הדפסה

בלקר נ' מדינת ישראל

בפני
כב' השופט אברהם טל, אב"ד – סג"נ
כב' השופטת זהבה בוסתן
כב' השופטת שירה בן שלמה

המערער

מנשה בלקר

נגד

המשיבה

מדינת ישראל

פסק דין

בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום ברחובות (כב' השופטת לבנה צבר), מיום 11.6.13, בת"פ 8752-11-09, לפיו הורשע המערער, לאחר שמיעת ראיות, בארבע עבירות של סיוע להונאה בבית אוכל, עביר ות לפי סעיפים 3 ו – 14 לחוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ד–1973 (להלן: "החוק") יחד עם סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: " חוק העונשין").
המערער נידון לשנת מאסר בפועל, מתוכה שלושה חודשי מאסר בגין העבירות נושא גזר הדין, והפעלה במצטבר של 9 חודשי מאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו.
כמו כן נידון המערער לתשעה חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של 36 חודשים והתנאי הוא שהמערער לא יעבור בתקופה זו את העבירה בה הורשע בתיק זה, או עבירת מרמה מסוג כלשהו ולתשלום קנס בסך 3,000 ש"ח.
הערעור מופנה כנגד המאסר בפועל ובמיוחד כלפי הפעלת המאסר על תנאי.

עיקרי העובדות:

המערער הנפיק תעודות כשרות לארבעה בתי עסק ברחובות (שלוש מסעדות ובית ממכר של בייגלה חם), שבחרו שלא לקבל תעודות כשרות מהרבנות הראשית.
מהתעודות שאותן הנפיק המערער, עולה שהעסק מפוקח וכי המוצרים הנמכרים בו כשרים. המערער חידש לבתי העסק את התעודות אחת למספר חודשים, בדרך כלל כל שלושה חודשים, מבלי שהיה מוסמך להנפיקן.

גזר הדין:

1. בימ"ש קמא קבע כי יש בעבירות הונאה, שבאות בשים לב לרכיביהן ואופיין בגדרן של עבירות המרמה, כדי להטעות את הציבור, להונות אותו, לרמות אותו, לגנוב את דעתו ולהכשיל אותו.
בקביעת מתחם העונש יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במקרה דנן הרצון והחובה להגן על זכויותיהם של מי שמקפידים בענייני כשרות, לבל יוטעו ויוכשלו על ידי בעלי עסקים שיציגו בפניהם מצג שווא בדבר כשרות המזון שהם מוכרים.

2. ביהמ"ש קמא ציין כי מידת הפגיעה נגזרת מהקשת הרחבה של אנשים שעלולים היו להיפגע מן העבירה, שהם כל שומרי הכשרות ולא רק אנשים דתיים. לא מדובר היה בעבירה אחת ויחידה אלא בעבירות שבוצעו כסיוע לארבעה בתי עסק ולא זו בלבד, אלא שהמערער שהנפיק את התעודות, חזר והנפיק אותן והאריך את תוקפן אחת למספר חודשים, כאשר בכל פעם הוא מקבל תשלום על כך.
הנסיבות הן כאלה שמצביעות על כך שהמערער הקים לו מעין מוסד של "רבנות פרטית" שעוקף את הרבנות הראשית.

3. בימ"ש קמא קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי – מקום שמדובר בעבירה אחת וכשאין היא עבירה נשנית, לבין מספר חודשי מאסר בפועל כאשר מדובר במספר עבירות וכאשר מדובר בנאשם ששב ועובר את אותן עבירות. לצד המאסר על תנאי או המאסר בפועל, יש להשית קנס.

4. בימ"ש קמא זקף לחומרת העונש את העובדה שיש למערער עבר פלילי בעבירות אלימות, לרבות עבירות אלימות מילולית, ועבירות רכוש ובעבר הוא ריצה תקופות מאסר בפועל. בת.פ 1835/06 הורשע המערער בשלוש עבירות של זיוף מסמך – לפי סעיף 418 לחוק העונשין, בשל כך שהוא זייף תעודות ואישורים שנחזים להיות תעודות כשרות שיש בהם כדי להטעות את הציבור ומסר אותן לשלושה בעלי עסקים שונים. ביהמ"ש קמא ציין כי ההרשעה והמאסר המותנה לא הרתיעו את המערער מלהמשיך ולעבור עבירות מאותו סוג.

5. ביהמ"ש קמא התחשב לקולא בנסיבות האישיות של המערער, במצבו הכלכלי שהוא בכי רע, הוא צבר חובות שונים שבגינם גם מתנהלים נגדו תיקי הוצאה לפועל, הוא מטופל ב- 12 ילדים, 4 מתוכם חיים יחד איתו, כשכולם מתגוררים במרתף בצניעות רבה. המערער עובד למחייתו ובנוסף הוא מסייע רבות לקהילה.

6. ביהמ"ש קמא התייחס לסוגיית הפעלת התנאי וכן לטענת "אכיפה בררנית" מאחר והמבצעים העיקריים, בעלי העסקים, לא הועמדו לדין.
באשר לטענה של אכיפה בררנית קבע בימ"ש קמא כי לבעלי העסקים, אשר על חלקם הושתו קנסות, אין עבר פלילי, בניגוד למערער. מדיניות המאשימה היא תחילה להטיל קנסות ואם העבירה חוזרת על עצמה להעמיד לדין. עם זאת ביהמ"ש קמא לא התעלם מאי העמדת בעלי העסקים לדין ולכן בחר שלא להכביד עם המערער יתר על המידה.

7. באשר להפעלת התנאי קבע בימ"ש קמא כי בגזר הדין בת.פ. 1835/06 נקבע כהאי לישנא: " 9 חודשי מאסר מותנים למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור איזו עבירה מהעבירות בהן הורשע או עבירות מרמה מסוג כלשהו." העבירות אותן עבר המערער באות בגדר "עבירות מרמה מסוג כלשהו" מכיוון שהתשתית והיסודות העובדתיים שלהן זהים למעשה לעבירה שבגינה הורשע המערער בת.פ. 1835/06 הנ"ל, שכן שתי העבירות על פי שני הסעיפים, עוסקות בהנפקת תעודות שנחזות להיות תעודות כשרות, הגם שאינן כאלה, שניתנו בחוסר סמכות, ויש להן את הפוטנציאל של הטעיית הציבור.
התנאי חל גם מקום שהמערער הורשע בביצוע עבירה על פי חוק איסור הונאה בכשרות ולא על פי סעיף 418 לחוק העונשין התשל"ז – 1977.

8. ביהמ"ש קמא קבע כי העובדה שהמערער הורשע בביצוע עבירה של סיוע לביצוע עבירה עיקרית, אף היא מפעילה את התנאי, והפנה לע"פ 4517/04 מצראווה נ' מ"י ממנו עולה כי ניסיון לעבור עבירה, דינו כדין העבירה עצמה לצורך הפעלת מאסר על תנאי, והטעם לכך נעוץ במטרה של השתת מאסר על תנאי. ביהמ"ש קמא ציין כי הנמקה זו יפה גם לעניין עבירת הסיוע.

נימוקי הערעור:

1. המערער הורשע בעבירה שעונש המאסר הקבוע בצידה למבצע העיקרי הוא שנת מאסר, ומכאן שהעונש המקסימאלי של המסייע לעבירה הוא חצי שנת מאסר.

2. ביהמ"ש קמא אומנם קבע בגזר דינו של המערער כי הוא לא מתעלם מאי העמדת המבצעים העיקריים לדין ,אולם בפועל השית על המערער את הרף העליון של מתחם הענישה של מספר חודשי מאסר אותו קבע.

3. בת.פ 1835/06 הורשע המערער בשלש עבירות של זיוף מסמך בניגוד לסעיף 418 לחוק העונשין, כאשר הדגש הושם על כך שרשם במסמך שתעודה זו היא רכוש בד"צ עם ת.ד ממשלתי, בכדי להראות כאילו התעודה ניתנה ע"י מוסד רשמי של המדינה.

בתיק נושא הערעור לא היה כל רכיב של זיוף, אלא מתן תעודת כשרות למרות שהמערער לא מוסמך לכך. ולכן המערער ב יצע שתי עבירות עם מרכיב עובדתי שונה. המערער הוזהר לבל יזייף תעודות שיחזו להיות כתעודות רשמיות, ואילו במקרה זה הוא הורשע במתן תעודה שאינה מזוייפת, אף שלא היה רשאי לנותנה בשל סעיף החוק בחוק איסור הונאה בכשרות המגדיר מי הזכאים הבלעדיים ליתן תעודה כזו.

4. ביהמ"ש קמא התעלם מההבדל שיצק כב' השופט גרוניס בע"פ 4571/05 מסארווה נ' מדינת ישראל (ס' 4 לפסק דינו) בין סיוע לניסיון. העובדה שהמחוקק קבע בס' 32 לחוק העונשין עונש מופחת לצורות התנהגות הנגזרות מהבצוע העיקרי, מראה חד משמעית שכוונת המחוקק היתה לומר שדין אחר חל על המסייע לבצוע עבירה, ובכך יצר את החריג המפורט ברישת סעיף 34ד' לחוק העונשין.

5. עבירת הסיוע איננה עונה על הדרישות בהלכת מסילתי שכן בעבירת הסיוע הן היסוד העובדתי והן היסוד הנפשי הם "יסודות בחסר". חלקו הפיזי של מסייע במעשה העברייני קטן יותר ואינו חופף. היסוד הנפשי הוא בחסר מכיוון שהוא יסוד נפשי מופחת: מודעות ליסוד העובדתי של הסיוע ומטרה לסייע לעבריין העיקרי להשלים עבירה.

6. הנמקת ביהמ"ש קמא המפנה לפסקה 9 לפסק דינו של השופט א'א' לוי בעניין מסראווה שגוייה, באשר כב' השופט לוי מפנה לסיוע בעניין אחר לחלוטין –לע"פ 946/04, שם נקבע שעצם הסיוע מקים עבירה בלא צורך בהשלמת העבירה שלשם ביצועה הנאשם סייע, ואין קשר בין השאלה שם לשאלה דכאן.

7. הוכח בביהמ"ש קמא, וביהמ"ש קמא קיבל את הטענה , ש רוב בעלי העסקים נשוא האישומים פנו לסמכויות דתיות בשל התעללות קשה מצד הרבנות בדרישות כספיות בלתי אפשריות. עושק מהרבנות ברחובות היה טריגר שהוביל לצורך בתעודה חילופית וראוי לתת לכך משקל בגזר הדין, משקל שלא ניתן כלל.

8. רמת הענישה שקבע ביהמ"ש קמא מוטעית בשל היות העבירה יכולה להיחשב עבירה מנהלית, ובשל מיעוט התיקים בהם הוגשו כתבי אישום בבצוע עבירות על חוק איסור הונאה בכשרות. בפני בית המשפט קמא הוצגה רמת ענישה של הטלת מאסר על תנאי בלבד על המבצע העיקרי. ביהמ"ש קמא לא שיקלל כי המערער הוא המסייע בלבד ולא הובאו ראיות שמישהו הוטעה עקב מעשיו.

9. בקביעת העונש במסגרת המתחם לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער.

10. במהלך הדיון בפנינו טען ב"כ המערער שיש הבדל משמעותי בין מעשי הזיוף שעשה המערער בתיק שבו הוטל עליו המאסר המותנה למעשיו נושא הרשעתו והוא לא הוזהר עליהם.
לטענתו, העובדה שהחוק קובע מחצית העונש למסייע לעומת המבצע העיקרי והמנסה לעבור עבירה מחייבת להבחין ביניהם גם בקשר להפעלת המאסר המותנה, כפי שקבע כב' השופט גרוניס בפס"ד מסארווה.
לטענת ב"כ המערער מרשו הופלה לרעה לעומת בעלי העסקים שלא הועמדו לדין ולעומת מי ששלח את אותם בעלי עסקים למערער על מנת שינפיק להם את התעודות.

תגובת ב"כ המשיבה

1. הפעילות של המערער בשני התיקים היא אותה פעילות שנעשתה לאותה מטרה, והמערער הבין שאסור לו לעשות את המעשים נושא הרשעתו.

2. המאסר על תנאי שהופעל לא דורש שהמערער יעבור עבירות של קבלת דבר במרמה או זיוף לפי חוק העונשין אלא שלא יעשה מעשה שיש בו מרמה, כפי שעשה במקרה זה כאשר סייע לרמות את מי שבא לקנות אוכל כשר אך נמכר לו אוכל עפ"י תעודת כשרות שהוצאה שלא כחוק.

3. אין במקרה זה אכיפה בררנית שכן לבעלי העסקים אין עבר פלילי ואילו למערער יש עבר פלילי ועומד כנגדו מאסר על תנאי.

דיון והכרעה

1. איננו מקבלים טענת ב"כ המערער לפיה לא ניתן להפעיל את המאסר על תנאי מאחר והמערער לא הורשע בתיק נושא הערעור בקבלת דבר במרמה, או בעבירה של זיוף מסמך שכן לשון התנאי לא הגבילה את תחולתו רק אם המערער יעבור עבירה של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין או עבירה של זיוף מסמך אלא החילה אותו גם על "עבירות מרמה מסוג כלשהו".

2. גם אם המערער לא הורשע בתיק נושא הערעור בעבירה של קבלת דבר במרמה אין ספק שעבר "עבירת מרמה" שכן הוא הנפיק לבעלי עסקים תעודות כשרות מבלי שהיה מוסמך להנפיקו בכוונה שירמו באמצעות הצגתן בעסקיהם לקוחות שמקפידים על אכילת מזון כשר עפ"י תעודת כשרות שהונפקה ע"י הרבנות הראשית, שהיא הגוף המוסמך להנפקת תעודות כאלה.
לא למותר לציין שהמערער עבר 4 עבירות של סיוע להונאה בכשרות, שהן "עבירות מרמה" ומשכך המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו הוא מאסר חב הפעלה והופעל כדין ע"י בימ"ש קמא.

3. איננו מקבלים את טענת ב"כ המערער לפיה לא ניתן להפעיל את המאסר על תנאי מאחר והמערער הורשע בסיוע להונאה בכשרות ולא בביצועה של הונאה בכשרות.
ב"כ המערער סומך טענתו על דברי כב' השופט גרוניס, כתוארו אז , בסיפא סעיף 4 לחוות דעתו בע"פ 4517/04 מסארווה נ' מדינת ישראל, עליו הסתמך בימ"ש קמא והסתמך ב"כ המשיבה בפנינו, לפיהם עשויה להתעורר שאלה של הפעלת מאסר על תנאי כאשר מדובר בסיוע, בשידול ובניסיון לשידול.
עיון בדברי כב' השופט גרוניס מעלה כי הוא הסכים לדעתו של כב' השופט א.א.לוי לפיה על סמך הוראת סעיף 34 ד' לחוק העונשין ניתן להפעיל מאסר על תנאי שהוטל על ביצוע העבירה המושלמת גם על מי אשר מנסה לבצעה.

משכך, מדובר באמרת אגב, שגם אם לטענת ב"כ המערער יש בה ה גיון לאור השוני בעונש המירבי הקבוע בצד העבירה המושלמת והנסיון לבצעה, הרי בכל הכבוד היא אינה עולה בקנה אחד עם לשונו המפורשת של סעיף 34 ד' לחוק העונשין שזו לשונו:
"מלבד אם נאמר בחיקוק או משתמע ממנו אחרת, כל דין החל על הביצוע העיקרי של העבירה המושלמת חל גם על נסיון, שידול, נסיון לשידול או סיוע, לאותה עבירה".

4. לאור דבריו המפורשים של המחוקק בסעיף 34 ד' לחוק העונשין, כפי שתוקן בתיקון 39, צדק בימ"ש קמא כאשר הפעיל את המאסר על תנאי גם כאשר המערער הורשע בסיוע לעבירה של הונאה בכשרות (ראה פסק דינו של בימ"ש זה במותב שחלקו אחר בעפ"ג 25072-06-13 (בימ"ש מחוזי מרכז) מוגרבי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 10.9.13)).

4. איננו מקבלים טענת ב"כ המערער לאפליה פסולה ואכיפה בררנית בין המערער לבעלי העסקים ומי שהפנה אותם למערער כדי לקבל את תעודות הכשרות, שלא הועמדו לדין , לאור חלקו המשמעותי של המערער בהונאת הלקוחות שומרי הכשרות, עברו הפלילי וביצוע המעשים בארבע הזדמנויות נושא ארבעת האישומים.

5. בימ"ש קמא קבע נכונה את הערך המוגן בו פגע המערער באופן משמעותי, קבע נכונה את מתחם הענישה הראויה למעשי המערער והתחשב לחומרה ולקולא בכל הנסיבות לקולא ולחומרה שנטענו בפניו ובפנינו ע"י ב"כ הצדדים, לרבות מצבו הכלכלי והמשפחתי של המערער.

6. לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.
המערער יתייצב לריצוי מאסרו בבית סוהר הדרים, ביום 1.1.14 עד השעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות ופסק דין זה.
על ב"כ המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 08-XXXX377, 08-XXXX336.
התנאים שנקבעו לעיכוב ביצוע עונש המאסר יעמדו בתוקפם עד להתייצבות המערער לריצוי עונשו.

ניתן והודע היום ב' כסלו תשע"ד, 05/11/2013 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.

אברהם טל, סג"נ
אב"ד

זהבה בוסתן, שופטת

שירה בן שלמה, שופטת