסך של 80,000 ש"ח.

לפיכך, אני מקבלת את טענת בן גידה כי דמארי הטעו אותו לגבי מצבו של העסק ו כי הם לא קיימו את ההסכמות שאליהן הגיעו הצדדים.

בן גידה העביר לידי דמארי 80,000 ₪ ולא נחתם בין הצדדים כל הסכם שותפות, כפי שהוסכם.

אני אף מקבלת את דבריו של בן גידה כי זוהר דמארי סיכם עימו , כאשר העביר לו את הכסף, כי במידה ויבקש לבטל את ההסכמות, יקבל את כספו בחזרה.

בנסיבות אלו, רשאי היה בן גידה לבטל את ההסכם אליו הגיעו הצדדים .
זאת, בהתאם להוראות סעיף 15 לחוק החוזים.
כך גם, מדובר בהפרה מ צד דמארי של ההסכמות בין הצדדים.
אין חולק כי בן גידה הודיע לנתבעים כי הוא מבקש לקבל את כספו בחזרה.
בנסיבות שפורטו, חלה חובת השבה.

לפיכך, חלה על דמארי חובה להשיב ל בן גידה את הסך של 80,000 ₪ ששולם על ידו.

פיצוי בגין חודשי עבודה ועוגמת נפש

45. בן גידה טוען לסך של 15,0 00 ₪ בגין שני חודשי עבודה בעסק של דמארי. בחקירתו שינה את גרסתו וטען כי סכום זה מבטא את חלקו ברווחים (ר' פרוטוקול 16.2.14, עמ' 31, ש' 20-25).

דמארי טוענים כי מדובר בהרחבת חזית אסורה.

אני מוצאת, כי אכן מדובר בהרחבת חזית אסורה. התביעה כוללת עתירה לסעד של תשלום שכר בגין שני חודשי עבודה.

לעניין עבודתו במהלך החודשיים, לדברי בן גידה פקד את העסק יום- יום . אולם לשאלת ב"כ דמארי האם עבד במשך החודשיים שישב בעסק על מנת לראות את ההכנסות והדו"חות, השיב בן גידה כי לא עבד ( ר' בעמ' 24 לפרו' הדיון וכן בעמ' 31 לפרוט' הדיון ).

כאשר נשאלה בענין זה העדה שזומנה על ידי בן גידה, הגב' אליסה פסטוחורוב , שעבדה בשעתו במקום השיבה כך (ר' עמ' 15 לפרו' הדיון) :

" ש: מהפעם הראשונה שראית אותו, איך התראיתם, היית רואה אותו כל יום בעסק או אחת לשבוע ?
ת: בהתחלה היה נמצא יום יום ואח"כ היה זמנים שהיה מגיע פעם ב..
ש: כשהיה מגיע כל יום מה היה עושה שם?
ת: הוא לא בא מהתחום של האסתטיקה ויופי, בעקרון היה הרבה אנשים במקום ולא היה לו מה לעשות, היה נמצא ויושב במקום.
ש: לא עושה כלום?
ת: לא.
ש: זאת אומרת לא היה שואל אתכם כעובדים של המקום, צרכים של משהו, לא היה עוזר בדברים שהיית מבקשת ממנו. שום דבר?
ת: בעיקרון לא".

לפיכך, בן גידה לא הוכיח כי עבד במקום ואין מקום לפסוק לו שכר בגין שהותו בעסק במהלך החודשיים האמורים.

46. יחד עם זאת, אני מוצאת כי לבן גידה נגר מה עוגמת נפש כתוצאה מכך שהוטעה ומכך שדמארי לא קיימו את ההסכמות בין הצדדים בעוד שבן גידה העביר לידיהם סך לא מבוטל של 80,000 ₪ והשקיע מזמנו.
לפיכך, אני פוסקת לבן גידה בגין עוגמת נפש, בנסיבות שתוארו, פיצוי בסך כולל של 5,000 ₪.

התביעה שכנגד
פיצויי הסתמכות

47. דמארי, שהינם התובעים שכנגד , טוענים כי בן גידה, הפר את ההסכם ואת התחייבותו לשלם את מלוא הסך של 140,000 ₪ ובכך גרם להם לחיסרון כיס בסך 60,000 ₪ עליהם הסתמכו. לפיכך, הם מבקשים לחייב את בן גידה בסך הנ"ל.

בן גידה חוזר על טענותיו כפי שהועלו בתביעה העיקרית.

מאחר שמצאתי, כפי שפורט לעיל, כי בן גידה היה רשאי לבטל את ההתקשרות עם דמארי, אינני מוצאת כי יש בסיס לתביעתם של התובעים שכנגד לפיצוי בגין פיצויי הסתמכות.

עוגמת נפש והוצאת לשון הרע ופגיעה בעסק

48. דמארי טוענים כי ביום 9/10/09 בן גידה הופיע בעסקם, באמצע יום העבודה והתיישב ליד שולחן הקבלה. לטענתם, בשל איומים שנקט כלפיהם יומיים קודם, הוא התבקש על ידם לעזוב את המקום באופן מידי.
לדבריהם, הוא הגיב לדרישה זו בתוקפנות רבה תוך שהוא משתולל, שובר דברים בחנות, קורע פנקסי חשבונות ומסמכים שהיו על שולחן הקבלה. במהלך האירוע, לטענתם, בן גידה יצא החוצה ושב עם אלת בייסבול, נופף בה באופן מאיים כשהוא צורח לנתבעים, לעובדים וללקוחות ששהו במקום שיצאו מהמקום מיד כי הוא "בעל הבית" ושהמקום סגור עד להודעה חדשה.
לטענתם, במסגרת האירוע בן גידה קילל והשתמש בביטויים קשים ביותר ובשמות גנאי כלפיהם, כגון: "רמאים", "שקרנים" ו"גנבים" והכל כשהוא מלבין את פניהם מול עובדיהם ולקוחותיהם ומוציא לשון הרע ודיבה רעה כנגדם. לטענתם, האירוע גרם לפגיעה קשה בשמו של העסק , בעקבותיו לקוחות רבים חששו לחזור לעסק.

יצוין כי זוהר דמארי פנה לבית המשפט ו ניתן נגד בן גידה, במסגרת הליך של בקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת, צו הרחקה , על ידי בית משפט השלום בנתניה.

49. בן גידה אינו מתייחס בכתב ההגנה שכנגד באופן מפורט לטענות לעניין אופן התנהלותו במהלך האירוע. כך גם לא פירט לעניין זה בתצהירו.
זאת ועוד, דמארי לא נחקר בחקירתו הנגדית לעניין האמירות אשר הצהיר כי בן גידה השמיע במהלך האירוע.
כפי שצוין לעיל, לא הוגשו סיכומי תשובה מטעם בן גידה.

50. ס' 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ח- 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") קובע מהי לשון הרע:

" לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;
בסעיף זה "אדם" – יחיד או תאגיד;
"מוגבלות" – לקות פיסית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית."

מהעדויות עולה, כי בן גידה התבטא באופן שהטיח לעבר דמארי כי העסק הינו שלו.
כמו כן, קילל את דמארי לעיני הלקוחות ואיים עליהם ואף נהג בתוקפנות.

יצוין, כי בת"פ 32629-03-11 מ"י נ' בן גידה ה ורשע בן גידה בעבירות האיומים ותקיפה סתם. בהתאם למפורט בסיכומי דמארי, ערעורו של בן גידה נידון במסגרת ע"פ 30993-08-13 ונדחה .
אני מוצאת כי ביטויים מסוג זה בהקשר האמור, באים בגדר פרסום שיש בו כדי לפגוע באדם במשלח ידו ומדובר בהתנהלות שהיה בה כדי לגרום עוגמת נפש לתובעים שכנגד.

יחד עם זאת, לא הובאו ראיות לפגיעה שנגרמה כתוצאה מכך לעיסקם של דמארי.
לנוכח האמור, מצאתי לפצות את דמארי בגין העוולות שביצע כלפיהם בן גידה בתביעה שכנגד באירוע זה , ביחד ולחוד, בסך של 8,000 ₪.

סיכום

51. אני מחייבת את זוהר דמארי ונטלי דמארי , ביחד ולחוד, לשלם לבן גידה תוך 30 יום את הסך של 80,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (26.11.09) ועד התשלום המלא בפועל וכן סך של 5,000 ₪ ובנוסף לכך הוצאות משפט (אגרת משפט ושכר בטלה שנפסק לעדים) ; וכן שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪.

52. אני מחייבת את בן גידה , לשלם לדמארי, התובעים שכנגד, ביחד ולחוד, את הסך של 8,000 ₪.
אין צו להוצאות לגבי התביעה שכנגד וזאת בשים לב לנסיבות העניין ולפער בין סכום התביעה שכנגד לסכום שנפסק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"ה23 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.